סיכום שבוע 7 ב-NFL/ רביב פייג ועידו יצחקי

 

טנסי טייטנס (4-3) 19 – לוס אנג'לס צ'ארג'רס (2-5) 20

במשחק המוקדם בלונדון זכו הצופים באיצטדיון וומבלי לראות משחק צמוד ומותח ברובו שהסתיים כשהטייטנס עם 40 שניות לסיום המשחק, מבקיעם ט”ד שהביא אותם למרחק נקודת בונוס אחת מלהשוות את המשחק ולעבור להכרעה בתוספת הזמן.
אבל מייק וריבל, מאמן טנסי, החליט שהוא לא מוכן לקחת את הקבוצה להארכה ובחר לנסות ללכת על המרת 2 נקודות שינצחו עבורם את המשחק. הניסיון כשל והצ'רג'רס עם נצחון רביעי רצוף נראים במומנטום.
טנסי הצליחה להעלות את התפוקה ההתקפית שלה שהייתה נמוכה מאוד בשבועות הקודמים ושברה 11 רבעים של פוטבול ללא ט"ד התקפי. הרץ דיון לואיס הצטיין עם 155 יארד כוללים(91 בריצה ו65 באויר).

הצ'ארגרס נאלצו לשחק ללא חלק חשוב מהכוח ההתקפי שלהם, הרץ המעולה מלווין גורדון וזה הורגש כשמשחק הקרקע סבל למרות המאמצים של אוסטין הקלר.

יוסטון טקסנס (3-4) 20 – ג'קסון ג'אגוארס (4-3) 7

ג'קסונוויל ידעו שהחוליה החלשה שלהם זה עמדת הק"ב עם בלייק בורטלס. בורטלס אמנם מסוגל לתפוס יום טוב ולתת משחקים מצויינים, אבל הימים הרעים שלו, הם רעים מאוד.
אבל בכל זאת הם החליטו להמר עליו ולקוות שבעזרת אחת ההגנות החזקות בליגה, הוא יצליח לא לקלקל יותר מדי ונהל את המשחק מספיק טוב כדי להתמודד עמוק לתוף הפלייאוף.
אבל נראה שהשפל שאליו הגיע בורטלס סוחב אחריו גם את ההגנה, שנאלצת לבלות זמן ממושך על המגרש ולחפות על טעויות קשות שלו. המשחק של אמש היה הקש ששבר את גב הגמל, הופעה חלשה של בורטלס שלא הצליח לייצר תפוקה התקפית ואחרי פאמבל שני שלו שנתן לטקסאנס את הכדור בעמדה נוחה להבקעה, בלייק בורטלס סופסל לטובת קודי קסלר.
לא בטוח עדיין שקסלר הוא התשובה, עם פיגור של 20-0 לתוך הרבע השלישי, הוא הצליח אמנם לייצר 7 נקודות כדי למנוע השפלה מלאה והמיר יותר דאונים ראשונים בדרייב הראשון שלו מאשר בורטלס בכל המחצית, אבל לא ממש הצית אש בהתקפת היגוארים.
אחרי פתיחה גרועה, יוסטון כבר מנצחת ארבעה משחקים ברציפות. הרבה בזכות ההגנה המתעוררת שלה, ג'דוויון קלאוני עם 2 סאקים ואיסוף פאמבל, טיירן מאת'יו עם משחק טוב וחטיפה וג'י ג'י וואט שהיה שקט הפעם אבל נתן עבודה בשבועיים האחרונים.
דשון ווטסון בעיקר לא הפריע ללמאר מילר שסיים עם 100 יארד וט"ד.

שיקאגו ברס (3-3) 31ניו אינגלנד פטריוטס (2-5) 38

אחרי ההפסד המוזר והמפתיע לברוק אוסויילר והדולפינס בשבוע שעבר, הגיעו הברס למפגש נוסף מול קבוצה מהAFC eastהניו אינגלנד פטריוטס הלוהטים. את רוב השבוע שחלף מאז אותו הפסד, תהו כולם האם חליל מאק יהיה כשיר למשחק או לא. לבסוף, שעות ספורות לפני המשחק נודע כי מאק יהיה כשיר, ושיקאגו – בעלת ההגנה הטובה בליגה הייתה נחושה לנצח. הפטריוטס הגיעו למשחק עם מומנטום מעולה. אחרי הניצחון הענק בפריים טיים בשבוע שעבר על הצ'יפס. עם זאת, הפעם הקודמת שהפאטס פגשו קבוצת הגנה טובה זה נגמר בתבוסה עבורם ליגוארס בשבוע 2. ואם כל זה לא הספיק, אזי פציעתו של הטייט אנד האדיר רוב גרונקובסקי, והעובדה שהפאטס טרם ניצחו בחוץ העונה הגבירו את החששות לפני המשחק בשיקאגו.

ללא ספק, היה משחק משוגע לגמרי בסולג'ר פילד. משחק שרווי בגיבורים טראגיים, שלרגע אחד היה נראה כי ייחתכו בשבוע הבא, ובמהלך הבא הפכו למלכי העולם.

הובלט שבהם היה מיצ'ל טרוביסקי שסיים עם שורה סטטיסטית של 333 יארד, 26/50, 2 ט"ד ו2 חטיפות באוויר, אך טרוביסקי כיכב על הקרקע – עם 6 נשיאות ל81 יארד וט"ד ענק. רובם היו בדאון שלישי והיו משמעותיים מאוד עבור הברס. טרוביסקי הפך לקווטרבק שרץ הכי הרבה יארדים נגד הפטריוטס מאז 2011, וטייל לאורך המגרש, כשבאחת הנשיאות נעצר רק על קו אחד יארד, ונמנע ממנו לעשות הט"ד השני שלו לערב זה. אך למרות ההופעה הפנטסטית, באוויר המצב היה אחר לגמרי. טרוביסקי הרבה לפספס מסירות פשוטות, ואיבד שני כדורים. זה יכל להיגמר הרבה יותר גרוע אלמלא דרופים מביכים באנדזון של הגנת הפאטס שהיו חייבים לחטוף כמה וכמה כדורים כאלו. טרוביסקי יכל להפוך לגיבור המשחק, כשמסר הייל מארי מדהים בשניה האחרונה, אך הגנת הפאטס עצרה את קווין וייט על קו אחד יארד ובזה הסתיים לו המשחק.

קשה לסכם את המשחק בלי להתייחס לספיישל טים של ניו אינגלנד, כשבהחזרת הבעיטה הראשונה, קורדל פטרסון איבד את הכדור, ואילו בהחזרת הבעיטה השניה במשחק, רץ כל הדרך לט"ד. בנוסף, הפטריוס גם הצליחו לחסום פאנט כל הדרך לפיקסיקס של קייל ואן נוי.

טום בריידי סיים משחק סולידי עם 277 יארד, 25/36, 3 ט"ד וחטיפה אחת.

סוני מישל, הרץ הרוקי של הפטריוטס נפצע בברך במהלך המחצית הראשונה והותיר חלל רציני בבקפילד. נכון לכתיבת שורות אלה, טרם ידועה חומרת פציעתו של מישל אך בעיניי זה היה נראה רציני. בליצ'ק יהיה חייב להביא רץ לסגל אחרי פציעותים של ברקהד והיל, וכעת גם מישל.

ניו יורק ג'טס (4-3) 17 – מינסוטה ויקינגס (1-2-4) 37

2 הקבוצות הגיעו למשחק במומנטום טוב לאחר 2 ניצחונות רצופים. הג'טס רשמו בשבוע שעבר ניצחון מרשים על הקולטס עם לא פחות מ42 נקודות! הוייקינגס הפגינו יכולת טובה יחסית מול אריזונה ונראה כי סוף סוף נכנסו לקצב המצופה מהם לאחר פתיחת עונה חלשה. התכונה המשותפת בעיניי למינסוטה ולג'טס היא האכזבה מההגנה. כולם ציפו להגנות טובות מ2 הקבוצות שמאכזבות באספקט הזה יחסית (ועבור מינסוטה שיפור ההגנה יהיה לא פשוט בכלל לאור הפציעה של אקסאבייר רודס במהלך המשחק), אך דווקא מצליחות להפתיע לטובה בהתקפה.

כבר מפתיתחת המשחק הוייקינגס לקחו את העניינים לידיים, ואדם ת'ילן רשם ט"ד נהדר בדרייב הפתיחה של 34 יארד, ולקראת סיום המשחק חצה בפעם השביעית ברציפות את ה100 יארד בתפיסה למשחק! ת'ילן ממשיך את סיפור הסינדרלה האישי של ויחד עם סטפן דיגס ואלדריק רובינסון אפשר לומר שהם משלימים את חוליית התופסים הטובה בליגה.

הגנת הוייקינגס תפקדה מעולה מול סאם דארנולד, כשהצליחה לחטוף לו 3 פעמים את הכדור. דארנולד היה חלש מאוד (206 יארד, 17/42, ט"ד, 3 חטיפות), ולא הצליח לשחזר את היכולת מהמשחקים האחרונים. קאזינס לעומתו שידר עסקים כרגיל (25/40, 241 יארד, 2 ט"ד), ואחרי שבפתיחת העונה ראינו את מינסוטה מסתמכת אך ורק על המשחק באוויר, בשני המשחקים האחרונים לאביוס מארי מקבל קצת יותר קרדיט, ונתן משחק מעולה עם 15 נשיאות ל69 יארד, ו2 ט"ד.

הרבה חומר למחשבה עבור הג'טס כבשבוע הבא ייפגשו את שיקאגו, כשהפסד כנראה יחסל את סיכוייהם להגיע לפלייאוף העונה. הוייקינגס ייפגשו למפגש צמרת מרתק את הסיינטס כשהם במומנטום מצוין. נמשיך לעקוב.

מיאמי דולפינס (3-4) 21 – דטרויט ליונס (3-3) 32

ברוק אוסויילר לא דמיין שהוא הולך להיות השם החם של המחזור השביעי. אחרי כמה שנים של כישלונות, בשבוע שעבר תפס אוסויילר את מקומו של ראיין טנהיל הפצוע והוביל את הדולפינס לניצחון מותח על הברס, כשהוא רושם לזכותו שורה סטטיסטית נאה. הליונס, שנחו היטב בשבוע חופש לאחר ניצחון לא רע על גרין ביי, עדיין מחפשים יציבות וקיוו לרשום ניצחון חוץ לא פשוט.

על אף שלכאורה מדובר בקבוצות שוות ערך יחסית, דטרויט עלתה על מיאמי בכל פרמטר והראתה עליונות כבר מפתיחת המשחק. ההגנה של הדולפינס התקשתה מאוד לעצור את קיריון ג'ונסון שהתפוצץ עם 19 נשיאות ל158 יארד. לגארט בלאנט, חברו לבקפילד נראה גם טוב מאוד עם 10 נשיאות ל50 יארד וט"ד. במשחק שלם ללא איבודים עבור 2 הקבוצות, הליונס נאלצו להחזיר את הכדור בפאנט רק פעם אחת (לעומת ארבעה של מיאמי), כשבשאר הדרייבים הצליחו לעשות נקודות. מת'יו סטאפורד היה טוב מאוד עם 217 יארד, 18/22 (כמעט 82 אחוז השלמה!) ו2 ט"ד. ובמשחק שבו דטרויט מצליחה לחצות את 450 יארדים התקפיים, לדולפינס לא היה מענה ראוי.

אוסווילר היה סולידי ביותר עם 239 יארד, 22/31, 2 ט"ד, ונראה לפרקים כמו קווטרבק פותח לגיטימי. אך הגנת הדולפינס פשוט לא הצליחה לייצר משחק לחץ ראוי על סטאפורד, ואפשרה לג'ונסון ובלאנט לנוע בחופשיות כל הדרך להפסד ביתי שמסבך משמעות את הקבוצה מפלורידה שחולמת להגיע לפלייאוף מבית שבו כמעט בלתי אפשרי להגיע לשם.

אינדיאנפוליס קולטס (5-2) 37 – בפאלו בילס (5-2) 5

אנדרו לאק לא חלם שאחרי שישה משחקים ושנה בחוץ בשל פציעה, אינדיאנפוליס שלו תהיה רק עם ניצחון אחד. לקולטס יש סגל ראוי בהחלט למאזן טוב יותר, והקבוצה סבלה מחוסר מזל במשחקים האחרונים לצד לו"ז קשה, ויכולת די חלשה. נדמה היה כי לקבל את בפאלו בבית יכולה להיות ההתרופה המושלמת בשביל לצאת מהסיטואציה הלא פשוטה אליה נקלעו. אמנם הבילס הגיעו בעונה שעברה לראשונה לפלייאוף מזה 17 שנה, אך העונה הסיפור אחר לגמרי. הקבוצה נראית רע מאוד, ואחרי פציעתו של ג'וש אלן בשבוע שעבר, ופיטרמן שהצליח לאבד פעמיים ברבע האחרון נגד הטקסנס וגרם להפסד, החליט מקדרמוט לפתוח עם דרק אנדרסון בן ה35, אותו הוא מכיר היטב מימיהם המשותפים בקרוליינה.

מרגיש לי קצת לא הוגן לשפוט את אנדרסון, קווטרבק שלאורך קריירה שלמה ישב על הספסל ונזרק למגרש בלית ברירה לזרוק לחוליית רסיברים מביכה, עם קו התקפי נוראי. הסוף היה די צפוי, וכמובן שהמשחק הסתיים במבוכה עבור אנדרסון המסכן שסיים עם 175 יארד, 20/31, ללא ט"ד, עם 3 חטיפות באוויר, ופאמבל. המחצית כבר הסתיימה בתוצאה 24-0 לקולטס ששחטו את בפאלו וגרמו למחצית השניה להיראות כמו גרבג' טיים ארוך. אם היה שחקן שבבפאלו קיוו שיוכל להציל אותם הוא הרץ המצוין לשון מקוי, אך זה נפצע כבר בדרייב הראשון במהלך הגנתי מפוקפק של קני מור שנכנס במקוי עם הראש וגם לו לנחות רע על היד ולא לחזור לדשא עד סיום המשחק.

ההגנה של הקולטס בשיתוף עם יכולת רעה של התקפת בפאלו, עשתה לאנדרו לאק חיים קלים מאוד. לאק סיים אמנם "רק" עם 156 יארד (17/23) אך רשם ארבעה טאצ'דאונים ללא אף איבוד. מארלון מאק היה גם הוא טוב מאוד עם 19 נשיאות ל126 יארד וט"ד אחד בדרך לניצחון קליל.

הקולטס ינסו להמשיך את המומנטום בשוע הבא עם משחק מול קבוצה עליה הם עדיפים על הנייראוקלנד ריידרס. הבילס לעומתם צריכים לחשוש מאוד לקראת מפגש בשני בלילה מול הפטריוטס.

קרולינה פנת'רס (2-4) 21 – פילדלפיה איגלס (4-3) 17

שלושה רבעים האיגלס שלטו במשחק, הבקיעו 17 נקודות ועצרו את קרוליינה על 0, ואז הכל התהפך.
פתאום קרולינה שלא הצליחה לעשות כלום במשך 45 דקות, חיברה מהלך למהלך, דרייב לדרייב ובצורה מתודית החלו לסגור את הפער. עם שתי דקות על השעון, קאם ניוטון [25/39 ל 259 יארד ו2 ט"ד] הוביל דרייב מנצח כולל מסירה מדהימה בדאון רביעע ו-10 וסגר אותו עם ט"ד לגרג אולסון.
קרסון וונץ [30/37 ל310 יארד ו2 ט"ד] עם דקה על השעון ניסה להנהיג דרייב קאמבק והיה צריך ט"ד כדי לנצח, אבל על קו ה19 של קרולינה, החזיק טיפה יותר מדי זמן בכדור, ההגנת הפנתרים הגיעה אליו ולקחה ממנו את הכדור כדי לסגור את המשחק.

קליבלנד בראונס (4-2-1) 23 – טמפה ביי באקנירס (3-3) 26

בפעם הרביעית העונה קליבלנד מצליחה למתוח משחקים מעבר לזמן הרגולציה כשהיא מצליחה להתגבר ברבע הרביעי על פיגור של 14 נקודות, להשוות את המשחק עם שתיים וחצי דקות על השעון, להנות מפספוס שער שדה של טמפה עם 9 שניות על השעו ולשלוח את המשחק להארכה.
בהארכה שתי הקבוצות לא הצליחו להשיג נקודות בדרייבים הראשונים והחליפו בינהם מספר בעיטות הרחקה שהאחרונה בהן הושמטה על ידי המחזיר של קליבלנד ונתנה לטמפה מרחק סביר להבקיע את שער השדה המנצח.
בייקר מייפילד התעורר רק ברבע הרביעי והשיג במשחק 215 יארד ו 2 ט”ד ב23/34, רובם לג'ארוויס לאנדרי המצויין [10 ל97 וט”ד] וניק צ'אב החליף בהצלחה יחסית את קרלוס הייד שהועזב בטרייד לג'קסונוויל [18 ל80 יארד וט”ד].
ג'מיס ווינסטון התרוצץ על המגרש, מסר ל365 יארד ו 2 חטיפות והיה הרץ המוביל של הקבוצה עם 55 יארד וט”ד.

ניו אורלינס סיינטס (1-5) 24 – בולטימור רייבנס (3-4) 23

במשחק של אחת ההתקפות הכי טובות מול ההגנה הכי טובה, שתי הקבוצות היו די מואזנות בסטטיסטיקות, וגם התוצאה מראה את זה. ההבדל המכריע, מסתבר, היה בגלל קבוצות המיוחדות.
אחרי 222 פעמים ברציפות שג'סטין טאקר מכניס כמו אוטומט את בעיטת נקודת הבונוס, הגיע הפיספוס ברגע מכריע שעלה לקבוצתו במשחק.
הסיינטס הבקיעו 17 נקודות ברבע הרביעי כדי לעלות ליתרון של7 נקודות עם 2 דקות לסיום המשחק.
ג'ו פלאקו [23/39 ל279 יארד ו2 ט”ד] עשה מה שצריך והוביל את הקבוצה בתרגיל דקותיים מוצלח לט”ד כשנקודת הבונוס תשווה את התוצאה וכנראה תשלח את המשחק להארכה. אבל כאמור, טאקר פיספס את הבעיטה והסיינטס נשארו בודדים בפסגת הNFC דרום.
דרו בריס [22/30 ל212 יארד ו 2 ט"ד] ממשיך לצבור נקודות ציון היסטוריות והשלים עם המשחק הזה ניצחון מול כל אחת מ32 קבוצות הNFL.

דאלאס קאובויס (4-3) 17 – וושינגטון רדסקינס (2-4) 20


בשקט בשקט הרדסקינס התגנבו לראשות בית הNFC מזרח
אלכס סמית' [14/25 ל 178 יארד וט"ד] לא צריך לעשות יותר מדי כשהרנסאנס של אדריאן פיטרסון ממשיך עם 99 יארד על הקרקע שהספיקו, ביחד עם 2 איבודי כדור של פרסקוט שאחד מהם נאסף לט"ד, ופיספוס של הקאובויס בשניות הסיום של שער שדה מ-52 יארד שהיה יכול להשוות את התוצאהלתת לרדסקינס את הניצחון.
בניגוד לAP, זיק אליוט לא הורגש במשחק, למעשה זה היה אחד המשחקים החלשים שלו עם רק 11 יארד על הקרקע במחצית הראשונה ו33 וט”ד בכללי.

לוס אנג'לס ראמס (0-7) 39 – סן פרנסיסקופורטי ניינרס (6-1) 10

לאחר הופעה טובה שבוע שעבר במונדיי נייט מול גרין ביי, סן פרנסיסקו חזרו הבייתה כדי להפסיד לאחת הקבוצות הטובות בליגה.
איבודי כדור ממשיכים להיות הבעיה העיקרית של הניינרס (אחרונים בליגה ביחס הין איבודים ללקיחות) כשסי ג'יי ביטהארד החזיר כדור לראמס 3 פעמים ואהרון דונלד תבע לעצמו כדור נוסף מתוך הידיים של מאט בריידה.
עם מאט בריידה נאבק בפציעה מציקה, משחק הריצה, נקודת חוזק של סן פרנסיסקו, לא התניע. נקודת האור היחידה במשחק ברמה נמוכה של הקבוצה היה הטייט אנד ג'ורג' קיטל [5 תפיסות ל98 יארד וט”ד] שממיך להציג מספרי עילית.
אצל הראמס לעומת זאת עסקים כרגיל עם שלוש שער של טוד גארלי (2 על הקרקע ואחד באוויר) וג'רד גוף מנצל את הסקנדרי החלש של הניינרס שחסר את ריצ'רד שרמן הפצוע, לחלק 202 יארד ו2 ט”ד.

סינסנטי באנגלס (3-4) 10 – קנזס סיטי צ'יפס (1-6) 45
אחרי ההפסד הראשון שלו לניו אינגלנד בשבוע שעבר פטריק מהומס חזר לאיצטדיון ארוהד עצבני ומפוקס והנחית על סינסנטי 45 נקודות מתוכם ארבעה ט”ד באויר.
קארים האנט, חיית פריים טיים, לא אכזב גם הפעם וקלט 2 מתוך ארבעת הט"ד האלו והוסיף אחד משלו על הקרקע.
אנדי דולתון הצליח להשלים רק 148 יארד באוויר כש117 מהם לאי ג'יי גרין הבלתי נגמר ומסירה אחת שנחטפה והוחזרה לט”ד.

 

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. אני עוקב אחרי טרוביסקי לא מעט זמן ופשוט אין לו את זה כמוסר. יש לו יד חזקה אבל הוא מפספס המון וגם זורק הרבה למקומות שאסור.

    1. אני לא מסכים. יש לו הרבה מאוד תכונות חיוביות, אבל הוא צריך להשתחרר מכל מיני כבלים וחוקים ארכאיים שג'ון פוקס לימד אותו בעונה שעברה.
      יש לו המון פוטנציאל גולמי, וכשהוא משחק בלי לחשוב אתה רואה כמה כישרון יש שם (אגב, התכונה הכי גדולה שלו ביום הדראפט היתה יכולת הדיוק במסירה) זה משהו שיגיע עם הזמן.

      1. לא ראיתי אותו כמעט בקולג' (אני בטוח שאתה כן). ממה שראיתי במספר לא קטן של משחקים הוא מפספס המון שחקנים פנוייים וזורק יותר מדי למקומות שאסור. הוא היה בקלות יכול לרדת מהמשחק הזה עם 4 חטיפות.
        בקיצור – מאד לא התרשמתי.

        1. משחק לא טוב בכלל שלו. היו 6 מסירות שהיו קרובות לחטיפה/ אמורות להסתיים בט"ד, שהוא היה חייב למסור כמו שצריך.
          במשחק מול הפטס קו ההתקפה היה נוראי ולא מאורגן (מאוד לא אופייני להם) והוא נאלץ לצאת הרבה פעמים מהפוקט – שם התכונות הרעות שלו מהעונה שעברה באות לידי ביטוי. כפי שכתבי קודם, צריך לזכור שהעונה הקודמת שלו היתה תחת צוות אימון נוראי שהרס הרבה מהדברים שבגללם נבחר בדראפט (רק לשם השוואה, אם מהומס היה נבחר ע"י הברס לדעתי הקריירה שלו היתה נראית אחרת לגמרי). אני חושב שעדיין מאוד מוקדם לפסוק לגביו, כל הטעויות שלו עד עכשיו הן ברות תיקון, המבחן שלו יהיה במקומות האלה.

        2. אגב, בתור אוהד ברס מאוד לא אהבתי את הבחירה בהתחלה (מאוד רציתי את מהומס ואם לא אז את ווטסון שלשם נראה שהרוחות נשבו לפני ערב הדראפט), אבל ככל שהעמקתי יותר הבנתי שמדובר בפוטנציאל ייחודי מאוד. מקווה שבעוד שנתיים נוכל לראות את היכולת האמתית שלו.

    1. טרייד די תמוהה של הקאובויז. לא רואה תסריט שבו הם מנצחים את הבית שלהם (למרות היותו החלש בליגה כנראה), ואמארי קופר הוא לא גיים צ'יינג'ר. בחירת סיבוב ראשון היא לבטח תשלום גבוה מאוד עבורו.

      1. ממש טרייד תמוה, בעיקר אחרי ההפסד.
        אם היו מנצחים אז היה אפשר לחלום על פלייאוף, אבל זה כבר מאוחר מדי וסתם מבזבז להם יכולת בנייה. דווקא יש שם רוקים מבטיחים.

    2. יודעים אם וכמה סוני מישל יחמיץ? כי אחרי היל ובורקהאט, בלעדיו באמת כבר אין להם רץ מהקרקע (וויט טוב לתפיסות קצרות. סליחה, לא טוב, מצוין).
      בהקשר זה: הוא מלכתחילה נחשב בחירה מעט מסוכנת לאור בעיות ברכיים שסבל בקולג'. ובאמת הוא החמיץ את מחנה האימונים בגלל זה גם כן. כמה שידוע לך, הפציעות האלה מקריות או שיש כזה מושג "מועד לפורענות" (מי אמר כריס פול)?

      1. מלכתחילה הוה ברור שמישל הגיע עם ברך דפוקה לדראפט. רצים ככלל הינם שחקנים מועדין לפורענות ועל כן לא הבנתי למה הפאטס בחרו בו ככ גבוה. אבל אם ימשיך בכושר של לפני הפציעה, וייתן כל עונה 10-12 משחקים פלוס פלייאוף, הוא נראה כמו רץ מצוין על חוזה נוח ל5 שנים, והפאטס הצליחו למלא את החלל שהותירו דיון לואיס ולגארט בלאנט. בכל מקרה, מה יהיה במשחקים עד שמישל יחזור? ואם יסיים את העונה לפני הפלייאוף? בליצ'ק חייב להתחזק ברץ נוסף

  2. תודה על עוד סיכום נהדר.
    לכמה שנים בורטלס חתום וכמה הוא מקבל? והאם ההסבר לחוזה זה ההצטיינות הנראית קבועה שלו מול הפטס?
    משחק שלם ראשון שאני רואה את טרוביסקי. מאוד לא התרשמתי. אכן חגג בריצה, ואמנם במחצית הראשונה התופסים גם שמטו קצת, אבל ככלל, הוא מאוד לא מדוייק. אולי זה הקו שלו, שכנראה חלש (לא מכיר אותם, אבל עם הפטס הגיעו אליו אז הוא חלש), לא יודע, הוא לא הרשים אותי.
    זה שהפאקרס ומינסוטה יריבו על ראשות הבית ידענו, אבל בתחילת העונה היה נראה שדטרויט דווקא לא תשאר במירוץ. נהיה בית מרתק.

    טאקר… וואו!! כבר התכוננתי נפשית (באמצע הלילה בכל זאת) להארכה…
    והיות וראיתי רק היילייטס, עוד לא הבנתי מה קרה לאיגלס… איך שלפעמים משתנה מומנטום במשחק הזה, זה תמיד מדהים אותי מחדש. ושאלה בהקשר הזה: אם זה היה רודג'רס או בריידי, שעומדים בפיגור 17 11 דקות לסיום כולנו היינו מדברים עליהם. זה נדמה לי או שקאם לא מוערך מספיק? וכן, ראיתי את הסטטיסטיקות לפני הקאמבק (הם ריצדו על תחתית המסך) אבל בכל זאת מרגיש שמגיעה לו הכרה גדולה יותר. ואני בכלל לא אוהב אותו…

    1. בורטלס חתום לעוד שנתיים אחרי העונה הזו אבל רו בהכסף מעבר לנוכחית לא מובטח כך שהם יכולים לחתוך אותו בלי להיפגע אנושות. קצת נסחפת עם הצצטיינות הקבועה מול הפטס.

      1. אני יודע, קצת צחקתי… כנראה זה לא עובר טוב בצורה כתובה… פשוט לא הבנתי מה הם מצאו בו מחד, ולא הצלחתי להסביר לעצמי את היכולת שלו בשני המשחקים האחרונים מול הפטס מאידך…

  3. נהניתי מהסיקור. חשוב לציין שת׳ילן ממיהסוטה השווה שיא משנת 1961 של שבעה משחקים בהם תפס 100 יארד ומעלה

להגיב על אפלטון לבטל

סגירת תפריט