בימים ההם הייתי חולה על הניקס אפילו יותר מאשר על מיאמי. משך 30 שנה היו לי שם קבוע 6-7 סטודנטים ל-M.A שעשו שם את האינטרנשיפ (סטאז'), ומשם קיבלו ג'ובים בהרבה קבוצות NBA. מהיתה לי תחנת רכבת במשחק הליכה של 3 דקות מהבית בגארדן סטיט עם רכבת אקספרס שעצרה רק בתחנת ג'מאייקה, ומשם תחנה סופית פן סטיישיון, הבייסבנט של מדיסון סקוור גארדן. 35 דקות נסיעה. אין צורך בחנייה ובכלום. רק מעלית לתוך האולם והיה לי תג של הניקס והריינג'רס (קבוצת ההוקי שגם שם היו לי סטודנטים). שום צורך לאקרדיטציה ושום דבר. הייתי ניכנס כעובד הניקס והריינג'רס. הדבר היחיד שהיה עלי לסדר זה מקום ישיבה, ומאחר והסטודנטים שלי היו אחראים גם על זה, משך 30 שנה ישבתי לרוב בשורה הראשונה, והרבה פעמים ממש לצד ספסל הניקס.
אלה היו 30 שנה של הכרת כל קבוצות ה-NBA מקרוב. הניקס היו כאילו משפחה שנייה שלי. חייתי את כאבם ושמחתם. היתה זו תקופה חשובה ביותר בחיי.
יהודה מהזקנים שראו פעם בשבוע NBA
22 יונ 2013 01:35:44יפה
gogo
22 יונ 2013 07:41:43מאמר יפה
באופן אישי אף פעם לא התחברתי לסגנון המשחק של יואינג- שחקן מוגבל מאוד התקפית שהסתמך על גודלו בעיקר ועל סגנון זריקה אחד ומכוער.
אחלה שבת
נתן
22 יונ 2013 17:33:10החן במשחק של יואינג היה מבוסס על זה שאתה רואה אותו משחק ליד מייסון ואוקלי ואז חושב שזה יפה
אשך טמיר המקורי
22 יונ 2013 11:19:23חזק, אהבתי מאוד 🙂
ניק
22 יונ 2013 13:17:46כנ"ל, יופי של טור.
מנחם לס
22 יונ 2013 16:13:20בימים ההם הייתי חולה על הניקס אפילו יותר מאשר על מיאמי. משך 30 שנה היו לי שם קבוע 6-7 סטודנטים ל-M.A שעשו שם את האינטרנשיפ (סטאז'), ומשם קיבלו ג'ובים בהרבה קבוצות NBA. מהיתה לי תחנת רכבת במשחק הליכה של 3 דקות מהבית בגארדן סטיט עם רכבת אקספרס שעצרה רק בתחנת ג'מאייקה, ומשם תחנה סופית פן סטיישיון, הבייסבנט של מדיסון סקוור גארדן. 35 דקות נסיעה. אין צורך בחנייה ובכלום. רק מעלית לתוך האולם והיה לי תג של הניקס והריינג'רס (קבוצת ההוקי שגם שם היו לי סטודנטים). שום צורך לאקרדיטציה ושום דבר. הייתי ניכנס כעובד הניקס והריינג'רס. הדבר היחיד שהיה עלי לסדר זה מקום ישיבה, ומאחר והסטודנטים שלי היו אחראים גם על זה, משך 30 שנה ישבתי לרוב בשורה הראשונה, והרבה פעמים ממש לצד ספסל הניקס.
אלה היו 30 שנה של הכרת כל קבוצות ה-NBA מקרוב. הניקס היו כאילו משפחה שנייה שלי. חייתי את כאבם ושמחתם. היתה זו תקופה חשובה ביותר בחיי.
מנחם לס
22 יונ 2013 16:14:32כמובן "במרחק הליכה של 3 דקות מהבית"
דובי
22 יונ 2013 16:28:37איך זה נגמר מנחם?
דובי
22 יונ 2013 16:30:30יש לי שתי ידיים. לפחות את השמאלית הייתי נותן כדי להתחלף איתך שם. ויותר מהכל הייתי רוצה לשמוע חוויות. הכל! זה לא פייר
עמרי
23 יונ 2013 09:38:02נהניתי מאוד לקרוא.
אפילו אגדיל ואומר: מרגש.
פינגבק: על הכתיבה, והניקס / דובי עופר | Hoops