אלן – אלן אייברסון / תרגום Smiley

אלן – אלן אייברסון / תרגום Smiley

אלן

דצמבר 7, 2018

אלן אייברסון / שחקן היכל התהילה של ה-NBA

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/global/articles/life-and-times-of-allen-iverson

לארי יוז אהב לספר את הסיפור הזה.

הסיפור הולך כך, מוקדם בעונה, לארי הוא שחקן שנה ראשונה. אנחנו נמצאים בחניית השחקנים, פשוט באחד מאותם הימים שלאחר האימון – עושים מהלכים, אתם יודעים, מדברים על כמה נושאים. ואז בעוד אנחנו מדברים … התקדמנו לעבר הבנטלי שלי.

בנטלי, זה שום דבר בשבילי. אתם מבינים למה אני מתכוון? זאת פשוט מכונית. אבל זה מצחיק, אבל זה לא כך עבור כל אחד. אם אתם AI … זה בנטלי. אם אתם לא? זה בנטלי.

אז בכל מקרה, עבור לארי, זה כאילו, בסדר – אנחנו הולכים לעבר ה-בנטלי.

ויש לו את המבט הזה.

מה שאני אומר, שלארי עומד כאן, והוא בתוך הדבר הזה … המום. הוא המום מהבנטלי. פשוט מסתכל על זה … ואז מסתכל עלי … ואז הוא פשוט, כאילו, "היי …. AI. אני חייב להשיג לעצמי אחת כזו".

אפילו לא היססתי. "אחי, אתה יכול לקחת את שלי".

מעולם לא ראיתי מישהו כל כך אסיר תודה.

Image may contain: one or more people

אבל אז יש את החלק המצחיק. למעשה, תראו, ישנם שני חלקים מצחיקים. הראשון: זה חייב להיות שלארי חושב שזאת הבנטלי היחידה שלי, שברשותי. חחח. לא. אני צריך לומר אולי, מממ, בו נשים את זה … זוג בנטלי באותה הזמן? בחייכם – אני נחמד, אבל אני לא כזה נחמד.

החלק השני שמצחיק – בחיי, דמיינו זאת. לארי לוקח ממני את המפתחות, זורק את התיק שלו במושב האחורי, והוא יוצא לדרך. ואתם צריכים לזכור. לארי מעולם לא נהג ברכב כזה לפני. אז הוא יצא לדרך עם המכונית, מרגיש טוב עם עצמו, ועכשיו הוא בוודאי חושב, אחלה, אני לוקח את הדרך הארוכה הביתה היום. אתם נוהגים בבנטלי הזו בפעם הראשונה, אתם מבינים מה אני אומר – ואתם לא מנסים לנסוע באיזה כביש מהר. אתם מנסים להיראות.

בכל מקרה, בבוקר שלמחרת באימון, אני ניגש ללארי, ואני כזה, "אח קטן – איך הייתה הנסיעה?"

אבל הוא רק מסתכל עלי כאילו הוא ראה רוח. "בחיי אתה איש אכזר".

ואני ככה, "על מה אתה מדבר?"

ולארי ממשיך, "בסדר – אני מבין לאן זה הולך. זה מתיחה של שחקן שנה ראשונה". הילד נראה כאילו הוא לא ישן.

"על מה אתה מדבר, מתיחה לשחקני שנה ראשונה?"

"לא היה דלק במיכל".

וזה במה שלארי מאמין, עד היום הזה: שנתתי לו את הרכב כאילו ידעתי שלא נשאר דלק במיכל – ואז כאילו ידעתי שהוא לא יהיה מסוגל לקרוא את מד הדלק של הבנטלי. מסתבר שללארי נגמר הדלק עמוק בתוך מערב פילי. רק הוא והבנטלי … חונים בחוץ במערב פילי בלילה. והבחור שלי בילה כמעט מחצית מהלילה שם בחוץ לפני שהצליח לחלץ את עצמו.

וזה מצחיק כי מעל כל זה, לארי, אנחנו משפחה – ועכשיו הוא יצטרך ללכת ולספר את הסיפור הזה לכולם (הוא עדיין מספר זאת עד היום הזה!). וזה קיבל חיים משל עצמו, אתם מבינים למה אני מתכוון? זה כמו אחת מהאגדות האורבניות האלה או משהו כזה, שזה נהפך להיות בעל סוף פתוח. אז מחצית מהאנשים, הם שומעים את הסיפור, והם יחשבו לעצמם – אה, וואו, AI תזמן את כל העניין – הוא מרושע. ואז המחצית השנייה של האנשים, הם ישמעו את אותו הסיפור, והוא כזה, אה, וואו, AI נתן לשחקן שנה ראשונה בנטלי – הוא מלאך.

איני יודע מדוע, אבל חשבתי לאחרונה על הסיפור הזה. או אפילו לא על הסיפור הזה, אלא יותר מה זה מסמל. איך זה בערך – פחות או יותר כל חיי, מעולם לא הייתי פשוט בנאדם. מעולם לא הייתי ממש רק עצמי. חלק מהאנשים, הם אוהבים אותי. אחרים, הם שונאים אותי. אבל זה כאילו לכולם יש את הדרכים שלהם להטיל עלי את התיק אפילו שלא תמיד זה אמיתי. זה כאילו – אני גדול מהחיים. אני סמל תרבות. אני מיתוס כדורסל. והשונאים שלי, הם משתמשים בזה כדי לסובב את כל הדברים האלה כלפי כשאפילו אין לזה שום קשר אלי. ולאוהדים שלי, רק אהבה … אבל זה כאילו הם גם אשמים לפעמים!! גורמים לי להיראות כמו גיבור למרות שזה בכלל לא קשור לסיפור.

אבל אם יש דבר אחד שמעולם לא זכיתי להיות בו בחיים שלי, זה פשוט … נורמלי. זה פשוט להיות אדם נורמלי. פשוט להיות בנאדם. האם אני בחור טוב? כן, בחיי, אני חושב כך – תשאלו לגבי. האם עשיתי טעויות? בחיי, מי לא? ברור שעשיתי. הם פשוט יצטרכו להמציא מספר חדש לגמרי כדי להבין כמה טעויות עשיתי. אבל מדובר באיזון של הרעיונות האלה, זה איפשהו בין הטעויות שלי והעצמי הטוב שלי – זה האני האמיתי. זה ה-AI האמיתי.

ואני לא יודע אם אתם אי פעם הכרתם באמת את הבחור הזה.

שזה בעיקר מה שאני רוצה להשיג, אני חושב, שקיבלתי את ההזדמנות לעשות את שלי ולכתוב מאמר עבור ה-Players' Tribune. אני לא נמצא פה כדי לנסות לכתוב על טיי לו, אתם מבינים למה אני מתכוון? אני לא כאן כדי לנסות לכתוב על האימון. אני עייף מהנושאים הישנים האלה. לא, בחיי – אם להיות כנה?? אני פשוט רוצה לכתוב את זה כאדם פשוט. זה כאילו …. "הנה כמה דברים לגבי אלן אייברסון שאני רוצה שתדעו. מעת אלן אייברסון". בואו נעשה זאת.

Image may contain: 1 person, sitting, shoes and outdoor1. אני אוהב לצייר.

הרבה אנשים לא יודעים זאת לגבי.

תראו, אני מעידן בו החברה ינסו לאכול לכם את האוזן בדיבורים על המגרש. גארי, רג'י, KG, קובי – כל הדור הזה. והסיבה שבגללה הם מדברים כל כך הרבה? זה בגלל שזאת היתה הדרך שלהם לקבל יתרון.

וזה מצחיק, אני מניח, בגלל שאני מעולם לא הייתי כזה דברן כמו החברה האלה … אבל עדיין מצאתי את הדרך שלי כדי למצוא את היתרון הזה.

אני מצייר.

נכון מאוד – אני מצייר.

הייתם עושים איתי טעות, אומרים משהו שלא אהבתי, מקבלים את הצד הרע שלי? הייתי עלול לצייר קריקטורה שלכם. וכן, זה בדיוק כפי שזה נשמע: הייתי לוקח את הנייר שלי, העט שלי, דיו טוב – ואני ישר הייתי קובר אותכם. הייתי מצייר אתכם כקריקטורה, בחיי. ואת כל התכונות הרעות שלכם, ועוד איזשהם דברים רעים, אני פשוט הייתי שם את זה בהגזמה. אני אומר לכם, זה היה אכזרי. אף אחד שם (או שכן!) לא רוצה להיות בצד הלא טוב של העט שלי.

2. אני זוכר את הלילה בו גיליתי שהמאמן תומפסון הוא לא מישהו להתעסק איתו.

שיחקנו מול וילאנובה אצלם בבית – זה כנראה היה באמצע שנתי הראשונה. משחק יריבות גדול, בנוסף לעניין ששתי הקבוצות היו מדורגות באותה העונה.

יצאנו החוצה מהמנהרה כדי להתחיל את החימום שלנו. הכל טוב – אנחנו מוכנים. ישנה אנרגיה אמיתית בבניין. אבל אז פתאום אחד מהחברה שלנו, הוא הבחין במשהו … והוא מצביע למעלה לקהל.

ולעולם לא אשכח את זה.

היו שם ארבעה אנשים, עושים קצת רעש ממש למעלה ביציעים. וכולם לבשו אזיקים … ושרשראות … וכותנות כתומות. אלו הכותנות כתומות האלה. ואני זוכר את השלט שהם החזיקו – ברור כשמש. היה רשום:

אלן אייברסון: ה-MJ הבא.

אבל אז היה קו מחיקה על ה-"MJ". והם הוסיפו רשום "OJ".

Image may contain: 2 people

אתם חייבים להבין … אני מתכוון, אני בנאדם מבוגר, עכשיו, שכותב את זה. אבל באותו הזמן אז??? הייתי בן 19. זה ממש לאחר גיל הילדות. וזה שהייתי מובך לגבי העבר שלי, או מהמקום שממנו הגעתי – לעולם לא. אבל באותה מידה, זה היה פשוט, כאילו, לעזאזל, לעזאזל!! האם הבחור שלכם יכול להתחיל עם דף נקי, כאילו, פעם אחת?? האם אני יכול ללכת למכללה כמו בנאדם נורמלי, ופשוט לשחק כדורסל? אני אומר לכם את זה: אין מותרות יותר טובות בעולם מאשר להיות חסר דאגות. כל האנשים האלה, הם יהיו שם בחוץ במרדף אחרי הכסף, והאושר, והדבר כזה או אחר. אבל אין שום דבר על כדור הארץ שמשתווה להיות חסר דאגות. וזה הדבר היחיד שהבנתי שיהיו כמה אנשים שם בחוץ שלעולם לא יתנו לי להיות.

ומה שהופך את המאמן תומפסון לכל כך מיוחד הוא שהוא ידע את זה, בחיי. הוא ידע את זאת. המאמן ידע … והוא ראה את הלב שלי פשוט שוקע באותו הרגע. הוא ידע שהוא לא יכול להגן עלי מכל דבר שקורה בעולם.

אבל הוא בהחלט ניסה.

הנה מה שהמאמן תומפסון, המאמן שלי, עשה עבורי באותו הלילה: הוא לא ביקש שיורידו את השלט שלהם. הוא לא צעק וצרח ועשה מזה סצנה. לא. תראו, מה שהמאמן עשה הוא ללכת ברוגע לכיוונינו, שחקן אחר שחקן, ואמר לנו את זה – אל תדאגו לגבי הדברים שלנו – אנחנו עוזבים את הפרקט. זהו זה" עזבנו את הפרקט. ללא דרמה גדולה. ראש למעלה. היינו שם … ואז הלכנו משם.

ואז ברגע שירדנו מהפרקט, ורק המאמן חזר לפרקט? הוא ברוגע דיבר לשופטים, הוא אמר, "היי, בלי לפגוע. בלי לזלזל בכם בכלל. אבל זה מה שהולך לקרות: אם לא תוציאו את הארבע חא*** האלה החוצה, ואני אומר תוציאו מיד – אנחנו הולכים לוותר על המשחק הזה. מובן?"

הם הבינו, בחיי.

3. אני מעריץ גדול של סרטים – מה שאומר שביליתי הרבה מהזמן לצפות בהרבה מהם.

ואחד הסרטים האהובים עלי אני חייב לומר שזה Heat. זה סרט של אל פצ'ינו, שבו הוא צריך לעשות עבודת בילוש על החברה הלבנים האלה בגלל שהם שודדים בנקים. הבחורים האלה, אני אומר לכם – הם שודדים את כולם! יש לכם שם את רוברט דה נירו שמריץ עניינים, ואל קילמר בתור המספר 2 שלו, ואז אשלי ג'אד כבחורה שלו … זה צוות חזק. הבחור המרכזי, הדמות של רוברט דה נירו, הוא כזה, אם אתה רוצה לחיות את החיים האלה, אז שלא יהיה לך שום דבר שאתה לא יכול לעזוב תוך 30 שניות. בסדר, בוב. בחיי, זה קר כקרח!!! כל הצוות שלהם כזה.

כאשר אני צופה בסרט, אני אוהב לשים לב לפרטים. אני אוהב לנתח אותם, ומנסה למצוא משהו חדש בכל פעם. אז קבלו את זה: בפעם האחרונה שצפיתי ב-Heat?? זה הכה בי … הבחורים האלה חלקלקים! רוצים לדעת מדוע?? בגלל שהם לובשים חליפות. כאילו: החברה הלבנים האלה, הם שים חליפה, הם שמים עניבה, ועכשיו אף אחד בחיים לא חושד בהם בשום דבר!! בגלל כל הסטריאוטיפים שיש לנו לגבי מי שאמור ללבוש את זה. תראו מה אני אומר? וכך זה לגבי כאשר אני צופה בזה, זה הבמאי – הוא מנסה להעביר נקודה שם. הוא מנסה לומר, כאילו, הדברים שאתם עושים, הם לעולם לא יהיו חשובים כמו הדברים שאנשים חושבים שאתם עושים.

כפי שאמרתי, זה הכל נוגע לסטריאוטיפים האלו.

בחיי שלא תאמינו, באותו הזמן, כמה פעמים אמרו לי את זה ואת זה לגבי הבגדים שלי. AI, הוא בריון. השיער שלו, הוא מקושר לכנופיה. הוא לא מתלבש כמו מקצוען. צריך להיות אלפי דברים שאנשים אמרו. אבל זה כאילו – האם הם בכלל מבינים איך כל זה הולך? תכשיטים הם פשוט תכשיטים. השיער הוא פשוט שיער. הבגדים הם פשוט בגדים. תענו לי על זה … האם מישהו אי פעם ביצע פשע עם השיער שלו? בסדר, אני צעיר ואני שחור, ואני מתלבש בדרך הזו. אבל מה אני עושה – פשוט תשאלו זאת את עצמכם. מה אני עושה? אני יוצא מתוך המכונית שלי … כדי ללכת למשרד שלי … כדי ללכת לעבודה שלי.

זה מטורף. כאילו – אתם בכלל לא יודעים. אתם בכלל לא יודעים! אני אהיה שם, ובואו נגיד שהשנה היא 2001, ואני הכי מפורסם שאי פעם אהיה. אני אולי אחד מתוך 10 או משהו כזה מהאנשים הכי מפורסמים במדינה. ובחיי … אני אומר לכם משהו. אם הייתי הולך באיזה מדרכה? בסדר, כן, הייתי מקבל כמה בקשות לחתימה, הייתי מקבל צרחות וצעקות, "מה המצב, AI", והייתי מקבל את האהבה הזו, 100%. אבל זה הקטע המשוגע: אני עדיין מקבל זאת מהאנשים, נותנים מבט אחד כלפי, ופחות או יותר עושים זאת … את הדבר הזה, אתם מבינים מה אני אומר? הדבר של "לא מנסה לפגוע באף אחד, אבל אני הולך לעבור לצד השני של הרחוב". זה כאילו ישנם אנשים, אני נשבע – שהם מרגישים בטוח ליד פושע לבן, מאשר ליד בחור מפורסם שהוא שחור. האם זה לא הזוי, באמת?

4. אני אספר לכם למה התלבשתי בדרך בה התלבשתי.

זה כזה פשוט: אם אתם ממקום מסוים, ואם גדלו אותכם בדרך מסוימת – אז אחד הדברים שהולכים להשפיע עליכם, כשאתם גדלים, זה הצורה בה הילדים המבוגרים בשכונה שלכם התלבשו.

אז עבורי, כאשר אנחנו מדברים על הסגנון שלי? זה באמת למה שזה מסתכם.

אתם חייבים להבין – זה לא שאף פעם לא הלכו בשכונה שלנו עורכי דין או בנקאיים שחליפות שנעשו בעבודת יד. זוהי פשוט עובדה!! אף אחד לא היה שם ואמר לעצמו, כאשר אני אקבל משכורת, אני הולך לרכוש חליפת ארמני בסגנון כזה. כאילו … עבור מה? למה שתקנו דבר כזה? לא עבור העבודה שלכם, זה בטוח – לאף אחד אין את סוג העבודה הזו מהמקום שממנו באנו. אז כן, אולי מתישהו הייתם מגיעים לנקודה בה אתם יכולים להרשות לעצמכם את אחת החליפות הללו. אבל זה לא שינה הרבה, נכון? זה לא משהו שיש לשאוף אליו.אני נשבע, במקרה הכי טוב? אם תתנו לי חליפה יפה, בזמן ההוא? במחשבותי הייתי חושב, עכשיו יש לי משהו ללמוד לכנסיה בכל יום ראשון. אמיתי!! לא, אני אומר לכם ממש עכשיו, בכבוד שלי: זה כל מה שהחליפה הייתה עבורנו. החליפות לא היו סמל סטטוס. הן היו בגדים לכנסיה.

אז כאשר הגעתי לליגה, זה לא כאילו מיד הפכתי ל-AI: מהפך מטורף. למה שזה יהיה??? לא שינו אותי כבנאדם. "אני ב-NBA" לא היה אני חדש – זה היה אותו האני הישן. הייתי עדיין אותו הילד, אלן, מניופורט ניוז. וכפי שאמרתי: כשגדלתי, כל מה שרציתי אי פעם זה להתלבש כמו הילדים המבוגרים שהיו בשכונה שלי. הילדים האלה מהשכונה שלי שכמעט היה להם הילה משלהם, שהיה ברשותם כסף כזה של "שולטים בסביבה", ושיכולים היו לרכוש לעצמם נעליים אמיתיות, ג'ינסים אמיתיים, חולצות אמיתיות, ואת כל הדברים האלה. זה כאילו – אם לבשתם את הלבוש הנכון, הסגנון הנכון, לפני שכל אח אחר יכול היה לחקות זאת? בסדר, אז שם נמצא הסטטוס הנכון.

אבל זה מה שעשיתי, בחיי. הגעתי לליגה, וכל כך הרבה דברים היו מסובכים. כל כך הרבה דברים. אבל הבגדים שלי?? אתם צוחקים עלי?? אלי הייתי יכול להרשות לעצמי להיראות טוב יותר … ואולי המותגים יכולים היו להיות טובים יותר … ואולי קיבלתי את הסגנון הזה מעט מוקדם. אבל שום דבר לא השתנה. ואני בהחלט יכול להישמע מצחיק לגבי זה עכשיו, ואני בהחלט צוחק על זה עכשיו. אבל בתקופה ההיא? כאשר כל האנשים האלה היו אומרים לי להחליף את הבגדים שלי, או לכסות את הקעקועים שלי, או להסתפר, כל הדברים האלה?? בחיי, באופן אישי, כלפי?? זה היה כאילו – הם עלולים בהחלט לומר לי לשנות גם את מי שאני.

הם בהחלט עלולים היו לתת מבט אחד במקום שממנו הגעתי, ולחבוט זאת בפנים שלי.

הם בהחלט עלולים היו לומר שאני יכול להיות כל מי שאני רוצה להיות בליגה הזו … אבל אני לא יכול להיות עצמי.

5. בסדר, אני  חייב לשים את משקלי בדין ה-GOAT הזה.

אני חייב. אני שומע הרבה אנשים בימים האלה טוענים שיש להם את לברון לפני מייק!!

בחיי … תקשיבו. קודם כל, אני אוהב את לברון. אין לי שום דבר מלבד אהבה כלפי לברון. זה השחקן הכי טוב בדור שלו, אחד מהטובים אי פעם, בעל נהדר, אבא נהדר, מודל לחיקוי מצויין, וזה אפילו מעבר לזה: מה שהוא עושה עם הבית ספר הזה באקרון?? זה דבר נהדר.

אבל כולכם.

אנחנו מדברים על מייק.

אנחנו מדברים על מייק, בסדר??

אנחנו מדברים על ישו השחור בכבודו ובעצמו.

ויש לי הרבה יותר לומר עוד מעבר לזה. מייק הוא ה-GOAT …. מייק תמיד יהיה הכי טוב בכל הזמנים. ובבקשה אפילו על תעליבו אותי עם העניינים האלה של "סטטיסטיקה, AI", כאילו שיש לכם בכלל סיכוי לשנות את דעתי.

הנה הסיפור הכי טוב שלי על מייק – זה לא הרבה, אבל זה לא חייב להיות. זה בשנת 2003, וכולנו נמצאים באול-סטאר שהוא משחק האול-סטאר האחרון שלו. ואתם יודעים שאני בריבוק לכל החיים … אבל אירוע ההוא אירוע. ואני רוצה לערוך את ההוקרה שלי כלפי הבנאדם. לתת מחווה. אז מצאתי איזה זוג ג'ורדן קלאסי, ואז לקחתי אותם הביתה וחתכתי את ה-וי הזה, ואז הבאתי את זה – כולל תלבושת של הבולס – בדרכי לתוך האולם של האול-סטאר. ואני גאה ביותר. אז עכשיו אני רק צריך למצוא את מייק.

אני הולך לקדמת חדר ההלבשה. "מישהו ממכם ראה את מייק?" כלום.

צועד לחלק אחר של חדבר ההלבשה. "מישהו ממכם ראה את מייק?" כלום.

באגף אחר. "מייק?" כלום.

ואז לבסוף עשיתי את דרכי למשרד המאמנים. מבין שכנראה יודעים איפה הבנאדם נמצא. פותח את הדלת …

אבל אין שום מאמנים שם.

רק מייק שם.

Image may contain: 2 people, people smiling, people playing sport

רק מייק שם, ובחיי … אתם לא תאמינו לזה בכלל. אתם בכלל לא תאמינו מה אני רואה. זה מייק, הוא לובש את המדים עליו … והוא על אחד מהכסאות המתקפלים האלה, נשען לאחור כאילו לא אכפת לא משום דבר בכלל בעולם. בעולם. רגליו למעלה כאילו הוא על איזה חוף! ואז מעל כל זה?? הוא מעשן את אחד הסיגרים הגדולים האלה של מייק.

והוא פשוט מסתכל עלי – בודק את התלבושת שלי לשניה – והוא מחייך.

מהנהן.

ואז הוא חוזר חזרה לסיגר שלו.

אתה רציני!! בחיי, ואני חשבתי שאני בחור מגניב. אני בסדר. אבל מייק הוא הבנאדם היחיד שאי פעם – אני אומר מעולם – פגשתי שיכול להיות כל כך חסר מאמץ ברוגע שלו ולהשאיר את … הזוהר הזה. זה כאילו אני אזכור את כל הפרטים בנוגע לרגע הזה ואז אהיה עייף רק מלזכור את זה, רק לחשוב כמה הבנאדם הזה רגוע, אתם מבינים מה אני אומר?? אני מתכוון, הוא … תקשיבו! תקשיבו! הוא עישן סיגר, עם המדים שלו עליו … לפני משחק האול-סטאר. ובחיי, הוא נמצא בחדר המאמנים. הוא במשרד המאמנים. אתה מעשן סיגר ענק במשרד המאמנים, לבוש במדי המשחק שלך, עם הרגליים לכם למעלה כאילו זה עניין רגיל. ממש לפני משחק האול-סטאר האחרון שלך?? בחיי – אתה מריץ את העניינים. אתה מריץ את כל העניינים!!

אני מתחנן עבורכם, תישארו צנועים בקטע הזה, ואל תטילו בזה ספק. בבקשה.

לא שזה מגיע לישו השחור, הבנאדם הזה, שהולך בינינו.

לא שזה מגיע למייק שהוא ה-GOAT.

6. אני סיימתי עם התהליך.

אני לא אשקר … זה לא איך שעשינו את הדברים בזמנים ההם. פספסנו את הפלייאוף, במשך כל השנים האלה?? בסדר – אבל תצטרכו להרוג אותי קודם. זה התרחיש היחיד שאני מתכוון להחמיץ בו את הפלייאוף, אתם מבינים למה אני מתכוון?

אבל בחיי אלו זמנים שונים … ובכל מקרה זה בעבר. הבחורים האלה מנצחים עכשיו, אני אומר לכם את זה. החברה האלה מנצחים, החברה האלה בונים משהו, והחברה האלה הם בחורים מוכשרים בטירוף. יותר מוכשרים ממה שאנחנו היינו ב-2001 ובקבוצות הללו? כן – כן, אתם יודעים מה, אני אומר לא. ג'ואל ובן וג'ימי … אלו הם שלושת הגדולים, בחיי. אלו הם שלושת הגדולים להווה וגם לעתיד. זה רגע בפילי עכשיו, זה בטוח. ואני אוהב כל רגע שאני חלק מזה.

7. למעשה, אתם יודעים מה אני רוצה לומר במאמר? אני רוצה לומר כמה אני גאה בפילי בדרך בה הם התכנסו סביב מיק, ממש גאה. מיק הוא אח עבורי – ממש כך. ככה זה. זה עניין של אח קטן. וזה כאב לי לראות אותו במעצר.

זה מצחיק, אני נשבע, כי אתם יודעים שמעולם לא החשבתי את עצמי כמודל לחיקוי בתחילת דרכי. אבל פעם אחת מיק ואני דיברנו … והוא סיפר לי על כל אותם שנים בעבר, בתקופה שהוא גדל בפילי. ומיק מספר לי כיצד, כאשר הדברים הפכו להיות אפלים, ואפשר לומר בוודאות שהם היו – אחד הדברים שהוא היה חושב עליהם, כדי לשים את מחשבותיו במקום אחר? אחד הדברים היה, בחיי, אני תוהה מה AI עושה עכשיו?

תראו, ככה זה היה.

ולשמוע זאת ממיק גרם לתחושה חזקה אצלי. רק לדעת זאת, אני, רק כשאני חיי את חיי … אולי גרמתי להשראה אצל הילדים האלה כאשר הם גדלו בילדות קשה במקומות קשוחים אחרים??? נתתי להם השראה לחשוב כשהם חשבו על, "בסדר, הבחור הזה AI, הוא בקושי מטר שמונים – אבל הוא רוצח, הוא לוחם, ואין לו מילימטר אחד כניעה. ופשוט משום מקום … הוא הצליח?? הוא שם את העיר שלנו על הגב שלו??" ואז אולי כאשר הם חושבים על זה, חושבים על הסיפור האישי שלי, אולי הם רואים דרך החוצה.

אני בכלל לא יודע, בחיי … זה משהו כבד לחשוב עליו. אבל אם זה קרה אפילו פעם אחת, אני אומר לכם, זה כבוד אמיתי.

ואני גם אומר לכם את זה: מה שקרה למיק? לא רק שזה פסול, ואפילו לא קרוב להיות הוגן – אלא זה גם קורה יותר מדי פעמים, הרבה יותר מדי, לאנשים שהם דומים למיק, או שהם דומים לי. הם פשוט צעירים והם שחורים. זה העניין, בחיי. אבל אתם יודעים עוד משהו?? אל תתעסקו עם פילי. כי אם אתם מתעסקים עם פילי, הם עלולים להפוך את כל הסופרבול לקמפיין #לשחרר_את_מיק – זה היה המוטו, ממש שם, מעל הריאות שלנו.

זה היה יום של גאוונ, יום נהדר.

פילי אני אוהב אתכם ואני רואה אתכם. תמיד.

Image may contain: one or more people, people playing sport, basketball court, crowd and shoes8. מה אתם חושבים על כל קבוצות העל האלו? או שעלי לומר על קבוצות הפחדנים?

אה! אני פשוט צוחק. פשוט צוחק. בדיחות, בחיי, זה רק בדיחות. אני הולך להיות הוותיק הממורמר הזה שלא רוצה שהספורט שלו יתפתח. יש דרכים רבות כדי לבנות קבוצה.

אני באופן אישי חושב … אני אוהב את הדרך שלנו. אני אוהב להיות כוכב הרוק, הגנרל הקטן – ואז כל היתר, ברוכים הבאים, לחיים, הם החיילים שלי. אהבתי את ההמשכיות שהיתה לנו. אהבתי כיצד בניתי את מערכות היחסים שלי עם החברה האלה. והחברה שלי יכולים היו לשחק. הם יכלו לצאת החוצה ולשחק! אנשים, בימים אלה, כולם שוכחים את זה. ניצחנו 56 משחקים ב-2001. שיחקנו בשני הצדדים של המגרש. אבל היום כולם חושבים שהם יכולים להריץ מספרים, לעשות כמה טריידים במכונה, ולהבין כיצד לשפר את הקבוצה?? לא.

אני אספר לכולכם על פעם אחת. הם עשו טרייד על הבחור שלי, ורנון מקסוול. הם באמת הלכו ועשו טרייד על הבחור שלי ורן. נכנסתי לבניין יום אחד, ואני ככה, "איפה מקס????? איפה מקס?????"

"הוא הלך". ולאחר מכן כך היה!

תקשיבו … לא רציתם להיות קרובים אלי ביום ההוא. לא רציתם להסתכל עלי בצורה מוזרה ביום ההוא שהם עשו טרייד על מקס הזועם. עד ליום הזה אני שונא את הטרייד הזה! למה הם היו צריכים לעשות את זה לנו? כמה חישובים אמרו ככה? בחיי, תשכחו מהחישובים האלה! בסדר – ואז תגידו לי את זה: האם כל הגאונים האלה יכולים למצוא את הסטטיסטיקה כיצד ורן עשה אותנו קשוחים כמו מסמרים?? או מה לגבי העניין שהבחור שמר לנו על הגב, בכל ערב, לא משנה מה??

ממש ישר, בלי שטויות, זה אחד השיעורים הכי גדולים שאי פעם למדתי: לא כל דבר צריך להימדד – ולא כל דבר אמור להיות! ככה זה גם בכדורסל, או בחיים, או בכל מקום. אי אפשר לחשוב על כל דבר בעולם.

אלו שטויות, כיצד כמה מהדברים עובדים, זאת פשוט תעלומה או בכוונה.

9. חמישיית כל הזמנים ב-NBA (לא כולל עצמי):

סטף

מייק

קובי

לברון

שאק

חמישיית כל הזמנים בראפ (לא כולל עצמי):

ביג

פאק

אנדרה 3000

רדמן

הוב

חמישית הסרטים הכי טובים בכל הזמנים (לא כולל HEAT):

קזינו (CASINO)

כבודו של גנגסטר (HOODLUM)

השטן בשמלה הכחולה (DEVIL IN A BLUE DRESS)

אזרח שומר חוק (LAW-ABIDING CITIZEN)

טרויה (TROY)

Image may contain: 1 person, shoes, basketball court, sky and outdoor10. אני רוצה לחזור ללברון לדקה.

וכשאני אני אומר "לברון" אני מתכוון לכל הדור השחקנים הנוכחי. זה מצחיק, בחיי, בגלל ששואלים אותי על זה כל הזמן: איך אתה מרגיש לגבי ה-NBA החדש, AI? איך אתה מרגיש לגבי העובדה שהחברה האלה נכנסים לאופנה? איך אתה מרגיש לגבי גל השחקנים הגדול הבא של השחקנים בליגה שפוסלים את הסגנון שלך?

אני כנראה חייב לדבר על זה, אה.

בסדר – אנשים מצליחים לסובב את זה אם הם חושבים שהשחקנים האלה מראים אהבה לאופנה אם הם דוחים אותה. לא, בחיי, זה לא זה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה פשוט לחזור אחורה ולמעשה להביט על מה עמדתי, ואתם תראו למה התכוונתי. זה מטורף … אנשים פשוט נמצאים פה ואומרים שתמכתי במכנסיים רחבים? או שתמכתי בסגנון מסוים? או בצמות? או בקעקועים? או בסגנון עבר כזה או אחר? או משהו דומה? לא, בחייכם. במה שתמכתי היה הרבה יותר עמוק. אני מתכוון – עבורי, אם אני צריך לסכם זאת?

אני יכול לומר שתמכתי בלהיות עצמכם.

זהו זה, בחיי. וכן, יותר מכל, במהלך תקופה מסוימת, "להיות עצמך" עבורי היה להתלבש בצורה מסוימת, עם הבגדים הרחבים ומה שזה לא יהיה. למעשה, ובכן – באותה תקופה זמן? לברון ודור השחקנים שלו, כולם התלבשו באותו הסגנון!! ואפילו שלא תעזו לקחת את זה ממני – תשאלו אותם! לכו תשאלו כל אחד מהחברה האלה מי השפיע על הסגנון המרכזי שלהם, בחזרה באותו עידן, וזה פשוט. הם הולכים להשיב, "AI".

אבל כפי שאמרתי: בסופו של יום, זה לא קשור לסגנון אחד ומיוחד. וזה לא על להביא משהו מהדברים האלה לתוך התרבות. עבורי, המורשת העיקרית שלי – זאת שאני הכי גאה בה? זה כיצד הפכתי את השקפת הראייה של אנשים על אתלטים צעירים, עשירים ושחורים ומה שהם צריכים לעשות כדי להצליח במשחק הזה.

האם ניסיתי להתאים את עצמי? לעזאזל לא ניסיתי! אני אוהב היפ-הופ ונתתי לכולם לדעת זאת. יש לי את הקעקועים האלה ולא התכוונתי להסתיר אותם. יכולתי להישאר ער מאוחר שכבר אוטוטו הבוקר, ואז להוריד 50 ו-10 במשחק באותו הערב, ואפילו לא ניסיתי להסתיר זאת. לא הייתי איזה רובוט שנבנה כדי לשחק כדורסל – אתם מבינים למה אני מתכוון? הייתי בנאדם אמיתי, ממקום אמיתי. ומתי שיצאתי החוצה מהבית, בחיי … שמתי את זה עלי. שמתי על עצמי את ההיסטוריה הזו. תמיד הייתי: ספר פתוח! ואני מניח שאני הספר הזה שהוא פשוט … בחיי. המילים לא משתנות. אפילו לא שיקרתי פעם אחת. תקראו אותי או לא! אבל על תפסחו על הספר ואז תנסו לדבר עליו.

וזה כל מה שיש לי לומר לגבי זה. הליגה הזו, ה-NBA, בעידן הנוכחי? זה לא על דרישות של טרייד, או חוזי מקסימום, או חליפות הדוקות. לא, לא, בחיי! זה בקשר לכל האנשים המוכשרים האלה – שמבינים ביחד שהם לא הצליחו למרות שהם היו עצמם. אלא שהם מצליחים בגלל שהם היו עצמם.

עכשיו תגידו לי כולכם של מי המורשת הזו.

11. הנה המילה הזאת שוב, מורשת. אני חושב על זה הרבה, אמיתי. לא במקרה קראנו כך לנעל החדשה שלי

אני זוכר שב-1996, שאז היה הזמן לבחור בין ההצעות עבור חוזה הנעליים שלי, והייתה לי את ההצעה הזו מנייק בצד אחד וריבוק מצד שני. וההצעה של נייק, בחיי, אתם יודעים שהיא הייתה נמוכה. הרבה יותר נמוכה. בגלל שזאת הייתה ההצעה כדי להיות עם נייק באותה תקופה. תראו … כולם היו עם נייק. כולם!! ולכן בהכרח הם לא הציעו לחברה את העסקאות הגדולות האלו. בגלל שעבורם זה היה כאילו: אנחנו מציעים לך להיות עם נייק. כאילו זה היה פרס משל עצמו, אתם מבינים?

אבל אני בחור שהולך בדרך שלי. בחיי … הגעתי משום דבר!! וריבוק, רק בעצם החתימה איתם, הם נתנו לי הזדמנות הבחור שמתנהג כמו עצמו. הם נתנו לי הזדמנות להראות זאת לכל העולם, אותו עולם שלא היה רגיל לראות מישהו כמוני, ושמתנהג כמוני, והדברים לא תמיד היו צריכים להיראות כאילו הם הולכים בדרך מסוימת, או שנעשים ברך מסוימת. וזה מדוע ההצעה היתה יותר מעסקת נעליים עבורי באותו הזמן. זה היה כאילו, החברות האחרות הללו, הם רוצות להציג אותי לתרבות שלהן. בעוד שריבוק, כל הקטע שלנו היה – האנשים האלה הם לא התרבות. אני התרבות. אנחנו התרבות. וככה בנינו את הדימוי, אתם מבינים, כמעט סוג של תנועה, שבה זה היה, בסדר, תקשיבו כולכם, אני לעולם לא אוכל לרצות את כולם. אז לפחות אני הולך להרים את ראשי גבוה, ולעשות את הקטע שלי. תכירו בזה או שלא.

אנשים כיבדו זאת.

ואני חושב שבסופו של דבר הם רצו להיות חלק מזה.

12. אני זוכר פעם אחת, בחזרה בעבר? איזיאה תומאס היה בקשר איתי. זיקי! האגדה. והוא לקח אותי הצידה ושוחחנו קצת בינינו. הוא נתן לי את כל העצות האלו, ידע את על החוזקות והחולשות שלי מפנים ומבחוץ … הבחור גאון כדורסל. לא אשקר, אולי עצת הכדורסל הכי טובה שקיבלתי, הגיע מאיזיאה. זה היה לגבי ללמוד מתי לקחת "עוד כדרור אחד" – קראתי לזה הכדרור הסבלני. אתם לומדים מתי להשתמש בזה, וזה כאילו כל המשחק בהילוך איטי.

אבל אז אני חושב יותר על השיחות שלי עם איזיאה ביום אחר … אתם יודעים, ממש בתקופה אחרת מזאת שאנחנו בה עכשיו, כשחקן שפרש ונמצא בצידו השני של המטבע – ועד כמה אני מנסה ליישם זאת בעתיד עם כל הדור החדש של הילדים בליגה. הם תמיד יוצרים איתי קשר לקבל עצה. דניס סמית ג'וניור, הוא בדיוק יצר איתי קשר לפני מספר ימים, רצה לראות מה יש לי לומר. אז חשבתי על איזו עצה אני יכול לתת לחברה האלה שהולכים להיות הכי חזקים. כאילו, מהי חוכמת האיש הזקן שאני סוחב איתי שהולכת לשנות את חייהם. מה הגרסה שלי לכדרור הסבלני של איזיאה.

אבל בכנות, את האמת? אני חושב שהבנתי שהעצה הכי טובה שאני יכול לתת למישהו שמגיע ל-NBA – זה לא בדיוק לגבי כדורסל. זה לגבי החיים.

ואמרתי לדניס את מה שאני אומר לכל החברה האלה:

יש הרבה דרכים להגיע למקום שאליו אתם הולכים – אין רק דרך אחת לעשות זאת. אז אתם רק צריכים למצוא את הדרך שעןבדת עבורכם הכי טוב.

אתם חייבים למצוא את הדרך שלכם.

13. אם אתם שואלים אותי מי מחמשת ילדי הכי אוהב אותי, זה ברור.

זוהי בתי הצעירה, דרים.

זה מצחיק, בגלל – עקב היותה הכי צעירה? דרים למעשה היא היחידה שהייתה צעירה מדי כדי לראות אותי משחק.

אבל בחיי שאני אמשיך הלאה ואספר לכם שני דברים לגבי הילדה הזו.

אחד, שינוי הכיוון שלה הוא כבר חלק, ככה שאני יודע שהיא צפתה בסרטוני היוטיוב שלי.

ושתיים – וזה ההוכחה הכי גדולה לכך שהיא דומה לאביה: דרים לא רצתה להתלבש לקראת הטקס כניסה להיכל התהילה!! אני אומר לכם, זאת האמת. אנחנו היינו ככה, דרים, מותק, זה הערב הגדול של אבא, את חייבת ללבוש את השמלה, והכל כבר היה ערוך ומוכן. ומה דרים אמרה? אין סיכוי.

אז אנחנו היינו ככה, בסדר, ילדה, אז מה את מתכוונת ללבוש?

והיא הלכה לארון. היא מפשפשת בדברים, חופרת עוד ועוד דרך הבגדים … ואז היא יוצאת החוצה. והיא מחזיקה את אחת התלבושות של המהדורה המיוחדת של ריבוק – אתם יודעים, אחת מאלה שרשום בהן אייברסון על כל הצד.

ופשוט כולנו צחקנו, בחיי. לא יכולנו להפסיק. זה היה יותר מדי. זה כאילו, אה, בסדר, ממממ. מישהי שלא … רוצה להתלבש כאשר היא צעירה? מישהי … רק רוצה לשים איזה חולצה יפה עליה ואז היא מסודרת? לא יכול להיות שזאת אני!!

אז החלטנו לשאול אותה – אנחנו ככה, "דרים, מותק, למה את רוצה ללבוש חולצה לערב הגדול של אבא?? ש לנו את השמלה היפה הזו כאן עבורך". והילדה הזו … היא אפילו לא מצמצה לרגע.

היא עונה, "אלו הם מה שאני אוהבת ללבוש. יש את השם שלי על זה".

תבינו, בחיי.

עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון – הכרחנו את דרים ללבוש את השמלה הזו שקנינו לה (אני לא נכנס להיכל התהילה פעמים).

אבל אומר לכם משהו …

אלו הם מה שאני אוהבת ללבוש. יש את השם שלי על זה.

זה נתן לי גאווה, בחיי. זה נתן לי לגאווה. זה חייב להיות אחד מאותם רגעים שכנראה אני אהיה רגשני מרגע זה ואילך, אפילו רק מלחשוב על זה.

הבת שלי בחולצת הכדורסל שלה והיא גאה בשם שלה.

זאת מורשת, עבורי.

Image may contain: one or more people, people playing sport and shoes14. בסדר, אז בקשר לסיפור הזה של לארי יוז – אני מניח שאני חייב לכם את האמת של ה שקרה.

נשארתם מספיק זמן כאן במאמר הזה, זה בטוח. אז אני חושב שאני חייב לכם את זה.

אבל זה העניין: אני כבר אמרתי לכם את האמת!!! כבר אמרתי לכם. ככה עשיתי, אני נשבע – ממש עם יד על הלב. אמרתי שאני הולך לכתוב את הסיפור הזה באופן נורמלי. לא כ-AI … אלא כאדם רגיל.

ועם הגרסה של לארי, זה לא היה כזה שונה. האם הייתי איזה מלאך, בסגנון אופרה – הולך ככה באימון, כאילו, "קיבלת רכב! קיבלת רכב!" ברור שלא. האם הייתי באיזה שכרות כוח של מישהו ותיק, המלמד את הילד לקח? ברור שלא, גם כן!

האני האמיתי? אלן אייברסון האמיתי? בחיי … אני פשוט בנאדם. זוהי האמת המשעממת.

אתם כולכם שומעים מה שמצחיק בקשר לזה: מאז שהתחלתי לנהוג? אני חושב שמעולם לא שמתי לב לכמות הדלק שבמכונית! כאילו אם אני אמיתי אתכם … אני אפילו לא בטוח שחשבתי שהמכונית הזו צריכה דלק בתקופה ההיא. לא, אני מתבדח. אני מתבדח. אני יודע שמכוניות זקוקות לדלק שלהם. אבל מצד שני?? זה כאילו … אני לא יודע!! אני יכול לספר לכם כמה פעמים נסעתי הביתה, והייתי שומע את הביפ ביפ ביפ ביפ ביפ – ופשוט הסתכלתי למטה, וזה כאילו, אה, מה? יש בערך 15 דקות לנסוע … ואין שום טיפת דלק שנשארה לי במיכל הדלק של מכונית.

אז אני אומר לכם משהו – אני אומר לכם שני דברים: אחד, אני מעולם, אבל מעולם לא עצרתי למלא דלק בסיטואציה כזו. ושתיים? אני תמיד מגיע הביתה.

אז אתם תגידו לי מהי האמת.

בכל מקרה, זה כל מה שיש לי לומר. אם הגעתם עד לסוף של המאמר הזה אז אני בכנות מעריך אתכם. אני מקווה שקיבלתם קצת מבט פנימי על מיהו האני האמיתי, או לפחות מיהו האני האמיתי עכשיו. אני יודע שיש לי את המוניטין הזה של להישאר על 100, אבל בחיי … האמת היא, אין שום מוניטין בזה. אין שום להישאר על 100. אין שום להישאר על משהו, אני נשבע. אנחנו תמיד משתנים – תמיד גדלים!! אנחנו תמיד הולכים בדרך שלנו במהלך החיים. ואני מניח שזה האני האמיתי, אלן האמיתי, יותר מכל דבר אחר, אתם מבינים? אני בן 43 … פרשתי … אבל אני עדיים ממשיך להתקדם.

אין שום ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ – לא, בחיי.

טרם הגעתי למיכל ריק.

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. תרגום לפרצוף, סיינט סמיילי. כמה שהבנאדם הזה מתאמץ למכור לנו שהוא ׳אמיתי׳ ככה ברור לי שזה הכל רק פוזה.
    הסיפור על מייק גמר אותי.

  2. טור ענק, ויותר חשוב התרגום – קשה לתרגם שפה כל כך ישירה וכל כך אמריקאית ועשית את זה טוב מאוד. מאסטרפיס לכל מתרגם באשר הוא, לא רק בכתבות ספורט.

  3. וואווו סמיילי. הת\צלחת לדבר בשפה של אייברסון. אף פעם לא יימאס לי לקרוא על הבחור. איזה סטרייט-פורוורד. מה שאתה רואה ושומע זה מה יש. ממש סמל השחקן מהגטו שעלה לגדולה, הפסיד כמעט הכל, ועתה משתקם לאט. הוא אחד השחקנים שאני הכי אוהב, והוא גם מסןג בני האדם שלא תוכל לעזור לו כי הוא מדרב כל עיצה אן עזרה.
    הוא טיפוס אורגינלי. לא היה כזה ארוג'ינל ב-NBA, ופאונד-פור-פאונד הוא הגדול מכולם.
    נהניתי עד אין סוף מהתרגום. מי שלא קורא – מפסיד!

  4. פאק סמיילי, איך רק עכשיו ראיתי את זה.
    כמעט פיספסתי אותו, והוא ביי פאר השחקן האהוב עלי בכל הזמנים.
    איש קטן (יחסית) מוכשר, ישיר וישר.
    ממש ממש ממש אוהב אותו.
    תודה על התרגום המשובח, הצלחת להעביר את הוויב של הבחור
    🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט