שנת החזיר: הנטס מנצחים את דנבר/ שחר דלאל

שנת החזיר: הנטס מנצחים את דנבר/ שחר דלאל

זה לא התחיל כערב של הנטס. עוד ברכבת התחתית הדברים הריחו לא טוב. היא היתה עמוסה כהרגלה, אך החלה להתרוקן ממש לפני התחנה של הברקלי'ס סנטר (אחת התחנות העמוסות בניו יורק). את הדרך הקצרה מהתחנה לאולם עשיתי תחת גשם זלעפות שככל הנראה הבריח את מרבית האוהדים המקומיים. אחרת קשה להסביר מדוע האולם היה ריק פחות מחמש דקות לפתיחת המשחק (זה ישתנה בהמשך).

זה לא שבברוקלין לא ניסו למשוך את האוהדים. כזכור, הקבוצה מנסה לקרוץ לקהל הסיני, והיום חגגו שם את ראש השנה הסיני – שנת החזיר.

ההפקה של הנטס היתה גדולה. ברחבי האולם היה ניתן לרכוש רק מרצ'נדייס בצבע אדום, ברמקולים היו רק שירים בסינית, נציגים של הקבוצה חילקו חזירונים קטנים מפרווה ואפילו את תצוגת השחקנים עשו במנדרינית (שווה לראות את כל הסרטון). אבל האוהדים לא באו והיה נראה שהשחקנים הלכו בעקבותיהם ונקלעו לפיגור 14 ברבע הראשון, כאשר היה נראה שיהיה ערב ארוך לפניהם.

אבל הקבוצה הזאת בנויה מחומר אחר. למרות הפציעות שהיו משתקות כל קבוצה אחרת, קני אטקינסון מצליח למצוא שוב ושוב שחקנים על הספסל שעושים בשבילו את העבודה. ג'ראט אלן ידע לשמור אותם במשחק, בעוד ג'ו האריס ודיאנג'לו ראסל חיממו מנועים. השניים כנראה חיכו לקהל שיגיע, אחרת אין דרך אחרת להסביר את ההתפוצצות שלהם ברבע השני.

זה התחיל משלשה של האריס שלא אמרה הרבה, אך כשהשלישית נכנסה הקבוצה התעוררה לחיים. זה היה הסימן של ראסל, שנבחר לאולסטאר לראשונה בחייו ורבים חשבו שהקריירה שלו כשחקן מוביל גמורה, כשנשלח בטרייד מהלייקרס. הגארד לקח מכאן את המושכות ובשש דקות של בליץ בפתיחת המחצית השניה העלה את קבוצתו ליתרון 21 שממנו כבר לא היה ניתן לחזור, כשברקע ניתן לשמוע קריאות: "אולסטאר, אולסטאר".

"אני עדיין לומד איך לאמן אותו", אמר המאמן בסיום. "אני מתחיל להבין שצריך לתת לו מושכות קצת יותר ארוכים, כי הוא יכול להתחמם בשניה. אני חושב שהוא גם מתחיל לקבל את הכבוד שמגיע לו מהשחקנים ומצוות האימון כי הוא יודע להכניס למשחק גם שחקנים אחרים. ביטחון זאת מילת המפתח".

כבוד זה משהו שהיה חסר הפעם בצד השני. מובילת המערב בהחלט לא שיחקה ככזאת והשחקנים נראו קצת כבויים, בטח ביחס למשחקים האחרונים שלה. "אני לא חושב שהתפקיד שלי הוא להכניס להם מוטיבציה", אמר מייקל מלון הכועס. "התפקיד שלך כספורטאי מקצועני הוא להגיע ולשחק טוב, והפעם היו לנו הרבה שחקנים שלא הגיעו. זה מאכזב".

היחיד שעוד ניסה לעשות משהו בשורות הנאגטס, מייסון פלאמלי שסיים עם 24 נקודות, נכנס לבעיית עבירות בשלב מוקדם מאוד של המשחק וסיים אותו רק עם 28 דקות על הפרקט. הכוכב הגדול של הקבוצה, ניקולה יוקיץ' אומם סיים עוד משחק עם טריפל-דאבל, אבל רובו הושג בניסיון לרדוף אחרי ברוקלין, כשהמשחק היה – מעשית – כבר גמור.

גאווה זה לא משהו שחסר בברוקלין. בכל שלב במשחק השחקנים שישבו על הספסל שמחו וקפצו על מהלכים חיוביים של החברים שעל הפרקט ונראה שהם באמת אוהבים אחד את השני.

הניצחון על דנבר היה סימבולי. לא אני לא מדבר על שנת החזיר, אלא על העובדה שהיה זה הניצחון ה-29 של הקבוצה, אחד יותר מבשנה שעברה. "אני חושב שזה סימן להתקדמות אמיתית", הוסיף אטקינסון. "אני חושב שאנחנו מקדימים את התכנון שלנו, אני לא רוצה להתלהב יותר מידי, אבל זה היה אחד המשחקים שלא ציפינו לנצח". יכול להיות ששנת החזיר היא השנה של הנטס וברוקלין.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

    1. בחור מאוד חביב. הוא חיכה לכל העיתונאים לפני שנכנס להתקלח (רואים בסרטון שהוא עדיין עם מדי המשחק) ונשאר לדבר איתנו עוד קצת אחרי שכיבו את המצלמות (נתן יחס מיוחד לכתבים הסינים, כעשרה, שהגיעו במיוחד).

  1. מעולה שחר.
    איזה קבוצה כיפית זו ברוקלין. רק אין להם בסיס אוהדים, צריכים כמה שנים של פלייאוף כדי לבנות משהו.
    מקווה בשבילם שיגיע איזה ביג שוט בקיץ.
    דנבר יכולה להרשות לעצמה לתפוס יום שחור. נראה לי שתפסה מספיק פור מאוקלהומה, יוסטון ופורטלנד.

  2. מעולה! הם והקינגס הקבוצות החביבות עלי העונה.
    מי יודע, אולי בפעם הבאה שאגיע לארה"ב באביב לא אצטרך לנסוע 10 מניו יורק לקליבלנד כדי לראות משחק פלייאוף…

  3. הכותרת שנת החזיר גרמה לי להיכנס לקרא.
    יופי של כותרת ששמה את הדברים בפרופורציות ,
    הגות האמריקאי מתחיל בצדק להתכופף מפני הענק הסיני.
    הסיני עוד לא לגמרי בשליטה ענין של זמן אך הדברים לאט לאט מחלחלים.
    ראסל היה הבטחה גדולה כבר מתחילת הדרך , אך בו בזמן היה ילדותי מאד .
    והייתי מאד מבחינת יחסי אנוש ,יתכן שקצת התבגר.
    האריס כבר בקליבלנד היה ברור כי מאמן בשם בלאט לא משתמש בו נכון ומספיק.
    בליגה הזו בהרבה מקרים כאשר מגיע מאמן נכון הדברים מגיעים לדיווח משקל הנכון שלהם.
    קני אטקינסון הוא המאמן הזה.
    מייק מלון ראו מה עשה סקרמנטו עם כספי הוא מאמן כזה.
    שחקנים ו מאמנים לא נמדדים במשחק אחד אלא בקריירה שלמה.
    מי שלא מאמין שיכתוב את השם צונסי בילאפס 5000 פעם….

  4. יצא לך אחלה משחק. ראיתי את סופו והלב נחמץ לי כשהנטס החלה להשמיט את היתרון, וכשהגיע ל-4 עם 9 שניות חששתי מאד לפאשלה.
    שמע, שחר, לדעתי אטקינסון הוא אחד המאמנים הטובים ביותר בליגה. ניו יורקי אמיתי (למרות שאולי הוא מלונג איילנד?) עם סטריט סמארט ניו יורקי.
    תמונות מצויינות. הכל מצויין.
    תודה שחר. יילך לקטי כשתהיינה עוד תגובות.

  5. מעולה, תודה רבה
    מדהים לראות איך מהבדיחה של הליגה, הנטס הופכים להיות זאת שכולם מחבבים (גם אם לא ממש אוהבים, היא עדיין הולכת לישון לבד במאי..)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט