הכסף של הבית: כאשר ברשותך קזינו, שום דבר אינו הימור – SBNation / תרגום Smiley

הכסף של הבית: כאשר ברשותך קזינו, שום דבר אינו הימור – SBNation / תרגום Smiley

הכסף של הבית: כאשר ברשותך קזינו, שום דבר אינו הימור

אוקטובר 2018

הפקה של SBNation

מאמר מקורי: https://www.sbnation.com/a/nba-tv-season-preview-2018/tilman-fertitta-new-houston-rockets-owner-bets-big

Image may contain: 1 person, text

שחקנים: טילמן פרטיטה

ג'יימס הארדן

כריס פול

דריל מורי

כותב: סטיבן גודפרי

עורך הסיפור: נייט סקוט

עורך אומנותי: קאריים קררה

אות הטלוויזיה במטוס הגולפסטרים G550 של טילמן פרטיטה המשיך לשוב וליפול, בוחן את סבלנותו.

זהו אחר הצהריים של יום ראשון בספטמבר והבעלים החדשים של היוסטון רוקטס מקלל את אות הלווין הלא יציב המונע ממנו לראות את מהדורת המשחקים האחרונה של משחקי ה-NFL, בדיוק כמו מספר אינסופי של אוהדי ספורט אמריקאים נורמליים שעושים את אותו הדבר באותו הרגע. רק שהטלוויזיה הזו נמצאת במטוס, 30,000 רגל באוויר, במסלול מלובוק, טקסס, ללוס אנג'לס.

כמו כן, הזמן במחיצתו של פרטיטה הוא סדרה של רגעים נורמלים וכואבים בסדרה של נסיבות מוזרות: הוא בחור נורמלי שאוהב להיפגש עם חבר לאחר העבודה לאיזה משקה, אבל החבר הוא מנכ"ל בוול סטריט עם פנטהאוז בסוהו, והנושא שעולה הוא מזג האוויר הידידותי למסוק. כאשר הוא שואל לגבי נסיעה בצמוד לניסאן סטדיום בנאשוויל, זה לא בגלל שהוא מעוניין בסיבוב ברכב, אלא בגלל שהוא מנסה למצוא דרך, כבר כמה שנים, לקנות את הטנסי טייטאנס. ואתם יודעים, אם לא אותם, אז אולי את הניו אורלינס סיינטס.

פרטיטה התחיל כמסעדן מעיירת החוף גלווסטון, טקסס, ועכשיו יושב בראש קונצרן אירוח Landry's Inc, הכולל בתי קזינו, חנויות קמעונאיות, מלונות יוקרה, ומאות מסעדות. בגיל 60, הוא הבעלים הבלעדי של האימפריה שלו. אין לו שותפים וללא משקיעים. פורבס מעריך את הונו ב-4.5 מיליארדי דולרים, ולאחרונה כינה אותו כ"מסעדן העשיר בעולם".

וכרגע, טילמן פרטיטה הוא הבעלים של ספורט הכדורסל בעיר הולדתו. הוא רכש את היוסטון רוקטס בסכום שיא של 2.2 מילארד דולר ב-2017 – התוספת האחרונה לאימפריה שפרטיטה בנה בארבעת העשורים האחרונים.

אף אחד עם תוכנית ריאליטי משלו (שלא לדבר על אחת שנקראת רוכש מיליארד הדולר) יכול להיחשב כמי ששומר על פרופיל נמוך, אבל יש חוסר ודאות בין האוהדים של הרוקטס והליגה לאיזה סוג של בעלים פרטיטה יהפוך. התשוקה שלו לבעלות בלעדית בעסקיו היא ניגוד ישיר לקבוצות הבעלות שבדרך כלל נמצאות בספורט הקבוצתי המקצועני עכשיו. הסמכות והעושר של פרטיטה הן מהסוג של סטיב באלמר או מארק קיובן, אבל הוא נחוש לעמוד בנפרד משני אלה גם באישיותו וגם בעיסוקיו.

"אני כמו המחפשים אחר נפט או זהב. ואלו חסרי פחד. אתם תלכו לקדוח ותקבלו חור יבש ואז תמשיכו לחור הבא. אתם ממשיכים לקדוח חורים עד שנגמר לכם הכסף או שאתם מתעשרים".

הוא קנה ביוקר בגלל שיוסטון היא אחת הקבוצות הטובות ב-NBA, שבאמתחתה כישרונות על כמו ג'יימס הארדן, כריס פול, והרכישה החדשה, כרמלו אנטוני. הרוקטס הם לא פרויקט שיש להרוס או מותג שיש לשפץ מחדש. לפרטיטה יש קבוצה מנצחת מוכחת, אבל כזו שללא אליפות עולם מאז 1995, ואחת שחיה באזור המערבי האכזרי.

פרטיטה טס ללוס אנג'לס כדי לבלות מספר ימים עם משפחתו עבור יום ההולדת ה-21 של בתו. ה-G5 הנוסף שבבעלותו של פרטיטה עדיין במרחק שעה מאוחר מאיתנו – כן, ה-G5 האחר – עם משפחתו המגיעה מיוסטון.

הוא היה בלובוק יום קודם לכן כדי לראות את קבוצתו האהובה, קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת יוסטון משחקת מול טקסס טק. יוסטון הפסידה בהפרש ניכר, 63-49, והמילים הראשונות שלו בדיבור קצרצר לפני ההמראה היו: "לא הייתה הגנה אתמול".

הוא מסתכל החוצה מהחלון כאשר המטוס נכנס לקליפורניה, מהרהר בשאלה על המוטיב האמיתי שלו לגבי בזבוז מיליארדי הדולרים שהרוויח בזיעת אפו על קבוצת כדורסל. אהדה טהורה? מורשת משפחתית לילדיו? גיוון תיק ההשקעות?

"זה רק נייר בבנק. אתה כבר חיית היטב, אז מה יש לך? אם אני אמכור הכל מחר ואני אטוס לאנשהו במטוס או משהו כזה, אז מה? אין לך את השליטה שלך. אתה משועמם. אני פוחד משעמום,ב-100 אחוז".

הוא יכול לגשת בקלות או אפילו סרקסטי לנושא של בזבוז כספו, אבל הוא לא מישהו שיחלוק בקלות. טילמן פרטיטה הוא סוחר. הוא חסר רחמים. ומתי שהוא נדחק להגדיר את התפקיד או להסביר מדוע הוא כל כך מוצלח בזה, הוא תמיד מחזיר את השיחה בחזרה הביתה.

"תראה, אנחנו טקסנים", הוא אומר. "אנחנו מחפשים נפט וזהב".

השם Wildcatter הוא כינוי שניתן לספקולטני הנפט בשנים של 1800 שהיו מסתכנים בפשיטת רגל כאשר היו מעבירים את הקידוחים שלהם בין חלקות אדמה זולות, מחפשים אחר נפט במקומות שאף אחד לא חשב שקיים.

"אני Wildcatter", הוא ממשיך. "מחפשי הנפט הם חסרי פחד. אתה תלך ותקדח ותקבל חור יבש ותעבור לזה שבא אחריו. אתה תמשיך לקדוח חורים עד שיגמר לך הכסף או שתתעשר".

"האנשים שהגיע לפה החליטו להמשיך עם המנטליות הזו, בטקסס וביוסטון. אנחנו טקסנים. אנחנו נעשה את כל מה שצריך כדי להצליח".

פרטיטה ממשיך להדגים את המנטליות הזו כאשר הוא מספר סיפור: "כאשר קזינו מחוץ ליוסטון נהפך להיות נגיש ואני שומע ש-[לשכת הסחר הפדרלית] לא הלכו לתת [לחברה אחרת] לרכוש אותו אני הרמתי טלפון והתקשרתי למנכ"ל ואמרתי, 'אני מגיע לפגוש אותך עכשיו ואני אשים 50 מיליון דולר עכשיו. ולא משנה אם זה שווה את זה או לא, אלו ה-50 מיליון שלך'".

אדם נורמלי לא יכול להעריך במדויק את ההצהרה הזו. הם לעולם לא יבינו את הגודל האמיתי של החזקה ב-50 מיליון דולר, שלא לדבר על להמר מול היכולת שלהם להשיג משהו גדול יותר עם זה.

בגלל זה, ובגלל שפרטיטה מספק את האנקדוטה הזו ללא כל בושה וכעובדה, הוא חייב להיות מלא בעצמו בשטויות.

אלא שלא. הסיפור הזה הוא כיצד מקום ה-Casonio Resort and Hotel באגם צ'ארלס, לואיזיאנה, ממש על הגבול עם טקסס, הפך להיות קזינו ה-Golden Nugget החמישי שלו.

ולא, ככה לא עובדת בדרך כלל רכישה של קזינו.

***

בספטמבר, הוושינגטון פוסט פרסם מאמר על ספקולציות בהן הרוקטס יכנסו למצב של תכנון תקציבי בגלל מהלכי הפגרה שלהם בקיץ הזה, ששלחו בטרייד את רייאן אנדרסון וד'אנטוני מלטון לפיניקס סאנס עבר ברנדון נייט ומרקיז כריס, וכמו גם נתנו לטרבור אריזה ולוק מבה א מוטה ללכת בשוק השחקנים החופשי. כאשר נשאל לגבי זה, שלט הטלוויזיה סובל מתסכולו של פרטיטה. הוא מניח את הטלפון שלו על השולחן שלפניו.

"למה שמישהו יחשוב ככה?" הוא שואל "למה?"

המושג של "מצב תקציבי" פוגע בפרטיטה כמסעדן, כמלונאי, כבחור שהחל ממלצרות ועבודה במטבח במסעדת מאכלי הים גלווסטון שבבעלות משפחתו, וכבחור שקיבל את פני האורחים של מגזין לנדרי הנוצץ בשולחן הקבלה של המלון לכבוד סוף השבוע הבלתי נשכח בבתי הקזינו ואתרי הנופש שלו וכל שאר הדברים הרבים שבבעלותו שמעוצבים בצורה כזו על מנת לקחת מאנשים כסף עבור סוף שבוע או לילה.

"תהיה לי בעיה לבקש מאנשים לצפות בקבוצה שמכוונת להיות רעה. בעיר כמו יוסטון, שהיא תחרותית כפי שהיא עבור הבידור של משלמי הכרטיסים, אתה תהיה המום איך האוהדים שלך יכולים לעזוב במהירות. ואז תצטרך לבזבז שנים בניסיון להחזיר אותם בחזרה".

במשך זמן עלייתו בתעשיית האירוח, פרטיטה נהפך להיות ידוע בכך שהוא לוקח עסקים קטנים או כאלו שלא מתפקדים, מתקן את שרשרת האספקה ואת המנהלים, ומתעסק בפרטים הקטנים כדי ליצור רווח. אחד הסיפורים המסופרים על פרטיטה הוא, שמוקדם בקריירה שלו, הוא היה מופיע באחת מהמסעדות שלו בערב עמוס, מתעסק בפחי האשפה שמאחורי הבניין ושולח את העובדים לחפש סכו"ם שהושלך בטעות, ואז משאיר להם טיפ גבוה לאחר שעשו זאת.

בכל מקרה, שום דבר מזה לא חל על מצבם של היוסטון רוקטס, ארגון של 65 ניצחונות שבדיוק היה מרחק של משחק אחד מגמר ה-NBA תודות למנהיגות יציבה מצוות ייחודי ויוצא דופן של מנהלים מכובדים.

פרטיטה אוהב את הג'נרל מנג'ר של הרוקטס, דריל מורי, המנהל חובב המספרים שכל כך אהוב בקהילת האנליסטים של הכדורסל שהוא מכונה "אלביס היורם". פרטיטה אוהב את המנכ"ל, טד בראון. הוא אוהב את המאמן הראשי של הרוקטס, מייק דאנטוני. ליתר דיוק, אחד המהלכים הראשונים שלו כבעלים היה לפתח מערכת יחסים עם הסופרסטארים שאותם הוא ירש, פול והארדן.

"[פרטיטה] בעל מערכת יחסים יוצאת דופן עם משקיעים כי באופן עקבי הוא מרוויח להם עוד כסף", אומר ריץ' הנדלר, יושב ראש מועצת המנהלים והמנכ"ל של קבוצת ג'פריס, שם הוא המנכ"ל בעל הזמן הארוך ביותר בוול סטריט. בנוסף הוא גם השכן של פרטיטה בניו יורק. "יש לו גאווה גדולה בזה. כאשר אתם אוהבים את המשקיעים שלכם, אנשי הכספים שלכם, אנשי המפתח בעסקים שלכם, והעסקים שאותם אתם רוכשים … זה יכול להיות כיף גדול".

אבל הוא לא העסיק אף אחד מהאנשים האלה. ולמרות תשלום מס עליו הוא הגן בפומבי כי זה נדרש לאליפות בסופו של דבר, הוא לא זרק לכלוך על מורי או בראון או על מישהו אחר. הוא לא מודאג לגבי כלי הכסף כרגע".

"מה היה קורה עם סטף קארי היה מותח את ההאמסטרינג שלו במקום כריס פול? היינו מנצחים את קליבלנד, בדיוק כפי שניצחנו אותם בעונה הרגילה, פעמיים".

במטוס באותו יום ראשון בספטמבר, הכותרת הכי גדולה של הרוקטס בעידן של פרטיטה היא החתמתו של כרמלו אנטוני על עסקה של חוזה שנתי, בשווי 2.4 מיליון דולר.

"אני מבטיח, מלו נרגש באמת לגבי לשחק ביוסטון השנה, ואני וג'יימס וכריס וכל שאר הארגון נלהבים לגבי היותו כאן. אני חושב שכרמלו הולך לתת שנה נהדרת", הוא אומר.

כן, אולי. אבל לתפוס את אנטוני בכרזה לא בדיוק מגדיר מורשת ב-NBA, או אפילו מתחיל אחת. בזמן שמורי הוא הארכיטקט ובראון הוא המנהל המסתכל קדימה, פרטיטה עדיין לא מוכר מאוד כאיש כדורסל.

ובפגרת הקיץ שבה לוס אנג'לס לייקרס החתימו את לברון ג'יימס וגולדן סטייט ווריורס הענקית העמיקה את הסגל, בכך שהוסיפה את האול-סטאר דמרקוס קאזינס לסגל שכבר היה עמוס, ישנה תחושה שהרוקטס צריכים לעשות משהו.

מה זה יותר, פרטיטה טרם עשה מהלך שיהפוך אותם לרוקטס שלו.

"כמו מה?" הוא שואל.

כמו אם קווין דוראנט יבחר לעזוב את גולדן סטייט בשנה הבאה, אולי זה?

"אה. כמו ג'ימי באטלר", הוא אומר.

אלו הם הימים שלפני הפרסום הפומבי שכוכב הטימברוולבס, באטלר, רוצה לעזוב את מינסוטה.

"אתה צריך לזכור משהו: נכנסתי פנימה ואין לי בכלל משהו שבור", פרטיטה אומר. "זוהי אחת הסיבות שאני לא צריך ללכת לשם עם סכין ולהתחיל לחתוך. אני תומך בכל ההחלטות האישיות".

המתודולוגיה של פרטיטה היא אותו אחת להשקעותיו: להעניק לאנשים את החוויה הכי איכותית האפשרית עבור המחיר שאותו הוא מבקש. אם הוא מוכר למישהו פלטת שרימפ מטוגן ובירה עבור 30 דולר ב-קליים ג'מפר בשרשרת החנויות שלו בקניון, זה אותו הדבר עבור סוויטה יוקרתית ב-1,000 דולר המלון פוסט אוק שלו (היכן שג'י זי וביונסה לאחרונה שהו, הוא מדגיש) – זה סיפוק עבור תשלום הדולרים. להרוויח לקוחות חוזרים.

והוא לא יכול להסתכן בכך שהרוקטס יהפכו לג'ו קראב שאק.

"פעם הייתי הבעלים של זה. ולפני שנה בערך נכנסתי לג'ו בלובוק. וזה לחלוטין היה ערימת חרא. זאת המסעדה היחידה בקונספט שלי שמכרתי במהלך הקריירה שלי [ב-2006], ורכשתי זאת בחזרה בשנה שעברה במחיר של 25 אחוז ממה שקניתי. ראיתי איך הם לחלוטין חרבנו את זה".

אז האם ישנו איזה תסריט שבו, יום אחד, היוסטון רוקטס יפסידו בכוונה עבור הבחירה הראשונה במחיר שבו הצרכן יסכים לצפות ב-50 או 60 הםסדים?

"החוזים של ג'יימס ושל כריס הם לארבע שנים. קלינט [קאפלה] חתום לחמש נשים. אז אחרי חמש או שש שנים יהיה לנו מקום מתחת לתקרת השכר כדי לבחון מה אנחנו רוצים לעשות שוב. זה המרחק שאני מסתכל אליו. אני פשוט מרגיש שאנחנו לא צריכים להפסיד בכוונה. יוסטון היא מקום מספיק חיובי שאנשים ירצו לבוא ולשחק".

אבל ג'ו קראב שאק זה לא ה-NBA, בגלל שאף אחד הג'ו קראב שאק יכול לקרוע רצועה בברך בשווי 50 מיליון דולר בכך שהוא שופך על אורח משקה מנגו קורונה ריטה.

"לפעמים הכוכבים מסתדרים בשורה נגדך ואתה פשוט מוכרח לבנות מחדש במידה מסוימת. מה קרה עם הלייקרס? תזכור, כולם נמצאים במרחק של ברך או אכילס מלהפוך להיות לא ממש טובים. זה כולם. מה היה קורה אם סטף קארי היה מותח את ההאמסטרינג שלו במקום כריס פול? היינו מנצחים את קליבלנד, בדיוק כפי שניצחנו אותם בעונה הרגילה, פעמיים. לא מכוון כנגד לברון, מנגד. לברון ג'יימס היה מדהים, אבל הוא עשה זאת לבדו".

"צפיתי בג'ים קריין מפרק את יוסטון אסטרוס למשך ארבע שנים. לוקח את כל הכישרונות ואת בחירות הדראפט, ופשוט לא יכולתי להאמין למה שהוא עשה. לא היו לו פנים לקבוצה. אני פשוט לא יודע אם אני הייתי מקבל את ההחלטה הזו. אני לא יודע אם הייתי מסוגל. צריך הרבה אומץ לעשות זאת, ואני מברך אותו על מה שהוא השיג. אבל להעלות למגרש קבוצה שהפסידה 110 משחקים במשך שלוש שנים אפילו שאני יודע שהיא הולכת לנצח בוורלד סירייס. אני פשוט לא יודע אם אני יכול לשים מוצר כזה".

***

פרטיטה מציע לנו את האינטרנט האלחוטי של המטוס, מה שמזכיר לו שהוא צריך לחזור לכריס פול לגבי "שאלה עסקית" שפול שאל את פרטיטה. השניים נראו יושבים ביחד במשחקי האסטרוס לאחר הרכישה של פרטיטה. הארדן ביקר במלון היוקרה שלו החדש שלו, פוסט אוק. הוא רוצה שהשחקנים ירגישו פתוחים לבוא אליו בשאלות, לשאול אחר עצה.

"אני חושב שאתה מנסה לתמוך. אתה מנסה להיות שם אם הם צריכים אותך, להיות נראה. אבל אתה לא מנסה לבלות איתם. אלו עסקים".

"לסופרסטארים שלך יש מקום בשולחן. אנחנו לא הולכים לעשות טרייד עבור מישהו או לשלוח מישהו ללא לקבל את דעתם. ג'יימס וכריס … זאת הקבוצה שלהם. הם צריכים להיות בעניינים אם אנחנו רוצים לעשות משהו. אתה לא יכול לגשת לזה במנטליות של 'זאת הקבוצה שלי, הם עובדים עבורי'. זה לא משהו שאנחנו מתמודדים איתו יותר".

מעבר ללאנדריס, הרוקטס, ואחזקותיו השונות, לפרטיטה יש בערך 60,000 עובדים. הוא יודע כיצד לנהל אנשים. ועדיין אף אחד מבכירי המנכ"לים שלו או מיועציו הבכירים קרוב להרוויח כל כך הרבה כסף כמו פול או הארדן.

"אתה באמת לא יכול לזכות באליפות מבלי שלפחות יהיו לך שני סופרסטארים. אתה די מחוץ לתמונה. השחקנים האלה הבינו שזה עוזר למותג שלהם לנצח, ככה שלא אכפת להם לחלוק באור הזרקורים".

זה מדוע בניית הפרויקט הכי חשוב שלו הוא בניית הרוקטס להוות יעד לשחקנים חופשיים. פרטיטה רוצה להיות בעלים טוב. לא בעלים מגניב ("לא אכפת לי מזה") או בעלים מפורסם ("אני כבר בטלוויזיה") – אלא בעלים טוב.

זה מוקדם יחסית, אבל הוא אומר שהוא די בטוח שדבר אחד ודבר אחד בלבד מגדיר בעלים טוב בליגה: יצירת מקום בו סופרסטארים רוצים לבוא ולשחק. וזה מקום שבו הניסיון של פרטיטה באירוח עושה אותו חזק במיוחד כבעלים ב-NBA. ברחבי בתי הזינו שלו, מלונות היוקרה, והמסעדות הרבות, הוא בנה הון ביצירת מקומות בהם אנשים רוצים לבוא ולשחק.

***

אחר הצהריים של מקבץ משחקי ה-NFL חלפה ופרטיטה מתחיל להעביר ערוצים. הוא גם שוקל סדרה של שאלות מהירות לגבי מצב ה-NBA ואיך הרוקטס מתאימים את עצמם לתוך זה.

איך מנצחים את גולדן סטייט ווריורס?

"אתה קולע שלשות ומקווה שכריס פול לא מותח את ההאמסטרינג"

איך מנצחים את הלייקרס של לברון ג'יימס?

"בוא נהיה כנים, בגיל 33 שהוא היה בעונה שעברה, לברון היה יותר טוב מכל אחד אחר. הוא לקח בעצמו קבוצה להתחרות בסיבוב האליפות".

"אני חושב שלוס אנג'לס הולכת להיות טובה יותר ממה שאנשים חושבים. אני כבר חושב שיש להם קבוצה ראוייה. הם לקחו את גולדן סטייט לשתי הארכות בעונה הרגילה והפסידו את שני המשחקים. אני חושב שהלייקרס יהיו הרבה יותר טובים".

האם זה מטריד אותך?

"ובכן, האם אנחנו תופסים את גולדן סטייט או שאנחנו תופסים את הלייקס? אני מעדיף לא לתפוס את הלייקרס בסיבוב השני ואז את גולדן סטייט".

זה יהיה קשה.

"אתה יודע מה? אנחנו ממש טובים. שיפרנו את עצמנו".

האם ה-NBA הוא יותר משני סופרסטארים לקבוצה? האם זה שלושה? האם זה ארבעה?

"הווריורס? העניין עם [דמרקוס] קאזינס הוא ניסיון לשנה אחת. זה קרה להם בזמן הנכון".

זה מס המותרות, נושא שהוא בלע בשנה שעברה, שהוא נושא מתאים יותר לאיש עסקים. גם לציטוט ולא לציטוט, פרטיטה מדגיש כיצד אין לו עניין להתערב בהחלטות על המגרש.

"יש לי אנשים מאוד חכמים שעושים זאת עבורי", הוא עונה שוב ושוב.

עדיין בדרך המחשבה המיוחדת של מס המותרות, הוא מצא מחסה בעולם של כדורסל. יש מספרים לשחק איתם, ומשחק בתוך כל זה. וברור לכל שזה הכסף שלו, אז הוא שם לב. ועבור פרטיטה, החלק הזה, החלק של הכסף? החלק העסקי? זה החלק הכיפי עבורו.

המס החוזר, אומנם, זה מהיכן הרעיון שהרוקטס הולכים לעבר מצב של "תכנון תקציבי": תשלום המשכורות של יוסטון הוא 143 מיליון דולר העונה והדבר יגרום להם תשלום של 25 מיליון דולר מס מותרות. כמי שממשיך לחרוג, הסכום יצמח ל-80 מיליון.

"יש לך את מס המותרות והמס החוזר. האם אתה מבין מה מס המותרות יכול לגרום לך אם אתה נמצא שם שלוש שנים ברציפות? יש עוד מכפיל של שלוש וחצי. לכל מיליון דולר בחריגה, זה עולה תשע במיסים. זה לא יאמן. זה ההבדל בין להרוויח כסף ולהפסיד 60 מיליון דולר בשנה, פשוט ככה". הוא נוקש באצבעותיו.

זאת גם אחת הסיבות, לפחות באמצע ספטמבר, שהרעיון שיליד יוסטון, ג'ימי באטלר, ישחק עבור עיר הולדתו נראה קרוב לבלתי אפשרי. אם הרוקטס מצליחים לארגן חבילה של שחקנים ובחירות שמינסוטה תבחר להמר עליה, באטלר עדיין יכול לעזוב לאחר העונה הבאה אם הוא לא יקבל חוזה מקסימום. כיצד יוסטון יכולים להתמודד עם זה?

"זה לא בלתי אפשרי. שום דבר בלתי אפשרי".

מאוחר יותר, כאשר המטוס נוחת בשדה התעופה של לוס אנג'לס, הוא רוצה לשבת ב-G5 עד שמשפחתו מגיעה במטוס השני. בביישנות, אחד מהטייסים מודיע לפרטיטה שהם – שדה התעופה של לוס אנג'לס, או הטרמינל, או מי שזה לא יהיה – באמת צריך את המקום כדי להנחית מטוסים אחרים.

פרטיטה מביט החוצה מהחלון. מסלול ההמראה עבור הטיסות הפרטיות עמוס. הוא מעולם לא ראה זאת כך. לבסוף הוא מבין שטקס פרסי האמי הולך להיערך בלילה שלמחרת, מה שמסביר את הצפיפות.

"אז אנחנו צריכים לרדת מהמטוס?" הוא שואל.

Image may contain: 2 people, people standing

אם דבר אחד גורם לפרטיטה לשקוע במחשבה לגביו לאורך זמן, ומה המשמעות עבור מיליארדר הטוען שהוא מקדיש זמן רב עבור כל הפרטים של כל כך הרבה עסקים, הוא מדהים. הכמות העצומה של הדברים שבבעלותו ובהם הוא שולט וחייב לקבל החלטות לגביהם הוא קשה לעיכול. איפשהו בסוד הכמוס של עושר קיצוני חייבת להיות איזו פסקה המלמדת את מושג הזמן.

העשירים לא מאחרים בגלל שהם מקבלים את החלטות. הם הבעלים של הזמן שלכם.

"אני לא מתערב לפרטי פרטים, אבל אני יודע שאני הבעלים ויש רק בעלים אחד. לא שלושה. אחד. שום דבר לא קורה בלעדי. אני לא חייב ללכת ולהיות נוכח בפגישה. הכסף עוצר איתי".

מיליארדר אף פעם לא מאחר.

***

זהו יום חמישי לפני סוף השבוע של יום הפועלים, 2016, וטילמן פרטיטה מאחר. השבוע במיוחד הוא נוהג במכונית חדשה לגמרי, בנטלי בנטייגה 2017 לבנה, שבאותו הזמן, הוא ממהר בה דרך התנועה של יוסטון במהירות מדאיגה.

הוא בדרכו לדבר עם קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת יוסטון, שהיא אחת מהקבוצות החמות בפוטבול במכללות, המגיעה מעונה של 13-1 וזכייה בפיץ' בול מול פלורידה סטייט. פרטיטה הוא יושב ראש מועצת המנהלים של המכללה – המצדד והתומך הגדול ביותר שלה. פרטיטה אוהב כדורסל ואת הרוקטס, אבל פוטבול? ובכן, זה דבר אחר לגמרי.

הפוטבול ביוסטון בשיאו ב-2016, ולא רק בגלל הניצחון על פלורידה סטייט. עשרים שנה לאחר הבית הספר הוצא מהפורמט החדש של הביג-12 – "לחלוטין שטויות", פרטיטה אומר על ההחלטה ב-1996 – חדשות מגיעות שהדיביזיה החזקה שוקלת להתרחב בעוד שתי קבוצות. אין שום הבטחות, ורבים התעשייה ובתקשורת שמדובר בטקטיקת הסחה כדי להסיח את הדעת מהסקנדל של התקיפה המינית בביילור, אבל זאת הזדמנות טובה עבור אוניברסיטת יוסטון לחזור לראש פוטבול המכללות בטקסס.

הוא מתמרן את הבנטלי במורד כביש 610, מחליף נתיבים באופן פזיז. מחיר המכירה של הרכב מזעזע תוך כדי התנועה של יוסטון (245,000$), בשילוב עם הסטיות שהדבר מספיק כדי להרגיש חולה.

"אוקלהומה. איך זה הולך להיות ביום שבת?" פרטיטה שואל. "אני מתערב [שבוב] סטופס אומר להם עכשיו, 'אתם תתקשקשו עם החברה האלה והם יגברו עליכם'".

הוא יסיע את הבנטלי הספציפית הזו עד למספר קילומטרים מסוים שם עדיין יהיה אפשרי למכור אותה בסוכנות כחדשה, ואז יחליף אותה. אולי הסוכן יזכיר שיש לזה הסמכה של טילמן, מה שיכול להיות מושך עבור מישהו בשוק כמו SUV ברבע מיליון דולר.

הוא מנסח את הדיבור שלו בשיחה, בודק נתיבים בזמן שהוא מתמזג במספר נתיבים בקלילות.

"אני הולך להזכיר את המטוסים. אני בדרך כלל לא עושה זאת בנאום, אבל השחקנים בוודאי יחשבו שזה מגניב".

פרטיטה מחנה בכניסה של בניין האתלטיקה ונכנס בכניסה האחורית לתוך האודיטוריום של הקבוצה. המאמן הראשי של יוסטון, טום הרמן – הוא, כמו התוכנית שלו, אחד מהשמות החמים בפוטבול המכללות – מדבר על מגוון נושאים. החדר חסר מנוחה.

פרטיטה בעמידתו נוטה הצידה. רוב השחקנים בחדר מתעלמים נוכחותו. הם לא מראים איזה סימן לכך שהם מזהים את מי שדה פקטו משמש כבעלי הקבוצה של אוניברסיטת יוסטון, לבוש בחולצה שחורה ומעיל ספורט. הרמן מתחיל בהצגה כשהוא קורא מכרטיסיות.

"יש לנו אורח מיוחד, אתם אולי שמעתם או שלא שמעתם את שמו. הוא מגיע למעמד מיוחד … לפני גיל 40, הוא היה האדם השני הכי צעיר שנכלל בהיכל התהילה של אנשי העסקים של טקסס, רק מאחורי מייקל דל ממחשבי דל. הוא צלצל בפעמון הפתיחה של בורסת ניו יורק כאשר ברשותו החברה הפרטית לאנדריס, אירח שני נשיאים, וזכה בשתי טבעות אליפות כאשר הוא היה שותף ביוסטון רוקטס".

"החלטתי שאני רוצה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', והלכתי לעשות את כל מה שצריך כדי להגיע לשם. לא שדדתי שום חנות מכולת או משהו, אבל עשיתי את כל מה שהיה נחוץ".

פרטיטה היה חלק מהבעלות על הרוקטס לפני. בשנות התשעים, היו ברשותו פחות משלושה אחוזים מהארגון, מה שזיכה אותו בשתי טבעות עם הקבוצה בהובלתו של האקים אולאג'ואן, וכפי שהוא מכנה זאת, נתן לו ולאשתו, פייג', משהו מהנה לעשות בערבי היציאות שלהם (פרטיטה הוא אחד מהאנשים הבודדים בחיים שיכולים למחוק השקעה ראשונית של שש ספרות במועדון ספורט כדרך שבה הוא נתן לו ולאשתו משהו לעשות ביציאות בערבים).

"החברה שלו עכשיו? חברה, 3.5 מיליארד דולר עם ציון 'בי' בהכנסות. שישים אלף עובדים. אז הוא הבוס של הרבה אנשים, בסדר? 235 בדירוג האנשים העשירים של מגזין פורבס, בעל המניות הגדול ביותר בחברה באמריקה, בבעלותו תוכנית ריאליטי, בעל חברות עם הנשיאים בוש וקלינטון, מאוד פעיל בפוליטיקה, וכנראה הדבר הגדול ביותר אצלו כרגע זה הקידום של האוניברסיטה הנהדרת הזו, ולתת בחזרה לאוניברסיטה הנהדרת הזו".

פורבס עכשיו מעריך את עושרו ב-4.5 מיליארד דולר, והוא התקדם למקום ה-153 ברשימה. ואם מדברים על תוכניות, פרטיטה פעם אחת השאיל את אחד מהם לבוש ולקלינטון ב-2004 במהלך מאמץ לסיוע לאחר הצונאמי באוקיינוס ההודי.

"טילמן פרטיטה!"

פרטיטה צועד למרכז החדר עם מחיאות כפיים מנומסות. ישנה הפסקה מתמשכת כאשר הוא אוסף את מחשבותיו.

"הדבר המועדף עלי, נכון, זה פשוט להיות קוגר, בגלל שאני הולך לאיזשהו מקום אנשים מדברים על הקוגרים. ואני בכל מקום, טס בכל רחבי המדינה. יש לי שני מה-G5 האלו, אתם יודעים", פרטיטה אומר.

"לעזאזל כן", עולה צעקה פתאומית מהקהל. זה הרמן.

השחקנים צוחקים, כמה מוחאים כפיים. פרטיטה אומר להם כמה ברי מזל הם – ברי מזל שיש להם את צוות המאמנים, ברי מזל שהם בחרו באוניברסיטת יוסטון, ברי מזל שקיבלו הזדמנות להשתמש בכישרון שלהם.

הרמן רוצה את פרטיטה שם כדי לתת קצת הקשר על איך שסטודנט לשעבר באוניברסיטת יוסטון, שנשר מבית הספר לאירוח של קונרד הילטון כדי להילחם עם הכל, ממכונות משחק ועד נדל"ן, ולהפוך למיליארדר. כדי לספר לשחקניו כיצד הם יכולים אולי להיות מיליארדרים או שחקני NFL או מה שזה לא יהיה, כל זמן שהם קורעים את עצמם בעבודה. רק תוודאו שאתם עובדים חזק – זה מה שהרמן רוצה שיכה בביתו.

"המיזם העסקי הראשון שלי היה ללכוד את ההזדמנות שלך", פרטיטה אומר. "היה לי דוד שהיה בעסקי הביגוד לנשים. הייתה לו חברה שמכרה ביגוד לנשים, שנקראה סנטר סטייג'. ונהגתי ללכת לאירועים בשוק בדאלאס איתו כל הזמן ולראות את כל הקונים מסתכלים על הדוגמיות. ובסיום ההופעה ראיתי את כל הדוגמיות נזרקות, או שנתנו למישהו. רוב הדוגמיות היו במידה 7-9".

"חשבתי, ובכן, אני ארכוש אותם. אני אאסוף את כל הדוגמיות ואני אחזור ליוסטון ואני אפתח חנות ואני אמכור את הדוגמיות הללו. אז העסק הראשון שלי היה חנות לביגוד של נשים בשם סאמפל פקטורי".

פרטיטה המשיך מרעיון גדול לרעיון גדול אחר באזור יוסטון והמדינה, צובר חובות בשנות השמונים ונלחם בפשיטת רגל. ואז העסק המשפחתי של אירוח שהחל במסעדות של מאכלי ים ומועדוני לילה בגלבסטון וקימה, שבטקסס, תפס את מקומו. פרטיטה רכש, שיפץ, ומיתג רשתות מסעדות מספיק פעמים כדי לבנות התחלה לעסק שלו.

"למה ניצחתם את פלורידה סטייט בשנה שעברה?" פרטיטה שואל את השחקנים. "בגלל שניצלתם את היתרון באותה סיטואציה".

"ותמיד יהיה לכם את רגעי השפל. אתם יודעים מה אנשים נוטים לעשות בעסקים כאשר הדברים לא טובים? אותו הדבר כמו שאנשים עושים בפוטבול. הם זורקים את המגבת מוקדם מדי. אתם תהיו מופתעים כמה אתם יכולים לספוג וכמה אתם יכולים לדחוף בחזרה בזמנים הקשים".

"אין לכם מושג כמה קשה זה היה לפעמים בקריירה שלי. יש לי 22 רשתות. חמשת אלפים מסעדות. וחמישה בתי קזינו של הגולדן נאגט. אני הבעלים של כל חמשת בתי הקזינו. אי לי שותף".

השחקנים החלו למחוא כפיים, חלקם צעקו.

"אתם יודעים למה? בגלל שזה מה שרציתי לעשות. החלטתי באמת, וזאת האמת לאמיתה היחידה, החלטתי שאני רוצה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', והלכתי לעשות את כל מה שצריך כדי להגיע לשם. לא שדדתי שום חנות מכולת או משהו, אבל עשיתי את כל מה שהיה נחוץ".

ספרטיטה הפך להיות סלבריטאי בעולם העסקים בגלל שהוא מציע לאומה כולה פנטזיה נדירה שלא ניתן למדוד לפי עושר: סמכות. זה, והעקשנות הגדולה הם המפתח לכל מנעול.

"הכי הרבה שמישהו אי פעם כיהן כיושב ראש מועצת המנהלים של אוניברסיטת יוסטון זה שש שנים, כי זה מה שהחוק מאפשר. אתם יודעים מה עשינו בישיבת מועצת המנהלים האחרונה?" פרטיטה שואל את הקהל.

"שינינו את החוק המז**ן", הרמן צורח מאחור.

פרטיטה מתחיל לצחוק.

"אני שוב יושב ראש. בגלל שכולם רצו את המנהיג הכי טוב, הם רצו מישהו שיכול לגרום לדברים לקרות".

"יש לכם מאמנים שיעשו עבורכם כל דבר. יש לכם אותי, יש לכם את הנשיא, יש לכם אוניברסיטה שעשה כל דבר שביכולתה כדי לעזור לכם להצליח. אנחנו אוהבים להיחשב בקנה מידה ארצי. אנחנו אוהבים שמדברים עלינו".

"אתם צריכים לגרום לזה לקרות. אתם. ביום שבת לאחר המהלך הגדול, לאחר הריצה של ה-50 יארד כאשר כולם כבר עייפים, אתם גורמים לזה לקרות. אתם עושים את המהלך".

הוא משתהה.

"ושמגיע נובמבר, כולכם תצפו בתוכנית שלי רוכש של מיליארד דולר ב-CNBC".

השחקנים נעמדו ומחאו כפיים.

***

יומיים לאחר הנאום שלו לקוגרס, קבוצת הפוטבול, פרטיטה יושב בשולחן מוגבה במרכזו של בר מטונף במכללה, דחוס בבוגרים ואנשי קריירה בשנות ה-20 העומדים כתף אל כתף. יוסטון רק הטרידו מעט את אוקלהומה שניצחה 33-23, ותקצירים מוקרנים על הטלוויזיות הממוקמות מסביב לבר. פרטיטה נהנה ממגוון חברים מהעולם העסקי של יוסטון, מספר חברים מהצוות המשפטי שלו, ועם סקוט קלי, האסטרונאוט המפורסם. כולם שותים מכוסות פלסטיק, ופים המהלכים של המשחק על מסכי הטלוויזיה של הבר.

ילד מיוזע עם חולצת פולו של אוניברסיטת יוסטון דוחף את דרכו כשהוא חולף ליד השולחן, וקופא.

"לעזאזל, אחי", הילד מתפלא.

הוא נראה כאילו הוא הולך להקיא.

"לעזאזל, אתה – " הוא מצביע על פרטיטה.

"אה. לעזאזל. בנאדם, אני מכיר אותך, גם!" הוא מצביע על קלי, שמחייך באופן מנומס.

Image may contain: 3 people, people standing

הילד אוסף את עצמו. הוא סטודנט אוניברסיטת יוסטון ויליד יוסטון. העובדה שהוא זיהה מיד את פרטיטה אומרת שהוא כנראה בעל רקע מהמעמד הבינוני – או הגבוה, או ממעמד חברתי כלשהו ביוסטון. או שהוא פשוט צופה הרבה ב-CNBC.

"אני מתנצל, אני מתנצל אדוני", הוא מנגב את ידו על מכנסי הג'ינס שלו ולוחץ את ידו של פרטיטה.

"זה כאילו, השולחן הזה של אצולת יוסטון. תודה לך, בנאדם. אדוני. תודה לך".

הוא עדיין לוחץ את ידו של פרטיטה.

"שוטים. אנחנו שותים שוטים!" הילד צורח. "בבקשה תן לי לקנות לשולחן הזה כמה שוטים".

פרטיטה תופח על גבו של הילד ורוכן כדי לומר לו משהו. ההנחה באותו הרגע היא שפרטיטה שולח אותו לדרכו בנימה מנומסת, משהו שפרטיטה עושה באופן קבוע ועם ביטחון עצמי.

שלושה לילות לפני כן, בבר אחר ביוסטון, בחור דיבר עם פרטיטה למשך 15 דקות. משפת הגוף של פרטיטה והטון נראה בבירור שהבחור היה חבר ותיק או איזושהי היכרות מזדמנת. שעה לאחר מכן, פרטיטה חשף שאותו אדם היה זר לחלוטין וניסה לשכנע פרטיטה, שהוא מיליארדר, להשקיע בזיכיון של חדר כושר הפועל 24 שעות ביממה.

העושר שלו מרשים, ברור, אבל היכולת של פרטיטה לברך, להעסיק, ולהיפטר (באדיבות מושלמת!) מכל האנשים הרבים שרוצים להגיש לו רעיונות להשקעות מדהימות בבר מעוררת כבוד.

עשר דקות לאחר מכן הילד חוזר לשולחן עם מגש של נוזל אדום לא מזוהה. הוא מניח שוט מול בחור המוכר מטוסים פרטיים, שוט מול האסטרונאוט, ואז מול פרטיטה.

"קוגרס, כולכם!" הוא אומר.

"איך אפשר שלא לרצות את יוסטון לאחר דבר כזה?" פרטיטה צורח לקהל.

הביג-12, מסתבר, לא רוצים את יוסטון לאחר מכן. הם לא רוצים אף אחד. ב-17 באוקטובר, 2016, הדיביזיה הכריזה שהיא תישאר עם כמות של 10 קבוצות.

פרטיטה מקבל הודעה כאשר הוא בניו יורק לרגל עסקים. לאחר שהוא עיבד את החדשות, הוא מאמץ טיעון שרדף את אוניברסיטת יוסטון בעת תהליך האודישן לקבלה – שהסיבה העיקרית שהביג-12 לא החשיבו אותם היה הפחד, שעם התוכנית העולה שלהם והמיקום שלהם בלב יוסטון למגייסים, הם יכולים לצמוח ולהעפיל על רוב הקבוצות האחרות בדיביזיה.

"אז אתם לא הולכים לתת לנו להיכנס בגלל שאתם מפחדים?" פרטיטה שואל. הוא יושב בדירת המולטי מיליונרים שבבעלותו בשכונת סוהו במנהטן, והוא רותח. "בגלל שאתם פוחדים מהאיכות שלנו וממסורת האתלטיקה כאן בעיר הגדולה, להיכן שהם יכולים להגיע ולהיחשף לתרבות? זוהי סיבה מספיק טובה כדי להשאיר אותנו בחוץ – אתם פוחדים מאיתנו?"

כאשר הוצע שהדחיפה של יוסטון מושתת על תחושת הזכאות, להחזיר את התוכנית למקומו הישן בין בתי הספר הגדולים במדינה, פרטיטה מתרגז. הוא מנמיך את קולו.

"בסדר, אני לא מאמין במילה הזו של הזכאות. אני שונא את המילה של הזכאות. אני לא אוהב זכאות. אני לא משתמש במילה הזו. אין לנו שום זכאות. זה כאילו אין לנו את המאמנים, את המתקנים, את המסורת, את האתלטים, ואת האקדמיה. אני לא מאמין בזכאות".

גם אם הביקורות שלך אומרות … הוא חותך את השאלה.

"אני לא שם ז** על מה שהם אומרים. אני לא רוצה להתקבל על בסיס זכאות. אנחנו לא זכאים לשום דבר. אתה אולי תרצה לכתוב את זה, אבל אני לחלוטין נגד זה. אין שום זכאות. אנחנו ניכנס בגלל היתרונות שלנו, ושלא יקרה מצב שלא יתנו לנו להיכנס בגלל היתרונות הללו. בגלל שכנראה נגייס היטב. אני רוצה לעשות את הדבר הנכון עבור האנשים האלו, מההנהלה ועד לסטודנטים שהם אתלטים, והדבר הנכון הוא להכניס אותם לביג-12".

פרטיטה גם כן למד, מערוצים אחוריים, שמספר משחקני המפתח בדיביזיה טרם ראו את ההצעה שהוא הרכיב כדי לכלול את יוסטון בדיביזיה. פרטיטה ואוניברסיטת יוסטון ערכו הצעה עבור ועדה של שלושה אנשים העובדים בדיביזיה – לא הנשיאים של בתי הספר הנמצאים בביג-12, כולל אלו בטקסס ובטקסס טק, והביעו בפומבי את תמיכתם בתקוות ההרחבה של יוסטון.

"זאת לא הדרך בה עסקים אמריקאים עובדים. בכלל לא. זה היה סוג של … עסקת מועדון. אנחנו הולכים להחליט אם ניתן לכם להיכנס או שלא", הוא מתחיל לצחוק.

"יכולים להיות לך מכתבי ההמלצה הכי טובים בעולם, כמו ביל גייטס המנסה התקבל לאוגוסטה. אין מה לעשות לגבי זה". הוא מנופף בידו ומחייך.

האם זה הזמן להתחיל לחפש עבור מועדון חדש?

"אולי".

אם התמקדותו של פרטיטה כבעלים של הרווקטס תוגדר על ידי תשוקתו ליצור את ההזדמנות הטובה ביותר שקיימת עבור הסופרסטארים הכי טובים בספורט, זה נובע מכך שלמד בדרך הקשה.

***

פרטיטה בסופו של דבר מסכים לבקשת הטייס ויורד מהמטוס, ובכך משחרר שטח יקר עבור העשירים האחרים להחנות את מטוסיהם.

הוא יושב בכורסת עור באוויר הפתוח של טרמינל אטלנטיק אוויאישן ומתחיל את המשימה המורכבת של תיאום המסלולים לתחבורת הקרקע למלון הנמצא בבברלי הילס עבור משפחתו. משבי הבריזה דוהרים.

לעיתים רחוקות יש לפרטיטה שותף לעסקים. אם יש לו, הוא רוכש את חלקם במהירות. הוא אומר שזה לא נובע משנאה כלשהי לשותפים.

"אני לא צריך אחד. אם אני צריך אחד, אני אמצא אחד. אבל איני צריך אחד. אם אתה לא צריך שותף, אל תשיג אחד".

"אני נמצא במקום בחיי שמישהו תמיד יהיה בעל יותר כסף, למישהו תמיד יהיה מטוס גדול יותר, סירה גדולה יותר, זין גדול יותר, מה שזה לא יהיה. למה שארצה את עוגמת הנפש? אם היה לי שותף לא הייתי יכול לעשות את העסקה הזו [לקנות את הרוקטס]. וצדקתי, בגלל שראיתי את כל המיליארדרים האחרים מתרוצצים. הם לא היו יכולים לסלק את השותפים שלהם".

"אני אוהב את הרוקטס. אני אוהב את ה-NBA. אבל ה-NFL זה NFL".

בדיוק כמו עם הקזינו, פרטיטה השקיע את כספו שלו, מובטח, כדי לרכוש את המועדון.

אבל מאז רכישת הרוקטס, פרטיטה מזכיר לעיתים תכופות לתקשורת שאף מועדון ספורט מקצועני אמריקאי נמכר עבור סכום נמוך יותר ממה שהוא נרכש. הוא ממהר לדבר על המסורת שהקבוצה מספקת כדי להעביר לילדיו, אבל יש גבול לכמה שהוא רוצה שתשקול תשוקה – או אהדה – כמניע לרכישה שלו.

"לקחתי הון של שבעה מיליארד מחברה אחת ושמתי באחרת. בעיקרון זה היה מהלך פיננסי פיקח. אני גיוונתי את האחזקות שלי. ברשותי קבוצה שבעיקרון אין לה חובות, בגלל שאי אפשר לשים עליה כאלו".

ספורט מקצועני הוא השקעה טובה אם יש לכם את הכסף לבזבז.

"זה מגוון את הנכסים. אני חזק יותר היום בגלל שברשותי קבוצת כדורסל. זה כאילו שברשותך רק מניה אחת".

פרטיטה אומר זאת למעשה כעובדה, כאילו מישהו שבבעלותו רק מניה אחת יכול להבין את ההוצאות של מיליארדי דולרים על קבוצת כדורסל. אבל אז הוא חוזר בו. כן, הרוקטס מגוונים את נכסיו, אבל זאת עדיין לא הסיבה שהוא רכש את הקבוצה.

"לא עשיתי זאת [כדי לגוון]. אבל לאחר העובדה שמדובר במהלך פיננסי טוב מאוד. יש לזה כל כך הרבה רגשות, אבל אתה חייב להבין, זה פשוט היה טבעי עבורי. הרבה אנשים קונים קבוצה ואף אחד אף פעם לא שמע [על הרוכש] לפני. כולם כבר הכירו אותי. זה לא היה עניין גדול. עשיתי זאת רק בגלל שרציתי שהיוסטון רוקטס יהיו ברשותי".

זה אולי יראה טבעי שזה הקצה עבור פרטיטה. הבנאדם שלא יכול היה למצוא עסקה הוגנת כדי להכניס את אוניברסיטת יוסטון לביג-12 הלך ומצא עסקה הוגנת באיגוד הכדורסל הלאומי. עכשיו הקבוצה שהוא נהג להחזיק בחלק ממנה, הוא הבעלים הכולל. עכשיו הוא יכול להביא תארים חזרה ליוסטון.

אבל אנחנו מדברים על מחפש נפט, ותמיד יש יותר מקום לחפור.

בגלל זה הוא לא פוסל את ה-NFL, אפילו כשהוא רק בזבז שני מיליארד דולר על זיכיון NBA.

"יש כל מיני דברים שאתה יכול לעשות. אני מהנדס פיננסי. כל שנה שעוברת זה יותר קל לי. אם קבוצה כמו הסיינטס או הטייטנס תעלה, אני אנסה לעשות משהו".

"אני אוהב את הרוקטס. אני אוהב את ה-NBA. אבל ה-NFL זה ה-NFL".

***

נכון לעכשיו, ג'ימי באטלר נשאר חבר המינסוטה טימברוולבס, עם מיאמי כיעד המועדף עליו אם יתרחש טרייד.

מספר עיתונאים בטלו את הרוקטס מהעיסקה, למרות שעל פי השמועות הציעו חבילה גדולה הכוללת את אריק גורדון, פי ג'י טאקר, ומספר בחירות דראפט. הסיבה שבגלל יוסטון נדחתה היא לא בגלל העיסקה, אלא בגלל, על פי דיווחים, מינסוטה לא רוצה שהרוקטס יהפכו לסוג של כוח עליון באזור המערבי שבו כבר נמצאים גולדן סטייט.

"אנחנו כבר נמצאים [ברמה הזו]", פרטיטה אומר בשיחת טלפון. "אנחנו קבוצה משופרת משנה שעברה בהתבסס על מיש השגנו בפגרה הנוכחית. ושנה שעברה, זה ברור, היינו במרחק של משחק אחד מהגמר".

"אנחנו נשמח לראות את ג'ימי מגיע הביתה ליוסטון. זאת לא החלטה פיננסית, זוהי החלטה לגבי הנכסים מצידנו. יש לנו קבוצת כדורסל נהדרת. אנחנו חושבים שאנחנו טובים כמו כל אחד אחר בליגה. אנחנו לא הולכים לוותר על נכסים לא רציונלים, כדי לפרק את הקבוצה הזו, כדי להביא את ג'ימי באטלר. אבל אנחנו נשמח לקבל אותו".

שבוע מאוחר יותר, לאחר יום התקשורת של הרוקטס במלון פוסט אוק של פרטיטה, הוא לא נסוג מהרעיון שהרוקטס יכולים באפשרות מסוימת להנחית את באטלר..

"אתה יכול להיות בכותרת אם תחליט להיות בכותרת", הוא אומר. "אבל העסקה צריכה להיות הגיונית".

הוא להוט לבצע את העסקה, במיוחד בגלל שהוא טרם הוכיח את הפקחות שהוא למד במשך מספר עשורים לעסק החדש הזה, שנמצא אצלו בפרופיל הכי גבוה.

נכון לעכשיו, הוא מחכה. ומתי שיגיע הזמן, כאשר הוא יחשוב שהוא יכול לתת מכה, הוא יהיה מוכן לקדוח.

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. נהדר! נהדר! אולי קצת ארוך מדי עבור ישראלי עסוק ממוצע, אבל לפנסיונר כמוני זה מאמר תענוג שמתורגם נפלא, ומכניס אותך לאווירה המיוחדת שאנחנו לא מכירים.
    משפט המחץ? "זה רק נייר בבנק. אתה כבר חיית היטב, אז מה יש לך? אם אני אמכור הכל מחר ואני אטוס לאנשהו במטוס או משהו כזה, אז מה? אין לך את השליטה שלך. אתה משועמם. אני פוחד משעמום,ב-100 אחוז".

    נפלא סמיילי, ומי שלא קורא – מפסיד!

  2. וואו, סמיילי. איזו עבודת תרגום מרשימה!
    זה לא עוד פוסט, זה ספר…
    .
    לגופו של פוסט –
    בהחלט זווית מעניינת על בעלים לא שגרתי של קבוצה עם הנהלה לא שגרתית,
    אבל כזו שמשפיעה עמוקות על איך שה-NBA נראה כיום.

להגיב על סכין בגב האומה לבטל

סגירת תפריט