הלייקרס משפילים את הווריירס בערב חג המולד – סיקור משחקי שלישי / דובי עופר

תוצאת תמונה עבור ‪rajon rondo‬‏

 

ברוכים הבאים לסיקור משחקי יום שלישי החגיגי, בו התאספו תשע מקבוצות הליגה והניקס כדי לציין את מחזור הכריסטמס המסורתי. הפעם נחרוג ממנהגנו ונציין דווקא את אירועי אתמול, 25 דצמבר. אז כן, יומולדת לישו וכאלה, אבל אנחנו נתייחס דווקא ליום השנה השני למותו של האחד והיחיד דיוויד בואי. הנ"ל נהיה ז"ל היום לפני שנתיים, בגיל 69 והרבה הרבה בטרם עת, והותיר אחריו דור אייטיז שלם המום ומבואס טילים. לזכרו, בחרתי דווקא בבנאלי והיפה בן החמישים כמעט, Space Oddity, ובו מספר בואי על מייג'ור טום, האסטרונאוט הנסחף מאיתנו והלאה אל החלל, ולא שוכח למסור ד"ש לאשתו המצפה בבית, לשווא. כאן, בואי כפי שנחרט בזכרונם של ילדי השבעים והשמונים, צעיר וחייזרי, ואמן דגול.

ועכשיו, כדורסל.

ניו יורק ניקס (26-9) 95 – מילווקי באקס (10-23) 109

הניקס, ילדה חורגת וקצת מכוערת בין החוגגות האחרות, התכבדה לארח את אחת מהטוענות לכתר המזרח כשהיא בתקופה איומה, אפילו בסטנדרטים הנמוכים של ניו יורק. השאלה המרכזית לקראת המשחק הייתה יטביע עליו או לא יטביע עליו. אחרי שמריו הזוניה הטביע על הגריק פריק את שתי נקודותיו היחידות במשחק הקודם, ועוד הגדיל לבזות וצעד מעל היווני המובס, עלתה התהייה עד כמה עזה תהיה התשובה של אנטטוקמפו לחוצפה הקרואטית. מה רבה הייתה ההפתעה כשאחרי פתיחה צפויה של 2-10 לטובת האורחים הפציץ פתאום הרוקי הניו יורקי, קווין נוקס, 8 נקודות רצופות והשווה את התוצאה… הניקס המשיכו בתנופה וסיימו את הרבע, לא תאמינו, ביתרון! נוקס עם עשר ולצידו טרייר הבלתי נלאה שחזר מפציעה ניצחו על המופע, ובגארדן נרשמו רגעים של נחת. המשחק הצמוד נמשך גם ברבע השני, כשהבאקס אמנם הופכים כצפוי את התוצאה, אבל הניקס, בציפורניים ובשיניים ובשלשה של קנטר, מתעקשים להישאר רלוונטיים. במחצית 46-48 באקס, עם תחושת "לא ייאוש" בקרב הקהל המקומי. ולא ייאוש, אתם יודעים, הוא אחד מסוגי התקווה.

ואז הגיע הרבע השלישי.

ברבע השלישי הגיעו הבאקס ל17 (!) החטאות רצופות משלוש, ועדיין ניצחו אותו. איך? כי יאניס החליט להראות לניקס מאיפה משתין היווני, ומייקר עשה אותו דבר בסודני, ויחד הראו הבאקס לניקס האומללים איך משתינות האיילות בלילות חג המולד.

כשבלדסו שבר את בצורת השלשות הראה השעון על 2:30 לסיום הרבע והתוצאה 61-77. הניקס כבר חזרו העונה מפיגורים גדולים יותר, אבל לא הלילה. הרבע הסתיים 22-36 לטובת האורחים, ואל חלקו האחרון של המשחק עלו הקבוצות כשברור לכל הנוכחים מי כאן הדג ומי האסלה. לעשות רבע ארוך קצר, כשהגריק פריק יצא דקה ורבע לסיום, הקהל בגארדן מחא לו כפיים. התוצאה הייתה 90-106, והעסק, כמובן, היה גמור. בסיום 95-109 מכבד עבור כל הצדדים, כשהניקס רושמים עוד צעד אחד במסע לציון, והבאקס מתקרבים עוד ס"מ לראשות המזרח הנכספת.

אנטטוקמפו היה לבאק הראשון מאז קארים, כלומר לוּ, לקלוע 30 בערב חג המולד, ואליהן צירף 14 ריב', 4 חט' ו2 חס' במסעו לעבר תואר הMVP. עזרו כנגדו לופז עם 20 וברוגדון 17. האורחים ממילווקי הסתפקו ב19 אחוזים צנועים משלוש, 32-6, שמעוררים את הפלצות לחשוב מה היה קורה לו היו מדייקים אך טיפונת טוב יותר מעבר לקשת.

אצל הניקס זה היה בעיקר נוקס, שרשם היסטוריה קטנה כשהפך לרוקי הראשון מאז פטריק יואינג שקולע 15 נקודות בשמונה משחקים רצופים עבור הקבוצה מניו יורק. תכניסו כאן אמירה צינית לפי טעמכם. וונלה והארדוויי עם 14 לראש תמכו מהצד, כשנוח הופך לניק הראשון אי פעם ששמו נוח לקלוט 15 ריבאונדים בערב חג המולד בהפסד למילווקי, והניקס מפסידים משחק כריסטמס שישי ברציפות. היסטורי איז איי ביץ' בויז.

באגף השלשות רשמו הניקס ניצחון, פירוס, עם 28-8 מטריפים.

למי שעדיין סקרן, יאניס לא הטביע על מריו. מין הידועות היא כי לא ניתן להטביע על שחקן שלא משחק.

 

יוסטון רוקטס (15-18) 113 – אוקלהומה סיטי ת'אנדרס (12-21) 109

הרוקטס המתאוששים ללא כריס פול אך עם המצטרף הטרי אוסטין ריברס, אירחו את להקת ווסטברוק – ג'ורג' – אדאמס הנמצאת בכושר מצוין לאחרונה. ברבע הראשון שתי הקבוצות מנומנמות, מעט אירועים משמעותיים ליד השערים, ואלמלא סטיבן אדאמס בשלל זריקות משונות באחוזים גבוהים התוצאה הייתה נמוכה עוד יותר. שלשה של הארדן חתמה רבע ראשון עם שוויון 22 ותחושה שאם יש טוב במשחק הזה, הרי שהוא עוד לפנינו.

וטוב היה גם היה. אחרי פתיחה צמודה של הרבע השני לוקחים ווסטברוק וג'ורג' את המושכות ומתחילים להצליף בסוסים, וארבע דקות לסיום הרבע שרודר מוצא את אדאמס לאלי-הופ שקובע יתרון דו ספרתי לטובת האורחים, 38-48. בצד הרוקטי של העניינים יש עכשיו בעיקר זקן, שקולע שבע נקודות משלו כדי להחזיר קצת צבע ללחיים המקומיות. ווסטברוק מצדו לא מוותר, והנה היתרון שוב על 11, 47-58, דקה למחצית. הארדן מחזיר בארבע נוספות, ולהפסקה יורדות הקבוצות ביתרון שמונה לרעמים, 52-60.

חוזרים. שלשות של האוס וטאקר, ושתי נקודות דובדבן על הקצפת של הארדן סוגרות ריצת 0-8 מקומית ומאזנות את התוצאה. מכאן שתי הקבוצות מחזירות אחת לשנייה זיג על כל זג עד סיום הרבע, ולמעשה, עד הדאנק של קאפלה 7:30 לסיום המשחק השתיים שקולות לחלוטין. הדאנק א לה סוויס מייד קובע 95-98 רוקטס, והדאנק הבא מאותו פס ייצור כבר פותח יתרון חמש. הארדן בפלואטר משלו מגדיל לשמונה, חמש דקות לסיום, ומכאן זה הרוקטס נאחזים ביתרון והתאנדרס נוגסים בעקביהם. ואז, שלוש דקות לסיום, אחרי שהאורחים מצמצמים לארבע, ריברס צולף שלשה, וקובע 103-110, שממנו האורחים כבר לא חוזרים. נקודת עונשין של המצטרף הטרי קובעת את תוצאת המשחק, 109-113 מקומי. מרי כריסטמס מיסטר רוקטס.

הארדן עם 41, משחק שביעי ברצף עם 30 ומעלה, עשה את עיקר הנזק בהתקפה עבור המארחים, לצד 7 אס' ו6 ריב'. קאפלה שאב 14 ריב' עד המחצית וסיים עם 23 קרשים אימתניים, לצד 16 נקודות, כשגורדון מוסיף 17 דגשים משלו לטובת הרוקטס, ששיתפו שמונה שחקנים בלבד, אבל נהנו ממשחק בכורה מוצלח של אוסטין ריברס, עם עשר נקודות ואותן נקודות קלאץ' בסיום. הרוקטס זרקו לא פחות מ44 פעם מחוץ לקשת, מהן קלעו 14.

את הצד המפסיד של העסק הוביל פול ג'ורג' עם 28 ו14 ריב', כשלצידו ווסטברוק מפלרטט עם טריפל דאבל עם 21, 9, 9. אדאמס תרם 17 למאמץ הקבוצתי, כשמהספסל עולה שרודר עם 10, וכלום זולתו.

 

בוסטון סלטיקס (13-20) 121 – פילדלפיה 76' (13-22) 114

שתיים מהטוענות הנוספות לכתר המזרח נפגשו בבוסטון לרגל החג, וכשהעסק נעשה חגיגי, הקיירי מתייצב. 40 נקודות היו לרכז שכבר ניתן לכנות ותיק, מהן שתי שלשות רצופות, שאליהן עוד נגיע.

לפני כן נספר על התחלה צמודה, ואז שליטה מקומית בגוונים ירוקים לאורך רוב המחצית הראשונה והרבע השלישי, כשאי שם באמצע הרבע צולף מוריס שלשה ועושה את זה דו ספרתי, 66-76. האורחים לא מוותרים, חוזרים למשחק, ואל דקות ההכרעה מגיעות הקבוצות אחרי רבע רביעי צמוד לחלוטין. ואז, 37 שניות לסיום, מוצא באטלר את ווילסון צ'אנדלר על הקשת, והקשישא צולף שלשה ונותן לאורחים יתרון שתיים ותקוות לחזור הביתה עם שלוש הנקודות. אבל היי, גם קיירי מעורב בעניין. הרכז מחכה עד 20 שניות לסיום, שם שתיים, קובע שוויון 108, והחטאה של רדיק קובעת שתהיה לנו הארכה ראשונה במשחק כריסטמס מאז 2014.

את דקות ההכרעה פותחים דווקא האורחים היטב, עם ארבע נקודות של אמביד ובאטלר, ואחת מהעונשין אחרי טכנית מיותרת של מוריס, שזרק לשופט כמה מילים מיותרות. הסלטיקס חוזרים למשחק, סימונס עושה את זה 112-114 לטובת האורחים, ואז, שתי דקות לסיום ההארכה, מגיע שוב זמן הקיירי.

אירווינג צולף שלשה ומעלה את המארחים ליתרון. רדיק מנסה להחזיר אחת משלו ומחטיא, טייטום על הריבאונד, מעביר לקיירי, שרץ לצד השני, לא מהסס לרגע ועולה מעבר לקשת בפעם השנייה תוך חצי דקה. 114-118, דקה וחצי לסיום, ומי שלא ראה TD גארדן צוהל בכריסטמס בהארכה לא ראה שמחה מימיו. זה נגמר 114-121, והרבה אופטימיות ירוקה.

אירווינג הוסיף גם 10 ריב' ל- 40 הנקודות, כשלידו טייטום ומוריס במשחק מצוין חולקים 46 חצי בחצי לטובת הסלטיקס.

אמביד במשחק מצויין של 34 ו- 16 ריב' ניסה, ולצידו באטלר עם 24 ורדיק 17, אבל 13 נקודות מהספסל היו הרבה פחות ממה שנדרש כדי לנצח את הסלטיקס בביתם.

גולדן סטייט ווריירס (12-23) 101 – לוס אנג'לס לייקרס (14-20) 127

לברון ג'יימס חזר ערב החג לאולם המוכר לו כל כך, בו ידע כל כך הרבה אכזבות, וגם אליפות מאושרת אחת, אי אז בשנים. אחרי פתיחה שקולה לחלוטין הבינו הלייקרס שהשד המקומי לא נורא כל כך, ועברו להוביל. היתרון צמח בהדרגה, עד שדקה בתוך המחצית השנייה קוזמה קובע מהקו 50-69, יתרון מהמם ללייקרס בהיכלם של האלופים. ואז, ארבע דקות למחצית, ביתרון 57-71 ללייקרס, זה קרה. לברון יורד לברכיים כדי להציל כדור, משהו נמתח שם, בחיבור בין הרגליים, והמנהיג הסגול יורד לחדרי ההלבשה מדדה וכואב, עם 17 נקודות ו- 13 ריבאונדים, ומשאיר אחריו קבוצה צעירה, המומה ומבולבלת.

וכשהכי כואב לך, ואתה פצוע ומדמם, מי מגיע? נכון, פיראנה.

סטף קארי מוצא את היד מול היריב המוחלש, צולף שתי שלשות, ויחד עם אחת מטעמו של איגודאלה ודאנק של דוראנט סוגרים הווריירס ריצה של 6-17 ומצמקים לארבע, 73-77. ועכשיו הכל מוכן למבול המקומי שיגיע וישטוף את האורחים הצעירים, נטולי ההנהגה.

צעירים כן, מוחלשים לא. הבייבי לייקרס נותנים לעצמם סטירה, מתאפסים מחדש, מזניקים לעזרה ראג'ון רונדו אחד וקצת לאנס סטיבנסון, ומראים לאלופים שגם בצד הסגול של העסק יש קבוצת כדורסל אמיתית.

קוזמה, אינגראם ורונדו מסרבים לקבל תכתיבים צהובים לתבוסה, מחזירים מלחמה ושלשה של סטיבנסון שלוש שניות לסיום הרבע קובעת 82-91 שכולו סגול עם תקווה להמשך, לקראת רבע רביעי שבו יקבעו גורלות.

אם הווריירס קיוו שההפסקה בין הרבעים תצנן את האורחים, התקוות התבדו. מפומפמים בתקווה עלו הלייקרס לרבע הרביעי כרוח סערה, ובראשם רכז צנום שמציין עשר שנים לאליפות ההיא, הירוקה. שבע נקודות של רונדו בפתיחת הרבע המכריע, כולל שלשה לא אופיינית, קובעות 83-100, שתי דקות וחצי מפתיחת הרבע, ומשאירות את הקהל המקומי המום. האם עכשיו תבוא הריצה המפורסמת? הווריירס יתרוממו כעוף החול ויענישו את היריב הסורר…? לא אם זה תלוי בזובאק.

זובאק? מי בכלל שואל את זובאק ולמה משהו שהקרואטי חושב מעניין מישהו?

חשבתי שתשאלו. אז כן, זובאק. הסנטר שמככב במשחקים האחרונים התייצב גם הפעם. בנקודות, בריבאונדים ובלחימה ללא פשרות שהראתה שיש ללייקרס מישהו שהוא הרבה מעבר למחליף לוואקו ג'בייל וקשישא צ'אנדלר. אתם יודעים, יש סיכוי שצומח כאן לנגד עינינו סנטר אמיתי.

נעשה את זה קצר ועדין. הלייקרס רמסו, חבטו, הצליפו והשפילו את האלופים בביתם. ואז. שלוש וחצי דקות לסיום, הארט צלף שלשה וסגר את הקבר. 94-117, ויעלו המחליפים ויבואו.

19-36 טאטאו האורחים את המקומיים ברבע האחרון, בדרך ל- 101-127 מהמם, כשלברון ג'יימס, להזכיר, דואב וכואב בחוץ ברבע וחצי האחרונים.

19 נקודות היו לקוזמה, ו- 18 ב- 10-9 מהשדה, עם 11 ריבאונדים היו לזובאק. 14 נקודות קלע אינגראם, ורונדו עלה מהספסל עם תרומה מכרעת של 15 נקודות, 10 אסיסטים ו- 5 ריבאונדים. סטיבנסון, עוף חול נוסף, הוסיף 11.

דוראנט עם 21 ו- 7 בריב' ואס' היה שם בעיקר עבור הווריירס, כשמהספסל עולה איגודאלה עם 23. קארי עם 15 קלע יותר מהמנה הקבועה שלו בכריסטמס, אבל מול לייקרס בכזאת התלהבות, כל זה ממש לא הספיק.

יוטה ג'אז (18-17) 117 – פורטלנד טריילבלייזרס (15-19) 96

האפריטיף של הלילה הציג את הבלייזרס ביוטה. אחרי רבע ראשון צמוד רצו המקומיים 24-35 ברבע השני ופתחו פער 11, כמו שכבר ידעו אלה מכם השולטים ברזי האריתמטיקה. ולמען האמת, מכאן עד הסוף מה שהיה הוא שהיה…

מיטשל עם 19 הוביל את הג'אז, כשמתחת לסלים גובר נותן הצגת סנטה קלאוס עם 18 נקודות, 14 ריב' ולא פחות מ- 7 חסימות, כולל אחת משובחת במיוחד על קולינס, ואחריה ריצה לצד השני ותיקון בהטבעה החטאה של קראודר. לא יודע מי לקח את הצרפתי בפנטזי, אבל אלה היו שלושים שניות מספקות במיוחד עבורו. אינגלס עם 15, 5, 7 הזכיר שבלהקה הזאת יש נגנים נוספים, כשרוביו עם 14 ו- 6 אסיסטים מגלם את המנצח.

בצד המפסיד היה בעיקר לילארד עם 20, כשסביבו חבורת שממה ושיממון בראשות מקולום ואמינו עם 11 לראש.

 

נסגור עם עוד קצת רטרו, סתם כי לפתוח יום עם ביץ' בויז זה טוב.

דובי

אנטומולוג, עובד סוציאלי ומטפל.. גר בערד וגם במייל dubiduofer@gmail.com

לפוסט הזה יש 110 תגובות

    1. באווי בחירה נהדרת.
      הדיסקים שלו מתנגנים אצלי לפעמים.
      דובי, אתה אנטמולוג? אז איך אנחנו לא מכירים? אני יושב עכשיו במוזיאון עם רשימה ארוכה של אנטמולוגים.
      לגבי הסלטיקס, הבעיה לדעתי, וקצת דיסקסנו את זה בבלוג של הלילה, היא שסטיבנס הוא עדיין בדרייב של מאמן מיכללות. הוא מאמן מצויין על הנייר אבל כשזה מגיע להתאמות במשחק או תחושה שלו הוא עושה הרבה טעויות. בין היתר לא לוקח פסקי זמן בזמן. מי שניצח את המשחק זה קיירי שהראה למה הוא כל כך חשוב ברגעי האמת.
      לגבי הלייקרס ורונדו. כבר אין לי מלים להביע את הערכתי להדקייס הזה. הוא שחקן שישים אותך בעמדה הנכונה וגם יבוא כשהכי צריכים אותו.
      הסל שהציל את המשחק הזה (לטעמי סל המשחק) נקלע על ידיו 2 דקות ו 50 שניות לסיום הרבע השלישי. סל שכולו ניצחון כי הוא קטע את החזרה של הסטייקים והחזיר את הייתרון מ 2 נזיל מאד ל 4 מה שנתן קצת רווח לצעירים ואפשר את הבריחה של הלייקרס. הוא היה משכמו ומעלה מעל כולם!

      1. סטיבנס לא לוקח פסקי זמן בשביל לעצור את התנופה של היריב, אלא אחרי שכבר הכול התמוטט.

        אחרי ההפסד השלישי ברציפות, השחקנים הסתגרו בחדר הלבשה ואמרו שצריך לשחק יותר בשביל הקבוצה. לרוזיר כנראה היו מקלונים בתוך האוזניים. זה רכז שמוביל את הכדור ולוקח זריקה בלי שאף אחד אחר נוגע בכדור. אתמול ב-20 דק' הוא רשם אסיסט אחד. (גם אירווינג רשם רק 3 אסיסטים ב-30 דק', אבל אירווינג הוא זה שמנצח את המשחקים).

        1. בדיוק. אני רואה את הזריקות הטפשיות האלה משני שחקנים: רוזייר ובראון, רצים עם הכדור ולזרוק.
          רגע, מה בוער לכם? למה לא לחפש שחקן חם פנוי. בראון בכלל אתלט ויכול בקלות לייצר לעצמו חגירות ונקודות קלות בצבע.
          כשלא הולך, לא הולך.

    1. האמת ששיקגו תשמח לעשות על לופז ועל ג'אברי פארקר טרייד… אולי גם סוף סוף יביא לווריוורס עומק לספסל הרדוד…

  1. יופי של סיקור!
    תודה, דובי.
    .
    אם בבואי האדיר עסקינן,
    אז זה ה-play by play שלו למשחק הלילה:
    .
    "You pull on your finger, then another finger, then your cigarette"
    (בואי תאר את הפציעה במפשעה, בדרכו הציורית)

    "You're too old to lose it, too young to choose it"
    (רונדו, כמובן)

    "Chev brakes are snarling as you stumble across the road"
    (סטפנסון חוגג עוד שלשה)

    "Don't let the sun blast your shadow"
    (מה שלברון אמר ללונזו לפני המשחק על בול האבא)

    "Don't let the milk float ride your mind"
    (האחוזים מהשלוש העונה של קוזמה ואינגראם)

    "Oh no love! You're not alone"
    (בואי מזכיר לקרי שבו הפלייאוף, יהיה שם אחד, דוראנט, בשביל לקטוף עוד פיינלס MVP)

    "You got your head all tangled up but if I could only make you care"
    (בואי מזהיר מקריסה נוספת של גרין)
    .
    https://www.youtube.com/watch?v=uXpy3Tl7tN8

    1. אז אתה מנבא עוד באנר אליפות לגולדן ?
      .
      יאללה.. לקחתי בשתי ידיים.
      .
      הציטוט שלי:
      .
      "? Is there life on mars"
      .
      חודש מרץ הגיע
      ועדיין לא התגלו סימניי חיים של כוכב
      על כוכב מאדים, וגם בשדרת הכוכבים של הוליווד.

  2. תודה על סיקור מעולה! חנקת עם ״התאספו 9 מקבוצות הליגה והניקס״ 😂

    שימו לב ליוטה, אחרי שכולם הכריזו עליהם כאכזבת העונה, נראים לא רע בכלל לאחרונה. מי יודע, אולי גם העונה הם יביאו ריצה רצינית דווקא במחצית השנייה של העונה?

    הארדן עם משחק משובח אתמול. לצערם של ההייטרים הוא הלך רק 7 פעמים לקו ככה שאי אפשר להתעלם מסלי השדה שלו, סלים שהיו כמו אוויר לנשימה אתמול.
    ברבע השני, התעלות של הארדן מנעה מיוסטון להגיע לפיגור של איזה 20 הפרש בקלות, כשההגנה של אוקלהומה לא אפשרה ליוסטון זריקות נוחות הן בצבע והן מ-3, ורק הארדן הצליח להתגבר על השמירות החונקת עם איזה 2 שלשות ולייאפ שעזרו לרכך את הריצה של אוקלהומה.
    בעלייה למחצית השנייה, הידית מ-3 של טאקר וגורדון התאפסה, וריצת 8-0 (כשלשלשות מתווסף לייאפ של מי אם לא הארדן) מאזנת את התוצאה. לולא הרבע השני המעולה של הארדן, ריצה כזאת הייתה רק נוגסת מעט ביתרון של אוקלהומה.

    ריברס הגיע בעיתוי מעולה, ואני מקווה שגם כשפול יחזור, הוא ימשיך לקבל דקות. בכלל, פול לדעתי יצטרך עד הפלייאוף להיות מוגבל ל-25 דקות + מנוחה בבק טו בק.

    חולשה שעדיין קיימת ביוסטון היא היעדר פורוורדים. לולא משחק נהדר של קאפלה אתמול על הלוחות, אוקלהומה היו עושים בנו שמות. ג׳ורג׳, גרנט ופרגוסון לא התקשו מדיי מול האוס וטאקר, ואני לא בטוח שעם אניס המצב היה בהכרח טוב יותר. מקווה שמורי איכשהו יפתור גם את הליקוי הזה.

    1. מסכים איתך לגבי הארדן,אתמול סוף כל סוף היה כיף לראות אותו.פעם אחר פעם הוא חתך את ההגנה של אוק כמו סכין בחמאה.

  3. מי שראה את המשחק של בוסטון – פילי ראה שתי קבוצות די שוות ברמתן.
    ההבדל במשחקים הוא שבצד אחד יש מאמן שבדקות ההכרעה נותן לסופרסטאר שלו את הכדור בידיים שינצח לו את המשחק.
    ובצד השני יש בן אדם שנשוי לשיטה שלו,לחילופים שלו , חייב את הכדור בידיים של בן סימונס והדבר שהוא הכי אוהב בחיים זה להריץ מהלכים לרדיק.
    אז במקום לעשות את הדבר הנכון שזה בטלר\אמביד פיק אנד רול הוא שם את הכדור בידיים של בן סימונס 30 פיט מהסל מקפית את הכדור למוות כאשר כל העולם יודע שהוא לא יזרוק לסל ומחכה שאולי רדיק יצליח לרוץ 100 מיל בשעה אחרי 48 דקות ולנסות איכשהוא לקלוע זריקה כשהוא פיידינג לצד ימין.
    וג'מי באטלר ואמביד עומדים בפינה ומסתכלים בחוסר מעש כי מה לעשות בשיטה של ברט בראון לא משחקים פיק אנד רול

      1. אין בעיה לשים את סימונס למהלך אחרון. אבל אולי לומר לו ללכת באגרסיביות לסל או לחילופין לנצל את יתרון הגודל לתפוס עמדה בפוסט.
        פילי הריצה צרגיל מוכר של בול-פיק לרדיק ובוסטון קראו את המהלך.

        בנוסף, אמביד היה חפ ויכול היה לקבל כדור בפוסט. באטלר היה נהדר ושוב מצא את עצמו בצד ואפילו צ'אנדלר שהיה חם השקיף על המהלך מהצד

    1. לגמרי הפסד שרשום על בראון ולא בפעם הראשונה.
      אני מחבב אותו מאוד אבל חא בטוח שהוא מאמן שמתאים לרמות הגבוהות.
      ההפסד לא היה במהלך האחרון, אלא ברבע הרביעי 7 דקות לסוף כשפילי הובילו 98-91 ובוסטון נראו גמורים והוא החליט להוציא את אמביד שלא היתה לסלטיקס תשובה אליו. תוך 2 דקות היה שוויון.

    2. מי שראה את המשחק ראה אולי שתי קבוצות שוות באותו הערב. הבעיה של בוסטון השנה היא שכל ערב מופיעה קבוצה אחרת. משלחת החיפוש אחרי המוג׳ו עדיין לא חזרה.

    3. שלא תגיד שלא אמרתי
      http://www.hoops.co.il/?p=112211
      תגובה 19.1.2.1
      .
      לפני שנה כשאמרתי את אותם הדברים בדיוק על בראון וסימונס העדפת לגחך, להלל את סימונס כסופרסטאר מדהים (שילוב של לברון ומג'יק) ולקרוא לי הייטר.
      מה השתנה שפתאום זו המציאות מבחינתך?

      1. אני לא מסכים לגבי בראון , אני מבקר אותו תקופה מאד ארוכה(ולא רק פה) וקראתי להעיף אותו הרבה לפני שכתבתי פה.
        לגבי סימונס טעיתי , חשבתי שהוא לפחות יעבוד על המיד ריינג' שלו בקיץ וינסה אפילו לזרוק ,אבל בעוד אמביד קרע את התחת(ואמרתי פה לפני תחילת העונה שאמביד הולך לתת עונת MVP) סימונס ישב על התחת של הקרדשיאן ומינה את אח שלו כ"מאמן קליעה"

        יכול להיות שסימונס יתעורר וישתפר , הוא עדיין צעיר ויש לו הרבה מה ללמוד אבל נכון לעכשיו הוא טוב מספיק לתת בראש לקבוצות בינוניות\חלשות אבל לא מסוגל לנצח קבוצות הגנה טובות.

  4. הפעם האחרונה שגולדן סטייט היו עם 12 הפסדים בדצמבר?
    2013 (אחרי הפסד ב-16 לדצמבר של אותה עונה, הם היו במאזן 13 – 12)

    מאז שקר הגיע, הם הגיעו ל-12 הפסדים רק אחרי שהיו להם כבר:
    46 ניצחונות בעונת 14/15 (ההפסד ה-12 ב-3 למרץ)
    בעונת 15/16 הם בכלל לא הגיעו ל-12 הפסדים.
    52 ניצחונות בעונת 16/17 (ההפסד ה-12 ב-9 למרץ)
    41 ניצחונות בעונה שעברה (ההפסד ה-12 ב-4 לפברואר).

    1. ברט בראון קשור לסימונס ולמשפחה שלו הרבה מאד שנים , הוא שם את סימונס מעל הקבוצה ויעשה כל מה שהוא יכול כדי לקדם את סימונס על חשבון שחקנים אחרים , הוא לא עושה את בזדון, הוא באמת חושב(וטועה) שזה הדבר הנכון לעשות.
      בן סימונס לא צריך מאמן שמפנק אותו כמו בראון הוא צריך מישהו שיראה לו את הספסל כשהוא מעדיף לאבד את הכדור במסירה שאין לה סיכוי מאשר לקחת זריקה מ 4 מטר.

      היום עוד פעם אחרי המשחק אמביד התלונן שהוא לא מקבל את הכדור בדקות האחרונות.
      אני מאריך שבקרוב יגיעו להם 4-5 הפסדים רצופים , אולי אפילו שבוע הבא כשיש להם רוד טריפ במערב , ואז אמביד יפתח את הפה על ברט בראון ובסופו של דבר רוב הסיכויים שבסוף שנה יגרום לפיטוריו ובצדק.

        1. אמביד וסימונס לא יכולים לשחק ביחד.
          סימונס צריך 4 שוטרס סביבו ולרוץ בלי הפסקה וזה יכול לעבוד טוב
          אמביד צריך משחק עומד עם שחקנים שמסוגלים לקלוע ויהיו מוכנים לזרוק כשמגיע הדאבלטים , הוא צריך פיק אנד רול עם גארד שמסוגל לקלוע מחצי מרחק כשהמגן עובר מתחת לחסימה.

      1. מה הדבר הנכון? לשים את הכדור בידיים של המוגבל הזה סימונס בסופי משחקים כשאמביד בלתי עציר ולא מקבל שום כדור, היה ברור עוד לפני המשחק שסימונס הוא התקרה שלכם,

        בכללי פילדלפיה היא אחת הקבוצות היחידות בהיסטוריה שזכור לי מאמן שרואה את הקבוצה שלו נרצחת ברבע הרביעי כל פעם ועדיין ממשיך עם הרוטציה המפגרת שלו ושילוב הידיים, שוב לתת לסימונס שלא לוקח זריקה גם אם חייו תלויים בזה בסוף משחק, וכשחוסמים לו את משחק הריצה קונוס עדיף ממנו.

      2. בוודאי שסימונס ואמביד יכולים וצריכים לשחק ביחד ואפילו עושים את זה מצוין. אני מסכים שברטון מקובע מידי בניהול המשחק וגם אני כמו שהציעו פה הייתי משחק על כדורים לפוסט לאמביד שלא ראה ממטר את הגבוהים של הסלטיקס או לסימונס עצמו שינהל את המשחק מהפוסט ולא מהחצי. האופציה הנוספת שלדעתי היתה הכי טובה היא פיקנרול של באטלר ואמביד עם צ׳אנדלר ורדיק בפינות וסימונס בחיתוכים לסל. חבל שבראון לא היה בעניין…. הבעיה של פילי היום היא חד משמעית הספסל. שאמט מפתיע לטובה אבל עוד לא שם כמו גם קורקמאז, מוסקלה גונסון ובולדן בינוניים ומקונל סבבה אבל לא מוכשר מספיק. אם היו שם גם אליאסובה/בלינלי פילי לא היתה מפסידה לסלטיקס אתמול. מקווה שבראנד יעשה קולאנגלו ויפתיע אותנו עם משהו מעניין בקרוב

  5. תודה רבה דובי סיקור אדיר
    נצחון נאה מאוד של הלייקרס
    ווסטברוק פלרטט עם טריפל דאבל אבל הבן אדם איבד את כל היכולות ההתקפיות שלו
    הוא נראה נורא

  6. מצוין דובי, תודה רבה.
    החידון היומי לילד – מה יותר מפתיע מ127-101 ללייקרס באורקל?
    א. זובאץ עם 9/10 מהשדה ו+25
    ב. לברון לא שיחק חלק משמעותי מהמשחק
    ג. רונדו עם אחוזי קליעה לשלוש גבוהים משל סטף.
    ד. כל התשובות נכונות.

    סחטיין ליוסטון על הנצחון. מסוג המשחקים שנותנים לך בוסט של בטחון להמשך העונה. בוסטון כנ"ל.

    מזה מספר שנים שאני מתקשה להבין מה קורה בפורטלנד, ובעיקר לאן הם הולכים ואיך. צריך לעשות שם שינוי.

  7. פגז של סיקור. הלייקרס הפתיעו ממש עם הנצחון הזה, כאילו היתה איזה התפרצות כשלברון לא באיזור. קצת הזכיר מה שקליבלנד עשו מולא ינדי בפלייאוף האחרון.
    יוטה פורטלנד נראה ממש מיס מץ לא ברור, פעם שניה תוך זמן קצר שמשחילים אותם.

  8. אחלה סיקור לערב גדול (היי, ממש ראיתי חלק מהמשחקים!)
    בואי הוא תמיד בחירה נהדרת, בלי קשר ליארצייט כזה או אחר. ההספק שלו בשנות השבעים היה פשוט מטורף, 12 אלבומים בין 69 ל79,
    רובם נחשבים לאלבומי מופת.
    אם מוסיפים לקלחת הזו את העובדה שהוא רוב הזמן היה על סמים (בשיא הגיע ל38 קילו, בדיאטת קוקאין ופלפלים, או משהו מוזר כזה), ההישג הופך לכמעט בלתי אפשרי.
    מכיוון שאני לא יכול לבחור שיר אחד שלו, קבלו אלבום שלם (The man who sold the world:
    https://www.youtube.com/watch?v=3HyM6O_Nris

  9. תיקון טעות הספסל של הלייקרס השפיל את הגולדן.

    כן כן זובאקס ורונדו גרמו לסטפאני לעשות במכנסיים

  10. פילי זה כמו ספינה שרואה שהיא הולכת להתנגש בקרחון ולא עושה כלום.

    נ"א הולכים למות, מירוטיץ חוזה נגמר, פילי חייבים לשים עליו יד.

    בתמונה הגדולה יותר לנסות ללכת על ליליארד, לתת לו פיץ' טוב ביעשה אותו מיואש ודיכאוני בפורטלנד.

    הם בדיוק כמו OKC, סילי בילי זה עדיין אותו סילי בילי. אוק היא אותה אוק בדיוק רק עם ראס גרוע הרבה יותר.

    עוד קבוצה כזאת היא פורטלנד, גם מאמן פח וצוות מסייע זבל אורגני

    1. ראסל נוראי, הירידה התחילה ולצערו ולמיקומו הוא חדה לגארד שמתבסס על אתלטיות ואקפלוסיביות.

      הפליקאנס בדרך הבטוחה לריבלד, אין להם מה להאשים את דיוויס שנתן להם כמה מהשנים היפות בחייו אלה את דמפס המטומטם שלא הצליח לבנות סביבם קבוצה נורמלית.

      אני מוכן לשים 1-5 שאפשר להחליף את ברט בראון בילד בן 6 והוא יעשה בדיוק אותה עבודה בניהול משחק, מאמן לא יכול להיות מקובע כל כך!! הבנאדם לא מסתכל על המשחק ועדיין נתקע עם אותם רוטציות דפוקות מתייאש להביא לסימונס את הכדור בסופי משחקים על חשבון טובת הקבוצה. סימונס ללא קליעה שם תקרה ברורה לקבוצה, אני באמת מנסה להבין מדוע אמביד אתמול לא קיבל כדור בסוף משחק אחרי שכל המשחק לבוסטון לא היה תשובה אליו ואני לא מוצא פיתרון .

      היו פה כמה שכתבו שטויות שדוראנט במקום לברון בלייקרס היה שווה אליפות . לברון> מדוראנט שהשיג מאזן חצוי ללא קרי וגרין, וגם איתם הוא לא בדיוק זוהר (מתפוצצים על נמושות בדומה לאוקלהומה ולפילדלפיה).

      הארדן הוא השחקן הטוב בליגה נכון להיום , וחייב להיות ברשימה של הMVP עם היכולת שמציג, הזקן הוא מכונת התקפה מושלמת של איש אחד, שאין דרך לעצור הוא מפרק הגנות כאילו מדובר בילדים קטנים, אני באמת מחפש חולשה במשחקו ההתקפי ואני לא מוצא. הדבר המצחיק ביותר הוא לחזור לפוסט של הsg הטוב בליגה ולכל אלה שדירגו את קליי תומפסון לפניו.

      לגבי גולדן סטייט, אפשר להגיד בפה מלא שגרין הוא השחקן האוברייטד בליגה, הוא רחוק מאוד מלהציג את היכולת ההגנתית שזיכתה אותו בשחקן ההגנה של העונה, והתקפית הוא בין הנגרים הכי גדולים בליגה , נוסיף על כך שמירה רעועה מאוד על הגוף שלו ואת הירידה ההדרגתית ביכולת ונבין שהוא יקבל מקס כמו איזייה תומאס בבוסטון.

      1. 1.ראסל נוראי, הירידה התחילה ולצערו ולמיקומו הוא חדה לגארד שמתבסס על אתלטיות ואקפלוסיביות.
        הפליקאנס בדרך הבטוחה לריבלד, אין להם מה להאשים את דיוויס שנתן להם כמה מהשנים היפות בחייו אלה את דמפס המטומטם שלא הצליח לבנות סביבם קבוצה נורמלית.

        2.אני מוכן לשים 1-5 שאפשר להחליף את ברט בראון בילד בן 6 והוא יעשה בדיוק אותה עבודה בניהול משחק, מאמן לא יכול להיות מקובע כל כך!! הבנאדם לא מסתכל על המשחק ועדיין נתקע עם אותם רוטציות דפוקות מתייאש להביא לסימונס את הכדור בסופי משחקים על חשבון טובת הקבוצה. סימונס ללא קליעה שם תקרה ברורה לקבוצה, אני באמת מנסה להבין מדוע אמביד אתמול לא קיבל כדור בסוף משחק אחרי שכל המשחק לבוסטון לא היה תשובה אליו ואני לא מוצא פיתרון .

        3.היו פה כמה שכתבו שטויות שדוראנט במקום לברון בלייקרס היה שווה אליפות . לברון> מדוראנט שהשיג מאזן חצוי ללא קרי וגרין, וגם איתם הוא לא בדיוק זוהר (מתפוצצים על נמושות בדומה לאוקלהומה ולפילדלפיה).

        4.הארדן הוא השחקן הטוב בליגה נכון להיום , וחייב להיות ברשימה של הMVP עם היכולת שמציג, הזקן הוא מכונת התקפה מושלמת של איש אחד, שאין דרך לעצור הוא מפרק הגנות כאילו מדובר בילדים קטנים, אני באמת מחפש חולשה במשחקו ההתקפי ואני לא מוצא. הדבר המצחיק ביותר הוא לחזור לפוסט של הsg הטוב בליגה ולכל אלה שדירגו את קליי תומפסון לפניו.

        5.לגבי גולדן סטייט, אפשר להגיד בפה מלא שגרין הוא השחקן האוברייטד בליגה, הוא רחוק מאוד מלהציג את היכולת ההגנתית שזיכתה אותו בשחקן ההגנה של העונה, והתקפית הוא בין הנגרים הכי גדולים בליגה , נוסיף על כך שמירה רעועה מאוד על הגוף שלו ואת הירידה ההדרגתית ביכולת ונבין שהוא יקבל מקס כמו איזייה תומאס בבוסטון.

        1. 1.""ראסל נוראי, הירידה התחילה"" – משהו לא מתקתק אבל לא הייתי קובע את זה נחרצות. יש לשחקנים לעיתים תקופות פשוט רעות תשאל את פול ג'ורג'. אם נראה בחצי השני מגמה דומה אז אולי. אם הקליעה מהשלוש או אפילו מהמיד ריינג' היה נכנס כל השאר היה נפתח לו מחדש. מכיוון שכולם יודעים שנותרה לו רק ההגעה לסל אז הוא צריך " להכריח" את החדירה או למסור מסירות שלא תמיד שם. הוא עשה לא מעט מסירות מדהימות השנה. בקיצר… אני בהלם שאני מגן על ווסטברוק אבל אני הייתי מחכה עוד

          2. "מאמן לא יכול להיות מקובע כל כך!!" – לקח לי הרבה שנים לעבור להיות בצד של רוב מאמני הליגה בנוגע לרוטציות. בעבר גם אני האמנתי בכך שמה שעובד תמיד צריך למקסם אותו וגם שלא הורסים מומנטום כשמשהו עובד. בפלייאוף יש יותר נטייה להגיע לנקודת איזון אך בעונה הרגילה יש משמעות כמעט מדעית למי משחק כמה ומתי על מנת לשמר את גופם ולגרום להם לשחק במתח מינימאלי. כל הקבוצות הטובות בליגה יודעות מה ההיררכיה וכמה כל אחד משחק בלילה נתון. נכון שלעיתים כשיש התרסקות או נפילה מגיעים למקומות דרסטיים כמו שבוסטון עשתה עם סמארט ומוריס לחמישייה.

          3. לגבי דוראנט אני מסכים אך גם לא הייתי מדרג כך שחקנים. שחקן שהוא פליימייקר תמיד יש לו יתרון לא משנה באיזה עמדה בגלל יכולתו להפעיל אחרים ולהשפיע על התוצאה הסופית במידה גדולה. אך שחקן קטלני למשימות ספציפיות הוא הרבה פעמים ההבדל בין צמרת לאליפות. שאק תמיד היה צריך גארד איכותי לידו. אנטוני דייויס וקרל טאונס אותו הדבר. לא ניתן לשים אותם עם כל חבורה וזה פשוט יעבוד. דוראנט עושה 2-3 דברים יותר טוב מכל שחקן בליגה, אך אין לו יכולת לשלוט בקצב המשחק ולהוות מוביל כדור מרכזי. אני אולי אטען משהו קצת פסיכי אך לא בטוח שגולדן סטיין עם לברון טובה יותר מג"ס עם KD (אני לא שם את אשכי על ההצהרה הזאת אך אני גם לא מגמגם כשאני אומר אותה).

          4.הארדן הוא השחקן הטוב בליגה נכון להיום. מסכים. הוא כלי הנשק הכי מסוכן.

          5.לגבי גולדן סטייט, אפשר להגיד בפה מלא שגרין הוא השחקן האוברייטד בליגה – יפ. אני אומר זאת כבר שנתיים. כשהוא טוב הוא נכס אדיר לקבוצה המאוד ספציפית הזאת. הוא לא איבד אתלטיות או יכולת. עונת הקליעה ב-2016 היתה חד פעמית וכיום השחקנים שמשחקים בעמדות 4-5 הם צרה אחרת לחלוטין ממה שהיה לפני שנתיים. עדיין בשיאו הוא נכס אבל כל דיבורי ה"טופ 15 בליגה או טופ 20 בליגה כבר מחרפנים אותי.

        2. קליי תומפסון בשנת חוזה עם 33.7% מהשלוש – אני בטוח שאם זה היה אחרי שהוא חתם על חוזה כולם היו נכנסים בו על זה שהוא עצלן אבל אין כל כך על מה השנה להיכנס בו חוץ מלהבין שישנם תנודות טבעיות שהן לא סיבות כאלו ואחרות אלא פשוט מתרחשות. אני בהחלט רואה את ראס חוזר לאיזור ה30% לשלוש. גם לגבי כריס פול עוד נראה אם זה אכן הסוף או שאולי פשוט התחלה מקרטעת של עונה ויש לו עוד שנה שנתיים לפני שבאמת הוא דועך.

          1. קליי עייף נראה פח זבל עונתי מתאים עצמו לדירוג התאגיד בתחילת העונה😁. דווקא הוא לגמרי יתאושש ויתן בראש בפלייאוף. לא דואג לו.

      2. הארדן לא יכול להיות MVP שהוא בקושי עם מאזן חיובי ומקום 8 במערב עם כל הכבוד. ביכולת כן הוא שחקן טופ 3 בליגה היום.
        אי אפשר לעצור את הארדן בהתקפה, או שהוא נועץ לך סטאפבק או חדירה או הולך לקו.

        גרין בדרך הבטוחה להיות גופה. הפותלוג מזהה סימני התפתחות. עכשיו יבוא הייט ויגיד חכה לפלייאוף כאילו מה הוא יעשה שם יתן איזה 2 גגות? רק אידיוט יתן לו חוזה ארוך ושמן. אני במקום גולדן בכלל מוותר עליו ולא מחדש לו. הם צריכים דם חדש להזרים ויש מספיק פורוורדים הגנתיים אגרסיבים שיכולים לתת מה שהוא נותן. לחילופין נותן לו גג 10-12 מיליון ל-3 שנים. אם לא שילך לחפש נראה מי תיקח אותו מהקבוצות הרציניות ותשלם לו 20 מיליון לעונה.

        מכל העגלות שהייתי עליהן נשארו לי רק דנבר ובוסטון.

        ראס גמור, תוך עונה שניים גם המהירות תדעך ואז הוא יהיה נגר קלאסי. אם אני פרסטי אני מציע טרייד ראס תמורת ליליארד אחד על אחד, כבר אין מה להפסיד לאוק וליליארד קלעי טופ 5 בליגה.

        ראס יכול לבוא בטענות לעצמו שכל השנים לא השכיל לשפר קליעה ונשאר במקום.
        הקבוצה של אוק כולה בשיאה חוץ מראס, אם היה את הקבוצה הזאת וראס של 2015-17 היה סיכוי טוב לאליפות, צריך גם טיימינג בחיים, יתר הקבוצה הגיע לשיא ההתפתחות בדיוק שראס החל את הירידה.
        דמיאן קלעי אדיר ויכול להציל לאוק את העונה אולי למרות שהוא מנהל משחק הרבה פחות טוב מראס.

        1. האמת שהייתי מת לראות אותך בתפקיד GM כמה מהפכות היו מתרחשות תוך איזה שבוע שבועיים. בטח השחקנים לא היו כבר יודעים איך קוראים אחד לשני. – הכי מפתיע שאתה רו"ח. אני בטוח שעם הלקוחות שלך אתה סופר שקול גם במילים וגם בהצעות. (שמעון אתה יודע שאני מת על השטויות שלך אבל לפעמים זה לא רק כמות השטויות זה גם הקצב – עדיין אני מת על התגובות שלך)

          1. זה הכיף בלהיות אוהד ספורט. כאן מוציאים אמוציות, בונים מגדלים, הורסים, מקללים ומתפללים. ותודה לאל שלא עושים את זה בשום תחום אחר.

          2. חח עם הלקוחות שלי אני אדם אחר לחלוטין 🤣 אבל יש לי כמה לקוחות חובבי nba אוהדי השיקוץ.

            הלוואי הייתי מנגר הייתי רואה תוך חודש מה שלוקח להם לראות עשור. אבל זה בעולם אופטימלי.

            בתור מנגר באמת חשוב לשמור על משרת המיליונים ולכן עדיף לגרור רגליים ולדשדש וזה כנראה מה שהייתי עושה 😁

  11. אוסטין ריברס הוא שחקן הספסל האולטימטיבי שיוסטון היו צריכים כבר שנה+.
    הוא אמסטף על המגרש ויש לו זריקה שצריך לכבד מהשלוש, יכול ליצור לעצמו ולאחרים גם מדי פעם. עוד שחקן דומה לו בגרסה קצת פחות טובה אפילו ויוסטון יהיו סוס שחור, אחרי שכל המרכלים מ-ESPN קברו אותם חודש אחרי שהתחילה הליגה בטענה שאריזה ומבה א מוטה הם הסיבות למה הם קרסו (מיותר לציין שמבה א מוטה שיחק 4 משחקים העונה ומעמיד ממוצע של 5 נק' למשחק, אריזה בקושי עובר את ה-10 נק' פר משחק עם אחוז מדהים של 37.6% מהשדה!).
    במקום לציין את ההרחקה והפציעות של הארדן ופול, והכושר הירוד של גורדון, בחרו להתמקד בסוס המת שקוראים לו אריזה.

    אוקלהומה, מצד שני, בבעייה אחרת. יש להם כנראה את ההגנה הכי טובה בליגה (או לפחות טופ 3), אבל ווסטברוק "החדש" שלוקח פחות זריקות עדיין לא יודע מתי כן לזרוק ומתי לא. רק כשהמשחק צמוד בהובלה של הקבוצה השנייה הוא מתחיל להיות יותר אגואיסט ומזכיר את וווסטברוק הישן. שלא נדבר על זה שהוא כן רודף סטט', לא לזרוק מהחצי בסוף המחצית הראשונה כי אכפת לך מהאחוזים שלך ל-3 (שהם בזבל ככה או ככה, זריקה אחת לא תשנה את זה יותר מדי) זה פשוט הזוי, ואם לברון היה עושה את זה, סקיפ בייליס היה קובר אותו על זה בוקר למחרת.
    חוץ מאדאמס, ג'ורג' וגראנט, כל הקבוצה שם קולעת באופן זוועתי, כל הפרגוסונים והאברינסים האלה לא נראים ממש שייכים לליגה, לפחות בינתיים, כי אם כן הייתה קליעה בקבוצה הזאת, היינו מדברים עליה בתור מועמדת ראשית לאליפות, ולא אחת שתהיה סוס שחור אם "ווסטברוק ימצא את הקליעה שלו"

    לייקרס – ווריורס נראה כמו משחק טיפוסי של GS בשלהי העונה, רק שהפעם זה בכריסמס. שוב חוזר הניגון, הם מאוד רדומים, וכמו תמיד תישאל השאלה אם הם יתעוררו בזמן לפלייאוף. האמת? כנראה שהם שבעו כבר מלנצח. הלייקרס מינוס לברון הוכיחו שהם פי כמה וכמה מעל הצוות המסייע שהיה לו בקליבלנד, והעיקר שההמונים יגידו להם שהם הפסידו לקבוצות שקר כמו אורלנדו "למה הוא עזב? החומר שהיה לו בקליבלנד היה טוב יותר"…

  12. אחרי פתיחה סופר פושרת זה נראה שיוטה התאפסה ונותנת הצדקה לתקוות שנתלו בה – ההגנה שלהם חוזרת להיות רצחנית כאשר גובר(ט) סותם את הצבע ומוציא את הנשמה למי שרוצה לחדור והשאר עוקפים חסימות ולא מאפשרים זריקות קלות אלא כופים הרבה מאוד פול-אפס. אם מיצ'ל יגיע סוף סוף לעונה הזו (ולדעתי מדובר בשחקן שלוקח משברים וגורם להם להיות לאתגרים עבורו) אני מאמין שתוך טווח של עשרים משחקים וצפונה כבר נראה אותם מתברגים באופן קבוע במקומות 5 ומעלה.

  13. תודה על הסיקור
    מעל הכול לייקרס שיחקו היום הגנה מדהימה עם סוויצים בהגנה ששחקני ג״ס חשבו שאם יעשו פיק אן רול אז יהיה יותר קל נגד מגן אחר אבל סוג של אזורית של הלייקרס גרמה להם לשמור מדהים. היו דקות שאפילו עשו לפעמים דאבל טים על הכוכב ופשוט נתנו את הזריקות הפנויות למחליפים ולא לכוכבים בגלל איגי סיים עם כל כך הרבה .

  14. כרגיל, מעולה דובי.
    .
    אם כבר הזכרת את בואי, רגע מעניין בקריירה שלו היה עם האלבום Let's Dance, שלקח אותו מזמר אינדי ניסיוני מצליח לכוכב פופ שממלא איצטדיונים ומתחרה ישיר במייקל ג'קסון על הבכורה.
    מה שקרה זה שמתישהו בואי הבין שהעסקה שלו עם המנהל שלו קצת מאוד דופקת אותו. מאוד מאוד קצת דופקת אותו. הוא ניסה לעזוב אותו עוד ב-76. ואז גילה שהוא מחוייב לתת לו 50% מהרווחים עד ספטמבר 82. כתגובה, בואי החליט שהמנהל הזה ירוויח כמה שפחות שאפשר והוא התחיל את התקופה הכי אינסטרומנטלית שלו. לא תקופה רעה, כן? תגידו משהו רע על Heroes, אני מפציר בכם. אבל כזו שהיה קשה למנהל שלו למכור כזיגי סטארדסט הבא. ואינסטרומנטלי. כל כך הרבה אינסטרומנטלי.
    בשנתיים האחרונות של החוזה, בואי הוציא רק שיר אחד, אבל הוא הסכים ברוב נדיבותו לוותר על התמלוגים לקווין.
    ואז הגיעה השעה, החוזה נגמר, בואי הסיר את הליפסטיק והוריד את השמלה, עבר לחליפה של האיומים והתחיל לעבוד על להרוויח כמה שיותר כסף שהמנהל שלו לעולם לא יראה.
    אז הערב לברון, שלוקח לכל מקום שהוא הולך הרבה יותר מ-50% תשומת לב, יצא באמצע המשחק. ומי נשאר לנצח אותו? הניסיוניים הקטנים. אלא שלא היו רעים קודם, שכבר זכו לנצח את גולדן סטייט, אבל לא ככה. אולי מהיום הם יהפכו לממלאי האיצטדיונים שחלקנו חשבנו שהם יכולים להיות.

  15. אחלה סיקור ואחלה תגובות לערב בונבוניירה.
    הארדן ענק. בערב שמזכיר את קובי וצריך לציין שהוא הראשון מאז קובי לעשות 2 משחקים ברצף עם מעל 30 זריקות. דווקא מבחינת האחוזים גם הזכיר את קובי הערב אבל עדיין היה שם ברגעים החשובים.
    קפלה מאז שפול נפצע העלה הילוך והוא מתחיל לשחק כמו שחקן של 90 מליון ולא שחקן על חוזה רוקי. יוסטון היום ניצחו בריבאונד את קבוצת הריבאונד הטובה בליגה וזה כמעט בלעדי בזכות קפלה שנלחם כמו אריה.
    לגבי הלייקרס, סחטיין ענקי. הראו היום בגרות, נחישות ובעיקר שהם יכולים לשחק גם בלי לברון. אם זה יאפשר לו לקחת את מנוחת פברואר הקבועה זה יהיה ענק בשבילם.

  16. תודה רבה על סיקור מעולה!

    שתי שאלות לגולשים, תודה מראש למי שיענה:
    1. הקרחות הפסיכיות בטויוטה סנטר של יוסטון, זה בגלל שהם משחקים כ"כ משעמם או שתמיד היה ככה?
    2. לא ראיתי ג"ס-לייקרס, אבל רק מהסטט' נראה שהלוחמים באו ממורמרים לכריסמס-דיי, קליי+גרין עם 9 נק'??? קליי עם 3 נסיונות ל-3 ב-33 דק'??? לפחות סטף זרק 8, אמנם ב-25%, אבל זרק… מה הלך שם?

    1. אנשים מחכימים ומתחילים להשתעמם מתחרויות ספורט. ישעיהו ליבוביץ כבר אמר:
      "…אם הסתכלת היום בטלוויזיה בטירוף הכדורגל – ב-20.000 הצופים היוצאים מכליהם מתוך התרגשות והתפעלות על 22 חוליגנים הבועטים בכדור; אם התבוננת בפרצופו של הדור הצעיר הזה, אשר הבעיטות הללו וההשתתפות הרגשית בהן נעשו תוכן חייהם הרוחניים ומוקד התעניינותם; אם שמת לב לציבור הסטודנטים שלנו, אשר ליבם של רובם של בניו יוצאת לטורי הכדורגל בעיתון היומי ולטורי הרכילות בשבועון המצויר, אם ראית כל אלה – אז ראית אחדים מסימני ההתנוונות של חברתנו…"

    2. 1. ביוסטון יש המון קרחות. זה נובע מהיותה עיר חשובה להרבה חברות גדולות שקונות מקומות מראש לבכיריהן ולאורחים, ואז המנהלים הבכירים שקיבלו כרטיס חינם פשוט לא מגיעים למשחק. הבעיה מחמירה בחגים.
      2. גרין הולך ונחלש התקפית כבר שנתיים, בהיותו שחקן חכם הוא לא מרבה לזרוק. קליי השנה בכושר מזעזע, לא יודע מה קורה לו. ניחוש: סטף ראה שכולם מג'עג'עים ולא היה לו כוח לסחוב את כולם על הכתפיים . . .
      מאוד לא מתאים להם דווקא בכריסמס שמשודר בתפוצת נאט"ו.
      .
      ותודה לדובי על הסיקור!

    3. תמיד היה ככה מאז שעברו לטויוטה סנטר.
      האולם נמצא בדאון טאון של אחת הערים הפקוקות בארהב. מרבית העובדים בדאון טאון הם שייכים לתאגידים שממלאים את העיר ורובם בכלל לא מיוסטון. התאגידים קנו את כל השורות הראשונות ונותנים אותם כצופרים לעובדים ואורחים, שלא ממש מנצלים את ההזדמנות וגם אם מגיעים למשחק, מאחרים כרונית או יושבים למעלה בבר וצופים מלמעלה.
      ממש מעצבן אבל זה שנים ככה ולא רואה את זה משתפר עד שיפסיקו למכור לתאגידים ויורידו מחירים מהשורות הראשונות כמו שעשה קיובן בדאלאס.

  17. תודה רבה, סיקור מצוין ומהנה מאוד.

    לא ראיתי את לייקרס-ג"ס, אבל לפני שרונדו נפצע היה ברור שהוא המנוע שלהם והאמת שדי התפלאתי שהם נכנסו לתלם גם בלעדיו.

    עונה שעברה עשיתי פיץ' מתמשך להבאת דייוויס ללייקרס. לא עם השיקוץ – במקומו.
    הוא הכוכב המושלם למשחק ריצה עם הצעירים כמו שהם התכוונו לשחק.
    הוא אכן יגיע, אבל נותר רק לדמיין את הלייקרס טסה איתו, עם לונזו, אינגרם, קוזמה, הארט, רנדל, ואוסיף גם את נאנס וקלרקסון מהספסל.
    עם השיקוץ הגדול הם יהיו טובים, אבל לא טובים ומהנים כמו שהם יכלו להיות.

  18. סיקור נפלא כמיטב המסורת.
    לא הייתי צריך את המשחק הלילה בשביל להרגיש שהווריורס פגיעים מתמיד אבל זה בוודאי חיזק את התחושה.
    השאלה היחידה אם יש קבוצה מספיק טובה במערב בשביל להאמין מספיק שזה אפשרי.
    בעונה שעברה הרוקטס רצו נהדר והיתה להם את האמונה שהם טובים מספיק, והם הוכיחו שהם טובים מספיק עד הפציעה של פול. גם אחריה הווריורס היו צריכים היחנקות היסטורית בשביל לנצח את משחק 7.

    יוטה לא מצליחה לשמור על יציבות ולצד הצגות גדולות היא נופלת בקטנות ולכן היא לא מצליחה לתקוע יתד בשמיניה הראשונה.
    אם מיטשל יתאפס על עצמו הם יכולים לרוץ גם ליתרון ביתיות.

    הארדן בכושר מדהים והיכולת שלו להוציא זריקה מול כל שומר ובכל סיטואציה היא משהו ייחודי. ועדיין המשחק שלהם פשוט בלתי ניתן לצפייה מבחינתי כשלפחות בהרגשה רוב הזריקות של הארדן מגיעות אחרי שאף שחקן אחר לא נגע בכדור. כל הכבוד לשחקנים אחרים שממשיכים לתת תחת בהגנה ובריבאונד כשהעלייה שלהם להתקפה די מיותרת.

    1. השנה יש תחושה שבשלבים המוקדמים בפלייאוף יהיו לווריורס יריבות קצת יותר מציקות בהשוואה לספרס נטולי קוואי ולפליקנס הקצרים, אבל מצד שני קשה לחשוב על יריבה שתוכל להקשות עליה כמו יוסטון בשנה שעברה.
      מצד שני, אני מאמין שבשביל לנצח את הווריורס עדיף להיות אנדרדוג. כלומר – להיות יותר כמו אוקלהומה 2016, ופחות יוסטון 2018. קבוצה טובה שתגיע ללא יתרון ביתיות אחרי עונה סדירה היסטורית, תהיה פחות לחוצה, ואז הסיכויים להפתיע את הלוחמים לדעתי יגברו.

      אבל בשלב הזה עוד מאוד מוקדם לדבר על פלייאוף. כרגע סקרמנטו בפנים והספרס והג׳אז בחוץ, מצב שבקלות יכול להשתנות בתקופה הקרובה.

      1. זה אשלייה יפה כמו שהיה דנה שעברה על תיפול למיראז יש יותר סיכוי לפו פו פו אנד פו. אל תתן לווישפול להפיל אותך

  19. סיקור נפלא תודה דובי. ראיתי את בוסטון פילי כולל את הג'אמפר המטורף מהמידריינג' של סימונס זה היה רגע מכונן בתולדות הליגהץ היה קשה מאוד להירגע אבל בסוף השתלטתי על עצמי וראיתי את המשחק המצוין הזה עד הסוף . טייטום וקיירי זה צמד שיהיה קשה לנצח כי כשהכסף על השולחן שניהם עולים להילוך שמיני. אחר כך התחיל המשחק של הלוחמים ושבקתי . ראיתי את התוצאה… זה הלייקרס שהם על אמת או שהלוחמים פשוט זורקים על העונה הרגילה? האמת כנראה באמצע. Thanks דובי גן על דייויד בואי בחרת את השיר שלו שהכי אהוב עלי

  20. אני חושב שקבוצה שמפסידה בבית ללייקרס כשלברון בחוץ, במשחק כזה מתוקשר ומשודר בכל עולם, כשכל הכוכבים שלה משחקים, פשוט לא ראויה להיות אלופה. לא שזה לא יקרה כנראה, אבל זה בעיני כתם גדול. ומצד שני אני חושב שזה ממש מיילסטון חשוב מאוד ללייקרס. והוכחה למה הם היו צריכים ווטרנים כמו רונדו וסטפנסון.

    1. אתה מייחס יותר מידי חשיבות. המשחק הסה לא מזיז כלום ללוחמים ולא אומר כלום על הלייקרס. גולדן הפסידה עד כה לכל קבוצה נורמלית והיא במאזן שלילי מול קבוצות חזקות. אז מה ולמי אכפת? ניפגש בפלייאוף ואז נדבר.

  21. איזה חמישה משחקים היו לך לסקר, ולא רק שיצאת בסשלום אלא שעשית עבודה מצויינת. אני מסכים עם טרסטדהפרוסס בקשר לבראון. משהו לא עובד בצורה שפיחדלפיה משחקת עם סימונס ואמביד. SOMETHING MUST GIVE

  22. תודה על הסקירה.

    השיר של דיוויד בואי מעלה בי זכרונות יפים.
    זה התקליט הראשון שקניתי ביחד עם עוד אחד של המודי בלוז.
    מבחינה כרונולוגית זה התקליט השני של בואי. הוא הוציא אותו בשנת 1969. השיר האדיר הזה נכתב בהשראת הסרט של סטנלי קובריק 2001 אודיסיאה בחלל שהוא קשור לספר של ארתור סי. קלארק סופר מדע בדיוני מפורסם.
    בתקליט הזה הוא החל את שיתוף הפעולה הפורה שלו עם הגיטריסט והמפיק מיק רונסון.

    דרך אגב, התקליט של המודי בלוז נקרא Question Of Balance והוא יצא בשנת 1970 ומתוכו השיר הגדול Question:
    https://www.youtube.com/watch?v=NP9iOqdxS8c

    ועוד שיר לא פחות יפה מתוך האלבום הזה Melancholy Man
    https://www.youtube.com/watch?v=XEx1C9O7lVk

  23. פילדלפיה מושכת הרבה זרקורים, אבל היא עדיין לא מצאה שיטת משחק שממקסמת את מה שיש לה. בוסטון יותר טובים, ובסדרה ינצחו אותם ב 5 או 6 משחקים.
    גולדן אחרי שפתחו את העונה 10-1 כנראה קיבלו איתותים שאי אפשר לגמור את המותג של הליגה ועברו לנמנום גדול בהגנה. לא שומרים טוב באף משחק.
    יוסטון קשוחים, יחזרו להיות בצמרת ויכולים לתת פלייאוף טוב.
    לייקרס עוד לא מאורגנים בהגנה ואין שלשות בצורה מספיק עקבית, הפוטנציאל שלהם מאד גדול, נראה מה ימצו השנה

  24. לא שזה קובע, נראה לי שקיבלנו היום תשובה את מי כדאי לקחת ראשון – הארדן או ווסטברוק. הארדן בשיאו השנה, לדעתי הוא השחקן ההתקפי הכי טוב בליגה.

    לא דיברו פה על היווארד, הבנאדם צל חיוור של עצמו ואיבד כל ביטחון. המשחק שלו היה ממש מביך, בהגנה ובהתקפה. שליש עונה מאחורינו, והוא רק הולך אחורה. מקווה שזה לא יהיה ה-חוזה הקטסטרופלי של השנים האחרונות. מקבל הרבה הרבה יותר ממה שהוא שווה כיום. נראה שגם בראון איבד טיפה מהביטחון.

    פילי ממש לא היו רחוקים מלנצח משחק בחוץ מול יריבה עיקרית במזרח, לא רע בסה"כ אם הם עושים את ההתאמות. באטלר מגן עילית, אמביד קטלני בשני הצדדים והיה מאוד ברור שצריך להפעיל אותו יותר. אם יצליחו להוציא משהו מ\על פולץ, מה שכרגע נראה לא סביר, לדעתי יוכלו להגיע רחוק יחסית בפלייאוף. סימונס השנה כבר לא יפתח קליעה, וחבל. מישהו צריך לנענע אותו חזק בקיץ, חבל שזו תהיה הקרדשיאן.

      1. האמת שזה הכי קרוב שפילי הגיעו לנצח קבוצת צמרת. אולי יש להם ניצחון מול קבוצה שכרגע בטופ 8 במערב, לא זוכר.
        אמביד ובאטלר היו במשחק טוב מאד, וגם השאר היו בסדר גמור, ובוסטון לא בשיאה ניצחה. בוסטון זה לעכשיו. פילי עוד בשלב הניסויים, שנה הבאה יהיו יותר טובים

  25. הו הו הו.

    מרי כריסמס.

    הייתי כל כך עסוק בחגיגות יום ההולדת של ג׳וניור שרק התפניתי לשנייה לטפל במשחק של הלייקרס והווריורס ואז הייתי חייב לחזור לארגן מתנפחים למסיבה שעשינו באמצע האוקיינוס ויכול להיות שטיפה הגזמתי עם זה לפי הצונמי שקרה באינדונזיה, אבל פעם בשנה מסיבה זה לגיטימי להפריע קצת לשכנים, לא ?
    וחוץ מזה לפנות זמן איכות לילדים זו מצווה, וגם אם קצת דקר לו הזר, אני בטוח שבסך הכל שוקי העריך את ההשקעה (בעיקר של האינדונזים – הילד הזה רואה את החיובי והמשעשע בכל דבר).

להגיב על הקרייתי לבטל

סגירת תפריט