בחירה חופשית: סיכום שבוע ב-NFL/ שחר דלאל

עוד שבוע נהדר ב-NFL הסתיים וכעת אנחנו מתחילים בספירה לאחור לסיום העונה. אומנם יש קבוצות שנמצאות שם כבר מזמן (כן אוקלנד, אני מסתכל עלייך), אבל בעונה כל כך צמודה למרבית הקבוצות יש עדיין על מה לשחק. אז מה היה לנו השבוע? קייל שנהאן הצליח לפתח עוד קווטרבק, קרוליינה מאותת שהיא חוזרת למירוץ וגם קיבלנו קדימון לקראת גמר ה-NFC. אז בואו נקפוץ ישר לסיפורים המרכזיים.

 

?What's another year

לצד הסופרלטיבים המוצדקים שנשפכים בשנתיים האחרונות על ניו אורלינס, קל לנו לשכוח באיזו קבוצה בינונית היה מדובר. הסיינטס שלאחר ה"באונטי סקאנדל" שהתפוצץ ב-2012 היתה קבוצה משמימה שהתבססה רק על היכולות של דרו בריס ואהבה לסיים במאזן האימתני 9:7.

הנהלת הסיינטס בתקופתו של המאמן שון פייטון ידועה מאוד ביכולת שלה לזהות כישרון במקומות שאף אחד אחר לא מסתכל, ובוגריה מובילים הנהלות מקבילות ברחבי הליגה, אך משהו שם לא הסתדר. השחקנים שהגיעו לא השתלבו במרקם הקבוצתי ואלה שנבחרו בדראפט התגלו כבינוניים במקרה הטוב או סתם שחקנים גרועים במקרה הרע.

בריס ופייטון. שנים של דשדוש

כל זה שייך לנחלת העבר, לאחר שב-2017 ביצעו את אחד הדראפטים המוצלחים של העת המודרנית ושינו לחלוטין את המסלול שלה. אבל אני מקדים את המאוחר.

אחת המשימות החשובות של כל הנהלה ב-NFL היא לזהות את הכישרון שיש לך בקבוצה ולדעת לבחור נכון על אילו שחקנים לשים את הכסף הגדול בתום חוזה הרוקי שלהם. כלל האצבע בתחום הזה הוא "הביג-6" – שאומר שיש לך מקום תחת תקרת השכר רק לשישה "כוכבים" (בד"כ 3 בהתקפה ו-3 בהגנה). השחקנים האלה הם היסודות עליהן בנויה הקבוצה וחשוב לבחור אותם נכון, או שתיכנס לבעיה.

"הבעיה" של הסיינטס היתה שהיו להם שני רסיברים מצוינים שיהיו מועמדים בעתיד לחידוש חוזה: ברנדין קוקס ומייקל תומאס. פייטון סימן את תומאס ככוכב העתיד (מה גם שנשארו לו שנתיים נוספות בחוזה הרוקי) ולכן שלחו את קוקס לאחר עונת שיא לניו אינגלד בתמורה לבחירה בסיבוב הראשון והגיעו מוכנים מתמיד לערב הדראפט.

קוקס. היה צריך ללכת

ניו אורלינס החזיקה בבחירה ה-11 ונהנתה מהעובדה שהקבוצות שבחרו לפניהן התמקדו בעמדות שהיו פחות רלוונטיות מבחינתה. הם לא היו יכולים לרוץ מהר מספיק לפודיום כשהשם של הקרונרבק מארשון לטימור נותר על הלוח (זכה בהמשך ברוקי ההגנתי של השנה).

זוכרים את הבחירה של הפטס, שבגלל זכייתם בסופרבול היתה האחרונה של הסיבוב הראשון? אז את הבחירה הזאת הם ניצלו כדי לקחת את האופנסיב טאקל ראיין רמצ'יק (ששווה טור בפני עצמו), שהתדרדר לשם רק בגלל פציעה שהפריעה לו בהכנות לדראפט, אחרת היה נבחר בעשירייה הראשונה.

עם זאת, את הנזק הגדול הם עשו בשתי הבחירות הבאות: הראשונה היתה הסייפטי המצוין מרכוס וויליאמס (שזכור מהפישול בפלייאוף, אך שחקן נהדר בפני עצמו) והרץ אלווין קמארה שסיינטס שילמו לסן פרנסיסקו הרבה מאוד כדי להשיג אותו – וכל שחקן פנטזי היה רוצה שיהיה אצלו בקבוצה.

קאמרה. כל שחקן פנטזי היה רוצה אותו אצלו

הארבעה האלה נכנסו ישירות להרכב הפותח והשתלבו באופן מיידי במארג המסובך של הקבוצה. כל אחד מהם נתן את המימד שהיה חסר לסיינטס בשנים הקודמות ואפשר לדרו בריס לחזור להיות הנשק הקטלני שהיה קודם ואת המועדון לרלוונטיות בתוך שנה אחת.

הזרעים אולי ניטעו בשנה שעברה, אך את פירות הם קוצרים כעת, וככל הנראה המשחק מול הראמס הוא תחילתה של יריבות מופלאה.

 

אין וואקום

אחת ההנחות בתחילת העונה בנוגע לפיטסבורג היתה שזאת הולך להיות עונה שבבחינת "הזדמנות אחרונה לראות". הלחשושים מסביב לקבוצה דיברו על זה שזאת כנראה השנה האחרונה של בן רוטליסברגר בליגה והדיונים סביב החוזה החדש של לביון בל רמזו שזאת כנראה השנה האחרונה שלו בפנסילבניה.

בל. מצטער על ההחלטה?

הסטילס עשו ככל הנראה את כל מה שהם יכולים בהקשר של הרץ הבכיר שלהם. טיוטת החוזה שהוגשה לו דיברה על שכר גבוה יותר מכל רץ אחר בהיסטוריה וסביר להניח שהיתה גבוהה יותר משהיה מקבל בשוק החופשי. עם זאת, בל והסוכן שלו התעקשו על 3 מיליון דולר נוספים (בכל תקופת החוזה) והדיונים נפסקו. אגב, למי שתוהה, השנה הוא כבר ויתר על יותר מ-8 מיליון.

הרעש סביב ההחלטה שלו לא להתייצב לאימוני, ובהמשך למשחקי, הקבוצה היה כל כך מחריש אוזניים עד שהקבוצה הצליחה לנצח רק משחק אחד בארבעת המחזורים הראשונים. אך החודש הראשון היה גם הזדמנות לבחון את הנשק החדש של הקבוצה – ג'יימס קונור.

קונור סומן כבר בעונה שעברה, לאחר שכיכב באוניברסיטה המקומית והיה חביב האוהדים. אך רק השנה, כשהתפנתה הדרך, הוא הצליח להוכיח מדוע החולצה שלו היתה הנמכרת ביותר בליגה עוד לפני ששיחק דאון אחד.

החודש הראשון שלו היה קשה, אך מאז למד לנצל את קו ההתקפה הנהדר שיש לסטילרס והוא מוביל את הקבוצה בדרך לארבעה ניצחונות רצופים – שלושה נגד היריבות הישירות לבית ה-AFC צפון, כאשר המשחק הקרוב מול קרוליינה כנראה יסמן לאן העונה הזאת הולכת.

ובל? הוא כנראה איבד את הלגיטימיות שלו בקרב חברי הקבוצה, אך יותר מזה איבד את היתרון שהיה לו מול המועדון שכבר לא ישמח לשלם לו את המיליונים שנותרו בפרנצ'ייז תג ששמו עליו. ככה זה בליגה הזאת, אסור לנוח לשנייה כי מישהו מיד יתפוס את מקומך.

 

רגש

השבוע יצא לי לצפות לראשונה במשחק שלם של נתן פיטרמן. כבר נגעתי בעבר ביחס שלי לגביו, אך רק אציין שהמשחק מול שיקאגו הראה שמדובר בשחקן שיש לו עתיד בליגה ורוב האיבודים שלו לא נובעים מטעויות שלו, אלא בשל טעויות של חוליית התופסים.

קל לי להזדהות עם האוהדים של באפלו, שרובם עזבו את האיצטדיון כבר במחצית. דרוש אדם מיוחד מאוד שיהיה מסוגל לקום מוקדם כל בוקר ראשון, להניע את האוטו (ולשלם סכום מופרז על חנייה) ולהגיע לראות בקור את הקבוצה שלך חוטפת תבוסה אחרי תבוסה. קל לי להזדהות כי גם הקבוצה שלי (הברס) היתה במצב הזה עד העונה האחרונה.

בארקלי. גורם לך להדליק את הטלוויזיה

אחד הדברים שלמדתי בארבע השנים האחרונות הוא שגם אם אתה יודע שהקבוצה שלך תפסיד, אתה תמיד תחפש ניצחונות מוראליים כדי להמשיך ולהגיע (או להדליק את הטלוויזיה במקרה שלי) למשחקים. לאחד הרגעים האלה קוראים מאט בארקלי, שלאחר שנים של פוטבול בינוני מצידו של ג'יי קאטלר הצליח לגרום לי להתרגש מחדש מהקבוצה שלי. אותו בארקלי חתם השבוע בבילס.

אני חייב לציין שבשום שלב לא חשבתי שהוא קווטרבק העתיד, הסיכוי של הברס לנצח לא עלה בזכותו, אבל אין ספק שהוא הפך את המשחק למעניין הרבה יותר וגרם לי לרצות להדליק את הטלוויזיה כדי לראות אותו על המגרש. לפעמים זה כל מה שאוהד צריך.

 

הסטטיסטיקה השבועית: יוסטון היא הקבוצה הראשונה מאז 1970 שניצחה שישה משחקים רצופים לאחר שפתחה את העונה במאזן 3:0. הקבוצה הקודמת שעשתה את זה היתה הג'יינטס שסיימה את העונה במאזן 5:9 והחמיצה את הפלייאוף.

ווטסון. הפעם זה ייגמר בפלייאוף?

 

*

 

משחק יום חמישי: קרוליינה פנת'רס אצל פיטסבורג סטילרס

אחרי כדור השינה שסיפקה לנו פוקס בשבוע שעבר, הפעם אנחנו מקבלים פיצוי בדמותו של המשחק המרכזי של המחזור. מדובר בשתיים מהקבוצות החמות ביותר בליגה וצפויה לנו חוויה לא קטנה כשקאם ניוטון יפגוש את ההתקפה המשולבת בניצוחו של ביג בן.

משחקי חוץ בימי חמישי הם תמיד קשים לקבוצה האורחת והפעם זה לא יהיה שונה. עם זאת, ניוטון מציג העונה מספרים טובים יותר מאלה שהיו לו בעונת ה-MVP וההתקפה שמסביבו מתחילה לקבל צורה, במיוחד לאור חזרתו של גרג אולסון.

ניוטון. המספרים הטובים בקריירה

אחרי שדיברנו על ג'יימס קונור ראוי להזכיר גם את אנטוניו בראון שפשוט ממשיך לספק תצוגות שמזכירות את הגדול ביותר – ג'רי רייס. הרסיבר של סטילרס מספק טאצ'דאון בכל אחד מששת המחזורים האחרונים והוא עם שבעה משמונה המשחקים של קבוצתו. אין ספק שמדובר באגדה.

הימור שלי: קרוליינה תתקשה בעקבות השבוע הקצר והאוהדים המקומיים יצאו מרוצים בסיום.

לפוסט הזה יש 29 תגובות

  1. אכן, זה לא קל להיות אוהד של קבוצה כושלת.

    אני יכול רק להזדהות, לאור הדמיון המפתיע בין הסאנס לברס –
    2 הקבוצות לא ראו פלייאוף מאז 2010,
    2 הקבוצות הגיעו לריקוד הגדול (פיינלס/סופרבול) רק פעמיים (לפחות לברס יש זכייה).

    תודה, שחר, סיכום מעולה. כרגיל.

  2. דז ברייאנט חתם לשנה בניו אורלינס סיינטס. מפחיד לחשוב על הפוטנציאל כשהוא מקבל כדורים מדרו בריס.
    ההימור שלי מהטרום עונה על סופר בול בין הסיינטס לפטריוטס נראה בטוח מתמיד.
    אלווין קאמרה הוא סוף סוף הצלחה של שון פייטון למצוא את הרץ הוורסטילי הזה שיעזור מאוד לפתוח את ההתקפה, ניסיון שעוד התחיל עם רג'י בוש ולא כל כך צלח.

  3. תודה נהדר. הסיינטס הלכו אול אין עם ההחתמה של בריאנט.
    אם עדיין יש לו את זה, זה ההבדל בין הדחה מוקדמת בפלייאוף לשלבים מאוחרים. אם זה לא עובד, הוא יכול לפרק את הקבוצה מבפנים.
    אני מרגיש שזה הולך לעבוד

    1. הסיינטס הימרו השנה על רסיברים שלא צלחו (ע"ע קאם מרדית') והפציעה של טד גין הכניסה אותם לבעיה. למזלם רסיבר ברמתו של בראיינט ישב על המדף, זה לא משהו שאפשר לייחל לו בכל שנה.
      לגבי האופי של בראיינט – אני איתך, על פניו נראה שזה הולך לעבוד. הוא מגיע לחדר הלבשה מגובש עם שחקנים מובילים וותיקים שלא ייתנו לרעשים מבחוץ להפריע להם.

  4. תודה
    מרגיש הרבה יותר מבין פוטבול אחרי הקריאה 🙂
    "כה זה בליגה הזאת, אסור לנוח לשנייה כי מישהו מיד יתפוס את מקומך" – מדהים כמה שזה נכון, קצת מזכיר את לטרל ספריוול

  5. ב-1970 היו ארבעה-עשר מש' בעונה הסדירה? כי בהקשר לשנה זאת הובאו הג'איינטס שסיימו את העונה הזו עם מאזן 5:9.

    1. העונה הוארכה ל-16 משחקים ב-1978. עם זאת, יש לזכור שבאותן שנים קבוצות היו משחקות הרבה יותר משחקי קדם עונה (לפעמים אפילו 8-9) כדי למכור יותר כרטיסים (שהיו ההכנסה העיקרית).

  6. אני חושב שהחתימה של בריאנט בסיינטס זה מהלך טוב של בריאנט, ואולי פחות טוב של הסיינטס. אם יש משהו שעובד אולי כל מה שתוסיף רק יגרע. מה שבטוח שבמשחק מול דאלאס בסוף החודש הוא יתן שואו, תזכרו את זה.

  7. לשחר ישנה יכולת מיוחדת לכתוב מאמר סיכום עם וויקאנד של פוטבול שלוותיקים הוא קריאה שוטפת ונעימה, ולטירונים של המשחק שעור טוב, קל להבנה, ולא מדבר במונחים טכניים גבוהים רק לבמיני המשחק. עבורי, בישראךל, כשאני כה עסוק כאן ובקושי יש לי זמן לנשום, הסיכומים האלה הם מים לנשמה וממלאים הרבה מהחסר.
    תודה!
    סופר מקצועי!

  8. דז זו החתמה מעניינת מאוד. מה הכוונה ששילמו הרבה לסן פרנציסקו? מה היה הדיל שם?
    והערה קטנה לגבי בל: לאור ההצעה הגבוהה שהסטילרס נתנו לו (שדעתי אז הייתה שזו טעות רצינית שלהם, וכמובן שלא שיניתי דעתי מאז, לפעמים מזל עוזר יותר משכל) אני לא הבנתי מה הוא רצה מהתחלה.
    אבל משלא חתם והם שמו עליו תג והוא התחיל בשביתה-הוא רק הרוויח מההצלחה של קונור: הוא יחזור ברגע האחרון (שבוע 11) לששה משחקים+פלייאוף. בזכות ההצלחה של קונור מן הסתם ישחק פחות, והוא השיג מה שרצה: הפחתה משמעותית של סיכויי פציעה.
    הנטייה לחשוב שהנה הוא אכל אותה כשלא חזר, אבל להבנתי ההצלחה של קונור לגמרי לטובתו

        1. בד"כ נהוג להחליף בין הבחירות של הקבוצות באותו סיבוב (הסיינטס בחרו 9 בחירות מאוחר יותר) ולהוסיף משהו נוסף (בחירת סיבוב 5-6). הסיינטס בחרו לתת בחירת סיבוב שני בדראפט 2018 כדי לשמור על הבחירה שלהם בסיבוב השלישי בדראפט 2017. זה קרה בעבר, אבל זה תשלום שהוא מעל מחיר השוק.

          1. הבנתי. תודה לשניכם. אגב, תמיד אני תוהה במקרים כאלה עד כמה הקבוצה הבוחרת יודעת מה היא בוחרת, כי אתה חייב לתהות אם ידעו מה יש ביד אם לא היה חכם לבחור גבוה יותר…

          2. אתה צריך לזכור שבכל דראפט נתון יש לך כמה וכמה חורים בקבוצה שצריך למלא ויש סדרי עדיפויות. אז כשצצה הזדמנות ומישהו שאתה מעריך נשאר פנוי אתה משלם.

          3. אני יכול לתת לך דוגמה:
            באותה דראפט שאנחנו מדברים עליו (2017) סימנתי את טאריק כהן כשחקו שאני רוצה שהברס ייקחו (בד"כ זה אף פעם לא קורה). ההבנה שלי היתה שהוא ייבחר בסיבוב 6 ומטה ולכן קצת התבאסתי ש"בזבזו" בחירת סיבוב רביעי עבורו.
            בדיעבד הסתבר שפילדלפיה התכוונה לבחור אותו כמה בחירות מאוחר יותר ולכן היה נכון לקפוץ עליו מוקדם. בדיוק כמו פוקר, בדראפט אתה אף פעם לא יודע מה יתר הקבוצות יעשו ולפעמים צריך להמר בגדול.

    1. להבנתי, פיטסבורג יכולה לשחק עם זה, גם אם יתייצב בשבוע הבא לחתום על החוזה. היא יכולה להחזיק אותו עוד כמה שבועות מחוץ למשחק (להכריז שהוא לא כשיר וכד') ובעצם למנוע ממנו להצטרף לקבוע ולקבל שכר (בכל זמן שהוא בחוץ זאת החלטה שלה אם לשלם או לא).

      יותר מזה, לאחר הפריצה של קונור אין באמת סיבה לסטילרס להחתים אותו על חוזה חדש בקיץ, מה שיוריד באופן משמעותי את החוזה שהוא עשוי לקבל.

      1. אבל זה בדיוק מה שהוא רצה, לא? שפיטסבורג תעזוב אותו ותשחרר אותו והוא יחתום על חוזה במקום אחר שלהבנתו יהיה טוב יותר מזה שהוצע לו

          1. אני לא מביע דעה אם זה חכם, אבל זה בהחלט משהו שהביא בחשבון ורצה: הטענה שלו היא הרי ארל תומאס. הוא היה מרוויח השנה 14 אבל יכול להיפצע ולסכן חוזה שבו יובטחו לו נניח 30 (כך לשיטתו, לא אומר מה היה משיג). אז הוא מוכן לסכן שכר של שנה (ואני לא בטוח שזה יהיה אכן שנה – הם לא יכולים סתם להמציא לו פציעות וכד', אם הוא חותם הם מתחילים לשלם לו) או חצי שנה בתמורה להגברת הסיכוי לא להיפצע ולקבל חוזה גדול יותר אחר כך

          2. כפי שכתבתי למעלה, הסטילרס יכולים תאורטית להשאיר אותו ברשימה בה הוא נמצא עכשיו או להעביר אותו לרשימה אחרת בה הם לא חייבים לשלם לו את השכר (זאת בחירה שלהם בלבד). גם לקבוצה יש דרכים להתמודד עם מה שהוא עשה כאן, אבל לפי הדיווחים האחרונים הוא לא בדיוק הבין את כל ההשלכות…

  9. הטור אכן מצוין אבל חייב לנטפק, ניוטון לא יפגוש את ההתקפה של הסטילרס אפילו לרגע (לא על המגרש בכל אופן). תיאורטית הוא ובן יכולים לשחק בשני מגרשים שונים לחלוטין בלי שתהיה לזה השפעה על המשחק (כלומר נו, ברור שתהיה השפעה אבל תיאורטית עדיין ניתן יהיה לשחק כך)

להגיב על גיא רוזן לבטל

סגירת תפריט