הדרך לסופרבול – לקראת פתיחת הפלייאוף ב- NFL / פריים-טיים זק ויניב שושני

הדרך לסופרבול – לקראת פתיחת הפלייאוף ב- NFL / פריים-טיים זק ויניב שושני

העונה הרגילה של ה- NFL מאחורינו ואנו נכנסים לחודש של מעט משחקים והמון דרמה. הפורמט הקצר והאכזרי של הפלייאוף ב- NFL (משחק נוק-אאוט אחד בכל עימות בין קבוצות, בניגוד לשבעה ב- NBA למשל וסה"כ שלושה או ארבעה נצחונות כדי לזכות באליפות) מייצר כל שנה המון הפתעות ובהרבה מקרים מכתיר אלופות לא צפויות (כמו האיגלס בשנה שעברה).

העונה היתה מפתיעה ושיוויונית עוד יותר מהרגיל והעלתה לפלייאוף קבוצות שאיש לא העריך בתחילת העונה שיגיעו לשם, כגון הקולטס או הסיהוקס. האלופה פילדלפיה, שרבים ניבאו לה ריפיט, הצליחה רק בקושי להשתחל לפלייאוף (וגם זה רק אחרי שהק"ב הפותח שלה  – קרסון וונץ – נפצע והוחלף בניק פולס) וקבוצות שנראו כמו מתמודדות על הכתר (כמו הסטילרס או הפאקרס) נשארו בחוץ.

המשחקים מתחילים בשבת בערב (עוד יגיעו פוסטים של פריוויו'ס לעימותים עצמם, אל דאגה) ולקראת חודש עם לילות ללא שינה, ציפורניים כסוסות עד העצם והמון פוטבול משובח הכנו לכם פרוייקט מיוחד – תאור וניתוח של כל הקבוצות שעלו לפלייאוף והערכותינו לגבי סיכוייהן להגיע לסופרבול (שיערך באטלנטה ב-3 בפברואר). תהנו!

קבוצות ה- NFC (פריים טיים זק)

האלוף היוצא והאלוף הנכנס? – דרו בריס וניק פולס

ניו אורלינס סיינטס

מאזן – 13 – 3, מקום 1 ב- NFC, אלופת בית ה- NFC  דרום.

אליפויות (בעידן הסופרבול) – 1 (2009)

הופעות פלייאוף (בעידן הסופרבול) –  11 (האחרונה ב-2017)

דרוג DVOA התקפי – 4, הגנתי –11.

שחקנים מובילים – דרו בריס (קוורטרבק),  אלווין קמארה (רץ), מייקל תומס (תופס), מרשון לאטימור (קורנרבק)

שורה סטטיסטית בולטת – 74%  השלמה במסירה ורייטינג 116 לדרו בריס (שני הנתונים הם הטובים ביותר בליגה).

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – אולי הקבוצה הכי מאוזנת ושלמה בליגה, עם הק"ב המדויק ביותר (בריס), משחק התקפה שכולל שחקני פרובול הן בעמדת התופס (מייקל תומס) והן בעמדת הרץ (הדואו קאמארה/אינגרם – מעל 110 יארד למשחק ביחד), קו התקפה מעולה (שאיפשר רק 17 סאקים על בריס כל העונה) וגם הגנה מצוינת שיודעת להפעיל לחץ על הק"ב היריב (49 סאקים – חמישית בליגה) וגם להגן נגד הריצה (שלישית בליגה). בנוסף, מאמן מבריק ומאד מנוסה שכבר זכה בסופרבול בעבר (פייטון). יתרון ביתיות עד הסופרבול עם איצטדיון ביתי במיוחד.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – תופס איכותי אחד בלבד וללא טייט-אנד ברמה גבוהה, מה שמאפשר להגנות להתמקד בתומס. חסרון של קורנרבק נוסף ברמה של מרשון לאטימור (הצלחה חלקית בלבד של אלי אפל שנרכש במהלך העונה) פוגע בהגנת המסירה – במיוחד מול קבוצות עם כמה תופסים טובים, ירידה מסוימת ברמת המשחק (במיוחד של בריס) לקראת סוף העונה.

כמה רחוק יגיעו – בדום הביתי בניו אורלינס קשה עד בלתי אפשרי לנצח את הסיינטס כשהם בשיאם, ואני מעריך ששון פייטון ודרו בריס המנוסים יצליחו להפגין שוב את המשחק ההתקפי המרהיב של אמצע העונה כדי לנצח את שני המשחקים הנדרשים בבית (במיוחד אחרי המנוחה הארוכה  – שבוע חופש ועוד שבוע בו שיחקו עם המחליפים) כדי להגיע לסופרבול ואולי גם להביא טבעת שניה לניו אורלינס.

 

לוס אנג'לס ראמס

מאזן –  13- 3, מקום 2 ב- NFC, אלופת בית ה- NFC  מערב.

אליפויות (בעידן הסופרבול)  – 1 (1999)

הופעות פלייאוף (בעידן הסופרבול) –22 (האחרונה ב-2017)

דרוג DVOA התקפי – 2, הגנתי –19.

שחקנים מובילים – טוד גרלי (רץ),  ג'ארד גוף (ק"ב), אהרון דונלד (דיפנסיב טאקל)

שורה סטטיסטית בולטת – 20.5 סאקים לאהרון דונלד – 30% יותר מהבא אחריו בליגה (ג'יי-ג'יי וואט).

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – ההתקפה הטובה ב- NFC (והשניה בטיבה בליגה אחרי הצ'יפס) שמשלבת בהצלחה משחק ריצה מעולה של גרלי עם משחק מסירה איכותי של גוף (שמשיג כמעט 300 יארד למשחק) לקבוצה מגוונת של תופסים. הגנה תוקפנית שמייצרת הרבה איבודי כדור (30 – מקום שלישי בליגה) ולחץ על הק"ב עם דונלד המדהים. מאמן צעיר ומבריק (שון מקווי) ותחושה שהם "הדבר הבא" בליגה אחרי שהתנסו בחווית הפלייאוף בשנה שעברה והובילו את ה- NFC רוב העונה.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – הפאס ראש מבוסס בעיקר על דונלד שלא מקבל מספיק עזרה (השיג חצי מכמות הסאקים של הקבוצה כולה!), הגנת גרועה כנגד הריצה (מקום 28 בליגה), ובהתקפה – גוף עדיין לא ברמה של הק"ב הטובים ביותר, הפציעה של קופר קאפ פגעה במשחק המסירה והקבוצה כולה חוותה ירידה כללית ברמת המשחק לקראת סיום העונה (כולל שני הפסדים בדצמבר שעלו להם בראשות החטיבה – אחד מהם משפיל במיוחד מול שיקגו, אותה כנראה יפגשו שוב בפלייאוף).

כמה רחוק יגיעו – לוס אנג'לס נתנו עונה מצויינת אבל נראים קצת שבירים לקראת הסיום. ההגנה (למרות דונלד) לא מספיק טובה, קו ההתקפה אינו מהטובים בליגה והפציעה של קאפ משמעותית יותר משחשבו תחילה. אם שיקגו תנצח בשבוע הווילד קארד היא בהחלט מסוגלת להדיח את הראמס וגם אם לא – לוס אנג'לס לא יעברו את הסיינטס בחוץ בגמר החטיבה.

 

שיקגו ברס

מאזן –  12- 4, מקום 3  ב- NFC, אלופת בית ה- NFC  צפון.

אליפויות (בעידן הסופרבול)  – 1 (1985)

הופעות פלייאוף (בעידן הסופרבול) – 14 (האחרונה ב-2010)

דרוג DVOA התקפי – 20, הגנתי –1.

שחקנים מובילים – חליל מאק (ליינבקר),  מיצ'ל טרוביסקי (ק"ב), ג'ורדן הווארד (רץ), טאריק כהן (רץ/תופס).

שורה סטטיסטית בולטת – 27 יירוטים בהגנה – 30% יותר מהבאה אחריה ו-50% יותר מכל קבוצת NFC אחרת.

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – הגנה, הגנה ושוב הגנה…הקבוצה איפשרה את כמות הנקודות הנמוכה ביותר בליגה (פחות מ-18, ורק 10.5 למשחק בארבעת המשחקים האחרונים!), משיגה הכי הרבה איבודי כדור ומדורגת בין שתי הטובות הן כנגד המסירה והן כנגד הריצה. מיצ'ל טרוביסקי יעיל ועושה מעט טעויות, ובעיקר – הקבוצה מגיעה במומנטום הטוב ביותר מכל קבוצות ה- NFC (4 נצחונות רצופים מאז חזרת טרוביסקי מפציעה) ונראה שהגיעו לשיא בזמן הנכון.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – ההתקפה לא מספיק טובה – משחק הריצה טוב (120 יארד למשחק, כולל מעל 400 יארד שצבר טרוביסקי עצמו על הקרקע) אבל התקפת המסירה לא ברמה של מרבית היריבות (רק 223 יארד למשחק – מקום 21 בליגה). מאט נאגי מוכשר אבל לא מספיק מנוסה כמאמן ראשי בכלל ובפלייאוף בפרט. העדר שבוע החופש (שבא אחרי ניצחון קשה על מינסוטה במחזור 17) יביא אותם עייפים לשלבים המכריעים.

כמה רחוק יגיעו – הברס הם הקבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש בפלייאוף והם הוכיחו בניצחון על הראמס שהם יודעים איך לשתק את התקפות העלית של הליגה. הם ינצחו את פילדלפיה בבית בווילד קארד ולדעתי יכולים גם להפתיע את הראמס בחוץ אבל יעצרו בגמר החטיבה מול הסיינטס – אמנם ההגנה שלהם יותר טובה אבל התקפת הסיינטס עדיפה בהרבה על זו של שיקגו ויתרון הביתיות שלהם יכריע את העימות המרתק הזה.

 

דאלאס קאובויס

מאזן –  10- 6, מקום 4 ב- NFC, אלופת בית ה- NFC  מזרח.

אליפויות (בעידן הסופרבול)  – 5 (1971, 1977, 1992, 1993 ,1995)

הופעות פלייאוף (בעידן הסופרבול) –31  (האחרונה ב- 2016)

דרוג DVOA התקפי –24, הגנתי – 9.

שחקנים מובילים – אזקיאל אליוט (רץ),  דאק פרסקוט (ק"ב),  דמרקוס לורנס (דפנסיב אנד), לייטון וונדר-אש (ליינבקר).

שורה סטטיסטית בולטת – 2001 יארד כוללים (ריצה ותפיסה) לאליוט – מקום שני בליגה ו-36% מכמות היארדים של הקבוצה כולה.

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – זיק אליוט הוא הרץ היעיל והיציב בליגה, פרסקוט כמעט לא מאבד כדורים (8 יירוטים כל השנה), הגנה יציבה שמאפשרת יחסית מעט נקודות (20 למשחק – ששית בליגה) ויארדים (330 למשחק – שביעית בליגה), משחק מסירה שהשתפר על הגעתו של אמארי קופר באמצע השנה, יכולת שהציגו כל השנה להתעלות ולנצח במשחקים עם הגב אל הקיר.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – גם כאן, ההתקפה היא החלק החלש יותר של הקבוצה – למעט אליוט, שאר השחקנים פשוט לא משיגים מספיק יארדים. למרות השיפור בחצי השני של העונה, משחק המסירה ככלל (שמשיג 220 יארד למשחק – מקום 23 בליגה) די חלש ופרסקוט משחק סביר אך לא יותר מזה (רייטינג של 96 – מקום 10 מ-12 הק"ב שהגיעו לפלייאוף) מאחורי קו התקפה שלא מגן עליו היטב (ספג 56 סאקים – שני בליגה). ההגנה לא מאפשרת הרבה יארדים אך גם לא כופה איבודי כדור (רק 9 יירוטים – מקום 26 בליגה) ובניגוד לשיקגו, לא מספיק טובה כדי לחפות על חולשת ההתקפה.

כמה רחוק יגיעו – הקאובויס הם אלופת הבית הפחות מרשימה שהגיעה לפלייאוף ב- NFC. הם הוכיחו אופי ויציבות אך למעט אליוט אין להם חוליה או שחקן שמציגים את הרמה שנדרשת לריצה עמוק לתוך ינואר. הם פוגשים את סיאטל החמה (אמנם בבית) במשחק הווילד-קארד ולדעתי לא ימשיכו לסיבוב הבא.

 

סיאטל סיהוקס

מאזן –  10- 6, מקום 5 ב- NFC, הגעה לפלייאוף בעזרת כרטיס ווילד-קארד (מקום שני בבית ה- NFC מערב).

אליפויות (בעידן הסופרבול)  – 1 (2013)

הופעות פלייאוף (בעידן הסופרבול) – 16 (האחרונה ב- 2016)

דרוג DVOA התקפי – 9 , הגנתי – 14.

שחקנים מובילים – ראסל ווילסון (ק"ב), כריס קארסון (רץ), טיילר לוקט (תופס), בובי וואגנר (ליינבקר).

שורה סטטיסטית בולטת – ראסל ווילסון עם 35 ט"ד ורק 7 יירוטים (+ 376 יארד בריצה) כאשר הוא סופג למעלה מ-3 סאקים למשחק (51 סה"כ).

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – אם דאלאס תלויה לחלוטין באליוט אז התקפת סיאטל בנויה סביב ווילסון ויכולותיו המיוחדות. היכולת שלו להאריך מהלכים בתמרון בתוך ומחוץ לפוקט ואז להשיג מסירה ארוכה או לרוץ בעצמו היא הטובה בליגה (הוא ייצר 13 מהלכים של 40+ יארד – מקום רביעי בליגה, רק אחרי רוג'רס, מהומס ורותליסברגר שמסרו לפחות 1000 יארד יותר ממנו). בניגוד לשנים קודמות, משחק הריצה שהיה חסר מאז עזיבתו של מרשון לינץ' התעורר לחיים עם כריס קארסון (שהשיג 1150 יארד) והפך להיות הטוב בליגה (160 יארד קבוצתיים על הקרקע למשחק). גם ההגנה שכולם ציפו שתקרוס אחרי פירוק "לגיון הבום" הפתיעה לטובה ועם הרבה שחקנים צעירים לא איפשרה הרבה נקודות (פחות מ-22 למשחק) וייצרה די הרבה איבודי כדור (מקום 10 בליגה) כדי לאפשר לווילסון לנצח. יש להם גם מאמן מנוסה וכריזמטי (פיט קארול) שהפיק מהם העונה הרבה יותר מכפי שניתן היה לדמיין.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – קו ההתקפה הוא נקודת התורפה העיקרית של הקבוצה ולא מגן מספיק טוב על ווילסון (כאמור ספג 51 סאקים – שלישי בליגה), מה שגם משפיע על אחוזי הדיוק הלא מזהירים שלו. למרות הפריצה של קארסון, לווילסון עדיין אין מספיק כלים איכותיים סביבו (טיילר לוקט ודאג בולדווין נתנו עונה טובה, אך התופס הבא אחריהם הגיע ל-214 יארד בלבד), מה שגרם לווילסון למסור ל-3450 יארד בלבד העונה – פחות מסטאפורד ומייפילד, למשל. ההגנה אמנם הפתיעה לטובה, אך היא עדיין נמצאת בשולי הצמרת במרבית הפרמטרים החשובים (יארדים ונקודות למשחק, כמות איבודים שכופה) ולא ברמה של הגנות העלית של הליגה. הקבוצה ככלל לא מפגינה (עדיין?) את היציבות שמאפיינת את הקבוצות הטובות באמת ומאפשרת להן לנצח גם ביום חלש יחסית.

כמה רחוק יגיעו – הסיהוקס הם הסוס השחור של הפלייאוף ב- NFC – אף אחד לא יודע מה הם יכולים לתת ביום נתון. בעימות מול הקאובויס הם בהחלט יכולים לצאת כמנצחים אבל במפגש בשבוע שאחריו מול הסיינטס (או הראמס) בחוץ, חוסר הניסיון יכריע והם יסיימו את העונה בראש מורם ועם הרבה תקוות לעתיד.

 

פילדלפיה איגלס

מאזן –  9- 7, מקום 6  ב- NFC, הגעה לפלייאוף בעזרת כרטיס ווילד-קארד (מקום שני בבית ה- NFC מזרח).

אליפויות (בעידן הסופרבול)  – 1 (2017)

הופעות פלייאוף (בעידן הסופרבול) –21 (האחרונה ב- 2017)

דרוג DVOA התקפי – 16 הגנתי – 15.

שחקנים מובילים – ניק פולס (ק"ב), זק ארץ (טייט-אנד), פלטצ'ר קוקס (דפנסיב טאקל).

שורה סטטיסטית בולטת – ניק פולס עם מאזן 8- 1 בדצמבר וינואר ב-2017 ו-2018.

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – האלופה (למי ששכח) עם הגאווה וגם תחושת ה"אנדרדוג" שהביאה אותם לגביע בשנה שעברה, ניק פולס קר הרוח והמנוסה שסוחף את הקבוצה לתחושה שהנס הוא אפשרי, זק ארץ הוא אחד הטייט-אנדס הטובים בליגה (השיג 1163 יארד במסירה – שלישי בליגה בעמדה זו), שמרכיב יחד עם ג'פרי ואגולור חוליית תופסים מצוינת, פלטצ'ר ובנט מובילים קו הגנה חזק ותוקפני (השיגו 44 סאקים – מקום שמיני בליגה). המאמן דאג פדרסון הוכיח שהוא יודע להוביל קבוצה לאליפות.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – בהתקפה הבעיות העיקריות הן משחק ריצה חלש (98 יארד) – מקום 28 בליגה) וקו התקפה שאיפשר 40 סאקים העונה. כמו כן, חשוב לזכור שפולס הוא הק"ב המחליף מכיוון שיכולתו אינה יציבה ובמקביל ליכולתו להתעלות, הוא גם מסוגל לספק משחקי נפל – מה שכמובן קריטי במיוחד בפלייאוף. בהגנה, הקבוצה מאפשרת ליריב להשיג די הרבה יארדים (366- מקום 23 בליגה) ולא כופה כמעט איבודי כדור (רק 17 – מקום 22) אם כי מצליחה לא לספוג הרבה נקודות (21.8 – מקום 12 בליגה). למעט ארץ וקוקס (ו-וונץ הפצוע) אין בקבוצה אף שחקן שהוא בין הטובים בליגה בתפקידו.

כמה רחוק יגיעו – פילדלפיה רוכבים בשבועות האחרונים (שוב) על הגאווה הפצועה, תחושת האנדרדוג והנסים שמייצר ניק פולס אבל הם קבוצה פחות טובה מכל האחרות שהגיעו לפלייאוף. הם נוסעים השבוע למשחק קשה בשיקגו ולדעתי יפסידו שם ויעבירו את כתר האליפות לבאה בתור.

 

קבוצות ה- AFC (יניב שושני)

חילופי דורות? – טום בריידי ופטריק מהומס

קנזס סיטי צ'יפס

מאזן 12- 4, מקום 1 ב- AFC, אלופת בית ה- AFC  מערב.

אליפויות  – 1 (1969)

הופעות פלייאוף –  19 (האחרונה ב-2017)

דרוג DVOA התקפי – 1, הגנתי – 26.

שחקנים מובילים – פטריק מהומס (ק"ב),  טייריק היל (תופס), טרוויס קלסי (TE), כריס ג'ונס (DE)

שורה סטטיסטית בולטת –  50 ט"ד לפטריק מהומס.

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – התקפה הכי טובה בליגה, מובלת על ידי הפתעת העונה פטריק מהומס, תצליח בכל משחק להשיג יותר נקודות מיריבתה, ויחד עם שיפור הגנתי הצ'יפס מוכיחים שהם הקבוצה הטובה ב- AFC ומגיעים לסופרבול.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – ההגנה הגרועה ביותר בפלייאוף לא מצליחה לעצור את משחק הריצה של היריבה, ונחס הפלייאוף ממשיך לרדוף את אנדי ריד.

כמה רחוק יגיעו – לדאבונם הרב של אוהדי הצ'יפס, תרחיש האימים הקבוע בפלייאוף יתממש שוב, והקבוצה תפסיד כבר במשחקה הראשון בגמר הדיוויזיה. הגנת בולטימור מצליחה להצר את התקפת קנזס סיטי, ומנצחת את המשחק על הקרקע.

 

ניו אינגלנד פטריוטס

מאזן 11- 5, מקום 2 ב- AFC, אלופת בית ה- AFC  מזרח.

אליפויות  – 5 (2001,2003,2004,2014,2016)

הופעות פלייאוף –  24 (האחרונה ב-2017)

דרוג DVOA התקפי – 5, הגנתי – 16.

שחקנים מובילים – טום בריידי (ק"ב),  ג'יימס וויאט (רץ אחורי), רוב גרונקובסקי (TE)

שורה סטטיסטית בולטת –  אליפות בית עשירית ברציפות.

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – לגארי ליניקר מיוחסת האמרה המיתולוגית "בכדורגל, משחקים 90 דקות, ובסוף גרמניה מנצחת". אז בפוטבול, משחקים 19 פעמים, ובסוף הפטריוטס מגיעים לסופרבול… ככה זה כשיש מאמן גאון ואקצנטרי על הקווים, וק"ב פנומן במגרש, שני יתרונות שמוכיחים את עצמם כבר כמעט שני עשורים.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – הגנה בינונית, טום בריידי פגיע יותר מאי פעם, והתקפה די מוגבלת, עם גרונקובסקי שמגיע לפלייאוף בסוג של משבר. עצם ההגעה לפלייאוף כבר מהווה הישג כביר, אבל פה זה ייגמר, ואולי גם סוף השושלת המדהימה של הפטריוטס במאה ה-21.

כמה רחוק יגיעו – איכשהו, הפטריוטס יתגברו על ההגנות של יוסטון ובולטימור, בריידי ינפק עוד פלייאוף קסום, וניו אינגלנד תגיע לסופרבול.

 

יוסטון טקסנס

מאזן 11- 5, מקום 3 ב- AFC, אלופת בית ה- AFC  דרום.

אליפויות  – 0

הופעות פלייאוף –  4 (האחרונה ב-2016)

דרוג DVOA התקפי – 21, הגנתי –7.

שחקנים מובילים – דשון ווטסון (ק"ב),  דיאנדרה הופקינס (תופס), ג'יי ג'יי וואט (DE)

שורה סטטיסטית בולטת –  16 סאקים לג'יי ג'יי וואט, מקום שני בליגה.

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – השילוב של ווטסון והופקינס, יחד עם ההגנה החזקה בראשותו של וואט, והטקסנס מייצרים ריצת פלייאוף מרשימה כל הדרך להופעה ראשונה בסופרבול.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – בשום שלב בעונה הסדירה, לא הראתה יוסטון יכולת של קבוצה שיכולה ללכת את כל הדרך. חוץ מהופקינס אין יותר מידי כלים התקפיים, וככה אי אפשר ממש להצליח בשלבים הסופיים של העונה.

כמה רחוק יגיעו – את סיבוב הווילד קארד יעברו הטקסנס, אבל בגמר הדיוויזיה הם יפגשו את בריידי ושות', וכמו ב- 2012 ו- 2016 הם יפסידו שוב לניסיון ולביטחון של ניו אינגלנד.

 

בולטימור רייבנס

מאזן 10- 6, מקום 4 ב- AFC, אלופת בית ה- AFC  צפון.

אליפויות  – 2 (2000,2012)

הופעות פלייאוף –  10 (האחרונה ב-2014)

דרוג DVOA התקפי – 15, הגנתי – 3.

שחקנים מובילים – לאמאר ג'קסון (ק"ב),  גאס אדוארדס (רץ אחורי), ג'והן בראון (תופס)

שורה סטטיסטית בולטת –  הקבוצה מאפשרת לקבוצות היריבות רק 292.9 יארדים למשחק, מקום ראשון בליגה.

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – הגנה, הגנה, ועוד קצת הגנה. תוסיפו גם משחק ריצה שהלך והשתפר לקראת סוף העונה הסדירה, בייחוד של הק"ב הרוקי לאמאר ג'קסון, והנה לכם דרך לנצח משחקי פלייאוף קשוחים.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – התקפה חד מימדית, ק"ב רוקי בפלייאוף הראשון שלו. ההצלחה בפלייאוף יכולה לחכות לשנה הבאה, זאת לא אמורה להיות השנה של הרייבנס.

כמה רחוק יגיעו – הנה לכם הסוס השחור של הפלייאוף, הקבוצה שאף אחת לא רוצה לפגוש. בבית הם ינצחו את הצ'ארג'רס, יפתיעו בחוץ את הצ'פס, אבל במשחק הגמר של ה- AFC ההצלחה תיעצר, והרייבנס מפסידים בחוץ לניו אינגלנד.

 

לוס אנג'לס צ'ארג'רס

מאזן 12- 4, מקום 5 ב- AFC, מקום שני בבית ה- AFC  מערב.

אליפויות  – 0

הופעות פלייאוף –  13 (האחרונה ב-2013)

דרוג DVOA התקפי – 3, הגנתי – 8.

שחקנים מובילים – פיליפ ריברס (ק"ב),  קאנן אלן (תופס), מלווין גורדון (רץ אחורי), דרווין ג'יימס (סייפטי)

שורה סטטיסטית בולטת –  מאזן 1-7 במשחקי חוץ, מקום ראשון בליגה (יחד עם ניו אורלינס).

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – התקפה מצוינת בראשות ריברס הבלתי נגמר, הגנה טובה, וזאת אמורה להיות השנה של הצ'רג'רס, סוף סוף.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – היסטוריה וניסיון. בדיוק ההיפך מהפטריוטס למשל, קבוצה "שמצליחה" לאכזב כל פעם מחדש, והם ימצאו דרך לבעוט בדלי המלא. גם עם המאזן הטוב ב- AFC, הצ'ארג'רס מסיימים רק במקום החמישי בליגה, אז כנראה גם השנה זאת לא השנה שלהם.

כמה רחוק יגיעו – על המשחק הראשון, הצ'ארג'רס מגיעים לבולטימור, ומפסידים…… גם השנה פיליפ ריברס נשאר רק עם המחמאות.

 

אינדיאנפוליס קולטס

מאזן 10- 6, מקום 6 ב- AFC, מקום שני בבית ה- AFC  דרום.

אליפויות  – 2 (1970, 2006)

הופעות פלייאוף –  23 (האחרונה ב-2014)

דרוג DVOA התקפי – 10, הגנתי – 10.

שחקנים מובילים – אנדרו לאק (ק"ב), טי וואי הילטון (תופס), אריק אברון (תופס), דריוס ליאונרד (ליינבקר)

שורה סטטיסטית בולטת –  639 ניסיונות מסירה של אנדרו לאק, מקום שני בליגה..

יתרונות (או למה ירוצו עד הסוף) – הקבוצה שלא הייתה אמורה להגיע בכלל לפלייאוף השנה, מגיעה במומנטום מטורף לשלבי ההכרעה, עם 9 ניצחונות בעשרת המשחקים האחרונים. אנדרו לאק התגבר לחלוטין על הפציעה, ההגנה חזקה ואגרסיבית, ועם קצת מזל הקולטס מפתיעים את כולם, והופכים לסנסציה של העונה.

חסרונות (או למה ייפלטו מהמרוץ) – אין משחק ריצה, קבוצה צעירה ללא ניסיון פלייאוף, וללא יתרון ביתיות. כל הגורמים יחדיו יכריעו את הקבוצה, והסיפור ייגמר בשלב הווילד קארד.

כמה רחוק יגיעו – בפעם השלישית העונה, הקולטס פוגשים את יוסטון, יריבתם בבית ה- AFC דרום. כמו שני המשחקים הקודמים, זה יהיה משחק צמוד, ובסופו הטקסנס ינצחו, ויסיימו את העונה הקסומה של הקולטס.

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. יופי של טור
    עשיתם לי את הבוקר!
    ריכוז הנתונים ההיסטוריים והסטטיסטיקות והשורה הסטטיסטית הבולטת, רק יכול לדמיין את העבודה. סחתיין עליכם

    נכון שלא עם הכל אני מסכים (יותר מדי כבוד לרייבנס) אבל בקטנה, נחכה שיתחילו הדיונים ואז אצטרף.

  2. טוב, אז ככה:
    קודם כל תודה רבה על הסיקור המעולה השנה. תודה גם על ההכנה לפלייאוף – שלא תפסיקו בשלב הכי חשוב של השנה!

    לגבי חילוקי הדעות:
    הnfc באמת נראה די ברור לגבי הafc יש תחושה שכל קבוצה (חוץ מיוסטון החבולה) יכולה לעשות ריצה לסופרבול. שימו לב שבהימורים שלכם הכל הולך לפח אם הקולטס מנצחים את יוסטון (לא בלתי סביר) – הקולטס הולכים לקנזס סיטי, והפאטס מארחים את הרייבנס או הצ'רג'רס, בשביל לפגוש אחר כך את הצ'יפס. אגב, אני אישית מאמין יותר בצ'רג'רס – הם בטופ 3 של הafc ולדעתי את הרייבנס הם יעברו.

    לגבי הקבוצות:
    גרונקובסקי הוא מהשחקנים המובילים של הפאטס? השנה?
    לקולטס אין משחק ריצה? נכון שהם מסתמכים מאוד על לאק, אבל הם הראו שהם יודעים להפעיל את מאק יפה מאוד
    מה שיפה בצ'ארג'רס (לא שאני אוהד שלהם, אוהד ניינרס ממורמר) זה שהם הקבוצה הכי מאוזנת בפלייאוף. לדעתי הם היחידים שיש להם גם הגנה וגם התקפה ברמה טובה מאוד

    שיתחיל כבר!

  3. תכלס הכל יכול לקרות השנה, אני בעד הברס והצ'יפס אבל ייתכן גם הקולטס / רייבנס נגד הסיהוקס / איגלס.
    ההימור שלי לפני תחילת העונה היה פאטס-צ'יפס (פאטס) והראמס-וייקינגס (וייקינגס) שמן הסתם כבר לא יקרה, אבל אולי 3 מ-4 הפייבוריטיות לפני העונה כן יעלו לגמרים.
    הכי סביר זה הסיינטס והצ'יפס, שלדעתי עדיפים על הפאטס.

    1. קשה לי לראות מישהו שיכול להדיח את הסיינטס בניו אורלינס, אולי אולי הברס בהתפוצצות הגנתית.
      מולם אני מהמר שיגיעו הצ'ארג'רס שהגיעו לפלייאוף במומנטום חיובי (איך אמר מישהו, 16 משחקי חוץ).
      הצ'יפס נראים לי מלהיבים אך פריכים, כמו כל שנה בעצם.

      1. אי אפשר להשוות את הצ'יפס עם מאהומס לעומת אלכס סמית, זו לא אותה קבוצה.

        גם אם אני לא טועה הם היו פותחים טוב את העונה כי היה להם לו"ז קל יותר בהתחלה.

  4. סתם שאלת הווי, לאלה מכם שחיים בארה"ב (מר לס?), או מכירים את הוייב האמריקאי. אני יודע שישנן כמה קבוצות ענק בNFL שלא רואות אור יום כבר שנים (דולפינס, ניינרס, ריידרס..), אני גם יודע שהקאובויז נחשבים לקבוצה של אמריקה. שאלתי, האם ריצה מטורפת שלהם לסופרבול (או של הברס) תכניס את כל המערכת המשולהבת גם כך להייפ היסטרי עוד יותר? כלומר, הקאובויז בסופרבול ואמריקה (ארה"ב, סליחה עם כל אחיי הלטינים שזועמים שקוראים לאוסטדס-יונידס, אמריקה) על סף עילפון?
    (וכן, טרם התאוששתי נפשית מההדחה הבזויה והמביכה של הוייקינס. בבית? בלי מאבק, ג'סט רולד אובר אנד פליי דד)

  5. יופי של פריוויו. ממשיכים עונה ללא דופי של הצוות.
    מת לגמר פילי מול אינדי (לא יקרה מן הסתם). אם לא, אז שיהיה הסיינטס, מגיע להם. העיקר שלא נצטרך לראות שוב יותר מדי את בליצ'יק את בריידי.

    1. כן, בכוונה השמטתי את הג'יינטס שגזלו את הטבעת הכי מוצדקת בהיסטוריה מהשחקן שגרם לי לאהוב את המשחק – רנדי מוס. והג'טס? לא ממש נחשבים (נכון, ג'וני יונייטיס) למועדון על אגדי, או שמא אני טועה…

      1. אך זו כתיבה ה עם כל הכבוד לליגה העונה כולה היא לא 2018 אלא 2018/19, העונה הסדירה לבד היא 2018.
        לפי הניסוח לעיל יוצא שינואר הוא המשך של אותה שנה והמאזן של פולס הוא בדצמבר-ינואר 2017 ודצבמר-ינואר 2018…

  6. כמו שראינו פעמיים השנה (קוריאה, הולנד), האימרה "90 דקות..גרמניה מנצחת" דורשת תיקון – "90 דקות…גרמניה *לא* מנצחת"

    1. והסיקור של הAFC הוא על הכיף כיפאק!
      פשוט תענוג מה שנהיה מהאתר הזה, אני לא יודע מה עשיתי לפני שגיליתי את האתר.
      אני מרגיש שאני מבלה חצי מהיום בלרענן את האתר.
      האתר המושלם לספורט אמריקאי, החלום התגשם.
      שוב תודה ענקית על עונה יוצאת מן הכלל!

  7. איזה כיף לקרוא!
    תודה רבה על עבודה יוצאת מן הכלל, אתם פשוט צוות לעניין!
    בנוגע לתחזית:
    בולטימור הם אכן הסוס השחור בAFC, אך אני חושב שסוף כל סוף הקללה של אנדי ריד תוסר והוא יגיע לסופרבול, שם הכל תלוי במי תהיה היריבה.
    ההימור שלי הוא על הברס בתור נציגת החטיבה השנייה. אמרה ידועה היא שהתקפה מביאה אותך לפלייאוף אבל הגנה זוכה באליפויות.
    מקווה מאוד שאנדי ריד יחגוג זכייה שכל כך מגיעה לו, והוא יוריד את הקוף הענקי מהגב.

  8. בניגוד לזאק אני חושב שהקבוצה היחידה שהעדיפה להגיע לפלייאוף ללא שבוע חופש היא שיקאגו. בפעמיים שהיא קיבלה העונה חופש (בשבוע הביי ובמיני ביי אחרי חג ההודיה) הם הפסידו משחקים שלא היו צריכים ובאופן כללי נראו גרוע. מדובר עדיין בקבוצה חדשה שלמרות התיאום הגבוה שלה צריכה להגיע במומנטום טוב לפלייאוף, ככה שאני שמח שהם יפגשו את פילי אחרי הניצחון על מינסוטה.
    .
    לגבי מהומס, הרבה שוכחים שהוא השיג גם 5,000 יארד במסירה, נתון שמעט מאוד לאורך הקריירה השיגו. הבחור פור ריל.
    .
    הפטס סיימו את העונה במגמה חיובית ונראים מסוכנים. עם זאת, החיסרון של גורדון ישפיע עליהם וגם אם תהיה ריצה עמוק לתוך הפלייאוף פוטבול יפה לא נראה מהם.
    .
    הקבוצה שאני הכי רוצה לראות השנה בסופרבול (מלבד הברס כמובן) היא יוסטון, יש לה את החבילה השלמה וסוף סוף משהו התחבר שם העונה.
    .
    אם אתה אוהד נייטרלי ומתלבט איזה משחקים לראות הייתי הולך כל משחק שיינפק ה-AFC, לאן שלא תסתכל אתה פוגש קבוצה מרגשת שמציגה פוטבול שובה עין. לא משנה מי תגיע משם לסופרבול, הסיפור יהיה מרגש.

    1. יוסטון היא הקבוצה היחידה שאני מוכן אשקרה לשים כסף על זה שהם לא מגיעים לסופרבול. למרות שלפרקים הם נראו כמו הדבר האמיתי, יותר מדי פעמים במהלך העונה הם נראו כמו כלום ושום דבר. ג'יי ג'יי וואט כבר לא המפלצת שהוא היה ומשחק הריצה שלהם חלש ממש עד לא קיים.

      קנזס מצוינים אבל מגיעים לשלב הזה במיני דעיכה, אם זו טעות אופטית והם הולכים לחזור על ההצגות שלהם מתחילת העונה, אולי יש להם סיכוי אבל אני לא רואה מצב שהקבוצה שמרשה הכי הרבה יארדים למשחק (טוב, שניה מהסוף), לוקחת את הסופרבול או מגיעה אליו.

      הימור שלי: סיינטס נגד הברס ב NFC (סיינטס לוקחים), צ'רג'רס נגד הצ'יפס ב AFC (צ'רג'רס)
      סיינטס לוקחים את הסופרבול

      1. יוסטון הפתיעה אותי הרבה פעמים העונה. אני מסכים שהם לא מגיעים בשיא היכולת שלהם (היתה לפני חודש), אבל בכל זאת מדובר בקבוצה שמעוררת אצלי הכי הרבה רגש ב-AFC. אגב, אני כמובן אשמח לראות אליפות של אנדי ריד או הצ'ארג'רס, אז בכל מקרה יהיה מעניין.

  9. לדעתי הכל פתוח. אף תוצאה לא תהווה הפתעה. משום מה לבי עם שיקגו, אבל אם הפטריוטס יצליחו לעשות זאת, כמה וכמה דברים יוגדרו שם כ-G.O.A.T

    סקירה מצויינת ממש. יכולה להתחרות עם כל סקירה אמריקאית מהטופ

    תודה שהפכתם את הפוטבול לחלק כה חשוב בהופס

  10. כל משחקי הווילד קארד (וכל הפלייאוף למעשה) משודרים אצל ערוץ ילדותי המופלא (רק שאז לא הבנתי שטחנו לי מסרים אוונגליסטייים, אולי בגלל זה אני אתאיסט..) METV, (109). נחדמ שיש פרסומות מאמריקה והשדרנים המקוריים. החיסרון, איכות שידור כמו מהמזלג של האנטיה של הבונקר של הסראללה, בלתי צפי בהחלט.
    ערוץ 5 (55) משדר את דאלס/סיאטל (03:15). לא יודע לגביי המשחק הראשון של הערב (שבת)
    יום ראשון, ערוץ ספורט לייב (58) משדר את שיקגו/פילי (23:40). זו אינפורמציה ודאית..
    מה אומר, נבלות.. אני ממליץ לחבר את הלפטופ למסך גדול, למצוא לינק מנצח, ולפתוח בירה..

כתיבת תגובה

סגירת תפריט