זה (לא) שיר פרידה: סיכום שבוע ב-NFL/ שחר דלאל

זה (לא) שיר פרידה: סיכום שבוע ב-NFL/ שחר דלאל

העונה הסדירה ב-NFL הגיעה לסיומה ואיתה גם המדור השבועי. היה לי את הכבוד לכתוב השנה על הספורט שאני אוהב מנקודות מבט אישית שרק עודדה אותי לחקור יותר ויותר בענף שמשתנה תדיר. בפוסט האחרון של השנה אנסה להתייחס יותר למגמות העתידיות בליגה והקבוצות שסיימו את העונה ופחות במשחקי הפלייאוף הקרובים (אל דאגו, יהיה לכם מזה והרבה).

 

הדילמה

בתור ילד קטן בישראל תמיד הוקסמתי מסדרה מצוירת בשם פרו-סטארס שכוכבי היו נציגי ארבעת הליגות המובילות בארה"ב (כדורסל, פוטבול בייסבול והוקי). את מייקל ג'ורדן ואת וויין גרצקי כמובן שהכרתי עוד קודם, אך על הנציג הבודד של שני הענפים הנותרים לא שמעתי מעולם.

בו ג'קסון היה בדיוק באמצע תהליך השיקום שלו, לאחר הפציעה שסיימה את קריירת הפוטבול שלו (הוא סחב עוד כמה שנים ב-MLB) אבל בעיקר הדהים אותי שיש ספורטאי שיכול להיות בשיא היכולת שלו בשני ענפים כל כך שונים (שלא לדבר על כך שגם לוחות הזמנים שלהם מתנגשים).

ג'קסון. רקד על שתי החתונות

אם נריץ את הסרט 30 שנה קדימה נוכל לראות את בו ג'קסון המודרני בדמותו של קווטרבק אוקלהומה קיילר מורי. הקווטרבק הקטן (1.75 מ' בלבד) נמצא בדילמה קשה לאחר ההפסד בחצי גמר הפלייאוף לאלאבמה, כאשר על הכף עומדים מיליונים שרק מחכים שייקח אותם.

כפי שציינתי, מורי מתמחה גם בבייסבול ונחשב לפרוספקט לא פחות קטן מאשר בפוטבול. כמה גדול? בדראפט ה-MLB האחרון הוא נבחר במקום התשיעי הכללי על ידי אוקלנד אייס (ובילי בין אבי שיטת המאניבול) ונתנה לו מענק חתימה (שעדיין לא אסף) על סך 4.66 מיליון דולר. כחלק מההסכם הוא קיבל רשות לשחק עונת פוטבול נוספת במדי הסונרס במידה ויתייצב לאימון האביב של 2019 (ברשותכם, נתעלם בשלב זה מהבעיות האתיות מול ה-NCAA).

עם זאת, העונה החולפת שינתה רבות את הדרך בה הוא מסתכל על העתיד שלו. לאחר שנים בהם אמרו לו שקווטרבק נמוך לא יכול להצליח ב-NFL אנחנו רואים שינוי בחשיבה והתאמה של המשחק לפי הקווטרבק הנבחר ולא להיפך (דשון ווטסון הוא דוגמה נהדרת לכך).

מורי. בחירה לא קלה

הדעה הרווחת היא שמדובר בדילמה קלה: פשוט קח את הכסף המובטח, גם ככה השכר ב-MLB לאורך הקריירה הוא גבוה יותר. אך המציאות לא כל כך פשוטה. ראשית, ברור לכולם שפוטבול הוא הספורט האהוב עליו וגם אנחנו לפעמים עושים החלטות בקריירה שפוגעות לנו בכיס. שנית, לא בטוח שהטענה על גובה השכר נכונה.

נכון, רבים מאיתנו היו קופצים על מענק החתימה שקיבל מאוקלנד, אך אם נסתכל על זה לעומק נבין שמדובר באותו שכר שהיה מקבל בתור בחירה בסוף הסיבוב השני ב-NFL, במיוחד לאור העובדה שעל פי מומחים דראפט רבים אם יבחר לצאת השנה הוא יילקח לפני סוף הסיבוב הראשון. לזה אפשר להוסיף את השנים אותם יצטרך לעבור במיינורס לפני שיגיע, אם יגיע, ל-MLB.

לאחר ההפסד בחצי גמר פלייאוף המכללות הוא השאיר את הדלת פתוחה לפוטבול ועדיין לא הכריז מה יהיו התכניות העתידיות שלו, כשגם הישארות של שנה נוספת באוקלהומה נמצאת על השולחן. אם ייבחר לצאת ל-NFL תהיה רשימה ארוכה מאוד של קבוצות שיהיו מעוניינות בו.

 

העתיד

שתיים מהקבוצות הטובות ביותר ב-NFC בעשור האחרון – אטלנטה וקרוליינה – חוו משבר לא פשוט בעונות שלאחר הסופרבול. עם זאת, הן עדיין הצליחו להציג פוטבול איכותי לפרקים וסיימו במאזן סביר (9-7) בדוויזיה הקשה ביותר ב-NFL, אך העתיד שלהם הולך לכיוונים מנוגדים.

נתחיל מאטלנטה. הקבוצה שהציגה לנו פוטבול התקפי משובח לא מצליחה להתמודד עם עזיבתו של מתאם ההתקפה הגאון קייל שנהאן לסן פרנסיסקו וגיוסו של סטיב סרקיסיאן במקומו לא צלח, בלשון המעטה.

סרקיסיאן. לא התאים

מאמן אוניברסיטת וושינגטון ו-USC בעבר הקפיד להשאיר את ההתקפה אותה בנה שנהאן, כאשר הוא דגל בגישת "זה לא שבור, אז אין מה לתקן". הגישה הזאת נכשלה פעמיים, ראשית הפוטבול בליגה התקדם והמאמנים היריבים הצליחו לקרוא בקלות את מהלכי ההתקפה הצפויים.

הגישה נכשלה בפעם השניה משום שסרקיסיאן, דם כחול או לא, לא מבין פוטבול ברמתו של מתאם ההתקפה לשעבר והיכולת שלו "לשחות" בשיטה מוגבלת מאוד. עם זאת, במקרים הבודדים שהוא יצא ממנה היה ניתן לראות שמדובר במאמן התקפי מוגבל מאוד ששכל הנראה לא מתאים בשלב הזה לליגה של הגדולים. הפיטורים שלו ביום שני השחור הם כנראה צעד ראשון בהבנת הבעיה, עכשיו נותר לראשי הפלקונס רק למצוא את קייל שנהאן הבא.

הקבוצה השניה שלא הבינה שפוטבול הוא משחק שבו עם נשארת במקום הלכת אחורה היא קרוליינה. הפנת'רס הגיעו לסופרבול בזכות עונה פנומנלית של הקווטרבק שלהם שסחב אותם כל הדרך לגמר.

אך לצערו ברגע שפגש את ההגנה האימתנית של דנבר היכולת שלו לייצר מצבים לעצמו הלכה לאיבוד ופעם אחר פעם הפוקט שלו קרס ואיתו התקפה הקבוצה. הקבוצה הבינה את הבעיה, אך לא את הפתרון. מתאם ההתקפה מייק שולה סיים את תפקידו בעונה שעברה ואיתו היה אמור ללכת סגנון ההתקפה המיושן ששם את הדגש על היכולות האישיות של קאם ניוטון.

ניוטון. עד מתי הוא יחזיק?

לצערם הגישה הזאת המשיכה עם המינוי הבא, נורב טרנר המיושן, ששם עוד יותר דגש על הקווטרבק שלו, מה שככל הנראה הוביל לפציעתו, ולסיום העונה של קרוליינה בחודש דצמבר.

רון רבירה הוא מאמן נהדר שבנה קבוצה מצוינת, עם מעט מאוד חורים. הבעיה שהוא לא השכיל להבין שהפוטבול ב-NFL השתנה וגם שיטות המשחק שלו צריכות להתעדכן. כבר לא ניתן לזכות באליפות עם הגנה בלבד ואם לא יהיה שינוי מפתיע בקיץ כנראה ש-2019 תהיה העונה האחרונה שלו כמאמן בצפון קרוליינה.

 

גמילה

בכל שנה לאחר יום ראשון הראשון של חודש פברואר אוהדי הליגה מתחילים לחוות תסמיני גמילה. כבר אין פוטבול ביום ראשון בערב, אנחנו כבר לא מדברים על שיטות משחק מתקדמות או מהלכים גדולים. פשוט יש ריק. גדול.

השנה הריק הזה יקטן מעט, כאשר לראשונה לאחר עשור נקבל פוטבול באביב. ליגת ה-AAF שתרשום את עונתה הראשונה שבוע לאחר הסופרבול היא רק הסנונית הראשונה, תרתי משמע.

טרנט ריצ'רדסון. גם הוא יהיה שם

הליגה החדשה, אליה התייחסתי בעבר, תהיה ליגה משלימה ל-NFL ואמורה להציג לנו כישרונות מעניינים שנפלו בין החריצים בליגה הטובה בעולם. בנוסף אליהם נקבל כוכבי מכללות שלא מוכנים לוותר על החלום המקצועני, וגם כאלה שעוד יככבו בליגה אך הם רק צריכים עוד קצת שפשוף.

ה-AAF היא רק הראשונה בשרשרת. ב-2020 יצטרפו אליה שלוש (!) ליגות נוספות בראשותה של ה-XFL שקמה לתחייה בראשותו של וינס מקמהון ואוליבר לאק (האבא של). עוד שתי ליגות שצפויות להיות משניות יותר, אך מעניינות לא פחות יהיו ה-FFL בהנהגתם של ריקי וויליאמס וטרל אוואנס (ובבעלות האוהדים) וליגה נוספת בניהולו של סוכן העל דון יי (טום בריידי וג'מי גראפלו) שתפני לשחקני תיכונים שלא מעוניינים לשחק במכללות.

על פניו מדובר בעוד ליגות שמועדות לקריסה (מי זוכר את ליגת ה-UFL?), אבל במציאות מדובר במבנה בריא יותר שבזכותו נקבל פוטבול איכותי יותר ב-NFL. הפוטבול הוא הספורט המוביל היחידי בארה"ב שאין לו תשתית מסודרת של ליגות משנה (Minor leagues), מה שמאפשר פיתוח בריא יותר של שחקנים לליגה במדינה ללא מועדוני ספורט (בסגנון האירופאי).

קורט וורנר. איפה הוא היה ללא ליגת פיתוח?

אחד הפערים שאנחנו רואים בשנים האחרונות הוא השוני בין היכולת של הקווטרבקים ושחקני קו ההתקפה במכללות למקצוענים. ליגות כאלה יעזרו לגשר על הפערים האלו. אותם ליגות גם ישמשו קרקע פורייה לשינויים בחוקי המשחק (ה-AAF כבר הבטיחו שהמשחקים לא יהיו יותר משעתיים וחצי ותציג לראשונה בהיסטוריה מאמנת אישה) שיזלגו גם ל-NFL.

וכן, כנראה בעוד חמש שנים לא נשמע על לפחות שתיים מהליגות שציינתי, אך בעולם שבו יש דגש גובר על בטיחות השחקנים, התהליך הזה הוא הכרחי אם אנחנו רוצים ליהנות משחקנים איכותיים בשנים הבאות. והיי, אל תשכחו ליהנות גם מהדרך.

*

הסטטיסטיקה השבועית: 181 מיליון דולר. זה סך המשכורות של ששת הקווטרבקים עם השכר בגבוה בליגה – ארון רוג'רס, מאט ראיין, קירק קאזינס, ג'ימי גראפלו, מאט סטאפורד ודרק קאר – שאף אחד מהם לא ישחק פוטבול בינואר. אגב, ששת הקווטרבקים הללו השיגו רק 31 ניצחונות במשותף.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. תודה שחר.
    וזה כן שיר פרידה. קייל וויליאמס הדיפנסיב תאקל של הבילס פורש אחרי 13 עונות. וויליאמס שרדף אחר ק"בים וראנינגבקס עבור באפאלו לאורך כל הקריירה זכה לחוות רק שתי עונות במאזן חיובי ורק בשנה עברה טעם מהפלייאוף. למרות הבינוניות התמידית של קבוצתו הוא נבחר לפרובול 5 פעמים.

    1. אפשר לנתח את הנתון הזה טיפה יותר לעומק, אבל בהגדרה הבסיסית אתה צודק. בהסכם השכר הנוכחי, כאשר ק"ב מוביל לקוח באיזור ה-20% מהשכר הכולל יש פגיעה ביתר העמדות. לא סתם אתה רואה קבוצות שעושות "אול-אין" בתקופת חוזי הרוקי של הק"ב שלהם (ע"ע הראמס והברס ובעבר גם סיאטל).

  2. תודה על הטור ועל העונה

    לגבי בו ג'קסון, ממליץ בכל פה על הסרט ב 30 על 30 "You don't know Bo" (נדמה לי)

    לעניין הקווטרבקים, הנתון קצת מטעה. הרי ברור שאין חפיפה בין איכות הקווטרבקים לגובה שכרם. חלק מהקווטרבקים הטובים בליגה לא מופיעים ברשימת המרוויחים והם אלה שסחבו את הקבוצות לפלייאוף.

    מצפים בכליון עיניים לתחילת סיקור הפלייאוף.

  3. הפנתרים הציגו קריסה מפוארת השנה…….. אבל אני חושב שריברה בחר בדרך מסוימת בהתאם לחומר השחקנים שהיו לו.
    אם למשל בדרך נס אנטוניו בראון וחוליו ג'ונס יצטרפו בעונה הבאה, ניוטון יזרוק הרבה יותר.

    1. את שני מחזורי הדראפט האחרונים הם הקדישו לבעיית הרסיברים שלהם ולדעתי יש להם שלישייה לא רעה שממוקמת איפשהו באמצע הליגה. פשוט סגנון המשחק שלהם מותאם לפוטבול ששוחק לפני עשור והם לא עשו את ההתאמה. נכון, אין להם WR1 קלאסי, אבל ככה זה במרבית הקבוצות. קח את דווין פאנצ'ס לדוגמה? האם הוא פחות טוב מאלשון ג'פרי של פילי? לא בטוח.

  4. לגבי מורי, זה סיפור מעניין אבל כל הסימנים וההצהרות מעידים על כך שישחק בייסבול. יש גם שיקול נוסף לטובת הבייסבול – בריאותי כמובן.
    ושמעו, שוב כל הכבוד על ההשקעה!

    1. ציינתי בפוסט, גם אנחנו – פשוטי העם – בוחרים לפעמים לעשות צעדים בקריירה שפוגעים לנו בשכר. הדיבור כרגע (וזה עוד יכול להשתנות הרבה פעמים לפני הדראפט) שהוא יהיה הק"ב הראשון שיירד מהלוח. במצב כזה עדיפה לו קריירה של 4 שנים ב-NFL (כק"ב) מאשר עשור ב-MLB (בממוצע).

  5. בו ג'קסון…
    אולי מתפתח עוד אחד בשם קיילר מוריי…

    בו ג'קסון היה אחד מיחידי סגולה. מצויין בפוטבול ובבייסבול. חבל שהקריירה שלו היתה קצרה יחסית בבייסבול (8 עונות) וקצרה ביותר בפוטבול (4 עונות). בו ג'קסון (ואז הברנד "JOE KNOWS") עסק בשנים האחרונות כפעיל מאד נגד הפציעות בפוטבול. היתה לו קריירה קולנועית והטיווי די מצליחה, והוא פעיל עד היום כמרצה מאד פופולרי. מעניין שבו השיכ הגל עם גוף קטן בהרבה משאר חושבים (הוא היה משהו בסביבות 1.84 ס"ה). לדעתי הוא אחד מעשרת הספורטאים האמריקאים הטובים ביותר, אבל אחד שאולי ראינו רק קצה מהפוטנציאל שלו.

    שחר, הטור השבועי שלך היה דבר שחיכיתי לו. ממש מסטר פיס, שבוע אחרי שבוע!

    1. תודה רבה מנחם! כבוד גדול לשמוע את זה ממך.
      .
      לגבי ג'קסון – גם היום מדובר בגובה שהוא בקצה הסקאלה אצל הרצים (ואז היה גדול מרוב הליינבקרים), זה היה חלק מהעניין.

להגיב על יאיר לבטל

סגירת תפריט