הייתי שם: טיול קליל לווריורס מול שיקגו / אריק טל

הייתי שם: טיול קליל לווריורס מול שיקגו / אריק טל

לא כוחות. ממש לא כוחות. כשההתקפה של גולדן סטייט פוגשת את ההגנה המחוררת של שיקגו המשחק נגמר מהר מאוד. 146 נקודות בארבעה רבעים, כשיותר מרבע שלם שוחק ע״י מחליפים, שחלקם שחקני ליגת הפיתוח. הרבה? לפני חודשיים וחצי, בשיקגו, הווריורס קלעו 149 נקודות. מי שהכי אוהב את הבולס הוא כנראה קליי תומפסון, שבמפגש הראשון איתם העונה שבר את שיא השלשות למשחק. ב-70 שניות הראשונות הערב קליי כבר הספיק לקבור שלוש שלשות, ואת המשחק סיים עם 30 נקודות, כולל 7 מ-11 מעבר לקשת. בסה״כ קליי בילה על הפרקט העונה 52 דקות מול שיקגו, בהן קלע לא פחות מ-21 שלשות. אצל פופוביץ׳ זה לא היה קורה.

בהעדר התנגדות משמעותית, כל מי שלבש הערב מדים של גולדן סטייט נהנה מיום טוב, כולל דריימונד גרין שסיים רק עם 2 נקודות וללא סל שדה, אבל היה בכל מקום על הפרקט וקיבל החלטות מצוינות. נראה שבמשחקים האחרונים גרין סוף-סוף פיצח את הקוד בהתקפה: במקום להשליך לבנים ושלל איר-בולים משלוש, גרין תוקף את הסל כשאפשר, ומעדיף את המסירה הפשוטה. קארי (חמש שלשות, 39+) ודוראנט (42+) היו מצויינים, ואף שחקן של גולדן סטייט לא שיחק יותר מ-28 דקות הערב. בצד השני, למעט זאק לאבין הנפלא, לא היה נראה שלבולס יש מה להציע. שיקגו עם הפנים לדראפט.

עוד מי שנמצא לאחרונה בכושר טוב הוא קווין קוק, שזכור לאוהדי הספורט בישראל כמי שהפריצה המפתיעה שלו גרמה בסופו של דבר לניפויו של כספי מהסגל. לקוק יש מערכת יחסים מיוחדת עם דוראנט, עוד מהיותם נערים בוושינגטון. שיתוף הפעולה ביניהם בשבועות האחרונים עלה מדרגה, וניכר שהם מאוד קרובים. כך הם העבירו כמה רגעים של כיף לפני תחילת המשחק, במה שמזכיר קצת את המשחקים של קארי ואיאן קלארק מלפני שנתיים:

המשחק הערב הוכרע כבר ברבע הראשון, אותו חתם יורבקו עם שלשה מחצי מגרש. 17-43 היתה התוצאה אחרי 12 דקות, ואם הסטטיסטיקה הזו גורמת לכם לפהק, אני חייב לציין שאתם לא לבד. גם הקהל לא ממש התעניין בשלושת ברבעים האחרונים, שהיו גארבג׳ אחד ארוך ודי משעמם. אפילו צל של קאמבק לא נראה באופק. בהעדר דרמה, התשואות הרמות ביותר, למעט אותה שלשה משוגעת של יורבקו, נשמעו כאשר הכריז הכרוז על כך שסטף קארי עקף את ג׳ייסון טרי בדרך למקום השלישי בכמות השלשות בכל הזמנים. אותה שלשה של יורבקו עוררה התעניינות מצד העיתונאים אחרי המשחק, לא מעט בגלל התגובה של קארי, שקפץ בשמחה מלאת פירגון. ״זה אחד מסימני ההיכר שלנו״ אמר קר. על השלשה עצמה, הוא הוסיף: ״החבר׳ה מתאמנים על זה באימונים, עד כדי כך חסרי משמעת הם האימונים שלנו״. זה בצחוק?

לפני המשחק, וגם במהלכו, שילוט אלקטרוני וקטעי וידאו קראו לקהל להצביע עבור שחקני הווריורס לאול-סטאר. עד כאן שום דבר מיוחד, כך הם עושים כל שנה, אבל אז הם התחילו לפרט: ״סטף קארי, קווין דוראנט…״ מובן מאליו, שניהם יהיו שם… והרשימה ממשיכה: ״קליי תומפסון, דריימונד גרין…״ או-קיי, בקשה לגיטימית, למרות שלדעתי היכולת של השניים העונה לא בהכרח מצדיקה אול-סטאר… ואז הגיע השוס, וכדאי שתחזיקו חזק: ״… דמרקוס קזינס״. לא יכול להיות. קראתי נכון? כן, דמרקוס קזינס. שלא תבינו אותי לא נכון: קזינס הרוויח ביושר ארבע בחירות אול-סטאר עד כה. הוא תותח אמיתי, אני לא חולק על כך, אבל איך אפשר להציע בחירה של שחקן בטרם שיחק אפילו שנייה אחת באותה עונה? כנראה שאפשר.

סטף קארי מחמם את הידית

העונה האחרונה באורקל ארינה עברה את נקודת החצי, וכולם כבר מתכוננים ליום שאחרי (הצ׳ייס סנטר מעבר למפרץ, בסן פרנסיסקו), ולמחירי הכרטיסים שרק צפויים להאמיר. השם אורקל, אגב, לא ייעלם ממפת הספורט המקומי: לפני ימים מספר נתבשרנו כי קבוצת הבייסבול של סן פרנסיסקו, הג׳יאנטס, חתמו עם אורקל עם שינוי שם האצטדיון שלהם, שמעתה ייקרא שמו ״אורקל פארק״. התענוג, למי שמתעניין, מוערך בכ-300 מיליון דולרים ירוקים. זו כמות המזומן שאתם צריכים אם חשקה נפשכם שאצטדיון בייסבול ייקרא על שמכם. פשוט לא יאומן כמה כסף מגלגל העסק הזה שנקרא ספורט.

קווין דוראנט באימון קליעות עם עוזר המאמן ברוס פרייזר

אחרי תקופה רגועה של משחקי בית ומנוחות ארוכות, מגיעים שבועיים של משחקי חוץ מאתגרים, כולל דנבר, קליפרס, בוסטון ואינדיאנה. זו תהיה הזדמנות לווריורס להשיג ניצחונות איכותיים, אם אכן הם חזרו לעצמם ובתקווה שצירופו של קזינס יעבור בצורה חלקה. השבוע שזה עתה הסתיים, שכלל שני משחקי בית מול קבוצות חלשות במיוחד, הוא הקל ביותר שאפשר לקבל ב-NBA. החל מיום ראשון המשחקים יהיו הרבה יותר קשים. אם הווריורס לא יבואו מוכנים הן עלולים לקבל בראש.

המשחק הערב, כמו המשחק ביום שלישי נגד הניקס, לא יעסיק את אוהדי הווריורס יותר מדי. התמודדות מול הקבוצות החלשות בליגה לא תתפוס כותרות אצל מי שהתרגלו למסע פלייאוף ארוך ארבע שנים ברציפות. אז על מה כן מדברים האוהדים הימים אלו? כמו כל דבר בצה״ל, השיחות נחלקות לשלושה נושאים: הצטרפותו של קזינס בעוד שבוע, הסאגה של פטריק מקאו, והמאזן (המאכזב) של החצי הראשון של העונה. הדרמה הגדולה בין דריימונד לדוראנט נראית כאילו היא חדשות האתמול, אבל כל עוד דוראנט לא חותם לעונה הבאה בגולדן סטייט, דבר שטכנית הוא יכול לעשות בזה הרגע, הנושא ממשיך לבעבע על אש קטנה. נתחיל עם קזינס.

דוראנט וגרין. על מה הם מדברים?

את החדשות לגבי קזינס קיבלנו בתחילת השבוע: הוא יחזור בקרוב, כנראה ביום שישי בעוד שבוע, למשחק נגד הקליפרס. מעבר לכך, הדיון כולו סובב בין ספקולציה כזו או אחרת, ולכן, לפחות בעיני, פחות מעניין בשלב זה. אפשר לשמוע הכל, החל מ: ״אף אחד לא יוכל לעצור אותם״ ועד ל: ״הוא לא הביג-מן שהווריורס צריכים״. לי יהיה הרבה יותר מעניין לנתח את ההשפעה שלו על הקבוצה מאשר לעסוק בנבואות. שימו לב לריקוד של קזינס הערב, אחרי סל של דוראנט:

למרות השפעותו המינורית על הקבוצה, הסיפור של מקאו מאוד מסקרן. יש משהו לא ברור, משהו שאנחנו לא יודעים מאחורי הקלעים, אחרת קשה להסביר את השתלשלות האירועים. להלן העובדות: לאחר עונת רוקי מבטיחה, חלה נסיגה משמעותית בתרומה של מקאו בשנתו השנייה בליגה. ציפו שהוא יוביל את חמישיית הספסל, ציפו לשיפור בקליעה, בביטחון העצמי ובקבלת ההחלטות. כל זה לא קרה, ומקאו איבד את מקומו ברוטציה. בשלב מסויים ביקש לשחק בליגת הפיתוח כדי לצבור דקות משחק ולהכנס לקצב. כולם דיברו בשיבחו והדגישו את מחויבותו לקבוצה ואת ההתנהלות הבוגרת שלו. למרות הפציעה המפחידה שעבר, מקאו החלים, והשנתיים הראשונות שלו בליגה הסתיימו עם שתי אליפויות. הכל נראה ורוד, אבל לטקס חלוקת הטבעות בערב פתיחת העונה הנוכחית מקאו לא טרח להגיע. הוא דחה את הצעת הווריורס של 5.2 מיליון דולר לשנתיים, וחיכה להצעה נאה יותר. הווריורס לא שלחו את היד עמוק יותר לכיס, וברור מדוע: ההצעה שלהם נראית די נדיבה עבור מי שתרומתו הייתה כל-כך צנועה, במיוחד נוכח הנסיגה בשנתו השניה. ואז באה ההצעה מקליבלנד: שנתיים עבור שישה מיליון דולר.

הווריורס, שהחזיקו בזכויות של מקאו, סירבו להשוות את ההצעה, ומקאו חתם עם הקאבאלירס. חתם, ונבעט החוצה לאחר שבוע בלבד. בשלב זה הוא הפך לשחקן חופשי בלתי מוגבל, מה שאיפשר לו לחתום השבוע בטורונטו עבור שכר מינימום. הווריורס התלוננו על המהלך של קליבלנד, וכעת מתנהלת חקירה בנושא. אני יכול להבין את המניעים של הקאבאלירס, אני בהחלט מבין את המניעים של הווריורס, אך איני מבין את המניעים של מקאו. מדוע לוותר על הכסף וההצלחה שהיו יכולים להיות מנת חלקו? למרות מה שאתם אולי חושבים, מקאו כנראה היה מקבל יותר דקות בגולדן סטייט ממה שצפוי לו בטורונטו, או היה צפוי לו בקליבלנד. האם פשוט הקשיב לאנשים הלא נכונים? האם היה קרע אישי בינו לבין שחקנים או צוות מקצועי? ממה שנראה לי כרגע, רב הנסתר על הגלוי. אבל… עם כל הכבוד למקאו, חלקו בתמונה הגדולה מזערי, והרבה יותר חשוב לדבר על סיום הסימסטר הראשון: חצי עונה מאחורינו: מה היה לנו עד כה?

כן, כולם יודעים שחלה נסיגה. הקלישאה שאני הכי פחות מחבב היא ״קבוצות כבר לא מפחדות לבוא לאורקל״, והיא נזרקת לאוויר כל הזמן. כאילו ששחקני NBA מפחדים לשחק כדורסל. במבחן העין הווריורס נכשלים: הכדורסל שלהם לא יפה לעין כמו בשנים קודמות, ולמרות הניצחון הערב, נראה שהם עצמם לא נהנים כמו בעבר, אבל הכי פשוט להביט על המאזן כדי ללמוד על הנסיגה ביכולת. 6, 4, 6, 8 – מספר ההפסדים לאחר 41 משחקים בארבע השנים האחרונות, מאז שסטיב קר הגיע. השנה? 14, אבל זה לא רק מספר ההפסדים. שמונת ההפסדים של תחילת העונה הקודמת כללו את ממפיס, דטרויט, סקרמנטו, דנבר ושארלוט – אף אחת מהן לא הגיעה לפלייאוף. כלומר: הווריורס פשוט שכחו להגיע למספר משחקים, אך הגיעו מוכנים למשחקים הגדולים. זה לא המצב בעונה הנוכחית. 4 ניצחונות לעומת 8 הפסדים – זה המאזן של הווריורס העונה מול קבוצות שכרגע נמצאות במקום שמוביל לפלייאוף במערב, כולל תבוסה ביתית צורבת ללייקרס בחג המולד. גם נגד אריות המזרח המצב לא מזהיר: ניצחון אחד לעומת 3 הפסדים מול טורונטו ומילווקי. איפה הבעיה?

מבט במדדים השונים לא משאיר מקום לספק: ההתקפה עדיין מתקתקת, ההגנה על הפנים. עד כמה? עד לחלק התחתון של הליגה. כן, העונה רוב הקבוצות ב-NBA משחקות הגנה טובה יותר מאשר דריימונד והחברים. מדוע? הווריורס מתקשים העונה בהגנה על הטבעת, וכולם (כמעט) מסכימים שג׳אוייל מגי הותיר חלל אותו הווריורס לא הצליחו למלא. פציעתו של דמיאן ג׳ונס, שחקן בוסר מוגבל אך אתלטי לא עזרה, וקזינס לא אמור לפתור את הבעיה. לווריורס יש עדיין מקום בסגל, אותו מקום שהם שמרו למקאו בתקווה שיתעשת, וכעת נראה שהם יחפשו שחקן גבוה שיכול להגן על הטבעת. השמועות מדברות על רובין לופז, אותו ראינו הערב לובש את מדי שיקגו, אם ישוחרר מהבולס.

רובין לופז בפעולה. בקרוב אצלנו?

סיבה אפשרית נוספת לירידה ביכולת ההגנתית היא פשוט שחיקה, עייפות פיזית ומנטאלית. 83 משחקי פלייאוף שיחקו הווריורס בארבע השנים האחרונות. כמה רעב יכול להיות שחקן, שעבר מסע כזה, במשחק באמצע ינואר? אם זה המצב, האם הווריורס יוכלו להעביר הילוך בפלייאוף? רוב הפרשנים באיזור במפרץ סבורים שכן, ואם יורשה לי לנחש, אני חייב להסכים. אם צריך להמר על קבוצה, אני חושב שלווריורס יש את הסיכויים הטובים ביותר.

פחות או יותר, אלו הן הסיבות העיקריות לעונה המאכזבת עד כה. מאכזבת? הכל עניין של נקודת מבט. גולדן סטייט במקום השני במערב, מרחק נגיעה מהמקום הראשון.

GO WARRIORS

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. לא חוכמה מול שיקגו, הקבוצה הזו הולכת לאבדון העונה ב-200 קמ"ש.אחלה סיקור כמובן ומקווה בשבילך לתחרויות קצת יותר מרתקות

    1. באמת לא חוכמה, אבל עדיין היה כייף!

  2. קצת באסה שזה ה"משחק" שיצא לך לראות. שתי הערות:
    1. דוראנט לא יכול לחתום כרגע על הארכת חוזה – רק בקיץ יוכל לחתום על חוזה חדש עם ירצה בכך.
    2. לדעתי בענין פאט מקו זו הייתה הדרך שלו להפוך לשחקן חופשי בקיץ – אני מבין את התלונות ביחס לקאבס שנושא מכיוון שלא היה להם שום אינטרס אמיתי (אלא אם חשבו שיצליחו לשמור אותו אחרי החיתוך).

    1. עד כמה שידוע לי דוראנט לא יכול לחתום בקבוצה אחרת, אבל בוורירס הוא יכול מתי שהוא רוצה. אני חייב להודות שאני לא מומחה לעניין ואולי אתה צודק.
      אם הייתי צריך לנחש לגבי מקאו, אני מסכים עם ההשערה שלך, אבל מה הטעם להפוך לשחקן חופשי כשאתה מרוויח פחות ומשחק במקום פחות אטרקטיבי בלי לפגוע חלילה בטורונטו.

      1. גם לגבי הארכות חוזים יש מגבלות וחוזים על פחות משלוש שנים לא ניתן להאריך. לכן דוראנט צריך לסיים קודם את החוזה הנוכחי.
        אני מניח שמקו מקווה להשאיר מספיק רושם כדי לחתום על משהו יותר ארוך טווח כמו 3-4 שנים.

  3. לי חשוטב שהווריורס מאשרים לך אקרדיטציה. אם תלךלעוד 2 משחקים עד סיום העונה אני בטוח שתקבל אישורים לפלייאוף!
    אחכה ליותר תגובות לפני שאשלח לקטי.
    תודה

  4. אני אעתיק לכאן

    כמה נקודות על ג"ס

    אחרי שיקגו יש לה סידרה של 11 משחקים כנגד קבוצות שהחלשות שבהן הן דאלאס וניו אורלינס. מתוך זה יש לה 2 משחקי חוץ, משחק בית בק טו בק ועוד חמישה משחקי חוץ.

    קזינס רוצה לחזור מול ניו אורלינס. קר רוצה שיחזור משחק אחד אח"כ מול קליפרס. לא חשוב איך ישחק רק שישאר בריא.

    הסיבה למאזן החלש בעידו קר היא אחת. משחק ההגנה נחלש. זו לא ההגנה כנגד השלוש למרות שאפשר לקבל את הרושם הזה. זה החור במרכז ההגנה. מאז הפציעה של גונס הקבוצה משחקת ללא סנטר אמיתי. לוני יכול לשחק בעמדה כנגד חלק מהסנטרים ודאי כשחק מחליף אבל בשום אופן אינו סנטר פותח בנבא. כפועל יוצא קזינס אינו מותרות יתר אלא הכרח.

    תחזית הדקות של קאזינס: 6 דקות בתחילת הרבע הראשון ואז 6 דקות מנוחה, 6 בתחילת הרבע השני, 3 מנוחה ושלוש בסופו. כנל במחצית השניה אם אופציה שלא לחזור לשלוש הדקות האחרונות כי לא צריך או כי קר מעדיף את איגואדלה או לוני.

    התחזית האופטימית: קאזינס יתן תפוקה שתשותווה למה שזאזא, ווסט ומגי נתנו. הלחץ על גרין לקלוע בהתקפה ירד והוא ישפר את האחוזים. משחק ההתקפה של החמישיה השניה בתחילת הרבעים שני ורביעי ישתפר כשקאזינס ממלא את מקומו של ווסט (מוסר וקולע). ג" מנצחת 10 מתוך 12 המשחקים הבאים והסדר בליגה שב למקומו.

    התחזית הפסימית: קזינס לא משתלב, הוא איטי לקצב המשחק של 2018 ומאיט את כל הקבוצה. הוא תוקע את זרימת הכדור בהתקפה וכופה קליעות באחוזים נמוכים. התחזית ג"ס מפסידה 5 מתוך 12 המשחקים הבאים וסיר הלחץ מאים להתפוצץ

    התחזית הטראגית: קאזינס נפצע. במקרה הזה ג"ס חייבת סנטר. אופציה, חילוף של ליוינגסטן ברובין לופז משיקגו. עידכון , לופז לא הרשים בהגנה

  5. גן שנה שעברה ג'עג'עו מאחורי יובוןט. יהיה בסדר
    לגבי מקו – מקיני טוב ואטרקטיבי ממנו אבל בהחלט צריך סנטר. געגועי לג'בייל אהובי

  6. תודה אריק אחלה סיקור, רק חבל שנפלת על משחק אימון

  7. גם שנה שעברה היה דיבור על זה שהם נחלשו
    אחרי שהם העלו הילוך בפלייאוף העובדה שאחת מקבוצות העונה הסדירה הטובות בהיסטוריה (יוסטון של 17\18) הצליחה לקחת מולם 3 משחקים (וגם זה בגלל הפציעה של איגודאלה) הכניסה את כולם לשוק
    בקיצור, שחררו, עם קאזינס או בלי קאזינס, חכו תראו אותם בפלייאוף

כתיבת תגובה

סגירת תפריט