שריף חדש בעיר: הניקס מנצחים את הנטס/ שחר דלאל

יום של "דרבי". איזו דרך טובה יותר יש להתחיל את השנה, ולעשות את צעדי הראשונים בתור כתב NBA, מאשר משחק דרבי. משחק עם דם רע, שלא משנה מה היכולת של הקבוצות על המגרש, השחקנים תמיד יילחמו בשביל כבוד המועדון והאוהדים.

אז זהו שלא. בניו יורק הדרבי לא באמת משנה לאוהדים ובטח לא לקבוצות. הניקס תמיד הסתכלו על האחות הקטנה בזלזול, ומעולם לא התייחסה אליה כקבוצה "אמיתית". אחרי הכל היה מדובר האחות החורגת של העיר, זאת שהגיע מה-ABA, ובכלל נאלצה לנדוד לניו ג'רזי כדי לחפש רלוונטיות. אפילו הכתבים שלה נשלחים לתא העיתונאים העליון, ויושבים ליד החבר'ה הזוטרים, כמו אלה שכותבים בשפת הקודש לאתר במזרח התיכון.

אבל תושבים אמיתיים של ברוקלין לא מוותרים לעולם. הכתבים מהצד השני של האיסט ריבר ניסו בכל זאת למצוא איזו פירצה, רצו שיגידו להם שהם חשובים, אך דייויד פיזדייל לא באמת נגס: "הלוואי והיתה לנו את האפשרות לשמוח מניצחון על הנטס, אבל אין לנו את הלגיטימציה לבחור איזה משחקים יותר חשובים לנו, אנחנו חייבים לנצח כל משחק", אמר וקצת הוציא את הרוח מהמפרשים של "היריבות" הזאת.

עם זאת, המאמן בכל זאת בחר לזרוק עצם לכתב של הנטס: "אני לא חושב שיש לנו כרגע יריבות באופן כללי. אני חושב שצריך להרוויח את זה. הייתי בעבר חלק מיריבויות, ואתה חייב לגרום לקבוצה השניה כאב, ולהיפך, לפני שזה הופך ליריבות".

וכשאין יריבות, מתמקדים בשחקנים שלך, כמו טים הרדוואי ג'וניור. "הבן של" מסמן את כל מה שרע בהנהלת הניקס, ביכולת שלה למצוא שחקנים בינוניים ולתת הר מזומנים כאילו זה הופך אותם לשחקנים טובים יותר. "וכן, זאת הקבוצה שלנו ונעשה בה מה שאנחנו רוצים, אז מה אם יש לכם מנוי כבר 50 שנה? תראו כמה כסף אנחנו מוצאים עונה", בטח אומרים לעצמם בהנהלה.

הג'וניור נראה כאילו הוא נולד בעשור הלא נכון. אם היה נולד בשנות ה-60 או ה-70 היה בטח יכול להפוך לכוכב סטריט בול אגדי שהיו מספרים עליו "שפעם הוא ניצח את קארים באחד על אחד". הוא מסוג האנשים שאתה רוצה שיהיו השריף של העיירה שלך, אבל לא מאלה שאתה רוצה בקבוצה הביתית. השנה אנחנו רואים שיפור בנושא הזה.

וכן, בדיוק ברגע שעבדכם הנאמן כבר חושב על האפשרות לראות פה קרב אקדוחנים בינו לבין כריס לאברט מסתבר שנכנס יותר מידי חול לנשקים שלהם. החבורה של השודד האורח אומנם פותחת טוב, אבל באקדח שלו יש מעצור, ובלעדיו אין להם באמת סיכוי.

השריף שלנו מתעורר, הוא עושה הרבה מאוד רעש, אבל היריות שלו חומקות מהמטרה ומאלצות את המאמן לקחת פסק זמן. "כן, היו מספר פעמים שזה פגע בנו", אמר פיזדייל בסיום, "נתתי לו יותר מידי ביטחון, אבל אני בטוח שזה ישתלם לנו בהמשך".

ביטחון זה משהו שהבחור הצעיר שלנו צריך. בחדר ההלבשה כל העיתונאים עטים על אנאס קנטר שתמיד מספק להם כותרת: "כן, אני המלך של החמישייה השניה" הוא יגיד, בעוד המלך של הראשונה יושב מצונף בפינה ורק רוצה שכל האירוע הזה ייגמר – שונה לגמרי מהתדמית שיצאה לו.

"לטים היה רפיוטשן", אמר המאמן בסיום "ואני רוצה לשבור את הסטראוטיפ הזה לגביו. כדי להיות שחקן עלית בליגה הזאת אתה חייב להפוך אחרים לטובים יותר, ולכן הוא מקבל את הכדור יותר ויש לו אחריות בהובלת הכדור. הוא מבין את המשמעות של זה, אבל יש לו עוד מה ללמוד".

"אני גאה בו, הוא יודע שזאת תהיה שנה של עליות ומורדות, אבל הוא מראה הרבה מאוד בגרות ומנסה לעשות את הצעד הבא כדי להיות כוכב, עם האחריות שבאה עם זה. הוא גם מאוד השתפר בהגנה השנה ואתם יכולים לראות שהוא 'מתחרה'".

"מה שאתם רואים כרגע, זה מה שאנחנו הולכים לקבל בהמשך. במשחק, באימונים ובחדר ההלבשה, הוא עושה את הצעד הנוסף, והוא לוקח אחריות ויודע כשהוא מפשל. הוא יודע איך להכניס את עצמו למשחק, אבל השאלה איך הוא מכניס שחקנים אחרים. הוא לומד לעומק את קטעי הווידאו של המשחקים, ומחפש את ההזדמנויות שהוא יכול להיות רלוונטי".

"אני מנסה להוביל", אמר הג'וניור ברגע שפתח את הפה, "צוות האימון שם אותנו בנקודה שאני יכול להצליח בה, החברים שלי נותנים לי את הביטחון לעשות את זה. אני צריך לדעת לבחור את הנקודות שישימו את השחקנים האחרים במצבי קליעה טובים".

קשה מאוד לאלף שחקן פרא, שרואה בכל סיטואציה הזדמנות לגיטימית לקליעה, אבל קל יותר לעשות את זה כשאתה רותם אותו למשימה. הרדוואי באמת מאמין שהוא שייך לעלית של הליגה וכנראה יעשה הכל כדי להגיע לשם. ומי יודע, אולי אם יצליח להשיג חצי מהמטרות שלו, הקמפיין להבאת קווין דוראנט בקיץ יצליח.

לפוסט הזה יש 30 תגובות

  1. תודה שחר, נקווה שיצאו לך משחקים קצת יותר מעניינים להבא.
    יש איזה שמועות לגבי פורזינגיס? יחזור העונה או שהולכים לפול טנקינג מוד?

  2. הזלזול של הניקס בנטס הוא גם אחד כזה שכבר פגע בקבוצה כמו הפעם שהיו יכולים לקחת את הכוכב של השכנה הקטנה והעדיפו כסף במקום…
    שיפנו לסיקסרס וישאלו האם זה השתלם.

  3. תודה רבה שחר.
    האמת היא שאני לא מבין מה קאנטר עושה שם על הספסל, במיוחד כשפורזינגיס פצוע. אבל אני דווקא כן אוהב את העובדה שטים הרדוואי, הבן של מי שהתפרסם (בין השאר) דווקא בגלל הקרבות העזים בפלייאוף מול הצ'ילבה דאז – כלומר, הניקס, משחק בנמסיס.

  4. תודה שחר , אני בטוח שזה ממש מרגש לסקר מ MSG . אפילו כשהקבוצות לא משהו .
    איך הקהל שם ? נראה שאיכפת לו מהקבוצה ?

    1. למרות שהכריזו על אולם כמעט מלא היו הרבה מאוד כיסאות ריקים ויותר מידי תיירים.
      היו שני אירועים שגרמו לי להרגיש כמו הגארדן בשנות ה-90, שניהם הגיעו אחרי התפרצויות של פיזדייל על השופטים שלוו בשריקות בוז משתקות…

  5. מעולה שחר כיף לקרוא. נקווה לעוד הרבה סיקורים שלך. אתה חושב שהארדאווי לא יכול להוביל? נראה לי שהוא כבר לא רחוק מזה

    1. הוא עדיין לוקח את הכדור ורץ יותר מידי עם הראש בקיר, מבלי להסתכל יותר מידי על החברים שלו.
      אבל אחרי הדברים של פיזדייל הסתכלתי על זה בעיניים קצת אחרות וזה הזכיר לי את קית' לנגפורד במכבי, שלאחר שהגיע באמצע העונה בלאט נתן לו לעשות מה שרצה בליגה האדריאטית ובישראלית, עד שזה תפס ואז התחיל להוביל את הקבוצה גם ביורוליג.

להגיב על אבי טרכטמן לבטל

סגירת תפריט