משחקי קלפים – סיקור הווילד קארד בפלייאוף ה- NFL / פריים-טיים זק

משחקי קלפים – סיקור הווילד קארד בפלייאוף ה- NFL / פריים-טיים זק

הפלייאוף של ה-  NFL התחיל הלילה עם שני משחקים שהבטיחו הרבה אך בפועל רק אחד מהם סיפק דרמה וקרב של ממש.

במשחק המוקדם היתה התוצאה יוסטון טקסנס (11- 5) – אינדיאנפוליס קולטס (10- 6) 7- 21. שתי הקבוצות מכירות היטב זו את זו וכבר נפגשו פעמיים העונה (בהם היה המאזן 1-1 כששני המשחקים הוכרעו בהפרש של שלוש נקודות). במשחק הלילה התמונה היתה אחרת והרבה יותר חד צדדית. כבר בדרייב הראשון לאק הוליך את ההתקפה (בסיוע כמה תפיסות יפות של הילטון) לט"ד מוקדם ואחרי עצירה מהירה של ההגנה, הקולטס הראו גיוון התקפתי כשהוליכו דרייב שרובו ריצות של מאק לט"ד נוסף. יוסטון נחטפו בניסיון להתקדם בדאון רביעי, הצליחו לחטוף את הכדור בחזרה אבל לא הצליחו לייצר מהחטיפה הזו כלום, מה שאפשר ללאק לשים עוד ט"ד על הלוח ולרדת למחצית ביתרון מדהים של 21- 0. במחצית השניה הגנת יוסטון הצליחה להפעיל לחץ יותר אפקטיבי על לאק אבל ההתקפה של יוסטון לא הצליחה להתקדם למרות נסיונות ריצה ומסירה נואשים של ווטסון, שבסופו של דבר הצליח לשים את יוסטון על הלוח עם ט"ד רק בתחילת הרבע הרביעי, מה שעורר קצת תקווה באוהדים הביתיים למודי האכזבות בפלייאוף. התקווה הזו נגמרה מהר מאד כשבדרייב הבא יוסטון איבדו את הכדור בדאון רביעי והמשחק נגמר מעשית. לאק סיים יום לא מבריק אבל מספק עם 222 יארד, 2 ט"ד ויירוט ב 19 מ-32 ומאק היה מצוין עם 148 יארד על הקרקע. ווטסון סיים את משחק הפלייאוף הראשון שלו עם 235 יארד ב-29 מ-49, ט"ד ויירוט. 110 יארד של קוטי בתפיסה לא הועילו ליוסטון.

אנדרו לאק – העונה המפתיעה של הקולטס תימשך עוד שבוע

 

במשחק המאוחר נפגשו שתי קבוצות שמסתמכות בד"כ על משחק ריצה דומיננטי והגנות חזקות. תוצאת המשחק היתה דאלאס קאובויס (10- 6) – סיאטל סיהוקס  (10- 6) 24- 22. דאלאס פתחה בדרייב מוצלח ומגוון בריצות ותפיסות שהוביל לשער שדה, אבל אחריו ההגנות השתלטו על המשחק ובשני הצדדים הק"ב והרצים לא הצליחו להתקדם עד אמצע הרבע השני, בו ווילסון בשתי מסירות ארוכות הגיע לראשונה לרד-זון וייצר שער שדה שהשווה את התוצאה. בדרייב הבא דאלאס החטיאו שער שדה מ-58 יארד שנתן לווילסון עמדת פתיחה נוחה במרכז המגרש שאפשרה שער שדה נוסף שהעלה את סיאטל ליתרון, אבל אז אליוט בריצה ארוכה הכניס את דאלאס לרד-זון ומסירה של אליוט לט"ד ראשון במשחק הורידה את דאלאס למחצית ביתרון 10 -6. גם הרבע השלישי התחיל בשליטה של ההגנות שהפעילו הרבה לחץ על הקוורטרבקים עד שווילסון במסירה ארוכה ומרהיבה לבולדווין בדאון רביעי הביא את סיאטל לעמדה נוחה ממנה הק"ב רץ בעצמו לאנד-זון לט"ד ראשון לסיאטל. היתרון של סיאטל לא החזיק זמן רב כי מיד פרסקוט העביר מסירה ארוכה לקופר ומשם רץ למרחק יארד מהאנד-זון שאפשר לאליוט להפיק ט"ד שהחזיר את דאלאס לעמדת הובלה. בדרייב הבא של דאלאס פרסקוט נחטף בתוך הרד-זון אבל סיאטל לא הצליחה להתמודד עם הגנת דאלאס והכדור חזר לדאלאס שבדרייב שכלל הרבה ריצות של אליוט שגם אכל הרבה זמן  מהשעון הסתיים בט"ד על הקרקע של פרסקוט שהעלה את דאלאס ליתרון 24- 14 כ-2 דקות לסיום. סוף הסיפור? לא ממש, כי ווילסון מסר מסירה ארוכה ללוקט מה שמיד מייצרת ט"ד מהיר שבנוסף להמרת 2 הנק צמצם את הפער ל-2 בלבד אבל נסיון האונסייד קיק של סיאטל נכשל והמשחק נגמר. פרסקוט סיים את הערב עם 266 יארד ב-22 מ-33 וט"ד. אליוט בעוד ערב מפלצתי של 137 יארד בריצה ו-32 יארד בתפיסה ואמארי קופר (שמוכיח כל שבוע כמה הרכש שלו היה משמעותי לדאלאס) השיג 106 יארד בתפיסה. מהצד השני ווילסון עם 18 מ-27 ל-233 יארד וט"ד ולוקט עם 120 יארד בתפיסה אבל סיאטל כולה רצה רק ל-73 יארד, מה שאולי עלה להם בסיכוי לניצחון. דאלאס מתקדמת לשלב הבא ותחכה לראות אם תיסע לניו-אורלינס או ללוס-אנג'לס.

אליוט ופרסקוט – לאן יטוסו בשבוע הבא?

 

הערב מצפים לנו עוד שני משחקים מרתקים בהם הקבוצות הביתיות שמציגות הגנות אימתניות (לשיקגו ולבולטימור יש את שתי ההגנות הטובות בליגה) ינסו לגרור את יריבותיהן לקרב חפירות עם הרבה מהלכי ריצה ותוצאה נמוכה וישתדלו לנטרל את הק"ב הדומיננטיים של האורחות – פיליפ ריברס המצוין וניק פולס שפורח בשלבים האלה של העונה.

ולטובת המתעניינים (אולי זה רק אני…) – לאחר מחזור אחרון עם מאזן הימורים חזק של 12- 4,  סיימתי את העונה במאזן כולל של 159- 80.

זמני המשחקים לפי שעון ישראל.

  1. בולטימור רייבנס (10- 6) מול לוס אנג'לס צ'רג'רס (12- 4) (בולטימור, ראשון ב- 20:05)

קרב מובהק של הגנה מול התקפה. הרייבנס עברו ניתוח השתלת אישיות באמצע העונה עם כניסתו של לאמאר ג'קסון לעמדת הק"ב הפותח במחזור ה-11, לאחר פציעה של ג'ו פלאקו. הקבוצה היתה באותו שלב במאזן שלילי של 4- 5 ונראתה בדרך לסיום מהיר של העונה, עם התקפה אנמית ומוטיבציה נמוכה שהשפיעה גם על ההגנה. הכניסה של ג'קסון שינתה את כל פילוסופית ההתקפה שהפכה להיות מובלת ע"י משחק הריצה (ממוצע של 230 יארד על הקרקע ב-7 המשחקים האחרונים!) ובמקביל התהדקות של ההגנה שספגה רק 18 נקודות למשחק באותה תקופה. שינויים אלו הביאו לרקורד של 6- 1 ב-7 המשחקים האחרונים של העונה וזכיה באליפות ה- AFC צפון. ג'קסון רחוק מלהיות ק"ב מושלם (לא עבר את ה-200 יארד במסירה, באחוזי השלמה בינוניים מאד) אבל הוא מתאים מאד לאופי ולאתוס של הקבוצה מאחת הערים הקשות בארה"ב. במפגש הקודם בין שתי הקבוצות בולטימור רמסו את הצ'רג'רס ללא רחמים בחוץ. השבוע בבית (במזג אוויר קר במגרש פתוח) רק יהיה להם קל יותר לכפות את סוג המשחק שהם כל כך אוהבים. הגנת הצ'רג'רס היא טובה (שמינית בליגה) אך לא מעולה ויש להניח שהארבו (המאמן של בולטימור) וג'קסון יצליחו להשיג את מה שהם מצליחים להנפיק מדי משחק בחודשיים האחרונים – כ-200 יארד על הקרקע, עוד 150 יארד באוויר, הרבה זמן שיורד מהשעון ו 20- 25 נקודות. אם כך, היחיד שיכול לשנות את אופי ומהלך המשחק הוא פיליפ ריברס, שיצטרך להתעלות מול ההגנה המפחידה של בולטימור. ריברס מסיים את העונה שהיא אולי הטובה ביותר בקריירה המפוארת שלו – 4300 יארד בכמעט 70% השלמה ו-32 ט"ד מול 12 יירוטים בלבד. יש לו חבורת תופסים טובה בראשות קינן אלן ורץ אפקטיבי (מלווין גורדון) ואיתם הקבוצה השיגה רקורד נפלא של 12- 4 ששלח אותם לווילד קארד רק בגלל העונה המצוינת של הצ'יפס. במשחק הקודם מול הרייבנס ריברס מסר רק ל-180 יארד וספג 2 חטיפות והפעם הוא צריך לשחק הרבה יותר טוב כדי לייצר דרייבים ארוכים ואפקטיביים (שיתנו להגנה זמן לנוח ממלחמת ההתשה של התקפת בולטימור) וישימו נקודות על הלוח. בהצלחתו (או אי-הצלחתו) לעשות זאת תלויים סיכויי ההתקדמות של הצ'רג'רס לסיבוב הבא.

ההימור שלי – הרייבנס בתנופה והצ'רג'רס חוו ירידה מסוימת במחזורים האחרונים של העונה. בולטימור יפעילו את אותה נוסחה שעבדה בלוס אנג'לס ובבית היא תהיה יותר אפקטיבית. הגנת הרייבנס תאמלל את ריברס בעוד ג'קסון (ביחד עם גאס אדוורדס) ירוץ כל הדרך לניצחון דחוק אך מתוק שישלח אותו לביקור בפוקסבורו בשבוע הבא (בעקבות הניצחון של אינדיאנפוליס).

פיליפ ריוורס במפגש הקודם מול הרייבנס – יצליח יותר היום?

 

  1. שיקגו ברס (12- 4) מול פילדלפיה איגלס (9- 7) (שיקגו, ראשון ב- 23:40)

המהלך שהגדיר את השנה של הברס קרה ממש לפני פתיחת העונה כאשר כחלק ממהלך הפירוק שג'ון גרודן מוביל באוקלנד הוא העביר את חליל מאק לשיקגו (אגב, יש עוד קבוצה שהגיעה לפלייאוף בעזרת גרודן, וזוהי דאלאס שקיבלה בהמשך העונה את אמארי קופר). לשיקגו היתה הגנה לא רעה עוד בעונה שעברה (דורגו במקום 14 בליגה) אבל הגעתו של מאק (וגם של המאמן החדש מאט נאגי, למרות שהוא השאיר את כל צוות מאמני ההגנה על מקומם) שינתה את יחידת ההגנה לחלוטין והפכה אותה להיות הטובה בליגה. הורסטיליות של מאק הן בלחץ על הק"ב והן בהגנה כנגד המסירה איפשרה לשיקגו לייצר 27 חטיפות (לבאה אחריה היו רק 21) ולגרום לק"ב היריב לרייטינג ממוצע של 72 (נמוך יותר מהרייטינג של בליין גאברט או קודי קסלר). כשההגנה שלך גורמת לק"ב היריב להראות כל שבוע כמו קודי קסלר, מצבך כנראה לא רע… ההגנה הזו תצטרך להתמודד השבוע עם קוורטרבק שנראה כאילו הוא טס על ענן בשבועות האחרונים. ניק פולס מגיע למשחק במומנטום (והייפ) מטורף בעקבות רצף הניצחונות שהוביל בשבועות האחרונים (כשנכנס לעמדת הק"ב לאחר פציעתו של קארסון וונץ). הכניסה ברגע האחרון לפלייאוף עוררה באוהדי פילדלפיה את התקווה לשחזור העונה המופלאה אשתקד בה פולס (שגם אז החל את העונה כמחליף לוונץ ועבר לעמדת הק"ב הפותח בעקבות פציעתו) הוביל את האיגלס לאליפות וזכה בתואר ה- MVP של הסופרבול. לפילדלפיה אין משחק ריצה אפקטיבי כך שהכל תלוי ביכולתו של פולס (שהיה מדויק מאד ב-3 המשחקים בהם פתח בסוף העונה) להתגבר על הגנת המסירה של הברס (שהיא הטובה בליגה, ובהפרש גדול) ולהגיע לתופסים האיכותיים שלו ובעיקר לזק ארץ הנפלא שמעמדת הטייט אנד השיג במהלך העונה 1160 יארד. החשיבות של ארץ גדולה במיוחד כי הלחץ של הגנת שיקגו לא תיתן כנראה לפולס זמן לפתח מהלכי מסירה ארוכים והוא יצטרך להסתמך על מסירות קצרות, בהן ארץ מהווה מטרה גדולה ואמינה. בניגוד לרקורד וקור הרוח המוכח של פולס, הדרך בה יתמודד מיצ'ל טרוביסקי הצעיר עם הלחץ במשחק הפלייאוף הראשון בחייו אינה ידועה. הוא היה סביר במשך השנה עם רייטינג של 95 ואחוזי השלמה סבירים אך כמות היארדים שייצר היתה נמוכה יחסית (230 יארד למשחק). היכולת הסולידית של טרוביסקי ומשחק הריצה הקבוצתי הטוב (שהושג למרות העדר רץ דומיננטי) איפשרו לקבוצה להשיג כמות מספקת של נקודות (26 למשחק) כדי שההגנה תוכל להגביל את היריב למספר נמוך יותר ולנצח את המשחק. מכיוון שפולס יצליח כנראה לשים על הלוח לא מעט נקודות גם מול הגנת שיקגו המצוינת, היכולת של טרוביסקי לא לעשות טעויות ולהריץ את ההתקפה מול הגנת פילדלפיה שגם היא לא קוטלת קנים (למרות שהיא רחוקה מרמתה בקמפיין המופלא של השנה שעברה) יכריע את תוצאת המשחק.

ההימור שלי – פולס אמנם מנוסה ומוכח אך ההייפ סביבו מוגזם. מול הגנת שיקגו יהיה לו הרבה יותר קשה מאשר במשחקים האחרונים. בלי משחק ריצה ותחת לחץ גדול הוא לא יצליח להגיע לאזור ה-25-30 הנקודות שנדרשות כדי להבטיח ניצחון חוץ מול היריבה הקשה. טרוביסקי יעשה טעויות אך הקבוצה תתלכד סביבו ותייצר ניצחון קשה בהפרש קטן אשר ידיח את האיגלס מתוארם וישלח את הברס למפגש עם הראמס בשבוע הבא.

 

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. סחתיין על הסיקור הזריז והפריוויו המצוין

    שכחת לציין את הפציעה של ג'ניקובסקי שאולי בגללה פספס את הבעיטה הארוכה (57? לא זוכר) שיכלה לשנות את התוצאה. כתוצאה מכך, סיאטל הלילה, לא רק יצאה לדאון רביעי שאפתני במסירה לבולדווין שהזכרת, אלא גם השלימה פעמיים שתי נקודות בונוס (לא בעטה אפילו בעיטת בונוס אחת).
    למרות שכמו שכתבת, היה משחק הגנות, מי שניצח את המשחק היה דווקא אליוט שהגנת הריצה הבינונית של סיאטל לא מצאה לו פתרון.

  2. לא ציינתי זאת כי בסופו של דבר זה לא השפיע על התוצאה (ההחטאה היתה ממרחק גדול וסטתה הצידה כך שנראה לי שהפציעה לא השפיעה עליה, וכמו שאמרת סיאטל רק הרוויחו מכך שהלכו להמרות 2 נקודות בהמשך – אני ראיתי את זה בעיקר כאגרסיביות של קארול).
    במחשבה שניה אולי כן היתה השפעה לפציעה, בכך שבעיטת האונסייד קיק בסוף היתה ממש גרועה…אם כי מלכתחילה הסיכוי של בעיטה כזו מאד נמוך.

    1. באופן אירוני משהו הם רק הרוויחו מהפציעה. הסיכוי להצליח באונסייד (מצד שני לך ספר את זה לאוהדי הפאקרס).

    2. אני חושב שההחמצה היתה תוצאה של הפציעה. הבעיטה לא סתם הלכה הצידה, היא כמעט פגעה בעוברי אורח תמימים מחוץ לאצטדיון, לא אופייני לג'ניקובסקי.
      מסכים שבחשבון כללי לא ברור אם היא פגעה בסיהוקס או עזרה להם.

      1. זה כאילו לא ראית את ג'ניקובסקי בועט בעשור האחרון…
        בהחלט הגיוני שהפציעה השפיעה על הבעיטה אבל אף אחד לא מבטיח לך שהיא הייתה נכנסת.

          1. תמיד היה לו טווח וגם היום הוא בהחלט היה מסוגל לשים את זה אבל יש לו לפעמים קטעים שהוא מחמיץ ובגדול. בכל מקרה לא הייתי מסווג אותו תחת כסף בבנק באף שלב בקריירה.

  3. = שיקגו הולכים להצטער שהדיחו את הויקינגס והזמינו את פילי במקום.
    מכל הק"ב שישחקו בווילד קארד, פולס הוא זה שהייתי שם עליו במשחק חוץ בפלייאוף.

    ריברס בשבועות האחרונים נראה כמו אחד שיבעט בדלי,שאלה טובה היא איך מלווין גורדון נכנס למשחק.

  4. היום נלך עם ההגנות שינצחו במשחקים עם סקור נמוך.והכל רק כדי לראות את בולטימור מנסים בשבוע הבא לשתק את הפטס. ואם פולס מצליח להביא היום נצחון יקימו לו פסל בפילי.

  5. משהו מעניין:
    לאק ווטסון היו קרובים מאוד באחוזי המסירות המוצלחות שלהם, 59.375 ללאק ו-59.1837 לווטסון, ולפרסקוט ווילסון אחוזי מסירות מוצלחות זהים כששניהם משלימים בדיוק שני שלישים מהמסירות שלהם.

  6. אחוזי ההצלחה של הכותב במשחקים העונה היו כמעט כמו אחוזי המסירות המוצלחות של פרסקוט ווילסון במשחק הלילה עם 66.52%.

  7. תודה.
    פרסקוט שם את הגוף שלו במחצית השנייה להזיז עניינים. זה ההבדל בינו לבין רומו.
    רומו היה אשף במסירות ארוכות מבלי לזוז מטר מהפוקט.
    פרסקוט יודע לפתוח את ההגנה עם הריצה והאתלטיות שלו נתנה היום לדאלאס את הניצחון (יחד עם הגנת הריצה המעולה).

    מול הסיינטס זה כבר יהיה אופרה אחרת

    1. לא יודע אם זה אומר משהו רע על רומו. זה היה סגנון המשחק שלו, הוא לא התברך בכישרון האתלטי של פרסקוט ועשה את המירב ממה שהיה לו. נכון שהרבה פעמים זה לא היה מספיק, אבל בהקשר הזה הטענות לא צריכות להיות מופנות אליו.

      1. הלוואי ולפרסקוט היה חצי מהטווח של רומו.
        רומו היה יכול להיות קווטרבק אדיר אבל פשוט חסר מזל וקבלת החלטות שהפכה את אוהדי הקאובויז לחרדתיים.
        פרסקוט בדיוק ההפך מזה. בלי יד, לא הכי יצירתי ולא קורא את המשחק בצורה מספיק מהירה (עדיין, זה אני מקווה שעוד ישתפר).
        אבל שולט בקצב, סולידי וכמעט לא עושה טעויות. היכולת שלו לצאת מהפוקט פותחת לקאובויז את המשחק וסך הכל האפסייד איתו ועם אליוט הנהדר, יחד עם הגנה וקו קדמי משתפר נותן פתח לאופטימיות זהירה.
        עדיין לא בטוח לגבי צוות האימון שבהיעדר קווטרבק יצירתי יצטרך להראות קצת יותר תעוזה ומעוף ממה שראינו עד עכשיו.

  8. חלק נכבד מהקרדיט להצלחת הקולטס הלילה בפרט (0 סאקס על לאק. 140+ יארד ריצה למק), ובעונה בכלל,
    צריך ללכת לקו ההתקפה שלהם.
    קלי (עונה שלישית), ובעיקר נלסון (בחירה 6 העונה בדראפט האחרון),
    ייצבו את קו ההתקפה של הקולטס, אחרי שנים בהן לאק (או כל מי שהחליף אותו בזמן שהיה, שוב, פצוע) בעיקר חטף מכות, ומשחק הריצה לא באמת קיבל סיכוי לפרוח.
    לטעמי, החסימות של נלסון, מרשימות לא פחות מכל מסירה של לאק, או ריצה של ראנינג באק כזה או אחר.
    .
    https://twitter.com/DylanADeSimone/status/1081695438124675072

    1. בלילה התחילו "להסביר" כמה אינדי גאונים שהלכו "נגד" הזרם ובחרו בנלסון. הבעיה? הוא הוגדר כשחקן הכי טוב בדראפט ע"י כל אחד עם קצת שכל בראש שלו, ויותר מזה – כשחקן עם סיכויי ההצלחה הכי גדולים בדור האחרון.
      מה כן זה אומר על אינדי? לפעמים צריך פשוט לעשות את הדבר הנכון ולא לנסות להיות מיוחדים. למזלם היה להם את לאק והם לא נזקקו לק"ב, השלל שקיבלו מהג'טס היה רק בונוס.

  9. טור מעולה שמתאים גם להדיוטות כמוני שרק מתחילים להתחמם לקראת הסופרבול.
    שתי בעיות עיקריות שמצאתי:
    1. אין לי מושג מה "ממוצע של 230 יארד על הקרקע" אומר אבל אני מנחש שזה טוב. יש סיכוי שיעברו לשיטה המטרית ? (פחחחחח… בחיים לא, אפילו אם בכל ארה"ב זה יעבור)
    2. לא הבנתי את המשפט "החשיבות של ארץ גדולה במיוחד". אולי זה בגלל שאני מישראל – ארץ קטנה. באמריקה הכל יותר גדול.
    🙂

  10. כאוהד פטס, קיוויתי לקבל את יוסטון ואם לא, אז את הרייבנס. בסוף יצאנו עם הצ'רג'רס, שלדעתי, מאז שחרור האנט, הם הטובים בחטיבה.
    מילא, אם נעשה one and done, לפחות סיכוי גבוה שריברס יעשה סופרבול. גם זו נחמה

  11. אכן הוכרע על ידי פילד גול בפוזשן האחרון. רק שהוא הוכרע לטובת המזליסטים מפילי.
    2 קבוצות ההגנה החזקות עפו היום וזה כבר הופך קטע שהגנה חזקה לא תביא אותך רחוק בפלייאוף כי תמיד תשאיר לצד השני סיכוי, גם אם הוא הצד הנחות.

  12. המשחק של האיגלס והברס התחיל כמשחק חפירות עם שתי הגנות ריצה פחות או יותר מושלמות.
    במחצית השניה נגמר הכוח למגנים והיארדים התחילו להיערם.
    בסופו של דבר אף אחד לא צריך להרגיש מקופח, היה משחק שקול ונגמר בתוצאה שקולה על חודו של השפיץ של הנעל.

    גם המשחק המוקדם הפגיש שתי הגנות מצוינות. ניצחה הקבוצה שדאגה להביא גם את ההתקפה למשחק.

    סיכום שלב הווילד קארד, אולי טיפה הגנתי מדי אבל בשורה התחתונה אחלה משחקים. לא פוטבול גדול אבל אחלה משחקים.

  13. שמח שהברס והרייבנס עפו.במיוחד הברס שהמשחקים שלה בתור חובב משחק התקפי קשים לי לצפיה.
    קנזס-קולטס-אני עם מהומס עד סוף הקריירה שלו למרות שאני מאד מחבב את הקולטס
    פטריוטס-צארגרס-אני לטובת הצארגרס.לא נהניתי מניו אינגלנד השנה בשום משחק אולי קצת רק במשחק נגד קנזס וגם זה היה בשיתוף עם קנזס.הגיע הזמן לסיום שושלת הפטס.בריידי גרונק ואדלמן נראים גמורים.מקווה שלא יהיה להם דלק לסיבוב אחרון.
    ראמוס-קאובויס-אוהב את הסגנון משחק ההתקפי של הראמס לאורך כל השנה.מצד שני בחודש האחרון התחלתי להתחבר לשילוש פרסקוט-זיק-אמרי.
    זה המשחק שאני הכי מצפה לו מבין כל הארבע ואין לי העדפה ברורה לאף אחת מהקבוצות.
    סיינטס-איגלז-האיגלז מבחינתי עשו מצווה שהעיפו את הברס ההגנתיים מידי בשבילי לצפייה.המצחיק הוא שהברס הביאו את זה על עצמם.אם היו עולים עם ההרכב המחליף במחזור האחרון נגד הויקינגס או לפחות במחצית השנייה אחרי שהיה ברור שהראמס ינצחו הם היו מקבלים את אותה הויקינגס במקום האיגלז בווילה קארד ועוברים בקלות.
    עם כל הסיפור המרגש של ניק פולס זה חייב להסתיים בשבוע הבא מול אולי הקבוצה הטובה ביותר בnfl ובצדק.ניו אורלינס כחובב משחק התקפי נתנה לי הרבה הנאה השנה.

להגיב על ג'ו פלאקה לבטל

סגירת תפריט