השבוע במכללות: אין יותר בלתי מנוצחות ועוד הפסד לדיוק / ערן שור

עונת המכללות ממשיכה בקצב מהיר, עם משחקים מרתקים בתוך הקונפרנסים. בשישי בערב היו עדיין שתי קבוצות בלתי מנוצחות, אבל אחרי שבת כבר אין אף אחת כזו. מישיגן הפסידה את משחק המוקש שלה בוויסקונסין. ועל וירג'יניה ואיך היא איבדה את המאזן המושלם שלה אכתוב בהמשך.

משחק השבוע: באמת שלא התכוונתי להפוך את הטור הזה לטור מעקב שבועי אחרי דיוק. אבל מה לעשות, הבלו דווילס ממשיכים להיות במרכז העניינים וקשה להתעלם מהם. אז גם השבוע, שני המשחקים הכי מעניינים היו, מה לעשות, אלו של דיוק. במקום להתעלם מזה, אני אנסה פשוט להתמקד ביריבות.

סירקיוז 95 – דיוק 91 (בהארכה; שני, 14 בינואר). סירקיוז היא לדעתי אחת הקבוצות הכי פחות מהנות לצפייה במכללות. וזה לא בגלל היעדר כישרון. אין אמנם בקבוצה הזו אף כוכב נבא עתידי, אבל יש לה שלושה או ארבעה שחקנים שיכולים בסיטואציה מסויימת להגיע לליגה. בשנה שעברה, לאחר עונה סדירה די חלשה, סירקיוז הצליחה איכשהו להשתחל לטורניר סוף השנה (בהחלטה שגררה לא מעט ביקורת) ושם דווקא הצליחה יפה, עם הדחה של מישיגן סטייט החזקה, הגעה לסוויט 16 והפסד דחוק ל…דיוק. השנה היו מסירקיוז ציפיות גדולות (נדמה לי שהיא הייתה בין 15 הראשונות בסקר פתיחת העונה), אבל היכולת שלה עד עכשיו חלשה ומאכזבת, עם תבוסות בית לקבוצות כמו אולד דומיניון, ג'ורג'יה טק, ובאפאלו (רק האחרונה קבוצה טובה).

וכאמור, אלו לא רק התוצאות. סירקיוז פשוט משחקת כדורסל מכוער וחסר השראה. בהתקפה היא אחת הקבוצות הכי אנוכיות וחסרות איי קיו שיצא לי לראות. משחק סתמי וצפוי, מלא בבידודים, בלי תנועה ובלי יצירתיות. בנוסף, זו אחת הקבוצות הגרועות במכללות (לא בדקתי מיקום, אבל לא אתפלא אם מדובר על העשירייה האחרונה) בקליעה מבחוץ. כמה הם רעים? מתוך 7 הקלעים המובילים של הקבוצה, רק אחד (הגארד אלייז'ה יוז) קולע במעל ל-30% מהשלוש… אפשר גם להסתכל על טור האסיסטים ולראות שרק שחקן אחד מוסר יותר משני אסיסטים למשחק (הרכז פרנק האוורד עם 3.8) והקבוצה כולה עם 12 אסיסטים עלובים למשחק.

ומה עם ההגנה המפורסמת? פחות או יותר מאז ימי הביניים, סירקיוז משחקת כל משחק 40 דקות של האזורית 3-2 המפורסמת מבית המדרש של ג'ים בוהיים בן ה-75. היא אמנם עושה את זה במיומנות, אבל זו הגנה שאפשר לסכם אותה כך: אנחנו נשים את הראש בתוך הלולאה של החבל ונאתגר אתכם להדק לנו אותו על הצאוור. קבוצות עם קליעה סבירה עד טובה משלוש חוגגות על ההגנה הזו (למשל באפאלו השנה). אבל לפעמים, בעיקר כשהקלפים על השולחן, זה עובד לסירקיוז והלחץ הפסיכולוגי לקלוע שלשות חפשיות בתחילת שעון מגיע לחלק מהקבוצות, כמו שקרה למשל בטורניר המכללות במרץ האחרון, כשסירקיוז ניצחה בדוחק את מישיגן סטייט העדיפה בהרבה (עם קלעי שלשות מצויינים כמו טריפל J, מיילס ברידג'ס וקסיוס ווינסטון), כשהאחרונה נלחצת מהמעמד ומפציצה את עצמה לדעת משלוש (37 זריקות, שאותן קלעה ב-22%).

אז מה קרה פה הפעם? איך דיוק עם כל הכוכבים שלה מפסידה לקבוצה בינונית/גרועה כזו? ועוד בבית?

צירוף של נסיבות. קודם כל, קמרון רדיש, יומיים אחרי משחק השיא שלו העונה, היה חולה ולא שיחק. אבל אפילו יותר חשוב, אחרי שדיוק פתחה עם 0:12 קליל, טרה ג'ונס, הרכז הנהדר שלה, נפצע בכתף חמש דקות מתחילת המשחק. לפני שהוא נפצע, דיוק נראתה בדרך לטיול קליל, עם סלים קלילים במשחק המעבר, כשטרה עם לחץ מתמיד על מובילי הכדור וארבע חטיפות. ואז טרה נפצע והכל נתקע. בהגנה, בלעדיו ובלי רדיש, דיוק נראתה פתאום כמו קבוצה רגילה (רק עוד 4 חטיפות עד סוף המשחק ובהארכה). סירקיוז ממול עם משחק השיא שלה בהתקפה השנה (44% משלוש), כשטיוס באטל עם 32 נקודות וסלים קשים עם יד בפנים (החיסרון של רדיש בהגנה הורגש במיחד כאן). אם זה לא מספיק, דיוק הצליחה איכשהו "להתעלות" על משחק הבלהות של מישיגן סטייט שדיברתי עליו למעלה: דיוק לקחה 43 זריקות משלוש, שאותן היא קלעה ב-21% נוראיים. הקטין לעשות ג'ק ווייט האוסטרלי, שחקן חביב ביותר בימים כתיקונם וקלעי שלשות לא רע (באיזור ה-40%), שקלע 0 נקודות ב-42 דקות, כולל 0 מ-10 משלוש. גם אר ג'יי בארט לא פגע מבחוץ (4 מ-17 משלוש) וסיים משחק חלש עם כמעט טריפל דאבל (23 נקודות, 16 ריבאונדים ו-9 אסיסטים).

ובכל זאת, המשחק היה צמוד בערך מהדקה העשירית, כשזאיון המצויין חופר בצבע עם שיא קריירה של 35 נקודות. 17 שניות לסיום זאיון על הקו בפיגור נקודה עם שתי זריקות. הוא קולע אחת והולכים להארכה, שבה הסנטר הבינוני של סירקיוז, פסקאל צ'וקו קולע את הנקודות המכריעות ודיוק ממשיכה להחטיא את השלשות הפנויות שלה עד לסוף המר.

 

דיוק 72 – וירג'יניה 70 (שבת, 19 בינואר). אחרי שמישיגן הפסידה מוקדם יותר בשבת, וירג'יניה הגיעה לדיוק כבלתי מנוצחת היחידה בדיוויז'ן 1. זה היה מפגש נדיר שבו מספר 1 על פי אנשי התקשורת פוגשת את מספר 1 על פי המאמנים (כמעט תמיד יש הסכמה על מי היא הראשונה בין שני הסקרים הללו). את דיוק כבר כולם מכירים, אבל על וירג'יניה שווה להרחיב. בשנה שעברה היא הגיעה לטורניר המכללות כמדורגת ראשונה והובסה על ידי המדורגת 16 באיזור שלה (לא זוכר אפילו מי הייתה המנצחת, אבל זו הייתה הפעם היחידה אי פעם שהמדורגת ראשונה הפסידה ל-16 בטורניר סוף השנה). אבל וירג'יניה היא קבוצת מכללות נפלאה, שנראית אפילו יותר טוב השנה. הגנה נהדרת והתקפה חכמה ומתואמת. הכוכב הוא דאנדרה האנטר, סמול פורוורד אתלטי וחזק שהולך להיבחר השנה בסיבוב הראשון בדראפט, אולי אפילו בלוטרי. אבל בעיני השחקנים שהכי כיף לראות בקבוצה הזו הם שני לבנים שספק אם יש להם עתיד ב-נבא, הג'וניורים טיי ג'רום וקייל גאי. המון חוכמת משחק, קבוצתיות, קליעה נהדרת, וגם הגנה מצויינת. הלוואי על נבחרת ישראל כמה שחקנים צעירים כאלו.

וירג'יניה הגיעה למשחק הזה אחרי שבתחילת השבוע היא הביסה בדרבי של וירג'יניה את וירג'יניה טק, קבוצה מצויינת בפני עצמה, שהגיעה למפגש עם הפסד אחד בלבד. גם במשחק הנוכחי השלושה שהזכרתי למעלה (האנטר, ג'רום וגאי) היו מצויינים והובילו את וירגי'ניה למשחק שהיה צמוד לכל אורכו, כשהיתרון מחליף ידיים לאורך כל המחצית השנייה. החיסרון של טרה ג'ונס יחד עם רדיש שחזר לסורו (9 נקודות, 7 מהן בשלוש הדקות הראשונות והשתיים האחרות מהעונשין; 3 מ-12 מהשדה, ו-4 איבודים, שקרו בערך כל פעם שהוא ניסה לקחת את הכדור ולהיכנס לצבע) לא בישרו טובות בצד של דיוק, כמו גם הצוות המסייע החלש (6 נקודות משותפות לארבעת השחקנים שקיבלו דקות מלבד שלושת הרוקים). אבל לדיוק יש את הבחירות 1 ו-2 בדראפט הבא, והפעם שניהם היו מצויינים, מה שהספיק לניצחון. זאיון עם 27 נקודות, 9 ריבאונדים, ו-2 חטיפות ב-10 מ-16 מהשדה (אבל גם 7 מ-14 מהעונשין). ובארט עם 30 נקודות, 5 ריבאונדים ו-3 אסיסטים ב-11 מ-19 מהשדה. השניים הללו העמיסו את דיוק על הגב (בעיקר בארט בדקות הסיום) ופשוט לא נתנו לה להפסיד משחק שני השבוע.

 

שחקן השבוע: טיוס באטל (סירקיוז). האמת שזה די עולה לי בבריאות לבחור כאן את באטל. אין ספק שמדובר כאן בשחקן עם כישרון נבא. גארד בגובה שני מטר שיש לו הכל: אתלטיות טובה, אורך, מהירות, כדרור טוב, ומנטאליות של סקורר. הוא גם שחקן הגנה בכלל לא רע ובדראפט של שנה שעברה חזו לו בחירת סוף סיבוב ראשון, אבל הוא החליט, קצת במפתיע, לחזור לעוד שנה במדי האורנג'. מצד שני, הוא גם אחד מהשחקנים הפחות אהובים עלי במכללות, בעיקר בגלל שהוא משחק כדורסל אנוכי ולא אינטלגנטי. אז יכול להיות שחלק מזה נובע מהשיטה ההתקפית הקלוקלת של סירקיוז שדיברתי עליה למעלה. אבל פחות משני אסיסטים לגארד שנמצא על המגרש כמעט 40 דקות למשחק זה לא משהו להתפאר בו, בעיקר כשמוסיפים לזה 28% משלוש. ובכל זאת כשמגיע מגיע. באטל התחיל כאמור את השבוע עם 32 נקודות בניצחון המפתיע של סירקיוז על דיוק והמשיך אותו עם 22 נקודות בניצחון הביתי על פיטסבורג. בשני המשחקים הוא הראה שוב את הפוטנציאל להיות סקורר מהספסל ב-נבא, עם מנטאליות התקפית טובה, פיזיות, ויכולת גבוהה לייצר נקודות בבידודים.


 

חובבי ציון: אם לא ההפסד מול סירקיוז, זאיון היה שוב שחקן השבוע שלי. 31 נקודות, 10 ריבאונדים וכמה חטיפות וחסימות למשחק. זאיון כמעט לא ירד מהמגרש ונראה שהוא לומד לחלק כוחות טוב יותר, למרות שבשני המשחקים הוא נראה פחות דומיננטי בדקות האחרונות. הוא משחק לא מעט בולי בול בצבע, ואף אחד לא ממש מצליח לעצור אותו. האמת היא שגם ב-נבא אין שחקנים עם שילוב כזה של אתלטיות וכח, כך שיכול להיות שזה יעבוד לו בלא מעט מהמקרים. ובכל זאת, כדי להיות שחקן דורי כמו שהפוטנציאל שלו מרמז, הוא יצטרך יותר מזה. עוד קצת קליעה מבחוץ, עוד שיוף של הכדרור בחדירות (לא מעט איבודים כשצפוף) בהחלט יעזרו. אבל גם בלי זה, איזה שחקן! היה מהלך במשחק מול וירג'יניה שבו הוא חטף כדור מתחת לסל של דיוק, שעט את כל המגרש ועלה להטבעה. השחקן היריב הלך על היד ונתן לו עליה מכה. אז איך זה הסתיים? עם דאנק של זאיון! כן, הוא פשוט התעלם מהמכה הקלה בכנף והמשיך להטבעה כאילו כלום לא קרה. הכח שלו פשוט לא מהעולם הזה. תראו בעצמכם.

<script async src="https://platform.twitter.com/widgets.js" charset="utf-8"></script>

 

חובבי דראפט: עושה רושם שג'א מוראנט רק הולך ומשתבח משבוע לשבוע. העובדה שהוא משחק מול תחרות נחותה מקשה קצת לבחור בו שוב לשחקן השבוע, אבל שימו לב למספרים שלו השבוע: 34 נקודות, 10 אסיסטים ו-3 חטיפות למשחק, מול 3 איבודים "בלבד" (הממוצע שלו הוא מעל ל-5 איבודים למשחק). אבל מה שאולי יותר חשוב, הוא קלע השבוע 7 שלשות ב-50%, ו(שימו לב) 22 מ-23 מהעונשין (21 מ-21 במשחק בשבת). אחת הדאגות שעדיין נשארו לגביו עד לפני כמה שבועות הייתה הקליעה מבחוץ. אז נראה לי שלשחקן שקולע ככה מהעונשין אין מה לדאוג. אה, והיו שם גם כמה התעופפויות מעל שחקנים להטבעות שבקלות היו נכנסות לטופ-10 של השבוע ב-נבא. הוא עדיין נח בהגנה, אבל עם דומיננטיות כמו שלו, זו נראית כמו אסטרטגיה נכונה.

חובבי מייפל: לאר ג'יי בארט היה שבוע מצויין עם 27 נקודות, 11 ריבאונדים ו-6 אסיסטים למשחק. גם לניקיל אלכסנדר ווקר מוירג'יניה טק היה שבוע סולידי, עם 22 נקודות, 6 ריבאונדים ו-4 אסיסטים למשחק. ובראנדון קלארק ממשיך להיראות כמו הכלאה של שון מריון ופול מילסאפ. שלשתם ייבחרו כנראה בסיבוב הראשון של הדראפט הקרוב.

אבל בואו נדבר על אחד שבכלל לא בטוח שיצליח להיבחר, למרות שלדעתי שווה צ'אנס, לפחות בסיבוב השני. מריאל שאיוק, הגארד של אייווה סטייט מגיע מאוטווה (כן, גם מחוץ לטורונטו גדלים שחקנים) הוא גארד/פורוורד בגובה 1.98, עם מוטת ידיים מרשימה של משהו כמו 2.15 לפי מה שידעו לי. הוא שיחק שנתיים בוירג'יניה, אבל לא ממש הצליח לבלוט. ועכשיו הוא באייווה סטייט, אחת המכללות הפחות יציבות אבל גם היותר מעניינות. לסייקלונז יש פוטנציאל נהדר, עם לא פחות מ-3 שחקנים שכנראה יגיעו יום אחד ל-נבא (שימו לב להורטון-טאקר הייחודי), כולל קנדי אחר, לינדל וויגינטון. אבל בינתיים שאיוק הוא זה שמוביל את הקבוצה ולמעשה את כל קונפרנס ה-SEC בנקודות, עם כמעט 20 למשחק.

אין במשחק שלו שום דבר נוצץ. הוא לא אתלט גדול, לא משחק מעל לטבעת, ולא עושה מהלכים ספקטקולריים. אבל הוא יעיל ויציב באופן חריג. כמה יציב? מלבד שני משחקים, הוא קלע בכל המשחקים שלו השנה לפחות 17 נקודות ובאף אחד מהם לא קלע מעל ל-25. והוא מופיע גם למשחקים הגדולים. בשבועיים האחרונים היו לאייווה סטייט צמד הפסדים לא טובים, אבל היו לה גם שני נצחונות גדולים: על קנזס ובחוץ על טקסס טק המצויינת. ובשניהם שאיוק היה הקלע המוביל עם 24 ו-20 בהתאמה. שאיוק הוא גם מגן טוב ומוסר לא רע. ובכלל, אין שום דבר שהוא עושה טוב באופן חריג, אבל הוא אחלה של אול-אראונד פלייר. והוא יכול בסיטואציה המתאימה למצוא מקום גם על הספסל של איזו קבוצת נבא.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. מצויין ערן!
    לגבי ג'ה הוא תופס תאוצה. לא אתפלה אם זה יגמר בסוף גם בבחירה 2-3. יש כמה קבוצות שמאוד צמאות לפוינט גארד בדראפט הבא כך שאחרי זאיון יהיה להם קשה לוותר על פרוספקט כזה (להזכיר שאת הקפיצות הגדולות ניתן לעשות בתוך הקבוצות שיש להן מחלקות פיתוח שלא נופלות מצוותי האימון. לכן השילוב של נתונים פיזיים וראיית משחק הופכים לחשובים מקליעה כאשר כל עוד המכניקה לא שבורה קבוצות מאמינות שהסיכוי לשפר אותה גבוהה (דארון פוקס דוגמא מצויינת).

    לגבי טיוס באטל – אני מסכים איתך במאה אחוז. מדובר בפרוספקט טוב מאוד על הנייר. הוא קצת לא מרשים במוטת ידיים אך הוא קפיצי ובעל שליטה בגוף. הציפייה הייתה ששחקן שנה שלישית היה נותן קפיצה גדולה יותר בהבנת המשחק. הקליעה שלו היא חלק עניין של השיטה של סירקיוז וחלק בחוסר ריכוז כנראה. הוא מסוגל להרבה יותר. לגבי מסירה זה מזכיר את רומיו לנגפורד מאינדיאנה שלפני השנה כמעט כולם הסכימו שיבחר בטופ 5-10 במינימום. הוא גם מתגלה כסוג של סקורר שגדל על קובי ברייאנט אך למד רק את המובס ולא את היסודות של ההוא

    1. מסכים לגבי ג'א, ובכלל המקום הראשון נראה חתום, אבל מהמקום השני הדברים עוד פתוחים. נדמה לי שבארט כרגע מוביל, אבל מוראנט עם כל שבוע שעובר נראה כמו פרוספקט מעניין מאוד, עם אלמנטים ווסטברוקיים במשחק שלו. הוא לא חזק כמו ווסטברוק, וגם לא יהיה, אבל נדמה לי שהדאגות שקשורות למשקל שלו מוגזמות. כמו שאתה אומר, יעבדו איתו גם על הקליעה וגם על הגוף והוא יהיה בסדר בשני התחומים. הנטייה לאיבודים כנראה לא תיעלם, אבל זה אף פעם לא עצר כשרונות גדולים מלפרוץ.

      היית בוחר בו שני לקבוצה שלך? נדמה לי שאם אני פיניקס אז אולי כן. אם אטלנטה אז לא. אבל מה עם איזה קליבלנד או שיקאגו?

      1. השוואה מעניינת עבור מוראנט זה טרה יאנג. יאנג מוסר לא פחות טוב, אבל אתלטי יותר באופן משמעותי. טרה הוא בעיקרון קלעי טוב יותר, אבל עד עכשיו זה לא ממש בא לידי ביטוי ב-נבא. בהגנה שניהם היו חלשים בקולג', אבל אין ספק שלמוראנט יש פוטנציאל טוב יותר.
        .
        לכאורה טרה עשה יותר במכללות, כי הוא הוביל מכללה שהיא היי מייג'ור כרוקי, מול מוראנט שמוליך מכללת מיד מייג'ור כסופומור. אבל ההישגים של מרי סטייט לא פחות טובים מאלו של אוקלהומה בעונה שעברה ולמוראנט יש פחות עם מה לעבוד לידו. וצריך להוסיף שלמרות שמוראנט הוא סופומור, הוא צעיר מטרה בשנה, מה שאומר שהוא בגיל שבו טרה היה בשנת המכללות היחידה שלו.

  2. ציון, החליט שלא מספיק לקחת את אלמנט ה-"טנק" ממשחקו של לברון (היכולת שלו לסיים עם נקודות אחרי עבירות מזכירה מאוד את לברון או בארקלי),
    הוא גם לקח את האחוזים מהעונשין…
    .
    כיף לקרוא את העדכון השבועי מהמכללות.
    תודה, ערן.

    1. דווקא מהעונשין, לפחות עד אתמול, הוא די הפתיע אותי לטובה. 70% לשחקן פנים שעדיין במכללות זה בהחלט סביר ונראה שיש לו טאץ' לא רע. נקווה שאתמול היה "בליפ".

  3. העונה סוף סוף נכנסה להילוך גבוה. כל ערב משחקים מרתקים והרבה דרמות.
    אני באמת לא שופט טוב של כישרון אבל זאיון פשוט נראה כמו הדבר האמיתי. גם מבחינת האתלטיות המפחידה, גם מבחינת המשחק וגם מבחינת הגישה. מלחמות הטנקים ב-NBA יתגברו אחרי האולסטאר…
    מחר בערב טנסי תעלה לראשות הדירוג בפעם השנייה בלבד בתולדותיה. בהחלט לא ממעצמות הקולג'ים בכדורסל ומעולם לא העפילו לפיינל פור. מעניין יהיה לראות איך יתפקדו השנה. בפעם שעברה שעלו למקום הראשון (תחת ברוס פרל לפני 11 שנה) הם הפסידו באותו שבוע לונדרבילט ופינו אותו מיידית. את מי שהוולנטירס פוגשים השבוע? ניחשתם נכון את הקומודורס. הפעם אני סומך על האדמירל שינווט את הספינה נכון.

    1. כמו שואנדרבילט נראית השנה, אין לטנסי מה לדאוג. ראיתי אותם כמה פעמים בגלל סימי שיטו (שבעצמו די מאכזב בעיני). לפני הפציעה של גרלנד עוד נראה שיש להם פוטנציאל לעשות משהו. אבל אחריה הם איבדו כיוון. לתת לסקורר כמו סביאן לי לרכז זו די התאבדות קבוצתית, והם משחקים כדורסל חסר אינטליגנציה והשראה. חבל, דווקא היה שם פוטנציאל מעניין. טנסי, לעומתם, בובה של קבוצה. האדמירל, וויליאמס, צמד הג'ורדנים (בון המצויין ובודן שפרץ קדימה לאחרונה) והסנטר אלכסנדר במרכז ההגנה. קבוצה עם מעט חולשות שנראית בשלה לאיים על התואר ברצינות. נצטרך לכתוב עליהם בקרוב.

  4. נפלא. הייתי צמוד לטיווי במשחק של דיוק. הזאיון הזה הוא טנק שקשה מאד לעצור, והוא גם שמאלי (כמו בארט). אבל וירג'יניה היא וירג'יניה, הקבוצה 'הקבוצתית' והחכמה ביותר במכללות'. שני שחקניה 'החכמים' הם ג'רום וגאי הלבנים שאולי הם 'לא אתלטים מספיק' ל-NBA. אבל אותו דבר אמרו על אינגלס מיוטה. אני מת לראות אותם ב-NBA!
    פוסט נהדר שממש לא יכול להיות טוב ממנו!

    1. כן, וירג'יניה היא תענוג לצפייה. אבל הבדלי הכישרון בולטים. ונדמה לי שאם טרה ג'ונס משחק, זה פחות צמוד. יכול להיות שהוא השחקן הכי חשוב של דיוק, יחד עם זאיון.

  5. כשששבסקי פגש במאמן וירג'יניה והם התחבקו, יכולתי להבין מתנועת השפתיים של מייק שהוא אמר "WE WERE JUST LUCKY TO WIN". לא בטוח ש'לאקי' אבל יכול היה ללכת לכל צד.

  6. תודה על הסיקור.
    זאיון הוא וואחד לאיון, כמו שאמר בוב מרלי. רוב השחקנים שאני מכיר (רציניים כן? לא ג'ייק כהן) היו שולחים את הכדור לתקרת האולם אחרי כזו עבירה.
    לברון רוצה לשחק בספייס ג'אם 2? זאיון יכול לחתום ביקום של מארוול בתור הJuggernaut

  7. ערן תודה רבה. מעניין כרגיל. סליחה על היותי פרובינציאלי אבל מאד מענין אותי לדעת אם יוצא לך לעקוב אחרי זוסמן ממכבי. אני זוכר לך חסד נעורים עם כתבות העומק על הכישרונות הישראליים. אשמח לדעת אם אתה עוקב אחריו ואם יש לך מסקנות אפילו זמניות לגבי התקרה שלו ויכולתו להשתלב באן.בי.איי

    ארצי

    1. היי ארצי, תודה. כן, ממשיך לעקוב מרחוק. מאוד אהבתי איך שהוא נראה באליפות העתודה, שבה נבחר כידוע ל-MVP. במכבי לא יוצא לי לצפות הרבה, אבל נראה לי שהוא די חסר ביטחון שם, למרות שלאחרונה נראה שזה משתפר. נבא? זה עדיין לא שם, אבל נראה לי שיש סיכוי, בעיקר בגלל הפוטנציאל ההגנתי.

      קראתי לאחרונה דיווח עליו ב-ESPN של ג'ונתן גבעוני המוערך (לשעבר בדראפט אקספרס). הוא דיבר על כל מיני דברים שרובנו מכירים, אבל מה שצד לי את העין היה האורך החריג של זוס. מוטת הידיים שלו היא משהו באיזור 2.15 או 2.17, וזה לשחקן בגובה 1.98 או מקסימום שני מטר. זה הפרש חריג אפילו ב-נבא, בטח לשחקנים לבנים. אז מה זה אומר? כאמור, פוטנציאל הגנתי מצויין, שנראה לי שאפשר לראות במשחקים. הכדרור שלו בינוני, אבל יש לו איי קיו כדורסל גבוה ואם הוא יצליח להפוך לקלעי יציב (נניח 40%) מטווח נבא (לא קל, אבל אפשרי), אז כן, יש לו מקום בליגה של הגדולים כ-3 אנד די חביב מהספסל.

      אבל צריך לזכור שיש כאן לא מעט אם. כרגע הוא בחירת סיבוב שני במקרה הטוב, והסטטיסטיקה אומרת שרוב השחקנים בדרג הזה לא מצליחים בסופו של דבר לפתח קריירת נבא. צריך גם לזכור שעם כל הפיקנטריה שבלהגיע ל-נבא, לא בטוח ששחקן קצה ספסל ב-נבא עדיף על שחקן רוטציה בכיר בקבוצת יורוליג.

      מה שבטוח, הוא ואבדיה (יחד עם קבוצת שחקנים משלימים נחמדים) הם העתיד של נבחרת ישראל, שכרגע נראה מבטיח יותר מאשר בעשור האחרון.

  8. נו טוב. נתנחם בשיא קריירה של קאבנגלה המשתפר.

    בומן אחלה של קומבו גארד. בשנה שעברה, יחד עם ג'רום רובינסון מהקליפרס, היה לBC את אחד הקווים האחוריים הכי נפיצים במכללות. את בומן "גיליתי" במשחק בשנה שעברה מול דיוק, כשבוסטון קולג' הדהימה את השדים הכחולים ובומן מפציץ משהו באיזור הטריפל דאבל של 30, 10 ו-10. אז זה היה ונשאר משחק השיא בקריירה שלו, אבל השנה הוא הולך עוד צעד קדימה, עם כמה התפוצצויות (היה איזה משחק של משהו כמו 45 נקודות השנה אם אני לא טועה). הוא קצת לא יציב משלוש, לא מוסר מדהים, והגובה (1.85) יהיה כנראה מכשול בדרך ל-נבא. אבל אתלט נהדר וריבאונדר יוצא דופן לעמדת הגארד. נראה כמו יופי של שחקן לאירופה.

        1. אם מחפשים בנרות איזה מייפל חדש, אז ג'רמיין היילי מווסט וירג'יניה קלע את סל הניצחון בשבת מול קנזס וסיים עם 13 נקודות. הוא כנראה הכישרון הבולט שיצא בשנים האחרונות מבריטיש קולומביה (המעיין של נאש ואוליניק די התייבש), למרות שלא סביר שמדובר על פרוספקט נבא.

להגיב על עידו גילרי לבטל

סגירת תפריט