הדרך לסופרבול LIII – ניו אינגלנד פטריוטס, הסיפור שאינו נגמר/ עידו יצחקי

הדרך לסופרבול LIII – ניו אינגלנד פטריוטס, הסיפור שאינו נגמר/ עידו יצחקי

הליגה הסדירה מאחורינו, גם הפלייאוף חלף עבר לו, וכל חובבי הפוטבול באשר הם מצפים לדובדבן שעל הקצפת בעונת הפוטבול, הסופרבול ה-53 במספר.

כחלק מההכנה לאירוע הנוצץ, נסקר את שתי הקבוצות שהגיעו לקו הסיום, ונתחיל עם אלופת ה-AFC, ניו אינגלנד פטריוטס.

בפרקים קודמים:

בשנת 1959, הוקמה קבוצה בליגת הAFL (לפני המיזוג עם הNFL) תחת השם "בוסטון פטריוטס". לאחר שהקבוצה עברה לאיצטדיון בעיירה פוקסבורו  (המרוחקת 35 ק"מ מבוסטון) ב1970,שינתה את שמה ל"ניו אינגלנד פטריוטס". הקבוצה לא זכתה להצלחות רבות בשנותיה הראשונות בליגה, ומלבד הופעה אחת בסופרבול בשנת 1985, הייתה לאחת מנמושות הליגה עד שנת 1994 – בה התחולל השינוי הענק בקבוצה. רוברט קראפט, איש עסקים יהודי,תושב מדינת מסצ'וסטס ואוהד מסור של הקבוצה,שלא במקרה רכש את האצטדיון בפוקסבורו לאחר סכסוך משפטי, ומנע את העברת הקבוצה לג'קסונוויל ולסנט.לואיס בתחילת שנות ה90, רכש את הקבוצה והפך לבעליה. תוך שנתיים הקבוצה רשמה את הופעתה השנייה בסופרבול. כמה שנים לאחר מכן מונה ביל בליצ'ק למאמן ראשי, טום בריידי נבחר במקום ה199 בדראפט, והשאר היסטוריה. מאז תחילת המילניום, הקבוצה הופיעה 8 פעמים בסופרבול (בראשון תהיה התשיעית), מתוכן היא זוכה חמש פעמים בלומברדי הנכסף! העונה הקבוצה שברה שיא כשזכתה בפעם העשירית ברציפות בראשות הבית המזרחי בחטיבת הAFC והשוותה את שיא ההופעות הרצופות בסופרבול (3). הטענה הרווחת היא כי ליגת הNFL היא השוויונית ביותר מבין הליגות בארה"ב, אך נדמה כי הפאטס מרסקים את הטענה הזו. הארגון נחשב למאומן והמסודר בליגה, וללא ספק הוא הפרנצ'ייז המצליח ביותר בארה"ב בשני העשורים האחרונים. בריידי יוכל לזכות בראשון הקרוב בפעם השישית בסופרבול ולהמשיך לקבע את מעמדו כשחקן הגדול בהיסטוריה.

הגדול מכולם?

את העונה הקודמת סיימו הפטריוטס עם מאזן נהדר של 3-13, תוך שהקבוצה נהנית מיכולת שיא של בריידי, שזכה בתואר ה-MVP של העונה הסדירה בפעם השלישית בקריירה. בפלייאוף, הקבוצה ניצחה את טנסי, השלימה קאמבק נהדר מול הג'אגס, אך הפסידה בסופרבול לאיגלס במשחק התקפי במיוחד, במהלכו איבדה את התופס הבכיר של הקבוצה דאז – ברנדין קוקס. עם זאת, עונת 2017 הוכיחה כי בריידי עדיין חי וקיים, ועל אף דיווחים על פרישות של שחקנים שונים – בריידי, גרונקובסקי ובליצ'ק התייצבו לעונת 2018.


אני יודע מה עשיתם מה בקיץ האחרון:

הקבוצה איבדה בפרה-סיזן את הרץ הבכיר שלה בשנים האחרונות – דיון לואיס, ואת הקורנר מלקום באטלר שסופסל בסופרבול ועורר מחלוקת רבה. שניהם חתמו בטייטאנס. ברנדין קוקס נשלח בטרייד לראמס תמורת בחירות דראפט, במדיה הפך לנשק קטלני וסייע לה רבות להעפיל לסופרבול ולהתמודד מול האקסית. שחקנים בכירים נוספים שעזבו הם התופס דני אמנדולה (דולפינס) והתאקל נייט סולדר שחתם בג'איינטס. אל מול העזיבות הרבות, הוחתמו הקורנר ג'ייסון מקורטי (התאום של דווין, הסייפטי של הפאטס), התאקל טרנט בראון, הרץ ג'מי היל (שסיים את העונה עוד לפני שהחלה) והתופס\רץ קורדל פטרסון שנתן עונה לא רעה בכלל. בדראפט נבחר ראשון אייזאה ויין (תאקל\גארד) שקרע רצועה ולא שיחק העונה, ולאחריו סוני מישל (בחירה 31), שהתגלה כרץ מצוין ונותן פלייאוף נהדר עד כה. חוץ ממישל הפטריוטס העבירו דראפט די מאכזב וללא בחירות בולטות בסיבובים המאוחרים. רוקי אחר שבלט העונה הוא הקורנר ג'יי סי ג'קסון, אנדראפטד שהחותם והתגלה כאחד מהפתעות העונה. המתאם ההגנתי מאט פטרישה בעל הזקן העבה והעיפרון מעל האוזן, הוחתם כמאמן ראשי בליונס ובמקומו מונה ברייאן פלורס.

העונה שחלפה:

עונת 2018 הייתה לאחת מהעונות המוזרות שעברו על הפטריוטס בשנים האחרונות. ג'וליאן אדלמן שהיה אמור להיות התופס הבכיר בקבוצה, והחמיץ את 2017 בגלל פציעה, הורחק לארבעה משחקים, ולאחר אובדנם של אמנדולה וקוקס התקפת הפטריוטס נראתה אבודה בפתיחת העונה. גם ההגנה של הקבוצה הייתה חלשה מאוד, ולאחר שלושה משחקים הקבוצה הייתה במאזן שלילי 2-1. בליצ'ק הבין שישנה בעיה קשה בעיקר בגזרת התופסים, והנחית בטרייד את ג'וש גורדון מהבראונס. גורדון, בשילוב חזרתו המרגשת של אדלמן לדשא היו לנקודת המפנה של הקבוצה בעונה הזו, כשבעזרתם יצאה הקבוצה למסע נהדר של שישה ניצחונות רצופים בשיאו ניצחה את קנזס הלוהטת, והוסיפה ניצחון ענק כשבריידי גבר על הנמסיס הגדול – ארון רוג'רס. עם זאת, דווקא לאחר הפיק מול הפקרס הגיעה ירידת מתח, הקבוצה הובסה בטנסי, לא הרשימה כשניצחה את הג'טס והוויקינגס, ורשמה את אחד ההפסדים ההזויים שראינו העונה מול הדולפינס במהלך אחרון שייזכר לעוד שנים קדימה. גם הסטלירס הצליחו לגבור על בריידי וחבריו, ולהעלות ספקות בנוגע ליכולת של הקבוצה העונה, כששבוע החופש בפלייאוף היה בסכנה ממשית. הצרות המשיכו להגיע, כאשר ג'וש גורדון, שהציג יכולת טובה מאוד הודיע על הפסקה מפוטבול. אך למזלם של הפאטס- הקבוצה משחקת באחד הבתים החלשים בליגה, ואת העונה סיימה במומנטום חיובי עם שני ניצחונות על יריבותיה לבית, במאזן 5-11, ובמקום השני בחטיבה. המשותף לחמשת ההפסדים? כולם במשחקי חוץ. הקבוצה לא הפסידה בפוקסבורו מאז אוקטובר 2017 (!)

ג'וליאן אדלמן – הביא את השינוי

פלייאוף טיים:

ינואר הוא ככל הנראה החודש האהוב על בריידי.  הקבוצה פגשה במשחק ביתי את הצ'ארג'רס לאחר שבוע החופש שקיבלה, והתפוצצה בתצוגת עלית של סוני מישל (3 ט"ד בריצה) ובריידי (343 יארדים), כשג'וליאן אדלמן הוסיף 151 יארדים בתפיסה. המחצית הראשונה הסתיימה ב35-7 לטובת הפאטס, והפכה את המחצית השניה לגארבייג' טיים ארוך וחסר משמעות. את הקרב האמיתי של הפאטס בניסיונם להגיע לסופרבול קיבלנו בשבוע שעבר, אז פגשו באיצטדיון הארוהד בקור קיצוני את קנזס סיטי צ'יפס ופטריק מהומס – שמסומן כיורש העתידי של בריידי בחטיבת הAFC. ניו אינגלנד שוב פתחו חזק עם 14-0 מהדהד במחצית הראשונה, אך ניסיונות הקאמבק של קנזס צלחו ברבע האחרון כשהקבוצה אף עלתה ליתרון 4 נקודות בפתיחת הרבע האחרון. אך את הפטריוטס אי אפשר להספיד אף פעם, וטאצ'דאונים של מישל וברקהד בריצה החזירו את היתרון לפאטס ובעיטה מדויקת של האריסון באטקר שלחה את המשחק להארכה. בהארכה, שתי תפיסות נהדרות של אדלמן ותפיסה של גרונקובסקי הובילו את הקבוצה לרדזון כבר בדרייב הראשון בהארכה. רקס ברקהד רץ לתוך האנדזון ושלח את הניו אינגלנד פטריוטס לחגוג העפלה לסופרבול בפעם ה-11 בהיסטוריה של הארגון (שיא NFL). במהלך חגיגות ההעפלה נצפו אלדמן ובריידי חוגגים כשבריידי מטיח בו בציניות "אני זקן מדי, אתה איטי מדי, אין לנו שחקני התקפה כשרוניים, אין הגנה, אין כלום. לא ייאמן אחי, אני אוהב אותך" – משפט שמסכם את כל מה שעבר על בריידי העונה. בניגוד לכל הציפיות והתחזיות, ועל אף שכבר הספידו את הפטריוטס ולמרות שנחשבו לאנדרדוג במפגש מול הצ'יפס, הפאטס עושים זאת בגדול, ומעפילים לסופרבול 53.

 למה הפטריוטס יזכו בסופרבול:

 צוות האימון – כנראה שהיתרון הגדול ביותר של הקבוצה מצוי דווקא על הקווים – בליצ'ק בשילוב עם המתאמים ג'וש מקדנאילס ובראיין פלורס (נחשב למאמן ליינברייקרים, אך בפועל הוא ה"play caller" בהגנה). צוות האימון הזה הוכיח את עצמו פעם אחר פעם העונה, עם ניהול משחק נכון, וקריאת מהלכים מצוינת בפלייאוף. מספיק לראות את הגמר הNFC ולחזות בניהול השעון הגרוע של שון פייטון מאמן הסיינטס, בכדי להבין את החשיבות של האנשים על הקווים עם האוזניות. הקרב עם מקווי הצעיר יהיה מרתק, אך אני נוטה לסמוך על בליצ'ק במאני טיים.

ווינריות – יתרון נוסף על פני הראמס, ובולט לא פחות, הוא כמובן הווינריות הבלתי נתפסת של טום בריידי. על אף שהעונה הזו הוא חווה ירידה מסוימת ביכולת (ביחס לעונה שעברה), ברידיי תמיד היה שם ברגעי הקלאץ', מדוייק כחוט השערה ועם קור רוח לא אנושי. לראיה, שני המשחקים נגד קנזס העונה הוכיחו שבמאני טיים, בריידי הוא השחקן הטוב בהיסטוריה.

משחק הריצה – בניגוד לשנים האחרונות,הקבוצה דורגה במקום החמישי בעונה הסדירה במשחק הריצה, הודות ליכולת נפלאה של הרוקי סוני מישל שכאמור התגלה כנשק יוצא מן הכלל שמעניק ורסטיליות להתקפת הפאטס המגוונת ממילא. אין ספק כי להגנת הראמס יהיה לא פשוט בכלל להתמודד מול משחק הריצה שכן, היא מדורגת בחצי התחתון של הליגה בהגנת הריצה.

ניסיון – עם 3 הופעות רצופות בסופרבול קשה להתווכח. במיוחד כשהסגל לא עבר שינויים קיצוניים מדי, והשלד נשמר לאורך השנים הללו. הראמס לעומת זאת, מגיעים עם סגל צעיר יחסית, וחסר ניסיון במשחק הכי גדול באמריקה. הפתגם אומר כי "אין חכם כבעל ניסיון" – האם הניסיון יכריע? לא. אך הוא עלול להוות פקטור משמעותי ביכולת של השחקנים על המגרש.

למה הפטריוטס יפסידו בסופרבול:

 קו התקפה – בעיניי, אחת מהסיבות המרכזיות לנסיגה ביכולתו של בריידי העונה היא היחלשותו של קו ההתקפה. אמנם הקווטרבק הופל בסאק רק 21 פעמים (מקום 28 בליגה), אך הוא סבל מלחץ כבד שהופעל עליו במשחקים רבים, ומספר הסאקים המועט נובע מתוך היכולת הנפלאה של בריידי לברוח מהסאקים על ידי מסירה לשום מקום. המפגש של קו ההתקפה עם קו ההגנה הקטלני של הראמס בראשות ארון דונלד, יוכל להכריע את ההתמודדות.

הגנת הריצה – קייל ואן נוי, הליינברייקר הפנימי הציג העונה שיפור גדול ביכולת שלו, והיה לאחת מההפתעות הנעימות עבור הפאטס, אך אני מטיל ספק ביכולת ההגנה בראשותו לעצור את טוד גרלי וסי ג'יי אנדרסון הנפלאים. גרלי סיפק עונה מדהימה, והפך לשם הלוהט של הליגה, כשאף היו שהזכירו אותו כמועמד לMVP, אך לקראת סיום העונה נכנס לעניינים סי ג'יי אנדרסון שניפק אף הוא משחקים מצויינים, וכעת יש לראמס חוליית רצים מדהימה, וקשה לי לראות את הגנת הריצה של הפטריוטס מצליחה להצר את צעדיהם.

התפוצצות של הראמס – הראמס אמנם דעכו בתקופה האחרונה, ואם להיות כנים – אני בספק עד כמה מגיע להם להיות בסופרבול, אך הסופרבול כידוע הוא ערב אחד שבו הכל יכול לקרות. הלחץ והבאזז סביב המשחק הענק עשויים להשפיע משמעותית על שתי הקבוצות – ומי יודע, אולי נזכה לראות התפוצצות התקפית של ג'ארד גוף, שתגרום לזכייה (מפתיעה?) של הקבוצה מעיר המלאכים.

במבט לעתיד:

בין אם הפטריוטס יזכו בסופרבול ובין אם לא, בריידי הצהיר השבוע כי אין שום סיכוי שסופרבול 53 יהיה המשחק האחרון בקריירה שלו. לכולם ברור שהקווטרבק שייפתח בעונה הבאה את עונתו ה20 בליגה יפרוש בקרוב מאוד, וניו אינגלנד תהיה חייבת להתכונן לעידן שאחריו בהתאם. גם פרישתם של גרונקובסקי ואדלמן מתחילה להתקרב, ואין זה משנה מה תהיה התוצאה ביום ראשון הקרוב – בליצ'ק חייב להתכונן ליום של אחר הכוכבים הללו. הקבוצה מחזיקה ב13 בחירות בדראפט הקרוב ויהיה מעניין מאוד לראות כיצד ישתמשו בהן, ובכל מקרה כל התחזיות מדברות דווקא על דראפט 2020 שיצמיח קווטרבקים מצויינים. לא אתפלא אם נראה טריידים על בחירות סיבוב ראשון של הדראפט בעונה הבאה.

ההימור שלי:

38:27 לפאטס. הפאטס בתקופה טובה יותר, מנוסים יותר תחת הלחץ, ומחזיקים בקווטרבק אולי הכי גדול ששיחק את המשחק. ג'ארד גוף לא מספיק טוב במצבי לחץ וזה יעבוד לרעתו. ותכל'ס, לכו תהמרו נגד הפאטס במאני טיים. זה לא ממש השתלם בשבועיים האחרונים…

יקרה שוב בפעם השישית?

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. פריוויו מעולה שאיכשהו לא זכה להתייחסות (אולי כי נדחק לשורות התחתונות בדף הבית)
    מחכה בשקיקה לחלק ב' על הראמס

  2. ושכחת לציין שהמשחק מול הראמס חסרי האוהדים הולך להיות פרקטיקלי משחק בית.
    אולי יגיעו כמה אוהדים מסיינט לואיס אבל אני בספק, הולכת להיות אווירה "פטריוטית" ביציעים.

  3. אני שמח שהזכרת את משחק הריצה של הפאטס, אחת היכולות הכי UNDERRATED של הקבוצה כי תמיד נוטים לדבר על משחק המסירות.
    תודה

  4. בכל שנה אומרים ששנה הבאה תהיה שנה טובה יותר לקווטרבקים. ככה זה היה בדראפט 2017 שבו ראינו שלושה קווטרבקים ששיחקו בפרובול האחרון. ביליצ'ק יודע למצוא קווטרבקים גם בסיבובים המאוחרים, רק שהפעם השאלה אם הוא יישאר שם ליום שאחרי.

    1. אבל השוו את דראפט 2017 לזה שאחריו – שאכן הצמיח ארבעה קווטרבקים בעשרת הבחירות הראשונות בדראפט. בכל דראפט סביר להניח שיהיה קיו בי פרובול, אך הסיכוי למצוא בריידי/גארופולו נוספים לאחר הסיבוב הראשון קטן. כאוהד, התבאסתי מאוד שלא לקחו בדראפט את לאמאר ג’קסון.
      בכל מקרה – לבנות על מציאת קווטרבקים בסיבובים המאוחרים זה לוקסוס גדול מדי שאין סיכוי שיהיה אותו בעידן פוסט-בריידי.

      1. אלא אם קוראים לך אנדרו לאק או פייטון מאנינג, ואז כנראה תצליח בכל סיטואציה, ההצלחה שלך תלויה מאוד לאיזו קבוצה אתה מגיע ולאיזו שיטה. ראינו קווטרבקים שהיו מושלמים כפרוספקטים נשרפים ונעלמים ומולם קווטרבקים שנבחרו בסיבובים מאוחרים והצליחו (ע"ע ווילסון, גראפלו או אפילו בריידי ומונטנה).
        מאמן כמו ביליצ'ק, או החניך המוצלח היחיד שלו ביוסטון, יודעים ליצור סיטואציה מנצחת עבור הקווטרבק שלהם. בגלל זה גראפלו הצליח ובגלל זה כל המחליפים של בריידי לאורך הקריירה הצליחו בפטס ונכשלו בכל מקום אחר.
        ולגבי ג'קסון – כרגע המועדון כולו נמצא אול-אין על בריידי, הם לא יעשו שום דבר שייקח ממנו את אור הזרקורים או יפריע לו במשחק. השנה יש כמה קווטרבקים מעניינים שיכולים להצליח בסיטואציה הנכונה (אחרי השניים הראשונים), אני חושב שיהיה חכם עבור קבוצה כמו ניו אינגלד להמר על אחד מהם בסיבוב השני (שם יש להם שתי בחירות).

  5. סוני מישל הוא האקס פקטור של הפאטס השנה
    השאלה מה תהיה הדוקטרינה של ביליצ׳ק בהגנה ואם הוא מטרגט את גוף ומלחיץ את כל קו ההתקפה של הראמס או מפיל מאמץ על גרלי ושות,

  6. מכירים את זה שאתם נהיים אוהדים של קבוצה מסויימת בגלל דומיננטיות/ניצחונות הירואים/הצלחה של הקבוצה… אז זהו שנדבקתי בחיידק הפוטבול בשנים האחרונות, לא ידעתי שאני רואה את ההיסטוריה נכתבת למול עיני. ראיתי בלייב את התפיסה של אלדרמן או איך שקוראים לו (נראה לי זה היה 3 מהצד הלא נכון של השעון…) והבנתי שמשהו גדול קורה פה.
    תודות גדולות על הסיקור המעניין ובמיוחד על ההיסטוריה המרתקת שיש למועדון הזה ובפרט לאס הבלתי נדלה – בריידי – שמה שנכתוב עליו רק יקטין מגדולתו

  7. תודה רבה.
    כבר כתבתי בעבר שבזמן אמת זה מעצבן וכואב לראות את האליל שלך (מג'יק, מאנינג, פדרר) ניגף בפני היריב המיתולוגי, ורק שנים אחרי אתה יכול להנות ממש מאותו יריב ולהבין שהוא בעצם ה-GOAT ובתחומו (מייקל, בריידי, …..?)

להגיב על תומר לבטל

סגירת תפריט