האגף לשיקום אסירים: סיכום שבוע ב-NFL/ שחר דלאל

אחרי הפסקה של שבוע המדור חוזר בשיא הכוח במטרה להשיג את המיקום הטוב ביותר לקראת הפלייאוף. כפי שחברי לצוות הפוטבול כבר ציינו, תמונת הפלייאוף מתחילה להתבהר ואפילו דלאלס חזרו למירוץ שאולי ישאיר את ג'ייסון גראט בתפקיד לעוד עונה משמימה. יש לנו הרבה חומר להשלים, אז קדימה לעבודה.

 

האיש שאף אחד לא רצה

הסיפור המרכזי של השבוע התרחש הרבה אחרי שהמשחקים הסתיימו, והוכיח שוב – בפעם המי יודע כמה – את הסטנדרט הכפול שמתקיים ב-NFL. הליגה שדואגת להציג את עצמה שוב ושוב כפטריוטית וכצפיית חובה לכל המשפחה, נופלת שוב ושוב במקומות שבאמת זה משנה.

וושינגטון, שנחשבת לאחת הקבוצות השנואות בארה"ב בשל סיבות רבות מספור, החליטה להגיש בקשת ווייברס על רובן פוסטר, ששוחרר ערב המחזור על ידי סן פרנסיסקו בגלל אלימות נגד נשים.

סניידר. הבעלים המושמץ בליגה

הליינבקר המוכשר שהג'נרל מנג'ר ג'ון לינץ' הבהיר שהיה מוכן לבחור בו במקום השלישי בדראפט, התדרדר לסוף הסיבוב הראשון ב-2017 בשל בעיות מחוץ למגרש ונעצר כבר שלוש פעמים מאז כניסתו למקצוענים. הוויתור עליו לא היה קל, אבל בהחלט היה מתבקש לאור העובדות החמורות.

אך לא כך חשבו בבירת ארה"ב. המועדון המושמץ, שמאז ההצלחות בשנות ה-80 התפרסם בעיקר בבזבוז כסף אין סופי ובכישלונות על המגרש (וזה מבלי להזכיר את שם הקבוצה), היה היחיד שהיה מוכן להמר על פוסטר וספג מיד את האש מרגע פרסום הידיעה.

ההחלטה עצמה היתה שערורייתית, אך התגובה של וושינגטון לביקורת היתה שערורייתית עוד יותר. "אנחנו מודעים לבעייתיות בהחלטה שלנו", נכתב בהודעה הרשמית. "אבל החלטנו לבדוק את המצב של רובן לעומק כשהוא שחקן המועדון. דיברנו עם חברים שלו לאוניברסיטת אלבמה ושל שחקנים בקבוצה והם היו חיוביות באופן גורף".

הטענה הזאת, שנראתה תלושה גם ברגע הפרסום, הוחלשה אף יותר כאשר שחקני הקבוצה ששיחקו בקרימזון טייד הוציאו הודעות פרטיות שמבהירות שלא היתה כלל התייעצות איתם בטרם התקבלה ההחלטה.

יש לציין שפוסטר לא יהיה השחקן הראשון שהושעה על ידי הליגה והגיע מאוחר יותר לבירה, כאשר הבעלים דן סיינדר הוכיח לא אחת את היחס הרופף שלו למשמעת או לייצוגיות מאז רכש את המועדון ב-1999, אך במקרה הזה בהחלט היתה חציית קו אדום.

עם זאת, את השאלות לא צריך להפנות רק לוושינגטון. המהלך הזה בוצע, לכאורה, לאור ההבנה שהליגה תאפשר לו לשחק. מאז כמובן הבטיחו בקבוצה שהוא לא יילבש את מדיה כל עוד החקירה המשטרתית לא תושלם, אך ראוי לשאול עוד איזה ארגון בעולם היה מעסיק עובד שהואשם מתחילת השנה פעמיים באלימות נגד נשים, אחזקת נשק ושימוש בסמים.

 

רוח התקופה

אחד הציטוטים שנחקקו לי בראש ערב פתיחת העונה היה של מתאם הגנתי בכיר שהבהיר ש"אי אפשר יותר לבנות תוכנית משחק שתעצור את התקפת היריבה" – בעיקר לאור השינוי בחוקים. אפשר רק לנסות ולהצר את צעדיה, להפעיל עליה לחץ ולקוות שהיא תעשה טעות.

הציטוט שהופיע בספורט אילוסטרייטד היה כמובן בעילום שם, אך ביטא את הלך הרוח של מאמנים רבים, ותיקים בעיקרם, שראו איך המשחק שהכירו משתנה להם מול העיניים. ההבנה כי משחק העונה בין הראמס לצ'יפס הוא רק הפתיח למה שעתיד לקרות.

פנג'יו. הבין לאן נושבת הרוח

אחת הקבוצות שהבינו לאן הרוח נושבת היא שיקאגו. הברס, שהיו בשנים האחרונות בתחתית הליגה, שמו לעצמם כיעד להשאיר את מתאם ההגנה ויק פנג'יו למרות שסביבו הוחלף כל צוות האימון. המאמן הוותיק אומנם לקח את הזמן אך לבסוף התרצה בידיעה שיש לו ביד סגל שמותאם למציאות הנוכחית ב-NFL.

פנג'יו, שהיה אחד מאדריכלי עונת הסופרבול של סן פרנסיסקו, ממשיך את העבודה המצוינת שלו גם בעיר הרוחות ומציג מערכי הגנה שנועדו להתמודד עם ההתקפות מרובות האופציות שהופיעו בשנים האחרונות בליגה.

הברס שלו מובילים את הליגה בנתון עם המתאם הגבוה ביותר לניבוי הצלחה של קבוצה – גרימת איבודים – כאשר הקבוצה כבר חטפה את הכדור 20 פעמים (וגרמה לעוד 16 פאמבלים) ואפשרה ליריבה להבקיע רק 19. נתון יוצא דופן בכל מובן, אך ייחודי אף יותר בנוף הנוכחי של הליגה.

ההגנה שלו מתבססת על חליל מאק, מתק שהגיע ממש עם פתיחת הליגה, אך נהנית בעיקר מהיכולת של שחקני הסקנדרי. שני כוכבי הקבוצה הם קייל פולר, שנמצא שני ברשימת החוטפים בליגה עם חמישה אינטרספשנים, ואדי ג'קסון שלאחר שתי עונות בלבד בליגה כבר רשם חמישה (!) טאצ'דאונים הגנתיים – נתון שאף אחד אפילו לא מתקרב אליו. הסייפטי אפילו זכה לאחרונה לתשבחות מהגדול מכולם – אד ריד – והוא מושווה אליו לא אחת.

לאחר שנים במרתף הליגה הברס סוף סוף מציגים פוטבול איכותי ולראשונה מאז שנות ה-40 של המאה הקודמת ההקפה שלהם נמצאת בחזית של הליגה. אבל למרות כל התשבוחות למאמן מאט נאג'י, הבסיס של המועדון היה ונשאר בצד השני. הזמנים יכולים להשתנות, אבל בשיקאגו תמיד ימצאו דרך להביס אותך דרך ההגנה.

 

הזדמנות שניה

אחת הבעיות הבוערות של הליגה היא בנושא פיתוח השחקנים. לאחר סגירת ליגת NFL אירופה וירידת קרנה של ליגת הארינה ליג, שחקנים שלא הצליחו בליגה בהזדמנות הראשונה שלהם בדרך כלל נפלטו ללא סיכוי לחזור, בעוד שחקנים טובים שהיו צריכים לעבור ליטוש בכלל לא קיבלו הזדמנות.

הבעיה היה חמורה בעיקר בעמדות הקווטרבק והאופנסיב ליין, אך ליגה חדשה שמה לעצמה למטרה לפתור את הבעיות הללו. ליגת ה-AAF (Alliance of American Football) תיפתח את עונתה הראשונה שבוע בדיוק לאחר הסופרבול עם שמונה קבוצות, כאשר הגמר יתקיים בלאס ווגאס.

נכון, היו ניסיונות כאלה בעבר, אך הליגה הזאת מסתמנת כמשהו שונה, כאשר בצוות הניהול ניתן למצוא את ביל פוליאן (הג'נרל מנג'ר לשעבר של אינדיאנפוליס) ושחקני עבר כמו טרוי פולומאלו, ג'רארד אלן, ג'סטין טאק והיינס וורד. במקביל, הליגה ממתגת את עצמה כליגת פיתוח, ולא תתחרה באופן ישיר ב-NFL.

הליגה קיימה ביום שלישי את הדראפט הראשון שלה, שאפשר לקבוצות לבחור רק מבין הקווטרבקים שנרשמו לליגה (הליגה משייכת את השחקנים לקבוצות לפי הקולג' בו הם שיחקו). הבחירה הראשונה בהיסטוריה היה של סן דייגו פליט, שבחרה בג'וש ג'ונסון, שבקורות החיים שלו ניתן למצוא עצירות ב-11 קבוצות NFL. עבור כל חובבי הפוטבול באשר הם, נקווה שהפעם המיזם הזה יצליח.

ריברס. איפס כוונות

הסטטיסטיקה השבועית: פיליפ ריברס קבע השבוע את שיא חדש בליגה למסירות מושלמות מפתיחת המשחק כשהשלים 25 מסירות רצופות. הוא סיים את המשחק עם 28 מ-29 בעוד הצ'ארג'רס מביסים את אריזונה 10-45.

*

משחק יום חמישי: ניו אורלינס סיינטס (1-10) אצל דאלאס קאובויס (5-6)

דרו בריס והסיינטס מגיעים למשחק הזה לאחר 10 ניצחונות רצופים שככל הנראה הבטיחו להם שבוע חופש בפלייאוף. אך הם לא מסתפקים בזה וירצו להבטיח את יתרון הביתיות עד לסופרבול, במיוחד לאור העובדה שהראמס נושפים בעורפם.

מהצד השני, המארחת שכבר החלה להתכונן לעונה הבאה התעוררה לחיים בזכות יחזקאל אליוט (1,074 יארד מתחילת העונה) ויריבותיה לבית ה-NFC מזרח. הטקסנים מגיעים עם רצף של שלוש ניצחונות משל עצמם, אך יתקשו לעשות זאת מול הגנת הריצה הטובה בליגה (3.6 יארד בלבד לנשיאה).

הימור שלי: למרות המאזן נגד הקבוצות האורחות התקפת הסיינטס לא תעצור גם בג'רי וורלד והם יוכלו לסמן עוד וי בעונה המופלאה שלהם.

אליוט. יצליח לרוץ מול הסיינטס?

 

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. אוקיי ניסיתי להתאפק אבל זה לא הולך לי יותר:
    עכשיו שהסוהר הראשי איננו אז מה הפלא שהאסירים מנהלים את הכלא?

    1. ועיקר שכחתי, סיכום מצוין כמו תמיד

      למרות שהטורים של רוזנטל בוואלה נותנים פייט, זה מדור הפוטבול הטוב ביותר בעברית

    2. מודה שלא ראיתי בלייב את לוט בשיא הקריירה (רק במשחקים מוקלטים), אבל כ-FS, לא היה טוב מריד. הוא קרא את המהלכים עוד לפני שהקווטרבק ידע מה הוא עושה ובתור הזהב של העמדה בליגה הוא היה הטוב מכולם.

      וגם אם מאוד ארצה אני לא יכול להתעלם מהמחמאה 🙂 . רוזנטל (ביחד עם רחביה ברמן) לימדו אותי המון על המשחק והכתיבה ואף נתנו לי את ההזדמנות הראשונה לפרסם חומר שלי בתפוצה רחבה (כתבה על וולטר פייטון). מאוד שמחתי על המינוי שלו

  2. כשעניין רובן פוסטר מופיע במקום מכובד בחדשות הערב לאומה של NBA, CBS ו-ABC אתה יודע שזה עניין רציני. אכן, וושינגטון קבוצה מושמצת ובגלל סיבות שונות. דווקא השם הוא הדבר הפחות חשוב לי.
    מה דעתך על דרוג הקוורטרבקים עד עתה? דרו בריז הוא ברשימה שלי ראשון. פטריק מהומס שני, כולל תמונת שער ב-SI. שלישי? פיליפ ריברס? ראסל וילסון? אנדרו לאק? ג'רד ג'ף? למט ריאן עצמו עונה מצויינת אבל קבוצתו על הפנים, מה שמפריע לי לשים אותו גבוה.

  3. והקאובויס מנצחים 13:10, לא ברור איך.
    על פי ההיילייטס, בריס ספג הרבה לחץ ואף מסר ברבע האחרון (שהיה מאופס) אינטרספשן לא אופייני.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט