במהלך השעה השלישית של הנהיגה לוושינגטון די סי התקשרתי להורים לאחל שבת שלום ואחרי שקישקשתי עם אמא, אבא ישר שלף, "מה אתה צריך את זה"? מה שהוא התכוון זה, למה גבר בן ארבעים צריך לעזוב את המשפחה שלו בסוף השבוע, לנסוע חמש וחצי שעות בכל כיוון, לשלם על דלק, חנייה וכבישי אגרה ולהיזרק אצל משפחה אחרת וכל זה בשביל לראות משחק כדורסל? שיניתי נושא כי מה הטעם אבל אחרי השיחה היו לי עוד כמה שעות להרהר בנושא. וואלה אין לי תשובה מתאימה לאבא. באמת שזה לא בגלל שחמותי מתארחת אצלנו כי אני מת עליה וסתם שתדעו היא לא מדברת עברית ואנגלית ואני לא דובר טורקית ולדינו. זה גם לא כי האישה בדיוק קיבלה מחזור, עוד מקדמת דנא היא יכלה להתפוצץ עלי בסבירות דומה גם בתקופת ביוץ וגם בימים האלה שבין לבין. התשובה שכן הגעתי אליה היא כנראה אותה תשובה שהיה נותן בחור שצעיר ממני בעשור, שהייתי רוצה להגיד שהכישרון שלו מדליק אותי אבל כנראה שהוא בכללותו מדליק אותי, התשובה היא גם המוטו של הבחור הזה – "למה לא?"
לפני שבוע הייתה לי מיני התגלות, אני לא נשוי לפרשים ואין לי איתם ילדים משותפים. אוקי, הם קבוצת הבית שלי ואמשיך איתם עד הסוף המר, וכמו שזה נראה כרגע הוא יהיה מר מאוד, אבל יש עוד דגים בים. בקיצור, מה אני מזיין ת'מוח? נסעתי לדי סי לראות את הטווס העל קולי הלא הוא ראסל ווסטברוק. ואבא, אני לא מצטער על זה, אני רק מקווה שהנכדים שלי יאהבו כדורסל ויסכימו לשמוע את הסיפורים האלו.
אז היו לי צמד משחקים חד צדדים, אחד משמים ואחד מרנין, בכיכובן של שתיים מנמושות הליגה, פרשים נגד גושי זהב בחמישי ומכשפים מול רעמים בשישי.
נתחיל עם הקאבס. הפעם הגעתי שלוש וחצי שעות לפני הזמן לאולם רק בשביל לגלות שכניסת המדיה עדיין סגורה. בחוץ כבר קר למרות שעוד לא ירד השלג הראשון, אז חזרתי לרכב והפעלתי חימום. עוד לא פיצחתי את העניין עם החניה וגם הפעם נעקצתי ב-20$. שאלתי את נציג הקבוצה שמחלק את התגים לאנשי המדיה בכניסה לאולם אבל הוא עשה לי פרצוף של לא יודע ואחר כך שכחתי מזה. תוך כדי הליכה לכוך העיתונאים אני קולט שבאחד החללים הגדולים מאחורי הקלעים מתקיים פנל של גילברט וסילבר, וואו! ישר התקרבתי אבל אחד המאפירים שאת פרצופו כבר זיהיתי בתור אחד שמקבל הרבה כבוד משאר הכתבים אבל על תפקידו אני עדיין לא סגור, ניגש ואמר לי בנימוס שהאירוע סגור לכתבים. המשכתי בדרכי ונפל לי האסימון שסילבר הגיע להכריז שמשחק האולסטאר של 2022 יתקיים בקליבלנד ועל הדרך כנראה גם לקיים פנל כזה או אחר.
צ'מעו, הקבוצה בכאוס. הכוכב של הקבוצה, אהבה, "הוא פצוע קשה, לא יודעים מה יש לו", לארי דרו, מאמן הביניים לא מסכים לקבל את התואר של מאמן ביניים, ג'יי עארס סמית' הצהיר קבל עם ועדה שהוא רוצה להתחפף והדירוג ההגנתי, כמו המיקום בטבלה, של הקבוצה הוא אחרון בליגה.
הראיון עם דרו נפתח בזה שהוא לא מעוניין לדבר על מצבו מול הארגון כי זה הסחת דעת ממה שחשוב וזאת כבר פתיחה צולעת. לך תגיד לחדר מלא כתבים לא לדבר על סיפור כי הוא לא סיפור. הוא מוסיף שהוא לא מאמן ביניים אלא הוא כרגע הקול (מה?!). בקיצור, הסיפור שם שהוא רוצה שיבטיחו לו כמה הוא הולך להרוויח במידה והוא ממשיך שנה הבאה בתור מאמן ראשי ואם לא, אז כמה הוא הולך להרוויח עד שיבוא מאמן חדש, כי מה הוא צריך את הכאב ראש הזה אם הוא ממשיך להרוויח כמו עוזר מאמן. ואם לא רוצים להוסיף לו על התקופה הזאת אז סבבה, הוא ממשיך להיות עוזר מאמן רק תביאו מאמן ראשי.
להלן סרטון למי שמתחשק להתעמק בנושא:
בהקשר של J עארס סמית הוא אומר שחשוב שדברים ישארו מקצועיים (לא מאוחר בשביל זה?).
עוד אמר שהעיר לשחקנים לשים דגש על הגנה במעבר ושהם מרגישים טוב לגבי המקום שאליו הם יכולים להגיע ומוסיף, בהקשר של דנבר, שיוקיץ' מיוחד ויכול לייצר מצבים (סקופ).
את המשחק עצמו אני מקווה שלא ראיתם. האולם היה באזור השישים אחוז תפוסה. תגובותיהם השונות של אוהדים אקראיים שפניהם שודרו על המסך הגדול בזמן פסקי הזמן, היו האטרקציה הגדולה של הערב, בהפרש. האשם העיקרי לכך הוא הדוב הסרבי שפשוט לא הגיע למשחק (4 נק', 3 אס'). כנראה היה עייף מהמשחק מול השוורים שהסתיים בהארכה בערב לפני.
הרבע הראשון היה סביר מבחינתנו (כן, עדיין גוף ראשון, רבים) והסתיים 27-15 לפרשים אבל מאמצע השני היה די ברור שגם היום אנחנו לא עושים את זה. אין קבוצה. שחקני חוץ וכנף לוקחים כדור בתורות ומשחקים אחד נגד כולם וזה נראה רע. לקלארקסון זה קצת עבד אבל רק לו. הוד, ג'די, דקר ונאנס היו לא בכיוון, היל אפאתי, קורבר נראה כמו קליפה ריקה וסקסטון משדר חוסר ביטחון. לקראת סוף הרבע השלישי נאנס הרים את הקהל המנומנם עם איזה סוכריה על פלמלי שכבר רגיל לחטוף ממנו:
אבל זה לא נשאר חייב ודופק לו בלוק אכזרי באמצע הרביעי:
למזלו של נאנס, בשלב זה קהל כמעט ולא היה בכלל, ובפסק זמן מכונת הירייה סטייל מערבונים, רק שכאן היא יורה חולצות, נתנה אש על יציעים ריקים בזמן שג'יי אר מסובב כדור בפינה הרחק מהקבוצה. ההיילייט של הערב היה הקריאה במקהלה של כל הקהל שנשאר חמש דקות לסיום: "J.R SMITH!". אני לא צוחק, הוא ופריי צחקו וזה חזר מספר פעמים. מסתבר שיש לו כאן גרעין חזק שמורכב מאנשים עם חוש נוסטלגי מפותח.
בחדר ההלבשה תפסתי את תומפסון שכבר יותר צנוע, סקסטון שליבי יוצא אליו ודקר שהרבה יותר סימפטי מאיך שתמיד נתפס בעיני:
***
בבוקר למחרת הקפצתי את האישה לעבודה, חזרתי הביתה, ארזתי תיק, נשקתי לבנות שהיו ביום חופש עם סבתא ויצאתי ל-DC. הרשתי לעצמי נסיעה של כמעט שש שעות כי זוג חברי ילדות של אשתי מתגוררים שם ותכננתי להיזרק אצלם אחרי המשחק. הדרך יפה. יש סתיו, זה לא פיקציה, יש דבר כזה. עלוות העצים היא כרגע ברוב צבעי הקשת, ירוק, כתום, חום, אדום, צהוב וזה מפעיל אותך בפנים. ספוטיפיי הגריל לי רשימה של רוק פסיכדלי ורצתי איתה כמה שעות, דואג להישאר בין שני הקווים, ובסוף האזנתי לשני פודקאסטים של THE STARTERS, חפרני NBA רציניים למי שלא מכיר.
DC עיר מגניבה עם אופי מובהק ואוכלוסייה מגוונת וההגעה אליה מרעננת. האולם נמצא ממש בלב הכרך ואם ממצמצים, אשכרה אפשר להחמיץ אותו. אנשים מסתובבים עם טי-שרטים ואני בחוסר אמונה לוקח את המעיל איתי (לא הייתי צריך). שוב הקדמתי אבל הפעם נתנו לי לחכות בפנים וזה כבר עשה לי מצב רוח טוב. מהרגע הראשון היתה לי הרגשה שהיחס כאן למדיה יותר חמים מאשר בקליבלנד. חדר המדיה הוא הרבה יותר גדול והוא בחלקו חדר אוכל שבו מוגשת ארוחת ערב מלאה. כנראה שזה עולה כמה דולרים אבל זה שמתי לב רק אחרי שסיימתי לאכול. לא ביזבזתי זמן מיותר ויצאתי לארוב לבחיר ליבי. הצלחתי לתפוס את OKC נכנסים, רוברסון, ג'ורג', אדאמס, ואז הוא הגיע, הטווס העל קולי, האומן הטוטאלי שהצליח לגרום לי לשכוח מהמציאות לכמה שעות בכל שבוע בשנים האחרונות. דופק מהיר, אני לא מאמין, מה אני, ילדה מתבגרת? לצלם או לחיות את הרגע? (הדילמה שתמיד העיקה על דוד פרלוב) על מי אני עובד, לצלם.
"ראס זה אני, אלעד מכפר סבא, אני עוקב אחריך כבר כמה שנים, לא, לא אחריך, אל תיבהל, אחרי הקריירה שלך, אני אוהב את הסגנון שלך, כתבתי עליך טור להופס CO.IL בפגרה, קראת אותו? נכון שהוא בעברית אבל אם רק תבקש אקדיש לכך את הזמן ואלמד אותך את השפה, ואולי בתמורה תוכל ללמד אותי איך לקחת כל זריקה אפשרית ולא אפשרית בכל רגע מתאים ולא מתאים".
זהו, נגמר, הוא חלף, הוא והרגע, שניהם. הלאה.
יצאתי לתור את האולם והפרקט, מעביר את הזמן עד לפתיחת חדרי ההלבשה. המסך הענק נראה קטן יחסית למסך בקליבלנד והאבטחה הרבה פחות חונקת. הנה כל הפרצופים המוכרים, כל אנשי הצוות של או-קיי-סי שיושבים תמיד על הספסל ושאת פניהם אני כבר מזהה בקלות מכל שידורי הטלוויזיה, איזה קטעים. "סליחה, מכיוון שאנחנו כבר מכירים כל כך טוב אפשר לעבוד אצלכם? אולי עוזר מאמן שני או מאמן קליעות, מה עוד יש לכם פנוי בשבילי?" ברקע אברינס משחיל שלשות בקצב מסחרר.
בחדר ההלבשה הצ'יטה יושב עם רגליו במי קרח לאוזניו אוזניות כל מהותו משדרת חוסר זמינות ואכן איש מהכתבים הרבים אינו טורח לנסות לראיין אותו. אדאמס ידידותי להחריד ופרגוסון מעניק ראיון אבל תוך כדי שמירה על שקט מופתי. את ג'ורג' לא קלטתי בשלב זה. ראס פתאום קם, לבוש רק במגבת ויוצא מהחדר. שאלתי כתב אחר לאן הוא הולך והוא אמר: "אי אפשר לדעת, הוא סופרסטאר, הוא עושה מה שהוא רוצה".
חזרתי לחדר העיתונאים ואיתרתי את שמי בסידורי הישיבה – PRESS BOX. שאלתי מישהו איפה זה אבל הוא אמר שזה מסובך מידי ועדיף שהוא יראה לי. כבר נדלקה לי נורה. הוא ליווה אותי למעלית דרך כמה מסדרונות, אפילו לחץ בשבילי על הכפתור ואמר לי לחכות כי יש רק מעלית אחת וזה לוקח הרבה זמן והסתלק. כמובן שבמעלית נער מעלית, או במקרה זה, גבר מעלית ושמתי לב שהוא לוחץ על הקומה האחרונה. כן כן. עברנו את כל הקומות של הסוויטות, החדרים המיוחדים ומה לא עד שהגענו לקומה האחרונה. "קח פה ימינה ושמאלה". פאק, זה גבוה, שורה אחרונה של האולם הזה. אין יותר גבוה, מעלי זה רק התקרה. השחקנים על הפרקט רחוקים מ-א-ו-ד וצריך לרכון קדימה. היו שם כמה כתבים עם משקפות. אמיתי. קליבלנד! אני מעריך אותך יותר עכשיו.
האולם עמוס בקרחות כיאה לקבוצה אחרונה בליגה ורבים מהאוהדים הם אוהדי אוקלהומה. הרעמים פורצים למגרש, ראס בראש תוך כדי ריקוד. השחקנים מתחממים על פי הרוטינה וראס מפגין מנהיגות, עובר דרך כולם, מחלק כיפים ומחליף מילים.
מבחינת המכשפים המשחק התחיל חגיגי כי האוורד לראשונה פתח העונה אבל כמו שכבר למדנו לאורך השנים, מי שמצפה להאוורד מוטב לו שלא. וראו, הפלא ופלא, דוויט מדייק מהקו אבל מה נזכרת עכשיו, שאתה כבר לא רלוונטי, יא מצחיקול?
בסוף האוורד היה לא רע בכלל אבל המשחק היה חד צדדי מאמצע הרבע השני בערך ולראיה ראס שיחק רק 26 דקות. לא אלאה את עצמי בפרטים נוספים להלן תקציר עמוס בסוכריות למי ששרד:
בסוף המשחק עלה בידי לצלם את ראס, גראנט שנתן משחק יוצא מהכלל, שרודר וג'ורג'.
כשהגעתי לחברים הטורקים של האישה הם כבר ישנו. כפי שציינתי הם חברי ילדות שלה אבל אני מכיר אותם כבר למעלה מעשור אז נראה לי שאני יכול להגיד שהם חברים שלנו. בכל מקרה, החמודים, בבוקר פינקו אותי בפנקייקים עם שוקולד צ'יפס וממרח של טחינה ופקמז (שזה סוג של סילאן מענבים) והאמת אבא, רק בשביל זה היה שווה להגיע.
גיא רוזן
4 נוב 2018 12:20:08"על מי אני עובד, לצלם."
מבריק.
תפסת במשפט אחד את מהות המאה ה-21
בכלל, הפוסט שמסופר מגוף ראשון, עם הזווית הכל כך אישית,
הוא פשוט נהדר.
זו השקעה מטורפת, הנסיעות, הכתיבה. אני ממש מקווה שזה שווה את זה,
בגלל שעוד פוסטים מסוג זה –
אני יותר מאשמח לקרוא.
אלעד דהן
4 נוב 2018 19:40:48דוד פרלוב התחבט בזמן שצילם את משפחתו אוכלים ארוחת ערב, "לצלם את המרק או לשתות אותו?"
תודה על הפירגון גיא
הציפור הנדירה
5 נוב 2018 11:53:03ולמה לא לאכול את המרק ביד אחת ולצלם ביד השנייה? (מקובל לומר "לאכול מרק" כי המרק הוא מנהז בארוחה ואינו כמו שתייה)
זיו
4 נוב 2018 12:42:28כיף גדול, יופי של טור.
מחכה לעוד
ולדי קוגן
4 נוב 2018 12:46:53טור אדיר. נראה שהקבוצה תופסת קצת כיוון, נקווה להמשך טוב. תמשיך ככה.
אלעד דהן
4 נוב 2018 19:45:54תודה ולדי. נראה שג'ורג' מוצא את מקומו ונואל ושרודר מהספסל זה יופי של דבר
עידן עופר
4 נוב 2018 12:50:42סחטיין על ההשקעה..גם אם המשחקים נגמרים בבלואו אאוט, זה שווה את זה. הפוסט פנטסטי .
אלעד דהן
4 נוב 2018 19:47:37תודה עידן. כיף שזה מגיע מגורו הסיקורים
חתוליו
4 נוב 2018 12:55:32מעולה, תענוג לקרוא!
אלעד דהן
4 נוב 2018 19:51:02תודה חתול
מעריץ
4 נוב 2018 13:04:04עוד פוסט מדהים שלך
כדאי שתיסע גם לL.A
תודה רבה
אי שם פה בסביבה
4 נוב 2018 13:16:34יפה כתבת מחכה לפעם הבאה
דינגו
4 נוב 2018 13:24:14מבריק!
כמו שכתבו מעלי, אם יהיה משחק של קליבלנד ב-LA, תנהג לשם – בטח ייצא אחלה פוסט (אבל גם סיכוי טוב לקבל גט)
אלעד דהן
4 נוב 2018 19:51:58תודה דינגו.
האישה מפרגנת אבל עדיף לא למתוח את הגבולות
Avi
4 נוב 2018 13:53:54כתבה יפה זה מוסיף הרבה הכתיבה על המזג אוויר התנהגות האנשים מחוץ לארנה וכו'
Berch
4 נוב 2018 13:53:55פוסט משובח. כל הכבוד על ההשקעה….
אם אתה רוצה למשוך תשומת לב של נוצרי אתה צריך רק לצעוק
"Ras…. one picture for your fans in the holyland"
המילה holyland עושה לפעמים קסמים.
אולי זה גם עובד עם מוסלמים אבל לא יצא לי לנסות.
אגב
הייתי באיזה אי נידח בתאילנד שהייתה שם קהילה של רסטאפרים תאילנדים (באמת). הם היו האנשים היחידים שפגשתי בעולם שלא שמעו על ישראל.
רק כשהסברתי שאני מ Zion הם התחילו ממש להתרגש באמת 🙂
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
4 נוב 2018 19:52:56גדול!
אני זוכר שכשחייתי בג'מייקה היינו אומרים שאנחנו israelites או שאנחנו מ zion והם היו מתלהבים.
כשסיפרנו שאנחנו גרים 5 דקות "מנהר" הירדן הם השתגעו לגמרי
קרע במיניסחוס
4 נוב 2018 21:34:11תודה ברץ׳ אנסה זאת
שמעון
4 נוב 2018 13:55:50אדיר כיף לקרוא
קרע במיניסחוס
4 נוב 2018 23:11:24שוקרן
יונתן
4 נוב 2018 14:10:39אם היייתי אבא שלך..
שוב כיף אדיר לקרוא
מנחם לס
4 נוב 2018 14:10:56וואווו…פוסט מצויין. מושקע ברמות. גאה בך! עוד מעט הולך לקטי
אלעד דהן
5 נוב 2018 05:36:49תודה מנחם
אל דודרינו
4 נוב 2018 14:26:10לקרוא אותך מרגיש כמו להיות שם בעצמי.
תודה רבה ותמשיך להנות.
ד"א, אולי כדאי לך לשקול עבודת שקר כלשהו בחברת תעופה.
הם לא טסים בגרושים החבר'ה האלה?
ינון יבור
4 נוב 2018 16:03:51נהדר. תודה, ותנחומיי על העונה המסתמנת של הקבוצה שלך.
אסף
4 נוב 2018 16:14:11נהדר ! מהנה לקריאה ! תודה רבה . בכלל הסיקורים מהמגרשים פה ברמה נפלאה ותמיד מעוררי קנאה.
אלעד דהן
5 נוב 2018 05:37:21תודה רבה אסף
המשגיח
4 נוב 2018 16:31:30סיקור מעולה. כל הכבוד
אלעד דהן
5 נוב 2018 05:37:35תודה!
גבריאל
4 נוב 2018 17:38:05יופי של סיקור… תחליף קבוצה!!
דביר
4 נוב 2018 18:13:06תודה רבה אחי
אלעד דהן
5 נוב 2018 05:37:52תודה לך
יום אחד
4 נוב 2018 18:13:48טוב מאד!
אותנטי!
תגיד, ראס באמת זועם במציאות כפי שזה משתקף במדיה?
אלון
4 נוב 2018 18:38:47אין עליך אבא'לה
קרע במיניסחוס
5 נוב 2018 20:50:50חן חן
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
4 נוב 2018 19:54:14מעולה! הזוית שלך ברמת החחיל הפשוט עם כל התלאות שבדרך, פשוט נפל.
אנחנו מעריכים מאוד את ההשקעה הרבה רק אל תגזים כדי שהאשה לא תתרגז
קרע במיניסחוס
5 נוב 2018 20:51:57תודה עגל.
האישה לא צריכה תרוץ בשביל להתרגז.
חפש
4 נוב 2018 20:26:20כתיבה מעולה, נשאבתי לסיפור. אי אפשר להפסיק לקרוא תמשיך לכתוב והרבה
גל אל-איי
4 נוב 2018 20:29:46פוסט נהדר אלעד, יש לך את זה.
טיפ משועל סיקורים ותיק ( נאאאאא, לא באמת:) ברגע שאיתרת שדחפו אותך למקום הכי פחות אטרקטיבי באולם מתחת לתיקרה תישאר בחדר המדיה, תגיח מדי פעם לפרקט איפה שהמעודדות, ותאתר מקומות ישיבה בחלק התחתון. ואז, בטיים אאווט או בהפסקת רבע פשוט תצעד בגאון תוך שאתה מנופף באקרדיטציה ותתיישב כמו גדול. עשיתי זאת כמה פעמים בסטייפלס ( שם קשה יותר כי יש תפוסה כמעט מלאה) וזה עובד!
קרע במיניסחוס
5 נוב 2018 20:53:18תודה גל ותודה על הטיפ
אפלטון
4 נוב 2018 21:25:45שמע אתה כותב אדיר!
תענוג לקריאה
קרע במיניסחוס
5 נוב 2018 20:54:00כיף לשמוע שזה מגיע ממך
אור
4 נוב 2018 23:07:10מצטרף למברכים, מקווה שתמשיך לראות משחקים ולכתוב לנו – win win
Mbk
5 נוב 2018 03:09:20קראתי באיחור
פוסט גדול ! זה לא קרע במינסחוס ! זה מינימום אכילס קרוע
תודה רבה !
שלמה
5 נוב 2018 09:57:14לא מאמין, אתה לוקח לתשומת לבך את ההערות שלי, כל הכבוד.
שוב גם היום אתה משלב את עולמך האישי בצורה שכיף לקרוא את הכתבה!
עידו גילרי
5 נוב 2018 10:43:24אוהב את הסגנון שלך. אתגר לעתיד- לשאול את מאמן הקאבס שאלה.
שוב התמונות לא נפתחות? לא יודע אם זה רק אצלי כי אך אחד אחר לא אמר כלום. בכל מקרה שווה לבדוק.
אור
5 נוב 2018 14:37:27גם אצלי
יוסל'ה שוחמכר
5 נוב 2018 14:17:10אני מקנא בך רק על הנסיעה בשלכת, עוד לפני שהגענו לכדורסל בכלל. עשיתי את זה לפני שנה וקצת בקנדה וניו אינגלנד. מתגעגע -:(
אתה יכול לפרט לגבי DC? מגניבה על שום מה?
אי אפשר לראות את התמונות (וההכרעה בעולם אידיאלי היא לא לצלם).
משה
5 נוב 2018 14:44:48אחד הסיקורים והכתבות שהכי נהניתי בכל ימי באתר
פשוט נפלא אין מילים
אגב גם אצלי התמונות לא נפתחות
אוהב כדורסל
6 נוב 2018 10:04:58התחלתי לקרוא, כתוב חמוד, אבל אז ראיתי את המשפט :
"אני לא מצטער אל זה"- פה הפסקתי, לא הכותב ולא האתר לא הצליחו לתקן טעות כזו? סורי לא שווה את הזמן שלי.
בן דוד של קרע
6 נוב 2018 15:16:33ממש קטנוני מצידך… חבל שלא המשכת, כל השאר היה כתוב בלי טעויות 😂
בן דוד של קרע
6 נוב 2018 15:14:48כנראה שיש לך את אחת העבודות היותר טובות שחובב כדורסל יכול לאחל לעצמו.
הכתיבה, כמו תמיד, קולחת וכיפית.
חבל לי שנקלעת לקליבלנד באיחור קל של 3 שנים…
אורית
7 נוב 2018 21:27:02שלום יקר, איזה יופי השילוב המרגש בין הפרטי, זוגי והמקצועי. איזו השקעה, איזו כתיבה מרתקת. אין על הכתיבה שלך המאפשרת לנו לשוטט בין דקות המשחק ולהתרגש, לשוטט ולהציץ לעולם של השחקנים, להציץ ולראות כמה צדדים בעולמם.
תודה לך
מחכה להמשך בהתרגשות רבה.
אלטינה
8 נוב 2018 05:30:48מעולה! אתה עוד לא בן 40!! תעוף על זה אתה גורם לי לרצות לקרוא קצת יותר ולהבין קצת יותר….
רמי לידור-הדס
11 נוב 2018 17:58:13אלעד, אתה כותב נפלא, ממש כיף לקרוא את הכתבות שלך, מחכה לכתבה הבאה!
יוני סינואני
13 נוב 2018 15:44:21כתיבה נהדרת, ממש כאילו אני חווה את האירועים. המשך ככה ותגיע רחוק… בהצלחה