שקיעתה של הזריחה: סיכום שבוע ב-NFL / שחר דלאל

עוד מחזור הסתיים בליגה המותחת בעולם ועוד קבוצה רשמה הפסד ראשון, כאשר היחידה שעוד נותרה בלתי מנוצחת היא לוס אנג'לס ראמס. הליגה השנה גם צמודה מתמיד ומלבד בית ה-NFC מערב כל הבתים בליגה נותרו צמודים ומעניינים. אז מה היה לנו השבוע?

 

שקיעה

בסרט מיליון דולר בייבי יש סצנה פחות מדוברת בה מסביר מורגן פרימן להילרי סוונק מתי לוחם פורש מהזירה: "לכל אחד יש מספר קרבות קצוב", הוא הבהיר, "הבעיה שאף אחד לא יודע מתי הרצף שלו נגמר ולפעמים הסיום הוא לא מה שקיווית לו".

אני לא חושב שיש אדם על כדור הארץ שלא יכול להבין את איליי מאנינג. אתה נמצא בעיר שבה הכל קורה וקיבלת את התפקיד החשוב ביותר מבחינת אוהדי הספורט של התפוח הגדול (ויסלחו לי אוהדי הג'טס). כולם מסביבך כל הזמן מסבירים ש"הקבוצה רחוקה מהלך ניהולי נכון אחד מלחזור לסופרבול" ואתה רוצה לסחוט עוד כמה רגעי תהילה לפני החיים המשעממים כסוכן (בפרסומות ל)ביטוח.

פרימן. אף אחד לא יודע כמה זמן יש לו

אבל הנהלת הניו יורק ג'יינטס היא לא איליי, היא אמורה להסתכל על הדברים באופן שקול ולקבל את ההחלטות שיטיבו עם הקבוצה בטווח הקרוב והרחוק. אבל אותה הנהלה, היא גם זאת שמנעה בעונה הקודמת מבן מקאדו (אותו אחד שייצר את האשליה שיש שם קבוצה מנצחת) לעשות את המעבר החד-אך-המתבקש לדור הבא של מנהל המשחק בניו יורק.

"אתה רק צריך לצפות בו", אמר השבוע אחד המנהלים הבכירים בליגה בעילום שם, "אל תחשבו על השם שלו, רק תצפו במשחק שלו. אל תחפשו תירוצים, זה ברור כשמש".

עם זאת, חשוב מאוד להבין את התמונה הכוללת. מאז ימיו הבינוניים של ארצ'י בניו אורלינס, משפחת מאנינג הפכה לאחת המשפחות החזקות בפוטבול האמריקאי, כזאת שלא נוטים להסתבך איתה בקלות. מאותה סיבה חזר פייטון לפלייאוף בעונתו האחרונה למרות שהיה כבר צל חיוור של עצמו וסיכן את זכייתה של דנבר באליפות, ומאותה סיבה פוטר מקאדו שבוע לאחר שספסל את איליי.

כן, מדובר בהחלטה לא פשוטה, בטח כשמדובר בקווטרבק שהביא לך במו ידיו שתי זכיות בסופרבול, אך הנהלה כל כך ותיקה וחזקה במסדרונות הליגה צריכה לקבל החלטות קרות ומושכלות. ואם נחזור רגע לאותו מונולוג במיליון דולר בייבי, זה כבר לא שאלה של יכולת על המגרש, הם פשוט צריכים להציל את איליי מעצמו.

 

מטווח

אם יש עוד קווטרבק שצריך להציל אותו מעצמו זה נתן פיטרמן. הבחור החביב מבאפלו נראה מרגע שהגיע לליגה כמו צבי שעומד על כביש מול אורות המשאית, אך גרוע יותר – נראה שהקבוצה פשוט אדישה לסיטואציה.

קשה להגיד שזה התחיל טוב. בעונה שעברה, במשחקו הראשון כפותח, הצליח לסיים עם חמש חטיפות וללא טאצ'דאון במשחק שהחזיר את טיירוד טיילור להרכב הפותח וגרם לסיוטים אצל שחקני פנטזי רבים. בהמשך זה קצת השתפר, כשבמחזור ה-13 מסר לטאצ'דאון והוביל לניצחון על אינדיאנפוליס, שהיה משמעותי מאוד בריצה של הבילס לפלייאוף.

אחרי העונה הראשונה היה ברור שקווטרבק שהגיע מאוניברסיטת פיטסבורג עדיין לא מוכן לליגה. הקבוצה בחרה קווטרבק בסיבוב הראשון בדראפט (ג'וש אלן) והחתימה קווטרבק עם פוטנציאל בשוק החופשי (איי ג'יי מק'קרון) ונראה שפיטרמן הצעיר יזכה ללמוד את התפקיד מהספסל, עד שיהיה מוכן להתמודדות עם הגנות הליגה.

פיטרמן. פוזה אופיינית

אך בבאפלו כמו בבאפלו, כשדברים מסתבכים, הם מסתבכים בגדול. מק'קרון לא הסתדר ונשלח לאוקלנד ערב פתיחת העונה, בעוד שני הקווטרבקים הנותרים מבהירים לראשי הקבוצה על כל במה אפשרית כי הם לא מוכנים לליגה ("המשחק מהיר מידי", היה הציטוט המדויק משניהם) והצביעו על קו ההתקפה החלש בליגה כסיבה המרכזית.

ראשי הבילס כנראה הבינו בעצמם את הבעיה מכיוון שניסו לשמור על שחקן הפרנצ'ייז העתידי שלהם ושלחו תחילה את פיטרמן המסכן למערכה ללא הגנה, אך אחרי עוד משחק עם שתי חטיפות וללא טאצ'דאון ידעו לעצור את הנפילה בזמן. לצערם אלן נפצע במשחק האחרון מול יוסטון והקווטרבק מפיטסבורג שוב נשלח למערכה שהסתיימה שוב עם שתי חטיפות והפסד.

הוא אומנם נבחר רק בסיבוב החמישי, אך רבים (ואני ביניהם) האמינו שפיטרמן הוא מנהל משחק שקול, שיכול בקלות לעשות קריירה ארוכה כקווטרבק מחליף שיקבל עונה או שתיים כשחקן מוביל. אך כפי הנראה העובדה שנשלח למטווח ברווזים בשניים האחרונות, תסיים את דרכו בליגה מוקדם מהצפוי. רק נקווה שדרק אנדרסון, שהוחתם בשבוע שעבר כדי למלא את מקומו, יצליח ללמוד את ספר התרגילים מהר מספיק לפני שנראה את שחקן השנה השניה מסיים את העונה בבית החולים.

אנדרסון. בא לעזרת חבר

 

בגדי קיץ

ביום שבת פרסם רון טחן את טורו "עובדות וסיפורי נ.ב.א" שם אחת העובדות נגעה למדי משחק לבנים שהקבוצות הביתיות נוהגות ללבוש. בפוטבול הנוהג בד"כ הפוך (אך תלוי בקבוצה הביתית), וציינתי בתגובות כי הדולפינס וצ'ארג'רס שמשחקות באצטדיון בו מזג אוויר חם במהלך השנה, נוהגות לשחק בלבן, כדי לפגוע ביריבות.

מדובר בנושא ידוע, אך כזה שלא באמת נבדק לגביו האם יש השפעה על הקבוצה היריבה, והמשחק השבוע של מיאמי מול שיקאגו היווה הזדמנות מצוינת כדי לבחון האם מדובר באמונה טפלה או שיש משהו מאחורי ההחלטה הזאת.

אז הנה כמה עובדות:

  • המשחק שוחק במזג אוויר של 32 מעלות, וכמעט ללא רוח.
  • במשחקים המוקדמים, השמש נמצאת מעל הספסלים של שתי הקבוצות, אך במחצית השניה יש צל על הספסל של מיאמי (ניתן לראות את ההבדל בסרטון).
  • הברס הגיעו למשחק הזה כקבוצה הראשונה בדירוג הלחץ שהיא מייצרת על הקווטרבק היריב ושניה בדירוג הסאקים שצברה, אך היא סיימה את המשחק ללא אף סאק על ברוק אוסוויילר.
  • מיאמי השיגה רק 154 יארד בחצי הראשון ו-387 בחצי השני.
  • מיץ' טרוביסקי טען בסיום המשחק "שאיבד" את המגן כשנחטף באנדזון. פרשנים הראו מאוחר יותר שעמוד השער היה באותו צבע של מדי מיאמי.
  • שחקן אחד של שיקאגו (הטאקל ההתקפי, בובי מאסי) טוען שאיבד במהלך המשחק 12 פאונד (כ-5 ק"ג) ממשקל גופו.
  • שחקני הברס פספסו 14 תיקולים במהלך המשחק, 12 מהם הגיעו במחצית השניה (כולל בטאצ'דאון שלפני ההארכה).

המספרים האלה הם די חד צדדיים אבל חשוב לזכור שקבוצות כמו שיקאגו לא רגילות לשחק במזג אוויר כזה. לאותן קבוצות יש גם את היתרון ההפוך כשמגיעים חודשי החורף, אז הן המארחות ויודעות להתמודד עם מזג אוויר קיצוני.

עם זאת, קשה להאשים את תנאי מזג האוויר בהפסד של הברס, לחוסר הניסיון של צוות האימון בהחלט היה כאן משקל לא מבוטל, אך במשחק כל כך צמוד הדברים הקטנים הם אלה שמביאים את הניצחונות. אולי אלה המדים ואולי לא, אבל בעונה כמו שיש לדולפינס, משחק כזה יכול לעשות את ההבדל בין סיום עונה בדצמבר למקום בפלייאוף.

אוסוויילר. צריך לעבור ל-NFC צפון?

הסטטיסטיקה השבועית: שלוש משלוש בשלוש. ברוק אוסוויילר שיחק בשלוש קבוצות בקריירה שלו (דנבר, יוסטון ומיאמי), בכולן פגש את הברס ובשלושת המשחקים הצליח לסיים עם ניצחון. אגב, יש לו רק 14 כאלה בקריירה.

 

***

משחק יום חמישי: דנבר ברונקוס אצל אריזונה קרדינלס

לאחר שקיבלנו רצף משחקים נהדרים לתחילת העונה, הפעם נקבל שתי קבוצות שכנראה לא אמורות להיות משודרות במשחק מרכזי.

עבור הברונקוס מדובר במשחק של להיות או לחדול ויכול לחרוץ את גורל העונה עוד לפני שהיא סיימה מחצית ממנה. זה גם יכול להיות המסמר בארון הקבורה של הקווטרבק שלה, קייס קינום, שברחבי קולרדו כבר קוראים למאמן ואנס ג'וזף לפתוח עם המחליף צ'אד קלי (האחיין של ג'ים) שהרשים בקדם העונה.

בצד השני, דייויד ג'ונסון מקווה לחזור להציג את היכולת מלפני שנתיים, אז סיים עם 20 טאצ'דאונים, אך נפצע במשחק הפתיחה של העונה שעברה ולא חזר לעצמו מאז. העבודה שלו בהחלט תהיה קלה יותר, לאחר שההגנה של דנבר כבר אפשרה לשני רציף השנה לחצות את רף 200 היארד (טוד גארלי ואייזיאה קרוואל).

הימור שלי: ג'וש רוזן סוף סוף יקבל עזרה מג'ונסון והאוהדים בפיניקס יקבלו רגע אחד של נחת בעונה המסויטת שעוברת עליהם.

 

***

השבוע (שלישי) ציינו 50 שנה למחאת "הכוח השחור" של ג'ון קרלוס וטומי סמית' במשחקים האולימפיים במקסיקו סיטי (1968), אך בליגת ה-NFL  עדיין מועברים חוקים שנועדו לפגוע בשחקנים שהביעו את דעתם על עוולות שנעשות למיעוטים בארה"ב.

מרכוס פיטרס. מסתכן בקנס

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. יופי של טור. איזה כיף שאתה בצוות 🙂
    לא חשבתי על השפעת החום (והלחות) לפני זה. תמיד נוטים לייחס לקבןצות כמו גרין ביי את יתרון הביתיות בשל מזג האוויר הקשוח ככל שמתקדמת העונה, אף פעם לא חשבתי על זה מהכיוון ההפוך, של החום והלחות הנוראיים מתחת לכל שכבות ההגנה

  2. "אך בליגת ה-NFL עדיין מועברים חוקים שנועדו לפגוע בשחקנים שהביעו את דעתם על עוולות שנעשות למיעוטים בארה"ב".
    אין לי בעיה עקרונית עם דעה התנגדת לחוקי האיסור על כריעת הברך וכו'.החוקים האלה במחלוקת וכל אחד זכאי לדעתו. אני לא אוהב שמציגים דברים לא נכון, ובכוונת מכוון.
    החוק לא אוסר הבעת דעה. כל שחקן יכול לומר מה שרוצה כמובן (ומשתמע ממה שכתבת שלא). החוק אפילו לא מחייב עמידה בהמנון, הוא מאפשר להישאר בחדר ההלבשה.
    החוק אוסר פעולה הפגנתית כמו הכריעת ברך בזמן ההמנון, פעולה שכשלעצמה היא כמובן מחאה לגיטימית ולא אלימה, השמורה במסגרת התיקון הראשון, אבל מאוד שנויה במחלוקת.
    איך שלא תהפוך את זה – המרחק ממנה לאיסור הבעת דעה הוא רב, אז כשכותבים כאלה חשוב להקפיד על ניסוח נכון

    1. גם המחאה של קרלוס וסמית' היתה שנויה במחלוקת וגם היא בוצעה במהלך ההימנון, בבמה עולמית קצת יותר גדולה ממשחקי ה-NFL.
      מחאה אפקטיבית היא כזאת שמזעזעת וברגע שמנעת מהשחקנים לבצע את הפעולה הזאת מנעת מהם למחות והפרעת לחופש הביטוי – בדיוק המטרה לשמה נחקק החוק הזה מלכתחילה. כי כשאומרים לך *מתי אתה יכול* להביע את הדעה שלך, כנראה שאסרו עליך להביע אותה בדרך שרצית.

      אני מנסה לא לגלוש בתגובה שלי, אך ההחלטה לא היתה בגלל "שהיא בעייתית" אלא בגלל לחצים פוליטיים מהמפלגה האהודה בקרב רוב בעלי הקבוצות בראשותו של הנשיא המכהן. אנסה אולי לגעת בזה יותר לעומק בשבוע הבא.

      1. אתה לא באמת יודע אם זה בא מהרפובליקנים (מכיראת ההתבטאויות של טראמפ בנושא), או שזה בא על רקע עסקי. היו לא מעט מחאות אוהדים בנושא. יש לא מעט יוטיובים בהם שומעים בבירור שריקות בוז לשחקנים, ויש הקושרים את הרייטינג בשנה שעברה למחאות אלו בדיוק. ברור שאלה לא דברים מוכחים. זכורים לי גם מקרים של חברות ישראליות שפיטרו על פוסטים קיצוניים שאנשים מעלים בפרטי, כמו למשל תמיכות בפיגועים או מהצד השני גזענות. כלומר זו בטח לא סוגיה פשוטה, עם טענות לכאן ולכאן. וכאמור אין לי בעיה עם כל דעה אחרת. אני רק מבקש שבדברים כאלה לדייק במה שנכתב כי לא כולם מצויים בפרטים

  3. אני אעתיק תגובה שרשמתי אצל גרייזס:

    לגבי נתן פיטרמן – אכן תמונות קשות. אבל (וזה באמת אבל קטן) יש ק"ב פעיל בליגה היום שהתחיל את הקריירה באופן די דומה. פיטרמן ב-6 משחקים עד עכשיו מסר ל-9 חטיפות מ-79 נסיונות מסירה (11.1%) ב-44% השלמה ורייטינג של 29.9. הק"ב המדובר מסר בחמשת המשחקים הראשונים של הקריירה (ארבעה למעשה) ל-8 חטיפות ב-74 ניסיונות מסירה (10.8%) ב-53% השלמה ורייטינג של 28.1. הוא מסר ל-0 טאצ'דאון בעוד שפיטרמן השיג 3 והפסיד את כל המשחקים (פיטרמן ניצח אחד). הוא גם הופל 15 פעמים לקרקע לעומת 4 בלבד של פיטרמן.
    את העונה דרך אגב הוא סיים עם 11 חטיפות TD אחד ורייטינג של 40.8.ב-10 משחקים. מי הק"ב? אני אתן רמז – זה לא בריידי אהה וגם לא רוג'רס אבל שינוי עוד יכול להגיע.

      1. זו אגב הנקודה שלי , שגם התחלה סופר מזעזעת לא פוסלת קריירה מוצלחת בהמשך.
        יחד עם זאת יש הבדל מאד ברור בין השניים. בעוד שעל סמית' היה קשה לותר מכיוון שהיה בחירה ראשונה בדראפט את פיטרמן שהיה בחירת סיבוב חמישי הרבה יותר קל להשליך לפח האשפה של ההיסטוריה.

        1. אני מסכים איתך מאוד בהבדלים בגישה בין בחירת סיבוב ראשון לחמישית. אם אצל אלכס סמית' עשו את הכל על מנת שיצליח, פה הם לא ישקיעו מאמץ מיותר ופיטרמן ייפלט מהליגה, כנראה שלא לחזור.

    1. הנקודה שלי היא פחות היכולת שלו, אלא שהוא באמת לא מוכן לליגה ומדובר בסכנה אמיתית לבריאות שלו.
      בנוסף, כל שבוע שהוא משחק פגוע בביטחון שלו בצורה כזאת שחהיה מאוד קשה לשקם. למזלו בשנתיים הקרובות ייפתחו ליגות מקצועניות חדשות, שם אולי יוכל לפתוח דף חדש בקריירה.

  4. אגב שחר, לדעתי כדאי להעביר את סיכום המחזור ליום שלישי. כמו שזה עכשיו זה יוצא מנותק מדי ואני מניח שהעילה היא הקדימון למשחק של יום חמישי. לא יקרה כלום אם הוא יופיע יומיים קודם.

  5. אחלה פוסט!

    איזה באסה, בשלב מוקדם כזה של העונה לקרוא תחזית שדנבר יפסידו לאריזונה,
    ולהיות נטול הסבר אפילו חצי רציונלי, שיסתור את הטענה.

    אני אוהד ברונקוס שאהב המון מההחלטות של אלוויי לאורך השנים.
    את יכולתו לבחור קווטרבאקים, אני אוהב פחות.
    (מאנינג, זה לא חכמה. מאנינג מלמד על יכולת גיוס מרשימה, לא על יכולת זיהוי כישרון)

  6. ואולי ניו יורק מתנהלת בדיוק כמו שהיא רוצה, "מקריבה" עוד עונה עבור בחירת דראפט גבוהה ושם יבחר ק"ב העתיד.

    1. השנה היה מחזור קווטרבקים יוצא מהכלל שספק אם יחזור בשנים הקרובות. בדראפט יהיה קשה למצוא קווטרבק ששווה בחירה בעשירייה הראשונה, כאשר הקווטרבק הגדול הבא שאמור להיכנס לליגה הוא טואה טאגואילובה מאלאבמה, שצפוי לזכות השנה שהייזמן אך להיכנס לליגה רק בעוד שנתיים – פרק זמן ארוך מידי בשביל הג'יינטס.

  7. שחר, ללקק את השפתיים עם הטורים שלך.
    כל קטע הוא בונבוניירה בפני עצמה. פשוט תענוג לקרוא אותך.
    ודבר אחד נוסף שיש לך שאני מקנא בו היא היכולת למצוא כותרת מיוחדת שמיד מושכת את הקורא לקרוא. לי תמיד היתה בעייה עם כותרות. זה כשרון מיוחד שליחידים יש, וכבר שמתי לב שלך יש אותו.

    בקשר לאיליי מנינג – הוא היה צריך לעוף כטיל כבר לפני שלוש עונות. אני לא מבין כיצד אוהדי הג'איינטס לא שוכרים מטוס עם המילים: "תודה לאיליי על הכל אבל אנא, עכשיו לך למקום אחר"

  8. תודה רבה.
    לגבי איליי הוא בהחלט ירד ברמתו מזמני הסופרבול אבל עדיין יש להגיד לזכותו שקו ההתקפה של הג'איינטס כבר שנים פשוט נוראי. רק ב2016 היה קו התקפה סביר וזה הביא אותם לפלייאוף. הבעיה של הקבוצה הזאת היא יותר בקו ההתקפה מאשר איליי במיוחד משום שהיא גם נכשל בהגנה יל הקוורטרבק וגם לא עובד טוב בשביל הראנינג באק. באקלי אמנם עם פתיחה מוצלחת לעונה אבל רוב היארדים שהוא משיג במשחק הם מריצה אחת גדולה ובשאר הוא לא מספיק אפקטיבי וגם זה באשמת קו ההתקפה של הג'איינטס

להגיב על רביב פייג לבטל

סגירת תפריט