עוד לא אבדה תקוותנו – יומן אליפות הפליקנס – מולי

פורסם ב - 08. נוב, 2018 ע"י ב - כללי

לוגו פליקנס עם כתר

לוגו פליקנס עם כתר

ששה משחקי חוץ וששה הפסדים, חזרה הביתה וניצחון.

ההפסד במשחק הששי, לאוקלוהומה בחוץ בשש נקודות הפרש, ניפץ לרסיסים את המוטיבציה שלי להמשיך לקבל על הראש בשל התיימרותי לכתוב יומן אליפות פליקנס. החיים שמחוץ ל"הופס" סיפקו לי (לשמחתי אני מודה) שלל תירוצים להימנע מכתיבה אתמול, והניצחון על שיקאגו, אמש, היה מבחינה זו כמכונת הנשמה למוטיבציה שלי לכתוב.

השיבה הביתה, כך זה נראה, עשתה טוב לכל מערך הפליקנס. דייוויס חזר לעצמו עם מספרים "נורמלים", אבל חשוב יותר: אלווין ג'נטרי, המאמן, עלה סופסוף עם תכנית פעולה חדשה: הוא העלה בחמישייה את דייוויס, מירוטיץ', אטואן מור, ג'רו הולידיי ו… את ווסלי ג'ונסון!!! ג'ונסון, מצדו, החזיר לו במשחק סביר לחלוטין עם 12 נקודות ב 24 דקות בתוספת 4 כדורים חוזרים, שני אסיסטים, חטיפה וחסימה.

אחת עשרה שניות מפתיחת המשחק דייוויס הראה בחסימה על קרטר שהוא חוזר לעצמו, וג'ונסון בישר בכדור חוזר את המשחק הטוב שלו. ומשם המשחק התפתח רק לטובה כשהיה כמעט כולו בשליטת הפליקנס: בסיום הרבע הראשון הפליקנס הובילו בשלוש הפרש, בסיום הרבע השני בשמונה הפרש, בסיום הרבע השלישי בשלוש עשרה הפרש ובסיום המשחק הפליקנס ניצחו בתשע הפרש.

מירוטיץ' היה פושר לחלוטין, כמו גם אטואן מור. ראנדל נתן את המספרים שהורגלנו ממנו ומי שהיה הפתעה נעימה בכך שחזר לעצמו היה דאריוס מילר עם 11 נקודות. אני מודה שאני שוב לא מבין מדוע ג'נטרי לא השתמש כלל בפרנק ג'קסון.

איכשהו, אני בתחושה שהעונה מתחילה מחדש. אחד עשר משחקים כבר מאחורינו,  המאזן כעת חמישה ניצחונות מול ששה הפסדים, ובמשחק הקרוב במוצא"ש, מול פניקס (שלושה ימי מנוחה, ועוד בבית, הם בהחלט חידוש מרענן), גם אלפריד פייטון צפוי לחזור ואני סקרן לראות מה מצפה לנו (מודה שאופטימי לגבי המשחק במוצא"ש שאם ננצח בו יתאזנו הניצחונות וההפסדים (6:6)).

אז המאזן יהיה אולי מאוזן, והתחושה היא אולי תחושה של התחלה מחדש, אבל כבר ביום שני יצפה לנו משחק חוץ בטורונטו, משחק שיוכל לקבוע את הטון למשחקים שנותרו לסיום הרבע הראשון של העונה הסדירה.

יש זרם תת-ימי כביר בפוטנציאל של הקבוצה הזו, יש גם זרם על-ימי כביר בשורת הפציעות שהיא עוברת בשנים האחרונות. כל כך הרבה תלוי בבריאות, במיוחד בבריאותו של דייוויס, אבל אני מודה שאני איכשהו סקרן לראות את הקבוצה עם אלפריד פייטון ובלי דייוויס. יש לי תחושה חזקה שכולם יופתעו מחוסנה כשאלפריד יהיה בכיסא הנהג, כי די ברור שמנהיג הקבוצה אינו דייויס אלא ג'רו הולידיי, ולי יש תחושה שסגנו של ג'רו בהנהגה הוא, למרבית ההפתעה דווקא אלפריד פייטון.

אז זהו. ניצחון אחד, גם אם הוא מול שיקאגו, שיקם בי את התקווה לשמוע בסוף העונה את הצרחה:

"והאלופה… ניו אורלינס פליקנס".

 

 

 

3 תגובות ל - “עוד לא אבדה תקוותנו – יומן אליפות הפליקנס – מולי”

  1. מנחם לס

    08. נוב, 2018
    15:01

    אני מאחל לפליקנס הכי טוב שאפשר אבל, לצערי, היא קבוצה מוגבלת מדי, אם כי טובה מספיק לעשות את הפלייאוף.

    Reply to this comment
  2. Smiley

    08. נוב, 2018
    22:20

    הפליקנס שוב מגיעים לקטע הזה ששחקנים מתחילים ליפול להם מפציעות, בעיקר דיוויס.

    הם בכל מקרה שומרים עליו ועל הולידיי כמו על אתרוגים ומנסים לכוון את הדקות שלהם כדי לא לשחוק אותם.

    הבעיה שמלבד אולי מירוטיץ ורנדל (פייטון גבולי כי הוא נראה טוב בדקות ששיחק) אין להם משהו כל כך מעבר.

    ככה שבסוף הכל נוחת על דיוויס ואני לא בטוח שהוא מסוגל להישאר בריא ואינטנסיבי במשך עונה שלמה ולהיות בריא.

    Reply to this comment
  3. האווי לאסוף

    08. נוב, 2018
    23:53

    כל הכבוד על היכולת לגרד אופטימיות גם אחרי שבוע כזה. המפגש הבא מול פיניקס אמור להיות בכיס שלכם, ומשמה אלוהים גדול

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *