סיקור משחקי השבת / ניר לוין, דובי ורון

תוצאת תמונה עבור ‪kyle korver‬‏

סופ"ש של פלייאוף NFL ושתי מנצחות גדולות הקנזס סיטי צ'יפס והלוס אנג'לס ראמס! אבל היה גם כדורסל, וזה הזמן לסכם את שמונת המשחקים:

אבל לא לפני שנציין שהיום לפני 90 שנה הלך לעולמו בביתו, בשלווה מפתיע, איש החוק והאקדוחן, האחרון לבני משפחת ארפ – ויאט. מי שלא מכיר את סיפור חייב של אחד מאחרונים באנשי המערב הפרוע, שהקדיש את חייו לרדיפת אנשים רעים, מומלץ לו שיעשה זאת. ואם לא בא לכם לקרוא היסטוריה, תוכלו להסתפק בקווין קוסטנר.

 

לוס אנגלס קליפרס 104 (18-24)  – דטרויט פיסטונס 109(23-18)

במשחק המוקדם של הערב בלייק גריפין הגיע לאקסית שזרקה אותו והוא בא חםםם!  בלייק הכתיב את הקצב מהרגע הראשון: הוא קלע 15 ברבע של 37-26  לדטרויט, ולא הסתכל לאחור כשהוא מסיים עם 26 בחצי.
משמח לראות את גריפין המושמץ מפציץ במשחק כזה. אנחנו כבר מבינים שכוכב על שיכול לסחוב לבד קבוצה הוא כנראה לא, אז מה נשאר לו בחיים? להטריל את האקסית.
בכל מקרה, גריפין קלע 44 בסך הכול, והקליפרס לא הצליחו להתקרב לפיסטונס, עד לרבע הרביעי שם לו ויליאמס השווה ל-97–97. שלשות של בולוק עזרו לפיסטונס לברוח מחדש ולנצח ניצחון מפתיע בלוס אנג'לס, למרות תקופה לא טובה.
רג'י בולוק סיים עם 17, דראמונד עם 20 ו-21 קרשים למנצחת. לקליפרס קלעו גלינארי 23, ויליאמס 22 והארל 21.

מיאמי היט 112 (20-21) – ממפיס גריזליס 108 (23-19)

מיאמי הגיעה למשחק הערב מעודדת אחרי ניצחון גדול על הסלטיקס בנשיונל טי וי, כשממפיס מצידה חווה תקופה קשה אחרי פתיחה לא רעה בכלל של העונה.
המשחק היה הפכפך לכל אורכו כששתי הקבוצות מבזבזות הפרשים דו ספרתיים.
בשוויון 108 ממפיס נתקעה בהתקפה. ארבע קליעות מהקו של מיאמי ב-3 ביקורים שונים, מול התקפות עקרות של הגריזליס, העניקו לה את הניצחון (כולל חסימה קריטית של די ויייד).
ג׳מייקל גרין נתן משחק טוב של 24 נק למפסידים וקונלי קלע 22.
אצל מיאמי ווינסלו המשיך עם הצליפות  עם 4 שלשות בלי החטאה ו-26 נק׳, טיילר ג’ונסון הוסיף 14.

אורלנדו מג׳יק 105 (24-18) – בוסטון סלטיקס 103 (17-25)

הסלטיקס המאכזבים – שחשבו שיצאו לדרך חדשה אחרי כמה ניצחונות ביתיים, המשיכו את המסע בפלורידה מול אורלנדו.
הפתיחה שלהם הייתה מצוינת והם הובילו מהרגע הראשון, כשמרקוס מוריס סמארט ובראון בולטים.
אבל משהו לא דופק השנה אצל הסלטיקס. למרות היריבה הנוחה בוסטון התחילה לגמגם בחצי השני, כשאורלנדו חוזרת לאט לאט בהובלת אהרון גורדון וטרנס רוס, שנכנס לזון במחצית השניה וקלע 18 נקודות (מתוף 25 במשחק כולו).
שלשה של רוס הורידה ל-5 בלבד לסלטיקס בסוף הרבע השלישי, וברבע הרביעי זו הייתה כמעט רק אורלנדו. שלשה של אוגוסטין העלתה ל-91-100, 2 וקצת לסיום, ולמרות קאמבק של בוסטון זה לא הספיק לה, במיוחד כשבהתקפה האחרונה בפיגור 2 טייטום מחטיא את הזריקה שיכולה הייתה להשוות. קיירי היה עצבני על היוורד שבחר למסור לטייטום ולא לו, אבל השתדל שלא לפתוח את זה בתקשורת.
בסיום ניצחון מפתיע לאורלנדו אותה הוביל גורדון עם 28. לבוסטון קיירי קלע 25 (אבל 5-0 מהשלוש), מוריס 17 וטייטום 16.

מינסוטה טימברוולבס 110(22-21) – ניו אורלינס פליקנס 106 (23-20)

הוולבס מרגישים טוב עם המאמן הזמני ובנו של פליפ סונדרס המנוח – ריאן סונדרס, ולמרות הפסד במשחק האחרון הם נראים טוב.

המשחק היה צמוד ומותח. סל קלאסי של ג'וליוס רנדל העלה את הפליקנס ליתרון 2 בסיום הרבע השלישי. הוולבס הפכו אבל ניו אורלינס חזרה להוביל. בשוויון 103 זה היה קארל אנת'וני טאונס שפורח לאחרונה עם שלשה קריטית, ועוד סל של ת'יוס גו'נס המוכשר, שפתחו יתרון מבטיח לזאבים. דיוויס החטיא בסיום כמה זריקות קריטיות וניצחון חשוב בסיום למינסוטה!

את ניו אורלינס הוביל דיוויס עם 30 ו-14 קרשים, כשהולידיי מוסיף 25 ורנדל 22. מירוטיץ' המתאושש מפציעה תרם רק 9 ושאר הספסל בקושי פגע. אצל מינסוטה טאונס סיים משחק מפלצתי של 27 ו-27 (!!), כולל סלים חשובים ברבע האחרון. האם הילד מתבגר לנו מול העיניים סופסוף??  וויגינס ואוקוג'י המבטיח תרמו 18 ו-17.

אוקלהומה סיטי ת'אנדר 122 (16-26) – סן אנטוניו 112 (19-25)

אחרי המשחק הטוב ביותר השנה בליגה (אם לא ראיתם, תחפשו את ההיילייטס ותריצו מהרבע האחרון עד הסוף. תענוג), שנגמר אחרי 2 הארכות, 24 אסיסטים של ראס ו-56 נקודות של אולדריג', הגיע הערב ה- rematch.

סן אנטוניו – מבושמת מאדי הניצחון המדהים לפני יומיים –  פתחה מצוין את המשחק ואחרי 6 נקודות רצופות של מרקו בלינלי היא הובילה 23-31 בסיום הרבע. אבל אוקלהומה הביתית התעוררה לקראת סיום הרבע השני ובתחילת השלישי כבר נצמדה ממש לסן אנטוניו, בעזרתם של ווסטברוק וג'ורג'. שלשה של ג'ורג' העלתה סופסוף את אוקלהומה ליתרון נקודה, באמצע הרבע השלישי שנגמר 20-35 לאוקלהומה.

OKC השנה היא בעיקר גורג' וווסטברוק (ואדמס), אבל לא לאט מתברר ששחקני המשנה שלה לא רעים בכלל. מה תגידו על עבדל ניידר המצרי-אמריקאי שנזרק מהסלטיקס בשנה שעברה ובמשחקים האחרונים מוצא את עצמו תורם תרומה משמעותית מהספסל? הוא קלע 15 נק' באחוזים מצוינים. פטרסון הגרוע בדרך כלל תרם 13 משלו, וגרנט היציב הוסיף 12. הספסל עזר לאוקלהומה לייצב את היתרון שלה בתחילת הרבע הרביעי ואפילו להגדיל אותו להפרש דו ספרתי, ממנו הספרס לא הצליחו לחזור.

הספסל של אוקלהומה תרם 48 נק', כשווסטברוק וגורג' בערב סולידי של 24 ו-18. בסן אנטוניו בלינלי היה מצוין עם 24 נק', דרוזן קלע 18 ואולדריג' נרגע עם 17.

 

פיניקס סאנס (33-11)  102  – דנבר  93 (13-28)

נתחיל עם הבשורות הטובות עבור דנבר: לאט אבל בטוח, הפצועים הרבים מתחילים לחזור ולשחק.

בנוסף לפול מילסאפ שחזר לפני כמה משחקים (עם גארי האריס שהושבת מאז פעם נוספת), היום חזר וויל בארטון לשחק.

הוא סיים עם 6 נק', 5 ריב' ו-3 אס' סה"כ, אבל נראה שהוא לא מהסס לזרוק (2 מ-10 מהשדה), ואין ספק שהוא ישתפר בהמשך.

בנוסף, לאחר חצי עונה בדיוק, דנבר מובילה את המערב, תרחיש עליו כל אחד בנאגטס היה חותם בתחילת העונה.

ומכאן – לחדשות הרעות: דנבר הפסידה במשחק שאסור לה להפסיד.

פיניקס (עדיין ללא דווין בוקר) שלטה במשחק לכל אורכו, ולא אפשרה לדנבר להתקרב יותר מדי גם ברבע האחרון.

מי שהובילו אותה היו קלי אוברה ג'וניור במשחק מצוין נוסף (26 נק' ו-11 ריב'), וכמובן – דיאנדרה אייטון עם עוד דאבל-דאבל לאוסף של 22 נק' ו-13 ריב'.

את המפסידה הוביל יוקיץ' עם 23 נק' ו-10 ריב', מאליק ביזלי תרם 21 נק', וג'מאל מורי נעצר על 12 בלבד לצד 9 ריב' ו-5 אס'.

 

יוטה ג'אז (21-23) 110 – שיקגו בולס (33-10) 102

הבייבי בולס המשיכו בטיול השנתי בחוף המערבי, והפעם הגיעו לעיר אגם המלח, בניסיון להתאושש מהסטירה שחטפו בסן פרנציסקו. תחילת המשחק לא בישרה טובות לאורחים, שפיגרו בדו ספרתי כבר בסיום הרבע הראשון, 19-29. החברים הצעירים משיקגו לא ויתרו, חזרו למשחק ולא הרפו עד שהצליחו לעלות ליתרון, פחות מדקה לסיום הרבע השלישי, כששאקיל (האריסון) מעלה ל78-80 לטובת האורחים.

זה לקח לג'אז קצת זמן להגיב אבל הם לא הזיזו עין, אחר הם הרביצו לבולס ישר בתוך ה… עין.

בסוף כל משחק שאתה כמעט מנצח יושב איזה מיטשל עם ברטה,

אפילו אם זה מתחיל בשלשה, או שכרגע הפסדת ברולטה.

עילג, אבל נאמן למציאות.

בקיצור, אחרי שהבולס הובילו בנקודה, 89-88, התחילו להפעיל את הגובר והקורבר, השליכו פנימה כמה חתיכות מיטשל, ופתאום הם מובילים שוב בעשר כש(רויס) או'ניל צולף שלשה, שלוש דקות לסיום, 92-102. ואז אינגלס הוסיף עוד שלושה מסמרים לארון, וכל מה שנותר ללוין המצוין לעשות היה לצמק לשש, חצי דקה לסיום. זה נגמר 102-110, הג'אז מנצחים את הבולס, ומעניקים למאמנם קווין סניידר את ניצחונו ה200.

ביוטה דונובן מיטשל מריח מחצית שנייה של העונה ומתתעורר עם משחק שלישי רצוף של 30+. הפעם 34, פלאס תיבול 6 באס' וריב'. קייל קורבר ריגש כשחלף על פני ג'ייסון טרי בדרך למקום הרביעי בכל הזמנים בין קולעי השלשות, ועדיין שמר על ידיים יציבות מספיק לקלוע 16 מהספסל, כולל 8-4 מהטווח החביב עליו. אינגלס קלע מנה זהה, וגובר הרשים עם 15 ו16 בנקודות וקרשים, אבל גם 8 אסיסטים. כל זה כשהג'אז משחקים כבר משחק שני ללא שלושת רכזיהם הראשונים, רוביו, אקסום וראול נטו, כל אחד מסיבותיו שלו.

את הבולס הוביל לוין עם 21, כשמרקאנן עם 16 מנסה לסייע. האטצ'ינסון, סלדן וג'בארי פרקר הפורח מחדש חלקו שווה בשווה 33 אצל האורחים, שיחזרו דרומה לל.א. בחיפוש אחר ניצחון, בתקווה שהמפשעה של לברון עדיין כואבת.

לסיכום המשחק קבלו את המופע של קייל קורבר

סקרמנטו קינגס (21-22) 104 – שארלוט הורנטס (23-19) 97

אחרי שלושה הפסדים רצופים וחמישה בששת משחקיהם האחרונים, הגיעו ההורנטס לסקרמנטו בתקווה למצוא ניצחון. חיפשו ניצחון, מצאו מלכים צעירים ועצבניים שלא התכוונו לוותר על הW, בעיקר לא לטובת קבוצה חסרת כיוון ודרך.

אז אחרי שלושה וקצת רבעים צמודים, מיתרון מינימלי של שתיים, דחפו הקינגס את הטרוטלים קצת קדימה, רצו 0-10, ושתיים של בוגדנוביץ' במשחק מצוין סגרו 80-92, שבע דקות לסיום. קמבה האורח לא ויתר וצימק לארבע, אבל קאולי סטיין והילד עם חמש נקודות משלו עד הסיום דאגו להשאיר את הניצחון בסקרמנטו. 97-104 לטובת הקינגס, ההורנטס ימשיכו לסן אנטוניו בחיפוש אחרי ניצחון, הקינגס יזדרזו להכין את הפרקט לקראת בואם של הבלייזרס.

בסקרמנטו בוגדנוביץ' עלה היטב מהספסל עם 22, כשמסייע לו הקו האחורי הפותח, פוקס את הילד 21 נק' כ"א בע"מ. קאולי סטיין תרם דאבל דאבל של 12 בנק וריב' לטובת הקינגס, שעלו ל0-7 העונה משחקים בהם יריבתם לא מגיעה ל100 נקודות.

בשארלוט, שרשמה הפסד שלישי רצוף, קמבה אמנם התאמץ עם 31 אבל כשל מעבר לקשת עם 12-3 בלבד. באטום עם 13 היה רחוק מלהספיק בתור הרובין. טוני פרקר נח הלילה.

 

לסיום, אם כבר הצטרפתי הבוקר לידידי ניר, ראוי לציין את יום הולדתו השישים של אחד מגדולי הסנטרים שנחתו בארץ הקודש. האיש הצולע מעט והחביב כל כך, שחצה את הכביש מהפועל למכבי והפך לאחד הסמלים בצהוב. רבותיי, הצטרפו אליי בשירת איפה איפה העוגה אדירה לכבודו של האחד והיחיד….. לבן מרסר!!! יייהההה!!!

 

 

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. תודה רבה לצוות המסקרים.
    ממפיס – ראיתי קצת את הסוף. אמנם מיאמי קבוצת הגנה טובה, אבל ממש נראה שלממפיס אין תרגילים להתקפה. קצת חדירות של קונלי, קצת גרין, קצת גאסול. שיחזרו ללוח השרטוטים.
    כתבתי אצל מנחם – בוסטון, שחקנים ומאמן, נראו כאילו המשחק לא ממש מעניין אותם. אולי חוששים מטרייד? לא יודע, אבל זה לא נראה טוב.

    1. מאנו בתור אחד שיוצא לו לעקוב אחרי ממפיס בעיקר פשוט חסר כישרון התקפי, מעבר לגאסול וקונלי אין הרבה וכן בשילוב של מאמן בינוני מאוד ככה נראית ההתקפה…

  2. תודה על הסיקור.בכמנה משחקים שראיתי את אוקלהומה גם שמתי לב לניידר שנראה אחלה תוספת מהספסל.
    וכמובן תודה על האיזכור של מרסר,איך אהבתי אותו בתור ילד.שחקן ענק.

  3. תודה!
    אני מתחיל להחזיק מבילי דונובן על הקבוצה שהעמיד השנה ועל הפתרונות ההגנתיים שהוא מביא כל משחק כולל הגילוי של פרגוסון כשומר איכותי סטייל אנדרה רוברסון.
    אבל מה שמתברר העונה שווסטברוק הוא כריס פול משופר בתוספת אתלטיות היסטורית…העונה כשהאתלטיות נעלמה-השד יודע לאן- יוצא ממנו הרכז הדהים שהוא, 24 אסיסיטים! מטורף!
    אם זה היה כריס פול או לברון היינו מציינים לדורות את יום הרכזות הבינלאומי מטעם הליגה אבל זה ווסטברוק הוד שלא שם זין על הקששקשנים אז סופרים לו את הריבאונדים היזומים…
    אוי המדיה,אוי.

    1. ראסל הארדן ולברון הם 3 שנואי האתר, ביג טיים.
      לחלץ עליהם מחמאות ידרוש משהו אפילו יותר היסטורי מכולה 24 אסיסטים

    2. ראסל צריך עוד עבודה כדי להיות רכז מדהים אבל אין ספק שהעונה חל בו שינוי , הרבה פחות כופה ומאפשר לשחקנים סביבו לבוא לידי ביטוי ,
      בעיקר נותן לפול ג'ורג' כביכול להוביל וזז קצת הצידה.

  4. תודה על הסיקור המדהים ותודה לתורת ישראל ששמרה על עם ישראל לכל אורך השנים . . .
    הופס, אני בטור על הסיקור?! תודה לאל שהצלחתי לברוח מהמעורב של מנחם. נכנסתי בשביל התמונות של החיות וההסברים של רזי אבל ניסו ללכוד אותי בקרסול ולגרור אותי לתהום כמו שהבאלרוג עשה לגאנדלף. למזלי נחלצתי בעור שיני על ידי שימוש בטכנולוגיית beam me up scottie שפיתחו חילונים שנשבו כתינוקות.
    חשבתי שהקשיים של הסלטיקס בתחילת העונה יעברו מהר אבל מה שקורה שם מעיד על בעיה חברתית עמוקה בהרבה.

  5. תודה, חברים. אחלה סיקור!
    .
    מרסר. השחקן הראשון שממש אהדתי.
    הייתי אוהד הפועל בודד, מוקף בים של אוהדי מכבי (בנהריה של שנות ה-80' לא באמת היה את מי לאהוד. אז אלו היו מכבי תל אביב בכדורסל,
    ומכבי חיפה/ביתר ירושלים בכדורגל, ששבו את לבבות ילדי נהריה).
    מרסר?
    הוא היה השחקן היחיד שבאמת הפחיד את מכבי. היחיד שכמעט והצליח להדיח אותם.
    אז הם צרפו אותו לשורותיהם…
    בזיכרון שלי, מרסר לעד יישאר אותו מרסר לבוש אדום, שיחד עם לארגי כמעט והצליח להדיח את הצהובים. רק כמעט.

    1. אני אוהד הפועל גם אבל כיליד תחילת שנות ה-80 מכיר אותו בעיקר בצהוב … היה סנטר נהדר . הזיכרון הכי בולט שלי ממנו הוא גם שברון הלב הראשון בתור אוהד ספורט, ילד בן 9 ,
      משחק חמישי בגמר הפלייאוף והאגרוף לפנים של שטיינהאור . ןהמשרוקיות של וורניק ודגן נדמו כמובן . הימים שמזרחי ידע גם לשמן את השופטים.

  6. תודה על הפריוויו.
    מסתמן במערב : ג"ס ראשונים, אוק' סיטי שניים, דנבר שלישיים
    לצערי (ולחרדתי) אנחנו הולכים לקבל את המנחוסים בסיבוב השני, מקווה שעד אז יחזור לראסל משהו מהחצי-קליעה שהייתה לו פעם.
    ג"ס יסיימו ראשונים, הם במרחק נגיעה וההפסדים הטיפשיים ייגמרו במוקם או במאוחר. דוראנט וקרי זה הצמד הקטלני ביותר בכדורסל עד היום, גם כשהם מג'עג'עים (דוראנט ברוגז וסטף פצוע) וללא צוות מסייע ראוי (קליי הוא רק אחד והשנה – אם היריבה איננה שיקאגו – הוא יציב כמו מלח שיכור) – זה מספיק למאזן טופ-4 בליגה ובקרוב טופ-2 (כולל המזרח).

  7. טוב, אז נערבב את התגובות למעורב ולסיקור פה.
    .
    זה נכתב בכוכבים.
    סימונס, בטח בקול אדיש ובמבט לא מעוניין, האשים את שחקני הקבוצה שהם לא נראים מתוסכלים אחרי שהם חוטפים סלים. מה השלב הבא? שמישהו יאשים קבוצה של באטלר שהיא רכה, וזה לא יהיה באטלר?
    .
    זה נכתב בכוכבים.
    קיירי כל כך אגואיסט, כל כך רוצה לנצח לבדו, להיות הגדול, הפרצוף שעל הלוגו של הקבוצה, שהוא כועס שבשתי השניות האחרונות הלכו פעם אחת למישהו אחר, כשהוא בכלל תקוע בקו החצי.
    https://twitter.com/HalfCourtHoops/status/1084278355367731209
    אבל, אבל, אבל כבר כתבתי את המשפט למעלה. אני אמור לחזור בי?
    הוא בסך הכל כעס על הייווארד שבלחץ השניות האחרונות הלך וקיצר את המהלך המתוכנן?
    מה אני אמור לעשות עם זה?
    .
    זה נכתב בכוכבים.
    לא ראיתי את המשחק. אני אפילו לא צריך לקרוא את סיקור המשחק פה למעלה. דנבר ניצחו בקלילות את פיניקס. פעם קודמת זה נגמר במשחק מושלם של יוקיץ' על הראש של דיאנדרה. אפילו וויל דה ת'ריל סוף סוף חוזר. אין מה לדאוג.
    .
    זה נכתב בכוכבים.
    סתם אנקדוטה על ווייאט ארפ – בסוף חייו הוא ניסה להיכנס לעסקי הקולנוע. כשחקן הוא לא ממש הצליח, אבל עזר מאוד לחלוצי הקולנוע לביים סצנות קרב במערבונים (מה שלהיות בקרב של 30 שניות עושה לקריירה). אז הוא פגש את ג'ון וויין בן ה-17, שאהב לשמוע את סיפורי העבר שלו. מאז, כל פעם שג'ון וויין שיחק קאובוי קשוח, הוא בעצם שיחק את הווייט ארפ שהוא הכיר. כאילו מייקל קיטון הצעיר היה פוגש את ברוס וויין.

    1. יודע מי רך? מרגרינה חמאה ג'לי ריבה טאונס סימונס קוזמה יוקיץ לאבין וול לאב קרי ויש עוד הרבה אבל הם רכים אין מה לעשות. סימונס זה הדבר הכי רך בפילי. לברון הצעיר חושב שצריכים לעבוד בשבילו בהגנה ולסגור את החורים שהוא עושה. הוא תלמיד מצטיין בישיבת "וניגרת לרעך" של האדמור LBJ.

      קיירי צודק החברה הצעירים לא לחוצים ובטח לא לחוצים לעבוד בשבילו אבל הם יעבדו מתישהו..זה תפקיד המאמן. אם בוסטון לא לוקחת את המזרח וואי וואי איזה סכינים מנחם משחיז פה ממש המספריים של אדוארדס משולב בליל הסכינים הארוכות.

  8. חחח… וניגרת לרעך – טוב
    סימונס גם בחלום בלילה לא יהיה כמו לברון. לאב, וול וקרי לא רכים, אל תטעה, קרי הוא חתיכת קשוח, מה שהוא עובר כל ערב בחסימות, אני לא מאחל לאף אחד. כבר חמש שנים תופסים לו בחולצה.

    1. הוא מתאמץ בניגוד ליתר ונותן 200 אחוז אבל הוא רך כתוצאה מגודלו המובנה זו לא אשמתו. קרי לא קשוח קצת פיזיות והוא יכול להיעלם לפרקים ארוכים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט