הצעד הבא עבור הסלטיקס ועבור הרכז שיוביל אותם – אנדרו שארפ / תרגום Smiley

הצעד הבא עבור הסלטיקס ועבור הרכז שיוביל אותם – אנדרו שארפ / תרגום Smiley

הצעד הבא עבור הסלטיקס ועבור הרכז שיוביל אותם

אנדרו שארפ / The Crossover

אוקטובר 16, 2018

מאמר מקורי: https://www.si.com/nba/2018/10/16/boston-celtics-kyrie-irving-gordon-hayward-al-horford-brad-stevens

בין אאוטסיידרים, קיירי ארווינג יכול להיות קשה להבנה, ותזכורת של זה לאנשי בוסטון תגרום להעלאת מגוון רחב של תגובות. דני איינג' צוחק: "אני מקבל בעיטה מקיירי. אני קורא דברים שהוא אומר, אני חושב שהוא עושה את עצמו בכוונה טיפה מאתגר לקריאה. אני חושב שהוא נהנה מזה". טרי רוז'ייר מאשר את הנחת היסוד: "הוא יכול להיות בנאדם שונה לחלוטין ממה שהמצלמות מראות וממה שאתם כולכם רואים". בראד סטיבנס דיבר בקלישאות: "בוודאי שהוא בחור מוכשר בטירוף על המגרש, אבל אני מעריך את דרך החשיבה שלו. אני מעריך את היצירתיות שלו. הדרך בה הוא ניגש לדברים על ומחוץ למגרש". היה זה רק אל הורפורד שהיה מוכן לומר את האמת המלאה כאן: "אני מתכוון, אני חושב שהוא קשה להבנה בין אנשים רגילים! אתה מבין, הוא בחור שונה".

הסלטיקס אמורים להיות הקבוצה השנייה הכי טובה בכדורסל העונה, ומכיוון שבערך למחצית מגופי התקשורת יש קשרים בבוסטון, אתם בוודאי שמעתם על זה. יש להם אספקה בלתי נגמרת של שחקני כנף, יש להם את הורפורד שהוא עוגן בשני צדי המגרש, יש להם את סטיבנס שיפרוס את כל הנשקים האלה ויפיק את המירב מכולם. ואז יש את קיירי, השחקן שנותן להם את ההזדמנות להיות נהדרים.

הוא מה שאנחנו יודעים: בזמן שמחצית מה-NBA בילו את הקיץ באימונים בלוס אנג'לס והעלו זאת לאינסטגרם, קיירי בילה מספר שבועות בסיאטל עם ג'מאל קרופורד ומעולם לא פרסם דבר. הוא פגש את ביל ראסל בזמן שהוא היה שם. הוא סידר לעצמו תספורת אפרו קטנה ונתן לעצמו מראה של שנות ה-70 עבור האירוע.

Image may contain: 1 person

הוא כבר לא שומר בקפידה על דיאטה מבוססת ירקות, בגלל שמסתבר שאתלטים צריכים פרוטאין, אבל הוא עדיין מעריץ את אורח החיים הצמחוני. הוא לאחרונה היה הראיון המרכזי בועידת פורבס מתחת ל-30, שם הוא התנצל על שתהה בפומבי האם העולם שטוח ("אני מתנצל על כל זה", הוא אמר, "בפני כל המורים למדע שנגשו אלי, כאילו, 'אתה יודע שאני צריך ללמד מחדש את כל תכנית הלימודים שלי?' אני מצטער! אני מתנצל").

כאשר הוא הגיע לבוסטון עבור יום התקשורת, ארווינג אמר שהוא שמח, מיושב ושליו – שלא כמו בעונה שעברה, שהתחילה עם דיון רחב בנושא מדוע הוא הכריח טרייד החוצה מהקאבס. "בסדר, מה אם הייתי מוסיף מעט שמחה למשחק הכדורסל?" הוא אמר לעיתונאים על הגישה לקראת השנה הזו. "אולי נראה כיצד זה נראה". הוא גם הודה שהעונה שעברה הייתה יותר מלחיצה ממה שהיה לו מעולם. "היא עברה פשוט כל כך מהר", הוא אומר. "לעבור מאווירה מקצוענית אחת לאחרת… אני אנושי בסופו של יום, מנסה לשחק את המשחק עם כל הסחות הדעת שמחוץ למגרש. זה היה פשוט כמו לעבור פרידה קשה. ניסיתי להסיח את דעתי ככל שיכולתי בזמן שאני מראה את האהבה שיש לי לקליבלנד. אבל זה היה הזמן להתקדם. זה הטבע האנושי. לפעמים זה הזמן לאסוף את הדברים ולהתקדם. רציתי לעשות זאת שמח, אבל לא יכולתי".

כאשר העונה מתקדמת, היו כאבי ברכיים מתמשכים וניתוח מסיים עונה במרץ. הוא צפה מהבית כאשר לברון והקאבלירס מנצחים את הסלטיקס במשחק 7 בגמר המזרח. "הציפיות", ארווינג אומר. "אתה מנסה לחיות לפי זה, ואז מאבדים ריכוז ומאבדים את עצמכם. מתחילים לדאוג מה כל האחרים עושים. זה לוקח המון ממך". הוא לא מעוניין לדבר על לברון עכשיו – למרות שמבט קרוב על קיירי בבוסטון יגרום לכם לתהות מחדש על מה שהוא למד בקליבלנד.

לאחר קיץ של לחישות לגבי מה שהוא יעשה ביולי הבא, ארווינג חזר לבוסטון ונתן ראיון בו נשאל על עתידו כשחקן חופשי. כל אחד הגיע עם רמזים חוזרים על כוונותיו להישאר היכן שהוא נמצא. הוא לא היה מעוניין לבזבז את השנה כשהוא מוקף בשמועות על היותו שחקן חופשי. לבסוף, מוקדם באוקטובר, בהופעה עבור מחזיקי מנויים עונתיים, הוא סיפר לאוהדי הסלטיקס שהוא מתכוון להתחייב לטווח ארוך בקיץ הבא. "אם אתם תהיו מוכנים לקבל אותי בחזרה", הוא אמר, "אני מתכנן לחתום מחדש פה".

כאשר הוא ביקש לראשונה לצאת מקליבלנד, הדעה המקובלת הייתה שקיירי רצה "קבוצה משלו", וזה מה שהוא מצא בבוסטון. זה אולי לא יהיה כל כך מדויק. "אני לא אומר שהוא חושב שזאת הקבוצה שלו", איינג' אומר. "הוא שמע מזה מספיק בקריירה שלו, אני חושב, שזה לא מסתדר היטב. הוא רוצה להיות חלק מקבוצה. אבל הוא השחקן הטוב ביותר שלנו".

כאשר התבקש להצטלם על השער של ספורט אילוסטרייטד לצד גורדון הייוורד והורפורד, קיירי סירב. "שלושת הגדולים, ארבעת הגדולים…", הוא אומר. עם הקבוצה הזו, זה פשוט לא יכול לקרות. כולנו משחקים תפקיד חשוב כדי להפוך את הקבוצה הזו למתחרה ברמה של האליפות. אני אסיר תודה עבור ההזדמנות, אבל אם זה לא כולנו, זה אף אחד מאיתנו".

באופן כללי, ארווינג לא ממש מעוניין לדבר על ההישגים שלו. הוא אמביוולנטי לגבי הפלייאוף ההירואי שלו ב-2016 ולאחרונה הסביר שהוא לא נתן את כולו מנטלית באותו הגמר כמו שהוא היה אמור לעשות. הוא מעדיף לדבר על האחריות שלו כלפי חבריו לקבוצה כמו ג'ייסון טאטום, רוז'ייר וג'יילן בראון, כולם בני 24 או פחות. "זה לעזור לדור הצעיר", ארווינג אומר. "הם העתיד של הליגה שלנו. ברור, אני נוכח כאן בהווה. אבל החברה האלה הם באמת, באמת מיוחדים. אני לא השחקן הוותיק שכועס שכולם לוקחים יותר זריקות. לא, בנאדם. אני רוצה לראות קבוצה גדולה".

Image may contain: 2 people, people playing sport and basketball court

הסיפור של בוסטון העונה יהיה החמישייה הפותחת – ארווינג, בראון, טאטום, הייוורד, הורפורד. עם השילוב הזה הסלטיקס הם סיוט מאצ'-אפ שיכול להפריע בשני צדי המגרש. ביום התקשורת בגולדן סטייט, קליי תומפסון נשאל לגבי האתגרים. "אני אוהב את הקבוצה שם במזרח", הוא אמר ל-ESPN. "בבוסטון. אחד עד חמש – יש להם קבוצה שדי משקפת אותנו, מבחינת האורך, חברה שיכולים לקלוע ולשחק הגנה, ודרך לא אנוכית לגבי דברים. הם יהיו קבוצה שיש להתמודד איתה".

זאת לא עמדה נועזת במיוחד. כל מי שמקדיש תשומת לב לשיחות הכדורסל במהלך חמשת החודשים האחרונים מבין כמה ציפיות יש מקבוצת הבוסטון הזו. שחקני הסלטיקס מרגישים גם כן את האפשרויות. הורפורד אמר שהעונה האחרונה הייתה הכי כיפית שהייתה לו מאז המכללה אבל שזאת הקבוצה הכי מוכשרת שהוא היה בה אי פעם. הפורוורד המחליף, מרכוס מוריס, אמר שאם ספסל היריבות לא יהיה מוכן, זה יראה מאוד מכוער. הגארד, מרכוס סמארט, אמר שהמשחקים הפנימיים בין החמישייה הראשונה לחמישייה השנייה היו מרחץ דמים.

כל קבוצה מרגישה טוב ואומרת את הדברים הנכונים במחנה האימון, אבל יש סוג מיוחד של שכנוע הנראה אחרת שזה נוגע לבוסטון. "כולנו סקרנים", רוז'ייר אומר. "אנחנו מוכנים ללכת אחרי זה".

השאלה כמה זמן יקח להתחבר. אפילו ללא תוספת משמעותית בקיץ הזה, זוהי קבוצה שונה מאשר שהייתה בשנה שעברה. באילו תפקידים כולם ישחקו? כיצד הספסל יסתגל? האם כולם יהיו מרוצים? כאשר מנצחים זה בדרך כלל פותר את רוב הבעיות, אבל אם ישנה מעט חרדה בדרך, זה יהיה הגיוני. חצי מהשחקנים האלה רק בתחילת דרכם להתרגל לחיים ב-NBA, וכולם תחרותיים. עבור איינג', זה מזכיר לו את ימיו כרכז בבוסטון: "היו זמנים בהם חשבתי שהייתי טוב יותר מלארי בירד ומישהו היה צריך לדבר איתי כדי לרדת מהרעיון הזה".

הייוורד, שהשנה שעברה נאבדה לאחר חמש דקות במשחק הפתיחה כשחקן הסלטיקס, כנראה יקלע פחות בבוסטון מאשר הוא היה רגיל ביוטה. ובזמן שיכולותיו כפליימקר וקלעי הופכות אותו ניצב ודאי במערך שסטיבנס פורס, זה יקח מספר שבועות (או חודשים) לפני שהוא ימצא את הקצב והזהות בתוך הסכמות של בוסטון. בינתיים, ג'ייל בראון עבד בדקדקנות כדי לשפר את יכולות אחזקת הכדור שלו, אבל עם ארבעה סקוררים לצידו, יהיו משחקים כאשר יהיה עדיף עבור בוסטון לשחק איתו כשחקן כנף של הגנה ושלשות מאשר אלטרנטיבה של סקורר עם כמות נכבדת של נקודות באותה הדרך שהוא וג'ייסון טאטום עשו באביב האחרון.

"הדרך בה הם אימצו זאת", הורפורד אומר על הפלייאוף של בראון וטאטום בשנה שעברה, "זה מציב רף עבורם לשאר הקריירה שלהם". זה כנראה יהיה בלתי ניתן לויכוח בעוד כמה שנים מעכשיו, אבל העונה זה יהיה סיפור מסובך יותר. בראון יצטרך לבחור את הנקודות שלו בתפקיד שיכול להיות הרבה יותר מוגבל ממה שיאהב. טאטום היה כל כך טוב כשחקן שנה ראשונה שיהיה קשה לשפר מספר אלמנטים במשחקו – 43.4 מטווח השלוש – בזמן שהתמחות בתחומים אחרים יתכן ויקחו יותר מאשר פגרה אחת. אל עף הגעתו של שחקן השנה הראשונה, רוברט וויליאמס, טאטום הוא עדיין הכי צעיר בקבוצה ("תסתכל על תאריך הלידה של רוב", הוא צועק לאחד העוזרים לפני משחק ההכנה הראשון של בוסטון). יש לו את התקרה הגבוהה ביותר מכל שחקן כנף בליגה, אבל למידה מתי וכיצד להשתלט על משחקים היא מתעתעת עבור כל שחקן צעיר. זה אפילו נעשה מתעתע יותר כאשר בכל משחק מוקפים בכוכבים.

סטיבנס בילה את הימים הראשונים של מחנה האימון בכך שהוא מזכיר לכל מי שמוכן לשמוע, שהגעה לאחר עונה גדולה, זה יהיה טבעי לשכוח מדוע שנה שעברה הייתה כה מוצלחת. לאחר הפסד במשחק הכנה לקאבס, הוא אמר, "לא יכולתי שלא להתרשם כלל לאחר שלושת משחקי ההכנה הראשונים שלנו". כשנשאל האם הקבוצה עורכת התאמות שיקחו עוד זמן, הוא אמר, "אני לא חושב שזה אמור להיות תירוץ עבור [לא] לעשות דברים נכון". כשנשאל עבור נקודות שהוא שם עליהם דגש כדי להמשיך איתם, הוא הזכיר את ההגנה: "ליי-אפים חופשיים לגמרי, שלושת פנויות, זריקות חופשיות, עבירות … פחות או יותר הכל".

איינג', בחלקו, היה מהיר לזהות קצת מההמולה מסביב לעונה הזו, ולציון היכולת להימנע מלפגוש את הוויזארדס והראפטורס בפלייאוף של האזור המזרחי. עבור כל שאלה בקשר לגולדן סטייט העונה, איינג' אומר, "אנחנו ל קבוצה טובה מספיק כדי להיות אובססיבים כלפי קבוצה אחת".

עכשיו שהוויתורים ההכרחיים נעשו, דאגות נרשמו, וסבלנות נדרשת, זה חשוב להוסיף שהקבוצה הזו צריכה להנות מהספק עד להודעה מוקדמת. סטיבנס התעלה מעל הציפיות בכל אחת מארבע העונות האחרונות, ולבוסטון יהיה טווח רחב יותר לטעויות מאשר לכל קבוצה אחרת במזרח. הספסל מכיל חמישה שחקנים – סמארט, רוז'ייר, ארון ביינס, סמי אוג'ליי ומוריס – שפתח במשחק פלייאוף בעונה שעברה. החמישייה תקבל השוואות בלתי נמנעות לווריורס. במשך העונות האחרונות הסלטיקס היו לא בנויים כהלכה, חכמים, בעלי מזל, קשוחים, הפריזו בערכם, פצועים, מתאוששים מהר וכמעט טובים מאוד. השנה הזאת שונה.

הריצות הכי טובות לאורך ההיסטוריה ב-NBA היו תוצר של יכולות ומזל. בגולדן סטייט, זה אומר לבחור את סטפן קארי ומציאת דריימונד גרין בסיבוב השני, ואז לראות את הנולד ולהיות בעל אמביציה כדי לנצל כל יתרון שהשחקנים הללו יוצרים. בבוסטון, לסלטיקס אין ארבעה שחקני היכל התהילה בחמישייה, אבל הם יפיקו את היתרונות של אותה אינטראקציה בין הדרך בה הדברים מתרחשים לבין ראייה של כמה מהלכים קדימה.

שלוש בחירות טופ-10 של הנטס – תוצר של אותו טרייד לא שוויוני ב-2013 ששלח את הגירסה החורקת של פול פירס וקווין גארנט לברוקלין – אפשרה לאיינג' ולשאר צוות העלית של ההנהלה (מייק זארן, אוסטין איינג', דייב לווין) לבלות את שלוש השנים האחרונות בבנייה מדוקדקת עבור העתיד עם נכסים של קבוצת טנקינג בזמן שמילאו את הסגל בעזרת עסקאות מתוחכמות.. בחירות הנטס הללו הפכו להיות בראון (בחירה 3 בדראפט 2016) וטאטום (בחירה 3 ב-2017). בזמן שהבחירה האחרונה שהייתה ביוני האחרון (בחירה 8 בה קליבלנד השתמשו לקחת את קולין סקסטון) הייתה החלק המרכזי בעיסקה שהביאה את קיירי לבוסטון. על המגרש, סטיבנס עזר לקבוצה להתעלות מעבר לציפיות בכל עונה וזאת שאחריה, וההצלחה הפכה את בוסטון להיות יעד אטרקטיבי לשחקנים חופשיים כמו היוורד והורפורד. עכשיו הכל מתחבר יחדיו לקבוצה אחת.

תפקידו הסופי של היוורד בבוסטון עדיין בתהליך. הורפורד לא. תשאלו את סטיבנס לגבי כל דבר שהאיש הגדול שלו עשה עבור הקבוצה מאז שהוא חתם ב-2016 והמאמן יאמר, "אני בכלל לא … אני בכלל לא יודע מאיפה להתחיל. אני פשוט נדהם מהנוכחות שלו, ומה שהוא עושה בכל יום כדי לשחק על החוזקות שלו בשני צדי המגרש. אבל באמת, הוא פשוט מביא כמות עצומה של אמונה לאחרים. הוא מנהיג עילאי. זה שילוב כפול: הדרך בה הוא משחק, והאישיות שלו".

עבור כל סיפור שינסה להסביר את ההצלחה של הסלטיקס העונה, תהיה גרסה אלטרנטיבית שהיא פחות מרגשת אבל כנראה יותר מדויקת: הורפורד הוא השחקן הכי חשוב בקבוצה. הדברים שהוא עושה היטב מעודנים ולא מרתקים במיוחד אם אתם לא מאמני כדורסל – מבצע רוטציות הגנתיות בהצלחה, מוצא כל שחקן שחותך בהתקפה – אבל הוא המרכז של זהות הקבוצה בשני צדי המגרש.

הוא הופך את החיים של כולם לקלים יותר בהתקפה, ובשנה שעברה בסדרת הסיבוב השני מול הסיקסרס, הורפורד התחלק בהגנה בין שמירה על בן סימונס וג'ואל אמביד, והוא השיג עצירות מול שניהם. הוא מגוחך. אומר איינג', "הוא יכול לשחק גבוה, הוא יכול לשחק גארד, הוא יכול לשחק מהר, הוא יכול לשחק לאט. בחוץ, בפנים. לשמור מגוון שחקנים. הוא פשוט הבחור המושלם, הוא יכול לשחק בכל סגנון של כדורסל".

ישנו פרדוקס בדיון של הורפורד. ברגע שמעריכים את כל מה שהורפורד עשה בבוסטון, קשה שלא לתהות לעוד כמה זמן הוא מסוגל לעשות זאת. הוא בן 32. חברו וחברו לקבוצה בפלורידה, ג'ואקים נואה, היה צופה שקיבל כסף רב במשך העונות האחרונות. באופן כללי, כשמסתכלים ברחבי הליגה, אין הרבה דוגמאות של שחקנים גדולים שחצו את גיל ה-30 ועדיין משחקים ברמה של אול-סטאר.

דאגות של משחקי הכנה כמו דקות וכימיה אולי יראו כאילו שיצאו מהקשרן בעוד מספר חודשים, אבל אם מישהו מסתכל ברצינות על סיבה נוספת לטירוף סביב הסלטיקס השנה, השחקן שמחבר אותם יחדיו שווה צפיה לבדו. הורפורד מבין את הדאגה הזו, אבל הוא אומר שהוא מסתכל לטווח הארוך כדי לשמור אותו רענן. סטיבנס ישמור על דות המשחק שלו באופן צמוד, וביינס ימלא את מקומו יחד עם דניאל ת'ייס, שבריא עכשיו, כדי לתת לו מנוחה.

באשר העתיד, הורפורד גם יכול לנצל את אופציה היציאה שלו בחוזה כדי להפוך לשחקן חופשי בקיץ הבא, אבל באותו הרגע, הוא נראה מחויב כמו הרכז שלו. "אם הם רוצים אותי כאן, אני מאוד שמח", הורפורד אומר. הוא מסתכל סביב במתקן האימונים החדש של הסלטיקס על חברי קבוצתו, הורפורד מדגיש כי זה לא היה כך כאשר הוא החליט להגיע לבוסטון. הוא זוכר את ניסיונות הגיוס, כשהוא יושב מול סטיבנס, איינג' ו-ויק גראוסבק. הם דיברו איתו על "כל הנכסים האלה". היו בחירות דראפט, היה מקום בתקרת השכר. "אולי נחתים כאן איזה סופרסטאר", הם אמרו לו. "אנחנו מסוגלים לבצע טרייד. אנחנו באמת מסוגלים לבנות פה קבוצה שתהיה נהדרת".

להסביר את קיירי ארווינג בפלייאוף זה קשה כמעט כמו להבין אותו מחוץ למגרש. בשלוש הופעות בגמר, כתבי הווריורס הבחינו כי שלט בקצב וגרם לאותה גולדן סטייט לצאת מהקצב. חבר צוות בסלטיקס הסביר שקיירי מתמחה בלגבור על מגניו בהגנת החילופים הנמצאת בכל מקום ברמה הגבוהה ביותר של הכדורסל. איינג' אומר שזה פשוט יותר: "הוא שחקן טוב! הוא פשוט שחקן טוב מאוד. ושחקנים טובים מאוד מחפשים את ההזדמנויות האלה ופורחים". בזמן שהורפורד אומר שארווינג גורם לכל תכנית משחק להיות מסובכת. "אתם לא יודעים בדיוק כיצד לכסות אותו. כאשר עושים בדיקה של שחקן, יש רעיון כללי של מה שהם הולכים לעשות. והוא עושה הרבה דברים שאנשים מתכוננים להם, אבך בנוסף הוא עושה גם דברים אחרים, בזמנים חשובים, כאשר אתם תוהים, 'לא ממש צפינו שהוא ילך ויעשה את זה'".

לבוסטון יש מספיק כישרון לנצח 55 או 60 משחקים ללא קשר למי שמשחק בתפקיד הרכז, אבל לא משנה כיצד בוחרים להסביר זאת, לקיירי אין תחליף כאשר הגיע הזמן לאתגר את הקבוצות הטובות בליגה. הוא אחד המסיימים הטובים ביותר ליד הטבעת ב-NBA שנראו מעולם מרכז, יש לו את החזקת הכדור הטובה ביותר על פני כדור הארץ, והוא יכול ליצור מרווח מתי שהוא רוצה כדי לקבל מבטים פנויים בזמנים מכריעים במשחק. היכולות הללו היו חסרות לסלטיקס במאי האחרון – בוסטון קלעה נקודה אחת בארבע דקות כאשר הקאבס לקחו את השליטה ברבע הרביעי של משחק מספר 7 – והן כנראה מה שהסלטיקס צריכים אם הם יגיעו ליוני העונה. הורפורד הוא העוגן של היסודות, ארווינג מרים את התקרה.

זה מוזר. ההגנה שלו באה והולכת. המסירה שלו גם כן. ישנם ערבים בעונה הרגילה בהם הוא נראה כמו שחקן שנחנק ברגעים המכריעים המעמיד פנים שהוא שחקן פרנצייז'. הבריאות שלו מתעתעת. הוא נהג לחשוב שכדור הארץ שטוח. ישנם סימני שאלה אמיתיים פה. אבל אז יש לו רגע בסיום המשחק כשהוא גורם להגנה לקפוא, עושה מה שהוא רוצה, גורם לזה להיראות קל וגורם לכם לתהות למה למישהו אכפת מההגנה במשחק עונה רגילה בינואר.

כל זה גורם לו להיראות מרתק. זה לו קשור ללברון, או לקונספירציה של כתבים, או לעזור לחברי קבוצה צעירים, או השקעה רגשית ברגעים אייקונים בגמר. קיירי אומר הרבה דברים. לא כל הדברים מעניינים כפי שהם נראים.

על המגרש, אין חידה כמוהו. במהלך הפלייאוף ב-2016, מצאתי את עצמי בויכוח קולני עם שחקן NBA שנשבע שקיירי הוא השחקן הכי מיומן התקפית בליגה. סטפן קארי בדיוק סיים את אחת מעונות ההתקפה הכי גדולות שנראו אי פעם ב-NBA. זה לא שינה. אחד-על-אחד, השחקן אמר, קיירי הכי מוכשר מכל מי שבליגה. זה נשמע מטורף באותו הזמן – במהלך מחצית סדרות הגמר האזוריות ב-NBA – ואולי זה היה. אבל שבועיים לאחר מכן, ארווינג פתח את המחצית השנייה של הגמר כשהוא גובר בעוצמה על קארי כל הדרך לזכייה בתואר.

השיחה הזו ב-2016 טיפוסית לתופעה הפנומנלית המתארת את מהלך הקריירה של קיירי, וזה ממשיך בצורה בה הוא מתנהל בבוסטון. תשאלו כל בלוגר כדורסל להסביר מדוע הסלטיקס מועמדים לאליפות, והם כנראה יצביעו על הורפורד. תשאלו אוהדים או מאמנים, והם יצביעו על סטיבנס. תשאלו מנהלים של קבוצות יריבות, והם ירטנו על אותו טרייד עם הנטס. אבל תשאלו שחקני NBA, וכמעט כולם יזכירו תחילה את קיירי. שחקנים מרגישים יראת כבוד למשחק שלו שקשה להסביר אבל בלתי אפשרי לערער על כך. רק בשבוע שעבר אמר כוכב NBA ל-SI, "אין אף אחד ששיחק בעמדה הזו שיכול לעשות את מה שהוא עושה. הוא משחק כמו קובי. הוא יכול לקלוע מול שחקנים גדולים ממנו. והוא משחק טוב יותר כאשר המשחק צמוד".

בין אם אתם מסכימים עם הקביעה הזו או לא, העונות הבאות יתנו לקיירי הזדמנות להוכיח. מספר שנים של בנייה מדוקדקת נתנו לבוסטון לבנות את היסודות הטובים ביותר בליגה, והשנה הנוכחות שלו כשחקן שמסיים משחקים נותנת לסלטיקס הזדמנות לעשות משהו מטורף. או, למעשה, הנוכחות שלו היא מה שיגרום לכם לעצור לפני שאתם דוחים את האפשרות.

קיירי מבין את כל זה. ויותר, לאחר מספר דקות בשיחה על כך שהוא מצא מחדש שלווה ואחריות מנהיגותית בבסוטון, הוא מחייך כאשר הוא נשאל ערכו בסדרות הגמר. "אני יכול להשיג סלים", ארווינג אמר. "והווריורס יודעים זאת גם כן. להתחרות מולם במהלך שלוש שנים רצופות, מפתחים את היריבות התחרותית. אבל הכבוד נמצא שם. ברור, הם היו המנצחים בשתיים מתוך שלושת הפעמים. נותנים כבוד כשזה מגיע. הם יחידה מיוחדת. אבל לפעמים אפשר לגבור על יחידה מיוחדת בעזרת אינדיבידואלים מיוחדים".

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. מעולה סמיילי.

    יש לי תחושה שקיירי בורח ומשאיר את איינג עם המכנסיים למטה

    1. ממש לא בטוח שזה דבר רע. מדובר בעילוי מבחינת כדורסל אבל איכשהו דברים נראים יותר טוב ויותר רגוע בלעדיו. כמו שכתבתי בעבר, הבנאדם טמבל ברמות, לא רק מבחינה שכלית (ע״ע מוריס) אלא גם מבחינה חברתית.

      1. או שהוא לא מס1 מספיק טוב ומתאים להיות מס 2

        1. מבחינת יכולות הוא לגמרי מתאים להיות מס 1. אבל בשביל להיות מס 1 צריך גם אופי ושם לדעתי הוא נופל.

  2. טור מעולה
    בינתיים בוסטון לא עומדת בציפיות….. מה שיהפוך את הפיניש מהסרטים והאליפות לסיפור יותר גדול אפילו…..
    🙂

  3. קיירי משחק העונה מעולה, אבל משדרג את בוסטון רק במעט, אם בכלל. כלומר אין התאמה טובה שלו לקבוצה. קבוצה אחרת הוא ישדרג יותר, אפילו הלייקרס….אגב, למי שרוצה להתפרע, הוא ממש מתאים לפילי במקום סימונס (לא טרייד, פשוט בתפקיד)

  4. תודה סמיילי מאוהד סלטיקס וותיק.
    לצערי אני לא רואה את בוסטון עוברים את חצי הגמר השנה.
    סטיבנס עשה 4 שנים מצויינות עם הקבוצה והשנה באה רגרסייה.
    3 הקבוצות החזקות התחזקו מאד מאד בפגרה (גאסול, מירוסטיץ והאריס) והסלטיקס יעברו אף אחת מהן בפליאוף.
    אם קיירי לא יגיע כל יום עם 25 נקודות והייווארד לא ייתן 20 יש חשש שלא יצליחו לעבור גם שלב 1 בפליאוף השנה.
    עשו טררהרם סביב הצוות המסייע והספסל אבל השנה לא רואים שם בכלל התקדמות.
    אותן הדקות בהן הסלטיקס שמטו ייתרון מבטיח מול הקבס בשנה שעברה ו 5 הדקות האחרונות במשחק לא יוצרים לי מהראש ומחזקים אצלי את הטענה של מנחם שברגע האמת סטיבנס לא תמיד מצליח לקבוע את התרגילים הנכונים. זה חיסרון. טייטום היה השחקן החם והכדורים נזרקו בסוף על ידי כולם חוץ ממנו בניסיונות "להציל את המולדת" וחבל מאד שפוספסה ההזדמנות להגיע לגמר בגלל אותן דקות בלק אאוט.
    בראון לדעתי לא ישאר בסלטיקס בשנה הבאה. בעיית החזקת הכדור שלו אקוטית במיוחד. הוא אתלט על אבל יש לו בעיית ראייה וחוסר ביטחון בזריקה שלו. לטייטום יש חוסר ביטחון בזריקות מקבלת כדור. הוא צריך את החצי שנייה בשביל לזרוק וזה עוצר את שטף המשחק שלו.
    כשהוא מקבל את הקדור על הפרימאטר הוא בדרך כלל מרים כדור כלפי מעלה לפני שמחליט מה לעשות, זו חצי שנייה יותר מדי. אחרי שיתגבר על זה תבוא ההתקדמות שלו כי השנה למדו אותו והתנועה הזו היא כמו משקולות על רגליו הדקות. מה שמעניין זה חוסר הפציעות שלו, טפו טפו טפו 🙂

    1. מסכים לגבי בראון סטיבנס טייטום. אבל היי למי אין חסרון? לנו יש בראון וסימונס לראפס יש את לאורי לבאקס את בלדסו, אז גם לכם אולי יש קצת. אל תשכח שפלייאוף זה שונה, משחק אחר תרגילים אחרים מאמץ אחר ניהול אחר. אתם כנראה תהיו סיבוב 2 נגד הבאקס בלי ביתיות, לא כל אבל בהחלט משהו שאתם יכולים לנצח

    2. אני מאוד מקווה שבראון ישאר. הוא לא עשה קפיצה התקפית כמו שציפו ממנו אבל בשקט בשקט הוא הפך למגן כנפיים הכי בכיר שלנו והגנה, מה לעשות, זה חלק מהמשחק. אין מה לחשוב על ישאר/לא ישאר כי הוא אצלנו לפחות עוד שתי עונות ועד אז אלוהים יודע איך דברים יתפתחו.
      לגבי טייטום, אני באמת לא יודע מה אתה מתלונן. כמה ילדים בני 20 בליגה אתה מכיר שעדיפים עליו? יש לו את האופי והיסודות להיות שחקן מצויין (תיקון, הוא כבר שחקן מצויין).

      1. הקירטוע של טייטום ובראון אגב, מוסבר בזה שקיירי מחזיק המון בכדור ולוקח המון מהזריקות. אז חוזרים לנקודה הקריטית של מה עושים עם קיירי.

  5. תגובה מספר שבע.
    מיעוט התגובות נובע מהעובדה כנראה שאנשים לא מצליחים להבין מה הכותב רצה להגיד.
    או אולי מפני שהכותב לא אמר כלום ,,הוא פשוט העלה סדרה של תהיות מקומיות אנשים לא באמת מתחברים למכונה חסרת רגש.
    סטיבנס מנסה להפוך את הקבוצה למכונה חסרת רגש מתוכנתת
    סטיב קאר הפך את גולדן סטייט לקבוצה שמחה עם איגודלה כן או לא הספסל לא היה הענין הקבוצה שמחה.
    הסלטיקס קבוצה מתה.
    לקיירי שחקן שמח קשה מאד בקבוצה הזו ,איזאיה בכלל לא יכל להיות שם, לקיירי קשה.
    קיירי הוא אדם רגיש,שונה חשוב לו שיתיחסו אליו ,סבל מלברון אך החזיק מעמד .
    סיבוב נוסף מאותו הדבר קשה לו .
    הכותב מנסה לכתוב מסיבות מסחריות במדויק לכתוב,במנותק לא לשים את האצבע על הענין.
    וכן מאריך מדי.
    אנשים לא אוהבים מאמרים כאלו.

    .
    .

  6. לגבי הפלייאוף, בוסטון היא תעלומה.
    את הסיבוב הראשון היא תעבור לדעתי גם מול אינדיאנה אפילו בלי יתרון ביתיות.
    בסיבוב השני האופי שלה יאזן אולי את המומנטום של הבאקס, אבל בלי יתרון ביתיות זה יהיה קשה. הגרסה המלוכדת של בוסטון בקושי עברה גרסה חיוורת של הבאקס אשתקד, במשחק 7 בבית

    1. גרסא ׳מלוכדת׳ ומאוד פצועה, רק להזכיר. אבל גם לי כרגע זה נראה שאין לנו מה להציע בסדרה מול טורונטו ומילווקי, לפחות עד שמשהו יתחבר שם כי מבחינת כשרון עומק וכוח אש בוסטון עדיפה.

  7. נפלא סמיילי. אני חושב שקיירי צריך לקבל יותר דקות בלי היווארד והורפורד שיכולים להסתדר גם עם סמארט או רוזייר כרכז פותח כי הם מוליכי כדור. מעניין אם ישאר.

  8. תודה לקוראים ומגיבים

  9. קצת באיחור אך זה לא פוגע בטיב המאמר והתרגום המעולה!

  10. תודה סמיילי, אחלה מאמר !
    טיפוס סופר נחמד, יצא לי לדבר איתו מספר פעמים, מאוד אוהב את ישראל.

  11. אחלה תרגום סמיילי, והמרחק מהכתיבה נותן פרספקטיבה אחרת.
    כמו שאמרו לפניי, סיבוב שני זה כנראה הגבול של בוסטון השנה, אלא אם יתברר שהם מחביאים איזה הילוך או שניים ספייר לסוף. לא רק שבוסטון הלכה אחורה, אלא שהאחרות התקדמו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט