גורדון בנקס – האיש שבגללו רציתי להיות שוער – הלך לעולמו/מולי

גורדון בנקס. מויקיפדיה בעברית.
גורדון בנקס. מויקיפדיה בעברית.

בחורף 1969 הייתי השוער של כיתתי, ג3, במשחק על אליפות השכבה מול הקבוצה החזקה של ג2. המשחק נערך בגשם שוטף ובבוץ כבד  ב"מגרש הכושים", ולסיבה היחידה שאני – ללא שום צל ספק הנער הנמוך והצנום ביותר בשכבה – שימשתי כשוער כיתתי, קראו גורדון בנקס.

אתם צריכים להבין שעבורי גורדון בנקס, היה השוער הטוב ביקום. ראיתי אותו, בשחור ובלבן, במסגרת התוכנית "מבט ספורט" במוצאי שבת ששידוריה החלו במסגרת רשות השידור בשנת 1968. בהמשך ראיתי אותו גם במשחקי הליגה האנגלית, שמשחק אחד ממנה שודר קצת יותר מאוחר בימי חמישי בערב במסגרת "משחק השבוע".

הליגה האנגלית היתה עבורנו הרבה יותר מ"כדורגל מעולם אחר",  הרבה יותר מה- NBA. שכן זו היתה הליגה היחידה (!!!) שמשחקיה שודרו חוץ מהליגה הישראלית, והיחידה  שמשחקיה שודרו במלואם בשבוע איחור (אפילו לא הישראלית ממנה ראינו רק קטעים ממשחקים).

אתם מבינים, הליגה האנגלית היתה עבורנו – שמעולם לא ראינו ומעולם לא ידענו על שום ליגה אחרת – ליגת האלים ובני הנפילים, ואין פלא לכן שגורדון בנקס, מי שהיה ללא ספק השוער הטוב ביותר בליגה האנגלית, נחשב בהכרח לשוער הטוב ביותר בעולם (מה שאגב, היה די נכון, אם כי איני בטוח שהשוער הרוסי לב יאשין יסכים לכך בלב שלם).

איני בטוח אם התאהבתי בו בשל יכולתו כשוער או בשל עיניו שתמיד נראו קצת פוזלות, אבל אין ספק שגורדון היה השחקן הנערץ עלי.

ויקיפדיה מספרת לנו שגורדון בנקס נולד ב- 30/12/1937 באביידייל שפילד וגדל בטינסלי. בהיותו נער עזב את בית הספר ועבד ככורה פחם וכבנאי. במקביל שיחק כדורגל, הצטרף לקבוצת הנערים של צ'סטרפילד, ובשנת 1957 ערך את הופעת הבכורה במדי קבוצת הבוגרים, בליגה השלישית. בשנת 1959 רכשה אותו קבוצת לסטר סיטי עמה זכה בשנת 1964 בגביע הליגה האנגלי.

כבר בשנת 1963 הוא הפך לשוער הראשון של נבחרת אנגליה והיה חלק חשוב מן הזכייה של אנגליה במונדיאל לונדון 1966. אבל אני ראיתי אותו במסגרתה רק אחרי 1968.

בשנת 1966 עבר לסטוק סיטי עימה זכה בגביע הליגה בשנת 1972.

ממונדיאל 1970 זוכרים בעיקר את ההצלה שלו מהנגיחה של פלה הברזילאי, הצלה שנחשבת עד ימינו כאחת המופלאות ביותר אי פעם (פלה עצמו הודה שהייתה זו ההצלה הגדולה ביותר שהוא היה לה עד).

אני אישית זוכר גם את הרושם שעשה עלי השער שברזיל כן כבשה במשחק הזה, שער של  ז'אירזיניו, שנכבש מבעיטת עונשין כשפלה מתכופף בחומה והכדור עובר מעליו דרך החומה המפשלת, אך אנגליה עלתה למרות זאת לשלב הבא.

לפני משחק רבע הגמר, מול מערב גרמניה, סבל בנקס מקלקול קיבה, ונמנע ממנו לשחק. את מקומו תפס פיטר בונטי. אנגליה הובילה 2:0, אך נוצחה בסיום 2:3 והודחה מהמשך הטורניר.

שנת 1972 היתה עבור בנקס שנת השיא והשפל. הוא זכה באותה שנה בפרס "כדורגלן השנה הליגה האנגלית" מטעם התאחדות עיתונאי הכדורגל,  אך ב- 22/10/1972 הוא גם היה  מעורב בתאונת דרכים ואיבד את הראייה באחת מעיניו ונאלץ לפרוש מכדורגל מקצועני.

הוא לא איבד את התשוקה למשחק ולמרות פציעתו הצטרף לקבוצת פורט לאודרדייל סטרייקרס ששיחקה באותה עת בליגה האמריקאית המקצוענית בה שיחק לצידו של ג'ורג' בסט. לאחר פרישתו ממשחק נכנס בנקס לעסקים ועסק זמן מה בהפצת כרטיסים לאירועים גדולים לגופים מוסדיים, ומשך שנתיים 1979-80, היה גם מנהל קבוצת הכדורגל של טלפורד יונייטד.

גורדון בנקס היה שוער מעולה, עקבי ובעל אינסטינקטים. הוא היה בעל כושר גופני מעולה, אתלטיות ויכולות מצוינות לעצירת בעיטות ונגיחות. הוא נחשב לאחד השחקנים הגדולים ביותר בכל הזמנים בתפקידו. היה לו חוש מיקום מצוין,שגם לדעתו היה אחד הנכסים הכי טובים שלו, והוא היה גם  ידוע בטיפול בכדור שלו, וכבעל מודעות וקור רוח.

ומילה אישית ממישהו הנמצא כעת בסוף שנות החמישים שלו. בחצי השנה האחרונה הולכים לעולמם –  כמנהגו של עולם –  יותר יותר מגיבורי ילדותי. אין זה משנה אם זה זמר דוגמת אריק איינשטיין, או כדורגלן כשייע גלזר. מותו של כל אחד מהם, צובע באבל חלק מנשמתי.

ועדיין, כששוער שהערצתי הולך לעולמו, איכשהו, איכשהו החלק הנצבע באבל גדול יותר, וכגורדון בנקס איננו, דוהה גם חלק השוער שבי.

יהי זכרו ברוך.

 

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. אחד השוערים הגדולים. לא הרבה שוערים זוכרים בשמם. ישין, באנקס וכאלה. הוא מהאגדות הגדולות.
    תודה מולי

  2. "גורדון בנקס!" זה הכינוי לשוער הכי טוב בעולם, שכל ילד בשכונה בגילאים הנכונים, היה אומר.
    איש מדהים שמחזיק גם בהרבה שיאים. בין היתר, השער שספג בחצי גמר הגביע העולמי 1966 (קראו לזה "מונדיאל" הרבה יותר מאוחר), מרגלי אוזביו, היה השער הראשון אחרי 721 דקות של רשת נקיה – שיא אנגלי עד היום.
    כמה חבל שחטף את הרעלת הקיבה המסתורית שניה לפני רבע הגמר בגביע העולם 1970, ומנע מאנגליה הזדמנות לעוד אחד (למרות שאיש כנראה לא היה עוצר את ברזיל הגדולה).
    גדול שוערי אנגליה, ובמשאלים בינלאומיים מוכתר לרוב כמס' 2 בשוערי העולם בכל הזמנים, אחרי לב יאשין ולפני דינו זוף.
    בגרדיאן, אלא מה, עשו לו מחוות צילומים וסיפורים מפוארת, שווה להציץ:
    https://www.theguardian.com/football/gallery/2019/feb/12/gordon-banks-a-life-in-pictures

  3. תודה מולי.
    נראה שבזמן האחרון יוצא לך לכתוב רק על נושאים מקברים.
    מה עם איזה סיפור בלשי לכבוד המארדי גרא?

  4. אחלה טור מולי
    בשבילי זה היה פיטר שילטון…. כשהייתי עומד בין העמודים בחניה של הבניין בשיכוני חולון
    🙂
    אתה לפחות Last man standing
    תהנה מכל רגע

  5. מקסים, מולי. תודה.
    .
    (אני מהדור של ברץ'. גם עבורי זה היה פיטר שילטון)

  6. כל טור שלך ללקק את האצבעות תודה מולי
    ** מקווה שאתה שורד בשלום את הימים הקשים העוברים על אוהדי הפליקנס

  7. אגב, הסיבה שבנקס היה חייב לעזוב את לסטר היה שילטון (יליד לסטר) שהיה מוכן לחתום בה רק אם יהיה שוער ראשון בגיל 17….

  8. מולי, תודה רבה. כתבת בצורה מאוד יפה, מעניינת ונוגעת.
    בגלל גילי לא זכיתי לראותו משחק, אבל כמובן שצפיתי בהצלה הגדולה שלו מהנגיחה של פלה במשחק מול אנגליה בגוואדלחרה שבמכסיקו.
    קראתי לפני מספר חודשים את הביוגרפיה של אברהם קליין ("אמן המשרוקית"), שופט אותו המשחק, וכמובן שגם הוא הזכיר את אותה ההדיפה המפורסמת.
    כפי שכתבת, זה היה רק שיא אחד בקריירה המפוארת שלו ומספר הופעותיו הרב בנבחרת הלאומית מחזק את מעמדו כאחד מהשוערים הטובים בכל הזמנים בתולדות המשחק.

    יכו

  9. יש לך טעות כפולה:
    המשחק בין ברזיל לאנגליה היה בשלב הבתים ושתי הקבוצות הגיעו לרבע הגמר וברזיל אך המשיכה לשלבים הבאים וזכתה בגביע ונחשבת עד היום לאלופה הגדולה ביותר, יותר מברזיל בשתי הזכיות הראשונות ויותר מכל אלופה אחרת

  10. אצלי הוא שני בכל הזמנים לאחר יאשין ואחריהם. לאו דווקא בסדר הזה: זמורה, ביארה, חודורוב (שוער ויילס וארסנל שהיה מעולה בזכות עצמו אמר שמעולם לא ראה שוער כחודורוב ויש לציין שהוא היה חצי מקצועני כפי שהיה הכדורגל הישראלי אז), בופון, שמייקל, קאן, מאייר, זוף, ואן ברוקלן, ועוד.

  11. מולי תודה גדולה. בארץ ישראל של שנות השישים ובשבעים שלטו הציזבטים וסיפורי הגבורה. ואני כיליד שנות השבעים שחזיתי בנו ענייני בשידור החוזר של יום חמישי השוער האגדתי ברוס גרובלר מציל פנדל שהוא קופץ לצד אחד והכדור הולך לאמצע וגרובלר מציל אותו עם הרגליים באינסטינקט חתולי.
    כמובן שאחרי זה רצנו לספר להורים שגחכו עלינו יאמרו מייד: גורדון בנקס היה יכול לקפוץ לצד אחד להסתובב באוויר ותתפוס את הכדור עם הידיים…. כזה גדול הוא היה! (אם כי בשומר הצעיר לב יאשין שאיש לא רעה היה טוב יותר)

  12. אני זוכר במעומעם ביקור של סטוק סיטי בארץ עם באנקס בשער. נדמה לי שישראל ניצחה.
    שוער גדול ומעניין לקרוא את סיפור חייו בוואלה. כמה שהעולם השתנה.
    סורינוב ובאנקס בחודש אחד… מבאס.

להגיב על סלים ווארזה לבטל

סגירת תפריט