הייתי שם: ניצחון דרמטי לווריורס על ההיט / אריק טל

במסגרת סיבוב הופעות הפרידה של דוויין ווייד, הגיעו ההיט לביקורם האחרון באורקל כשהם בעמדת אנדרדוג. 15 נקודות הפרש צפו בווגאס לווריורס. בפועל, ההיט היו קרובים מאוד לניצחון, ורק הופעת קלאץ׳ הירואית של דוראנט מנעה זאת מהם. 44 שניות לסיום, כשהווריורס בפיגור 3, קבר דוראנט שלשה ענקית, אחרי שהחטיא את כל שש השלשות הקודמות שלקח הערב. דיון ווייטרס, שלפני שנתיים קלע שלשת ניצחון נגד הווריורס עם הבאזר, החטיא שלשה שהייתה יכולה לנצח אותם שוב, שתי שניות לסיום. 118-120 לגולדן סטייט.

אמנם רק 1 מ-7 לשלוש עבור דוראנט הערב, אבל בתוך הקשת היעילות שלו פנומנאלית. 15 מ-17 לשתיים קלע KD הערב, כשהוא משתלט לחלוטין על משחק ההתקפה של הווריורס ברגעי ההכרעה. בשנתיים האחרונות, כשהגיע הזמן להתקפה מכרעת, עוד ניסו באוקלנד לעשות כל מיני תרגילים כדי לשחרר קלעים לקליעה נוחה. על פי מה שראינו הערב, תוכנית העבודה הזו נזרקה לפח. האסטרטגיה של סטיב קר ברגעי הקלאץ׳ ברורה וחדה מאי פעם, גם בערב שבו סטף וקליי קולעים היטב: תנו את הכדור לדוראנט ופנו לו את הדרך. לפי מה שראינו הערב, קשה לבוא אל קר בטענות: דוראנט סיפק את הסחורה.

גם האחים לבית ספלאש היו חמים הערב, בעיקר החל מהרבע השני, אבל דווקא מיאמי היתה חדה יותר מעבר לקשת. יותר נכון, שלושה שחקנים של מיאמי: ריצ׳ארדסון, ווייטרס ווינסלאו קלעו 18 מ-33 משלוש, והשאירו את קבוצתם בתמונה גם כשהווריורס שיחקו היטב. זה עדיין לא הספיק מול 93 נקודות של שלושת שחקני האולסטאר של האלופה. רק פעמיים בעבר קלעו השלושה יותר במשחק אחד.

בשנתיים הקודמות, לפני פתיחת המשחקים, קידם את חמישיית הווריורס ג׳אבייל מגי, כשלכל שחקן היה טקס תנועות ייחודי. את מקומו של מגי תופס העונה קווין קוק. הברכות עדיין משונות, אך פחות מבעבר. יוצא הדופן היחיד הוא קווין דוראנט, שטקס התנועות שלו עם קוק כולל משהו שנראה כמו בדיקה דנטאלית הדדית. מאוד מוזר… תבדקו בעצמכם:

מהלך המשחק:

כמו במשחק ביום שישי בפיניקס, בו נקלעו הווריורס למינוס 17 ברבע הראשון, שוב פתחו הווריורס את המשחק בנחירות רמות. הערב זה הגיע למינוס 19, אחרי פחות משמונה דקות. כמו אז, קר פנה מיד ליורבקו שיכניס קצת אנרגיות בחמישייה המנומנמת של הווריורס, וינסה, אולי, לקחת איזה ריבאונד אחד לרפואה. יורבקו שוב הכניס רוח לחימה, ושלשה שלו הורידה את הפער ל-10 בסוף הרבע הראשון.

הנה ווייד עולה על הפרקט פעם אחרונה באורקל.

קליי תומפסון המשיך את המומנטום בתחילת הרבע השני ועם 5 נקודות רצופות הוריד את הפער ל-3 בלבד. ההיט עוד העלו את היתרון שוב אבל סטף קארי, ברבע שני מצויין, החזיר את הווריורס למשחק. שלשה של קארי עוד השוותה את התוצאה, אבל שרשרת איבודי כדור שלומיאליים עזרה למיאמי ליטול שוב את ההובלה, ולרדת למחצית ביתרון 54-59, כשהם מסיימים את החצי הראשון עם 11 מ-21 לשלוש.

דוויין וייד בפעולה

ברבע השלישי כבר ראינו משחק איכותי של שתי הקבוצות, וגם כמה דברים שלא רואים כל יום, כמו שתי החטאות רצופות של דוראנט מהקו, או עבירה על דריימונד גרין בזריקה לשלוש… מישהו (קלי אוליניק) נירדם בתדריך. בסופו של דבר, היתרון האיכותי של הווריורס בא לידי ביטוי, ולהפסקה שלפני הרבע האחרון הם ירדו ביתרון 8 נקודות.

דריימונד גרין מסביר לסטיב קר מדוע קיבל טכנית

למרות מטר צליפות של קליי תומפסון, שפשוט להט ברבע הרביעי, הווריורס לא הצליחו לברוח, ובתצוגת קליעות לא פחות מרשימה, ההיט נטלו שוב את ההובלה, קצת יותר מארבע דקות לסיום. בניגוד למשחקים קודמים, סטיב קר החזיר את קזינס לישורת הסופית. האם זו חמישיית המוות החדשה? כנראה שכן, אבל ניאלץ לחכות שאיגודלה יחזור מהפציעה כדי לקבל תשובה סופית.

הסוף, כאמור, היה כולו קווין דוראנט. שני איבודי כדור עוד העניקו להיט יתרון שלוש, אבל אותה שלשה גדולה של דוראנט, בצירוף ריבאונד התקפה ושתי קליעות עונשין של קזינס, העלו את הווריורס ליתרון שתיים. בחמש השניות שנותרו לא הצליחו שחקני מיאמי להשיג נקודות, וירדו מנוצחים. כך זה נראה מהזווית של עמדת הכתבים:

ווייד עם קארי: נתראה בהיכל התהילה

חדשות כלליות בגולדן סטייט:

בדומה לשני הסיקורים האחרונים שלי מאורקל, גם המשחק הערב לא תופס את מירב תשומת הלב של האוהדים המקומיים. הסיפור המרכזי בשבוע האחרון הוא הטריידים האחרונים הליגה. אין הכוונה למהלך שלא קרה בלייקרס, וגם לא להתחזקות המרשימה של הקבוצות המובילות במזרח. דווקא הטרייד של פורזינגס תפס את מרכז הבמה, ולא בגלל הצד הטקסני. הטרייד הזה, כידוע, החזיר לכותרות את החיבור האפשרי בין דוראנט לניקס בקיץ הקרוב, דבר שעלה לכותרות כבר מזמן, אך טרם הטרייד נתפס בגדר שמועה בלבד, ורוב הפרשנים התייחסו אליו בביטול. עכשיו הנושא צף מעל המים, והעובדה שבימים שלאחר העסקה דוראנט נמנע מלהפגש עם העיתונות לא תרמה להרגעת הרוחות. ביום רביעי, אחרי המשחק מול הספרס, דוראנט נשאל על כך וכמובן הכחיש שהוא מעורב בסיפור הזה, אבל לא חסך בביקורת נוקבת על אנשי התקשורת. ״תתבגרו״ הטיח בהם. הרבה קיטור שיחרר אז קווין על הפודיום. הערב, לעומת זאת, קווין לא נשאל על כך אפילו ברמיזה. האם העיתונאים המקומיים לא רוצים להרגיז את KD? האם הסיפור מיצה את עצמו?

כמו קווין, תומפסון שחקן חופשי בתום העונה. כמו על דוראנט, גם על תומפסון יש שמועות לגבי עזיבה אפשרית בקיץ, ללוס-אנג׳לס, שם גדל ושם אביו משמש כפרשן של הלייקרס. אז מדוע דווקא KD מושך אליו כל-כך הרבה אש? פשוט מאוד: בניגוד לקליי, שחזר והצהיר פעמים רבות על רצונו להשאר באיזור המפרץ, דוראנט ממלא פיו מים ושומר את הקלפים קרוב לחזה. ההנחה היא, שאם תומפסון מקבל הצעה לחוזה מקסימום הוא נשאר. ודוראנט? ייתכן שכבר החליט אם הוא עוזב או נשאר, ייתכן שעדיין לא – אף אחד לא יודע, אבל האוהדים המקומיים מביטים בהשתאות על המהירות בה הניקס נפטרו מהשחקן הכי טוב שלהם, וקשה שלא לחבר את הקצוות. את התשובה נקבל בעוד חמישה חודשים, אבל בינתיים האוהדים מודאגים, העיתונאים שואלים שאלות וקווין דוראנט מתעצבן.

הערב, כאמור, הרוחות היו רגועות. אני רחוק מלהיות פסיכולוג, או מומחה לשפת גוף, אבל לעיניים שלי היה נראה שקווין הערב ענה על שאלות רק בגלל שהעבודה מחייבת אותו לעשות כן. נכון שהוא אף פעם לא נראה נינוח ושמח על הפודיום, כמו דריימונד גרין למשל, וזה כנראה האופי הביישני משהו שלו. עם זאת, הערב, לפחות לעיניים שלי, זה נראה בולט יותר מתמיד. כאילו יש איזה פיל בחדר. אבל, יש עוד כותרות המעסיקות את הכתבים והאוהדים.

בראיון לפני המשחק סטיב קר נשאל בעיקר על השתלבותו של קזינס. קר סיפר שלא הופתע מיכולת המסירה שלו, אך כן הופתע מהמהירות שלו על הפרקט. "באימונים הוא רץ לאט יותר" הודה קר בחיוך. כמובן שעוד מוקדם להסיק מסקנות, במיוחד כשקזינס עצמו עדיין לא 100%, ומשחק תחת מגבלת דקות, אבל זה היה משחקו העשירי של דמרקוס בווריורס, וזה מספיק כדי לערוך ניתוח ראשוני של ההשתלבות שלו.

אז מה עם קזינס? ובכן, הסטטיסטיקה עצמה פחות מעניינת. 14 נקודות, 6.5 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים הם כמובן ירידה מהממוצעים של הקריירה, אבל צריך לזכור שהוא עדיין לא בכושר מלא, מוגבל בדקות משחק, ובעיקר משחק בקבוצה עמוסת סקוררים, כך שאת המספרים נשאיר לפעם אחרת. כרגע אתמקד במבחן העין, ואת המבחן הזה קזינס עובר בקלות. כבר בדקות הראשונות שלו על הפרקט, במשחק החוץ נגד הקליפרס, ניתן היה לראות שלווריורס יש אופציה התקפית שלא הייתה להם הרבה שנים: ביג-מן בלאו-פוסט שיכול לתקוף את הטבעת בשלל תנועות עם הגב לסל, וגם למסור לשחקן פנוי במקרה של שמירה כפולה. מספר פעמים במשחק קר הולך אל האופציה הזו. גם משחק הפיק-אנד-רול עבר שידרוג: בנוסף לאופציות הקיימות, עכשיו יש סנטר שיכול גם לקלוע מבחוץ. קזינס מוצא את עצמו חופשי על קשת השלוש כמעט בכל התקפה, אבל בוחר את הזריקות שלו בקפידה: רק 2.5 זריקות מעבר לקשת למשחק, אותן הוא קולע ב-32%.

השילוב של קזינס ברוטציה פתר לסטיב קר בעייה. קר אוהב מאוד למקסם את הדקות של קארי ודוראנט ביחד. המחיר הוא כמה דקות בתחילת הרבעים השני והרביעי, בהן שניהם על הספסל. כך היה בשנה שעברה, כך היה בתחילת העונה, עד שהווריורס התחילו להפסיד משחקים. בניסיון לשפר את המצב, סטיב קר שינה את הרוטציה כך שלפחות אחד מהכוכבים שלו תמיד על הפרקט, בדומה למה שנעשה בקבוצות אחרות בהן שני כוכבים, כמו יוסטון או אוקלהומה. שילובו של קזינס בתחילת הרבעים הללו איפשר לקר לחזור לרוטציה האהובה עליו. בלעדיו, קליי היה משחק עם ארבעה שחקנים שלא רוצים לזרוק. קזינס פחות או יותר פתר את הבעיה הזו. בעיה נוספת שנפתרה עם הצטרפותו של קזינס היא ההתמודדות עם סנטרים גדולים ודומיננטיים. הדבר ניכר מאוד דווקא בהפסד היחיד של הווריורס עם קזינס, נגד פילדלפיה. כשאמביד מצא את עצמו מול לוני זה בעיקר עורר רחמים. עכשיו יש מי שישים גוף על הסנטר של היריבה.

ולבסוף, שאלה: מה קורה עם קארי בתחילת המשחקים האחרונים? קודם כל, נגבה את השאלה בקצת סטטיסטיקה:
ברבע הראשון של ארבעת המשחקים האחרונים היה קארי על הפרקט למעלה מ-40 דקות במצטבר. הנה השלל שלו: 7 נקודות, 1 מ-14 מהשדה. אאוץ׳. מול הלייקרס הוא סיים את הרבע השלישי עם 2 נקודות וללא סל שדה ב-27 דקות. מול פיניקס הוא סיים את הרבע השלישי עם 10 נקודות ב-2 מ-12 מהשדה. נכון שאת כל המשחקים הנ״ל הוא סיים בצורה חזקה, כולל הערב, אבל נראה לי שזו לא רק סטטיסטיקה. קארי נראה לפרקים מהוסס. גם שמחת המשחק שלו לא כתמול שלשום. האם משהו מטריד אותו ברמה האישית? האם כל הדרמה סביב דוראנט צורמת לו? אולי הצירוף של קזינס גרם לו להיות פחות אגרסיבי (הוא נתן לכל רמז בראיון שלאחר המשחק)? ואולי אין שום בעיה, וזו סתם עייפות מנטאלית של אמצע עונת NBA מפרכת?

GO WARRIORS

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. הזמן עושה את שלו,מצב הברכיים וגם החיסרון של החבר לברון.
    אין פה ספק שדווין המזדקן כוכב לא פחות גדול מ-5 האולסטארים ששיחקו נגדו.

    1. אחרי המשחק סטף קרי סיפר שבזמן שהוא החליף חולצות עם ווייד הוא אמר לו שלפי איך שהוא שיחק הערב יש לו עוד שנתיים לפחות בליגה הזאת. ווייד פורש כאחד הגדולים בעמדה שלו לדעתי, אולי שלישי אחרי מייקל וקובי.

  2. תודה על יופי של סיקור.
    לא ראיתי את המשחק אבל מהתיאור והתקציר זה נראה מסוג המשחקים שחושפים חולשות של הווריורס. בעיקר בגלל הרמה של הצוות המסייע.

  3. תודה רבה אריק, אחלה סיקור.
    .
    לא משעמם אצל הלוחמים, אבל האמת שגם אם הם בחוסר וודאות לגבי דוראנט, לא חושב שזה אמור להפריע להם להתמקד בעונה הזו, וכרגע, גם אם הכמעט הפסד מול מיאמי, הדרך נראית לי סלולה.

  4. סיקור מעולה, אהבתי במיוחד את הניתוח על השילוב של קאזינאס, שלי לפחות חידש הרבה דברים. תודה רבה אריק

  5. The widower Richard Blair Orwell might like to know that Joel Coen keeps in his "private collection" of human flies his "late" wife alongside her admirer Mordechai Richler

  6. " קארי נראה לפרקים מהוסס. גם שמחת המשחק שלו לא כתמול שלשום. האם משהו מטריד אותו ברמה האישית? האם כל הדרמה סביב דוראנט צורמת לו? אולי הצירוף של קזינס גרם לו להיות פחות אגרסיבי (הוא נתן לכל רמז בראיון שלאחר המשחק)? ואולי אין שום בעיה, וזו סתם עייפות מנטאלית של אמצע עונת NBA מפרכת?"

    אמצע העונה. זה הכל. נתראה בפלייאוף

להגיב על שלהבת לבטל

סגירת תפריט