ב-3 לפנות בוקר משחק הוורלד סרייס בין בוסטון רד סוקס ללוס אנג'לס דודג'רס / מנחם לס

ב-3:00 לפנות בוקר הדבר האמריקאי מכולם – הוורלד סרייס – ניפתח הערב!

הלילה (מחר לפנות בוקר) זה מתחיל שוב. הוורלד סרייס, מאורע הספורט האמריקאי ביותר. הסרייה הזאת שהיא 'הטוב מ-7' ושהיא מחזיקה את האומה כולה במתח בלתי רגיל מהרגע הראשון עד האחרון.

לפני 32 שנה פחות יום הייתי במשחק הוורלס האחרון שלי. משחק שאזכור לעד.

הסופרבול היום זוכה כמובן לרייטינג גבוה יותר והוא מאורע הספורט הדרמטי והמטרף ביותר. אבל זה "מכה אחת וגמרנו". כאן אומה שלמה עוצרת נשמתה לשבוע שלם ויותר, עם ויכוחים, השערות, חישובים, התנצחויות, היפותזיות, נימוקים, הערכות, תיאוריות, וכמובן התערבויות ומלחמת חורמה בין אוהדי הליגה האמריקאית (שהרד סוקס היא קבוצתם הפעם) ואוהדי הליגה הלאומית, שהדודג'רס היא נציגתם.

אין חוקים בנידון אבל מסורתית הליגה האמריקאית היא יותר 'ליגת העם', הדמוקרטים (מלבד כשהיאנקים הארורים שלטו בבייסבול משך דורות ממש) והליגה הלאומית (הנשיונל) משוייכת יותר למעמד העליון, הקונסרבטיבי יותר, אבל ישנם כל כך הרבה יוצאים מן הכלל שכמובן זה לא קרב לנשיאות ארה"ב.

זה קרב חשוב הרבה יותר.

 

(כמובן, באקנר!)

 

זה היה לפני 32 שנה פחות יום. זה היה באיצטדיון שיאה בקווינס, ב-25 לאוקטובר, 1986.

למחרת הכותרת בניו יורק טיימס היתה פשוטה:

Mookie Wilson’s Grounder. Bill Buckner’s Legs

אולי העתון לא רצה לצאת עם כותרת מפוצצת לא לנחס את הקבוצה המקומית, הניו יורק מטס בוורלס סרייס הזה.

לפעמים זה ממש מפחיד להיזכר שכמה וכמה מאורעות שחזית בהם אישית ובזמן חי נחשבים לרגעי הספורט הגדולים של ארה"ב.

אולי כבר ראיתם בכמה משחקים שחזינו בהם בבלוגים חיים איזה משחק אסטרטגי, טקטי, תחבולני ומלא ערמה הוא משחק הבייסבול. כל כך הרבה דברים יכולים לקרות בעת ובעונה אחת, או אחד אחרי השני.

כזה היה המשחק הששי בין הניו יורק מטס לבוסטון רד סוקס בוורלד סרייס של 1986. בוסטון מובילה 3-2 במשחקים. היא צריכה עוד ניצחון אחד בשני המשחקים האחרונים והיא מנצחת את הוורלד סרייס. היא לא ניצחה מאז 1918 וכל בוסטון בטירוף.

בגלל המאורעות שקרו, והפלייז הבלתי נתונים לנבואה או אפילו להסבר, משחק זה – עם כל מה שקרה בו – ייחשב לעולמים כאחד ממשחקי הבייסבול הגדולים אי פעם. לא הטובים אי-פעם, אבל THE GREATEST EVER.

בתוך המהומה והטירוף, המטס ניצחו איך שהוא 5-6 עם שלושה RUNS באינינג העשירי. "צ'אב" פיניי – אז נשיא ליגת ה-NL הגדיר את המשחק במילה אחת שנכנסה ללקסיקון הספורט האמריקאי. כל מה שיכול היה לומר בסיום המשחק היתה מילה אחת:

IMPOSSIBLE!"

לא היה רגע כזה לאף קבוצה ניו יורקית – או כל קבוצה אחרת בליגה – מאז הרגע ההוא בו חבט בובי ת'ומפסון את ההום ראן שניצח לניו יורק ג'איינטס את הפננט נגד הברוקלין דודג'רס מפיץ' של ראלף בראנקה ב"חבטה שנשמעה בכל העולם" באינינג התשיעי ב-1951.

מאז לא קרה שקבוצה ניצחה בצורה כל כך "IMPOSSIBLE” ו-"IMPROBABLE”. שני שרופים. סטרייק אחד ו-NO BALLS על החובט השלישי. אף אחד על הבסיסים, והמטס מפגרים ב-2 RUNS..

ועדיין, איכשהו, בצורה מטורפת-משוגעת-מטמטמת חושים, המטס ניצחה. ממש כשהרדסוקס האמינו שהגיע הסוף "לקללת הבמבינו", "THE CURSE” שהביא עליהם בייב רות' שבגללה הם לא הצליחו לנצח וורלס סרייס מאז 1918, ופתאום המטס באים עם שלושה SINGLES ע"י גארי קרטר, קווין מיצ'ל, וריי נייט, ואז WILD PITCH ע"י בוב סטנלי שמוקי וילסון GROUNDED, ואז או אז ביל בקנר, איש הבסיס הראשון המצויין והמנוסה של הרד סוקס מתכופף לאסוף את הכדור הפשוט ואז – שומו שמיים, הולי ג'יזוס – הכדור עובר בין רגליו, שגיאה שבוודאי לא עשה מאז שיחק כילד בליטל ליג…

ריי נייט מגיע הביתה, והמטס מנצחים 5-6 משחק שהבוסטון רדסוקס היה שני סטרייקים מלנצחו ולנצח את הוורלד סרייס.

איך? הכדור עבר לבאקנר בין הרגליים וריי נייט ניצח את המשחק!

למחרת, המשחק השביעי, היה מין משחק ANTI CLIMAX אחרי הטירוף של היום הקודם שלא היה אף פעם כמוהו, וכנראה גם לא יהיה,והמטס ניצחו אותו 5-8 ואת הוורלס סרייס.

דייבי ג'ונסון, מנג'ר המטס הוותיק, אמר אחרי המשחק: "אני לא אדם רגשני. ראיתי וחוויתי הכל בבייסבול. לפחות חשבתי כך עד מה שקרה היום. אני עדיין מבולבל".

אני זוכר את דרל סטרוברי כוכב המטס מתייפח כילד.

ביל בקנר – אחד משחקני הבייסבול הגדולים ששיחק 20 שנה במייג'ור ליג, ובשנת 1986 חבט 310. עם 22 HR (ס"ה 2100 חבטות בקריירה) – ייזכר לעד בפלוקלור האמריקאי כשחקן WHO EPITOMIZED את 'קללת הבמבינו'.

*****

הלילה (ב-3 לפנות בוקר מחר) הכל יתחיל מחדש, כמו בכל שנה. הדבר שמאומה לא דחה: לא מלחמות עולם. לא הוריקנים. לא רצח נשיאים. הוורלד סרייס חייב להיות משוחק.

מי ינצח?

כמובן שאיש לא יודע.

אפשר רק לדסקס מה יהיה.

מנג'ר הרד סוקס, אלכס קורה, לא מפתיע אף אחד כשהוא מעלה את הפיצ'ר שלו כריס סייל על הגבעה להתחיל את המשחק הראשון ב-FENWAY PARK בבוסטון, האיצטדיון הזקן שראה הכל והיה עד לכל. אבל הוא לוקח צ'אנס מסויים.

סייל לא זרק מאז המשחק הראשון  נגד האסטרוס מיוסטון באליפות ה-ALCS. הווה אומר 9 ימי מנוחה לזרועו. האם זה טוב? תלוי עם מי אתה מדבר. ישנם פיצ'רים שטוענים שיותר מדי מנוחה לזרוע הוא דבר לא מומלץ בתקופה זו של השנה. הוא יצא מהרוטציה עם הרעלת קיבה ומאחר ולא היו זקוקים לו, לא השתמשו בו.

במשחקים שכן שיחק לפני בעיות הקיבה, היה ברור שהוא איבד מעט ממהירותו מאז שנסתיימה העונה הרגילה, ושהשליטה שלו במשחק הראשון נגד יוסטון היתה בלבול אחד גדול. אבל הוא האס של בוסטון, והוא רשום עתה לשחק שני משחקים בוורלד סרייס.

כבר עתה נראה לפי עיתוני בוסטון שקורה לא סומך על הבולפן שלו, ובכל הזדמנות הוא ישתמש בפיצ'רס המתחילים שלו בתור פיצ'רס שישומשו כ- RELIEVERS.

הדודג'רס? יעלו עם האס שלהם והפיצ'ר הטוב בביזנס קלייטון קרשאו שהיה לו משחק אחרון נפלא והוא בהיי בלתי רגיל כי סוף סוף הוא יצא מה'פאנק' של הפוסט סיסון שלו.

הדודג'רס הם קבוצה מצויינת. סך הניצחונות שלהם (92) נופל כמובן בהרבה מסך ניצחונות הרד סוקס, אבל ה-DIFFERENTIAL שלהם – 194 מלמד שהם הרבה יותר קבוצה של 101 ניצחונות מאשר 92 לפי ה-Fangraphs (המראה שהם קבוצת רצי הבסיסים הטובה בליגה – טובה יותר מהרד סוקס גם בגניבות וגם במניעת גניבות). אגב, ה-Fangraphs מגדיר את הרד סוקס כקבוצה של 99 ניצחונות.

הכל שטויות. אולי הסטטיסטיקות האלה קובעות בעונה של 162 משחקים, אבל לא בסרייה של 7 משחקים (וכמובן שאולי פחות). אגב, במשחקים בבוסטון ישחקו עם פינץ'-היטרס לפי חוקי הליגה האמריקאית, ובאל איי הפיצ'ר חייב לחבוט. זה נותן יתרון מסויים לדודג'רס שהפיצ'רים שלה חובטים כלל לא רעים נגד הפיצ'רים של בוסטון שמאז התיכון רובם כנראה לא חבטו. יתרון זה מבטל את הרד סוקס עם יתרון הבית שלהם.

תכנית המשחקים:

Game 1: LHP Clayton Kershaw (9-5, 2.73 ERA) vs. LHP Chris Sale (12-4, 2.11 ERA)
Game 2: LHP Hyun-jin Ryu (7-3, 1.97 ERA) vs. LHP David Price (16-7, 3.58 ERA)
Game 3: TBA (either Nathan Eovaldi or Rick Porcello) vs. RHP Walker Buehler (8-5, 2.62 ERA)
Game 4: TBA (either Nathan Eovaldi or Rick Porcello) vs. TBA
Game 5 (if necessary): TBA vs. TBA
Game 6 (if necessary): TBA vs. TBA
Game 7 (if necessary): TBA vs. TBA

PLAY BALL!

מנחם לס

בעל האתר, העורך הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 28 תגובות

  1. שלום, אפשר לקבל הסבר על החוקים של הפיצ'ר, ראיתי שבסיבובים הראשונים זה תמיד הפיצ'ר שהתחיל את המשחק וברגע שהוא מתחיל להתעייף הוא מוחלף ומאז כל סיבוב בערך מתחלף הפיצ'ר ולא הבנתי למה
    האם יש חוק שאומר שחייבים להחליף את הפיצ'רים כל סיבוב/כמות מסוימת של הגשות?

    והאן יש אבדל בין הפיצ'ר שמתחיל את המשחק לאלו שמחליפים אותו?
    ואותו פיצ'ר יכול לפתוח בכמה משחקים ברצף?

    סליחה על הבורות אבל אשמח לדעת פרטים על זה לקראת הוורלדסיריס

    1. בגדול פיצ'ר פותח סוחב עד שהוא מתעייף וזורק קרוב ל-100 הגשות או משחק לא טוב או שמפחדים לתת לו לפגוש יותר מדי פעמים את החובטים של היריבה (שמתרגלים אליו) או שהקבוצה צריכה להכניס במיקום שלו בהתקפה חובט מחליף עם רצים על הבסיסים למשל, בד"כ במשחק צמוד או בפיגור (זה רק ב-NL, ובמשחקים שהקבוצה מה-NL מארחת כמו שנראה בוורלד סירייס לדוגמה). הוא לא יכול פיזית להגיש יום אחרי יום עקב המאמץ הנדרש, צריך לנוח לפחות 3-4:ימים (3 זו מנוחה קצרה ו-4 רגילה).

      פיצ'רים מחליפים יכולים להגיש יום אחרי יום כי הם עולים למס' אאוטים קטן, ומוחלפים יותר מהר כי רוצים לנצל מצ'אפים מסוימים של ימני נגד ימני וכאלה, וגם כדי להחליף חובטים ב-NL כדי שהפיצ'ר לא יחבוט. גם יש "מומחים" לכל קבוצה במשחקים צמודים לאינינגס 7, 8, 9 שהם המחליפים הכי טובים ובד"כ מכניסים אותם לאינינג שהם רגילים אליו והם יותר יעילים לאינינג אחד. בוורלד סירייס מכניסים לפעמים את הפיצ'רים הפותחים הכי טובים כמחליפים כדי למקסם את הסיכויים לנצח במשחקים האחרונים בסדרה כי אין מה להפסיד.

    2. לכל קבוצה יש רוטציה של 5 פיצרים פותחים
      בדרך כלל יש 4 ימי מנוחה לפיצר
      בנוסף יש בולפן שהוא חוות הפיצרים המחליפים שם אפשר לתת לכל פיצר לעלות גם אם שיחק אתמול
      בבולפן יש פיצר שנקרא הקלוזר – בדרך כלל הפיצר הכי אמין בבולפן שעולה לסגור את המשחק
      בפליאוף אין צורך ברוטציה של 5 ולכן הפיצר ה 5 ולפעמים הפיצר ה 4
      יורדים לבולפן והפיצרים 1-2-3 ישחקו עם מנוחות קצרות
      בכל מקרה אין חוקים

      1. תודה רבה על ההסבר

  2. לא מבין כלום בבייסבול, אבל בכל זאת השלמה קצרה: בסדרה של לארי דיוויד (curb) יש פרק גדול עם באקנר, שמופיע גם בתור באקנר, ונושא הפספוס של התפיסה מלווה את כל הפרק. מומלץ מאוד

  3. אין חוקים להחלפת הפיצ'ר, רק החלטת מאמן. פיצ'ר יכול לשחק משחק שלם או להיות מוחלף לאחר הגשה אחת בלבד.
    אין הבדל בין הפיצ'רים מבחינת חוקי המשחק, ועקרונית אותו פ'יצ'ר יכול לפתוח בכמה משחקים, רק שזה מאוד לא מומלץ מבחינת עומסי משחק.

  4. קבוצת של ליגת הבייסבול:
    http://www.wikiwand.com/he/%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%94_%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%92%27%D7%95%D7%A8_%D7%9C%D7%99%D7%92_%D7%91%D7%99%D7%99%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%9C

    עשרת שחקני הבייסבול הגדולים ביותר בכל הזמנים לפי בריטניקה:
    https://www.britannica.com/list/10-greatest-baseball-players-of-all-time

    מאה שחקני הבייסבול הטובים ביותר בכל הזמנים לפי האתר ראנקר:

    intent://nuid/IBIKa91AM4SA47RkfOMNJRxUab5Ec1540288646/#Intent;action=android.intent.action.VIEW;scheme=nielsenwebid;component=com.nielsen.odm/.NielsenMobileMeter;end

    1. בארי בונדס שלישי???? בחיים לא……

  5. אגב ביל באקנר, והמשחק הגדול בכל הזמנים.

    בוסטון היתה ביתרון 3-5 באינינג ה-10. שני אאוט ואף אחד לא על הבסיס, מרחק אאוט אחד מלזכות בוורלד סירייס ולשבור את קללת הבמבינו.

    המטס האגדתיים הצליחו בשלושה סינגלים רצופים לצמצם ל-5-4. ואז מגיע הבאט-באט האייקוני של מוקי ווילסון. שנלחם על הסטרייק האחרון כמו משוגע, ארבע פעמים ברציפות. ואז ההמשך המטורף. ומאז כל מוקי שני בניו יורק יקבל את הכינוי, מ-מ-מ-ווווקי.

    זה השידור של האט-באט האחרון שגם הוא אייקוני, מודל לכל שדרן טלוויזיה, של וין סקאלי. מרגע הנצחון הלא ייאמן, הוא פשוט שותק במשך 2 דקות, נותן לתמונות לדבר, ורק אז אומר את מה שהפך לקלאסיקה. "אם תמונה אחת שווה אלף מילים, כרגע ראיתם מיליון":

    https://www.youtube.com/watch?v=7ujwjqIldwU

    1. מדהים. עזוב את הכדור בין הרגליים, מה זה הפיצ'ר הזה עם הזריקה הפראית שגרמה לשוויון?
      לא יאמן שלא שמעתי או הכרתי את השחקנים, הסדרה, הרגע, השידור. רק נ.ב.א, נ.ב.א, נ.ב.א….
      זו אחת הטרגדיות בספורט- לא משנה מה באקנר השיג בבייסבול בכל הקריירה שלו, תמיד יזכרו לו את הכדור המתגלגל בין הרגליים.
      כמו ש(להבדיל) לעולם יזכרו לניק אנדרסון את החמצת 4 זריקות העונשין הרצופות ולג'מצ'י את ההחלקה מול אסטודיאנטס.

  6. מנחם תיקון קטן, יש רק דבר אחד שמבטל וורלד סירס – שביתה. כזכור בעונת 1994 לא התקיים הפלייאוף בגלל שביתת השחקנים והובילה בהמשך להתפרקות של מונטריאול.
    האקספוז היו המועמדים המובילים לזכייה באותה עונה, אך לא שרדו את הקשיים הכלכליים בקנדה של סוף שנות ה-90 (בדומה לוונקובר מה-NBA). היום הפרנצ'יינז יושב בוושינגטון ונקרא הנשיונלז.

    1. אגב, למי שזוכר יש פרק נהדר בנשואים פלוס על העונה הזאת, כאשר אל מקים ליגה מתחרה בזמן השביתה ב-MLB, אך מביא בעצמו להשבתת הליגה שלו ממש לפני סדרת הגמר.

      1. נהדר

  7. ועוד אחד על באקנר וקללות ספורט.
    אחד מהדוקואים הכי טובים על ספורט בכלל, וחובה-חובה-חובה לכל מי שאוהב בייסבול, הוא catching hell של espn.
    באקנר מופיע שם בהתחלה, כרקע לקללה הנוראית של השיקאגו קאבס, והסיפור על האוהד סטיב בארטמן. איך אוהד מחרב לקבוצה שלו את החלום הגדול – או שבעצם לא – ועיר שלמה הופכת אותו לשעיר לעזאזל.
    כדאי למצוא עותק טוב איפשהו בטורנטים, זה הכי טוב שיש כרגע אונליין ברשת:

    https://vimeo.com/141860701

  8. רק להוסיף ולתקן כי כריס סייל לא סבל מקלקול קיבה אלא מזיהום בעגיל בטבור.
    הסדרה הזאת מעניינת. לא הייתי לוקח את מילווקי כדוגמה טובה ליכולות הפיצ'ינג של הדודג'רס, כי חצי ממילווקי הייתה בסלאמפ, וכריסיאן ייליץ' לא הגיע לסדרה.
    אני דווקא חושב שהיתרון בפיצ'ינג הוא של הסוקס. פורסלו ביום טוב, יותר טוב מכל פיצ'ר של הדודג'רס, חוץ מקלייטון. איובלדי נראה מעולה בפלייאוף, וכריס סייל כשהוא במיטבו, לא פחות טוב מקלייטון.
    בנוסף הבולפן של בוסטון שנחשב לחסרון המשמעותי ביותר שלהם נראה מצויין בפלייאופ, ונראה בסוג של "פאק יו מוד" אחרי שכולם הספידו אותם.
    היתרון הגדול ביותר של הדודג'רס בסדרה היה אמור להיות קנלי ג'נסן הנפלא אחרי שקרייג קימברל נראה נורא עד כו, אבל אחרי שהתגלה כי הוא "רומז" לחובטים היריבים ולמעשה מגלה להם איזה זריקה מגיעה הוא תיקן את זה, ובמשחק האחרון בסדרה נגד יוסטון הוא נראה הרבה הרבה יותר טוב.
    דווקא הדודג'רס בנויים טוב יותר לסדרה הזאת מבחינת המטא של הDH. הרדסוקס יצטרכו להזיז שחקנים בהגנה מה שיכריח אותם כנראה להעביר את מוקי ל2B, או להושיב את בננטנדי כדי שמרטינז ישחק ב RF.
    לעומת זאת לדודג'רס יש את העומק והוורסטיליות להתמודד עם זה.
    לדעתי בוסטון קבוצה טובה בהרבה. ההתקפה שלה דורסנית ובסה"כ כמות הכשרון בה גבוה משמעותית. הגמר האמיתי היה מול האסטרוס.
    אני לא אהיה מופתע אם בוסטון ינצחו 4-0.

  9. אורזים ומסתכלים באותו זמן. ייתכן ונוכל להישאר עד אינינג 7 או 8. טופ אוף דה 1 – 0-0

  10. מוקי בטס גנב לראשון לשני ובייס ההיט של בננטיני הביא אותו הביתה

  11. יאללה. צריך לעזוב את המשחק. להתראות בארץ (רק אינינג 2 אבל יורד גשם עז ונצטרךלעזוב יותר מוקדם)

  12. אינניג טוב של קרשאו
    סייל יגיע ל 100 הגשות באינינג ה 5
    זה הזמן של אל איי לתקוף

  13. אל איי יכולים לקחת את ההובלה

  14. קרשאו בצרות
    0׳אאואים ו 2 על הבסיסים

  15. מידן, אם הדודג'רס מפסידים, ההפסד הוא של קרשאו

  16. קרשאו ודייב רוברטס חזרו לסורם.
    פיצ'ינג חלש מאוד של קרשאו במה שאמור להיות המשחק הכי פחות קשה שלו בסדרה, לפני שמכירים אותו.
    ואז כשהם כבר מכירים אותו – רוברטס משאיר אותו פעם שלישית לטופ אוף דה אורדר. חוטף שניים על הבסיס – ולתוך הסמטוכה מכניס את מאדסן, קר לגמרי, ברגע הראשון שלו בוורלד סירייז. טעות על גב טעות. אם כבר הלכת עם האייס שלך עד לכאן, תן לו להיחלץ מהבלגן הזה בעצמך.

  17. אוהו, הנה הברייק של הדוג'רס.
    בסיסים מלאים 1 אאוט, מצ'אדו לחבוט… אינינג 7, משחק ראשון – קריטי.

  18. באתר הליגה עשו השוואה בין שתי הקבוצות, עמדה מול עמדה, ונתנו בסיכום יתרון לדוג'רס. רק שכחו שם את העמדה הכי חשובה, בערך כמו פיצ'ר: המנג'ר. ופה יש יתרון עצום לרד סוקס. דייב רוברטס הוא אידיוט.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט