סיקור משחקי יום רביעי / עמית טבול

סיקור משחקי יום רביעי / עמית טבול

שמונה משחקים התקיימו הלילה. רובם הסתיימו בתבוסות מהדהדות. ההפרש הממוצע עמד על 18 נק'. הבה נתחילה הבה!

 

 

בוסטון סלטיקס (19-32, מקום 5 במזרח) 126 – שרלוט הורנטס (26-24, מקום 8 במזרח) 94

בוסטון עברה למוד 2017-18. קיירי אירווינג נעדר והצעירים לקחו את השליטה על העניינים בדיוק כמו שקרה בשנה שעברה. זה הרבה יותר קל כשממול מתייצבת קבוצה שנשענת בעיקר על שחקן אחד ובטח כשבוסטון משחקת בבית.

במחצית ההפרש על 4. קצת פחות מ-7 דקות לסיום הרבע השלישי, מרקוס מוריס תפר שלשה שהעלתה ל-7 הפרש ונתנה את האות לריצת 6-25 שסגרה את הסיפור.

בבוסטון בראון עם 24 ו-10 ריב', טייטום 20 ו-5 ריב', Scary Terry חזר להפחיד עם 17, 5 ריב', 10 אס' ו-3 חטיפות, מוריס 15 ו-7 ריב', הורפורד 14, 7 ריב', 5 אס' ו-2 בלוקים וגניבות, הייוורד 12, 5 ריב' ו-2 חטיפות.

בשרלוט ווקר עם 21, מונק 16, באטום 13, מרווין וויליאמס 10.

 

 

 

 

מיאמי היט (25-24, מקום 7 במזרח) 89 – שיקגו בולס (40-12, מקום 13 במזרח) 105

הפתעה נרשמה בפלורידה החמימה. שיקגו גברה על מיאמי הפצועה שחסרה את דראגיץ', דירק ג'ונס ג'וניור ואת ווייד. הבולס נהנו מערב מוצלח במיוחד של בובי פורטיס שקלע 22 מתוך 26 נקודותיו במחצית השנייה.

את הרבע הראשון השוורים סיימו ביתרון 10. מיאמי חזרה לעצמה ברבע השני והקבוצות ירדו להפסקה עם יתרון 2 לאורחים. מיאמי עלתה ליתרון 6 אבל אז ריצת 5-18 הבהירה למקומיים שה-W הולך הערב לקבוצה שפחות צריכה אותו. שיקגו סיימה עם ריצת 0-7 בסיום הרבע השלישי ועלתה לרבע האחרון ביתרון 10 שנשמר עד הסיום.

בשיקגו פורטיס עם 26, סלדן שיחק במקום לאבין הפצוע וסיים עם 20 נק' ו-8 אס', מרקנן (13 ריב') ודאן (5 ריב', 8 אס', 2 חטיפות) 14 נק' כ"א, רובין לופז 13 ו-2 חטיפות.

במיאמי, שקלעה ב-38% מהשדה, טיילר ג'ונסון היה ראש לשועלים עם 15, ווינסלו 14, 6 ריב', 5 אס' ו-2 חטיפות, אלינגטון חוזר לרוטציה עם 13 ו-2 חטיפות, אדבאיו 13 ו-7 ריב', ריצ'רדסון 12.

 

 

 

ניו יורק ניקס (40-10, מקום 15 במזרח) 90 – דאלאס מאבריקס (27-23, מקום 12 במערב) 114

לוקה הגיע עם הלהקה לעיר הגדולה ויצא משם עם ניצחון קליל על הניקס שכרגע מחזיקה במאזן הגרוע בליגה. דניס סמית ג'וניור חוזר לעצמו במשחקים האחרונים אחרי פציעה/ספסול/הכנות לטרייד וסיים עם טריפל דאבל. בצד השני קאנטר עדיין לא רואה מגרש ושיחק רק 9 דקות.

דאלאס ניצחה כל אחד מהרבעים. במחצית זה היה 8 הפרש ובסיום הרבע השלישי זה כבר הגיע ל-20.

בדאלאס בארנס עם 19, מתיוס 17, דונצ'יץ' עם 16, 8 ריב' ו-5 אס', נוביצקי קשישא הציג יעילות גרמנית עם 14 נק' ב-12 דקות, סמית 13, 15 ריב' ו-10 אס'.

בניקס נוקס עם 17 ו-5 ריב', ברק 16, הזוניה 13, טרייר 11. טימי בערב לא אופטימי קלע 2 מ-11 מהשדה וסיים עם 6 בלבד.

 

 

 

וושינגטון וויזארדס (29-22, מקום 9 במזרח) 107 – אינדיאנה פייסרס (18-32, מקום 4 במזרח) 89

טוב, אם לדובי מותר לשים פה מוזיקה גם אני רוצה קצת..

 

 

Another brick in the Wall – שירה האלמותי של להקת פינק פלויד (זכה מקום ראשון במצעד העשור של שנות ה-80 בישראל), נחשב לאחד השירים המוכרים שלה אם לא המוכר שבהם (ממליץ בחום לצלול לשירים נוספים ופחות מוכרים שלהם ולגלות עולם שכולו טוב מבלי צורך במדרגות לגן עדן).

בכל אופן, במהלך הסרט "החומה" גיבור הסרט (אותו מגלם בוב גלדוף, מוזיקאי ידוע בעצמו שהפיק את המגה קונצרטים live aid ו- live 8 למען הרעבים באפריקה) גדל בסביבה לא פשוטה. הוא משתגע מההצלחה האישית בעולם המוזיקה שגובה ממנו מחיר נפשי גבוה וכתוצאה מכך כל פעם הוא מוסיף לבנים לחומה המפרידה בינו לבין העולם השפוי. בסופו של דבר החומה מתמוטטת וגיבור הסרט חוזר לשפיות ומגלה שהוא בסך הכל אדם פשוט שמחפש חום ומעוניין להשתלב בחברה.

כשמתסכלים על וושינגטון אי אפשר להתעלם מה- Wall שלה, ג'ון, שככל שהתקדם ביכולת האישית, כך הלכו התערערו היחסים שלו עם הקבוצה וההנהלה עד לפציעה הקשה שהשביתה אותו לתקופה ממושכת.

אחרי שהחומה של וושינגטון "התפרקה" וסיימה את העונה גילינו שהקבוצה מנצחת יותר בלעדיו ובסך הכל היא די חביבה, רוצה קצת לנצח ואולי אפילו תבקר בפלייאוף בקונפרנס המזרחי החמים והידידותי. ככה זה כשהרבה שחקנים מקבלים במה וממצב של שלם הקטן מסכום חלקיו הופכים לקבוצה בה השלם גדול מסכום חלקיו. לאחד מהחלקים קוראים ג'ף גרין שנותן עונה מצוינת, בפרט לאחר הפציעות של וול ומוריס.

הלילה הגיעה לבירה קבוצה שאיבדה גם היא את הכוכב הראשי שלה ולכן ניצחון ביתי של המכשפים בהחלט נראה כתרחיש סביר. זה באמת מה שקרה.

הוויזארדס פתחו את המשחק עם רבע ראשון חזק שהסתיים ביתרון 10. עד המחצית זה כבר היה 14. בהמשך אינדי לא הצליחה לחזור למשחק, ההפרש צמח למחוזות ה-20, צומצם ל-10 אבל לא מעבר לכך.

בוושינגטון ביל הוביל כרגיל עם 25 ו-6 ריב' ואס', גרין 23, 6 אס' ו-5 ריב' + 2 בלוקים, צ'ייסון רנדל עם 13, אריזה (2 חטיפות) וג'ורדן מקרא'ה עם 12 כ"א.

באינדי, שמתחילה להידרדר (וכנראה תאבד את יתרון הביתיות בפלייאוף לבוסטון), יאנג עם 13, 7 ריב' ו-5 אס', בוגדנוביץ', מקדרמוט (למעט נק' סיים עם 0 בכל קטגוריה כולל עבירות ואיבודים), וטי ג'יי ליף עם 12 כ"א, סאבוניס (8 ריב') וארון הולידיי עם 10 כ"א.

 

 

 

מינסוטה טימברוולבס (26-25, מקום 11 במערב) 99 – ממפיס גריזליס (32-20, מקום 14 במערב) 97

52 דקות משחק ועדיין אף קבוצה לא הגיעה ל-100 נקודות…

ניצחון רביעי רצוף למינסוטה על ממפיס המידרדרת לתהום עם 12 הפסדים מ-13 המשחקים האחרונים. הפעם זה היה דרמטי עם סל ניצחון של טאונס. הסנטר הצעיר הסתבך עם בעיית עבירות ושותף רק 26 דקות. את כל 16 נקודותיו הוא קלע לאחר הפסקת המחצית. שתי הנקודות החשובות ביותר היו סל ניצחון יקר מזריקה בלתי אפשרית שהגיעה לאחר ריבאונד התקפה שלו מהחטאה של וויגינס.

מינסוטה סובלת מפציעות של שלושת הרכזים שלה: טיג, רוז וטיוס ג'ונס, ולכן החתימה את איזיאה הכנעני ל-10 ימים. בד בבד היא נשענה על ג'ארד ביילס שסיים את המשחק עם דאבל דאבל מכובד. בצד השני קונלי ממשיך להיות שושנה בין החוחים עם עוד משחק מצוין.

המחצית הראשונה הסתיימה בשוויון כאשר כל קבוצה מנצחת רבע אחד ב-8 הפרש.

ברבע השלישי מינסוטה כבר עלתה ליתרון 9 לאחר 4 קליעות עונשין מוצלחות של ביילס וסאריץ' אבל ממפיס סגרה להפרש 2 בסיום הרבע השלישי. המשחק המשיך להיות צמוד ברבע הרביעי והיתרון עבר מצד לצד. אסיסט נהדר של ביילס הוביל לדאנק של טאונס שהשווה את התוצאה, 33 שניות לסיום. עד הסיום אף קבוצה לא קלעה. בהארכה גאסול וקונלי קלעו שני סלים. האחרון נקלע ע"י קונלי והעלה את הדובים ליתרון 2, 3:07 לסיום. הבעיה שמאותו רגע ממפיס לא קלעה כלום עד הסיום ונאלצה לראות את טאונס מנצח אותה בסל הזוי.

במינסוטה ביילס היה אדיר עם 19 נק', 7 ריב', 12 אס' ו-2 חטיפות, טאונס 16 ו-10 ריב', וויגינס עשה ווסטברוק ושבר טבעות עם 12 נק' (4 מ-19 מהשדה) ו-5 ריב', גיבסון (5 ריב', 4 חטיפות), טוליבר ודיאנג עם 10 כ"א.

בממפיס קונלי עם 26, 5 ריב', 8 אס' ו-2 חטיפות, גאסול 19, 7 ריב' ו-4 אס', קייל אנדרסון עם 14 ו-7 ריב', איוון ראב לא היה איום וסיים עם 10 בנק' וריב'.

 

 

 

ניו אורלינס פליקנס (29-23, מקום 13 במערב) 99 – דנבר נאגטס (15-35, מקום 2 במערב) 105

דנבר מנצחת משחק קשה מהצפוי נגד מה שנשאר מניו אורלינס. הפליקנס חסרו את דייויס, רנדל, מור, פייטון ומירוטיץ' שמושבתים עקב פציעות/שמועות על טריידים/א ו-ב נכונות.

לאחר מחצית ראשונה שקולה דנבר רצה 2-13 בעזרת וויל בארטון שנתן את הטון עם 8 נק' רצופות (סיים את המשחק עם אותן 8 נק'). העומק של דנבר הכריע את המשחק. למרות ההיעדרות של מוריי מאליק ביזלי ומונטה מוריס סיפקו נקודת בנוסף לג'וקר שנמצא בכושר מפלצתי לאחרונה. הולידיי לא ויתר על המשחק. סל שלו הוריד את ההפרש לנקודה בלבד, 1:32 לסיום. יוקיץ' בשני ליי אפים על אוקפור העלה ל-5 וסגר עניין.

בדנבר ביזלי עם 22, מוריס עם 20, 7 ריב' ואס' ו-2 חטיפות. יוקיץ' עם עוד יום במשרד סיים עם טריפל דאבל שכלל 20 נק', 13 ריב', 10 אס', 3 חטיפות ו-2 בלוקים, מילסאפ 13, 8 ריב' ו-2 בלוקים.

בניו אורלינס ג'רו הולידיי עם 22 פלוס 6 ריב' ואס', קנריץ' וויליאמס הרוויח את לחמו עם 21 נק' (5 מ-9 מה-3), 8 ריב' ו-2 בלוקים, דריוס מילר עם 15 נק', 6 ריב', 5 אס' ו-2 חטיפות, אליל אוקפור קצת קפא יחסית למשחקים האחרונים ונראה אנושי עם 14 ו-8 ריב'.

 

 

 

 

 

סקרמנטו קינגס (25-26, מקום 10 במערב) 135 – אטלנטה הוקס (34-16, מקום 12 במזרח) 113

ניצחון קליל של סקרמנטו על אטלנטה. בגדול סקרמנטו של העונה אוהבת את המשחקים נגד אטלנטה. במפגש הקודם באטלנטה זה נגמר 115-146. עכשיו זה היה "רק" 22 הפרש.

הקינגס ראו כי טוב ויישמו את הציטוט: "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". אז גיילס ובאגלי אכן שיחקו והובילו את הקבוצה בצוותא עם בוגדנוביץ' והילד. שני הצעירים הגבוהים עשויים לקבל בוסט ככל שהעונה תתקדם, במיוחד אם סטיין וקופוס ייעלמו מהרוסטר לאחר הטרייד דד ליין.

בסקרמנטו גיילס זרח עם 20 ו-7 ריב', הילד 18, באגלי 17 ו-12 ריב', בוגדנוביץ' 16 ו-7 אס', בייליצה 12 ו-8 ריב', פרל קלע 11 פנינים.

באטלנטה יאנג 23 ו-8 אס', קולינס 14 ו-7 ריב', לן 13. המספר החזק היה 11 כאשר במברי (5 ריב'), הוארטר (2 חטיפות), פרינס ולין (5 אס') הגיעו אליו בטור הנק'.

 

 

 

 

 

פורטלנד טרייל בלייזרס (20-32, מקום 4 במערב) 132 – יוטה ג'אז (23-29, מקום 7 במערב) 105

משחק שהיה אמור להיות מסמר הערב הסתיים בקול ענות חלושה. ככה זה כשלילארד נכנס למוד רצחני ומקולום מציג גם הוא יכולת שיא (66 נק' משותפת).

45 נק' המטירו לילארד וחבר חליפותיו על יוטה לעומת 27 בלבד מצד הג'אז. עוד פוש קטן ברבע השלישי וזה כבר בלואאוט כשר בד"ץ בהשגחת הרב ס.ח. משולם.

בפורטלנד לילארד עם 36 נק' (9 מ-9 מהעונשין), 8 ריב', 11 אס' ו-2 חטיפות. מקולום עם 30 ו-2 חטיפות, לאונרד 16, 6 ריב' ו-4 אס', קולינס 12 ו-8 ריב'. ג'ייק ליימן, שכיכב אמש בחידה של ולדי, המשיך את המומנטום עם 11 נק', 5 ריב', 3 אס' ו-2 בלוקים.

ביוטה חמישייה עם דאבל פיגרס (סה"כ שישה שחקנים עם ספרות כפולות) לא הספיקה. מיטשל 22, גובר 15, 9 ריב' ו-2 בלוקים, אינגלס 14 ו-5 אס', פייבורס (5 ריב') ורוביו (7 אס') עם 12 כ"א, גרייסון אלן לא היה אגוריסע מציאה אבל עדיין סיים עם עשיריה בטור הנק'.

Amitlahev

אבא במשרה מלאה, רואה חשבון, שופט כדורסל, גיטריסט ובשעות הפנאי (שאין לי) זורק מלא שלשות :)

לפוסט הזה יש 39 תגובות

  1. יופי טבול
    קבל צל"ש. כמו שאמרתי, יש מצב שבשבת בבוקר בוסטון במקום השלישי כשהיא עוברת את פילי (אותה ניצחה פעמיים) ואת אינדי המדרדרת….

  2. ערב שבו מיני ממפיס הוא המשחק הכי מסקרן הוא בהחלט ערב שצריך לשכוח ממנו. כמו שיאיר כתב מינסוטה חגגו כאילו זכו בתואר, בוא נירגע חברים

  3. אחלה עמית תודה. נסכים עם רזי, בוסטון יעברו גם את פילי ויסיימו כנראה 3 במזרח. לא רואה אותם מטפסים מעל הרפטורס או הבאקס. למעשה זה לא ככ משנה כי ארבע הקבוצות בחצאי הגמר במזרח סגורים. לא רואה שום סיכוי להפתעה

  4. תודה על הסיקור.
    אחרי ערב מרתק שכזה, בהמשך לקריאתי מאמש לשוק פתוח והסרת המגבלות – נחמד לדמיין ליגה כזו.
    כוכבי העל ימצאו את דרכם לשווקים הגדולים וכעבר מספר שנים נקבל קבוצות ענק בבוסטון, ניו יורק, מיאמי, ל"א וסן פרנציסקו.
    תחשבו על כל משחק בין קבוצות אלה – חגיגה – כל האולסטארים נפגשים ראש בראש, בקבוצות חזקות, כל משחק אש עם תחרות אמיתית.
    אבל –
    מה עם הקטנות?
    הם יהיו חממות לצעירים שאפתנים, רוקים שרוצים להוביל, שחקנים שרוצים להוכיח או כל מי שירצה דקות משחק. כמו שהגליל היו פעם. אלא מה? תהיה לקבוצות הקטנות גם הזדמנות אמיתית לפלייאוף – כי האריות יהיו מעטים – ועל זה אף אחד לא חושב. קבוצות כמו פיניקס, אטלנטה, דאלאס, אורלנדו – פתאום יהיה להן על מה לשחק כי מלבד 5 או 6 האריות, כל השאר יהיו שוות פחות או יותר ויהיו להן 10 מקומות להתחרות עליהם. שוק פתוח, מספיק לרגולציה המטורפת (חוק רוז חוק שמוז חוק בירד חוק שמירד), מספיק לסחר בבני אדם בחסות מילת הקסם "טרייד", מספיק עם הדראפט ששולח אנשים למקומות באקראיות גמורה.

    1. וואו, הזדמנות אמיתית להפסיד 4-0 או 4-1 בסיבוב הראשון בפלייאוף, אני לא מבין איך ההצעה הגאונית שלך לא באה מזמן מצד כל הקבוצות הקטנות.

      גם דראפט זה סחר בבני אדם. בא ניתן לכוכבים מהמכללות ללכת לאן שבא להם ובאיזה שכר שהם רוצים.

      יש עודף בחוקי שכר, וטנקינג זה דבר דוחה שצריך לפתור, אבל מה שאתה מציע גרוע בהרבה.

    2. מיאמי סן פרנסיסקו ובוסטון הם לא השווקים הכי גדולים.
      אלה ניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו, פילדלפיה, טורונטו, דאלאס. גם פיניקס ממש לא קטנה, ולא אטלנטה.

      1. עוד יותר טוב – תהיה תחרות אמיתית, מאמנים ינסו למשוך שחקנים שמתאימים להם מקצועית ולא יקבלו אותם בכל מיני מהלכים שלא קשורים לספורט (בחירת דראפט, טרייד, תקרת שכר, הגבלות על חוזים). באיזה עולם מאמן כמו פופ היה בוחר בשחקן כמו דרוזן? שניהם מעולים אבל ממש לא מתאימים

    3. אין שום היגיון בדבריך.
      פשוט אפס סיכוי לקבוצות הקטנות, המצוינים יהיו בקבוצות הגדולות והעשירות. ואז, כמו בקפיטליזם חזירי טוב, גם הבינוניים שיהיו תקועים בקבוצות הקטנות, ירצו לעזוב אותן ולהתקדם בחיים. כל אחד מסתכל בשאיפה כלפי מעלה תוך כדי שהוא דורך על מי שמתחתיו.
      "הרגולציה המטורפת" בליגה שומרת על כללי המשחק כך שהחזקים לא יתעללו בחלשים. ומבחינה גלובאלית, כלפי קהל האוהדים, זו גם ההחלטה הכלכלית הנכונה.

      1. ״החזקים לא יתעללו בחלשים״ אהממ… ג״ס? שאקובי? שואוטיים?
        לא יהיה מקום לכולם בחזקות, הקטנות רק ירוויחו (כמו בקפיטליזם)

        1. מה שאתה מציע זה הליגה הספרדית, עם ריאל וברצלונה וכל מיני גיחון כאלה עם אפס סיכוי להצלחה.

          1. כתבתי למטה וגם לפני כן – אני מציע ליגה אנגלית וליגת האלופות. אני מציע שוק חופשי וזכויות אדם. אני מציע תחרות, אני מציע קץ לכוח הבלתי-הגיוני של בעלי הקבוצות והקומישינר.

          2. כרגע הכוח הוא אצל השחקנים. ברגע שתייצר קבוצות עילית של הקבוצות החזקות הכוח ישוב לידיהם של בעלי מטעי הכותנה, לא?

        1. יש הגיון במה שאתה אומר דה שוט אבל אני נשאר עם השיטה הנוכחית. מה שלא שבור לא נוגע.
          אני תמיד טענתי שיש יותר מידי קבוצות ובליגה ובשום מקום אין באמת שיוויון.
          הקטע שפעם ב..קבוצה פח יכולה להביא כוכב ולהרגיש אוויר פסגות כמו הקאבס. בשיטת הכדורגל האירופאי הקאבס לעולם לא היו למעלה, שוק חלש, ניהול גרוע.
          הכוכבים הגדולים יתרכזו ב-6 קבוצות ויווצר מועדון סגור שמחק בינו לבין עצמו על התואר, אמנם סדרות בהחלט יהיו מרתקות ולא נראה דברים כמו גולדן סטייט שממול אין לה יריבות אבל עדיין לא ישאר כלום לקטנות.

          אני בכלל תן לי ליגה של 18 קבוצות שכל אחת משחקת בלי מזרח מערב ו-4 פעמים בשנה אחת נגד השנייה 68 משחקים בעונה. זה מושלם מבחינתי יהיה אחלה כשרון, הרמה תעלה רצח, לא היה זבל. השאר יפלט לאירופה, מה שיעלה גם את רמת היורוליג.

        2. אז אתה סתם אוהב לקחת דברים יפים ולהשמיד אותם?
          אני פשוט לא מבין איך אפשר להסתכל על חוסר השוויון, המחסור בתקווה ובאפשרויות שבכדורגל האירופאי ולהגיד – זה מה שחסר לי בכדורסל.
          מצד שני, אני גם לא מבין את הניאו-קפיטסליסטים שמסתכלים על העולם ואומרים – אנשים יותר מדי מנסים לדאוג אחד לשני. שמישהו יגביר את הרוע.
          או את אלה שרואים שני חתלתולים חמודים משחקים בגינה ומחליטים לשים להם רעל באוכל.

          1. לפני הכל: קפיטליזם איננו רוע – הזוועות הגדולות ביותר נעשו במערכות המתנגדות לו.
            לגופו של עניין – המודלים הכי טובים הם ליגת האלופות והליגה האנגלית. ניימאר משחק בפריס כי הוא רוצה! רונאלדו עבר ליובה כי הוא רצה! מסי נשאר בבארסה כי הוא רוצה וסוארס הצטרף אליו לשם כי הוא רצה! כך גם פוגבה, האזר, בייל, דה ברויינה ואמבפה – הם משחקים היכן שהם רוצים!!!! כי הם כוכבי על, כי הם גדולים מהחיים, כי הם מייצרים ביליונים ומספקים חלומות לכולם, כי מגיע להם.
            אבל במקום "היפה" שלך הכל מושלם – דיוויס השחית 6 שנים בניו אורלינס, עדיף היה לו ללמוד לנגן סקסופון; דרוזן מוצא את עצמו פתאום בסאן אנטוניו ואין לו בכלל בגד ים, הארון שלו מלא במעילים (ויש לו גם משפחה עם מעילים); גריפין הלך לישון עם קארדשיין והתעורר בדטרוייט (האנושיות האנושיות); הארדן ביוסטון כי הוא בחר לגור שם מול אולם חצי ריק (ברור); פורזינגיס שמח לבזבז את הכישרון שלו בתחתית המזרח, גם לילארד שנולד במפרץ מאושר בקצה-הצפון; מייקל לא ביקר בשיקאגו מאז שפרש, בירד כנ"ל לגבי בוסטון, בארקלי יכול להגיע לפיניקס רק עם ווייז וביוון נאלצו להכניס לשיעורי גיאוגרפיה מערכי שיעור על ויסקונסין.
            בינתיים אין שום חוסר שוויון ויש המון תקווה במקום היפה שלך, האליפות פתוחה מתמיד ובקרוב מאוד נראה בסדרת הגמר את פיניקס נגד אטלנטה, הנה תיכף זה קורה, רק עוד כמה בחירות דראפט, קצת טנקינג, פרוסס, שמוסס, וציונות.
            עכשיו ברצינות (וזה גם לך שמעון) – החוקים שאמורים להגביל עושים בדיוק את ההיפך – מי שמצליח להערים עליהם בדרכים יצירתיות בשילוב על מזל – מתחזק ללא פרופורציה ואז ההגבלות רק מונעות מהיריבות להתמודד איתו. ג"ס דפקו את כולם ועכשיו, עם כל ההגבלות – לך תתפוס אותם. אתה תלוי בחסדיהם או ברצון הטוב שלהם – ירצו – יתפרקו, לא ירצו – אכלת אותה. מה טוב בזה?
            על סחר בבני אדם ושיכרון הכוח של בעלי הקבוצות והקומישינר אני לא מתחיל לדבר כי זה הרי הדבר האמיתי – ועליו אסור לדבר.

          2. חחח דה שוט הרגת אותי

            דיוויס השחית 6 שנים בניו אורלינס, עדיף היה לו ללמוד לנגן סקסופון; דרוזן מוצא את עצמו פתאום בסאן אנטוניו ואין לו בכלל בגד ים, הארון שלו מלא במעילים (ויש לו גם משפחה עם מעילים); גריפין הלך לישון עם קארדשיין והתעורר בדטרוייט

            "להערים" על החוקים זה בדיוק הקטע, שגם המנוהלות גרוע "יערימו" למה הן לא מצליחות? כי הן לא יכולות, כי הן כושלות. שיטת הדראפט מתגמלת ניהול טוב מול ניהול זבל. בכדורגל האירופאי גם ניהול חלומי כמו סביליה למשל לא יכולה להגיע לכלום וזה עוול.

            בעולם פרוץ ההוקס לעולם לא יוכלו לעלות ולעולם לא היו זוכים בטריי יאנג. התקווה שלהם זה שעם ניהול טוב יהיה להם את הסיכוי לזה.

            ליגה של 6 קבוצות על ו-24 אשפה כמו שיש עכשיו במזרח לא הייתי רוצה לראות.

            אתה נהנה לראות את המזרח? שם זה בדיוק תמונת הראי. 4 קבוצות, בינונית ו-10 אשפה. זו הליגה שאתה רוצה?

            ה-NBA לדעתי מנוהל הכי טוב בעולם. הלוואי באירופה היה ליגה של רק הגדולות (בלי ליגות מקומיות) כמו יורוליג בכדורסל (שהיה מהלך חלומי שאמרתי כבר לפני יותר מעשור שצריך לקרות) ואז היה שם דראפט שהם היו לוקחים שחקנים מיתר הקבוצות בעולם ומשלמות מלא כסף על הכשרון. היה חלומי.
            גם הסופרליגה בכדורגל הוא עניין של זמן. ברלוסקוני לפני כמה שנים ניסה להוביל מהלך כזה ובאיירן ויובה היו אול אין גם, בארסה וריאל היו המתנגדות הראשיות, אבל יגיע היום שזה יקרה ואז יהיה אש.

            יהיו ליגות מקומיות ללא בארסה ריאל וכו' ויהיה ליגת סופר ליג ואם ירצו לקנות כשרון המקומיות ידרשו בוכטות מהעשירות וככה יתנהל. אם יוסיפו דראפט יהיה אש.

            תן לי ליגה של 20 קבוצות, 38 מחזורים שמורכבת מריאל, בארסה, אתלטיקו, סביליה, סיטי, יונייטד, ליברפול, צלסי, טוטנאהם, יובה, מילאן, אינטר, רומא, באיירן, דורטמונד, פסז ואימטרפו כל מיש יכולה להעמיד תקציב עשיר ואני מבסוט.

          3. קח לדוגמא את הניקס. בעולם הכדורגל יכלו לקנות מה שבא להם. בעולם עם חוקים שהניהול כושל הם מזדיינים שנה אחרי שנה, בחירות דראפט כושלות, שחקנים זבל, חוזי עתק לאשפתות, תראה את נ"א עוד דוגמא לכשלון ואשפתות.

          4. שמעון – פיפ"א איימו על השחקנים שאם הם יפרשו לליגה נפרדת – הם לא ישחקו במונדיאל, ממש כך. פיפ"א תשמח לקלוט את סילבר ואת נציגי בעלי הקבוצות ב-נ.ב.א. יש להם הרבה מן המשותף.
            המצב כיום, עם כל הרגולציות, הופך את ה-נ.ב.א. למקום עבודה אחד, השחקנים עובדים בליגה, לא בקבוצות. כבר דברנו כאן על השינוי ביחסים בין השחקנים, הםא כבר לא יריבים כמו פעם, הם קולגות, חברים לעבודה. דווקא עם זה אין לי בעייה, הבעייה היא שזה הופך לאט לאט ל-WWE, יותר מדי התערבות חיצונית. ההרחקה של גרין יצרה אגדה שתסופר עוד שנים רבות, אי-ההרחקה שלו מול אוק' סיטי עשתה הפוך. המניעה של המעבר של פול ללייקרס, הקפיצה בשכר שאפשרה את המעבר של דוראנט, החוקים שמגינים על הארדן, היכולת לשלם מס מותרות (רגע אז יש תקרה או אין תקרה?), חוק רוז שבולם את בוסטון – אני בטוח שיש היגיון בריא מאחורי כל הדברים האלה אבל אולי יש שם גם הרבה מאוד פוליטיקה ואינטרסים, ואולי זה בכלל עניין תרבותי (המבין יבין).
            כרטיס למשחק צמרת בליגה האנגלית עולה פי שלושה מכרטיס מקביל למשחק צמרת בעונה הרגילה ב-נ.ב.א למרות שמספר הצופים במגרש גדול פי שניים ויותר. יציעים ריקים כמו ביוסטון לא תראה בסטמפורד ברידג' או באולד טראפורד, יציעים כמו בדטרויט לא תראה במשחק של מכבי תל אביב.
            כל הדיבורים שלך על התאגיד, שעקרונית אני מניח שהם נכונים, הם אבסורדיים. רונאלדו יכול לקבוע לריאל, מסי יכול לבארסה – לא מעבר לכך. משהו חולה ב-נ.ב.א, לא נעים להודות, אבל זה ככה.
            בדוראנט ננוחם.

          5. דה שוט. אז השחקנים יעשו מונדיאל עצמאי. תאר לך מסי רונלדו אמבפה ניימר וכולם מקימים נבחרות שלהם ומארגנים טורניר שלהם. למי הקהל יבוא? כנראה שהשחקנים עוד לא הבינו את הכוח מול פיפיא.

            בסוף בעלי הקבוצות יכניעו גם את פיפא ישלמו שם מספיק למישהו שיעביר החלטות. זה עניין של זמן. זה לא רק פיפא אתה הרי מכיר את דון פלורנטינו שהוא סוג של תאגיד בפני עצמו הוא וההוא מבארסה התנגדו לסופר ליג וגרמו לפיפא להתנגד. אבל אם כל בעלי ההון יהיו בסירה אחת….אין פיפא. כנראה הדיל שהציעו לפלורנטינו לא היה טוב מספיק. צריך לתת לו משהו יותר משתלם ממה שיש לו עכשיו, זה ביזנס.
            פיפא זה בובות שלהם.

            יש בעיות בNBA נכון והרבה חוקים שנועדו לתחמן את המערכת אבל היי גם במיסים ובמקצוע שלי זה ככה, אז משחקים על זה. זה עדיין מצריך יותר אנרגיה ותחמון מאשר כמו בכדורגל לשים 300 מיליון של שייח סעודי עם כסף בלי הגבלה ולקנות מה שבא לו מתי שבא לו. תראה את הליגה הצרפתית, הם אפילו לא טובים להיות יריבי אימון של פסז.

  5. סיקור משובח של המשחקים
    כואב לי הלב על ממפיס. בלי קשר לכספי.
    קבוצה עם דרך משלה, שונה משאר הליגה, שהייתה הסוס השחור בכל פלייאוף.
    עכשיו נכנסה לסחרור מבאס ביותר
    וגם כספי
    🙂

  6. איך בוסטון אכלו אותה עם החוזים של הייוורד והורפורד.
    שניים מהחוזים הכי גבוהים בליגה. 30 ומשהו מיליון לגורדון, עוד 3 שנים. כ-30 מיליון להורפורד, השנה ובשנה הבאה. מפוצצים להם את תקרת השכר. תופסים מקום לעוד שני שחקני מקס'.
    לחשוב על בוסטון עם עוד שני תותחים ליד קיירי, ברמת קוואי או דיוויס, במקום שני אלה.
    דני איינג' גאון?

    1. האמת, לא.

      היה ידוע לכל אוהדי בוסטון שדני איינג' מתכוון לפצוע את הייוורד בצורה מחרידה שתעמיד את הקריירה שלו בספק.
      הוא גם סידר פציעה כרונית לקיירי כשזה היה רלוונטי.
      בחוצפתו הרבה הביא את הורפורד לקבוצת שאין בה כלום. הורפורד ביקש חמוצים כמשכורת ואיינג' אמר לו עזוב, חוזה ענק עליי. מזל שהורפורד הסכים לעשות עבודה טובה למרות זאת.

      וברצינות, איינג' עשה עבודה טובה. הביא מאמן טוב והניע תהליכים. הוא לא אלוהים.

      1. לדני איינג' יצאו מוניטין (מוצדקים) כאיש הכי חריף בביזנס. בילי קינג, טייטום, ועוד.
        אם הוא הצליח לשווק לקאבס את IT, לבטח היה יכול למצוא דיל (אחר) שיכלול את הייוורד, רגע לפני שכל הליגה מבינה שלא נשאר ממנו הרבה מגורדון של פעם.
        הורפורד היה סתם קפיצה על שחקן טוב, אולסטאר גבולי שהיה פנוי. בחוזה לא מאוד טוב.
        לא בא לקנטר, רק הסתכלתי בפיירול של בוסטון, והוא לא מזהיר. שני אלה ממש הורגים אותם, שנתיים ושלוש קדימה.

  7. הדבר היחיד הטוב שקורה לממפיס כרגע הוא שקונלי בעיקר ולפרקים גאסול מראים שהם עדיין רלוונטיים ויש סיכוי שממפיס גם יכולה להוציא עליהם תמורה(על אף הגיל והחוזים הכבדים)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט