פרסי העונה בNFL/ צוות הופס פוטבול

פרסי העונה בNFL/ צוות הופס פוטבול

יותר פופולרי מהESPY, יותר מלהיב מהפרובול, צוות הופס פוטבול גאה הציג בפניכם את נבחרי העונה שלנו לעונת 2018-19 בNFL.

נבחרי העונה בNFL

אמנם העונה הסדירה כבר מאחורינו, ואנו נמצאים כבר עמוק בתוך הפליאוף (פריוויו וסיקור משחקי השבוע כמובן יעלו בהמשך השבוע), אך כעת אנו משלימים חוב מהשבוע שעבר ומציגים בפניכם את נבחרי העונה הסדירה של צוות "הופס" פוטבול.

מוזמנים להביע דעתכם, ולכתוב לנו מהו הדירוג שלכם בכל אחת מ10 הקטגוריות שבחרנו.

MVP:

עידו – דרו בריס (QB, ניו אורלינס סיינטס)

סטטיסטיקה בולטת: 3992 יארד, 74% השלמה (ראשון בליגה), 5 איבודם בלבד (!), 115.7 רייטינג (ראשון בליגה)

בריס הוליך את קבוצתו למאזן מדהים של 13-2(לא שותף במחזור האחרון), תוך שהוא מציג אחוזי השלמה נדירים, וממעיט באיבודים. זוהי הייתה העונה הטובה בקריירה כמעט בכל הפרמטרים עבור בריס, ולאחר ששבר במהלך העונה את שיא היארדים, אין ראוי ממנו לזכות בתואר.

פריים טיים זק דרו בריס

המוסר המדויק ביותר ומנהיג למופת של הקבוצה הטובה ביותר העונה. כן, ויש גם ״מגיע״ בספורט ולבריס שמעולם לא זכה בתואר ה MVP בהחלט מגיע.

שחר – דרו בריס

יש דברים שאנחנו בני התמותה לא מסוגלים להבין.כמו איך בחור בן 40 מוצא כל יום את הכוח לקום בבוקר ולשחק את המשחק הפיזי בעולם. יותר מזה, איך הוא מסוגל, אחרי שנים של בינוניות להיות מטרה ניידת לשחקנים מפלצתיים ששוקלים כמו שלושה בני תמותה אחרים. אך השאלה האמיתית היא איך בנאדם מצליח לשבור כל שיא אפשרי בעוד הוא מוביל את קבוצתו למאזן הטוב בליגה. הפרס הזה היה צריך להגיע אליו ממזמן, אך טוב מאוחר מאשר אף פעם.

רביב – דרו בריס

בלי הרבה דרמה, בלי הרבה סקנדלים, סיפורים על אקצנטריות סופרמודל בתור בת זוג ומאמן גאון אך אנטי סוציאלי, דרו בריס שומר על מקומו בצמרת העילית של הק"ב ומציג מספרים מעוררי השתאות כל עונה. כשצריך הוא סוחב את הקבוצה על הגב וכשמתאפשר הוא נותן את מרכז הבמה לכישרונות אחרים.
אחוזי הדיוק שלו הם בלתי אנושיים והוא מסוגל לייצר כוכבים לא משנה מי תשים בצד השני של המסירה.

יניב – דרו בריס

רוב הסיכויים שהבחירה הרשמית תהיה מהומס בזכות המספרים הנדירים שהשיג השנה, אבל הבחירה האישית שלי הולכת לדרו בריס. בגיל 39, מוביל בריס את קבוצתו למאזן הטוב בליגה כולה. כמו כן שבר בריס השנה את שיא היארדים הכוללים לק"ב, חצה את רף ה-500 ט"ד בקריירה, ניצח סוף סוף את הרייבנס, והפך לשחקן השלישי בסך הכל שניצח את כל קבוצות הליגה האחרות. אה כן, ובריס הוא ספורטאי למופת ואישיות מרשימה גם מחוץ למגרש, אז מבחינתי הוא הזוכה בתואר מצטיין השנה.

תמימות דעים. כי לפעמים מגיע. דרו בריס.


שחקן ההתקפה של העונה
:

עידו – טוד גרלי, (,RB לוס אנג'לס ראמס)

סטטיסטיקה בולטת: 1251 יארד, 21 ט"ד (17 בריצה, 4 בתפיסה) – ראשון בליגה, 130.8 יארד בממוצע למשחק.

טוד גרלי הפך לנשק ההתקפי הכי טוב בליגה כשהתעלה על עצמו גם העונה, והוליך את התקפת הראמס לביתיות בפלייאוף כשהוא מספק בממוצע כמעט 1.5 ט"ד במשחק! עונה מדהימה עבור הכוכב, שהופך את התקפת הריצה של קבוצתו לאימתנית מאי פעם.

פריים טיים זק – פטריק מהומס (QB, קנזס סיטי צ'יפס)

סטטיסטיקה בולטת: 5069 יארד (שני בליגה), 50 ט"ד (ראשון בליגה), 113.8 רייטינג (שני בליגה)

עונה פנומנלית של 5000 יארד ו 50 ט״ד בפעם השניה בהסטוריה וכל זאת בעונתו הראשונה כק״ב פותח.

שחר – פטריק מהומס

יש שני שחקנים בהיסטוריה של הליגה שמסרו ל-50 טאצ'דאונים ו-5000 יארד בעונה אחת. הראשון עונה לשם פייטון מאנינג ועשה את זה בגיל 37 אחרי קריירה שהעמידה אותו בשורה הראשונה לקאנטון. השני הוא ילד בן 23 שפתח לראשונה בקריירה. אז נכון הוא נהנה משיטה מטיבה וכלים התקפיים של קווטרבק היה יכול לחלום עליהם, אבל כשמדובר במספרים כאלה ההצלחה לא יכולה להיות מקרית.

רביב – פטריק מהומס

אני אישית לא האמנתי שהילד הזה, שלוקח את המושכות של פרנצ'ייז מצליח למדיי, וממלא את מקומו של ק"ב ששמר על הקבוצה ברמה גבוהה, טומן בחיוך הילדותי והקול המצפצף מישהו שפוטבול נמצא אצלו בדם ותפקיד הק"ב הסופרסטאר מיצר המהלכים הגדולים תפור למידותיו. חלק מהקרדיט מגיע לאנדי ריד הלוחש לק"ב אבל אף אחד לא יכול לקחת ממהומס את החשמל שהוא הכניס לאיצטדיון של הצ'יפס והתקפות הבליצ קריג עמוסות הניקוד שהוא הנהיג.

יניב – פטריק מהומס

איזו עונת פריצה מדהימה עברה על שחקן השנה השנייה, שקיבל השנה את מפתחות התקפת קנזס סיטי צ'יפס, והוביל אותה למקום ראשון בAFC, עם יכולות התקפיות מרשימות. 5,097 יארדים ו-50 (!!) ט"ד במסירה הם מספרים היסטוריים, וימים יגידו אם מהומס ימשיך את ההצלחה גם בשנים הבאות, אבל השנה הזאת היא שלו, שחקן ההתקפה מספר אחד בליגה.

 

לילד יש את זה. טריק מהומס.

 

שחקן ההגנה של העונה:

עידו – אהרון דונלד (DT, לוס אנג'לס ראמס)

סטטיסטיקה בולטת: 20.5 סאקים (ראשון בליגה), 59 תאקלים, 4 פאמבלים.

הלחץ המטורף שדונלד מייצר השנה על הקווטרבקים היריבים, כשאת כל זה הוא עושה מעמדת הדיפנסיב תאקל, כשיש עליו בכמעט 70% מהזמן שמירה כפולה הוא פשוט בלתי נתפס. טכניקה מדהימה, עבודת רגליים משובחת, וכוח מתפרץ שאף קו התקפה לא יכול להתמודד עמו. מפלצת.

פריים טיים זק – חליל מאק (LB, שיקאגו ברס)

סטטיסטיקה בולטת: 12.5 סאקים, 47 תאקלים, 6 פאמבלים (שלישי בליגה)

במו ידיו הפך את הגנת שיקגו מסבירה לטובה והמאיימת ביותר בליגה.

שחר – אהרון דונלד

בתחילת העונה דיברו על איכות ההגנה של הראמס וציינו שהם מעמידים שחקנים מצטיינים בכל עמדה ומאומנים על ידי אחד ממוחות ההגנה הגדולים בהיסטוריה של ה-NFL. אבל עם שריקת הפתיחה השחקנים שלה נעלמו כולם, מלבד שחקן אחד באחת העמדות כפויות הטובה בליגה. דונלד היה מכונת הריסה של איש אחד ובשנה אחת העמיד שורת סאקים (20.5) שמרבית השחקנים בעמדה שלו היו קונים עבור עמודת התיקולים ושינה לחלוטין את סגנון ההתקפה של היריבה. יהיה לו גם מקום של כבוד בפודיום בתחרות של שחקן השנה.

רביב – אהרון דונלד

אני חשבתי שהוא דיווה. אהרון דונלד שבת את רובה המוחלט של הטרום עונה במטרה לקבל את השכר הכי גבוהה בקרב שחקני ההגנה בNFL, וחשבתי שהדילוג על אימוני הטרום עונה יתבטא בביצועים ואולי גם הכסף הגדול יגרום לו להוריד הילוך ולנוח על זרי הדפנה

איך שטעיתי ואני מוכן לאכול את הכובע. דונלד המשיך להיות מפלצת הרסנית על הקווים. הלחץ הבלתי פוסק שהוא הפעיל על כיס היריב עשה לראמס עבודה הרבה יותר קלה משני צידי הכדור. בעונת קריירה הוא לא הפסיק להפיל את הק"ב היריב ועבר את שיאו האישי הרבה לפני תום העונה הסדירה שלא לדבר על מוביל בקטגוריה זו בהפרש ניכר מהבא אחריו.

יניב – אהרון דונלד

ישנם שחקנים, שיריבות שוברות את הראש כיצד ניתן לעצור אותם. ארון דונלד הוא אחד מאותם יחידי סגולה. גם עם שמירה כפולה ברוב המהלכים, השיג דונלד 20.5 סאקים העונה (ראשון בליגה), ויש לו הרבה מניות בהצלחה של הראמס השנה.

 

כוח הרסני, אהרון דונלד.

 

רוקי ההתקפה של העונה:

עידו – סקוואן בארקלי (RB, ניו יורק ג'איינטס)

סטטיסטיקה בולטת: 2028 יארד מהסקרימג' (ראשון בליגה), 15 ט"ד (11 בריצה, 4 בתפיסה).

סקוואן בארקלי נתן עונה מהסרטים שהפיחה המון תקוות בקרב אוהדי הג'איינטס האומללים, כשאת הנתונים נפלאים הללו הוא מספק למרות קו התקפי מהחלשים בליגה. שילוב של זריזות וכוח שמקנים לו ורסטיליות נדירה.

פריים טיים זק – בייקר מייפילד (QB, קליבלנד בראונס)

סטטיסטיקה בולטת: 3725 יארד, 27 ט"ד, 93.8 רייטינג

סקוואן בארקלי נתן עונה פנומנלית אבל מייפילד לקח מנהיגות והביא קבוצה שהייתה פתטית בשנה שעברה אל סף עליה לפלייאוף. נותן המון תקווה לעידן חדש ומבטיח בעיר שאיבדה את לברון.

שחר – בייקר מייפילד

כנראה שזאת תהיה ההתלבטות הכי גדולה לפרסי העונה, כאשר גם לסקוואן בארקלי יש קייס לא קטן. אך בחרתי לתת את הפרס לשחקן שהצליח לשנות את הנרטיב של הקבוצה הכי לוזרית באמריקה ולהפוך אותה לזאת שכולם רוצים להיות בה. עכשיו רק נשאר להנהלת הקבוצה לעשות את החלק שלה ולצוות לו מאמן שיעשה ממנו כוכב.

רביב – סקוואן בארקלי
הדבר היחידי שגרם למשחקים של הניו יורק ג'יינטס להיות סבילים לצפייה. אבל בלי שום קשר, סקוואן ברקלי, כפי שהובטח, הוא פרפורמר ספקטקולרי, ורסטילי ומלהיב שמסוגל לקחת כל מהלך ולהפוך אותו להיילייט.

יניב – סקוואן בארקלי

איזו עונה חלומית עברה על הבחירה השניה בדראפט האחרון. 1,307 יארדים ו-11 ט"ד על הקרקע, 721 יארדים ו-4 ט"ד באוויר, והרי לכם עונה דומיננטית של רץ אחורי רוקי, וזה עוד בקבוצה עם מאזן גרוע. בניו יורק יכולים להתרכז עכשיו במציאת ק"ב העתיד, בגזרת הרץ האחורי הם מסודרים לשנים הבאות.

 

מכונת הילייטס, סאקוון בארקלי.

 

רוקי ההגנה של העונה:

עידו – דרווין ג'יימס (S, לוס אנג'לס צ'ארג'רס)

סטטיסטיקה בולטת: 3 יירוטים, 105 תאקלים, 3.5 סאקים

הגניבה של הדראפט בעיניי. אתלט על שמכסה שטחים בצורה נפלאה, ולוקח חלק בהגנה טובה מאוד ובקבוצה מצוינת. עדיין תמוהה איך הוא הדרדר עד המקום ה17 בדראפט. הצ'ארג'רס הרוויחו שומר ברמה גבוהה מאוד לסקנדרי שלהם בשנים הקרובות.

פריים טיים זק – דריוס לאונרד (LB, אינדיאנפוליס קולטס)

סטטיסטיקה בולטת: 163 תאקלים (ראשון בליגה), 7 סאקים, 4 פאמבלים, 2 יירוטים

חלק משמעותי מההגנה המצוינת של הקולטס שביחד עם החזרה של אנדרו לאק (אחזור אליו בקטגורית הקאמבק) הפכה אותם להפתעה הנעימה של העונה.

שחר – דריוס לאונרד

הוא אומנם לא נבחר לפרובול אבל העיתונאים שמסקרים את הליגה ידעו לבחור אותו לקבוצה הראשונה של הליגה – ובצדק. הליינבקר של אינדיאנפוליס הגיע ממכללה קטנה מאוד ל-NFL וקיץ אחד הצליח להתאקלם למהירות של המשחק בליגה וגם להפוך לשחקן עם הכי רבה תיקולים, שני נתונים שאסור לזלזל בהם. הקולטס יכולים להיות רגועים לשנים הבאות.

רביב – דרווין ג'יימס

במשחק הווילד קארד מול בולטימור רייבנס, הצ'ארג'רס היו צריכים לעצור את הריצה של לאמאר ג'קסון. הם הורידו את ג'ימס לשחק קרוב ללין, כמעט כמו ליין בקר. התוצאה, שיתוק אפקטיבי של משחק הריצה של הרייבנס וניצחון במשחק. כזו ורסטיליות והצלחה קשה למצוא בשחקן NFL ועל אחת כמה וכמה ברוקי.

יניב – דריוס לאונרד

לליינבקר שנבחר במיקום הרביעי בסיבוב השני (36 סה"כ) יש 163 תאקלים משולבים, מה שמציב אותו במקום הראשון בליגה, הישג מדהים לרוקי. הוא נמצא בכל מקום במגרש, קורא מהלכים כמו שחקן מנוסה בהרבה, והרבה בזכותו ההגנה של הקולטס ביצעה קפיצת מדרגה השנה.

 

מכונת תאקלים, דאריוס לאונרד.

 

קאמבק העונה:

עידו – אנדרו לאק (QB, אינדיאנפוליס קולטס)

סטטיסטיקה בולטת: 4593 יארד (חמישי בליגה), 39 ט"ד (שני בליגה)

נדמה כי עוד מפתיחת העונה לכולם היה ברור שהוא הולך להיות קאמבק העונה. ובכל זאת, לאק הוליך בגאון את הקולטס לפלייאוף לאחר פתיחת עונה מזוויעה, כשהוא מציג יכולת טובה מאוד. אנדרו לאק חזר להיות כוכב פוטבול, ובגדול.

פריים טיים זק – אנדרו לאק

היו המון שאלות לגבי יכולתו לחזור ליכולת סבירה אחרי העדרות כה ארוכה אבל לאק לא רק חזר אלא נתן אולי את העונה הטובה בקריירה ומוביל את הקולטס עמוק אל תוך הפלייאוף.

שחר – אנדרו לאק

במחזור הרביעי עוד תהינו אם יחזור להיות השחקן כשהיה פעם, לאחר שהעלו את הקווטרבק המחליף, ג'קובי בריסט, למהלך הייל מארי בסיום המשחק. אך לאחר שהשיג 37 טאצ'דאונים במהלך העונה והוביל את קבוצתו לניצחון בפלייאוף (על יריבו לתואר ג'יי ג'יי וואט) אפשר להגיד בפה מלא שלאק חזר להיות אחד הקווטרבקים המובילים בליגה.

רביב – ג'יי ג'יי וואט (DE, יוסטון טקסאנס)

סטטיסטיקה בולטת: 16 סאקים (שני בליגה), 61 תאקלים, 7 פאמבלים (ראשון בליגה)

אחרי שנים של פציעות חוזרות ונישנות הייתי מוכן כבר להספיד את וואט ולשלוח אותו לקריירה בתור פילנתרופיסט במקום קריירת הפוטבול שלו. אבל לוואט היו תוכניות אחרות והוא הוכיח שהוא יכול לכבוש מחדש את מקומו בצמרת שחקני ההגנה של הליגה ואילמלא העונה המפלצתית של שחקן ההגנה של השנה שליאהרון דונלד, וואט היה שחקן ההגנה הכי טוב של השנה.

יניב – אנדרו לאק

הוא חזר, ובגדול. אחרי שהחמיץ את כל עונת 2017 עקב פציעה, פתח הק"ב את עונת 2018 בצורה מהוססת משהו, אבל מסיים אותה ביד חזקה ובזרוע נטויה, ומשכיח כל זכר לפציעה.

 

הוא חזר! אנדרו לאק.

מאמן העונה:

עידו – אנדי ריד (קנזס סיטי צ'יפס, 4-12, מקום ראשון בAFC)

אנדי ריד הוותיק, הוביל השנה את אחת ההתקפות הטובות בליגה בשנים האחרונות, כשהוא נהנה מעונה היסטורית של פטריק מהומס, לצד הפריחה של טייריק היל וטראוויס קלסי, ולא מן הנמנע שנראה אותו חוגג בפברואר הקרוב.

פריים טיים זק – אנדי ריד

הימור על מהומס כק״ב פותח והוויתור על סמית נראה ברור עכשיו אבל לווה בהרבה חששות. ריד עם מהומס הפכו את התקפת הצ׳יפס לטובה והמהנה ביותר בליגה. גם העובדה שהוא מצליח לפזר עוזרים שמצליחים ברחבי הליגה (מאט נאגי בשיקגו שהיה מתאם ההתקפה של ריד בשנה שעברה, הוא לדעתי במקום השני במרוץ לתואר מאמן העונה) מדברת לזכותו.

שחראנתוני לין (לוס אנג'לס צ'ארג'רס, 4-12, סיד 5 בAFC)

 מאמן הצ'ארג'רס זכה בכבוד המפוקפק של לאמן קבוצה שעזבה את העיר שלה. לצערו, לא רק שאוהדי סן דייגו התנכרו לקבוצה, גם בלוס אנג'לס לא מיהרו לאמץ אותם. לזה צריך להוסיף את ההיסטוריה של הקבוצה, כאחת הלוזריות הגדולות של הספורט האמריקאי ואת העובדה שהם שיחקו, מעשית, 16 משחקי חוץ על מנת להבין את גודל ההישג. למרות הקשיים הוא הצליח לסיים עם המאזן השני בטיבו ב-AFC כאשר רק חוק ארכאי מנע ממנו לקבל את יתרון הביתיות ושבוע חופש בפלייאוף.

רביב – פרנק רייך (אינדיאנפוליס קולטס, 6-10, סיד 6 בAFC)


איך הוא הצליח להחזיר את אנדרו לאק להיות אחד מהק"ב עילית כשכולם כבר הספידו אותו ואת הזרוע שלו? איך הוא הצליח לחשל קו התקפה מהטובים בליגה? איך הוא לא הפסיק לנצח משחקים עם משחק ריצה כמעט לא קיים? איך ההגנה פרחה באינדיאנפוליס והוציאה כוכבים כמו דאריוס לאונרד בשנתו הראשונה? הקולטס הגיעו לפליאוף לאחר כמה עונות גירוד תחתית בשנתו הראשונה של רייך ועל זה מגיע לו התואר.

יניב – אנתוני לין

השנה יש לא מעט מאמנים ראויים, ולאחר התלבטות לא קלה זכה בכבוד אנתוני לין, מאמן הלוס אנג'לס צ'רג'רס. בעונתו השנייה כמאמן הצ'רג'רס, הנחיל לין לקבוצתו מנטליות של מנצחים, הישג מרשים ביותר למאמן בקבוצה עם מסורת "לוזרית" בלתי מבוטלת, שאפו.

 

תמיד בטופ. אנדי ריד.

 

הקבוצה המפתיעה של העונה:

עידו – סיאטל סיהוקס (6-10, סיד 5 בNFC)

פרה סיזן סוער עבר הסיהוקס שפירקו לחלוטין את ה"לגיון בום", וחיזקו בדראפט את משחק הריצה. הטלטלה נמשכה עם פציעתו המתוקשרת של ארל תומאס בשבוע 4. אך סיאטל גילתה לאורך כל העונה קשיחות, והפכה את משחק הריצה שלה לנשק קטלני בהובלתם של כריס קארסון וראסל ווילסון הנהדר, ועל אף קו התקפה מחפיר (הרשה 51 סאקים!), הקבוצה הצליחה להגיע לפלייאוף כנגד הציפיות.

פריים טיים זק – אינדיאנפוליס קולטס (6-10, סיד 6 בAFC)

אני קצת חוזר על עצמיהציפיות בתחילת השנה היו שהקבוצה תתרכז רק בלבדוק מי נשאר ומי עוזב ותתחיל לבנות עצמה מחדש לשנים הבאות. זה רק התחזק כשהקבוצה החלה את העונה במאזן 1- 5. אבל אז היה טוויסט בעלילה ומשם הם דהרו קדימה, הגיעו לפלייאוף וגם לא נעצרים שםהרבה נחת לאוהדים שסבלו לא מעט בשנים האחרונות.

שחר – דאלאס קאובויס (6-10, סיד 4 בNFC)

משעט מאוד אנשים הימרו על הקבוצה הזאת שתגיע לפלייאוף בתחילת העונה, מעט אפילו יותר הימרו עליה במחצית העונה כשהתחילו דיבורים על פיטוריו של המאמן ג'ייסון גארת'. אך לאחר טרייד עם אוקלנד שהביא את הרסיבר אמרי קופר הקבוצה יצא לרצף ניצחונות שהסתיים (בינתיים) בזכייה בבית המזרח ב-NFC ובניצחון פלייאוף על סיאטל.

רביב – אינדיאנפוליס קולטס

חצי מהליגה לא נמצאת בדירוג שחשבתי שתמצא בתחילת השנה. אבל כשאני מסתכל על מתמודדי הפלייאוף וחושב מי נראה לי הכי מוזר שנמצא שם, יהיו אלו אינדיאנפוליס קולטס.

יניב – אינדיאנפוליס קולטס

מארבעה ניצחונות בעונה הקודמת לעשרה ניצחונות (שיפור של 250%), עם מקום 8 בדירוג DVOA לעומת 31 בעונה הקודמת, ולקינוח העפלה לפלייאוף, הקולטס הם ללא ספק הקבוצה המפתיעה של העונה, הן במיקום והן ביכולת.

 

הקולטס. הפתיעו לטובה.

 

הקבוצה המאכזבת של העונה:

עידו – מינסוטה וייקינגס (1-7-8)

אחרי עונה פנטסטית, ועם החתמתו של קירק קאזינס נדמה היה כי מינסוטה היא פייבוריטית ברורה ללכת עד הסוף העונה. אך משהו השתבש בדרך, ההגנה נחלשה להחריד והייתה אפורה למדי, ההתקפה הייתה חד מימדית והתבססה על משחק המסירה בלבד, ועל אף שהגיעו למחזור האחרון עם סיכוי להעפיל לפלייאוף, הוויקינגים כשלו ונאלצו להישאר בבית כבר מינואר.

פריים טיים זק – גריין ביי פקרס (1-9-6)

בעונה שבה רוג׳רס (הק״ב הטוב בליגה) בריא, משחק היטב אבל הקבוצה אפילו לא מתקרבת לפלייאוף (ומפטרת את המאמן) – אין ספק שהתואר הזה מגיע לה.

שחר – מינסוטה וייקינגס

לאחר שהגיעה לגמר ה-NFC בעונה שעברה כל הפרשנים בליגה ציפו שייקחו את הליגה בסערה לאחר ההחתמה של הקווטרבק קירק קאזינס שהיה אמור להיות החוליה האחרונה שתוביל את הקבוצה להצלחה. בפועל היא נכשלה בכל מבחן שהעמידו מולה וגם במשחק שבו היו חייבים לנצח כדי להעלות לפלייאוף נראו כמו קבוצה כבויה שרק מחכה שהעונה תסתיים.

רביב – גרין ביי פקרס

נראה שהשעון מתקתק על הקריירה של אהרון רוג'רס וכל עונה שהפאקרס לא מגיעים לפלייאוף, שלא לומר לסופרבול, היא פספוס פוטנציאל ובכי לדורות. הנהלת גרין ביי חשבה שאהרון רוג'רס חסין כדורים ולא משנה מכמה נכסים הם יפטרו , הוא ימשיך לעשות מהלכים גדולים ולהוביל את הקבוצה להישגים. אבל מסתבר שהוא רק בן אדם וגם הוא סובל כשהקבוצה יורדת מנכסיה .השינוי בהנהגה הוא מבורך ונראה אם יתבטא בעונה הבאה, כי חבל עליו.

יניב – ג'סונוויל ג'אגוארס (11-5)

איך, אבל איך אפשר ליפול כך? מהופעה בגמר הAFC למאזן 11-5 מזעזע, עם סדרת משחקים מביכים, בעיקר בתחום ההתקפי. ולא, אי אפשר להאשים את בורטלס בכל תחלואי הקבוצה, הכישלון הוא מערכתי ומקיף.

המשחק הכי טוב של העונה:

עידו – לוס אנג'לס ראמס – קנזס סיטי צ'יפס 51:54 (שבוע 11)

כנראה המשחק שמסמל יותר מכל את הלך הרוח של הNFL העונה. התקפה, התקפה, ועוד קצת התקפה. חגיגת טאצ'דאונים לא נורמלית באל.איי גרמה לכך שבפעם הראשונה בהיסטוריה שתי קבוצות חצו את רף 50 הנקודות באותו משחק, כשהם ללא ספק מסבים הנאה מרובה לכל מי שנכח באיצטדיון או צפה בטלוויזיה ( מי שבמקרה פספס – חובה לראות תקציר).

פריים טיים זקלוס אנג'לס ראמס – קנזס סיטי צ'יפס 51:54 (שבוע 11)

בלי ספק המשחק בין הראמס לצ׳יפס. משחק של שתי התקפות פנומנליות שייצר מעל 100 נקודות בפרייםטיים וקרב צמוד עד לסיום. תענוג צרוף.

שחר לוס אנג'לס ראמס – קנזס סיטי צ'יפס 51:54 (שבוע 11)

רק תפתחו את הלוח התוצאות, הוא יסביר לכם כל מה שאתם צריכים לדעת.

רביב – גרין ביי פקרס – שיקאגו ברס 23:24 (שבוע 1)- קאמבק מדהים של אהרון רוג'רס הוא החומר ממנו קורצו אגדות ומשחקים שנזכור לעוד שנים ארוכות.

יניב לוס אנג'לס ראמס – קנזס סיטי צ'יפס 51:54 (שבוע 11)

המשחק הראשון אי פעם שבו שתי הקבוצות משיגות +50 נקודות, שתי קבוצות במפגן שיא, תענוג!

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. שוב תודה על פינה מצוינת שאותי אישית הכניסה לאתר (עם דחיפה חזקה מצד וואלה).

    בחירות, MVP: מהומס, הנדס דאון. עם כל החיבה וההערכה לבריס, אי אפשר להתעלם מהקורטרבק הכי אקספלוסיבי עם המספרים הכי מרשימים בליגה.

    טיעונים שלא הוצגו: קנזס במצבה הנוכחי חייבת מישהו שמייצר כאלו מספרים כי ההגנה לא יכולה לעצור גם קבוצת תיכון, ההתקפה עשתה ממוצע של 29 או 39 נקודות בהפסדים (הבדל משמעותי, סליחה פשוט לא זוכר). כל qb סביר היה מפסיד שם לפחות 7 משחקים אם לא יותר. לבריס מצד שני היו המון דרייבים מכריעים.

    שחקן ההתקפה: מהומס, בהינתן שהוא לוקח mvp אז גרלי. הייתי מוריד נק' לגרלי על ההופעות האחרונות אבל ככה זה נראה שאין לך מישהו שיכול לקחת אפילו 7-8 נשיאות במשחק ממך. יש לשקול את זיק שהיה מוביל את הליגה ביארדס פרום סקרימג' עם היה משחק את המשחק האחרון. בנוסף כל ההתקפה של דאלאס בנויה עליו. הטיעון נגד: התחילו לנצח רק אחרי שאמרי קופר הגיע.

    שחקן ההגנה: דונאלד, שיא עמדה ושיא פרנצ'ייז, דומיננטיות היסטורית.

    רוקי התקפי: בייקר, שבר את השיא של מאנינג + כל מה שרשמו למעלה.

    רוקי הגנתי: דרווין ג'יימס.

    שחקן קאמבק: לאק, מקום 2 בtd, הובלה לפלייאוף. הכי מרשים מבחינתי זה שהרבה פרשנים מדברים על זה שהיה בריא לגמרי רק ממחזור 7 ומאז 1-9.

    הפתעת העונה: למאר ג'קסון והרייבנס, הריצה של ה1-7 אחרי הפתיחה החלשה הייתה מאוד מרשימה עם התקפה שנותנת להגנה שלה להיות בין 2 הטובות בליגה.

    אכזבת העונה: קרוליינה, קבוצה שחזקה בכל כך הרבה עמדות, במיוחד בהגנה ועדיין פשוט מתמסמסת, פיספוס גדול.

    משחק העונה: ראמס-צ'יפס, אחד ממשחקי העונה הרגילה הגדולים בכל הזמנים

  2. עברו פה את וואלה בכמה רמות.

    MVP "אם כבר עושים כיבוד זקנים אז עד הסוף פיליפ ריברס.
    אכזבות:תוסיפו את הפאלקונס,סטילרס והרייבנס. בדגש על המאמנים שלהם.
    רוקי:פיליפ לינדסי הוא הרוקי הראשון שלא נבחר בדראפט ועושה פרו בול.
    מאמן:אנתוני לין. הפך קבוצה לוזרית טהורה בלי אוהדים לכזאת שיכולה לנצח בחוץ כל אחת.
    קאמבק העונה ומשחק העונה:הצ'ארג'רס בקנזס. דרמה עד השניה האחרונה וגם ההגנות לקחו חלק במשחק. בקיצור כל מה שצריך בפוטבול.
    הפתעה:בייקר והבראונס.
    פחות מתלהב מהקולטס שמשחקים בבית הכי חלש בליגה.

    1. אפשר לא להתלהב מהקולטס, אבל הבית שלהם הוא ממש לא הכי חלש בליגה.
      למעשה זה הבית היחידי בליגה עם שלוש קבוצות במאזן חיובי.

    1. אז ככה:
      – 7 ט"ד לצ'יפס, כולל אחד של ההגנה
      – 7 ט"ד לראמס, כולל 2 של ההגנה
      ואגב, 8 סאקים, 5 פאמבלים ושלוש חטיפות מראים שהיו שם הגנות, מה שרק מעצים את המשחק.

  3. תודה רבה על כל השנה.
    MVP מילולית – לאק/ווילסון. מעשית – בריס.
    שחקן ההתקפה -אין לי פה החלטה משמעותית, מה גם שאני לא מבין למה אם בריס או מהומס הmvp אז הפרס הזה לא אוטומטית שלהם, אז אני אתן קצת כבוד לאחרים שראויים לאזכור. הופקינס, ארטז וקיטל עשו עונות אישיות מדהימות.
    שחקן ההגנה. מאק או דונלד. אני הולך על מאק בגלל ההצלחה הקבוצתית לעומת הראמס שהביאו כוכבים כמו סו וטאליב והיו הגנה פחות טובה משיקגו. שווים אזכור זה וואט ובובי ווגנר.
    רוקי ההתקפה – בקלי. בלעדיו ג'איינטס היו עם הבחירה הראשונה לדעתי.
    רוקי ההגנה – לאונרד.
    הקבוצה המפתיעה ומאמן העונה – סיאטל ואי די והמאמנים שלהם ראויים במידה שווה.
    הייתי הולך על קארול כמאמן ואינדי כקבוצה המפתיעה.
    המאכזבת – באמת תחרות קשה. אלך עם ג'קסונוויל. בניגוד למינסוטה ג'קסונוויל אפילו לא הייתה קרובה.
    המשחק הכי טוב – כנראה הבחירה הקלה.

    הMVP האמיתי – צוות כתבי הפוטבול של הופס.
    תודה רבה!

    1. הרבה מדברים על בובי וואגנר, ואני מבין שאתה אוהד סיהוקס, אך צריך לציין את לוק קיכלי שתמיד לוקחים אותו כמובן מאליו. הוא נתן השנה עונה מדהימה שנעלמה מעיני הציבור הרחב רק בגלל הכישלונות של קרוליינה.

      1. אין ספק שאובייקטיבי אני לא.
        קיקלי מדהים, אבל דווקא זוכה להכרה עד כמה שידוע לי והקבוצה שלו הייתה אחת מהמאכזבות.
        ווגנר היה בהגנה שאיבדה את צ'אנסלר, שרמן, בנט ואווריל, בתחילת העונה את תומאס ורוב העונה בלי קיי ג'יי רייט.
        הוא היה המוביל בהגנה והכוכב שלה ועשה הכל מהכל, בקבוצה שהפתיעה ביכולת ההגנתית שלה.

  4. אם רוב עד כל הבחירות השונות, קשה להתווכח,
    אבל אני אנסה בכל זאת –
    .
    רוקי ההתקפה:
    נלסון. קולטס.
    הסיבה שאפשר לדבר על הקמבאק של לאק, לדעתי, זה קו ההתקפה. ואת קו ההתקפה של הקולטס מוביל בגאון, נלסון, היישר ממורמי הסיבוב הראשון בדראפט.
    נכון, אין לו מהלכים שובי עין ולב כמו אלו של בקלי,
    אבל התרומה הכוללת שלו, לדעתי, עולה על זו של כל רוקי התקפי אחר.
    .
    תודהף חברים. אחלה פוסט.

      1. ככל הנראה אתה צודק.
        .
        2 דברים:
        ההגנה של יוסטון סיימו את העונה במקום ה-12 ביארדים למשחק,
        במקום ה-4 בנק' למשחק,
        במקום הראשון בסאקס.
        "הגנה חלשה", הם לא.
        .
        אם רק היה להם איזה נלסון בקו ההתקפה…

להגיב על נתן ל לבטל

סגירת תפריט