סך כל ריצותיו – סיכום משחק 4 / דור בלוך

גבור המשחק שלי!

אז שוב לא היה לנו משחק צמוד, שוב אחד המאמנים זרק את המגבת ברבע הרביעי, הפעם זה היה הפופ.

אפשר לנתח את המשחק הזה, כמו את כל הסדרה הזאת מכל מני היבטים אבל כמי שחושב שלפעמים מסבכים את משחק הכדורסל יותר מדי, נראה לי שעד כה הניתוח של הנצחונות בסידרה הזאת מעלה מסקנה פשוטה למדי:

הסידרה הזאת מוכרעת על ריבאונדים וחטיפות (לרבות בלוקים), שתי סטטיסטיקות קלאסיות של מאמץ, כל השאר הוא פחות או יותר קבוע. כשמיאמי מצליחה להשיג שוויון או יתרון בריבאונדים, ויתרון בחטיפות/בלוקים היא מנצחת ולהיפך.

שלא במקרה, הקבוצה שהשיגה את היתרון הזה הייתה בכל המשחקים הקבוצה שחייבת לנצח (חוץ מהמשחק הראשון בו עוד לא היה אפשר לקבוע מי חייבת לנצח), והלילה לא היה יוצא מן הכלל בעניין הזה, מיאמי הגיעה עם הגב לקיר ועשתה את מה שהיא הייתה צריכה לעשות.

עכשיו ברשותכם, בואו נרד לפרטים, ונעשה את זה דרך breakdown של הריצות שהובילו אותנו לתוצאה הסופית, שתיים של סן אנטוניו ושתיים של מיאמי.

ריצה ראשונה – ס"א עולה ל-10 הפרש:

ספולסטרה ניסה להפתיע עם מילר, לפופ לקח 40 שניות לקלוט את המיסמאץ' ולהכניס את ניל במקום ספליטר. היתר היה המשך ישיר של המשחק הקודם עם חדירות והוצאות כדור של ס"א.

כמו כן, אני חושב שהפציעה של פרקר הייתה דווקא בראש של שחקני מיאמי, כשהם נתנו לו עוד כמה ס"מ יותר מהרגיל ופרקר ניצל את זה למחצית ראשונה נהדרת. אגב, לכל הטוענים שהפציעה של פרקר הייתה הצגה ראוי לציין שהוא קיבל 2-3 דקות מנוחה ברבע יותר מאשר כרגיל ולמעשה במידה מסויימת הדקות האלה הן שהכריעו את המשחק.

ריצה שנייה – מיאמי משווה ועולה ל-10:

בנקןדה הזאת ראוי לציין ששתי הקבוצות עשו התאמות ברוטציה לעומת שלושת המשחקים הראשונים. אנדרסן לא שיחק, בטייה קיבל דקות, אבל לא הצליח באמת להשפיע על המשחק. גם האסלם וצ'למארס אגב עדיין לא קיימים כאן והם למעשה השאירו את השלישייה הגדולה + ריי אלן לבד במשחק הזה. האם זה יספיק להמשך הסידרה? לטעמי לא. הם צריכים תרומה משחקן נוסף.

בס"א ראינו הרבה דקות לדיאו שהיה טוב ונחזור אליו עוד בהמשך, כמו כן לא מעט דקות לג'וזף אבל זאת התאמה שנבעה בעיקר מהפציעה של פרקר.

בריצה הזאת ראינו את מיאמי מיישמת את כל מה שכל הכותבים כאן מתחננים בפניה לעשות כל הסדרה. לברון ווייד אגרסיבים והולכים פנימה. בוש כבר לא אלרגי לצבע, הוא נכנס פנימה ועושה נקודות. ברגע שלברון השיג שלושה ליי אפס ונכנס למשחק כבר היה קשה לעצור אותו גם בקליעה מבחוץ.

מיאמי במיטבה

היכולת של ווייד היתה מצוינת אבל לא שונה מהותית מהמחציות הראשונות במשחקים האחרים, השאלה הייתה לאורך כל הדרך, האם הוא מסוגל להמשיך כך גם במחצית השנייה (ספוילר: כן).

הסיפור של הריצה הזאת היה ההגנה. מיאמי עברה על החסימות באגרסיביות, כיווצה על דנקן בצורה פנטסטית, ויצאה לקלעים באופן שהוציא לגרין את הביטחון אחרי השלשה הראשונה. הוא עדיין קלע באחוזים נהדרים, אבל נמנע מלזרוק הרבה כמו במשחק 3. מיאמי קלטה שס"א נכנסת פנימה כדי להוציא החוצה ולכן מיקדה את השמירה בנתיבי המסירה ולא במניעת הזריקה מבפנים, זה הוביל לכמה חטיפות ומתפרצות קלות שיצרו את היתרון.

אז מיאמי הלכה חזק פנימה והשיגה נקודות, לחצה בהגנה ויצאה למתפרצות, אבל כנראה שכל זה לא היה עובד באותה אפקטיביות אם לא דקות המנוחה הרבות שפרקר קיבל ובילגנו את ההתקפה של סן אנטוניו.

במשחק 4 לברון ווייד שיחקו 10 דקות יותר מדנקן ופרקר, זה עשוי להתנקם במיאמי במשחק 5.

היה מוזר לראות את דנקן הערב, הוא היה אדיש, נחסם, איבד כדורים ובעיקר לא היה נייד. יכול להיות לשחקן יום רע בקליעה, או שהגנה קבוצתית טובה מקשה עליו, אבל חוסר הניידות של דנקן הייתה תלויה בו ורק בו. העובדה שהוא היה תקוע כמו בול עץ רוב הזמן, והיציאה שלו לחסימות הייתה חסרת חשק השפיעה מאוד על כל המשחק הקבוצתי של סן אנטוניו והקלה על ההגנה של מיאמי.

ריצה שלישית – ס"א משווה:

ההפתעה של המשחק מבחינת פופ הייתה השימוש המוגבר בדיאו שקיבל 11 דקות וגמר עם 9 נקודות, הוא לא פחד להיכנס לצבע ועשה שם דברים יפים, שדנקן ולנארד הצליחו פחות לעשות לאורך רוב המשחק.

פרקר חזר ולא במפתיע המשחק של סן אנטוניו קיבל צורה, הפעם במקום לחפש את ההוצאה החוצה בכל פעם, לאור העובדה שמיאמי לראשונה בסידרה שמרה הגנת פרימטר ראויה, פרקר התחיל לחדור ולסיים בעצמו או לתת מסירה קצרה לגבוהים, וזה נגמר בכמה נקודות קלות לסן אנטוניו שהחזירו אותם למשחק ולשוויון לקראת המחצית.

ריצה רביעית ואחרונה – מיאמי גומרת את המשחק, פופ משליח את המגבת:

הריצה שהתחילה ברבע השלישי מסתיימת ברביעי עם משחק על של וייד, והגנה גדולה של כולם.

ג'ינובלי קטסטרופה, מחרב את המשחק הקבוצתי, פופ משאיר אותו כדי לנסות להכניס אותו לסידרה אליה הוא למעשה עוד לא הגיע, זה מתכתב עם התחושה הכללית שסן אנטוניו ראתה במשחק הזה ניצחון שהוא nice to have, לא חובה להשיג אותו, בעוד מיאמי באה להילחם על המורשת שלה. אם לא שתי שלשות פסיכיות של גארי ניל זה נגמר הרבה קודם.

5 דקות לסיום פופ הוריד את פרקר, העלה את בלייר ואותת שזה נגמר, אף קבוצה לא ניצחה פעמיים רצוף, סן אנטוניו תהיה חייבת לנצח את משחק 5, ולנו הובטח משחק 6, לפחות.

מה שלמדנו לקראת המשחק החמישי הוא כמה שסן אנטוניו באמת תלויה ביכולת ריכוז המשחק של פרקר, וכמה ג'וזף עדיין לא בשל. למדנו שדנקן הוא עדיין בורג חיוני וכשהוא לא נייד מספיק הוא הופך את החיים של ההגנה של מיאמי לקלים, וכשההגנה של מיאמי מונעת ריבאונד התקפה ויוצרת חטיפות, מיאמי טסה בצד השני, וייד ולברון צוברים ביטחון ואז הכל הופך להיות יותר קל.

מילה על ריי אלן שקלע את 10 הנקודות הראשונות שלו בלי אף שלשה, והוכיח שהתרומה שלו למיאמי השנה עשויה להיות מכריעה, ושהוא לא רק קלע גדול אלא יש לו גם כלים אחרים.

בסופו של דבר במעבר למחצית השנייה של הסדרה, זאת חזרה להיות הסדרה של השלושה הגדולים נגד השלושה הגדולים, היום לברון וייד ובוש דרסו את טימי פרקר ומאנו, האם זה יימשך כך גם במשחק 5? יהיה מרתק לגלות.

לברון אחר לחלוטין

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. כבר מזמן כתבתי (ואני מאמין בזה בכל ליבי ובלי כל שטויות של 'הפלח הוא בולשביק) שפופוביץ' הוא מאמן אולי הטוב מכולם בהכנת קבוצה, יצירת תרגילים, וכו'. אבל הוא ממש מאמן בינוני ומטה – ואמש ממש גרוע!) בניהול משחק.
    מאנו ג'ינובלי הוא דוגמא אחת. אבל יותר גרוע הוא ספליטר. הרמה של המשחק ממש מעליו והוא אפס, אפס ממש. יש לפלח את דחואן בלייר: פייטר לא נורמלי; גיימר מגן העדן. הרי חצי עונה הוא העלה אותו בחמישייה.

    אם בלייר היה משחק במקום ספליטר – ובלייר לא פוחד משום דבר ומשחק גמר לא מגרד לו אפילו – סיפור המשחק, וסיפור כל הסידרה, היה יכול להיות אחר לחלוטין.

    פה פופוביץ' מפשל בגדול!

  2. דבר נוסף: ספואלטרה לא הכניס את כריס אנדרסן אפילו לדקה אחת. לדעתי הוא רצה לשחק רק עם שחקנים משופשפים שהיו שם ועשו זאת (כולם מלבד נוריס קול, אבל נוריס קול הוא צעיר כזה בטוח בעצמו שספו סומך עליו לחלוטין, ובכלל, הוא כבר היה שם).
    אמש ראו את ההבדל בין המבוגרים המנוסים וצעירי הספארס כמו דני גרין, קאווי לנארד, וניל – שאפילו שהם "בסדר" הם לא מצליחים להעביר את יכולתם מדרגה אחת יותר גבוה.
    המשחק השלישי הוא לא דוגמא כי מיאמי היתה נוראית בהגנה, וכל השלושה הם POST UP SHOOTERS. שים אותם לבד – הם יקברו שלשה. אבל שמור עליהם צמוד – והם טירונים מדי ליצור כמו שאמש יצרו כל וותיקי מיאמי!

    1. בינתיים ה-"לא מבין גדול" צודק בכל מה שהוא אומר, ואתה לא מפסיק עם שטויות הניקס שלך כששום דבר שניבאת לא התקיים. ובמקום להיעלם כפי שהבטחת, אתה ממשיך להופיע ולעשות צחוק מעצמך עם תגובותיך

          1. אז אולי ל ״דנבר תהיה אלופת המערב״
            לס צודק בערך בחמישים אחוז (אולי קצת פחות) כמוני וכמו כל אחד אחר. תאמין לי שאם הוא היה צודק אפילו ב51 אחוז, הוא לא היה כותב בלוגים אלא נוסע לווגאס

        1. אלעד למה אתה נכנס לזה בכלל? תתעלם מההקנטות ותוכל להינות פה מכותבים טובים ואנשים שאוהבים ומבינים בכדורסל (גם ממי שמנחם נהנה לכנות חסרי מושג והחדש- בינוניים)

  3. סיקור מעולה. דור עוד משהו שהייתי מציין על ההגנה של מיאמי שניצחה להם את המשחק היא הסוויצ'ים האוטומטים בפיק נ רול ובתרגילי החסימות שזה מה שניצח לסן אנטוניו את המשחק הקודם ואתמול כמעט והושתק לגמרי. אבל לגמרי מסכים- כל הניתוחים על המאמנים ותרגילים הם בשביל הכיף שלנו. כשהשחקנים באמת רוצים וקופצים לכל לוס בול המשחק שלהם. נקודה.

  4. מיאמי עשתה את מה שרשמתי.ירדה נמוך.הרכב בינוני אתלטי של לברון מילר ובטיה שעושה סוויצים .דאנקן כמה שגדול כבר לו אותו טנק, שחופר אלא יותר חצי מרחק.הגנה אתלטית זריזה ששולחת ידיים טוב זה היה תענוג לראות אותם.
    התקפית וויד ולברון פשוט צלפו גאמפים בקלות וזה פתח להם תמשחק.בוש התחיל לרדת למטה והזריקות חצי מרחק זה בונוס.
    קשה לי להאמין שהשלישיה תביא עוד משחק כזה .מצד שני צאלמרס היה חושך אז לא הכל נורא למיאמי.

  5. אני חייב לומר מילה טובה על דוקטור לס שהוא לא מתהולל ולא מתנפל על כל גולשי האנטי של מיאמי היט באתר בסגנון "נו? לא אמרתי לכם? צה יש לכם לומר עכשיו?". כל הכבוד פרופ'!

  6. אחת הסיבות להפסד פרט למשחק הנוראי של ג'ינובילי , וההתעלות של ווייד היתה העובדה שפופוביץ' התאים את הקבוצה שלו להיט במקום לשחק את המשחק שלו ולנסות להכאיב להיט היכן שהם חלשים וזה מתחת לסל. באמת שאני לא מבין איך הוא לא ניסה יותר לשחק עם שני גבוהים ולנצל את יתרון הגובה והמסה . , הפחד מפני המהירות של ההיט עשה את שלו.

  7. ספליטר זה חתיכת בעיה. סנטר שלא מפסיק לחטוף גגות. ממש עלוב!!
    בנקודה הזאת הדוק צודק לגמרי. צריך לנסות את בלייר במקומו. הוא לא יכול להיות גרוע יותר

  8. סאן אנטוניו עם פארקר, זה לא אותה קבוצה כשהוא על הספסל.
    כל פעם שהוא ירד וג׳וסף עלה במקומו, מאנו ניהל את המשחק. ומאנו אחד הטובים ב-NBA במסירה אחרי פיק אנד רול. רק השד יודע איך הוא מוסר את זה. אבל חוץ מהתרגיל הזה, אין לסאן אנטוניו הרבה מה להציע. פארקר הוא זה שמצופף את ההגנה כשהוא חודר, ויש אפשרות להוציא לקלעים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט