עם התה והלימון והספרים הישנים: קמבה ממבה, וושינגטון בצומת דרכים, דין קופר וד"ש מסם דקר / יניר רובינשטיין

עם התה והלימון והספרים הישנים: קמבה ממבה, וושינגטון בצומת דרכים, דין קופר וד"ש מסם דקר / יניר רובינשטיין

שני ערבים, שני משחקים, וכמה אנקדוטות. כמו תמיד, תודה מראש על זמנכם ותגובותיכם אשר נותנות לי המון אנרגיה להמשיך לכתוב.

לא בשביל הכסף. בליגה הזאת יש המון כסף (ליגת הספורט השלישית בעולם בהכנסותיה). לכן פשוט כיף לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך אשר עושים את עבודתם מתוך אהבת המשחק. שלשום פגשתי את דין קופר, עוזר המאמן החדש של שיקגו בולס. לכל אדם יש סיפור, וכך גם לאדם שאותו החליף. קופר החליף את רנדי בראון, השארית האחרונה בשיקגו מתקופת ג'ורדן (מס' 1 בתמונה ליד סטיב קר). רנדי בראון, כך טען לפי השמועה ג'ימי באטלר, דיווח להנהלה על שיחות מחדר ההלבשה, שמועה שאותה בראון הכחיש בתוקף. יהיה אשר יהיה, מאמן שיקגו פרד הויברג פוטר בתחילת החודש, ובוילן קודם לתפקיד, ובאופן מיידי כמעט הודיע בוילן על שינויים בסגל שלו, וכך קודם דין קופר לתפקיד (עוד על חברותם בראיון למטה) ובראון עזב. מעניין לראות יותר ויותר קבוצות בהן עוזרי המאמנים עם ניסיון עשיר יותר בליגה מהמאמנים עצמם. דין קופר כבר 20 שנה בתפקידים שונים בליגה, הן באימון והן בהנהלה, החל מיוסטון של רודי טומיאנוביץ' האגדי וכלה ביוטה של קווין סניידר הידוע. יצא לנו לדבר קצת, ובאמת למדתי המון מהאיש הנהדר הזה:

כמה תמונות של צעירי שיקגו באוויר. שלשום הבולס הצעירה ניצחה 101-92 את וושינגטון. זאק לאווין היה קלאץ' עם סל ועבירה בדקה האחרונה לחתום את המשחק ו-24 נק', ורובין לופז היה נהדר מהספסל (10 נק' ב-15 דק'). אם לופז יעבור לג"ס הם יזכו בסנטר מההפקר. היה כיף לראות את צעירי שיקגו. קבוצה עם עתיד, ועם צוות מאמנים שמבין עניין. הינה כמה תמונות שצולמו על ידי שכני האינדונזי שהסכים באדיבותו לפרסם את התמונות באתרנו (גם תמונת השער של ביל ממנו):

לאורי מרקנן. photo credit: Rocky Padila
קריס דאן. photo credit: Rocky Padila
וונדל-קארטר ג'וניור. photo credit: Rocky Padila

קמבה. קמבה מזכיר את קיירי אירווינג ביכולת הקלאץ' שלו, רק שהוא אפילו מרשים וטוב יותר לעתים. 24 נק' קלע קמבה ב-9 דקות ברבע הרביעי, מתוכן 19 ב-4 הדקות האחרונות! ו-47 במשחק כולו (6 מ-9 ל-3 וסה"כ 72 TS%!). אך ביום שבו וושינגטון עם חלוקת נקודות יוצאת מן הכלל (24 לאריזה, 21 לברייאנט, 20 לסאטורנסקי, 19 לביל) זה לא הספיק, והסתיים 130-126 למארחים. תראו את השלשה עם העבירה הזאת:

לאוהדי וושינגטון נמאס. יותר נכון, לאוהדים נמאס מהמנכ"ל ארני גרינפלד והבעלים טד לאונסיס:

פינה חמה לישראל. סם דקר הגיע לוושינגטון לאחר חודשיים קצרים בקליבלנד בעסקה משולשת בין וושינגטון, מילווקי, וקליבלנד. הוא חצב לעצמו מקום ברוטציה על ידי משחק חכם וקבוצתי. מהלך יפהפה שלו מהיום:

והדובדבן שבקצפת? הוא אוהד ישראל גדול לאחר שביקר בארץ במסגרת משלחת של הליגה בראשות דוויד רובינסון. לא פגשתי עד כה שחקן NBA כה אוהד למדינה הקטנה מעבר לים, שווה לראות, מחמם את הלב:

No Wall? No Problem. וול סיים את העונה. הוא אמנם חייך היום מהספסל ובחדר ההלבשה, ומאז תחילת העונה לא ראיתי אותו כה שמח ומלבב. נראה שהוקל לו – אין צורך לשחק עם כאבים בכושר חלקי ביותר. ולמען האמת? נראה שגם לקבוצה הוקל לשמע החדשות. 35 (!) אסיסטים היו לקבוצה היום בניצחון המשכנע נגד שארלוט (מול 22). רק 12 איבודי כדור. ניצחון במאזן הריבאונד (דבר נדיר מאוד לקבוצה המדורגת כמעט אחרונה בריבאונד). וכמובן, הכי חשוב, ניצחון 130-126 על שארלוט הלא-פרייארית. אם תשאלו אותי? הקבוצה תרוץ לסיום עונה שיפתיע רבים ותיכנס לפלייאוף כנגד כל הסיכויים (אם לא תהיינה פציעות נוספות).

כדורסל והשפה העברית. תחיית השפה העברית, כפי שמסביר עמוס עוז בהרצאתו המאלפת באוניברסיטת תל-אביב בשנה שעברה,

ארעה בערך בשנות ה-90 של המאה ה-19 והינה אספקט משמעותי של ההגשמה הציונית:

"אנשים מטיסים מטוסי סילון בשפה הזאת. ואנשים משגרים לווינים לחלל בשפה הזאת. ואנשים מבצעים עכשיו, אולי בשעה הזאת, ניתוח לב פתוח, בשפה הזאת שהיתה היפהפייה הנרדמת במשך 1700 שנה. לא קרה לנו דבר יותר נפלא מזה."

מנגד, משחק הכדורסל הומצא באותו זמן ממש, בשנת 1891 במסצ'וסטס. מי תיאר לעצמו שהשפה העברית תכיל בתוכה את עולם הכדורסל, ומעבר לכך, מי תיאר, שמגזין האינטרנט אולי הפופולרי ביותר בעולם לכדורסל NBA שאיננו בשפה האנגלית, יהיה בשפה העברית, ועל כך יישר כוח לד"ר מנחם לס עורך האתר ולכותבים ולסגני העורכים של האתר כמובן אך אל לנו לשכוח את אלו אשר בזכותם אנו מדברים בשפה הזאת היום וביניהם, כפי שמסביר עמוס עוז בהרצאתו, אליעזר בן-יהודה, מאפו, פרץ סמולנסקין, מנדלי מוכר ספרים, יוסף חיים ברנר ועוד סופרים רבים אשר

"כתבו בשפה נרדמת ספרות חיה רומנטית ריאליסטית לפעמים אפילו נטורליסטית."

עמוס עוז ממשיך:

"איך הם עשו את זה? למה הם עשו את זה? פלא גדול ונושא לערב אחר לא להערב. רק אומר כאן בסוגריים שרבים מאוד מהם היו סופרים גדולים בקנה מידה עולמי. רבים מאוד מהם יכלו להגיע רחוק מאוד בעולם לו הם במקום לכתוב בעברית כתבו ברוסית או בפולנית או בגרמנית. יכלו לעשות לעצמם שם גדול. מה היה אותו גרעין עקשני באנשים האלו?"

מילותיו של עמוס עוז על ענקים אלו של השפה העברית תקפות עליו עצמו. בזכות ענקים כאלו האתר הזה קיים. יהי זכרו ברוך.

שלהבת

יניר רובינשטיין (שלהבת) הוא כתב הופס בוושינגטון הבירה.

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. גם אם נגיד שבן יהודה "החיה" את השפה העברית, יש לציין את הדברים הבאים, מעתיק מתוך ראיון מעניין, קישור בסוף:
    "עגנון סיפר שפעם שאל את חמדה בן-יהודה כיצד זכה בעלה לקרדיט כל כך גדול בשעה שהיו עוד יהודים שידעו עברית בירושלים. 'לא היתה להם אשת יחסי ציבור כמוני', השיבה לו. כשנשאל על כך מנחם אוסישקין (שעמד בראש קרן קיימת לישראל), השיב: 'זה נכון שהעברית מעולם לא מתה, אבל העם צריך גיבור'"

    "כמה מילים חידש בן-יהודה והכניס אותן למילון שלו? 220. רבע מהן לא התקבלו. רק לשם השוואה: ביאליק חידש 600. כולן התקבלו. אז מאיפה המיתוס שבן-יהודה חידש אלפי מילים?".

    הרמתי טוען שאליעזר בן-יהודה לא החיה את העברית כי היא מעולם לא מתה, שכן התפילה והלימוד לא אפשרו לשפה להשתכח. ולא רק יהודים, גם גויים רבים השתמשו בשפת הקודש. מהמאה התשיעית פעלה אוניברסיטה באיטליה שרוב ההרצאות שניתנו בה ברפואה היו בעברית. זה נמשך כמעט 800 שנה. "זה כיוון שרוב החומר שהיה ביוונית ובלטינית אבד, ונותרו רק תרגומים לעברית. גם בגרמניה ובדרום צרפת למדו בעברית. בשנת 1518 אמר הרקטור של אוניברסיטת לייפציג שכל מי שרוצה ללמוד רפואה חייב ללמוד עברית כי 'רוב החומר הטוב ברפואה הוא בעברית', ואז הוסיף את שורת המחץ: 'ודעו לכם שעברית אינה שפה קשה'". ואכן, בספריה באוקספורד מצא הרמתי לא פחות מ-15 אלף כתבי יד ברפואה שנכתבו בעברית.

    גם מייסדי ארה"ב, מספר הרמתי, אנשי 'המייפלאואר' רצו לקבוע את העברית כשפת המדינה, ונתנו שמות עבריים לילדיהם ולעיירות בארה"ב. על-פי אחת ההערכות, יש שם כ-800 כאלה.

    הרמתי: "אחד מהם קרא לכלב שלו בשם העברי המוזר 'כאשר', ולא הבנתי מדוע. לקח לי כמה חודשים לגלות שהוא מתייחס לפסוק מסיפור גדעון 'כאשר ילוק הכלב' – הוא חשב ש'כאשר' זה שם של כלב"…

    https://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/7449

    1. יישר כוח גדול על התגובה!!!
      הדברים האלו מופיעים באתר מסוים. אם כן, אפשר קישור?

      1. נפלא, קווין!

        1. כיף לקרוא את תגובתך, קווין. אקרא בעיון.

    2. של

    3. נכון מאוד. יחסי הציבור של בן יהודה היו מעולים ממש. הוא חידש יחסית מעט מלים אבל כולם זוכרים אותו. ובכלל השפה העברית מעולם לא היתה 'שפה מתה' כפי שרבים טוענים. הלימוד התבצע בעברית וכן לפעמים המקח והממכר בישוב הישן בארץ ישראל התבצע בעברית שכן היו כאן קהילות מארבע כנפות הארץ ולכל קהילה שפה משלה, זה דבר יידיש ההוא דיבר ערבית והשלישי לדינו או גרמנית. ולכן השפה ש'כולם' הכירו מהתפילות ומספרי הלימוד היתה עברית שהיא (לדעתי המשוחדת) השפה הכי יפה בעולם וגם הכי קלה ללימוד

  2. מעולה. תודה.

  3. פנטסטי ! נראה שאתה מאוד בקיא באנשים שאחרים לא בהכרח שמים אליהם לב וזה מעולה ! תודה על ההשקעה!

  4. וואו אחלה פוסט יניר. ממש תענוג והתוספות אקסטרא זה הדובדבן שבקצפת

    1. תודה רבה אפלטון, מעריך מאוד את הפרגון!

  5. אחלה סיקור, חבל שוול בחוץ אבל זה מוסיף עוד קבוצה לקרבות הטנק על שם ציון ויליאמסון

    1. הם הולכים דווקא על חיל הרגלים, נראה לי. המון שחקנים בשנת חוזה (סאטו, גרין, דקר, ברייאנט, מוריס, רנדל, אריזה), אז לצערי לא יהיה טנק.

  6. הבעיה שבכדורסל העברית מתביישת כי דוחפים במקרים רבים בתקשורת הרבה מילים באנגלית בין המילים העבריות.

    1. מישהו אמר שימי ריגר?

  7. תודה יניר. יש בך מעין שלהבת בוערת לכדורסל.
    חן חן על ההומאז' לעמוס עוז ולשפה העיברית (שכאן, בהופס, היא לא ממש עושה חיל . . .)
    שיט, מחווה, לא הומאז', טבעות, לא הופס
    🙂

    1. "חרא" ולא "שיט" ☺️

      1. רציתי לראות אם מישהו ישים לב . . .
        המילה העברית היא גסה מדי לאינטרנט.
        שיט – מרשתת
        🙂

        1. לא יכולתי שלא לשים לב
          בכל זאת, אני מחליף שמות טרדוני…

    2. תודה רבה, עגל. אכן, צריך להמציא/לחדש מילים. מנחם התחיל בכך לפני שנים רבות. על אתר הופס לנסות ולהמשיך במלאכה.

  8. אז כמה הערות ברשותכם (ואולי זה הזמן לחנוך את הגווטר שלי):
    א. כל הכבוד על האיזכור לעמוס עוז. אם מדברים על הוויזארדס, הוא היה מכשף של מילים מהגדולים שידענו אי פעם.
    ב. הוויזארדס לא בשום פרשת דרכים, הם עמוק בזבל. הם צריכים לבנות את עצמם מחדש, וברור לכל שזה לא יכול לקרות עם וול (ואולי האוהדים צודקים, גם ללא המנכ"ל.
    ג. לעומת זאת צעירי שיקאגו נחמדים ביותר. יש שם עם מה לעבוד ויש עתיד לקבוצה. אבל העתיד הזה לא יכול לכלול את: ג'ברי פארקר, בוילן וכנראה גם ללא ז'ק לאווין, שחקן מוכשר ביותר, אבל שחשובה לו יותר הסטטיסטיקה האישית.
    ד. קללת ג'ורדן נמשכת – שום דשא לא יצמח בשארלוט. ואם קמבה ירצה להגיע לאיזשהו הישג בקריירה שלו מלבד סיבוב ראשון בפליאוף המזרח, הוא חייב ללכת.

    1. הבעיה עם וול שאי אפשר להעביר אותו עכשיו עם הפציעה. כואב. המנכ"ל הוא היחיד שמכהן 15 שנה ללא עונה אחת של 50 נצחונות ואליפות.

  9. מעולה.
    תודה רבה יניר

  10. מצוין! תודה רבה.

  11. פנטסטי שלהבת
    כן ירבו פוסטים משובחים שכאלה ב-2019

  12. תודה רבה

  13. נהדר יניר. ממש נהדר, והאנגלית שלך כל כך טבעית וברורה שהמרואיינים ממש מוכנים להיענות לך. אתם רואים? אמרתי לכם! מזכירים ישראל וכל מרואיין נידלק.
    חשוב מאד לא למשוך ראיון ליותר מכמה דקות. הייתי אומר 4 שאלות מקס, אלא אם כן הם עונים במילה אחת או שתיים.

    שלהבת! להקטין את תמונת השער.

    מעניין לאן ברחו מספרי התגובות.

    1. תודה רבה מנחם, אין עליך! הקטנתי את התמונה.

      1. הראיון עם דין קופר הוא קצת שונה, כיוון שיצא לנו לדבר על הרבה נושאים. באופן כללי רוב הראיונות קצרים.

  14. איזה מונולוג. ריגשת! וכל הכבוד למנחם 🙂 אכן תענוג של אתר וכמו שכבר אמרתי לו בעבר, מאז שגיליתי את הופס אני לא גולש במדור הספורט של וואלה יותר, או שום אתר אחר 🙂

    1. תודה רבה. מנחם מוציא את הטוב ביותר מאיתנו על-ידי פרגון בלתי-פוסק ודוגמא אישית.

  15. סיקור מעולה, יניר.
    אתה מביא זווית ראייה ייחודית, שלא רואים באף אתר ספורט ישראלי אחר.

    1. מעריך מאוד, תודה רבה!

  16. תענוג של טור, תודה לך(!) על ההשקעה
    אחלה ראיונות 🙂

  17. נהדר. ההרצאה של עוז מרתקת, וגם שאר הדברים.
    תודה רבה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט