הטווס ואני יצאנו למצוא את דטרויט אבל היא לא היתה שם / קרע במיניסחוס

הטווס ואני יצאנו למצוא את דטרויט אבל היא לא היתה שם / קרע במיניסחוס

אז הפעם נסעתי לדטרויט לראות את הטווס העל קולי. שוב שימשתי כקמע עבורו וכתוצאה מכך שוב הוא לא נדרש לשחק ברבע הרביעי. אם הוא רק היה יודע שזה בזכותי…

נסיעה של שלוש שעות שאותה העברתי בשיחות עם ההורים וחברים מהארץ טסה לי אבל מסתבר שאני לא מורגל בדיבורים מרובים ושהגעתי לפרברי העיר כאב לי הראש. לא שאני נזיר כאן אבל וואלה, בתור עקרת בית לא יוצא לי לדבר המון ורוב המילים שכבר יוצאות לי מהפה מופנות לבנותיי והמשפטים שמרכיבות המילים הם מנטרות שכל הזמן חוזרות על עצמן- "לתת ידיים שיורדים לכביש", "קודם אוכלים סלט ורק בסוף מקבלים קינוח", "טלוויזיה רק אחרי שיעורי בית", "לא לריב", "לא לצעוק", "מה אתן רוצות לאכול?", "תנעלו נעליים", שימו מעילים", "לצחצח שיניים", "לא לדקור את הכלב" וכו'. בכל מקרה רשמתי לעצמי שלחפור במשך שלוש שעות ברציפות כרגע קצת גדול עלי, אני לא בכושר.

המכשיר מסמן לי לצאת במחלף הבא אבל איפה העיר הגדולה? כל שרואים זה מבני לבנים רעועים בני חמש קומות ועשן. ברמזור, כמובן, הומלס שלהפתעתי לא ניגש לחלונות הרכבים אלא ממתין בנימוס על המדרכה לנהגים שיסמנו לו לגשת אליהם. הגעתי לחניה שלוש שעות לפני המשחק ולאכזבתי הרבה מחירה עמד על 45$. שאלתי מקומי אם הוא יודע אם החניות הרחוקות יותר זולות יותר והוא אמר לי שלא מומלץ בכלל להתרחק מההיכל. בחרתי להקשיב לעצתו, גם בגלל שאני יוצא בדרך כלל רק איזה שעה וחצי לאחר תום המשחק והאזור באמת היה נראה לא סימפטי, וגם בגלל שלא רציתי להחמיץ את החימום של הצ'יטה הטווסית. אם אישתי תדע ששילמתי 45$ על חניה זה יהיה הטור האחרון שלי בוודאות, למזלי, מכיוון שעברית היא לא שפת אימה היא לא קוראת את טורי ואני מבקש מהקוראים לא להשטנקר.

שילמתי את הקנס, החנתי את הרכב וניגשתי לתא המטען להוציא את השקית עם בגדי העבודה. השקית לא בתא המטען, גם לא במושב האחורי וגם לא במושב הקידמי. פאק פאק פאק! אין לי מכנסיים. אני עם פאקינג טריינינג בורדו עם פס שחור ולבן ואיזה לוגו מגוחך שסבא שלי היה מתבייש להראות איתו מחוץ לבית. איך עשית את זה?! אתה הולך להתייצב מול הטווס, מה נסגר איתך? אפשר לנסוע לוולמארט הקרוב אבל אז אני מפסיד את החימום וזורק עוד כסף, לא אין מצב. בסוף הורדתי את כל השכבות חוץ מהטי שירט ולבשתי את המעיל ורכסתי אותו. המעיל לפחות מסתיר את החלק העליון של הפדיחה שלי אני רק מקווה שלא יהיה לי חם מידי בתוך האולם. ככה צעדתי אל כניסת העיתונאים. כובע צמר, מעיל, צעיף וטריינינג של סבא. די אף אחד לא ישים לב, את מי זה מעניין בכלל? אז מה אם אני נראה כמו הומלס אולי יחשבו שאני היפסטר. לא, אני לא נכנס ככה. יאללה חלאס, זה הכל בראש שלך, כנס כבר, ראס מחכה במילא ישימו אותך בקומה האחרונה צמוד לתקרה כמו שהיה ב-DC.

נציגת הקבוצה הייתה לבבית ביותר ואני בפנים. וואו! זה לא אולם, זה היכל. אני נשאב פנימה דרך אחד הפתחים ועומד שמוט לסת באחד היציעים. היכל מרשים, יפה וחדש (עונה שנייה). עדיין המום מפלס את דרכי אל הפרקט דרך היציעים ובהגיעי מטה שוב עוצר ומתבונן סביב בהשתאות.

863M$, שנתיים וחצי בניה, 20.5K צופים

יצאתי מהמנהרה למצוא את את חדרי ההלבשה ואת חדר העיתונאים. מצאתי את חדר העיתונאים, הוא היה גדול ומרווח עם מלא אוכל, שתייה ואפילו עוגיות. הצצתי והתחפפתי מהר לפני שמישהו יצלם אותי עם טריינינג. מחוץ לחדר ההלבשה של אוקייסי נאמר לי שהקבוצה כבר הגיעה ומיהרתי שוב לפרקט לארוב לטווס שיעלה להתחמם, שכן, הוא חמק ממני ב-DC ובקליבלנד הוא בכלל לא שיחק. בדרך לפרקט ראיתי את זה:

לא, אין זמן עכשיו לבדוק אם זה פתוח, תמשיך במשימה

חזרתי לפרקט ונעמדתי בין השורה הראשונה לשנייה כך שפלג גופי התחתון מוסתר, לפחות חלקית, על ידי שורת הכיסאות והתחלתי לצלם. ראשוני השחקנים כבר על הפרקט.

עשיתי אחד כזה בניסיון לקלוט את ההיכל:

ועוד אחד בו ניסיתי לתזמן את התנועה של המצלמה עם התנועה של השחקן (ברטון):

אחרי כמה דקות בלי הרבה טקס בישבן הוא עלה לפרקט, ניגש לשולחן המזכירות, הוציא משם שטיח חדש עם לוגו של הפיסטונס, קרע את השקית והניח אותו במקומו (ליד שולחן המזכירות ומאחורי הקו), דרך עליו ושפשף בו את סוליות נעליו ואז התחיל את החימום.

הוא כאן, תנשום.
יאללה, עבור לוידאו

צילמתי לא מעט שוטים, אשתף את שלושת המוצלחים. הראשון הוא מה שנקרא FULL SHOT:

את השוט הבא לקח לי כמה ניסיונות עד שיצא טוב, למזלי הוא חזר על המהלך עוד ועוד:

את השוט האחרון אהבתי בגלל שהמקהלה מתחממת ברקע עם שירת ההמנון ושינויי הפוקוס יצאו כאילו הם תוזמנו מראש במיזנסצנה שכזאת:

ראס סיים ובלייק עלה בצד שני, עברתי במהירות לשם ואתן גם לו את הכבוד שכן הוא היחיד מבין חברי קבוצתו שבא לעבוד באותו ערב:

הילד אשכרה ג'ינג'י
תגיד ת'אמת, דראמונד גורם לך להתגעגע לג'ורדן?
חוזה מעלה דופק

אחרי בלייק עלה דראמונד, ומה ששמתי לב לגבי החימום של הסנטר ורציתי לחלוק איתכם זה שחצי מהחימום שלו הוא הקדיש לזריקות מהשלוש וזה עשה לי די עצוב. היום כמעט לכולם יש אור ירוק וריבאונד התקפה כבר לא מעניין, סקאוט אחד טען בפני שריבאונד התקפה בליגה הוא בשפל של ארבעים שנה (אשמח אם מישהו יכול לאשר או להפריך) ואפילו פופ התחיל לבכות שהמשחק נהיה משעמם.

הנה שאר החברה של אוקייסי, את ג'ורג' לא צילמתי, הוא עלה מאוחר מידי וכבר ישבתי במקום מכסה את מכנסי במפת השולחן.

the real aquaman
ג'רמי אתה לא בפוקוס היום
נואל הוא אטריה רצינית
דניס – הגניבה של אוקלהומה

טוב אין ברירה, אני חייב להיכנס לחדר עיתונאים לבדוק באיזה חור תקעו אותי. נכנסתי בזריזות מבלי ליצור קשר עין עם איש ואיתרתי את הרשימה, היה כתוב יציע 103 שורה 2. אוקיי, 103 זה לא בציפורים זה כבר נחמד. חזרתי לפרקט מחפש את 103, הנה הוא ממש מאחורי הסל אבל אני לא רואה שולחנות של עיתונאים בקצה היציע אלא רק בחלקו הקידמי. רגע יכול להיות שאני…? לא יכול להיות. יש שתי שורות מקדימה וזהו, אין בהמשך עוד שורות. יכול להיות? שתי השורות המדוברות הם חמישה מטרים מהפרקט בערך, ביניהם לבין הפרקט מפרידות רק שלוש שורות, אין מצב ששמו אותי כאן. אני הולך לשורה השנייה ובודק את השמות המודבקים על השולחן. כן. משפשף את עיני, עדיין כן. הנה השם שלי, פאק מי, אני לא מאמין, אני 5 מטר מהפאקינג פרקט, איך זה קרה? חשבתי שדטרויט מעניינת השנה, הם לא יודעים שאני ליצן? המדבקה משמאלי היא של פוקס ניוז דטרויט ומימיני אן.בי.סי ספורט, אלו שני גופי שידור מהכי גדולים שיש. לא האמנתי בחלומותיי הוורודים שככה יפנקו אותי. אני יכול לראות את המשחק בלי משקפיים (לא באמת). טוב, שב מהר לפני שאנשי המקצוע מגיעים עם החליפות בזמן שאתה בתחפושת של הומלס. התיישבתי ונכנסתי עם הכיסא עמוק פנימה, בלי להוריד את המעיל ומאותו רגע לא קמתי יותר עד לסיום המשחק.

איזה לוגו
הכי קרוב שישבתי עד היום, אבל מה זה העמוד הזה?
מצא את ההבדלים

 

ניהלו שיחה קרוב לעשרים דקות, הלו! גם אני אירופאי, אה לא.

חיכיתי עוד שלושת רבעי שעה בערך ואז שתי הקבוצות עלו לחימום האחרון של כל השחקנים ביחד. ראס מוביל בראש פורץ למגרש, מצב רוח בשמים, מחלק כיפים לכולם, זורק קצת ואז מתיישב על הספסל ורוקד ורוקד:

רקד ושר איזה רבע שעה

לאחר הצגת השחקנים לשמחתי סילקו את העמוד השחור, הוא שימש כלהביור בעת ההצגה.

שריקת הפתיחה

בכדור הפתיחה המארחת זכתה וזה היה פחות או יותר ההישג הכי גדול של הפיסטונס בערב זה כי מיד לאחר מכן אוקייסי העבירו אותם סדנת הגנה וזה היה ממש מרענן. אדאמס העלים את דרמונד וראס העלים את ג'קסון. בלייק היחיד שנלחם עם טיפה עזרה מברוס בראון אבל זה ממש לא הספיק. ברבע השלישי היתרון של אוקייסי צמח ל-25 ויותר בזמן שקייסי קיבל שיתוק אחרי שכבר לקח שני פסקי זמן בתחילת הרבע וראס רקד לקהל בכל פעם ששחקן אוקייסי זרק עונשין. ברבע הרביעי, גארבג', ראס ישב, כהרגלו, בקצה הספסל והריץ צחוקים עם אוהדים ועם חבריו לקבוצה.

לאורך כל המשחק, ארבעה אוהדי דטרויט שישבו בשורה מאחורי לא הפסיקו לשתות ולהעיר הערות בקולי קולות. הרבה מההערות שלהם היו במקום וחלקן היו מצחיקות – הן כינו את אדאמס "7 פוט סטיבן סיגל" ואחד מהם התערב שהוא יכול לנצח את ריימונד פלטון באחד על אחד. כמו שפלטון נראה מבחינה גופנית זה טיעון לגמרי הגיוני. שתי דקות לסיום ביקשתי לשאול אותם מספר שאלות והם זרמו. TAKE A LOOK:

 

אניח כאן את הראיונות מחדר ההלבשה של אוקייסי, אספר לכם שהנסיעה הביתה זרמה יופי, מצאתי תחנה שנקראת classic vinyl שמשדרת הרבה רוק קלאסי והכבישים היו יבשים ואאחל לכם יום טוב כי אני חייב כבר ללכת לישון (כמעט 4:00 אצלי).

קרע אאוט

לפוסט הזה יש 63 תגובות

    1. נפלא מהמילה הראשונה עד האחרונה. וואללה, הופס מתחיל לקבל שם ב-NBA! סחטן על המושב. שורה חמישית, הא?כמו בימים שכתבתי לידיעות ומעריב. וואללה שיצרנו לעצמנו שם וזה בגלל כתבי החוץ שעושים אחלה של עבודה.
      אלעד, זהו סיקור שלא יכול להיות טוב ממנו בגלל הכל, וכמובן הסרטונים והתמונות.
      כשאתה בא למשחק אתה בא לעבוד. אני מקווה רק שלא נסעת עד דטרויט במיוחד בשבילנו. קליבלנד – דטרויט? חתיכת דרך. כמו ממטולה לבאר שבע (בקילומטראז' הרבה יותר).
      אני מוריד את הכובע!

  1. פשוט נהדר
    מזדהה איתך לחלוטין בחלק הראשון.3 שעות לדבר !!! הייתי מתחרפן.
    היום הסלולרי שלי משמש לשיוחת רק ל3 וחצי אנשים
    אשתי,אמא שלי חבר נודניק שלא מבים שהיום מתכתבים ולא מדברים והחצי זה הילד הגדול כאשר הוא צריך ממני משהו

    1. תודה יניב,

      דווקא חסרות לי השיחות עם חברים פשוט היתה לי מנת יתר.

      תמסור לילד שאתה לא כספומט/נהג מונית ושימצא עבודה

  2. פשוט נהדר. אולם נפלא קיבלו בדטרויט ואולי השנה גם יקבלו פלייאוף. לא ציפיתי שנפרק אותם. הייתי שואל את אדאמס אם הוא יוצא למסע בקוטב עם הלבוש הזה, מה זה?

    1. תודה ולדי. הפירוק באמת היה מפתיע שני הקבוצות הגיעו עם מאזן כמעט זהה אבל אחת מהמערב..

      לגבי אדאמס מישהו כתב בהערות בסרטון שעם תום הראיון הוא חוזר לביתו בהרים

  3. חח הרגת אותי קרע. עכשיו מובן למה אין אוהדים במשחקי הפיסטונס. הונילים מפחדים מהאזור הלא סימפטי שתיארת והעדפת לשלם 45 דולר לחניה.

    עם הטרנינג יכלת לומר זה האופנה החדשה של ראס 🙂

  4. קרע!
    גדול!!
    אחלה כתיבה, תביא את המייל של האישה היא חייבת לקרוא ולשלוח אתך לעסוק בכתיבה…באמת ממש טוב
    וראסל…איזה טיפוס…

  5. מעולה, כיף לך וכיף לנו.
    האם עניין החניה הוא באמת גזירת גורל? מסופקני. אין היום אפליקציות שאמורות לעזור?

  6. נפלא מהמילה הראשונה עד האחרונה. וואללה, הופס מתחיל לקבל שם ב-NBA! סחטן על המושב. שורה חמישית, הא?כמו בימים שכתבתי לידיעות ומעריב. וואללה שיצרנו לעצמנו שם וזה בגלל כתבי החוץ שעושים אחלה של עבודה.
    אלעד, זהו סיקור שלא יכול להיות טוב ממנו בגלל הכל, וכמובן הסרטונים והתמונות.
    כשאתה בא למשחק אתה בא לעבוד. אני מקווה רק שלא נסעת עד דטרויט במיוחד בשבילנו. קליבלנד – דטרויט? חתיכת דרך. כמו ממטולה לבאר שבע (בקילומטראז' הרבה יותר).
    אני מוריד את הכובע!

  7. מל, לא צריך להתהדר בנוצות של טווס (אפרופו הפוסט המדהים של אלעד). איטס פריקינג דיטרויט! בסטייפלס סנטר אלעד היה מקבל במקרה הטוב כיסא קרוב לגג האולם ליד סו קולד כתבים משנחאי וטימבקטו. הכל עניין של פרופורציות

  8. מר מנחם לס הדוקטור הזקן….
    מאיפה אתה מביא את האנשים האלה???
    כתיבה נהדרת, תמונות משובחות, תיאורים שמכניסים אותך לאולם ולאווירה.
    מעולם לא חשתי כה מחובר לליגה כפי שאתר הופס וכותביו עושים.

  9. נהדר, כתוב לעילא ולעילא.
    הסרטונים מעולים כתמיד, אבל כמה מהתמונות סטילס פשוט הפילו אותי. אחת התמונות של ראס יכולה להיות שלט חוצות.
    רק שתדע, ריבוי כשרונות זו תכונה די מרגיזה 😀

  10. גדול גדול גדול
    מהתמונות הנפלאות
    מהראיון הכי אמיתי ונכון עם 4 המוסקטרים שנותנים את הריח והטעם של דאונטאון דטרויט
    וכמובן אי אפשר בלי הנצר האחרון למשפחת אדאמס. מאורי אמיתי.

    הצ'יטה, כבודה במקומה מונח – כמה הבנאדם צריך להיות גדול שמו הגדול מה76 האגדית של שנות ה- 80 יחמם אותך

    תרשמו מה אני אומר: זאת השנה של OKC. ביום בהיר אפשר לראות אותם בגמר המערב.

  11. חזק ביותר! אולי תמשיך להגיע עם טריינינג למשחקים. זה ימתג אותך בתור הביג לבובסקי של הNBA, מה שלא נראה רחוק מהאמת 😉

להגיב על ראובן לבטל

סגירת תפריט