לקראת עונת הטניס הקרובה ומעט על העונה שעברה / אלכס דוקורסקי

 

הטניס המקצועני הוא ענף הספורט היחיד (ככל הידוע לי, לפחות) בו עונת המשחקים חופפת לשנה הקלנדרית. לאור זאת, אנו נמצאים כיממה לאחר תחילת הטורנירים הרשמיים (שההשתתפות בהם מזכה את השחקנים בנקודות בסבב ה-ATP), שנערכים בהודו, בנסיכויות המפרץ באוסטרליה ובניו זילנד – מקומות שבהם מזג האוויר מאפשר לשחק בחוץ בעונה הזו של השנה. מטרת הטורנירים הללו, בין היתר, היא להכין את השחקנים לקראת הגראנד סלאם הראשון של השנה, אליפות אוסטרליה הפתוחה, שייערך החל מה-14 בינואר במלבורן.

הפוסט הקרוב יורכב ממספר סעיפים (לא תמיד יימצא קשר ביניהם) ויתייחס מעט לאירועים המשמעותיים שקרו בשנה שעברה. נקרא קצת על השחקנים שהצטיינו ולעומתם על טניסאים שהצליחו מעט פחות טוב. נכיר (אם כי לא מעט קוראים כבר מכירים אותם היטב) שחקנים מבטיחים שישאפו להתקדם מספר צעדים קדימה בשנה הקרובה ונפנה גם זרקור (אם כי חלש למדי, מוכרח להודות) לטניס הנשים.
חשוב לי להדגיש שהבנתי המקצועית ברזיו השונים של המשחק היא מאוד מאוד חלשה (ונסיוני כשחקן מסתכם במספר חודשים בחוג טניס בהיותי בן 9, בהם אפשר היה לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים בהן המחבט שלי נפגש עם הכדור…) ולכן לא אוכל להתייחס להיבטים המקצועיים השונים של המשחק.
כעת אפשר להתחיל.

  1. שובו של נובאק – גמר ווימבלדון 2018, בו דג'וקוביץ' התמודד מול קווין אנדרסון הדרום אפריקאי, היה גמר המייג'ור הראשון של הסרבי מאז ההפסד בגמר היו.אס.אופן לסטניסלאס וואוורינקה ב-2016. פרק זמן לא קצר עבור שחקן בעל שיעור קומה מסוגו. בתקופה הזאת, הוא סבל מפציעות במרפק ונראה חלש למדי מבחינה פיזית, מה שהתבטא בתנועה איטית מהרגיל שלו על המגרש ועוצמות חלשות יותר במכת הפתיחה שלו ובחבטותיו השונות. נובאק התאפיין לאורך השנים ביכולת המנטלית שלו לעמוד במצבים לא פשוטים במהלך המשחק וב"להט" הספורטיבי הרב שלו. משהו מזה נפגע במהלך עונת 2017 ובחלקה הראשון של 2018. הוא החליף את מאמנו הסלובקי המצוין, מריאן ויידה, שליווה אותו שנים ארוכות והחל לעבוד עם אנדרה אגאסי וראדק סטפאנק. נראה כי חילופי המאמנים לא השפיעו טוב על משחקו, ולראיה ההפסדים שלו בשלבים מוקדמים של מספר תארי מאסטרס וההדחות המוקמות, יחסית, בטורנירי הגראנד סלאם (עד הזכייה בווימבלון האחרון, הוא לא עבר את רבע הגמר בין השנים 2017 והמחצית הראשונה של 2018). ייתכן שהנקודה החיובית עבורו בחילופי המאמנים היא ההבנה כי עליו לחזור כנראה למאמנו המסור, מריאן ויידה, איתו הוא אכן שב לשתף פעולה באביב 2018, עם תחילת עונת החימר.
    כפי שקורה לא אחת בתקופות של ירידה בכושר (בדומה לשני יריביו הגדולים שבהם, ידובר בסעיפים הבאים), צצו ועלו חדשות לבקרים כתבות ומאמרים שונים בהם נכתב כי הסרבי כבר לא יחזור להיות דומיננטי כמו שהיה בעבר ואולי עליו אף לשקול פרישה ממשחק (דיונים שעצם העלאתם על ידי אנשים שלא מסביבתו הקרובה של הספורטאי בהם הם מעט שנויים במחלוקת, אם להתייחס לכך הזהירות, לעניות דעתי).
    כאמור, רבע הגמר באליפות צרפת הפתוחה ב-2018, בו הפסיד במשחק צמוד לשחקן האיטלקי המפתיע מרקו צ'קינאטו, היה השיגו הטוב ביותר מזה כשנה וחצי ובדיעבד התברר כמשחק שסימן את סוף התקופה המקצועית הרעה שלו. מספר שבועות אחר כך הגיע לגמר טורניר ההכנה המסורתי לקראת ווימבלדון בקווינס ונוצח שם על ידי מארין צ'יליץ'.
    בווימבלדון עצמו נובאק שיחק נהדר ובחצי הגמר זכינו לצפות באחד המשחקים הטובים בשנים האחרונות בו דג'וקוביץ' הצליח לגבור על רפאל נדאל בחמש מערכות צמודות שנמשכו יומיים. הגמר היה שונה מאוד מחצי הגמר ונובאק ניצח בקלות יחסית את קווין אנדרסון המצוין, שחזר ברבע הגמר מפיגור 2 מערכות מול רוג'ר פדרר ובחצי הגמר שיחק חמש מערכות מתישות מאוד מול ג'ון איזנר. נובאק, אם כך, זכה במייג'ור ה-13 שלו והמשיך את כושרו הפנטסטי גם בעונת המשטחים הקשים בצפון אמריקה כשכה בטורניר המאסטרס בסינסינאטי והשיא כמובן בהופעה נהדרת באליפות ארה"ב, כשניצח בגמר את חואן מרטין דל פוטרו (לו גם היתה שנה מעולה עם זכיית בכורה בטורניר מאסטרס, שהסתיימה, לאכזבת כולם, עם פציעה נוספת – אחת מני רבות של הארגנטינאי המצוין). עם זכייתו בארה"ב, נובאק השתווה לפיט סמפראס במספר זכיותיו במייג'ורס (14 לכ"א). שני הגמרים האחרונים של נובאק ב-2018 הסתיימו בהפסדים לשני שחקנים אשר מייצגים את דור הטניסאים הצעיר (עליו גם נקרא מעט בהמשך) – קארן חצ'אנוב הרוסי ואלכסנדר זברב מגרמניה – בטורניר המאסטרס בפאריז ובטורניר סוף השנה בלונדון, בהתאמה.
    עונת המשחקים הקרובה תהיה מסקרנת מאוד עבור הסרבי. הוא חווה הצלחה גדולה בעבר באליפות אוסטרליה (5 זכיות, כשהאחרונה ב-2016) וירצה כמובן להמשיך את המומנטום שלו מהעונה שעברה.
  2. עונה מצוינת גם לנדאל – הספרדי בן ה-32 שיחק טוב מאוד בתחילת השנה באליפות אוסטרליה אך פציעה שממנה סבל גרמה לו לפרוש במערכה החמישית ברבע הגמר מול צ'יליץ'. פציעה נוספת פגעה בו שוב באליפות ארה"ב והוא נאלץ לפרוש בחצי הגמר מול דל פוטרו (אם כי הארגנטיני היה עדיף עליו באותו המשחק, בכל אופן). שני המייג'ורס שנערכו באירופה הבליטו את יכולותיו המגוונות על המשטחים השונים של ראפא. הוא המשיך בדומיננטיות שאין שניה לה על משטח החימר וזכה בפעם ה-11 באליפות צרפת. גם בווימבלדון הוא שיחק נהדר, אך נכנע, כפי שכבר צוין, במותחן של חמש מערכות לנובאק דג'וקוביץ' במשחק שיכול היה ללכת לכל צד.
    אפשר להעריך כי נדאל, שמתאמן תחת הדרכתו של קרלוס מויה, לאחר שנפרד מטוני נדאל, דודו שסייע רבות להופכו לאחד הספורטאים הגדולים בכל הזמנים, מצפה להמשיך להיות דומיננטי בעונת החימר באביב ולהמשיך את שליטתו ברולאן גארוס לצד הימנעות מפציעות, שפגעו בו לא מעט במהלך השנים. אם יישמר מהן, כמובן שהוא יהיה שחקן מסוכן מאוד על כל המשטחים.
  3. פדרר – כבר השבוע נוכל לצפות במאסטר בן ה-37 בטורניר הראווה הקבוצתי בפרת, הלוא הוא גביע הופמן (Hopman). פדרר פתח נהדר את 2018 וניצח בפעם השניה ברציפות באליפות אוסטרליה, שהיתה לתואר המייג'ור העשרים שלו. לאחר מכן, הוא זכה בטורניר רוטרדם שנערך באולמות. הוא שיחק היטב גם במאסטרס של אינדיאן וולס ונוצח בגמר (כשהוא שומט נקודת משחק על ההגשה שלו) על ידי דל פוטרו. כדי לשמור על כשירותו לקראת ווימבלדון ועונת המשטחים הקשים בצפון אמריקה, הוא בחר לדלג זו השנה השניה ברציפות על עונת החימר ואליפות צרפת הפתוחה. בווימבלדון נראה היה שהוא בדרך לחצי הגמר, כשהוביל בשתי מערכות על קווין אנדרסון, אך הדרום אפריקאי הפך את התוצאה וגבר בסופו של דבר על חניכו של איבן ליוביצ'יץ'. גם באליפות ארה"ב פדרר הודח בשלב מוקדם יחסית, כשהפסיד לג'ון מילמן האוסטרלי בשמינית הגמר. פדרר הגיע גם לחצי הגמר בטורניר סוף השנה בלונדון והפסיד בחצי הגמר למנצח הטורניר שבדרך, אלכסנדר זברב.
    נסיון להערכת יכולתו של פדרר בשנת 2019 הוא מורכב למדי וממילא מעורבב אצלי בהרבה תקוות לראותו מצליח בכל טורניר בו יתמודד. כאלוף היוצא, יש לו הרבה נקודות להגן עליהן באליפות אוסטרליה וגם (מעט פחות) בשלושת הטורנירים הנוספים שבהם זכה (רוטרדם, שטוטגארט ובאזל). מעבר לזה, הוא הגיע לגמרים של מספר טורנירי מאסטרס (אינדיאן וולס וסינסינאטי), מה שמוסיף לנקודות עליהן הוא צריך להגן.
    השערה לא פזיזה מדי תהיה שפדרר יבחר בזהירות את הטורנירים שבהם ישתתף על מנת להימנע מעומס יתר ויתמקד גם בשנה הקרובה, כפי הנראה, בעיקר בטורנירים על המשטחים הקשים ובדשא. בדיוק כמו שני השחקנים שנכתב עליהם מעליו, אם יצליח להימנע מפציעות, נזכה לראותו מתקדם לשלבים הגבוהים במספר טורנירים שבהם ישתתף ונקווה שאף למעחה מכך.
  4. היכן ילידי שנות ה-90 והדור הצעיר? אם נחזור עשור לאחור, לתחילת שנת 2009, נמצא שישה שחקנים ילידי שנות ה-80 שרשמו זכייה אחת, לפחות, בגראנד סלאמים השונים (פדרר, נדאל, דג'וקוביץ', אנדי רודיק, לייטון יואיט ומראט סאפין). בעשור הנוכחי הצטרפו אליהם עוד שלושה שחקנים שנולדו באייטיז: אנדי מארי, סטניסלאס וואוורינקה ומארין צ'יליץ'. עד היום, רק שני ילידי שנות ה-90, מילוש ראוניץ' ודומיק תים, הגיעו לגמרים של המייג'ורס. ילידי העשור האחרון של המאה ה-20 רשמו הצלחה מעט גדולה יותר בטורנירים מהדרג השני בחשיבותם אחרי הסלאמים, טורנירי המאסטרס. אלכסנדר זברב, קארן חצ'אנוב וגריגור דימיטרוב זכו בהם, כאשר הגרמני והבולגרי הוסיפו גם זכיות מאוד יוקרתיות בטורניר סוף השנה בלונדון בשתי המהדורות האחרונות.
    האם אפשר להסביר את היעדר הזכיות של הדור הצעיר במייג'ורס? כמובן שישנן סיבות וגורם אחד בלבד לא ייתכן. מומחים ופרשני טניס יוכלו להסביר באופן מקצועי יותר ואנסה בסה"כ להציע מספר השערות.
    ההסבר הראשון הוא כנראה היכולת הגבוהה, בקנה מידה היסטורי (שחורג מהענף) של שלושת השחקנים הגדולים המובילים. יחדיו הם זכו ב-51 תארי מייג'ורס והיד כמובן עוד נטויה. גם לאחר שנכנסו לעשור הרביעי לחייהם ולמרות התמודדויות עם פציעות, משברים, חילופי מאמנים ואפשר להניח שגם שחיקה מנטלית ברמה כזאת או אחרת, הם השחקנים שאותם צריך לנצח כדי לזכות בסלאמים (וזו אינו רק ביטוי. לראיה, למעט אנדי מארי בווימבלדון 2016, כל שחקן שזכה בגראנד סלאם החל מ-2005 ואינו אחד משלושת הגדולים, הצטרך לנצח את אחד מהשלושה – פדרר, נובאק ונדאל – כדי לזכות בתואר).
    אין באמת צורך בכל מני נתונים שימחישו את הדומיננטיות המשמעותית כל כך של השלושה, אבל הייתי מציין דווקא שני שחקנים, שהיו חברים קבועים בעשירייה הראשונה לאורך כמעט עשור, שיחקו מצוין בטורנירים השונים בסבב והגיעו פעם אחת לגמר גראנד סלאם עוד מספר פעמים לשלבים המתקדמים אך לא זכו במייג'ורס. מדובר בדויד פרר ובתומאס ברדיך. ייתכן כי בתקופה אחרת, שני שחקנים מעולים כאלה היו זוכים ביותר מסלאם אחד, אך כאשר הם הגיעו לשלבים המתקדמים בטורנירים הללו, הם נתקלו במשוכות מאוד גבוהות בדמותם של שלושת השחקנים הגדולים וכנראה ששניהם יסיימו קריירות נהדרות ללא מייג'ורס באמתחתם. הסבר נוסף לעיכוב בפריצה של חלק משחקני הדור הצעיר יכול להיות מיוחס לשני שחקנים שזכו בשלושה סלאמים כ"א, אנדי מארי וסטניסלאס וואוורינקה. שניהם שחקנים מעולים בעלי אופי משחק שונה. השוייצרי מצטיין בחבטת גב היד שלו והוא שחקן הגנה אגרסיבי לעומת הסקוטי שמצטיין במשחק ההגנה שלו ונע בצורה מהירה על המגרש לאורך כל המשחק. שניהם סבלו מפציעות בשנה האחרונה. אם יבריאו ויחזרו לכושרם לפני הפציעות, הרי שסיכוייהם לזכות בסלאמים גבוה יותר מהשחקנים הצעירים, לעניות דעתי. אפשר גם להוסיף לרשימה את מארין צ'יליץ', שמלבד מספר הדחות מוקדמות, משחק בצורה מאוד יציבה בשנים האחרונות ואת חואן מרטין דל פוטרו, שכאשר הוא בריא ונמצא בכושר טוב, הוא מסוגל לנצח גם את שלושת הגדולים בטורנירי המייג'ורס.
    אי אפשר שלא להזכיר כמובן תמורות שונות ברפואת הספורט, בתזונה ובשיטות האימון, שמאפשרות לשחקנים ליהנות מקריירה ארוכה, יחסית, בענף שהדרישות הפיזיות בו התגברו בשנים האחרונות והשחקנים הופכים להיות מאוד אתלטיים.
  5. השחקן המתקדם של השנה – אפשר כמובן לרשום כאן הרבה מאוד שחקנים, שבעתיד יזכו גם במייג'ורס. אלה יכולים להיות דומיניק תים, שהגיע לראשונה לגמר גראנד סלאם, קארן חצ'אנוב, שזכה לראשונה בתואר מאסטרס, אלכסנדר זברב, שזכה לראשונה בטורניר סוף השנה, אלכס דה מינואר, שחקן אוסטרלי פנטסטי בעל משחק אינטנסיבי ולא מתפשר, היונג צ'אנג, שהגיע בתחילת 2018 לחצי גמר אליפות אוסטרליה, אנדריי רובליוב, דניאיל מדבדב, דניס שאפובלוב, קייל אדמונד ושחקנים נוספים.
    ארחיב דווקא על ניקולוז בסילאשווילי. השחקן הגיאורגי בן ה-26 זכה לראשונה בשני תארים מסבב 500 הנקודות ועשה זאת על שני משטחים שונים. ביולי האחרון הוא זכה בטורניר המבורג שנערך על חימר, תוך שהוא עולה מהמוקדמות ומנצח 7 משחקים רצופים. באוקטובר הוא ניצח בטורניר בייג'ינג, כאשר בגמר הוא גבר על דל פוטרו. מעניין לציין כי אחד מהשחקנים המפורסמים בטניס הסובייטי ונחשב למעין "פורץ דרך" בענף במדינה שבה הטניס מעולם לא היה מרכזי מסיבות שונות הוא אלכסנדר מטרוולי, אף הוא ממוצא גיאורגי, שהיה שחקן ברמה עולמית גבוהה בתחילת שנות ה-70 ואף הגיע לגמר ווימבלדון ב-1973 (כיום משמש פרשן ביורוספורט בשפה הרוסית ומאוד מעניין להקשיב לו).
    Nikoloz Basilashvili 2, 2015 Wimbledon Qualifying - Diliff.jpg
    ניקלוז באסילשווילי. התמונה מויקיפדיה.
  6. נשים – 3 מתוך ארבע מנצחות הסלאמים השנה – קארולין ווזניאצקי, סימונה האלפ ונאומי אוסאקה – רשמו תואר מייג'ור ראשון בקריירה. שתי הראשונות, למרות גילן הצעיר, נחשבות כבר לשחקניות ותיקות שזכו בתארים לא מעטים ואף הגיעו לגמרים של טורנירי גראנד סלאם. אוסאקה לא היתה בדיוק שחקנית בלתי ידועה, אך זכייתה בארה"ב נחשבה בהחלט להפתעה ויהיה מעניין מאוד לעקוב אחריה השנה. אנג'ליק קרבר, שרשמה תואר מייג'ור שלישי בווימבלדון, היא גם שחקנית שעשויה להגיע לשלבים המתקדמים, ואף למעלה מכך, בטורנירים שנערכים על המשטחים הקשים והדשא. כמובן שסרינה ווויליאמס, גדולת שחקניות הטניס בכל הזמנים, תהיה מועמדת רצינית לזכיה בכל טוריר בו תיטול חלק. עוד שתי שחקניות מעניינות הן אלינה סביטולינה האוקראינית, שזכתה בטורניר סוף השנה של הנשים בסינגפור ודריה קסאטקינה הרוסיה, שמשחקת גם טניס מצוין. טניס הנשים נוטה להיות מעט פחות יציב לעומת הגברים מבחינת הופעותיהן של השחקניות בטורנירים הגדולים (חלק יגידו כי זו נקודה שתורמת דווקא לעניין בו), כשסרינה היא כמובן יוצאת הדופן ולכן ייתכן שנראה שחקניות חדשות וצעירות שמתקדמות לשלבים הגבוהים של הטורנירים השונים ועולות גם בדירוג בעקבות זאת.

    סימונה האלפ זוכה מייג'ור ראשון על המשטח האהוב עליה. התמונה מויקיפדיה.
  7. יצא מעט ארוך ואולי מסורבל. מחר (ביום ד') אתייחס קצת למרתון טבריה, שיתקיים ביום שישי הקרוב (04/01) בפעם ה-42 וייחשב כאליפות ישראל במקצוע.
    שנת 2019 טובה, בריאה ומוצלחת לכל הקוראים, הכותבים ויקיריהם.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. תודה רבה אלכס. לא היותגובות עד עכשיו כי משהו לא היה בסדר ומידן סידר.
    כיף שיש איש טניס, בנוסף לטורים הנהדרים שלך על א"ק.
    אתנ יודע מה היה משחקו הראשון של פדרר השנה? זוגות, עם בת זוג, כשמולו סרנה ויליאמס (ובן זוג). הזוג של פדרר ניצח

    1. תודה רבה מנחם. הטורניר בו פדרר וסרינה משחקים נקרא גביע הופמן והוא נערך בפרת שבאוסטרליה. הוא טורניר ראווה בין נבחרות שמיוצגות על ידי שחקן ושחקנית.

  2. תודה רבה, אלכס, על סקירה זו.
    לוורינקא חבטת גב-יד מופלאה ביד אחת (דווקא ציינת את כף היד שלו, שהיא גם מצוינת).

    נובאק שואף לצמצם פער הסלאמים מנדאל ופדרר ןאני מאמין שיביא 2 סלאמים השנה (הראשון יהיה עכשיו באוסטרליה).
    את פדרר אני מספיד 5 שנים כבר וטועה כל שנה מחדש – הפלא הביולוגי ששקול רק לפלא הספורטיבי לברון ג'יימס. האינטנסיביות של הטניס ברמות האלה כל כך גדולה והוא מצליח להצטיין ולהמציא עצמו מחדש. ספורטאי על.

    קיריוס הלא יציב יכול לעורר קצת מהומות חיוביות באוסטרליה.

    1. צודק לגבי וואוורינקה. יש לו חבטת גב נהדרת. הוא עבר פציעות ושני ניתוחים בברך בשנה וחצי האחרונות. אתמול הוא נראה טוב במשחק הראשון שלו בטורניר דוחא, כשניצח בשתי מערכות את קארן חצ'אנוב הרוסי, שבעצמו התקדם רבות בשנה האחרונה. לפחות מבעד למסך, נראה שוואוורינקה הוריד מספר קילוגרמים והוא נראה קליל וטוב. כמובן שמדובר במשחק אחד ואי אפשר להסיק יותר מדי מסקנות, אבל אולי אוסטרליה תאיר לו פנים שוב.
      קיריוס שחקן מצוין בעל הגשה אימתנית והוא יריב מסוכן לכל שחקן. מבין השחקנים האוסטרלים נהנה מאוד לצפות באלכס דה מינואר. יש לו מימדים צנועים, יחסית, והוא נע מצוין על המגרש ואינו מוותר על אף כדור. הוא כרגע הטניסאי הבכיר של אוסטרליה מבחינת המיקום שלו בדירוג (31) ויהיה מעניין לראות להיכן יוכל להתקדם.

  3. תכלס כל המשחקים והסיפורים המעניינים מגיעים משלושת המוסקטרים (+ דל פוטרו), עדיף שילדי שנות ה-90 לא יפריעו 🙂

  4. טור תענוג על תחום שאני מכיר מקרוב רחוק.
    שתי שאלות לי
    1. מה עם ונוס וויליאמס ? פרשה ? היה נחמד לראות אותן כששיחקו יחד.
    2. מתי כבר יגיע איזה משיגינער מוכשר חדש כמו מקנרו או יניק נואה (אבא של) ?
    לשוויצארי יש קסם מאד קר ונחבא אל הכלים
    השור הספרדי חתיך ומקסים מדי
    והסרבי טאוויל ואהביל כמו שהיו אומרים במערב חולון. גם כשהוא מתעצבן זה בלי צ'ארם. שובר מחבטים. נובמת.
    שלושתם בהחלט שולטים בענף אבל נראה לי שהטניס צמא לאיזה כוכב חדש שיאוורר את המצב.
    אלכס, תמשיך לעדכן אותנו ואותי אישית אם אתה עולה על מישהו כלבבי.
    אם יהיה לו כינוי מגניב (כמו ווץ' או דמבו) זה בכלל יהיה להיט
    🙂

    1. תודה רבה. ונוס ויליאמס, שתחגוג 39 באמצע השנה, מתחילה את השנה במקום ה-38 בדירוג הנשים (סבב ה-WTA). היא עדיין שחקנית מסוכנת ומסוגלת לנצח שחקניות רבות שמדורגות מעליה. החבטות שלה חלשות יותר והתנועה מעט איטית יותר לעומת התקופה בה היתה בשיאה, לפני למעלה מעשור, אך, כאמור, היא עדיין שחקנית לא פשוטה עבור מרבית יריבותיה לסבב.
      חלק מזה היא תוצאה של אהבתה הרבה למשחק של ונוס ויכולתה להתאמן ברמות הגבוהות ביותר וחלק אחר, כנראה, הוא, כפי שציין שחר דלאל בתגובתו, היא עדות לרמה הלא יציבה של שחקניות רבות בטניס הנשים.

  5. מבחינתי מה שיש לצפות, ממנו בשנת 2019 הוא פריצת הצעירים. אנחנו בהחלט זוכים לראות את גדולי הטניס בתקופה חד פעמית, אבל אלוף טוב תמיד צריך יריב ראוי. ההרגשה היא שאחרי שלושת הגדולים יש בור (רק הרגשה אני יודע) והגיע הזמן שיפרצו שמות חדשים. מקווה שזאת תהיה השנה.
    .
    לדעתי לא סתם התייחסת לטניס הנשים בסיום, והוא תמרור הזהרה למה שיכול לקרות לטניס הגברים. גם שם לא מצליחות טנסיאיות חדשות לפרוץ ואנחנו רואים את אותם פרצופים שההצלחה שלהן תלויה רק במידת הכשירות של סרינה וויליאמס. הפריצה של נאומי אוסקה בסוף השנה שעברה אולי מסמנת את בוא האביב.
    .
    וכמובן – תודה רבה על הפוסט הזה ועל אלה שעוד יבואו.

  6. תודה רבה אחי נהניתי לקרוא,
    בגברים לא רואה מישהו מתמודד עם נובאק השנה, ובמידה ויהיה כשיר אני צופה לו 2 מ-4 מייג'ורים לפחות.

    לגבי הנשים כרגיל יהיה הרבה יותר גיוון, אם תשאל אותי אני לא חושב שסרינה תצליח לזכות במייג'ור שוב בקריירה. השנה זו אחת ההזדמנויות האחרונות!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט