כמו מפגש הופס בלי מנחם ורועי – יומן אליפות פליקנס / מולי

לוגו הפליקנס עטור מפגש הופס
לוגו הפליקנס עטור מפגש הופס

הו, כמה ירדו עלי במפגש הופס על הצהרת האליפות שלי…

הפליקנס הפסידו משחק רביעי ברציפות, והפעם מול פורטלנד אצלם בבית, בשלוש עשרה הפרש. נשמע נורא? לא? בטח אם אתה אוהד פליקנס…

מפגש הופס השנתי נערך בששי בבוקר בספורטק בתל אביב. השתתפו בו מעל לשלושים וחמישה איש. נשמע מעולה, לא? במיוחד אם אתה אוהד הופס…

למפגש הגיע כמובן מנחם, רוח החיה שמאחרי המפגש, ומחמישיית סגני העורכים הגיעו מידן (כשבכיס חולצתו הימני פלאפון פועל שידור סקייפ מתמשך עם מומי), יאיר (חמוש בעותקיי ספרו החדש), ורון.

בלטו מהיעדרם מחמישיית סגני העורכים רועי, סגן העורך הנצחי (מחלה), וגיא רוזן שלא התאפשר לו להגיע.

קיוויתי גם לפגוש את אפלטון שלנו לראשונה בחיי, אבל התאכזבתי.

החמישייה של הפליקנס למשחק מול פורטלנד כללה את אטואן מור, ניקולה מירוטיץ', ג'רו הולידיי ו…  ג'אליל אוקאפור וטים פרייזר…

בלטו בהיעדרם מהחמישייה, אלפריד פייטון ובעיקר אנטוני דייוויס שמבחינתי משחק בלעדיו הוא כמו מפגש הופס שנתי בלי דוק מנחם לס. על ספסל הפצועים ישב גם דאריוס מילר.

אז כן, ארבעה הפסדים רצופים לפליקנס, שמסדר החולים שלהם דומה יותר לחמישייה מאשר לספסל המחליפים, אבל בשלושה מתוכם ה- MVP של הקבוצה לא הופיע וברביעי הוא הופיע, שיחק בינוני והיה – כך מתברר – עדיין פצוע למדי.

למפגש הופס, ה- MVP מנחם הופיע – והופיע בגדול. אני לא יודע באיזו מידה אנשים קולטים עד כמה מנחם הוא הדבק שמאחד את האתר הזה, אמנם רוב השנה זהו דבק בשלט-רחוק מגרינוויל, אבל אני באמת לא חושב שמלבד סגני העורכים יש  מי שמבין עד כמה גדולה, מסובכת ודורשת זמן היא האופרציה מאחורי הקלעים של האתר, עד כמה מושקעת מחשבה בעשרות המיילים שמנחם וסגני העורכים שולחים יום יום, וכל זה לפני מעיין הכתיבה הבלתי נדלה של מנחם.

מאוד קיוויתי שמאז שגייל בנסון הפכה לבעלים הרשמי של הפליקנס, אחרי מאבק על ירושתו של טום בנסון, הקבוצה תקבל משמעות בעיניה, ולא תהיה "קבוצת-בת" של קבוצת הפוטבול ניו אורלינס סיינטס. האמת, היו לכך כמה סימנים מעודדים שהשתקפו גם התוצאות. ואולם, בעיה אחת גייל בנסון לא פתרה: הצוות הרפואי של הפליקנס, הוא עדיין הצוות הרפואי של הסיינטס, וחוששני שזה משתקף היטב במצבת הפצועים.

גייל של מנחם, לעומת זאת, בהחלט שותפה תומכת ומאפשרת, במיוחד באהבתו לאתר. גייל היא עונג של אישה ואחרי מספר שיחות איתה, הן במפגש בירושלים לפני מספר שנים והן אתמול, אני רוצה לומר לכם שלא רק מנחם הוא בר מזל, אלא גם האתר שלנו בר מזל שלמנחם יש את גייל.

אז הפליקנס כבר ארבע-ארבע, ואני מודה שמשהו בפציעה של דייוויס מתריע בעוצמות לתוך הקול הפנימי שלי. איכשהו זו לא נשמעת לי פציעה רגילה. משהו שם, איך לומר, משהו שם לא…

וזה מבאס, כי אפילו לי, האופטימי הנצחי, ברור שבלי אנטוני דייויס, יהיה בלתי אפשרי להחיות את התקווה לשמוע את הצרחה:

"והאלופה… ניו אורלינס פליקנס".

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. 🙂
    תודה מולי.
    מציע להחתים את סגני העורכים בקבוצה. כשיש לך חמישיה כזו הדרך לאליפות סלולה.

  2. אם הם היו במאזן 7-0 לא היה מתח… לא הייתה דרמה….
    ככה נבנית עלילה של כל סרט טוב (כמו בוס לי ושאגת הדרקון בכיכובו של חבר חמישיית כל הזמנים של מנחם כארים עבדול ג'אבר).
    ככה אני במשחקים של חולוניה
    ככל שהדרך קשה יותר ככה הנצחון גדול יותר.
    גו פליקנס !!! 🙂

  3. עוד אחד ועוד אחד
    איזה יופי של קבוצה
    יאללה שקנאים מקום ראשו-או-או-און
    יאללה שקנאים
    יאאא-לה שקנאים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט