אתלטיקה באולמות: הרגע – הודיעו שיא עולמי בריצת מייל!!! ולפתע – – אין שיא!/ אלכס דוקורסקי

יומיף קג'לצ'ה מאיטיופיה, הרץ בן ה-21;, שבר לפני כמה דקות את השיא העולמי ברימת מייל שעמד על כנו משך 23 שנה כשקבע זמן של 3:48.46 דק', ששבר במאית השנייה את השיא הקודם שהושג במאה הקודמת.

זו היתה ההודעה מיד כשחצה את הסרטו, ואני מיד כתבתי זאת.

WRONG!!!

הטעות היתה של השדר של NBC שקפץ וצראק שיא ואני מיד רצתי למחשב לכתוב.

אבל אז כשחיפשתי תמונה התברר שלא היה שיא. חסרו 8 אלפיות השנייה לשיא.

 

 

*

*******************************************

הכל קרה כשאלכס כבר הלך לישון ב-2 בלילה, מ.ל

*****************************************

לפתע…

מסתבר שאין שיא. השדר טעה או הוטעה, וכשתיקן את עצמו8 כבר הייתי על המחשב.

הוא החמיץ את השיא ב-0.008 שניות!

NEW YORK (AP) — Yomif Kejelcha fell 0.008 seconds short of the indoor mile record Saturday, winning the Wanamaker Mile in 3 minutes, 48.46 seconds Saturday in the 112th Millrose Games at The Armory.

The Ethiopian star just missed the record of 3:48.45 set by Hicham El Geurrouj's in 1997 in Ghent, Belgium.

Edward Cheserek was second, and Calyton Murphy finished third.

****************************************

הפוסט של אלכס:

עד עתה, הפוסטים על האתלטיקה עסקו בעיקר בתחרויות באצטדיונים הפתוחים (אליפות אירופה והתחרויות מסבב "ליגת היהלום") ובמירוצי הכביש השונים (מרתונים). נוסף על אלה, האתלטיקה כוללת בתוכה, בין היתר, שני שדות נוספים, שמתקיימים בעיקר בעונת החורף בחצי הכדור הצפוני והם מירוצי השדה (להם אקדיש כתבה נפרדת) והתחרויות באולמות.
הפעם נעסוק באתלטיקה שמתקיימת באולמות, שתחרות שיא העונה שלה באירופה, הלוא היא אליפות היבשת, תתקיים בתחילת מרץ (1-3/03) בגלאזגו שבסקוטלנד (לקראת האליפות אכתוב גם סקירה נפרדת).

הצורך בתחרויות באולמות נוצר קודם כל בגלל אילוצי מזג האוויר. מרבית מדינות חצי הכדור הצפוני מאופיינות באקלים קר למדי וסוער לעתים בחורף, שאינו מאפשר תנאים נוחים לאימונים בחוץ לקיום תחרויות אתלטיקה באצטדיונים פתוחים. הדבר נכון בייחוד למקצועות הטכניים יותר – ספרינטים (כולל משוכות), קפיצות אופקיות ואנכיות וזריקות. האימונים והתחרויות במקצועות הללו דורשים מזג אוויר חם יותר (ולא פחות חשוב, יבש, עם כמות משקעים נמוכה ככל האפשר) ממספר טעמים, כשהעיקריים הם מניעת פציעות ככל האפשר (אופי המקצועות הללו הוא מהיר ועצים ופעילות מסוג זה עדיפה בטמפרטורה גבוהה יותר, יחסית), שיפור השגי האתלטים (גם מן ההיבט הזה, התוצאות הטובות יותר במקצועות הללו מושגות במזג אוויר חמים יותר ויבש עקב אופיים) ומתן האפשרות לקהל ליהנות מתחרויות אתלטיקה בתנאים נוחים יותר.

התחרויות באולמות מתקיימות כבר שנים רבות. ב-1868 התקיימה תחרות אתלטיקה, שנערכה תחת קורת גג, בניו יורק. אולם "המדיסון סקוור גארדן" אירח תחרויות אתלטיקה החל מ-1888 וכעבור 8 שנים התקיימה בו אליפות ארה"ב הראשונה באולמות. התחרויות באולמות באירופה החלו מאוחר יותר, ב-1935, והחל מ-1966 מתקיימת אליפות היבשת באולמות. אליפות העולם הראשונה באולמות נערכה ב-1987. שתי האליפויות הללו מתקיימות כיום אחת לשנתיים. נוסף אליהן, מתקיימות אליפויות לאומיות שונות כמו אליפות ארה"ב, אליפויות המכללות בארה"ב, אליפויות של מדינות אירופה השונות, מפגשים שונים וישנו גם סבב מסחרי (world indoor tour), שכולל 6 תחרויות בארה"ב ובאירופה. האתלטים זוכים לניקוד בתחרויות הללו ועם סיומן, מוכרזים המנצחים בכל מקצוע. 4 תחרויות כבר התקיימו ושתיים נותרו. הן יתקיימו בבירמינגהאם ובדיסלדורף ב-16 וב-20 בפברואר, בהתאמה.

כעת נעמוד מעט על המאפיינים של המקצועות השונים באולמות לעומת מקביליהם באצטדיונים. נעשה זאת, למען נוחות הקריאה, במספר נקודות.
1. היקף המסלול באצטדיון אולימפי תקני הוא 400 מטר. לעומת זאת, היקף המסלול באולם הוא לרוב 200 מטר (זהו ההיקף הסטנדרטי באליפויות הגדולות). קיימים, בעיקר בארה"ב, גם אולמות בעלי היקף ארוך יותר.
2. האליפויות הגדולות שמתקיימות באולם קצרות משמעותית, מבחינת ימי התחרות, ודלות במקצועות לעומת מקביליהן באצטדיון. אליפות גדולה באולם תכלול את המקצועות הבאים – 60 מטר, 60 מטר משוכות, 400 מטר, קפיצה לרוחק, קפיצה משולשת, קפיצה במוט, קפיצה לגובה, הדיפת כדור ברזל, 800 מטר, 1,500 מטר, 3,000 מטר, קרב 7 לגברים (המקצוע האחרון בו הוא אלף מטר במקום 1,500 המטר שנהוג בתחרויות בחוץ), קרב 5 לנשים ו-4*400.
מיותר לציין, כי התכנית באליפויות הגדולות באצטדיונים עמוסה לאין שיעור.
3. גודלם של האולמות מונע, מטעמי בטיחות, את קיומם של שלושה ממקצועות הזריקה: זריקת דיסקוס, יידוי פטיש והטלת כידון (אם כי קיימים אולמות ענקיים, בעלי תקרה גבוהה, בפינלנד, שמטילים בהם כידון עקב הפופולאריות הרבה של המקצוע במדינה הצפונית). בארה"ב נהוגה גם זריקת משקולת של 35 פאונד לגברים ׁׁ(כ-16 ק"ג) ו-20 פאונד (כ-9 ק"ג) לנשים.
היקף המסלול הקצר אינו מאפשר לרוץ 100 מטר בישורת ולכן הספרינט הכי קצר שנהוג באולמות הוא 60 מטר. המסלול של הריצה אינו נמצא על ההיקף של מאתיים המטר אלא במרכז האולם. האצנים שעוברים את קו הסיום נבלמים לרוב רק על ידי הקיר, שכמובן מחוברים אליו מזרנים שמרככים את ההתנגשות.
4. היקפו של המסלול אינו מתאים גם לריצת השליחים הקלאסית של 4*100, ולכן האליפויות הגדולות כוללות, כאמור, ריצת שליחים אחת בלבד, 4*400.
כפי שראינו, ריצת המסלול הארוכה ביותר באליפויות הבינלאומיות היא 3,000 מטר. רבות מהתחרויות המסחריות השונות כוללות גם ריצות ל-5,000 מטר. הבדל נוסף, שהוא נגזרת של היקף המסלול ומבנה המתקן, טמון בריצות המשוכות השונות. 60 מטר משוכות היא ריצת המשוכות היחידה שמתקיימת באולם. לא יתקיימו בו ריצות 400 המשוכות ו-3,000 מטר מכשולים.
5. מי שיתבונן בריצה ל-400 מטר (בפוסט הבא, לקראת אליפות אירופה, נכיר את אחד מגיבורי המקצוע באולם בשנים האחרונות, פאבל מסלאק הצ'כי) באולם, יבחין כי בניגוד לריצה באצטדיון, שם האצנים רצים בשביל שלהם בלבד, האצנים באולם יכולים לחתוך לשביל הפנימי עם תחילת הסיבוב השני (הדבר יוצר לפעמים מגע פיזי אינו נעים ואף מסוכן לעתים בין האתלטים).
6. שיאי העולם במרחקי הריצה השונים באולם איטיים יותר לעומת מקביליהם באצטדיון. זוהי תוצאה בעיקר של מספר הסיבובים הגדול יותר שהרצים נדרשים לעבור וגם העיקולים החדים שאותם הרצים צריכים לצלוח ואשר מאטים את הקצב.
7. בשנת 2004 התאחדות האתלטיקה הבינלאומית החליטה כי שיא עולם שיקבע באולם, ייחשב כשיא עולמי אבסולוטי ויחול גם על התחרויות שנערכות באצטדיונים. רנו לה וילאני הצרפתי קבע לפני 5 שנים באולם בעיר דונייצק תוצאה של 6.16 בקפיצה במוט ושיפר בס"מ אחד את שיאו של הקופץ במוט הטוב בהיסטוריה, סרגיי בובקה, שגם ארגן את אותה התחרות. האחרון קבע 6.15 ב-1993, בטרם הוחלט על האיחוד בין השיאים העולמיים באצטדיונים ובאולם (שיאו העולמי באצטדיון עמד על 6.14).
8. הסיבה לאיכות התוצאות הגבוהה במקצועות הקפיצות האנכיות (גם בקפיצה לגובה, התוצאות הטובות באולמות נמוכות רק במעט מאלה שבאצטדיונים) היא היעדר הרוח באולם, שעשוי לסייע לקופצים.

עונת האולמות, אם כך, נמצאת בעיצומה, ואציין כאן כמה מהתוצאות הבולטות שנקבעו בה. יולימאר רוחאס מונצואלה, מדינה שנמצאת בכותרות מסיבות עצובות, קבעה תוצאה נהדרת של 14.92 מטר בקפיצה משולשת בתחרות שנערכה במדריד. אנז'ליקה סידורובה הרוסיה, שמתחרה תחת דגל נייטרלי עקב השעייתה של ארצה בגלל עבירות סימום (שנמשכת מנובמבר 2015) קפצה במוט באותה התחרות במדריד ל-4.91 מטר. אג'י וילסון מארה"ב רצה 800 מטר ב-1:59.26 בתחרות שנערכה בוינסטון סיילם שבארצה והיא אחת מארבע נשים שירדו העונה מ-4 דקות באולם במרחק הזה.
מלאיקה מיהאמבו הגרמניה, אלופת היבשת בקפיצה לרוחק באצטדיון פתוח, קפצה ל-6.99 מטרים בתחרות באולם שנערכה בברלין.
אובי איגבוקווה מארה"ב קבע תוצאה מעולה של 45.35 שניות בריצה ל-400 מטר בקלמזון שבארה"ב.
פייטון אוטרדאהל האמריקאי הדף את כדור הברזל ל-21.64 מטר בעיר לינקולן שבארצו וגם הוא אחד משלושה הודפים בלבד שהרחיקו העונה את המכשיר מעבר ל-21 המטרים.
התוצאה הטריה (וכנראה האיכותית ביותר) מגיעה "ממשחקי מילרוז" שנערכים במנהטן. הערב (09/02), מייקל סארוני הקנייתי הפך לאדם השני בהיסטוריה (אחרי וילסון קיפטקיטר הדני, יליד קניה) שירד מתחת ל-1:44 ב-800, כשקבע 1:43.98. הבא אחריו, דונובאן בראזייר מארה"ב, סיים עם 1:44.41 ושיפר את השיא הלאומי של ג'וני גריי, שעמד על 1:45 בדיוק והחזיק 27 שנה.

קצת על האתלטים הישראלים בתחרויות באולם – דיאנה וייסמן, השיאנית הלאומית במאה מטר, קבעה באולם בשוויץ 7.41 שניות ב-60 מטר וזוהי התוצאה הטובה ביותר לאתלטית ישראלית במקצוע הזה (ב-60 מטר שיאי העולם והשיאים הלאומיים נקראים "כתוצאה הטובה ביותר במקצוע"). לאחר מכן, לפני כשבוע, היא שיפרה את התוצאה הזו וקבעה 7.38, אך באצטדיון הדר יוסף ולא באולם.
אמרי פרסיאדו, הספרינטר הבכיר של ישראל בשנים האחרונות, שלומד בארה"ב, רץ 200 מטר בבירמינגהאם שבאלבמה ב-21.38 שניות, תוצאה שאיטית במאית שניה בודדה מהשיא הישראלי של טומי כפרי, מטובי הספרינטרים במדינה בכל הזמנים.
אדווה כהן קבעה לפני כחודשיים תוצאה מצוינת של 15:42.85 ב-5,000 מטר בבוסטון, שמהווה גם את השיא הלאומי במקצוע באולם.

הפוסט הבא, אם כך, יתמקד באליפות אירופה. נתמקד בו במספר אתלטים מ"היבשת הישנה" שמצטיינים באולמות ונקרא גם על אתלט אירי מיוחד (שמוזכר, כמדומני, גם ב"על חיצים ובונבונים" של מנחם), שעשה חיל במסלולים הקצרים והמעוקלים.

לצורך הכתבה, נעזרתי בספרו המצוין של משה גנוט ז"ל, "מלכת הספורט" (ההיסטוריה של האתלטיקה בתקופה המודרנית), באתר המצוין "Lets run" ובקבוצת הפייסבוק "אתלטיקה עכשיו", שאותה מנהל יגאל לב ואפשר להתעדכן באמצעותה בחדשות האתלטיקה בארץ ובעולם (ואף אפשר לקרוא בה ללא חשבון פייסבוק).

הצצה קטנה להישג מעולה של מדינה נוספת, פולין, שמצטיינת באתלטיקה שלה באולמות (ולא רק):

 

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. צריך לשנות את הכותרת (אני כבר לא ליד מחשב). יומיף קיילצ'ה האתיופי התקרב לכדי מאית אחת לשיא העולם של הישאם אל גארוז' כשקבע 3:48.46 במשחקי מילרוז שבניו יורק.
    אי אפשר להיות קרוב יותר, אבל הוא לא שבר אותו.

  2. המילרוז גיימס היתה תחרות מצויינת בניו יורק ארמורי, ששם מסלול הריצה הוא הרבה יותר גדול מאשר ב-MSG. נשברו שיאים אמריקאים לרוב. נולד דור חדש של אתלטים ואתלטיות.

  3. תודה אלכס ומנחם. איזו באסה זו להגיע כל כך קרוב לשיא העולם ולא לשבור אותו. אנשים לא מבינים כמה קשות פיזית וגם מנטלית הריצות האלה.
    היה עדיף שכבר היו מעבירים את כל התחרויות באולם לאולמות גדולים עם מסלול תיקני של 400 מ'.
    אני מניח שזה לא קור כי ההתאחדות רוצתה להגן על המדינות הקטנות שאין להם ריבוי של מתקנים כאלה (ישראל למשל . . .)

    1. היקף של 200 מטר באולם כבר הרבה מאוד שנים נחשב לאורך הרשמי של המסלולים באולמות, לפחות ככל הנוגע לתחרויות הבינלאומיות ולאליפויות לאומיות שונות.
      אולמות כאלה אינם ממש נדרשים בישראל, אם כי קיומם לא יזיק, מן הסתם.
      הוולודרום שנבנה בהדר יוסף, שלמען הקמתו נהרס מסלול האימונים של האתלטיקה, יכול לאפשר גם הקמת מסלולי אתלטיקה עליו.
      ספק, להערכתי, אם המבנה הזה יביא תועלת כלשהי לאתלטיקה.

  4. תודה רבה אלכס.
    האמת שלא הכרתי את תחרות מילוז, אני אנסה ללכת בשנה הבאה.
    .
    אפרופו תחרות מילרוז – ראיתי שהיא מתקיימת בשנים האחרונות בארמורי בוושינגטון הייטס – מחסן נשק ממלחה"ע השניה שהפך לאולם ספורט (יש רבים כאלה בארה"ב, לדעתי המפורסם שבהם הוא באולבני, שם שיחקו אולבני פטרונס מה-CBA שאומנו ע"י פיל ג'קסון). הארמורי'ס הגיו לשיא בשנות ה-80 ומאז ירד השימוש בהם, אני שמח שעדיין קיימים מקומות כאלה (במנהטן הארמורי'ס האחרים הוסבו לגלריות או מארחים אירועים אחרים).

    1. שחר, המילרוז גיימס היו פעם מסורת שאסור להחמיץ ב-MSG. כרטיסים נחטפו כמו לאליפות ה-NBA של הניקס…ב-1973…
      הגבור של ניו יורק משך שנים (ממש' כוכב על כמו וולט פרייזר או מיקי מנטל) היה אימון קגלן האירי, שעתוני מנהטן כינו בזמנו "Eamonn Coghlan, the “Chairman of the Boards.”
      איזה ימים מופלאים של א"ק היו פעם, ובראשם המילרוז גיימס – מסורת ניו יורקית עתיקה ונפלאה. אני הייתי בכל התחרויות כמעט משך 40 שנותי בעיר (אוקיי, בלונג איילנד, אבל רכבת לונג איילנד ריילרוד הביאה אותי העירה (או לברוקלין) ב-35 דקות)

      1. מעניין מאוד לקרוא. איימון קוחלאן מזוהה אולי יותר מכל עם האתלטיקה באולמות, בייחוד בתחרויות על אדמת ארה"ב.
        הוא כמובן האתלט האירי שכתבתי עליו בסוף הפוסט.

להגיב על שחר דלאל לבטל

סגירת תפריט