מכללות: בחירות אמצע עונה / ערן שור

 

חזרנו אחרי שבועיים פגרה.

כמו שכתבתי לפני חדשיים, עונת הכדורסל במכללות קצרה מאוד. רק התחלנו וכבר אנחנו באמצע. ינואר הוא גם החודש שבו מתחילים לשחק כמעט רק בתוך הקונפרנסים והמאבקים של המכללות הבכירות נעשים ברובם קשים יותר (אלא אם כן קוראים לך גונזאגה או נבאדה). אז כמיטב המסורת (שמעון!), הגיע הזמן לבחירות אמצע עונה.

 

MVP: דיוק אמנם הפסידה משחק השנה, אבל כל העיניים עליה, והסיבה העיקרית לזה היא כמובן תופעת הטבע בשם זאיון וויליאמסון. ולמרות זאת, לא מדובר כאן על בחירה קלילה. זאיון הוא אמנם המועמד הבלתי מעורער ללכת ראשון בדראפט והפוטנציאל הכי גדול להיות כוכב בליגה של הגדולים. אבל כששופטים MVP זה לא השיקול המרכזי, אלא מה התרומה של השחקן לקבוצה שלו, כמה הקבוצה טובה, וכולי. אז אם מסתכלים נניח על העשירייה הראשונה במכללות, רואים שגם לשחקנים כמו גראנט וויליאמס ואדמירל סקופילד (טנסי), רוי האצ'ימורה ובראנדון קלארק (גונזאגה), או אפילו ג'ארט קלבר (טקסס טק) יש מה לומר במאבק על התואר. הסיפור עוד לא סגור לדעתי ובהחלט ייתכנו מהפכים, בעיקר אם דיוק תפסיד כמה משחקים ב-ACC.

ובכל זאת, עד עכשיו וויליאמסון נותן עונה מהסרטים, עם משחק אטרקטיבי ומלא בהיילטים (תראו את ה-360 מהמשחק האחרון למטה), אבל גם יעילות בלתי נתפסת בשני צידי המגרש. 20 נקודות ב-66% מהשדה, 9.5 ריבאונדים, 2 אסיסטים, 2 חטיפות, ו-2 חסימות למשחק. אנרגיה בלתי נגמרת בשני צידי המגרש. וסטטיסטיקות מתקדמות שלא היו כמוהן ב-10 השנים האחרונות במכללות, כמו למשל העונה הכי טובה בשני מדדים חשובים: PER ובוקס פלוס/מינוס. כשצופים במשחק של דיוק, העיניים פשוט מתהפנטות אליו. בין היתר בגלל מהלכים כמו זה מהמשחק האחרון מול קלמסון:

 

 

החמישייה: נלך כאן עם העמדות המסורתיות:

פוינט גארד: ג'א מוראנט (סופומור; מרי סטייט). הסטטיסטיקות של שחקנים מקולג'ים קטנים תמיד חשודות ודי נדיר שהם מצליחים להתברג לדיונים על מצטייני העונה. אבל מאלו של ג'א מוראנט, הג'יימס הארדן של מרי סטייט, קצת קשה להתעלם. 23 נקודות (מקום 12 במכללות), 10 אסיסטים (ראשון), ו-7 ריבאונדים למשחק. וגם סגנון משחק מלהיב, ואתלטיות שבהחלט יכולה להתרגם בהצלחה לרמה הבאה. החסרונות הבולטים הם הקליעה מבחוץ (31%), האיבודים (5 למשחק) וההגנה החלשה. אפשר לקרוא עליו עוד בכתבה המצויינת של יונתן.

סקנד גארד: אר ג'יי בארט (פרשמן; דיוק). דיברתי על אר ג'יי מספיק בפוסטים קודמים. יש מי שהוא מאכזב אותו ולא מעט מאמינים שהוא הולך להיות בינוני ב-נבא. לדעתי עדיין מוקדם לקבוע. אבל בינתיים במכללות הוא מציג מספרים מצויינים: מוביל את דיוק, את ה-ACC, ואת כל הפרשמנים במכללות בנקודות (23 למשחק), ושני בקבוצה באסיסטים (4 למשחק) ובריבאונדים (7 למשחק). לא תמיד יעיל ולפעמים קצת אנוכי, אבל תמיד אגרסיבי, התקפי, ומלא במוטיבציה.

סמול פורוורד: ג'ארט קלבר (סופומור; טקסס טק). גם עליו כתבתי כבר לא מעט. שני רק למוראנט בפריצה משנת הפרשמן שלו. 19 נקודות, 6 אסיסטים, ו-4 ריבאונדים באחוזים מצויינים (56% מהשדה; 42% משלוש), וגם הגנה טובה והרבה תבונת משחק. לא הכי אתלטי או אקספלוסיבי, אבל שחקן נהדר שנמצא בדרך הבטוחה ללוטרי ואולי אפילו לחמישייה הראשונה.

פאוור פורוורד: זאיון (פרטים למעלה). למרות שהוא השחקן המצטיין בינתיים, אפילו בעמדת הפאוור התחרות לא קלה. גראנט וויליאמס מטנסי נבחר לשחקן השנה ב-ACC בשנה שעברה, הצליח איכשהו השנה להשתפר באופן משמעותי. גם רוי האצ'ימורה של גונזאגה נראה נהדר עם אחוזים מצויינים ושיפור משמעותי בקליעה מבחוץ.

סנטר: בראנדון קלארק (ג'וניור; גונזאגה). האמת שקצת התלבטתי אם לא לבחור כאן את בול בול. רק להזכיר, תופעת הטבע (2) עומדת על 21 נקודות, 10 ריבאונדים, 3 חסימות, ו-50% משלוש. אבל יש שתי בעיות לבחירה כזו. קודם כל, בול שיחק רק תשעה משחקים לפני שנפצע ברגל ועבר השבוע ניתוח שגמר את קריירת המכללות שלו. ובתשעת המשחקים הללו, למרות שהוא נראה לרוב טוב (בעיקר בהתקפה), אורגון לא הבריקה והפסידה למכללות בינוניות כמו טקסס סאות'רן ויוסטון. קלארק לעומת זאת, שעליו כבר כתבתי בהרחבה, מוביל יחד עם האצ'ימורה את גונזאגה המצויינת ומעבר להגנה הנפלאה שלו מספק גם יעילות יוצאת דופן בהתקפה. יש לו 17 נקודות, שמונה ריבאונדים ו-3 חסימות ב-27 דקות למשחק, כשהוא קולע באחוזים נהדרים מהשדה (70%) ושני רק לזאיון בסטטיסטיקות מתקדמות כמו בוקס פלוס/מינוס ו-PER.

 

חמישייה שנייה: קאסיוס ווינסטון (מישיגן סטייט); קארסן אדוארדס (פרדו) אדמירל סקופילד (טנסי) גראנט וויליאמס (טנסי); בול בול (אורגון)

 

חמישייה שלישית: מרקוס האוורד (מרקט) ניקיל אלכסנדר-ווקר (וירג'יניה טק); איגי בראזדייקיס (מישיגן); רוי האצ'ימורה (גונזאגה); ברונו פרננדו (מרילנד)

 

שחקן ההגנה: בראנדון קלארק. האמת שאולי גם כאן מגיע לזאיון הפרס, אבל דיוק קבוצת הגנה מצויינת גם בלעדיו, עם מגינים נהדרים כמו טרה ג'ונס, מרגיז בולדווין וקאם רדיש. במשחק מול טקסס טק למשל הם נעלו את הסל דווקא בדקות שזאיון ישב על הספסל. קלארק לעומתו די מחזיק את ההגנה הלא רעה של גונזאגה, למרות שהשותף שלו לקו הקדמי, האצ'ימורה, הוא מגן בינוני מאוד. לפעמים נדמה שקלארק יכול לעשות הכל. מסוגל לשמור על כל 5 העמדות, חוסם נהדר, יוצא על גארדים ו"מכיל" אותם, מכסה שטחים עבור אחרים, וגם חוטף מצויין. גם עליו כבר כתבתי בהרחבה. גם לצ'ארלס מאתיוס, הפורווד של מישיגן, מגיע כאן אזכור, עם הגנת עילית באחת משלוש קבוצות ההגנה הטובות במכללות (דיוק וטקסס טק השתיים האחרות).

 

הסקורר: קארסן אדוארדס (פרדו) ומרקוס האוורד (מארקט). אחד הדברים המיוחדים במכללות הוא שאת טבלת מלכות הסלים מוליכים הרבה פעמים שחקנים שאין להם מה לחפש ב-נבא. גם השנה, רוב העשירייה המובילה בקטגוריה מורכבת מגארדים של 1.85 ומטה. אבל בעוד שרובם מגיעים ממכללות קטנות ולא מצליחות במיוחד, שניים מהם משחקים במכללות היי-מייג'ור ושניהם סקוררים גדולים שכיף לראות ושיש לי תקווה שיוכלו להגיע בכל זאת ל-נבא. אדורדס קצת גבוה יותר וחזק יותר, כך שהוא נראה כמו זה עם העתיד הטוב יותר ויכול אולי יום אחד להפוך ללו וויליאמס. הוא רביעי בנקודות (25.5) ומחזיק את פרדו הבינונית בחיים כמעט לבדו. אבל האוורד הוא בעיני סיפור עוד יותר מיוחד, למרות שכרכז סקורר בגובה 1.80 קשה לראות אותו עושה את זה בליגה של הגדולים. ועדיין, הוא נתן עד עכשיו כמה מההצגות היותר מרשימות של שחקן העונה במכללות, כולל פעמיים 45 נקודות מול מכללות שדורגו בין 15 הראשונות, באפלו וקנזס סטייט. במשחק מול באפאלו היו לו 40 נקודות במחצית השנייה, עניין נדיר ב-נבא ובטח ב-20 דקות במכללות. לראות אותו כשהוא מתחמם is a thing of beauty.

 

השחקן המשתפר: ג'א מוראנט. ב-נבא בדרך כלל לא בוחרים בשחקני שנה שנייה בקטגוריה הזו. אבל במכללות הזמן קצר ואם לא נבחר בהם השנה, בשנה הבאה הם כנראה כבר לא יהיו איתנו. ג'א מוראנט השתפר מ-13 נקודות, 6 אסיסטים וחטיפה אחת בשנה שעברה ל-23, 10 ו-2 השנה בלי להוסיף דקות משחק. הוא גובר כאן על שני פרשמנים אחרים, ג'ארט קלבר (טקסס טק) וניקיל אלכסנדר-ווקר (וירג'יניה טק).

 

המאמן: ג'ון ביליין (מישיגן). מאמן של מכללת עילית זו משרה נחשקת למדי. השכר מצויין (ששבסקי מרוויח קרוב ל-10 מיליון לשנה), יש יציבות תעסוקתית יחסית, לפחות כל עוד הביצועים לא קטסטרופליים (סטיב אלפורד, המאמן של UCLA, איבד לאחרונה את המשרה שלו אחרי כמה שנים לא טובות, אבל יחסית ל-נבא ובטח שלליגה הישראלית, הביטחון התעסוקתי גבוה) ומקבלים יחסית הרבה כבוד וסבלנות מהתקשורת, הקהל, ואפילו השחקנים (שוב, תשוו ל-נבא). אבל זו גם משרה לא קלה בגלל הצורך להיות בו בזמן איש שיווק וגיוס, הפנים של תכנית הכדורסל, ומחנך. וצריך גם להתמודד עם תחלופה מתמדת של שחקנים. הצלחה בעונה הנוכחית משמעותה כנראה שתאבד את רוב השחקנים המובילים שלך ל-נבא. זה המקרה של ביליין במישיגן, שהגיעה בשנה שעברה למשחק הגמר של המכללות ואיבדה את הסקוררים המובילים שלה. לא קל במצב הזה להעמיד שוב קונטנדרית (תשאלו את האלופה ווילאנובה), אבל זה בדיוק מה שביליין עשה. מישיגן בלתי מנוצחת ונתנה הצגות נהדרות מול צפון קרוליינה ווילאנובה. שחקנים כמו מת'יוס וג'ורדן פול נתנו קפיצה משמעותית, הרוקי בראזדייקיס נראה נהדר, אבל מה שמייחד את מישיגן הוא ההגנה הנהדרת שלה והמשחק הקבוצתי. לא בטוח שזה יספיק לעוד ריצה עמוקה במרץ, אבל ביליין הוא בעיני מאמן העונה עד עכשיו.

אחרים ששווים אזכור: ריק בארנס (טנסי); מייק ששבסקי (דיוק); מארק פיו (גונזאגה); טוני בנט (וירג'יניה)

 

פציעת העונה: לא זכורה לי עונה שבה כל כך הרבה מועמדים ללוטרי או לסיבוב הראשון נפצעו אחרי כמה משחקים וגמרו את העונה. זה התחיל עם ג'ונתאי פורטר, האח של מייקל, שנפצע לפני תחילת העונה והחמיץ את כולה. בהמשך נפצעו אחרי 4-5 משחקים גם דאריוס גארלנד, הפוינט גארד המצויין של ונדרבילט, וקווין פורטר ג'וניור מ-USC, ששניהם עשויים עדיין להיבחר בעשירייה הראשונה בדראפט. פורטר ג'וניור יכול עדיין בעיקרון לחזור, אבל עושה רושם שהוא די מבסוט מהרושם שהותיר בחמשת המשחקים שלו (כולה 12 נקודות באחוזים לא משהו) והוא מעדיף להישאר בזיכרון של הסקאוטים כ"דונובן מיטצ'ל הבא" מאשר לקחת סיכון ולחזור. מצד אחד, זה מובן ואולי אפילו נבון. החזרה המוקדמת של מייקל פורטר ג'וניור בשנה שעברה לא ממש עזרה למניית הדראפט שלו. מצד שני, יש בזה משהו קצת פחדני שאני אישית לא כל כך אוהב. לזאיון או אר ג'יי זה לא היה קורה.

אבל אולי השם הכי מעניין שנפל חלל לפציעות וסיים את קריירת המכללות הקצרצרה שלו הוא בול בול. אצלו זה יכול לעלות בצניחה לעשירייה השנייה ואולי אפילו מחוץ ללוטרי, כי למרות הסטטיסטיקות הנהדרות (כאמור, 21 נקודות, 10 ריבאונדים, 3 חסימות, ו-50% משלוש), הוא השאיר אחריו גם לא מעט סימני שאלה (בעיקר ביכולת להשתלב הגנתית ב-נבא). וכשמסתכלים על הגוף השברירי ומוסיפים על זה פציעה ברגליים הדקיקות, ברור שיש כאן סיכון לא קטן. האחרון (בינתיים) שסיים את העונה הוא אודוקה אזבויקה, הסנטר ההגנתי המפחיד של קנזס. בלעדיו, הג'יי הוקס, שהובסו השבוע אצל אייווה סטייט, נראים הרבה פחות מאיימים ולא כל כך מאוזנים.

 

דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד: לאג'רלד ויק (סיניור; קנזס). כשויק מתחמם, כמו בתחילת העונה הזו, אין הרבה שחקנים שכיף יותר לצפות בהם במכללות. קלעי שלשות אוטומטי, סטייל באדי הילד, שיורה בצרורות. אבל כשהוא תופס יום רע, הוא רע לתפארת. בארבעת המשחקים הטובים שלו העונה הוא קלע 30 נקודות למשחק, כולל 25 שלשות ב-65%. בארבעת המשחקים החלשים יש לו 3 נקודות למשחק (עדיין עם הרבה דקות על הפרקט) ו-1 מ-14 מהשלוש.

 

אכזבת העונה: הפאק 12. בדרך כלל בוחרים כאן שחקן או קבוצה. אני החלטתי לבחור קונפרנס שלם. בכל אחד מששת הקונפרנסים הבכירים יש גם קבוצות מאכזבות או חלשות יותר. העניין הוא שבפאסיפיק 12 זה בערך כל הקבוצות, אולי חוץ מאריזונה סטייט, שגם היא לא נראית משהו לאחרונה. UCLA, אריזונה, אורגון, וכל היתר מפסידות למכללות בינוניות ומטה, לא מצליחות להתעלות, ובאופן כללי נראות כמו שילוב של כישרון בינוני ויכולת קבוצתית לא מרשימה. בקצב הזה, זו לא תהיה הפתעה אם הקונפרנס בעל המסורת המפוארת יוציא מתוכו רק מכללה אחת לריקוד הגדול. כדורסל המכללות מעולם לא נראה מזרחי יותר. מזל שיש את גונזאגה ונבאדה (גם היא די בינונית לדעתי) להציל קצת את הכבוד המערבי.

אם בכל זאת צריך לבחור שחקן מאכזב, עבורי זה הרוקי נאסיר ליטל מצפון קרוליינה. נכון לא הכל זה באשמתו. הוא משחק עבור רוי וויליאמס, שידוע בהעדפתו לוטרנים, ומתחיל משחקים על הספסל מאחורי הקו הקדמי המנוסה של צפון קרוליינה. אבל חלק מזה קשור גם לעובדה שליטל לא ממש מראה שהוא הסמול פורוורד הקטלני שחשבנו שהוא. כרגע הוא נראה יותר כמו אנדרסייזד פאוור. הוא לא קולע מבחוץ (23% משלוש העונה) וגם לא כל כך מסתדר בהגנה מול שחקני חוץ זריזים. הוא קולע רק 10.5 נקודות למשחק וכמעט לא מוסר (פחות מאסיסט למשחק). אבל בעיני שני האספקטים המאכזבים ביותר אצלו (מעבר לקליעה) הם ההגנה והירידה ביכולת מול קבוצות חזקות יותר. בהגנה היה נראה שהוא יכול להיות סטופר אמיתי, אבל בינתיים הוא מראה הבנת משחק בינונית מאוד, עושה עבירות שטותיות, ובכלל נראה לא מרשים. מעבר לזה, המשחקים היותר טובים שלו היו מול מכללות חלשות. במשחקים מול מכללות כמו מישיגן, קנטאקי וגונזאגה הוא היה חלש במיוחד (5 נקודות למשחק והגנה די גרועה). בקיצור, אם לא היינו מכירים אותו קצת מהתיכון, יכול להיות שהוא כבר לא היה מועמד לסיבוב הראשון בדראפט השנה. וזה אחרי שבתחילת השנה נראה היה שהוא עשוי אפילו לאיים על הבחירה הראשונה.

עוד באכזבות, קמרון רדיש מדיוק, שדשנו בו מספיק כאן, וקוונטין גריימס מקנזאס, שהתחיל טוב, אבל אחר כך הציג רצף משחקים די נוראי. לאחרונה הוא קצת מתאושש.

 

 

לפוסט הזה יש 38 תגובות

  1. מעולה ערן. גה מוראנט אני רואה 3 בכל המוקים. לפי הסרטונים נראה טוב. הוא פוטנציאל אולסטאר לדעתך? או סתם שחקן רגיל?

    1. לא יודע, אני עדיין לא לגמרי sold. מצד אחד, יש לו באמת יכולות נפלאות ורגש למשחק. בהחלט לא שחקן רגיל. מצד שני, חייבים להיזהר כשזה קורה במכללה בינונית ויש גם לא מעט סימני אזהרה (קליעה, איבודים, הגנה). הוא גם די רזה. נראה לי שווה עדיין הימור בדראפט הלא מאוד מרגש הזה וכן, פוטנציאל אולסטאר קיים, אבל לא מעט יצטרך לקרות בשביל זה.

  2. פוסט לפנים, אח. ראוי לציון. לשבח

  3. פוסט נהדר!
    מכווין בדיוק אחרי מי צריך לעקוב (pun intended).
    .
    תודה, ערן.

  4. תודה רבה.עושה סדר לאנשים כמוני שלא עוקבים אחרי כדורסל המכללות לקראת הדראפט

  5. מעולה ערן. תודה על הסיקור

  6. וואו ענק , תודה רבה.
    אם לא הכתבות שלך על המכללות מידי פעם , היה לי מאוד קשה לעקוב אחרי כל השחקנים , עכשיו אני יודע לאיזה שחקנים לצפות שהניקס שלי יבחרו 🙂

    אגב בתחילת העונה דובר על הטריו של דיוק , קצת חבל שרדיש נעלם, כי דיברו עליהם 1,2,3 , וכרגע זה נראה כמו 1,2 ו-6.

    לפי הMOCK DRAFT הניקס בוחרים במקום ה-3 את ג'ה מוראנט , שלפי הכתבה שלך בהחלט שחקן מרשים , ועוד בעמדה שהניקס צריכים מאוד.

  7. תכלס, אם רוי ויליאמס, לפי מה שאתה אומר, מעדיף ווטרנים. וככה הוא גם לקח אליפויות, עם חמישיות מנוסות שרצו שנתיים-שלוש ביחד.
    למה פרוספקט מבטיח כמו ליטל החר ללכת לשם? הוא לא חשב שאולי זה יפגע לו בסיכוי הדראפט, לאחר ואן-אנד-דאן? למה הוא לא העדיף מכללה שתתן לו את הבמה להראות מה הוא יודע?

    1. שאלה טובה. אני די בטוח שאם ליטל היה יכול לעשות שוב את הבחירה, הוא לא היה בוחר בצפון קרוליינה. אבל הוא לא הראשון או האחרון שהדברים לא מסתדרים עבורו כמו שחשב. זו הסיבה שכל כך הרבה פרוספקטים עוברים למכללה אחרת למרות שנת הצינון שמגיעה עם המעבר. קשה מאוד לחזות בוודאות איך הדברים ייראו. שחקנים בדרך כלל מתחייבים שנה מראש והרבה דברים יכולים להשתנות בשנה הזו (לפעמים כולל המאמן עצמו). במקרה של ליטל, נדמה לי שהמחשבה הייתה שהוא סמול פורוורד קלאסי ולא תהיה בעייה לשלב אותו לצד הקו הקדמי הגבוה והמנוסה. כשהתברר שהוא לא מצליח לקנות סל מבחוץ (וגם די מתקשה בשמירה על שחקני חוץ), זה נהיה בעייתי. בנוסף, הסיניור קמרון ג'ונסון נותן עונת פריצה והשתלט לחלוטין על עמדת הסמול. הוא מוביל את את צפון קרוליינה בנקודות וקולע 2.5 שלשות למשחק ב-50%. אין ספק מי מועיל יותר כרגע על המגרש, כך שליטל נדחק לעמדה 4, שבה הוא גם נראה מתאים יותר למען האמת.
      .
      וצריך גם לומר — ווילאמס באמת נותן עדיפות לווטרנים, אבל הרכז הפותח של הקבוצה השנה, קובי ווייט, הוא פרשמן. הוא מקבל הרבה דקות, נותן תוצרת יפה, ויבחר כנראה בסיבוב הראשון של הדראפט. ככה שזה המון עניין של סיטואציה, וגם מה שהשחקנים עצמם מראים.

  8. אחלה פוסט, עוזר מאוד לאלה מאיתנו שרואים רק דאנקים/בלוקים של זאיון

  9. מעולה ערן.
    זה אולי כרונולוגית אמצע העונה אבל בפועל העונה רק מתחילה עכשיו עם פתיחת הליגות. עד עכשיו רוב המשחקים היו מול יריבות נחותות בהרבה (למעט גונזאגה שממלאים הלוז במאבקים רציניים שלא יראו אחר כך). עכשיו נתחיל לראות הרבה יותר קרבות מעניינים.

    1. AMEN
      עכשיו הכיף מתחיל

    2. נכון. למרות שכבר זכינו לראות לא מעט משחקים מצויינים. אבל מעכשיו והלאה יהיו כמה כאלה בכל שבוע.

  10. נפלא ערן. Keep them coming.

  11. כבר עברה חצי עונה?! הזמן טס אצל הילדים, ותיכף כמה מהם עולים על מטוס לשחק בחולון וגליל גלבוע…
    תודה רבה שאתה שומר את שכמותי, שלא עוקבים אחרי הליגה, בתמונה

  12. מצוין ערן. תודה רבה.
    החלק של הפציעות חשוב בעיני. זה מראה שמבחינת ניהול סיכונים לכל מי שלא מגיעה ממשפחה עמידה מאד ומעלה עדיף לצאת לדראפט אם יש לו סיכוי טוב להיבחר בסיבוב הראשון, אפילו אם עוד שנה במכללות תועיל לו משמעותית לקריירה.
    חוזה רוקי מסדר אותך כלכלית לכל החיים אם אתה מתנהל בצורה אחראית. משהו שלא כדאי לסכן כשהכמות הפציעות עד כדי כך גדולה.

    1. +1

    2. מסכים. ויש גם עניין של ההתלהבות של קבוצות מרוקיז. בשנים האחרונות פחות ופחות סיניורס נבחרים בסיבוב הראשון (לדעתי משהו כמו לא יותר מ-2-3). שחקנים עם הייפ צריכים לנצל אותו ולהגיע ל-נבא. אף אחד לא מבטיח להם שום דבר, אבל גם במכללות לא. ולא חסרות דוגמאות של כאלו שיכלו להיבחר בסוף הסיבוב הראשון והציעו להם "לחזור למכללה כדי לעבוד על סקיל מסויים" ובסוף גמרו מחוץ לליגה. אין ספק שאפשר לעבוד על דברים (אולי אפילו בצורה טובה יותר) גם ב-נבא או בג'י ליג ואם יש לך הזדמנות לקבל חוזה מובטח, לך על זה.

  13. נהדר ערן תודה.
    סימן השאלה היחידי לגבי ציון הוא היכולת שלו לתת 30+ דק' ברמה של הnba.
    הוא משחק באינטנסיביות כזו שנראה הרבה פעמים ששופך לאגר אחרי 20 דק'. נראה איך זה מול יריבות חזקות יותר.
    ג'ה וקלבר מעניינים מאוד. צריך לראות אותם יותר כדי לחוות דיעה

    1. כן, גם לי יש רושם כזה. אולי עניין של קונדישיונינג. ובכל מקרה, אני מעדיף 25 דקות שלו על 40 דקות של רוב השחקנים בליגה…

  14. אחלה פוסט 🙂

  15. קלמסון 20-25 דקות לכיוון אחד, וזאיון ויליאמסון (ביתו) 20 דקות לכיוון השני…מה קורה כאן?

    נפלא ערן. השקעה גדולה מאד ובקיאות ברמה הגבוהה ביותר.

    1. מנחם, ראית אותו משחק?
      תודה, ערן על פוסט מלא מידע.

  16. סיקור מעולה, המון תודה. העפתי מבט בכמה מוק דראפטים ונראה שכמה שליטל מפשל השנה עדיין צופים לו בחירה די גבוהה. איך אתה מסביר את זה?

    והכי הזוי, יש אפשרות בכלל לא רעה שגם עם כל ההגנות למיניהן, בוסטון הולכת לבחור ארבע פעמים בסיבוב הראשון. למרות שיש גם את האפשרות הריאלית שאיינג׳ יעשה טרייד אפ.

    1. הרבה עדיין זוכרים לליטל חסד מימי התיכון שלו, שם הוא נראה כמו הדבר הגדול הבא (כולה לפני חצי שנה). ויש בזה משהו. לפעמים אנחנו נוטים לתת יותר מדי משקל למשחקים האחרונים ולהתעלם מההיסטוריה של שחקן. ובמכללות זה בעיקר בעייתי, כי המשחק שונה מאוד מה-נבא והסיטואציה מאוד חשובה. ועדיין, אם הוא ימשיך לזרוק לבנים משלוש ולהראות הגנה לא טובה והבנת משחק בינונית (כמעט לא מוסר), לדעתי בסופו של דבר הוא יצנח בדראפט. עדיין יהיה מישהו שיילך עליו בגלל הפוטנציאל הפיזי.

  17. נהדר ערן.

    הפציעה של אזבויקה משמעותית מאוד בקנזס, צריך לראות איך זה ישפיע על רצף האליפויות שלהם בביג 12.

    לגבי ששבסקי – אני מבין למה כללת אותו במאמני העונה, אך דווקא במקרה שלו אני חושב שאנחנו רואים ירידה ברמה. הוא מעולם לא היה מפתח שחקנים ברמה גבוהה, אבל בחמש השנים האחרונות אנחנו רואים ממש ירידה ברמה ודווקא שחקנים שבחרו לעזוב אותו מצליחים להתקדם במכללות אחרות. השנה זה ברור מאוד לאחר שגם בולדן וגם יתר השחקנים המחליפים (שכולם דורגו גבוה בסיום התיכון) לא עושים יותר מידי מלבד לתת דקות מנוחה לארבעת הפרשמנים. הוא נמצא במרחק שנת גיוס חלשה אחת מלא להעפיל לטורניר (לא סביר, אבל בכל זאת).

  18. מעניין. כללתי כאן את ששבסקי בגלל שלא קל לקחת חבורה של פרשמנים, אפילו אם היא כזו מוכשרת, ולהפוך אותה ליחידה מתואמת ובעיקר מחוייבת כל כך בהגנה (אם דיוק תזכה באליפות בסופו של דבר, זה יהיה קודם כל בגלל ההגנה שלה). אז ניתן לומר שזה הכל בגלל האופי והנתונים שלהם, אבל לפחות חלק מהקרדיט צריך לתת גם למאמן. מסכים שבשנים קודמות הוא העמיד קבוצות לא מרשימות במיוחד, אבל השנה הם נראים מחוייבים מאוד, וכמו תמיד קשה להפריד כאן את התפקיד של המאמן מזה של השחקנים. בולדן, אגב, אמנם דורג גבוה בגלל הפרופיל הפיזי, אבל הוא שחקן מוגבל מאוד, בעיקר התקפית.

    1. לשחר

    2. בולדן הוא בדיוק הדוגמה לבעיה שהצגתי – לא התקדם בכלום מהרגע שהגיע לדיוק ועד עכשיו. לעומתו, יש שחקנים שבחרו לעזוב (סמי אויילייה מבוסטון הוא דוגמה טובה) וראינו את גרף השיפור שלהם.
      .
      לגבי הסיבות האחרות לבחירתו של ששבסי – ברור, הגדולה שלו, בדיוק כמו פיל ג'קסון, היא להתמודד עם קבוצות כוכבים. לא סתם הוא הצליח בנבחרת ארה"ב. כפי שציינתי, הוא מעולם לא נחשב למאמן שמפתח שחקנים (לעומת רוי וויליאמס, ביל סלף או מארק פיו), אבל לאחרונה זה ממש מחמיר. השחקן האחרון שהוא באמת פיתח היה גרייסון אל.

  19. ערן, שאלה: יש כמה שחקני עבר בNBA שקיבלו קבוצות מכללות בשנים האחרונות, אתה רואה מישהו מהם מצליח לבנות תוכנית חזקה שתהיה שנה אחר שנה בטופ?

    1. זה קצת אאוט אוף מיי ליג, אבל ננסה (נתמקד בשחקנים בולטים). יואינג נכשל בינתיים בלהחזיר את ג'ורג'טאון לרלוונטיות ולא בטוח כמה זמן יחזיק שם מעמד. כנ"ל מאנינג בווייק פורסט ואייברי ג'ונסון באלאבאמה אבל לג'ונסון יש אולי עוד סיכוי להפוך דברים, כי הוא כנראה בכיר המאמנים הללו, והיחיד עם עבר כמאמן ב-נבא. האחרון, ואולי הכי מעניין זה פני הארדוויי, שהגיע לממפיס. דווקא לו יש אולי סיכוי לבנות פאוור האוס, והוא גם התחיל ברגל ימין, עם הגיוס של ג'יימס וויסמן, בעיני הכישרון הכי מבטיח ממחזור 2019 (למרות שהוא די בוסרי). אבל צריך לראות המשכיות. במקרה של וויסמן, מה ששיחק תפקיד משמעותי הוא ניצל קשרים שהארדוויי בנה בתקופת האימון (המוצלחת) שלו בתיכונים. נראה אם תהיה לזה המשכיות.

      לסיכום, התשובה הקצרה היא "כנראה שלא", אבל מי יודע.

      1. בתכלס זה הכל עניין של רקרוטינג. קצת מפתיע אותי שהשם של שחקני ה nba לא עוזר בזה.
        בעיני יהיה מעיינן לראות גם את החברה בקולג'ים הקטנים. הצלחה שם יכולה לסלול להם את הדרך למעלה.
        בינתיים כריס מאלין וסיינט ג'ונס נכנסו לדירוג AP לראשונה העונה.

      2. העבר של פני כמאמן תיכונים משמעותי מאוד. הוא בנה לעצמו רשת ענפה של קשרים שיסייעו לו בהמשך (לא רק בהקשר של ווייסמן והחיבור הישיר שלהם).
        הבעיה עם שחקני עבר האי בדיוק זאת, ברובם הם מגיעים מה-NBA ללא שהתנסו בעבר בגיוס שחקנים, שזה החלק המשמעותי ביותר בתהליך. אין להם מספיק קשרים עם מאמני תיכונים וקבוצות AAU ורבים מהם חושבים שהשם שלהם יספיק.

        1. תודה, שחר.
          אם נלך לכיוון השני שהצגתי, האם לדן מארלי לדוגמא יש סיכוי להתקדם בסולם המכללות אם ייקח את גרנד קניון לטורניר?

          1. דן מארלי הוא דוגמא נפלאה. הוא "גדל" כמאמן במקום שאף אחד לא רוצה להגיע אליו, והצליח לבנות קבוצות מנצחות (השנה קצת פחות, אבל בגדול התפקיד שלו הוא הצלחה). אגב, היום המתקנים שם טובים משל רוב המכללות בהיי מייג'ור וכבר לא מדובר באוניברסיטה "for-profit" ככה שהיא הפכה ליותר לגיטימית והיכולת שלו לגייס אמורה להשתפר.
            אז לשאלתך – כן, לדעתי אם יצליח לשחזר את ההצלחות בשנתיים הבאות (שוב, השנה יש ירידה ביכולת) הוא יהיה מועמד למשרה בכירה.

  20. האם יכולה לקום מפלצת אתלטית ודומיננטית יותר מלברון ג'יימס ???
    זה נראה יותר מידי טוב. לא יודע איך לאכול את הציוני הזה

  21. the CIA is conspiring to "assassin" Micky Ward

  22. פשוט פוסט נהדר ומקצועי!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט