מחשבות כדורסל של רביעי בצהריים / רועי ויינברג

איך ההגנה של מינסוטה השתפרה בלי באטלר?

מינסוטה העבירו את חבר חמישיית הליגה השנייה בשנה האחרונה ואחד השומרים הטובים בליגה, ג'ימי באטלר. מאז הם עם 5 ניצחונות מ-7 משחקים ואחת ההגנות הטובות בליגה. בתקופה הזאת הם פגשו בין היתר את פורטלנד, ניו אורלינס ודנבר, שלוש קבוצות התקפה מצוינות, נוסף לממפיס האיכותית.

אז איך אפשר להסביר את השיפור, שמתבטא בכך שהם סופגים עכשיו 98.9 נקודות ב-42.6% מהשדה לעומת 117 נקודות ב-47% מהשדה? השינוי המרכזי נמצא אצל קארל אנטוני טאונס. בשבעת המשחקים האחרונים הוא שומר על 17 זריקות למשחק שנכנסות ב-41.6%, לעומת 18 זריקות ב-49.2% לידו.

יכול להיות שמדובר בשיפור מנטלי ושחרור מבאטלר שלא בדיוק הסתדר עם טאונס. מאז הטרייד הוא משמש פחות כמגן טבעת ויותר כשחקן שמכסה שלשות. הניידות של טאונס מאפשרת לו להשתחרר מהצבע ולהפוך לשחקן הגנה עדיף במקרים מסוימים.

חלק מהשחרור של העול על טאונס, נוסף על המשחק האגרסיבי של טאג' גיבסון הבלתי נגמר, הגיע בזכות המשחק היעיל של רוברט קובינגטון. קולעים על רוקו ב-35.6% נמוך מאוד מהשדה והוא מצליח להגיע לכדורים פעם אחר פעם. זה מה שטום ת'יבודו צריך בקבוצה שלו ועובד לא רע בכלל.

השילוב בין קובינגטון, האווירה נטולת באטלר והמשחק המשופר של טאונס הופך את הוולבס לקבוצת הגנה טובה. לא ברור כמה זה יחזיק כשיש להם את אנדרו וויגינס, עדיין שומר נוראי, בקבוצה, אבל עכשיו הם שוב קבוצה שרלוונטית בכל הקשור לפלייאוף. לא חושב שהאוהדים שלהם ראו את זה מגיע כשבאטלר ביקש טרייד החוצה.

ברוק לופז וריבאונד כקבוצה

במהלך שיחה מוקדם יותר השבוע עם עידן עופר עלה הנושא של ברוק לופז כסנטר פותח שלוקח 3.8 ריבאונדים למשחק, אבל שנה שנייה ברצף הקבוצה שלו נמצאת בצמרת הליגה (השנה מקום ראשון, שנה שעברה מקום שני) בכמות הריבאונד למשחק.

השיפור של מילווקי מהשנה הקודמת לנוכחית בכל הקשור לריבאונד עצום. הם קפצו מהמקום האחרון בליגה בכמות הכדורים החוזרים בערב לראשון ולוקחים 76.5% מריבאונדי ההגנה האפשריים, בהשוואה ל-70.9% אשתקד – גם כאן קפיצה מהמקום האחרון לראשון באן.בי.איי. הלייקרס ב-2017/18 גם עשו קפיצה, אם כי קטנה יותר, מהעונה הקודמת לעונה בה לופז שיחק שם.

איך זה קורה? לופז סוגר נהדר לריבאונד. מבחן העין יותר משפיע כאן ואני לא אשים סרטון של מהלך ספציפי כי זה משהו שקורה כמעט בכל פוזישן, אבל השדרוג מורגש. הקבוצה לוקחת 90.3% מהריבאונדים האפשריים כשהוא סוגר לכדור החוזר, הנתון החמישי בטיבו בליגה בין שחקנים שסוגרים לריבאונד לפחות 8 פעמים במשחק (רק אחד סגר יותר פעמים ממנו וביעילות עדיפה, יוסוף נורקיץ'). בעצם כל הנתונים האלה מראים לנו שברוק לופז ריבאונדר טוב מבחינת ההשפעה שלו על הקבוצה גם מבלי לקחת ריבאונדים. זאת אסכולה מחשבתית שונה מהגישה לה אנו רגילים, אבל שווה דיון.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. אני מסכים אתך בקשר לברוק לופז. הוא חשוב הרבה יותר מהסטטיסטיקה שלו. בקשר למינסוטה – ממש לא שמתי לב. תודה

  2. נקודה מעניינת שאני אסתכל עליה במשחקים יותר. הוא השתפר בקליעה מרחוק,חשבתי שיאניס פשוט מחפה עליו בצבע. כנראה שהסטטיסטיקה לגביו לא משקפת את זה

  3. לא שמתי לב לקטע של לופז. סגירת שחקן יריב לריבאונד היא א-ב בכדורסל ושחקן שסוגר נכון באמת לא אמור לקחת את הריבאונד בעצמו ואם ככה אז הזלזול בלופז בכל הקשור לריבאונד (גם שלי) לא במקום. תודה על ההארה רועי. לגבי מיני אני חושב שמבחינה הגנתית קובינגטון לא נופל מ באטלר והוא אפילו קצת יותר ארוך, אבל הגנה קבוצתית לא תקום או תיפול על שחקן אחד לטוב ולרע. זה אכן חכם לנצל את הניידות והזריזות של טאונס לכיסוי שטחים ולהשאיר את גיבסון להתלכלך מתחת לסל אבל זה לא פתרון קסם כי טאונס לא יכול להתרוצץ על קשת השלוש כמו אייברי בראדלי או דלבדובה (לאן הוא נעלם באמת?). תיבס יצטרך למצוא פתרונות הגנתיים אחרים לדעתי

  4. נקודה מעניינת, לופז.

    דווקא יצא לי לראות את מילווקי בכמה וכמה משחקים העונה,
    ואני חייב לציין שהוא לא בלט, לא לחיוב, ולא לשלילה, בצד ההגנתי.
    בו זמנית, חובה לציין שבזמן שצפיתי במשחק, לא באמת מיקדתי את תשומת הלב על משחקו בהגנה.
    (להבדיל מההתקפה – הוא למד את שיטת בודנהולצר מהר, והוא מפיק מכך את המירב)

    יהיה מעניין לבחון את המשחק של הבאקס גם דרך הפריזמה הלופזית.

    תודה, רועי. מחשבות מעניינות.

  5. מאוד מעניין. ראיתי את לופז השנה, אבל כמו הרוב פה, התרשמתי בעיקר מהצד ההתקפי. יהיה שווה להמשיך לעקוב.
    תודה רבה

  6. אני חושב שהסיפור של מיני זה הרבה יותר קובינגטון מטאונס או כל אחד אחר. שחקן שאני מאוד אוהב ואני ברצינות חושב שמינסוטה נצחו את הטרייד הזה.

  7. תודה רבה רועי.
    מעניין מאוד מה שכתבת לופז ומעורר מחשבה- הפער בסטטיסטיקה לעומת התרומה המעשית.

    אגב, אולי זה רק אצלי, אבל לא הבנתי משהו בפיסקה על מילווקי- בהתחלה כתוב שהם סיימו שניים בליגה בריבאונדים בעונה שעברה ואח"כ מוסבר איך השתפרו ממקום אחרון בריבאונד למקום ראשון.
    אולי אצליח לשבור שיאי לצאת חומוס ביום אחד אחרי שניסיתי לתקן ציטוט של הגששים בסיקור של דובי..

  8. רועי, אם אתה רוצה לטעון שלופז ריבאונדר יותר טוב מה-3.8 שלו למשחק זה מקובל אבל בוא נעשה קצת סדר בדברים.
    קודם כל אם נלך למבחן העין – הוא רחוק מלעשות בוקס אאוט בכל פוזשן או אפילו בחצי מהם. למעשה הרבה יותר מדי פעמים הוא סתם נתקע אחרי הזריקה ולא עושה כלום – אפילו לא מנסה ללכת לקחת את הכדור.מסנטר היית מצפה להיות הרבה יותר אקטיבי במטרה להשיג את הכדור. כשהוא עושה בוקס אאט לעתים זה טוב ולעתים הוא מפספס. בקיצור לא הייתי מציג את זה כנקודת חוזק כל כך משמעותית שלו.
    עכשיו למספרים שהבאת.
    ראשית כל – זה שהלייקרס היו מקום שני בסך הריבאונדים בעונה שעברה זה חסר משמעות ואפילו מסלף .כי זה נובע ישירות מהקצב הגבוה שלהם והעובדה שהם החזיקו את היריבות על אחוז נמוך יחסית מהשדה.
    לגבי נתוני הבוקס-אאוט. הזהרתי אותך כבר בעונה שעברה שהם לא אמינים ולא משהו שניתן להסתמך עליו. אבל אם אתה חושב שכן אז איך בדיוק הקבוצה לוקחת 90% מהריבאונדים כשהוא עושה בוקססאוט כשעל פי אותם נתונים בדיוק הקבוצה לוקחת 4.7 ריבאונדים למשחק על 8.2 בוקס-אאוטס? בקיצור לא ברור בכלל למה המספר הזה מתייחס. עכשיו אם תסתכל על שאר המובילים ברשימה של הבוקס אאוטס תראה שכולם למרות זאת מצליחים לקחת די הרבה ריבאונדים בכוחות עצמם כך שהטיעון שבגלל זה יש לו מעט כדורים חוזרים די חלש.
    נקודה אחרונה לגבי השינוי המהותי כל כך של מילווקי בכדורים החוזרים. לופז רחוק מלהיות משמעותי בקטע הזה למרות שיש לו חלק שתיכף אפרט. יש שניים עיקריים שאחראים לכך הראשון הוא יאניס שמראה חוש התמצאות ותזמון נהדרים. אבל הרבה מעליו זה האיש שהביא רוח חדשה לקבוצה -בודנהולצר.
    זה לא שהוא פתאום החדיר בהם יסודות ומוטיבציית יתר ללכת לכדורים החוזרים זה לגמרי עניין של שיטת משחק. האני מאמין של בודנהולצר בהגנה הוא לסגור את הסל ולתת לזרוק מבחוץ . זה מה שבאופן ישיר גורם לאחוזי ריבאונד התקפה מאד נמוכים נגדם. פה המשמעות של לופז היא חשובה כי בעונה שעברה הצבע של הבאקס היה חדיר בטירוף כי הנסון ומייקר הם לא סנטרים באמת. זה גרם להמון זריקות מתחת לסל ובעקבותיהם הרבה יותר ריבאונדים בהתקפה.
    השנה כשכולם נאלצים להפציץ מבחוץ מול הבאקס זה גרם לאחוזי הריבאונד ההגנתי שלם לזנק.

  9. יפה מאוד רועי,

    מעניין שהעניין עם ברוק לופז על הנייר יכול להגחיך אותו כריבאונדר וביג מן בכלל (מה גם שהוא קולע שלשות בכושר הכי טוב בקריירה.

    מדהים כמה שחקן כמוהו שהוא לא 7 פוטר כמו יאניס או דוראנט ובלי שליטה בכדור ואולי אפילו מעט גמלוניות הופך אולי למצרך הכי חשוב שיש לקגוצה בעמדות הפנים.

    אני יכול לספור על יד אחץ את הסנטרים הפותחים בליגה שאין להם קליעה – דראמונד? אדאמס? הווארד (אם הוא בכלל פותח, לא ככ עוקב) ורודי גובר?

    אני לא החלטתי עדיין אם אני אוהב את הסגנון הזה שמשוחק בנבא.
    אבל זה בטוח נראה כאילו שכבר לא מספיק להיות 2.11 עם הגנה טובה כדי להחזיק קריירת נ.ב.א

    מצד אחד המשחק נהיה ככ מהיר והיפר אקטיבי, זריקות מ3 שמגיעות ל50 אחוז מסך הזריקות ואף יותר.
    מצד שני, שחקנים מאריכים קריירות ומספקים מספרים ותוצאות גם בגילאים מאוחרים.

  10. אבחנות מאד נכונות.
    יש כמה שחקנים שההשפעה הסינרגטית שלהם היא דרמתית.
    לופז אולי לא לוקח את הריבאונד אבל גם לא הגדול השני והמקום הפנוי נשאר לקבוצה שלו.

    זכור לי בעוניות שלי בליגה המקומית כשגוני הכוכב שלנו לא היה משחק היינו משחקים אחרת. פתאום זה לא לתת את הכדור לגוני ולתת לו לשים סל. אלא יותר אחריות אישית. יותר מאמץ בהגנה כי אין את ג'וני שישים סל קל. בסוף היום לשחק עם כוכב על זה גם אומר שיש מי שחלפה עליך. אני לחלוטין מבין את השיפור הסינרגיה של מיניסוטה.

    זה למה אני גם אוהב את לילארד. שחקן שאת שלושת הרבנים הראשונים עסוק בלהכניס את החברים שלו למשחק. למרות שהוא בקלות יכול לעשות ראס או קיירי..

להגיב על רועי ויינברג לבטל

סגירת תפריט