אני מזדקן. כל יום ביום. נמצא בעשור הששי לחיי, עשור בו יותר ויותר אתה מכיר את השמות שבמסגרות השחורות שבעיתון ועל הקירות, יותר ויותר מבקר בבתי קברות את אלו שכבר אינם יכולים לענות לשאלותיך ולשתף אותך בתלאותיהם ושמחותיהם.
לפני כמה שעות מצאתי על הקיר עוד מודעת אבל שקילפה עוד נדבך מנשמתי, ואני מוצא עצמי כעת בוכה מילותי על המחשב.
משונה. לעתים אתה עצוב בגלל אנשים שהם החשובים לך יותר מכל, הוריך למשל. לעתים בשל חברי ילדות כמו אלדד בן-דור ז"ל שצרור גדע את פתיל חייהם, לעתים אלו אנשים כמו אילנה לוין ז"ל שבילית שנים לצידם על ספסל הלימודים, ויש כאלו, גיבורי ילדות לרוב, שמעולם לא לחצת להם יד או שוחחת עימם, אך משהו בך אובד כשאתה שומע על מותם, כמו מרדכי בנבנישתי ז"ל.
יש מאלו אחדים שמותם מזעזע בך את כל ישותך כמו מותו של יהודה תובל, השוער האגדי של הפועל ירושלים, שנפל חלל בזמן שירות מילואים בלבנון, בתקופה בה גם אני "ביליתי" במילואים הרבה מעבר לצד הצפוני של שער פטמה והגדר הטובה.
ויש קולגות לעבודה ז"ל שכבר אינם איתנו, ויש קרובים מבוגרים, ומכרים, ויש… יש כאלו ששזורים עמוק בנשמתך.
היום הלכה לעולמה ענת גלילי-בלום ז"ל. ידידת נפש שמעולם לא פגשתי פנים-אל-פנים ומעולם לא לחצתי לה יד. ועדיין, נשמותנו נשקו ונישקו זו לזו.
ב- 22 לפברואר 2013, קצת פחות משלושה שבועות אחרי התקף הלב הראשון שעברתי, פרסמתי בפייסבוק בהשראתה פוסט שהחל במילים הבאות:
"היא אמרה לי לכתוב.
אמרתי לה שאין לי מה לכתוב על ההתקף הזה, שלא למדתי ממנו מאום, ממש כלום.
והיא אמרה: "אבל תכתוב". הבטיחה שאחוש טוב יותר אם אצליח להכריח את עצמי לכתוב,
"לכתוב על מה?, שאלתי, "זה לא משנה" היא אמרה, "זה לא חשוב", "כל עוד הכתוב ימלא עוד ועוד ועוד את הצג".
והערב, אחרי חודש בו יובשו מעיינות ההשראה, וחמש שעות אחרי ששמעתי על מותה ללא עת של ענת…
והערב,
אני כותב…
John
25 דצמ 2018 21:12:17מצטער על אובדנך. ככל שמתבגרים מבינים שאין תמיד קשר בין הזמן בו בילה איתנו אדם לבין ההשפעה על חיינו. לפעמים האדם שהיה שם בשבילינו בצומת דרכים ברגע מכונן מקבל מקום גבוה בהרבה.
המשגיח
25 דצמ 2018 21:35:451+
מ' מחץ-במח-שלך:
25 דצמ 2018 21:20:14"מאיר תירגע"
avri
25 דצמ 2018 21:53:38מחזק ומשתתף בצערך מולי. אכן כתבת, וכתבת יפה.
יהלי אולמר
25 דצמ 2018 22:25:56משתתף בצערך מולי. כתבת כמו דוד שבוכה על יהונתן.
שי אבן צור
25 דצמ 2018 23:09:07אף פעם אל תפסיק לכתוב מולי
משתתף בצערך 🙁
מנחם לס
26 דצמ 2018 00:36:26אני מבין אותך כך. משתתף בצערך!
אפלטון
26 דצמ 2018 00:49:24תודה מולי, מרגש.
IDO
26 דצמ 2018 02:20:10מצטער לשמוע מולי. התובנה שלי מכל זה, לא לבזבז שנייה … המוות תמיד מגיע בהפתעה. תודה על השיתוף
שחר דלאל
26 דצמ 2018 02:56:52משתתף בצערך מולי.
עידן הרחוק
26 דצמ 2018 06:24:33משתתף בצערך מולי
גיא רוזן
26 דצמ 2018 06:30:32נוגע ללב.
משתתף בצערך, מולי.
אל תפסיק לכתוב.
פאקו
26 דצמ 2018 06:32:10תודה על הפוסט מולי. משתתף בצערך.
המוות אינו מחוסר עבודה.
Berch
26 דצמ 2018 07:46:33סבא שלי (ז"ל) וסבתא שלי תמיד הי צוחקים על זה שבגיל מבוגר הרבה יותר פשוט להם לבקר את החברים שלהם.
פעמים בשנה היו עושים סיבוב חברים מרוכז, בבתי הקברות בחולון וגבעת שאול ורואים את כולם.
זו הברכה והקללה של מי שמת אחרון.
אוהבים אותך הרבה מולי. הכל עובר בחיים. גם החיים.
🙂
ד"ר רזי הופמן
26 דצמ 2018 08:07:24משתתף בצערך
ליאורה פירן
26 דצמ 2018 12:52:24ללא ספק הכתיבה היא כלי, צר לי לשמוע שנפרדת מאדם יקר (אישה)
יש אנשים שמטביעים חותם על נשמתנו, הפרידה מהם קשה.
יהי זכרה ברוך.
אלכס דוקורסקי
26 דצמ 2018 15:08:58מולי, משתתף בצערך. כתבת דברים מאוד מרגשים.
מאחל לך הרבה בריאות ודברים טובים.
שגיא נאור
26 דצמ 2018 16:46:00משתתף בצערך מולי ומודה על השיתוף, גם אני מאמין שהכתיבה עוזרת במקרים כאלה.
Benjo
26 דצמ 2018 18:40:20עצוב.
משתתף בצערך מולי כתבת דברים נוגעים ללב.
גל אל-איי
26 דצמ 2018 18:49:50פוסט נהדר מולי. תודה על השיתוף
ינון יבור
26 דצמ 2018 20:35:45תודה מולי.
איך נוצר הקשר אם לא נפגשתם? האם התכתבתם רבות? בכל מקרה משתתף בצערך. זה באמת עצוב לגלות שאדם משמעותי בחייך אינו איתנו כבר.
מולי
26 דצמ 2018 22:36:06אכן. התכתבנו…
Rocky1
26 דצמ 2018 20:41:35תודה ששיתפת מולי. על איזה אלדד בן-דור כתבת?
מולי
26 דצמ 2018 22:37:33אלדד בן דור מנאות… וגולני. שמו מופיע כקישור לדף ה'יזכור" שלו.
מולי
26 דצמ 2018 22:35:30אלדד בן דור מנאות. גולני.
מולי
26 דצמ 2018 22:38:02תודה לכולם על התגובות.
dror2
26 דצמ 2018 22:45:23משתתף בצערך… כתבת מאוד יפה ומרגש.
בעבודה שלי כמטפל אני עוסק הרבה בנושא המוות והאבל. נושא קשה, כואב מאוד ונוגע לכולנו. מצאתי שחשוב להתייחס למוות, לא להכחיש אותו, ולנסות להבין מה טוב בזה שהחיים נגמרים מתישהו. כולם מתים בסוף, לא כולם חיים לפני. בואו ננסה לחיות חיים של משמעות, של אהבה ושל קשר, ולזכור שמה שנשאר אחרינו זה החותם שאנחנו מצליחים להטביע בעולם ובעיקר באנשים הקרובים אלינו.
Captain Beefheart
26 דצמ 2018 23:40:52משתתף בצערך ומאחל לך רק טוב
דינגו
27 דצמ 2018 17:19:38מרגש ומעציב.
תמשיך לכתוב.