הפיל עוזב את החדר / דוד "פאקו" סעדה

ענף האופניים זוכה ללא מעט כותרות דרמטיות במהלך השנים, אך זו שצצה בימים האחרונים אמורה להיות דרמטית ובעלת השפעה מטלטלת על הענף הרבה יותר מרוב קודמותיה. לפי ההודעה הרשמית, חברת סקיי תסיים את התמיכה בקבוצת האופניים בעלת אותו השם בסוף עונת 2019. מנהל הקבוצה, דייב בריילספורד, הודיע בעקבות כך כי אם לא יימצא תומך לקבוצה עד יוני 2019 (עוד לפני הטור דה פראנס), הקבוצה תאפשר לכל הרוכבים שלה לחפש קבוצה חדשה.

הסיבה הנראית לעין להודעה זו היא שינוי הבעלות שעבר קונצרן סקיי בחודשים האחרונים, שהבעלות עליו נרכשה ע"י ענקית התקשורת האמריקנית קומקאסט. חברת סקיי נוהלה עד כה ע"י ג'יימס מרדוק, בנו של מייסד החברה, רופרט מרדוק. ג'יימס מרדוק היווה את צינור החיים הכלכלי של קבוצת האופניים, וכחבר קרוב של בריילספורד ליווה את הקבוצה מתחילתה. לאחר הרכישה ע"י קומקאסט, מרדוק מטבע הדברים עזב את תפקידו, וקבוצת האופניים איבדה את המלאך השומר שלה. מנגד, נראה שלקומקאסט כחברה אמריקנית יש הרבה פחות עניין בהשקעה של מיליונים רבים בקבוצת אופניים בריטית.

סקיי חוגגת את הזכייה של תומאס בטור האחרון. תמונה שלא תחזור בעשור הבא.

לא ניתן להמעיט בחשיבות של החדשות האלה. סקיי, שהוקמה ב-2009, השתלטה כמעט לחלוטין על הענף זמן קצר לאחר הקמתה. מאז 2012, הזכייה בטור דה פראנס, הבמה המרכזית ביותר של הענף, הפכה להיות בבעלותה הבלעדית. הקבוצה זכתה בכל הטורים מאז אותה שנה עם שלושה רוכבים שונים (בראדלי וויגינס, כריס פרום וגראן תומאס), למעט המירוץ של 2014 בו נפצע פרום. פרום הוא ללא ספק הרוכב הבולט של הענף בעשור הזה, עם ארבע זכיות בטור, ועוד זכיות בוואלטה ובג'ירו, כשזו של הג'ירו השנה תהפוך לאחת הזכורות אי פעם. הקבוצה גם רשמה לא מעט זכיות במירוצים אחרים, אך כקבוצה מוכוונת מטרה היא שמה את הטור כמטרה מרכזית – מטרה שהושגה במלואה.

אם נחזור לזכייה הראשונה של סקיי בטור, זו של וויגינס ב-2012, הרי שזו הותירה רושם עז על הענף. כל מי שצפה בטור ההוא ראה דומיננטיות מוחלטת של קבוצה במירוץ, דומיננטיות שלא הותירה לאף מתחרה שום סיכוי. זה היה מאד בולט על רקע העובדה שהזוכה וויגינס לא היה מבכירי המטפסים בענף (הוא אף לא היה המטפס הטוב ביותר בקבוצתו). זה לא היה המקרה של  US Postal או Discovery של לאנס ארמסטרונג, שם המוביל של הקבוצה היה הרוכב הטוב ביותר בענף (בלי קשר למה שעזר לו להיות כזה). כאן הקרדיט הגיע לגמרי לקבוצה. הדומיננטיות הזאת המשיכה גם לאחר עזיבתו של וויגינס והשתלטותו של פרום על הטור. אין כלל ספק בדבר יכולותיו הפנומנליות של פרום, ומקומו בהיסטוריה כאחד הרוכבים הגדולים מובטח. עדיין, הדיון בשאלה אם היה מגיע להישגים אלו ללא קבוצה דומיננטית כמו שלו הוא דיון לגיטימי לחלוטין.

פרום ו-וויגינס בתקופה שיכלו לשהות זה עם זה באותו מטר רבוע (וגם אז לא)

 

מהן הסיבות לדומיננטיות הזו של סקיי? קודם כל מדובר בתקציב. התקציב של הקבוצה, המוערך בכ-40 מיליון יורו לשנה, הוא הגבוה ביותר בענף, או יותר נכון בהיסטוריה של הענף. זהו סכום הגבוה פי שלושה בערך מהתקציב הממוצע של קבוצת וורלד טור (הדרג העליון). עדיין, ראינו לא מעט מקרים בספורט בהם קבוצות לא הצליחו לתרגם את העליונות הכלכלית לתחום הספורטיבי. במקרה של סקיי, ראינו בית ספר לניהול ספורטיבי של דייב בריילספורד, שטבע את אחד העקרונות המרכזיים עליהם בנוייה הקבוצה – Marginal Gains (אולי ניתן לתרגום כ"יתרונות שוליים"). לפי עיקרון זה, יש לפרק לגורמים את כל האספקטים המשפיעים על הרכיבה, ולשפר כל אחד מהם, גם אם בשיעור קטן. לסיכום של כל השיפורים האלו יש כבר משקל משמעותי בהרבה, שיכול להוות את ההבדל בין הפסד לניצחון (או יותר נכון לרמיסה של המתחרים). סקיי שכללה עיקרון זה לכדי אומנות: זה כולל בין השאר פיתוח משותף של אופניים וציוד נלווה עם ספקי הציוד, סטנדרטיזציה של שיטות המדידה של האופניים, יצירת תנאים נוחים לרוכבים מחוץ למסלול (כמו הבאת המזרונים עליהם הם רגילים לישון במהלך המירוצים), ואפילו צביעה מיוחדת של בקבוקי השתייה על מנת להבדיל בין אלו המכילים מים לאלו המכילים משקאות איזוטונים שונים. האוטובוס המשוכלל המיועד לרוכבי הקבוצה, המכונה "כוכב המוות", כולל שירותים, מקלחות וכסאות נוחים היכולים להיפתח למצב מאוזן. כמה מהשיטות של סקיי אומצו ע"י קבוצות אחרות, כמו העלייה על הטריינר לצורך שחרור מייד לאחר המירוצים (כולל במהלך הראיונות לאמצעי התקשורת). דוגמא מייצגת לשיטות של סקיי אפשר לקחת מאותה פריצת סולו בלתי נשכחת של פרום על הפינסטרה בג'ירו האחרון. התזונה לה נדרש פרום במהלך 80 הק"מ של הפריצה תוכננה לפרטי פרטים, וכל אנשי הצוות של הקבוצה, כולל בריילספורד עצמו, עמדו לאורך הקטע על מנת לספק לו את פריטי המזון הנדרשים.

כוכב המוות. מישהו כנראה הדליף את התוכניות שלו.

 

קו מנחה נוסף שהקבוצה נקטה מתחילתה היה התמיכה ברכיבה הבריטית. בריטניה הייתה ועודנה אומת אופניים מצליחה מאד בתחום אופני המסלול (וולודרום), אך לא הייתה כזו בתחום אופני הכביש. הכוכב היחיד מהממלכה המאוחדת היה מארק קבנדיש, אחד המאיצים הטובים אי פעם. עדיין, לא מדובר ברוכב GC, לא כל שכן בגראנד טורים. סקיי שינתה לחלוטין את התמונה. המטרה המוצהרת של הקבוצה עם הקמתה הייתה זכייה של רוכב בריטי בטור דה פראנס תוך חמש שנים. כך, הקבוצה עבדה בסימביוזה מלאה עם בריטיש סייקלינג, הגוף האחראי על הרכיבה בבריטניה, כשבריילספורד שימש כמנהל בשני הגופים. וויגינס, שהיה אחד מהכוכבים הגדולים של הוולודרום, ועבר לרכיבת כביש שנה לפני כן, הוחתם בקבוצה כמוביל שלה, והמטחנה יצאה לדרך. המטרה הראשית הושגה, רק שזה לקח שלוש שנים במקום חמש. הסימביוזה הזו הגיעה לקיצה ב-2014, כאשר בריילספורד התפטר מתפקידו בבריטיש סייקלינג, על מנת להתרכז בתפקידו בסקיי. כוכבי הקבוצה נותרו הרוכבים הבריטים, אך בראייה לעתיד הדברים צפויים להשתנות. זאת, כשהקבוצה החליטה להחתים את הכוכב הקולומביאני הצעיר איגן ברנאל לחוזה של חמש שנים, ואיתו את בן ארצו המוכשר, איבן סוסה, לשלוש שנים. חוזים שכעת לא ברור מה יהיה בגורלם.

ברנאל ליד פרום. כוכב העתיד, אבל יש עתיד?

 

עיקרון אחר שסקיי אימצה מראשית דרכה היה עיקרון ה"אפס סובלנות" לחומרים אסורים. בריילספורד הכריז על העיקרון מראשית ימיה של הקבוצה ב-2009. מדובר סה"כ בארבע שנים אחרי הזכייה האחרונה של לאנס ארמסטרונג בטור, ושלוש שנים אחר שנת 2006, שנה בה נפסל פלויד לאנדיס על נטילת EPO במהלך הטור. באותה השנה גם התפוצצה שערוריית "אופרסיון פוארטו", שבה רוכבים רבים קושרו לרופא ספרדי בשם יופימיאנו פואנטס, שסיפק לאותם רוכבים חומרים אסורים בסיטונות. ההצהרה של בריילספורד שיפסול על הסף רוכבים שהיו מעורבים בעבר בפרשות מהסוג הזה, במקביל להצהרה שרוכב של סקיי יזכה בטור בתוך חמש שנים, התקבלו בחוסר אמון בענף. ודאי כשכוכבי התקופה היו רוכבים כאלברטו קונטאדור, וינצ'נזו ניבאלי ואלחנדרו ואלוורדה, כולם קשורים בצורה זו או אחרת לחומרים אסורים. המטרה כאמור הושגה, ואף הרבה יותר מכך.

אלא שהתדמית של הקבוצה בהקשר זה נפגעה מאד בעקבות שתי פרשות. הפרשה הראשונה והחמורה יותר מבחינת הקבוצה כונתה פרשת ה-TUE. במסגרת הפרשה, קיבל ברדלי וויגינס אישור מיוחד, הנקרא TUE, מ-WADA (הסוכנות העולמית למלחמה בחומרים אסורים) לצרוך קורטיסטרואיד עוצמתי בשם טריאמצינולון לצורך טיפול באסטמה. זאת בתקופות בהן זכה במירוצים חשובים, כולל הטור דה פראנס של 2012. האישורים היו חוקיים, כך שלא ניתן היה לפסול את זכיותיו של וויגינס, אך הם צוירו כניסיון של סקיי למצוא פירצה במערכת על מנת להקנות לוויגינס יתרון לא הוגן על מתחריו. במסגרת אותה הפרשה נזכרה גם שערוריית ה-Jiffy Bag (אם תרצו התיק עם הג'יפה), בה קיבל וויגינס תיק עם חומר עלום מרופא הקבוצה במהלך מירוץ הדופינה של 2011. בריילספורד, כאחראי על הקבוצה (וגם כאחרון שנותר בה מאז הפרשה), נצלב לפני כשנתיים ע"י ועדת החקירה הבריטית שחקרה את הנושא, והרעש שהנושא עשה בבריטניה ומחוצה לה הסב לו ולקבוצה עוגמת נפש רבה. הפרשה השנייה והחדשה יותר היא פרשת הסלבוטמול, בה היה מעורב כריס פרום. פרומי הואשם כי בוואלטה האחרונה, בה זכה, נטל מנה כפולה מהמותר של חומר בשם סלבוטמול, גם כאן חומר הנועד לטפל באסטמה. לאחר כחצי שנה, בה הזכייה בוואלטה הועמדה בסכנת שלילה, ופרום עצמו ניצב בפני סכנת השעייה, WADA החליטה לזכות אותו מהעבירה. זאת לאחר שהקבוצה הצליחה להוכיח כי סרגל המדידה של החומר הנ"ל עשוי להשתנות בין רוכבים שונים ובמצבים שונים. עם זאת, הקשר לפרשה הקודמת (כולל עניין האסטמה), כמו גם הפגיעה הנדמית בעיקרון "אפס הסובלנות", פגעו קשות בתדמיתה של הקבוצה. ניתן אולי לראות כאן באור נוסף את ההחלטה של קומקאסט האמריקנית להפסיק לתמוך בקבוצה, בין השאר בעקבות הטראומה שגרם לאנס ארמסטרונג לענף.

דייב בריילספורד. כבר לא כל יכול.

 

מה יהיה עכשיו? סקיי כאמור תנסה למצוא תומך חדש עד יוני (חלק מהפרשנים אומרים שתצטרך לעשות זאת אף לפני כן). המשמעות של "תומך" במקרה של סקיי שונה מזו של רוב הקבוצות האחרות בדרג זה, שאצלן מדובר בספונסרים (מה שמביא לשינוי של שמותיהן בתדירות גבוהה). במקרה של סקיי, קבוצת האופניים היא בבעלותו של קונצרן סקיי, מה שאומר שהיא שייכת כעת לקומקאסט. המשמעות מבחינת הקבוצה היא לא שעליה למצוא ספונסר חדש, אלא שהיא צריכה להימכר לחברה חדשה. מדובר באתגר לא פשוט עבור בריילספורד וחבריו לקבוצה. ראינו עד כמה מצב הקבוצות בענף יכול להיות שביר, ורק בשנה האחרונה קיבלנו שתי תזכורות לכך. הראשונה הייתה מ-BMC שאיבדה את הספונסר המוביל, נאלצה להתאחד עם קבוצת CCC הפולנית, ואיבדה את כל כוכבי הקבוצה מלבד גרג ואן אוורמאט. השנייה הייתה מקבוצת קוויק סטפ, הקבוצה המצליחה ביותר העונה (ובכלל מהמצליחות בשנים האחרונות), שהתקשתה למצוא ספונסר ראשי, עד שהצליחה למצוא את חברת דקינק הבלגית. עדיין היא איבדה בדרך את פרננדו גביריה, אחד המאיצים הטובים בעולם. ואם זה המצב בשאר הענף, אזי מי בדיוק יסכים לקנות קבוצה הדורשת תקציב כה גבוה? יש כאן כמה אפשרויות: הראשונה היא שיימצא בדרך כלשהי גוף שכזה, שיותיר את הקבוצה בתקציב הקרוב לזה שראינו עד כה, ואז קיבלנו "חזרה לשגרה". האפשרות השנייה היא שיימצא גוף כזה, אך שיהיה מוכן להשקיע הרבה פחות בקבוצה. לא ברור עד כמה אפשרות זו סבירה, ודאי כשבריילספורד ושאר הרוכבים התרגלו לרמת חיים מסויימת. האפשרות השלישית היא זו המסעירה את הענף, ולפיה הקבוצה תיאלץ להתפרק. כאן הענף ייכנס לסוג של כאוס, לפחות בכל הקשור לשוק הרוכבים, אליו ייפלטו כמה מהשמנא והסלתא של הענף. את המאבק על הרוכבים ואת מפת הקבוצות בעקבות תרחיש שכזה ניתן יהיה רק לדמיין.

האם זה טוב לענף? זאת שאלה שמזכירה קצת את הוויכוחים כאן בנוגע לגולדן סטייט. מצד אחד, התרחיש הנ"ל ודאי יתרום לתחרותיות בענף. זה לא כיף לצפות באירוע המרכזי של הענף, כאשר הזוכה ידוע מראש ברובם הגדול של המקרים. מצד שני, אפשר לומר גם שסקיי הרימה את הענף. הזכרנו כבר את החידושים שהיא הקנתה לענף במסגרת פילוסופיית ה-Marginal Gains, חידושים שאומצו ע"י יתר הקבוצות. הכסף שהקבוצה שפכה, גם אם לא הגיע לכל הענף, תרם להעלאת המשכורות של הרוכבים ברמות הגבוהות, וקשה לדעת מה תעשה ירידה צפוייה ברמת החיים למוטיבציה של הרוכבים. אנו רואים גם נדידה איטית של מוקדי הכוח מ"העולם הישן" למקומות חדשים כמו המפרץ הפרסי, והשאלה הגדולה אם קריסה צפוייה של סקיי תאיץ את התהליך. מה שבטוח, העונה הקרובה, בעיקר בחלקה השני, הולכת להיות מעניינת מאד מכל הסיבות הבלתי צפויות ביותר.

 

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

  1. תודה רבה פאקו
    באופן אישי אני מקווה שימצאו בעלים חדש באותה רמה
    היה משהו כיף בלראות אותם רמה מעל כולם

    1. זה מאד תלוי בנסיבות. ההרתעה הזאת יכולה לחסל את ההנאה ממירוצים. למשל הטורים של 2012 ו-2016 (ככה מהזיכרון) היו די זוועתים לצפייה, רק בגלל הייאוש שסקיי גרמה למתחרים.

  2. כתבה מצויינת, תודה. ממליץ לכולם לחפש הרצאה/ריאיון עם ההוגה של המרג'ינל גיינס. אפשר להשליך מזה לכל תחום

  3. תודה פאקו. כתבה מצוינת, וזרקת כאן פצצה די גדולה (טוב לא אתה אבל בכל זאת).
    אם סקיי תתפרק זה בהחלט יהיה משהו גדול.
    כמו לפרק את ג"ס, אבל בתחום האופניים אני לא סבור שיש צורך בזה . . .
    אני מקווה שימצא פתרון שיאפשר לקבוצה להמשיך לתפקד, אם כי בתקציב יותר נמוך שיאפשר תחרות יותר הוגנת עם קבוצות אחרות.

    1. אה – "מרג'ינל גיינס" – זו מילה אחרת למקצוענות. הניסיון להגיע לשלמות בכל אספקט אפשרי.

  4. עד כמה שהיה מדהים לראות את התפקוד שלהם כקבוצה אני אשמח אם הם "ירדו לעם" . קצת כמו המקרה עם הווריורס והתקווה שדוראנט יעבור לקבוצה אחרת.
    לא נעים להגיד את זה אבל מרג'ינל גיינס נשמע בקונטקסט של רכיבה כמו קריאה לשיפור בחומרים משפרי ביצועים…

      1. אני אשמח, אבל אני לא סבור שיש לפרק אותם. כמו ששמחתי שג'ורדן פרש אבל לא חשבתי שצריך לפרק את הבולס.

  5. תודה, פאקו. מרתק.

    אולי גם יהיה עכשיו טור דה פראנס מרתק.
    כזה שזהות הקבוצה שמשורותיה יגיע הזוכה, לא תהיה ידועה מראש.

    1. לפחות זה הקרוב לא יהיה כזה, כי סקיי תהיה בו עדיין. פרום כבר אמר שהוא ישתתף (אולי ההזדמנות האחרונה שלו להיכנס למועדון החמש), ונראה שגם תומאס. אחר כך זה אולי יהיה נכון.

  6. השאלה שאותי מעניינת היא האם זה עוד סימן לכך שהענף בירידה. נראה שלכל הפחות הוא לא מצליח להתרומם מבחינת ההשקעה כספית בו. נניח פרום, תומאס וכו', אם הקבוצה תתפרק, לא נראה לי שהקבוצות האחרות יוכלו או יציעו להם חוזים בסכומים שהם מקבלים כיום.

    1. די ברור שהם לא יקבלו את אותם הסכומים (אלא אם תיכנס איזה דמויית סקיי חדשה). לא חושב שזה אומר שהענף בירידה. הוא פשוט נמצא באופן כרוני במקום בעייתי מבחינה כלכלית. במילים אחרות – קשה לו לרדת מהמקום שבו הוא נמצא מבחינה זו.

    2. זאת גם ההרגשה שלי. אחרי מקרה ארמסטרונג סקיי הצליחה להחזיר את הגאווה לענף, אבל לא הצליח לייצר פירמידה רחבה מלבד סקאיי עצמה וראינו קבוצות עילית נעלמות בכל כמה חודשים.

      הרבה עושים את ההשוואה של הענף לזה של ה-F1 (שינויים תכופים בקבוצות, מאבק על נהגי עילית, השתתפות מפרסם עצומות וכו'), אבל שם יש את פרארי שמושכת את כולם למעלה (גם בשנים חלשות), משהו שחסר מאוד בעולם האופניים.

  7. הזכרת את זה בחצי שורה, אבל זה בהחלט הנושא שאמור להטריד את חובבי הרכיבה – ההשתלטות של מדינות המפרץ. זה בהחלט משהו שיכול לשנות לחלוטין את הענף (לאו דווקא לרעה).

    1. נתתי את זה כדוגמא ל"עולם החדש" שנכנס לענף על חשבון "העולם הישן". אלה קבוצות שנמצאות כבר שם – הן עתירות תקציב ומושכות הרבה כוכבים (אותו גביריה שעזב את קוויק סטפ עבר לקבוצת האמירויות). יכול מאד להיות שעוד קבוצות מהעולם החדש ייקחו צעד קדימה, למשל מסין. לך תדע אם סילבן אדאמס שלנו לא יחליט גם הוא להשתדרג עכשיו.

  8. מצוין. תודהר בה.
    בגדול, אני מבסוט. זה יחזיר הרבה עניין למופע המרכזי של הענף, שבשונה מענפים אחרים הוא מרכזי מהשאר המופעים בסדרי גודל, מבחינת העניין הציבורי.
    בקטן, היה משהו מהפנט לצפות בעבודה הקבוצתית שלהם וקצת חבל שזה ילך לאיבוד.

  9. תודה רבה על הכתבה!
    חיכיתי לה מאז התגובה בדיומא, ולמרות שהציפיות היו גבוהות, הקריאה הייתה נהדרת, ומימשת אותן כתמיד.
    בתור מי שעוקב באופן שיטחי יחסית אחר הענף, זה נראה כמו המאורע הכי דרמטי ומשמעותי בשנים האחרונות וממש מעניין לאיזו מהאופציות שציינת זה יתקדם. אישית אני שמח מזה שנראה את הקבוצה בצורתה הנוכחית לעוד שנה, על מנת להנות מכל הטוב שהם יכולים להציע, ואז להמשיך איתה כקבוצה שתאבד קצת כוח, אך עדיין תהיה אחת הקבוצות הכי חזקות בענף, אם כי לא דומננטית כמו היום.

  10. מאד מעניין :
    להבנתי אם הרוכבים המובילים עוזבים , יעזבו ,פרום לא יזכה לתמיכה לה זכה בעבר .
    לברייסלפורד לא יהיה את הכוח השוט והגזר , להבטיח לרוכבים פרס נאמנות.
    להבנתי הסיפור גמור, המפלצת מתה, אך על חורבותיה כבר גדלה מפלצת חדשה:
    מיצלסטון .

    1. אם הזכרת את מיצ׳לטון סקוט (ממש לא מפלצת, בטח לא אחרי זכייה אחת בוואלטה), אז כדאי להזכיר את סיפור האחים ייטס וסקיי: האחים רצו להגיע לסקיי בתחילת דרכם, מה שהיה מתאים כרוכבים בריטים עם פוטנציאל גבוה. אלא שסקיי החליטה לקבל רק את סיימון ולא את אדם. האחים לא הסכימו להיפרד, וקבוצת אוריקה (מיצ׳לטון סקוט של היום) החליטה לקחת את ההימור על שניהם. אחד ההימורים המוצלחים ביותר בדיעבד.

להגיב על יהודה לבטל

סגירת תפריט