"יש מיליון דרכים לנצח משחק, זה הראשון" (נ. נרס): טורונטו מביסים את הקליפרס 99-123

"יש מיליון דרכים לנצח משחק, זה הראשון" (נ. נרס): טורונטו מביסים את הקליפרס 99-123

נדמה לי שאחרי חודש וחצי וחמישה משחקים (3 קליפרס, 2 לייקרס) אני כבר מספיק זמן בעסק, בשביל לומר באופן ברור – הקליפרס זה לא הלייקרס. אפילו לא בערך.

נכון, לקליפרס יש את ג'רי ווסט ובאופן כללי האולם די מלא, כשלהערכתי אתמול היו משהו כמו 80% תפוסה. כמו ללייקרס, גם לקליפרס יש מעודדות יפות, וכשהן עברו על פניי מישהו מהקהל צעק – Hi Beautifuls', כך ברבים. לקליפרס יש זיקוקים ולהביורים שמבעירים אש לגובה רב, במחצית הגיע איזה אמן עם הכלב הפצפון שלו והרעיש את הקהל, ואפילו יש להם את שומר הגלקסיה – כריס פראט. עד לפני שבוע, הקליפרס גם היו הקבוצה הטובה בלוס אנג'לס ובאופן כללי הם יותר טובים מהלייקרס כבר חצי עשור ומעלה.

ועדיין, אין באולם של הקליפרס רבע מהחשמל, האנרגיה, והבלגן השמח שיש בלייקרס. יש קבוצות ויש קבוצות. הלייקרס זו תופעה תרבותית עצומה, הקליפרס היא קבוצת כדורסל טובה. וכשאני אומר טובה, אני מתכוון בדרך כלל, כי האמת היא שאתמול הייתה רק קבוצה אחת על המגרש – הטורונטו רפטורס.

ברבע השני, כשהמשחק עוד היה צמוד, נדמה היה שהגעתי למשחק צמרת ביורוליג. תיאודושיץ' (הידוע בתור מילוש) מול וולנצ'יונאס (הידוע בתור JV). החליטו להראות שגם אירופאים יודעים לשחק. תיאודושיץ' קלע שלוש שלשות ומסר שני אסיסטים מרהיבים במיוחד, כשגם כמה מסירות עצומות אדירות אחרות התפספסו. וולנצ'יונאס לעומתו עשה את מה שכל טורונטו עשתה אתמול – שלט ברחבה שמתחת לסלים וקלע דאבל פיגר מהיר תוך רבע אחד. ברבע הזה היו 6 או 7 דקות של כדורסל מצוין, צמוד וטוב. וולנצ'יונאס היה כל כך טוב בדקות האלה, שתהיתי למה חביבי בובאן לא עולה לעשות מולו את מה שחבר'ה כמו הארל לא ממש יכולים. ואילו תאודושיץ' היה כל כך טוב בדקות האלה שהחלטתי ללבוש סוודר, למקרה שחזרתי בזמן למוסקבה.

מה חבל שבזה, זה פחות או יותר נגמר, ופרט לכך באמת שהייתה רק קבוצה אחת על המגרש.

 

יש מרואיינים ויש מרואיינים, וכבר דיברתי אתמול על כך שדווין וויד הוא מהאינטליגנטים והמעניינים במרואיינים שיצא לי לשמוע. פה בהמשך תשמעו גם מרואיינים מצוינים (דני גרין) וטובים (קייל לאורי) אחרים. אבל, ואת זה אני אומר בכל הכבוד הראוי, קאווי לאונרד בדיוק כמו התדמית שלו הוא מרואיין מעט מרתיע. יש שם שילוב של שקט וביישנות, אבל יותר מכך נדמה שכמו על המגרש, גם מחוץ למגרש, קאווי יודע לעקוץ. אני מאד מעריך את העובדה שלמרות שהוא לא שיחק אתמול, הוא הסכים להתראיין לראיון לא קצר אבל היה זה ראיון לא שגרתי בכלל. הנה תשפטו בעצמם:

על המגרש, העובדה שקאווי לא שיחק, כמעט וקבעה את מהלך המשחק. רבים טוענים שקוואי הוא אחד הטוענים לכתר ה-MVP, וכשטורונטו מובילה את הליגה אני בהחלט יכול להבין את הטענה, אבל לאור המשחק אתמול אני לא בטוח. טורונטו שיחקה עד היום 7 משחקים ללא קוואי, וניצחה שישה מהם. אבל יותר מכך – נדמה לי שהקבוצה פשוט זורמת יותר בלעדיו. לקאווי, גם בסן אנטוניו ובוודאי שבטורונטו יש נטייה לקחת על עצמו את המשחק ובכך להפריע מעט לשטף. נכון, הוא יוצר עצום בהתקפה, וכנראה השומר הגדול של דורו. ועדיין, הקבוצה של ניק נרס שווה הרבה יותר, ואתמול עם 34 אסיסטים היא גם הראתה למה.

וכאן, דני גרין מדבר על העובדה שהוא וקאווי הגיעו ביחד לקבוצה, ועד כמה זה עזר לו להתאקלם בטורונטו. בהחלט מעניין, כי האופיים של השניים שונים לחלוטין:

אתמול, הקבוצה של ניק נרס (ששכל את אמו ביום שני האחרון) נפתחה לגמרי. והדברים אמורים בעיקר לגבי פרד ון וליט שהיה אחד משני השחקנים הטובים של טורונטו אמש, והוכיח שהוא מנהל משחק משובח. ון וליט לא הפסיק לדחוף את הכדור והזין שוב ושוב את הגבוהים המצוינים של טורונטו לסלים קלים. בנוסף, המשחק בין שני הגארדים בינו לבין לאורי שסוף סוף מצא את עצמו אחרי ארבעה משחקי סלאמפ רציניים היה גם מענג ובהחלט הוכיח שכשואן וליט מחזיק את הכדור, דברים טובים יכולים לקרות לקבוצה. בטח ובטח כשהקבוצה ממול עייפה, לא מאופסת ובאופן כללי משחקת לא טוב במיוחד.

ואם ון וליט היה הכוכב האחד של הראפטורס אתמול, אין ספק שהשני היה איבקה. בכלל, אחרי שנתיים בינוניות יחסית במבנה הבידודים שבנה דווין קייסי בטורונטו מצד השחקן הספרדי\קונגולזי, נדמה שהשנה הוא נפתח לגמרי. בתחילת הקריירה הוא היה גבוה של ממש שקלע רק מתחת לסל (70% מהזריקות שלו בעונת הרוקי) וחסם כל דבר שזז. שלוש שנים קדימה, ופתאום הלחם והחמאה של איבקה היה דווקא הקליעה מחצי מרחק שהיוו 45% מהזריקות שלו בשלוש השנים האחרונות בת'אנדר. שנתיים או שלוש נוספות ואיבקה פיתח יכולת שלשה מצוינת, כשבשנתיים הראשונות בטורונטו, הוא זורק למעלה משליש מהזריקות משם. אבל נדמה שכמעט זנח את המשחק שמתחת לסל או את חצי המרחק.

והנה השנה, איבקה הוא שחקן אחר – וכזה שמצא איזון אמיתי. חצי מהזריקות מגיעות מאיזור הצבע, קצת יותר מחמישית מהשלוש והשאר מחצי מרחק. הוא גם חזר לשמור כמעט כמו פעם כשה-DBPM שלו הוא הגבוה מאז שנת 2015, ובאופן כללי הוא נראה פשוט טוב. אתמול הוא נראה הכי טוב כשמגוון זריקות מכל טווח, מהירות, גובה וכוח יצרו לו דומיננטיות עצומה שעליה הקליפרס פשוט לא היו יכולים לשמור.

למרות זאת, האמת היא שאתמול כל הגבוהים של טורונטו נקלעו למעט מאד התנגדות מהגבוהים של הקליפרס. כבר ציינתי שולנצ'יונאס עשה שמות ברבע השני, ושלא הבנתי למה בובאן לא עלה בשביל להגביל אותו מעט, ואכן המחסור בס"מ של מישהו כמו הארל, והעובדה שגורטאט הוא שומר בינוני ומטה, בהחלט עשתה המון טוב לגבוהים של טורונטו שלצד האסיסטים של ון וליט והתחייה של לאורי יצרו מיס מאצ'ים אדירים שוב ושוב ומחקו את הקליפרס לחלוטין. כאמור, איבקה היה הטוב ביניהם, אבל וולנצ'יונאס וסיאקם היו מעולים כשלעצמם.

בניגוד לכל שאר הראיונות, בהם הצלחתי להידחף קרוב לשחקן המדבר, דווקא היה לי הרבה פחות מזל עם איבקה, וספק אם אפשר לשמוע הרבה בראיון, אבל הסיבה בגללה אני מדביק את הוידאו היא בעיקר בגלל הדקה הראשונה שבה כל שחקני קבוצתו צוחקים על תשומת הלב שהוא מקבל מהתקשורת בעקבות המשחק המצוין. דוגרי – מגיע לו לחלוטין, האיש היה פנומנלי אתמול.

אז איבקה (25 נק', 9 ריב'), סיאקם (13 נק', 5 אס') וולנצ'יונאס עשו את מרב הנזק מצד שחקני הפנים של טורונטו, ואילו ון וליט (14 אס') ולאורי (21 נקודות, כולל שלשות מעולות שסגרו את המשחק הרמטית במחצית השנייה) עשו את העבודה מצד שחקני החוץ של הקבוצה.

בקליפרס, היו הרבה פחות נקודות אור. גאלינרי נראה עייף, גם האריס. לו וויליאמס בכלל לא שיחק וכנראה שייעדר כמה שבועות, והאמת היא שהיו רק שניים וחצי שחקנים על המגרש של הקבוצה שרק יום קודם לכן נצרכה להארכה מול הקבוצה החלשה בליגה מאריזונה. החצי היה מייק סקוט שמרחוק דומה קצת לטוביאס האריס, ולמען האמת היה טוב ממנו היום אתמול, השני היה טיירון וואלאס שבעיקר סיים יפה והראה יכולת חביבה מאד ללא הכדור ביד (15 נק') אבל גם סיים כמלך האסיסטים של הקבוצה אתמול עם 6 סוכריות. ומעל כולם – גם אם בגארבג' טיים מוחלט – בובאן מריאנוביץ' שקלע 18, גבוה מעל כולם.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. ראיונות ששווים זהב. תודה! (ממש התפלאתי כמה זמן קוואי נתן לך).
    שמע, אבי, כל הכבוד!

  2. אחכה לתגובות לפני שאשלח לקטי

  3. המשחק איכזב, תודה על הסיקור!

  4. כל הכבוד
    המשחק הזה היה לדעתי קריאת השכמה לקר והשאלה היא האם הוא ישנה משהו בקאדר המחליפים הדיי עלוב שלו או שיחכה לחזרה של בוגי. לדעתי לא יעשה שינוי רציני ויחכה לקאזינס שמתאמן כבר לא מעט זמן והחזרה שלו לדעתי מתישהו בחודש הקרוב.

    1. לדעתי המשחק הזה היה בכלל קריאת השכמה לדוק ריברס וללוב סיטי שהוא בנה. אם הם לא מנצחים את טורונטו (ועוד בלי דרוזן) בבית, אין להם מה לדבר בכלל על אליפות.

    2. ד"ר אתה מדבר על המשחק מול הווריורס בעוד הכתבה מתייחסת למשחק מול הקליפרס…

      סכין, הראפטורס בלי קוואי (ולא דרוזן שעבר לספרס)

      1. אני יודע, גם הלוב סיטי כבר מזמן לא קשור לקליפרס, כמה לא מעודכן אתה חושב שאני?

        רשמתי את כתגובה לזה שהוא התייחס לבעיות של סטיב קר במשחק של טורונטו מול הקליפרס

  5. אחלה סיקור וראיונות
    🙂

  6. אופיים? ברבים? 🙂

    1. אוקיי פשוט רשמת " כי האופיים של השניים"
      אז לא צלצל לי נכון.
      האות ה שם מיותרת.

  7. סיקור מעולה, תודה רבה

  8. איזה כיף! ואפילו עוד לא ראיתי את הסרטונים!
    מייק סקוט = קניון מרטין אנורקס

  9. אחלה סיקור תודה

  10. הקטע עם הכריסמס בריאיון עם קוואי גדול. תודה אבי.

      1. נשמע כמו כתב אסייתי , אני צודק ?

        1. לגמרי.
          כמו שאמרתי, קרינג' מוחלט.
          נדמה לי שהיה עוד ראיון שבו הוא שאל שאלה לא קשורה לחלוטין, אבל אני כבר לא זוכר מה היתה השאלה, ועם מי היה הראיון.

  11. מעולה! אתה חי את השטח

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט