הבדלים ובידודים. על הלייקרס, על הספרס, על עבר ועתיד / אבי טרכטמן

הבדלים ובידודים. על הלייקרס, על הספרס, על עבר ועתיד / אבי טרכטמן

שני עיתונאים השפיעו עליי בצעירותי. את האחד כולכם מכירים, קוראים לו מנחם או מל או דוק, והוא היה כותב במעריב על בונבונים, קרשים, חצים וסוכריות. ועד היום אני זוכר את הכתבות שלו על ג'ייסון קיד, גרנט היל, רשימת 12 השחקנים הטובים בכל עמדה, ועוד ועוד כהנה וכהנה כתבות שאולי הוא שכח, אבל מבחינתי חקוקות לעד במוחי.

את השני הרבה פחות מכירים פה, אני מניח, הנרי אונגר שהיה כותב במעריב טור בשם "הבדלים", ובו הוא ניתח סרטים (האהבה השלישית שלי, אחרי אשתי והכדורסל, באיזה סדר שלא תרצו. 2,750 סרטים ראיתי בחיי רשמית ב-IMDB ועוד היד נטויה). אחר כך הלכתי לישיבה חרדית, טרם הפכתי לבועל נידות וטורף חזרזירים, וגם שם למדתי את אמנות ה"חילוק". היכולת להבדיל בין דבר לדבר, ולמצוא את הסיבה והמקור לכל דבר.

אם כן וכמחווה לעברי, למל ולהנרי קשישא: לייקרס – ספרס. הבדלים, שינויים וסתם מחשבות ליום סגריר, שזה מאד נדיר בלוס אנג'לס השמשית כמעט תמיד.

 

א. על דרוזן של פעם ודרוזן של היום

נתחיל בדרוזן. מעולם לא היה שחקן כדורסל שכל כך הזכיר לי את קובי, בתנועות, ביכולת הפוסט היפה, בסגנון הזריקה ואפילו כמעט באתלטיות כמו דמאר דרוזן. בעולם שבו הכדורסל המודרני משוחק עם גארדים (וגם פורוורדים, וסנטרים… באופן כללי, שחקנים) שיודעים לקלוע מהשלוש, דרוזן באמת שלא מנסה במיוחד ובצדק. הוא לא כל כך טוב בזה. במה הוא טוב? בבידודים. יש לו פלג גוף עליון חזק, כדרור נמוך, יצירתיות ויכולת לקחת את הכדור עד המקומות שבהם נוח לו לזרוק. לפעמים מתחת לסל אבל בדרך כלל מחצי מרחק. כדורסל של פעם, משל היה מייקל ג'ורדן או, נכון – קובי ברייאנט. הוא עשה את זה בטורונטו והוא עושה את זה היום.

דרוזן גם פה, מאחורה

ועם זאת, נדמה לי שבעוד בטורונטו חיבבתי את היכולת הזאת שלו, בספרס אני מחבב אותה הרבה פחות. הכדורסל של הספרס לא נעים לעין כשדרוזן נמצא על המגרש. הוא עדיין קולע הרבה נקודות ובאחוזים סבירים אבל המשחק לא זז. בטורונטו של דווין קייסי שהייתה קבוצה שנבנתה על בידודים זה הפריע פחות, כי היה גם את לאורי, עוד מבודד מצוין, אבל כזה שידע למסור כשצריך. למעשה, גם דרוזן לפעמים מסר שם, והייתה לפחות תחושה שמשהו שם זז. אבל כשהוא משחק ליד קלעי שלשות (ברטאנס, פורבס) ושחקני פנים (אולדרידג') שלא באמת מהווים חלק מהמנוע התקפי בעצמם, אלא יותר כמסימים, זאת בעיה והיעילות נמוגה. דרוזן השנה הוא מלו עם יחסי ציבור טובים יותר ועם מעט יותר הגנה.

 

ב. על אולדרידג' של פעם ואולדרידג' של היום

תסתכלו על השוט צ'ארטס כאן למטה, העליון מהעונה הנוכחית, התחתון מהעונה הקודמת:

תמיד אמרו שלמרקוס הוא השחקן שהכי מזכיר את טים דאנקן בעולם, ואכן השוט צ'ארטים שלו, הן מהעונה הקודמת והן מהעונות בפורטלנד הראו שכמו טימי גם הוא מאד אוהב את הצד השמאלי של הסל (כשהפנים לכיוון הסל). הוא אוהב ליצור משם, להתחיל משם מהלכים וגם לקלוע משם. זה הלחם והחמאה שלו, וזה משהו שפופוביץ' הבין לכאורה שנה שעברה ביציאה המתוקשרת שלו על כך שעד אותו זמן הוא לא השתמש נכון באולדרידג'.

והנה, ראו זה פלא, השנה המספרים של למרקוס עוד פעם בירידה ומזכירים את שתי העונות הראשונות שלו במדי סן אנטוניו, ואכן השוט צ'ארט אומר שלמרקוס כבר לא מקבל את הזריקות שהוא אוהב. אלא להיפך – הוא מקבל את הכדורים מתחת לסל (או לוקח ריבאונד התקפה) ומסיים שם. יותר סנטר מזה לא יכול להיות. אז האם פופ פתאום שכח איך לשחק עם אולדרידג'? האם הוא שכח שלמרקוס אוהב את חצי המרחק ואת צד שמאל של הסל? האם למרקוס עצמו שכח את זה?

למרקוס מתחמם

דעתי היא שלא. דעתי היא שהשנה הקודמת (17-18) הייתה שונה מהותית משלוש השנים האחרות של למרקוס בספרס בגלל סיבה אחת – לא היה לה שחקן שגונב את חצי המרחק לעצמו. בשנתיים הראשונות היה זה קוואי והבידודים שלו, השנה זה דרוזן והבידודים שלו. אבל שנה שעברה דרוזן עוד לא הגיע, וקוואי שיחק רק תשעה משחקים, וכל חצי המרחק התפנה ללמרקוס קשישא. חצי מרחק שאותו הוא ניצל כפי שרק הוא יודע לנצל. בפורטלנד היה לו קלעי שלשות של ממש בדמותו של לילארד, כשסי.ג'יי מקאלם עדיין לא התגלה לעולם, וכך אולדרידג' היה יכול להכריז בעלות על שטח רב. בסן אנטוניו של קוואי ודרוזן לא כך הדבר, ועל כך – היעילות שלו גם השנה נמוכה, נמוכה מדי.

 

ג. על הספרס של פעם והספרס של היום

וכדי לסגור את פרק הספרס של המאמר הזה – לפעמים אני תוהה עד כמה חמש האליפויות של הספרס היו פופ או דאנקן, ג'ינובילי ופארקר. נכון, הפלח כבר בן 70 פחות או יותר, ואולי הוא מאבד את זה. אבל האמת היא שהספרס של השנים האחרונות היא קבוצה לא נעימה לעין, ולו בזכות משחק הבידודים של קוואי או דרוזן. הספרס של עונת האליפות ב-2014, והעונה שלפניה הייתה אחת הקבוצות היפהפיות ביותר ששיחקו את המשחק. הקבוצה של תחילת שנות האלפיים הייתה קשוחה כפי שרק דטרויט של ליימביר, דטרויט של הוואלאסים ושיקגו של רודמן (כן, כן, רודמן ולא ג'ורדן בקשיחות) היו. אבל לקבוצות האלה היה סילון צרפתי, גאון כדורסל ארגנטינאי, בולדוזרים הגנתיים (בוואן, דני גרין, קוואי) ואת אחד הגבוהים הטובים והמיוחדים בכל הזמנים. טימי.

הספרס עם פארקר ומנו זקנים, ועם קוואי או דרוזן בתור השחקנים המובילים הן קבוצות לא נעימות לצפייה. הן עדיין די קשוחות (לפחות עד השנה, בה הרגליים האיטיות גורמות לקבוצה לספוג 130 נקודות שוב ושוב ושוב) אבל הן פשוט לא נעימות לצפייה. כל השטף שפופ בנה בשנים הגדולות, אם בהתקפה ואם בהגנה, נעלם בשנים האחרונות כלא היה. אז כן – יכול להיות שהפלח פשוט הזדקן, ויכול להיות שבעבר היה לו המון מזל.

מה שכן, כשדרוזן לא משחק, עדיין הקבוצה משחקת כדורסל מאד יפה, לא מאד מוכשר וקצת תלוי בשלשות של פטי מילס או ברטאנס, אבל בהחלט יפה, זה כן.

 

ועכשיו לעניין עבורו התכנסנו. הקבוצה המסקרנת של השנה, ונדמה לי שמעטים יחלקו על כך. האגמים מעיר המלאכים. (שזה מאד מעניין, כי לוס אנג'לס היא עיר שחונה לגמרי, אין פה באמת אגמים, אבל אני מבין שבמינאפוליס היו איזה ריבוא, אז שיהיה).

 

ד. על לברון של פעם ולברון של היום

לא האמנתי שאראה את היום, אבל עברתי היום במרחק של 40 ס"מ מלברון ללא חולצה בחדר ההלבשה. רציתי לצלם בשביל אשתי אבל אסור סטילס בחדר ההלבשה. האיש, למקרה שהיה לכם ספק, הוא ספסימן פיזי די רציני.

לא האמנתי שאראה את היום, אבל אחרי 15 שנה בליגה בה לברון ורק לברון נגע בכדור כל התקפה (טוב, במיאמי קצת וויד, ובקליבלנד קצת קיירי, אבל עדיין). לברון תמיד היה האיש שעל פיו יישק דבר, האיש שבנה כל קבוצה בצלם דמות תדמיתו. המלך, הקיסר, הקינג. והנה פתאום לברון משחק השנה אוף בול, ונותן ללונזו בול, שהוא באמת יופי של רכז לרכז ואפילו לכל מיני קוזמה או ג'וש הארט להוליך כדור, ועם זאת דבר אחד לברון (שמעולם לא נמניתי על חסידיו) עושה – הוא קולע ביעילות גבוהה, כפי שהוא תמיד עשה (52% מהשדה השנה). אבל היום, כל זה היה נכון, רק עד הרבע האחרון בו לברון התחיל לקחת את הכדור מעצמו, בדרך כלל מההתחלה ועד הסוף, כי בקבוצה המבוגרת ולבנה (כלומר, לא מאד אתלטית) של הספרס, באמת אף אחד לא יכול לשמור עליו. בכלל לברון של הרבע האחרון היום היה פנומנלי בהחלט ובלתי עציר לחלוטין. מופע חד פעמי עבור רוב שחקני תבל, וחד שבועי עבור לברון ומופע מהסוג שאני שמח שראיתי. כמובן, יתכן שהמופע הזה בא בחסות 11 שעות השינה של לברון (להלן בוידאו) אבל נדמה לי שלא רק:

אז האם הפך הנמר חברברותיו או שמא לא? לא בטוח, אבל אני יודע שאני נהנה הרבה יותר לראות את הלייקרס השנה מאשר את כל הקבוצות הקודמות של לברון, משהו שם זורם הרבה יותר, נכון הרבה יותר. מבחינה התקפית זאת קבוצה שמשחקת פשוט יפה בדרך כלל.

בדבר אחד לברון לא השתנה – בעצם, רק התדרדר משנה לשנה – הגנה כמובן, ואין זה פלא שהספרס בבאק טו באק אחרי שספגו אתמול 139 נקודות בסולט לייק סיטי נראו פתאום הרבה יותר טוב. דרוזן, בעיקר במחצית השנייה, בידד עצמו ביעילות, ברטאנס קלע הרבה שלשות חשובות, אולדרידג' נראה כמו אחד הסנטרים הטובים ביקום, ומעל כולם רודי גיי היה רודי גיי של פעם, אבל לגמרי בשטף של הקבוצה.

כוכב המשחק של הספרס היום

אבל איך אומרים? כדורסל משחקים 48 דקות ובסוף גולדן סטייט מנצחת.. אבל רק כשלפני זה לברון מנצח את כולן חוץ ממנה.

 

ה. על אינגרם מול קוזמה

אני לא בטוח שזה רלוונטי לגמרי למשחק הזה, כי אינגרם נפצע חמש דקות לתוך המשחק, אבל האמת צריכה להיאמר.

כל ערב כשאני חוזר מהעבודה לביתי, אני מקשיב לתכנית של ג'ו סדאנו (ESPN) ברדיו. זאת בעיקרון תכנית ספורט שבה מדברים רק על הלייקרס ולעולם לא על הקליפרס, ורק על הראמס ולעולם לא על הצ'ארג'רס. לא יודע למה. אבל כך או כך, נדמה שלסדאנו הנ"ל יש אג'נדה ברורה נגד אינגרם, ומכיוון שצפיתי בקבוצה הרבה השנה, אני  בהחלט מבין אותו. לכאורה, לאינגרם יש את כל היתרונות על קוזמה, הוא גבוה יותר, מנהל משחק טוב יותר, מכדרר טוב יותר ובאופן כללי מוכשר יותר. אך למעשה אינגרם סובל מאותה בעיה עליה דיברתי קודם בנוגע ללברון של השנים הקודמות ודרוזן בכלל – הוא לא יודע לשחק בלי בידוד. הוא מספיק מוכשר כדי לקלוע עדיין איזה 15 למשחק, אבל קוזמה הוא פשוט שחקן הרבה יותר אינטליגנטי ללא הכדור. אז אולי יש לו מוטת ידיים קצרה ומוסר הגנה מוטל בספק, אבל כמו לברון הוא פשוט שחקן התקפה מאד חכם, והקבוצה איתו, עם ג'וש הארט, עם לונזו בול, ועם לברון נראית פשוט טוב, לפחות בהתקפה.

עם אינגרם… היא נראית פחות טוב. ואולי לכן הלייקרס נתנו את הרבע האחרון האדיר שלהם היום וניצחו. הרבע האחרון, בעיקר בזכות לברון והארט, אבל גם בזכות קוזמה, היה פשוט מופע נפלא של שטף התקפי. ובאופן כללי, 22 הנקודות של קוזמה באו מתוך שקט מופתי לאיש שהוא אחלה שחקן קבוצתי.

אז יש לי וידאו של קוזמה, אבל אולי יותר מעניין הוא הוידאו הזה בו טייסון צ'נדלר מדבר על האופן בו הוא לימד את קוזמה הגנה מהי:

ו.על הלייקרס מול הקליפרס

במשך שלושה רבעים היה שקט מופתי, וכבר רציתי לכתוב על כמה המשחקים של הקליפרס הם כמו הפועל ירושלים של פעם – קצת קהל, אבל המון רעש. לעומת המשחקים של הלייקרס, אבל האמת היא שברבע האחרון הכל התפוצץ.

זה התחיל בתשואות רמות במיוחד כשראו את אדם סנדלר ודנזל וושינגטון על המסך, אבל המשיך בזכות תצוגת ה-19 נקודות של לברון, כולל שלשת הסטף קרי שלו, וכמובן גם שתי השלשות של ג'וש הארט – כל הפעולות האלה יצרו הרבה רעש.

רק נגיד שלקליפרס יש הרבה פחות כאלה

ההבדלים בין הקבוצות ברורים – ללייקרס יש גם יותר קהל, וגם מן הילה כזאת, תשומת לב עצומה של הקהל והתקשורת. כשהקליפרס משחקת, הסטייפלס רדום, החל במגרש וכלה במקדונלדס שמוכר המבורגר ב-12 דולר לקהל השבוי, אבל כשהלייקרס משחקת – בלגאן, רעש ומהומה, ששון ושמחה. אולי זה לברון, אבל נדמה לי שלא רק. הקליפרס טובים יותר השנה, ובכלל כבר טובים יותר מהלייקרס לא מעט זמן. ובכל זאת, נדמה לי שבלוס אנג'לס לעולם לא יהיה דרבי אמיתי, לעולם לא יהיה סופר-קלאסיקו, וגם אם הקליפרס בטעות תיקח אליפות יום אחד. לוס אנג'לס שייכת לקבוצה אחת בלבד. הראמס כמובן.

טוב, הלייקרס.

 

ז. ועל בובאן מול ג'בייל

טוב, זה לא באמת קשור למשחק, אבל רציתי רק לומר – מת על שני השחקנים האלה.

 

והמשחק עצמו? נדמה לי שפופ סיכם את זה הכי טוב שאפשר:

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. זה מאלף.
    לברון עושה 42 נקודות, 20 ברבע האחרון, מפגן מזהיר – ועדיין הכותב מרגיש צורך להגיד משהו קלישאתי על ההגנה, וההקדמה: "אני לא אוהב את האיש, אבל…".
    זה קוד הכניסה למועדון ההייטרים. גם אני שונא את לברון – ועכשיו אפשר לדבר. חופש הביטוי והדעה החופשית והמקורית (נו), מותנה בהצהרת שינאה ללברון.
    אולי בגלל האיידס שהוא הפיץ, או האונס של החדרנית. האיש מבזה את המורשת של "קבוצת האגמים".
    לשנוא זו קארמה מאוד רעה.

    1. ירחם המקום בגישה כזו אתה צריך להיזהר מצרבת.

      אבי/נורטון השקיע וכתב טור באמת מופתי, מקצועי במידה, אישי במידה, רכילותי במידה, הרבה אחד על אחד עם שחקנים, הרבה דאטה. מסוג הטורים שלולא כבר התרגלנו לרמה גבוהה באתר הזה היה זוכה בתשבחות מקיר לקיר. וומה יש לאדון "שם כלשהו" להגיד? "ימותו ההייטרים". אללה יוסטור ואחותו.

      אני? אני כמובן מאחל לך רק בריאות כי אני לא הייטר. אפילו לא של חרטטנים אנונימיים.

    2. אני מאוד אוהב את לברון, אבל אחלה של טור, מאוד אובייקטיבי, מעטים האנשים שמסוגלים להיות אובייקטיבים כשמדובר בשחקן שהם לא אוהבים, בכל מקרה טור מצוין.

  2. יופי של מאמר מאוד מאוד מהנה תודה

  3. יופי של כתבה.

  4. נהנתי מאד. תודה

  5. שמע אחלה כתיבה ואחלה סיקור
    שיחקת אותה
    מתחבר לכל הנקודות שכתבת במיוחד לגבי המיד ריינג' של אולדריג' ועל המשחק של הלייקרס

    תודה רבה

  6. יופי של פוסט.

    דבר אחד קטן –

    הלייקרס של השנה, דווקא בהתקפה מקרטעים (יחסית).
    אולי ההתקפה של הקאבס לא הייתה "כוס התה שלך", אבל היא הייתה טובה בקנה מידה היסטורי.
    זה, להבדיל מהגנת הלייקרס בכלל, וההגנה של לברון בפרט.

    כל מה שכתבת בסעיף "השינויים של לברון", כאילו נכתב עבור הקאבס של העונה שעברה.
    אז לברון שיחק את ההגנה הגרועה בקריירה שלו, והקאבס היו אחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה.

    השנה?
    כרגע הגנת הלייקרס ממוקמת במקום ה-8 בליגה.
    ב-17 המשחקים האחרונים של הלייקרס, יש להם הגנה ששווה טופ 3 בליגה.
    ולברון?
    הוא שוב נותן הגנה טובה.
    הניחוש שלי הוא שהירידה בכמות הדקות, והירידה בעומס הנטל ההתקפי, מאפשרים לו שוב להעלות את האינטנסיביות ההגנתית שלו.

    1. כן אתה צודק נראה שהשנה הוא שומר קצת יותר

    2. מסכים, ההגנה של לברון השנה הרבה יותר טובה מההגנה שלו בשנה שעברה, הוא הפנים את הביקורות ומשקיע הרבה יותר בהגנה.

    3. גיא מסכים אתך מאוד לגבי ההגנה של הלייקרס ולברון, מעניין יהיה לראות האם בשלבים המתקדמים יותר של העונה והפלייאוף לברון ימשיך לסמוך על הילדודס סביבו (בול, קוזמה, אינגרם)

    4. מסכים לגבי ההגנה של לברון,נראה באמת שהוא חזר להשקיע אחרי שבפתיחת העונה הוא פשוט היה מזעזע(יותר נכון החוסר מחויבות שלו היה מזעזע).לי זה מרגיש שהלייקרס התחילו לשחק הגנה טובה עוד בלעדיו והוא פשוט הצטרף לזה

  7. חוץ מלהשוות את פיל ג'קסון ללוק וולטון כיסית על הכל בצורה שגויה בטור הזה.

    מה אני אגיד לך?
    דהרוזן היה תמיד אותו שחקן וגם דאמרקוס' השאלה מה השתנה טרוכמן? תחשוב לבד. זה לא קל להחליף קבוצה וזה ממש לא קל להחליף שיטה או להתאים את עצמך למאמן אחר. אין בליגה שחקן כמו לברון ג'יימס שיכול להתאים את עצמו ל-3 קבוצות שונות ולבנות קבוצה לאליפות בכל פעם מחדש.

    מאמנים? שפופוביץ' היה מוכן להתחלף עם וולטון כבר היום. הבעיה עם פופוביץ' שהוא מאמן מיושן כמו מוריניו בכדורגל הבונקר שעבד אתמול כבר לא עובד עם שחקנים צעירים. אין אחד שיכול להרים את הקבוצה בסגל הזה ובטח שלא עם מאמן כזה מיושן שרק מוריד אותם למטה.
    הלייקרס בעצמם בסיטואציה דומה רק עם מאמן חסר מושג וולטון הוא מאמן שא, פעם לא הוביל קבוצה לפלייאוף,המזל שלו הוא שלברון הצטרף.
    לוק כבר היה מחוסר עבודה בלי העזרה של לברון.

    אינגרם מול קוזמה? אין פה שאלה. הבלון של אינגרם הולך להתפוצץ.
    שחקן שלא לוקח את עצמו בידיים חייב לשפר את ההגנה.
    קוזמה בניגוד אליו מזכיר לי בהרבה מובנים את רון ארטסט,שחקן השלמה איכותי שלוקחים איתו אליפות.

    כמו קובי, לברון ג'יימס תמיד היה השחקן הטוב מבחינה אישית לפחות בכל הקבוצות שהוא שיחק מלבד תקופת השיא של שאק שבה קובי היה באותה רמה.
    לברון תמיד שיפר את המשחק שלו בכל האספקטים של הקליעה משלוש לאורך כל השנים. ההבדל הוא שלברון בונה קבוצה ושחקנים בניגוד לקובי שזה לא עניין אותו הוא תמיד קיבל שחקני השלמה מוכנים כמו ארטסט,גאסול,ביינו,שאקיל.

    הדומיננטיות של לברון בלייקרס יורדת אולי מבחינה מספרית אבל לא י מבחינה מנהיגותית, כל קבוצה הייתה מוכנה לקבל שחקן עם אייקיו הגנתי כמו של לברון שהוא בעצמו שחקן הגנה היסטורי גם אם בגיל 34 הוא נראה כמו אחד שכבר לא בן 20.
    הבעיה שהתיאום ההגנתי בלייקרס חלש עד כי לא קיים כי אין מאמן.

    לא הרבה השתנה מאז הגעתו לליגה,
    לברון מוביל עוד קבוצה צעירה שלא עשתה פלייאוף להצלחה מיידית.

  8. אין הרבה שעברו במקסיקו (הבניין, קצת פחות המדינה) ולא מכירים את הדמות בחליפה ומשקפי שמש שצועדת בנחישות נונשלנטית וממלמלת לעצמה את הנקודות לפני השיעור הבא, או שבעצם הוא רק משנן את כל המילים הגדולות שהוא למד במיוחד לשיעור של היום.
    התכוונתי להמליץ לכל מי שיכול, ויש לו זמן פנוי בראשון בבוקר, לקפוץ לאוניברסיטת תל אביב לראות את החוויה במו עיניו, רגע לפני שהוא מעביר את הקורס השנתי שלו על תרבות המערב, אבל מסתבר שעלם החמודות פרש בסוף השנה שעברה, ומאחוריו נשאר רק שיר שחיבר לרגל המאורע: https://www.facebook.com/TelAvivUniversityFilmTVSchool/videos/1758249620927700/?jazoest=26510012186115121101731181118873108775148768111569121681031047654485311510781958811910848718879485411310390107103586510012168519787705397100976910756103488910251122828269118103571226882121701138111166708168797010611912087103

  9. תודה אבי

  10. הנרי אונגר הוא גאון אמיתי.

  11. ויופי של טור. וההצגה של לברון היום זה משהו נדיר שאנחנו צריכים להודות שזכינו לראות בלייב בשעה נוחה בישראל!

  12. כתבה מעולה, תודה רבה על סיקור עשיר וניתוח מעניין.

  13. תודה רבה אבי, אחלה פוסט.

    בעניין דרוזן ולמרקוס – אני מסכים איתך. הם יותר באים לידי ביטוי כשתכנית המשחק נתפרת עבורם כמסיימים, ומתקשים להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי במשחק קבוצתי נוסח הספרס של 2014 שמחייב תנועה ללא כדור, יכולת מסירה וקליעה מבחוץ. זה שם אותנו במצב שבו אנחנו צריכים לבחור בין מיצוי של שחקני המפתח לבין מיצוי של שאר הסגל במסגרת המשחק הקבוצתי. הפער הזה, כמו שציינת, לא התקיים ב-2014 וזו אחת הסיבות להבדלים בין הקבוצה של אז להיום.

    הבדל נוסף הוא בחומר השחקנים – אין מה להשוות סגל שבו השחקנים המובילים שלך הם דאנקן, טוני, ומאנו, וסגל מסייע שכולל את קוואי גרין ומילס צעירים ועוד גאון צרפתי חובב קפה, לבין מה שיש היום. זה נכון בהתקפה ועוד יותר נכון בהגנה. ועם כל הכבוד לפופ ולמערכת של הספרס, איכות המנה מוגבלת על ידי איכות המרכיבים.

    הבדל נוסף הוא עליית קצב המשחק והדגש לקליעה מבחוץ שפשוט לא מתאימים לחומר השחקנים הקיים שבעיקרו מבוסס על שחקנים זקנים שקולעים מחצי המרחק. אלמלא המגמה הזו יתכן שניתן היה להפיק יותר מהסגל הקיים, למרות נחיתותו בהשוואה לעבר, אבל זה המצב.

    לכן, בשורה התחתונה, עם קסמיו של פופ או בלעדיהם, התקרה של הסגל הזה נמוכה למדי. מה שאנחנו רואים עכשיו זה קצת יותר גרוע מהפוטנציאל המלא, בגלל הפציעות של מורי שחסר בהגנה ובניהול משחק, ושל גאסול, שמתאים מאד לשיטה הקודמת – חכם, מוסר וקולע שלשות, אבל גם איתם לא היינו מגיעים רחוק הרבה יותר.

    מי אשם?

    אי אפשר לבוא בטענות לפופ על הזדקנות הסגל ועל השינוי באופי המשחק. יתכן שנעשו טעויות עם קוואי, אבל קשה לדעת, אז גם את זה לא נפיל על פופ.

    כן אפשר לטעון שפופ עצמו צריך היה להבין את המגבלות של הסגל הזה, כפי שנותחו דלעיל, ולכן היה צריך להימנע מהטרייד על דרוזן ולקבל הצעה, מטורונטו או מקבוצה אחרת, שמבוססת על כשרונות צעירים ובחירות.

    מה צריך לעשות עכשיו?

    להבין שטעינו, להטריד כל מה שאפשר עבור העתיד ולבנות מחדש. האם, ומתי פופ יעשה את זה היא השאלה שתלווה אותנו לאורך העונה הזו.

    למותר לציין – כולנו בני אדם, לכולנו מותר לטעות, ובטח אחרי 22 שנים בתפקיד, אז בכל הכתוב לעיל אין לראות קובלנה אישית נגד פופ, אר.סי, או המערכת של הספרס. אוהבים אתכם תמיד
    Group hugggggg

    1. צודק אף אחד לא אשם

      היה עדיף לשחרר את קואי בחינם בקיץ במילא דמאר בינוני שסתם מגיע כל שנה לאולסטאר והוביל קבוצה ראשית.

      לא המאמן שהודה כבר שנמאס לו מכדורסל
      לא הזקן האפור ששם את האגו שלו לפני קוואי
      לא מי שהחליט לתת חוז הזוי לאגדה כמו פאו.
      לא האחראי שהפך בשנה אחת קבוצה עם עתיד לקבוצת עבר.

      1. אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתך, אבל ננסה:

        לא אמרתי שעדיף היה שלא להטריד את קוואי, אלא שעדיף היה להטריד אותו עבור כשרונות צעירים ובחירות. לא אמרתי שדרוזן לא שחקן טוב, אלא שאיתו ועם למרקוס ועם הסגל הקיים, קשה לשחק משחק קבוצתי כבעבר.

        בעניין פופ, אמרתי שלדעתי טעה, זה לא אומר שצריך לשנוא אותו או להתייחס אליו כאידיוט, רק שטעה ושצריך לתקן.

  14. הנרי אונגר היה מורה שלי. באמת היה איש גדול.

  15. תודה אבי.
    מסכים איתך לגבי הספרס גם לי היה קשה לראות אותם הבוקר.
    מסכים גם לגבי אינגרם,יש משהו מאוד מעצבן במשחק שלו,לגבי קוזמה אז הוא באמת מצויין אבל כל הזמן יש לי את החשש שאוטוטו הוא הולך ליפול. האחוזים שלו לשלוש ולעונשין לא טובים אבל מה שכן הוא רואה את המשחק בצורה באמת טובה.
    ומה לעזאזל יהיה עם אחוזי העונשין,נראה לי שאנחנו אחת מקבוצות העונשין הגרועות בליגה ואם לא אז זה רק בזכות KCP שעומד על למעלה מ92%

    1. מקום 28 בליגה באחוז מהעונשין עם 70.5, חוץ מ-kcp שקולע באחוזים מצוינים, אף אחד אחר לא קלעי מצוין מהעונשין, וזו בעיה רצינית.

  16. השוק האמריקאי לא בנוי לחלוקה עירונית בין קבוצות שמשחקות באותה הליגה. המקום היחידי שבאמת יש חלוקה אמיתית הוא בבייסבול בו באמת יש שתי ליגות נפרדות (לפחות תפיסתית).
    אפשר לראות סימנים של זה גם ב-NFL בגלל החלוקה ההיסטורית, אבל מעשית גם שם הגבולות מתחילים להטשטש (הג'טס והצ'ארג'רס הן הקבוצות "האחרות" באופן מובהק).

  17. מיקי יש לי רעיון איך תגיעו הכי קרוב לציון. אתם חייבים להחתים את כרמלו יש לכם מחסור בקליעה

    1. :-))))))
      יהרג ובל יעבור…. יש דברים שאפילו אני לא מוכן לעשות עבור המועדון….

  18. תודה על ההשקעה.

    אני חייב לא להסכים עם מה שנכתב בפסקה של אינגראם נגד קוזמה.

    א. בתור אוהד לייקרס, למה תמיד חייב להיות א' נגד ב'? אותה קבוצה,
    שחקנים על חוזה נוח לעוד מספר שנים, שאפילו משחקים אחלה יחד.
    אני אוהב את שניהם, ושניהם חלק מעתיד של הקבוצה, אפילו עם זה אומר לחבור לרנדל בניו אורלינס יחד.

    ב. אינגראם הוא השחקן שהשילוב שלו עם לברון, אמור להיות הכי קשה.
    אינגראם משחק קצת כמו לברון בעצמו מבחינת תפקיד, ולכן יקח לו זמן להסתגל להיות אופציה ב' או ג', ולשחק יותר בלי הכדור.

    ג. אימון, חלק גדול מהסיבה שאינגראם מתקשה , ששוב בואו ניכנס לפרופורציה,ש 15 נק למשחק לשחקן בן 21 נקרא "מתקשה" , אני חושב שזה סימן טוב.
    חזרה לאימון, אינגראם משחק לא רע בכלל אוף דה בול, והשימוש בו לא נכון, כי הוא לא עושה את זה מספיק, כאן לטעמי, צוות האימון אמור להתערב ולדאוג לזה שיחשק ככה יותר.

    עוד בנושא, הזריקות שאינגאם לוקח לא אפקטיביות, הוא מרבה לקחת זריקות מחצי מרחק, ולא יודע לנצל אצ יתרון הגובה שלו בפוסט אפים נגד גרדים נמוכים.
    ואחת בעיות, שבמקום לתפוס פוזיציה קרוב לצבע, ולקבל את הכדול קרוב לטבעת, הוא מקבל את הכדור ליד קשת השלוש, והוא לא מספיק חזק לדחוף את הגארדים , אז הוא זורק מחצי מרחק עם יד לפרצוף.

    ועוד בקשה אישית מברנדון היקר, בבקשה תזרוק יותר מ3, אפילו עם יחמיץ, שיקח 4-5 שלושות למשחק יעשה פלאים לו ולקבוצה – עוד פעם, אימון אימון אימון.

    לסיכום,
    אני ממשיך להיות אופטימי, בול לאט לאט תופס מוג'ו, קוזמה התחיל למסור ולשמור קמצ פחות רע, וההגנה בכללי – קרדיט גדול לאינגאם ובול stepped up, ומקגי כמובן.

    לאט לאט הברגים התחברו והלייקרס ימשיכו להיראות יותר טוב.

    ד"א,

    הריצה אתמול ברבע הרביעי הייתה בגלל לברון שלקח על עצמו את המשחק, דווקא ברבע ה3 הרגישו את החיסרון של אינגראם.
    שבסיטואציה דומה אני חושב שני משחקים לפני, התשלט על המשחק ברבע השלישי ושמר את הלייקרס במשחק.

  19. נהדר! הנרי אונגר הנערץ. הייתי מתפלח להרצאות שלו על קולנוע ופילוסופיה למרות שלא הייתי סטודנט

  20. סיקור מצוין! תודה!

    בזמן האחרון הסיקורים מהמגרש מתחילים לקבל צורה וסגנון מאד מעניינים

  21. מצויין. יש שיפור אצלך מכתבה לכתבה ואני אוהב את זה. מבחינת הכתבה עצמה:

    חבל לי שדרוזן לא זורק מהשלוש כמו בשנה שעברה. אשתקד זרק 3.6 פעמים בערב, העונה 1.7. השפעה של הקבוצה וחבל כי זאת זריקה אפקטיבית בהרבה. ברגע שיזרוק יותר שלשות גם אולדריג' ישתפר כי המיד-ריינג' יהיה פנוי יותר, כמו שאמרת יש שם פקק. אחלה זווית בקשר לג'יימס (גם בצילום וגם בכתבה עצמה)

  22. תודה על הכתבה היפה. לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שנהנתי לראות משחק של סן אנטוניו – אפילו עם קוואי – לטעמי קבוצה די אפורה (לא רק ה צבעי התלבושת שלהם). אם יש כמה משחקים במקביל אני בדרך כלל מעדיף לא להתבאס במשחק שלהם. הם קבוצה סולידית אך חסרת ברק (לפחות מאז שדנקן פרש).

  23. סגנון הכתיבה מצויין, והכתבה מושקעת, בהחלט מהנה.
    חייב לציין שיש הרבה אי דיוקים, לגבי ההגנה של לברון והלייקרס, אפילו במשפט שאומר שלברון לא מנצח את הווריורס (קרה, עובדה).
    ההייטריות מצד אחד, והתעופה על הווריורס וקרי מהצד השני, לא נחשבות בעיני אינטליגנטיות, ומפריעות.

    1. אז לא אינטליגנטי. כתבתי משפט אחד שבו הזכרתי את הווריורס, ובעיניי גם היה די משעשע.
      לא טוב לך, לא נורא.

      בכל מקרה, תודה לכולם.

  24. אחלה פוסט תודה!

  25. הראיון עם פופ בסוף ענק, תודה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט