מעורב ספורטס אילוסטרייטד ליום ראשון / מנחם לס

אין מגזין ספורט כמו ספורטס אילוסטרייטד!

 

ספורטס אילוסטרייטד הוא מגזין הספורט הטוב ביותר שאני מכיר.

מהיום שהגעתי לארה"ב אני קורא אותו בקביעות. לא החמצתי אפילו אחד. בשתי שנות השבתון שלי בישראל המגזין הגיע אלי בדואר אוויר. כשאשתי רינה ז"ל חלתה בסרטן דם והיו שבועות שלא היה לי זמן או מצב רוח לקרוא את השבועונים שהחמצתי הם נאספו בתיבת הדואר או בבית, ובבוא היום הם נקראו מ-COVER TO COVER ללא החמצה.

היום, כשהמגזין מגיע (בד"כ המגזין שהגיע שלשום, יום חמישי, שתאריכו ה-11 לפברואר,  שמשמש לי היום כ'מעורב', מגיע 4 ימים לפני התאריך), אני יוצא איתו לאגם הדיג שלי בקלמזון יוניברסיטי, אגם  Lake Hartwell שלרגלי ה-Blue Ridge Mountains, ושם אני מתבודד עם המגזין  ל-4-5 שעות עד שאני מסיים את קריאתו  מבלי להחמיץ ולו מאמר אחד. הכל מעניין אותי כי כל מאמר ניכתב ע"י כתב או עתונאי מיוחד ביותר במינו, כל אחד בסגנונו המיוחד, ברהיטות ובמומחיות שתמיד הערצתי. אלה 4-5 שעות השבוע שאני אוהב ביותר. בימי גשם אני עושה אותו דבר בבית.

גדולי סופרי הספורט, ומיטב סיפורי הספורט, ניכתבו במגזין הזה. את מיטב ספורי הספורט אני שומר כנכס. כמה מהם שמשו בסיס למאמרים הטובים ביותר שאני כתבתי, אבל תמיד דאגתי להזכיר שהם מבוססים על מאמרים מ-SI כמו הסיפור על סיד פינץ', האגדה שהגיעה מהרי ההימלאיה לזרוק כדורי בייסבול במהירות של 140 מייל לשעה, או 'העז דינקקה על צ'מברליין'.

טובי סופרי הספורט כתבו וכותבים לספורטס אילוסטרייטד: פרנק דיפורד, ג'ק מקולום, ג'ון פפנק, סטיב וולפף, ג'ים מוריי, קני מור, פיטר גמון, ג'ורג' פלימפטון, קלייב גמון, דן ג'נקינס,, ריק ריילי, גארי סמית', ריק טלנדר, ג'קי מקולן, פול זימרמן, אלכסנדר וולף,  קרי קירפטריק, והעכשוויים הגדולים תום ורדוצ'י, מכריס בלארד, פיטר קינג, או סטיב רשין. ישנם עוד רבים ואני מתנצל אם שכחתי מישהו.

אלה עתונאים/סופרים/אומנים שאני זוכר כמה ממאמריהם כמעט בע"פ. אין דרך לתאר את רמת הכתיבה הגבוהה והמיוחדת שלהם כשכל סיפור ספורט הוא ספור אנושי, מלא בקיאות, מיומנות, אוצר מילים מופלא. שנינות ותבונה. אלה סופרים שאני מעריץ הערצה מחלטת ותמיד ייחלתי לעצמי קצת מהמתנה שהעניק להם הבורא.

טוב, כמובן שפעם בשנה יש גם את ה-BATHING-SUIT ISSUE הגורם למהומה רבתי, והנה תמונת השער של הוצאת 2019 בעוד שבועיים:

 

ובפנים:

אוקיי. חוזרים להוצאת השבוע השהחלטתי לבסס עליה את המעורב של היום, ככה בקצרה, לגעת בכמה נושאים.

2. תמונת השער של המגזין

תמונת השער – והמגזין – מכריזים על הניו אינגלנד פטריוטס של 2019 כ-G.O.A.T.

כותבי המאמר בן 10 העמודים גרג בישופ ובן בסקין  מסבירים את בחירתם. היא מתבססת יותר על LONGEVITY מאשר הצטיינות במשחק המסויים. הם מסבירים בצלילות, בשפה ברורה ורעיונות חדשים את בחירתם בקבוצה הזאת כ-GOAT. קריאה מרתקת אבל משכנעת, כולל כיצד המאמן ביליצ'ק בן ה-66 OUTSMARTED בערמה ונסיון את המאמן הצעיר בחצי שנותיו.

חלק חשוב במאמר מוקדש לג'וליאן אדלמן שלנו, הקוורטרבק של קנט סטייט יוניברסיטי בה למדתי ל-M.A, שהפך לרסיבר החשוב ביותר של בריידי, ה-MVP ובעל הנוכחות הגדולה במגזין יחד עם תום בריידי, המאמן ביל ביליצ'ק, ואולי החשוב מכולם – בעל הקבוצה היהודי הבליונר רוברט קראפט.

כשבעל הקבוצה רכש אותה לפני 25 שנה בסכום המגוחך (מגוחך היום כמובן) של 150 מיליון דולארים (היא שווה היום 3.4 מיליארד, פי 22 מההשקעה; ככה זה. כדי להיות ביליונר, עליך להיות קודם מולטי מיליונר), הוא החליט לטוס לסן פרנציסקו ניינרס ללמוד דבר אחד מיוחד: "המשכיות". כיצד הניינרס עושה זאת שנה שנה. הפוסט מסביר מה הוא למד וכיצד מה שלמד הפך לחוט המושך אותו ומלווה אותו מאז עם סף המשכורת והכל.

כשביל ביליצ'ק החל לאמן, קראפט וביליצ'ק החליטו יחדיו שהמוטו שלהם יהיה תמיד ליצור בקבוצה ובמדיה מין 'UNDERDOG MENTALITY'. אפילו אחרי שהפטריוטס זוכים בסופרבול – והם עשו זאת יותר מכל קבוצה אחרת ב-25 השנים האחרונות, 6 סופרבולים ב-2002, 2004, 2005, 2015, 2017, ו-2019 – המנטליות שהם מרגישים בה בשיא הנינוחות היא מנטליות של 'אנדרדוג'. לביליצ'ק, לבריידי, לאדלמן ("נמוך מדי; לבן מדי להיות BALL RETURNER – ו'איטי מד'י') ולקראפט מתאים להיחשב הקבוצה שהיריבה – על הנייר טובה ממנה.

אדלמן? בריצת 60 יארדס ישנם בליגה בוודאי איזה 50-75 שחקנים מהירים ממנו.  אבל בזרירות, בהטעייה, בעורמה, בהבנה? HE IS BEST.

תענוג של מאמר. תמיד בספורטס אילוסטרייטד אתה מוצא נקודות ונושאים למחשבה שאתה לא קורא באף מקום אחר, כמו 'מנטליות האנדרדוג' שהיא המנטליות המתאימה לניו אינגלנד פטריוטס, הקבוצה הטוובה ביותר לעת עתה במאה ה-21, כשאת השנייה מאחוריה קשה לראות מאחור. היא יותר מדי רחוקה.

 

3. ג'וליאן אדלמן מגלח זקנו ב-PRIME TIME TV בתכנית אלן דג'נרס שואו

זקן מזה לא כל כך חלק מהמגזין כמובן, אבל במגזין (ובסרטון) אדלמן מגלה על גילוח הזקן ב-LIVE TV בתכנית פריים-טיים לאומה, עליחסיו הנהדרים עם האבא, והנאתו מהביקור בישראל 'שגרם לי להרגיש שאני יהודי'

קיץ של סרטים: הפסל של 'SHOELESS JOE' ג'קסון בגרינוויל

ישנם ITEMS רבים שאתה יודע עליהם רק דרך מגזין SI. למשל? סרטי הספורט החדשים של הקיץ.

הקיץ הוא יובל ה-100 לסקנדל של קבוצת הבייסבול משיקגו WHITE SOX, שאחד משחקניה ש-ALLEGEDLY מכר את משחקי הוורלד-סרייס עם  עוד כמה שחקנים  היה 'SHOELESS JOE' ג'קסון מגרינוויל, עם המשפט שהפך לאחד ממשפטי המחץ בלקסיקון האמריקאי, כשילד שלובש את חולצתו ומספרו פונה אליו בבכי  כששמע על כך, בדרכו של ג'ו מהמגרש לחדר ההלבשה – 'SAY IT AIN'T SO, JOE'.

היום הדיעה הרווחת – אחרי עשרות ראיונות ודיווחים – היא שדווקא SHOELESS (שכינויו נידבק בגלל שאביו ואימו שגרו בטריילר ליד אחד מה-MILLS בגרינוויל לא יכלו להרשות לעצמם לקנות לו סניקרס לבייסבול והוא נאלץ לשחק ללא נעליים) היה אחד משחקני הקבוצה העיקריים שלא היה מעורב במכירת הסידרה (SHOELESS חזר לגרינוויל, פתח חנות גדולה ל-LIQUEUR – שעדיין נמצאת במיין סטריט, והפך לאחד מאזרחי העיר החשובים. היום תמצאו פסל ענק לזכרו בשדרה המרכזית בדאונטאון, ופארק גדול על שמו ליד מפלי המים בדאונטאון שלנו).

לכבוד המאורע הסריטו סרט חדש על מה שהיה אז. הסרט הראשון על ה-"ווייט סוקס סקנדל" נקרא "EIGHT MEN OUT"  (משנת 1988) והוא נחשב לאחד מסרטי הספורט המעולים ביותר.

הסרט השני שיוסרט הוא מהדורה חדשה של עוד אחד מסרטי הספורט המעולים ביותר, "THE NATURAL" (משנת 1984; רוברט רדפורד).

 

"THREAT OF THE BROW"

SI מציע מבט שונה לחלוטין על מה שקרה בין הפליקנס והלייקרס בעניין AD.

המגזין מציע מבט שונה לחלוטין על מה שקורה בקבוצות משווקים קטנים, ולשחקני-על המשחקים בהם. הפוסט מסביר כיצד הליגה עשתה את כל מה שביכולתה לעזור לקבוצות הללו עם הצגת ה-"DESIGNATED PLAYER EXCEPTION", ההסדר שהתקבל בקולקטיב ברגנינג ב-2016 המאפשר לקבוצת אם – משוק קטן או גדול – להציע חוזה מקסימום לשחקן שהתפתח אצלהם לסופרסטאר, שגודלו יכול להיות עד 35% מסך כל המשכורות של כל הקבוצה.

מה קרה? שחקנים כמו לברון, דוראנט, פול ג'ורג', ואחרים, ועתה הגבה בעצמה, לא איכפת להם מהמקס. הם יודעים שהמקס יגיע בקבוצה הבאה וברוב המקרים המשכורת המקסימלית היא רק חלק מההכנסה הכללית.

לכן כולם במילווקי כבר חוששים מה יהיה ב-2021 כשג'יאניס יהפוך לשחקן חופשי. האפשרות היחידה היא לפתח סופר-טים בשוק קטן, דבר שבינתיים לא קרה. איך זה יכול לקרות? לפאט ריילי יש רעיון: שהמשכורת ל-DESIGNATED PLAYER לא תיחשב בסך המשכורת, דבר שיאפשר לקבוצות קטנות עם בעלים עשירים לבנות סופר טים.

הרעיון האחר שמציע כותב המאמר הוא לאפשר לקבוצה ביתית להחתים את 'בנה יקירה' לחוזה בלתי מוגבל במקום הגבלת 5 שנים. אם מילווקי מחתימה את ג'יאניס 'לזמן בלתי מוגבל' עד ששני הצדדים מסכימים לפרוד, הוא עצמו – ג'יאניס  – ירגיש שהוא חלק מהבנייה ויעשה הכל לעזור להנהלה לבנות סופר-קבוצה.

אתה רוצה להיות מנג'ר של קבוצת NBA?

ה-COLLECTIVE BARGAINING הוא קובץ של 482 עמודים, עם חוקים ויוצאי מין הכלל מההפטרה.

המגזין מציע שאלון בן 29 שאלות עם ארבע תשובות לבחירה לכל שאלה.

תשובות? אפילו את השאלות לא הבנתי.

המגזין רוצה רק להראות את התסבוכת הגדולה וכל החוקים והיוצאים מין הכלל של החוקים שעל מנכ"לים לדעת.

למשל: CAN A TRADE BE SIMULTANEOUS AND NON SIMULTANEOUS AT THE SAME TIME? 

וישנן ארבע תשובות עם ארבעה תנאים שונים ועליך לבחור אחת.

וזאת שאלה קלה יחסית.

ALL ABOUT MARIANO RIVERA

מריאנו ריברה הוא ה-CLOSER הגדול בהסטוריה, ששיחק את כל הקרייריה בניו יורק יאנקיס.

הוא ניבחר השבוע בהצבעה הראשונה ע"י 425 מתוך 425, השחקן הראשון אי פעם שניבחר פה אחד 'להיכל התהילה' בבחירה ראשונה.

הפוסט המצויין כותב עליו ועל כל הנבחרים האחרים להיכל ל-2019.

אפשר כבר לתת את האוסקאר ל-FREE SOLO

ראיון עם רקס  הונולד, הראשון והיחיד, שטיפס ללא חבלים או אביזרים אחרים על "EL CAPITANO" שבפארק יוסמיטי שבקליפורניה, הר/סלע גרניט בגובה 3000 רגלים ( 914 מטרים).

ראיון יוצא מין הכלל.

מדהים.


*

High Flying Bird

נדמה לי שכתבתי כבר על סרט הכדורסל הזה ש-SI מנתח לקוראיו.

זהו סרט כדורסל כמעט ללא כדורסל.

כולם יודעים את הכוח העצום שיש היום לשחקני כדורסל מעולים ב-NBA. הסרט הזה לוקח את כוח השחקנים מדרגה אחת יותר גבוהה. היי, למעשה הם רוצים להגיע לתיקרה.  מה שהם באמת רוצים  – למעשה סוכן ממולח הוא-הוא המתכנן הכל –  זה לקחת את הקבוצות משליטת הבעלים לשליטתם הם.

המאבק בין הבעלים וכוח העבודה יוצר דרמה עוצרת נשימה. זה לא סרט שמטרתו היא לפגוע ב-NBA אלא להדגיש את כוחם הרב – הרבה יותר מאשר ידוע לנו – של שחקנים כלברון ג'יימס.

 

 

  ה-IN החדש בספורט? צדקתם! שתיית מיץ מלפפונים

אתם זןכרים את פרנצס טיאפו מהאוסטרליאן אופן?

הוא הוביל 0-2 בסטים על גרגור דימיטרוב כשלפתע הוא נראה כעומד להתעלף. החום, הרטיבות, חיסלו אותו. בהחלפת המגרשים הוא הוציא בקבוק של "GUSS" – מיץ מלפפונים דה-לוקס וגמא את כולו.

תוך דקותיים הוא התמתח, התעורר לחיים, וניצח את המשחק 1-3.

"אין כאן הרבה מחקר", אומרת דוקטור סטייסי גולדברג, "אבל ההוכחות על השטח מראות כאילו יש במיץ מלפפונים משהו ש'מסכים' מאד עם עייפות הנגרמת ממאמץ גופני ברמה גבוהה".

"לא רק זה", אומר בלייק קולמן מהניו ג'רסי דבילס מה-NHL.. "זה גם משחרר התכווצויות שרירים".

ד"ר אלישיה גלאס מסבירה את ההשפעת החיובית של מיץ מלפפונים על האלקטרולייטס. אתלטים אחרים משתמשים בחומץ של APPLE CIDER ש"עוזר באותה מידה".

והגענו רק לעמוד 30 מ-90 שבמגזין השבוע.

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. הדוק חופר חצי מעורב על יכולת הכתיבה האלוקית
    של כתביי הספורט אילוסטרייטד,
    על היותו מתנה משמיים
    ולראייה.. הנה כמה תמונות..
    .
    פרייסלס.

    1. חחח בדיוק הדבר הראשון שחשבתי
      🙂
      (אבל מנחם, אני המשכתי לקרוא את הכל, אל תדאג)

    2. תגובה מיותרת שלא תורמת לכלום
      לא טוב לך את תכנס לאתר

      1. תגובה מיותרת שלא תורמת לכלום
        לא טוב לך אל תכנס לאתר

  2. תודה רבה.
    האם מיץ המלפפונים עוזר גם למלפפון הראשי בהתאוששות מעייפות?
    אני חושב שדרוש מחקר מעמיק בעזרת עוד תמונות מגיליון בגדי הים.

    1. 10+

    2. חחחחחחחחחחחחחחחחחחח

  3. ההופעה של ג'וליאן אדלמן אצל אלן כזה ממתק לעיניים…
    איך זה שכל ספורטאי אמריקאי שני שמתארח נראה ונשמע כמו כוכב, מצחיק, מעניין, אחד שאתה היית בכיף יושב איתו לבירה. אבל פה בארץ כולם כאלה אהבלים, אטומים, קלישאות, בולי עץ. אפילו להחזיק 10 דקות של שטויות הם לא מסוגלים.

    1. תרבות מאצ'ואיסטית מול תרבות של סחבקיאדה

    2. כי פה בארץ מחפשים את הסתומים לראיין, לכן אלון קיבל תוכנית טלוויזיה ועכשיו אייל ברקוביץ עם תוכנית, לא תראה אותם מראיינים שחקנים אינטיליגנטים כי זה פשוט לא מעניין

  4. תודה רבה
    מאוד מעניין

  5. מעולה דוק
    וחייב לבדוק את מיץ המלפפונים, כמאמר האשך
    על המלפפון הראשי

  6. שותים מיץ בשביל להוסיף מלחים לגוף

  7. גילוי נאות

    מכיר את לס הגדול משנות ה80 שהיה בא למלון מתחת לאולם ריקודים
    רואים שם NBA קסטות …שהביא סימה ריגר
    האיש כבר אז היה משיכמו ומעלה
    קורא אותו באדיקות מעריב ידיעות חדשות
    עם הקרשים והסוכריות…

    לא שוכח מה הוא כותב…
    משיכמו ומעלה איש אשכולות

    לפני ארבע שנים שפילי העדיפה לקחת את אמביד הפצוע
    הוא התחיל לצעוק …פילי קבוצת שנות ה2020
    ואחרי בחירת סימונס הוא המשיך בשלו
    כולם צחקו ולעגו והוא בשלו

    אולי הוא שכח את זה כי הוא קצת סנילי לפעמים
    אבל אנחנו לא שכחנו…
    לס תותח נברון בהבנת NBA

    1. אני לא סנילי לפעמים. אני סנילי, פריוד.
      תודה על המחמאות

  8. אחלה מעורב
    אם כבר הזכרת את 2 תקופות השבתון שלך כדאי לציין את להקת המורים "שבתון" (הם שייכים למשרד החינוך השוודי אבל בכל זאת).
    זוהי להקה שחרטה על דגלה להעביר את חוויות ותחושות המורים לציבור הרחב.
    כאן לדוגמא שיר שמדבר על ההיעלמות המוכרת של הסטנדים לספרים ומה ההרגשה לדעת שיש לך את הסטנד האחרון
    https://m.youtube.com/watch?v=i9BupglHdtM
    🙂

    1. תודה ולדי. אתה אחד המגיבים הנאמנים והאמינים באתר.

  9. סוף כל סוף כתבה בלי הלייקרס המאוסים.
    מן הסתם יושב עכשיו צוות חירום מיוחד עם רשימה של שחקנים, ותכנית טמפרינג חדשה. לצערי עדיין הגבה יכולה להגיע לסגולים.
    הבעיה שלהם זה תחרות. קליפרס, ניקס, דאלאס, ברוקלין ועוד שלא הזכרתי מצטרפות למירוץ.

    1. חח צוות החירום כבר מזמן עם רשימת עדיפויות לפי הסדר. בקיץ יהיה מרתק ואם הם לא יגיעו לפלייאוף אז גם באפריל LOL

  10. אחלה מעורב, תודה
    הגברת הנכבדה מהתמונה הראשונה גנבה את בגד הים של בוראט. לא משתף את התמונה שלו כדי לא לגרום לאף אחד לאבד את ארוחת הבוקר

  11. תודה על אחלה מעורב, דוק.
    לגבי מיץ החמוצים, זה תפס הרבה כותרות בזמן האחרון. זה לא קשור למלחים, כי כדורי מלח גם כן משחררים מלח לגוף במהירות. חוקרים של זה אומרים שמדובר בסוג של אפקט פלצבו על הגוף. האפקט הוא בעיקר בגלל הטעם הנורא של המיץ הזה, שגורם לאיזשהו הלם בגוף. ההלם הזה מעכב כל מיני תהליכים שבדרך כלל הם אלו שמביאים להתכווצויות השרירים.

  12. תודה רבה מנחם.
    מעניין מאד הסיפור על הפטריוטס, הייתי שמח לקרוא איזה קייס-סטאדי עליהם.

  13. הפתיח מזכיר לי ילד שמדבר על ממתק…..
    יש דברים מהותיים יותר מהופס….
    השעות הכי מהנות,,, לא מפספס אפי' אחד,,, אפשר לחשוב שזה לוחות הברית… אההההה

  14. תודה מנחם מעורב מעולה.
    אהבתי את הרעיון של ריילי, נראה לי הכי טוב מבין כל הרעיונות ששמעתי כדי לעזור לקבוצות הבית הקטנות לבנות קבוצה תחרותית לצד הכוכב שלהם.

  15. אחלה מנחם תודה רבה על המעורב.

  16. מי זאת?!!!

  17. מעורב מעולה כרגיל מל. תודה על ההשקעה

  18. נהדר מנחם, תמיד כיף לקרוא אותך כותב את בהתלהבות על כל מיני דברים ונושאים.

    הנושא הכי מעניין וכרגע גם אקטואלי ביותר הוא כיצד קבוצות שוק קטן יצליחו להחזיק את הכוכב שלהם. הסופר מקס לא השיג את מטרתו ומעניין אם הליגה באמת מעוניינת למצוא לכך פתרון או שטוב לה מבחינה שיווקית ותדמיתית שהכוכבים הגדולים יגיעו לשווקים הגדולים – ניו יורק, ל. א, בוסטון. ברור שהחלום הגדול של סילבר, וסטרן לפניו, היה גמר בין סלטיקס לייקרס ולא קליבלנד מול ג"ס, בטח לו ניו אורלינס או אוקלהומה.

  19. תודה מנחם אחלה מעורב

  20. אין פרוייו היום?

  21. הסיפור של הלקס סוקס הוא מטורף בהקשר של הספורט האמריקאי. אני זוכר שפגשתי לפני כמה שנים אב ובן שהגיעו לקופרסטאון (היכל התהילה של הבייסבול), כנראה בפעם האחרונה ביחד.
    האב המאוד מבוגר, לדעתי באיזור ה-90 פלוס, סיפר לבן (כנראה בפעם המיליון) על הסיפור של שו לס ג'ו ועל מכירת המשחק. כשדיברנו בינינו הסברתי שהמחקרים טוענים כי הוא היחידי שלא השתתף, אז האב ענה לי: "so why didn't he said to the boy it ain't so?"
    (מיותר לציין שלא הצלחתי לשנות את דעתו 🙂 )

כתיבת תגובה

סגירת תפריט