עובדות וסיפורי נ.ב.א (66)/ רון טחן

 


העונה אוטוטו נפתחת, מה שאומר שהגיע זמנה של פינת העובדות והסיפורים לפנות את מקומה לטובת הפריוויוס והמשחקים עד לפגרה הבאה.
רגע לפני הפרידה, ניזכר בסלטיקס, נקשקש קצת על מלו, ונגלה שיא ליגה שככל הנראה לעולם לא יישבר – המאמן הצעיר בתולדות הליגה.

1. הסלטיקס של שנות ה-60 הייתה אימפריה שלא מעט מכוחה נבע מהדומיננטיות של ביל ראסל.

בזכות יכולתו לשלוט מתחת לסלים, לסלטיקס היה יתרון מאוד חשוב על יריבותיה והיא הייתה קבוצת הריבאונד הטובה מכולן.
כבר בעונת 1959/60 הסלטיקס הורידו שיא של כל הזמנים עם 71.5 כדורים חוזרים למשחק, כש-23.9 מתוכם נשאבים על ידי ראסל עצמו.


זה כמובן אפשר לקבוצה גם לקחת יותר זריקות ובוסטון סיימה את אותה עונה עם שיא של 119.6 זריקות מהשדה למשחק.

עונה מאוחר יותר הסלטיקס פגשה את הפיסטונס במשחק של ערב חג מולד.

הקבוצה מדטרויט לא הייתה גרועה במיוחד אבל לא היה לה סיכוי מול החבורה בירוק והמשחק הסתיים בתבוסה 106-150 לטובת הסלטיקס.

בוסטון אמנם קלעה יותר טוב עם 42% לעומת 36% של דטרויט, אבל אחד הגורמים המשמעותיים במפלה היה הכדורים החוזרים.

הפיסטונס אמנם הצליחו לקחת כמעט 60 ריבאונדים, אבל שחקני בוסטון מצידם לא ריחמו והורידו שיא היסטורי של 109 כדורים חוזרים שנתנו לסטיקס יתרון מכריע של 146 זריקות לעומת 118.

ביל ראסל כרגיל נתן את שלו עם 29 כשסם ג'ונס עוזר עם 16 משלו (תודה לעידו גילרי).

2. בעונה שעברה הגיעה לקיצה תקופה ארוכה בה קבוצות הבית נהגו לעלות לפרקט עם מדי משחק לבנים.

בהתחשב בכך שלרוב הקבוצות בכלל אין הצבע הלבן בלוגו הקבוצה, נשאלת השאלה מדוע עלו עם מדים לבנים מלכתחילה?

ובכן, מדובר למעשה במנהג לא מחייב שהנ.ב.א העתיקה מליגת הבייסבול לפני עשרות שנים.

המנהג נבע מכך שבאותם ימים היה קשה לקבוצות חוץ למצוא שירותי כביסה טובים, ולכן הן העדיפו לשחק עם מדים כהים שיסתירו כתמי לכלוך, בעוד קבוצות הבית עלו עם מדים לבנים ונקיים.

3. לא מעט מדובר על כך שלראשונה בקריירה, כרמלו אנטוני עשוי להפוך לשחקן ספסל.

אם וכאשר הדבר יתרחש, התוצאה תהיה קטיעת רצף היסטורי של 1054 משחקים בעונה הרגילה בהם פתח בחמישייה.כמה חריג הנתון הזה? מאוד.

בעוד מלו פתח בכל משחק בו שיחק במשך 15 עונות, פטריק יואינג האגדי עשה זאת במשך 16 עונות (15 בניקס, 1 בסיאטל).

הרצף של יואינג נקטע לאחר 1,118 משחקים בעונה הרגילה ו-135 משחקי פלייאוף בהם פתח בחמישייה.

זה קרה במשחק הראשון של עונת 2001/2, בו עלה מהספסל במסגרת עונת הפרישה שלו באורלנדו בגיל 39.


בשלב זה חשוב לציין כי הליגה החלה לתעד בטור נפרד את מספר המשחקים בהם שחקן פתח או עלה מהספסל רק החל מעונת 1981/2.
לכן, לאחר בדיקה די מקיפה שערכנו, ייתכן ויש שחקן אחד בלבד עם רצף ארוך יותר: אם וכאשר יתברר שמעולם לא עלה מהספסל ב-12 עונותיו הראשונות בליגה (מתוך 20 סה"כ), הרי שהשחקן עם הרצף הארוך ביותר הוא קארים עבדול ג'אבר, עם 1,560 רצופים בעונה הרגילה בהם פתח בחמישייה.

4. בוסטון של עונת 1989/90 כבר היו הרבה אחרי השיא של השושלת המפוארת של שנות ה-80 הם סיימו עם 52 נצחונות והדחה בסיבוב הראשון על ידי הניקס.

עם זאת, הישג אחד מרשים עדיין עומד לזכותה.
אף קבוצה בהיסטוריה של הליגה לא הייתה מדויקת יותר מקו העונשין.

הסלטיקס של אותה עונה דייקו בלא פחות מ-83.2% מהזריקות מהקו.
מה שממש לא הזיק הייתה העובדה שלארי בירד וקווין מקהייל שהלכו לקו יחד 10 פעמים במשחק נתנו שניהם עונות שיא אישיות של 93% ו- 89.3% בהתאמה (תודה לעידו גילרי).

5. דייב דה בושר לא ממש תכנן להיות מאמן.

כלומר לא בשלב הזה בקריירה שלו.

דה בושר היה כוכב תיכונים בדטרויט שבחר להמשיך למכללה בעיר, ובתקופה בה עדיין היו בחירות טריטוריאליות (אזורית) בדראפט העתיד שלו בליגה היה ברור.

הפיסטונס בחרו בו בדראפט של 1962 עם הבחירה האזורית בתקווה שיעזור להם לצאת מתקופת השפל אליה נקלעו לאחר המעבר לדטרויט מפורט וויין.

בשנתיים הראשונות לא ניכר שום שינוי והמשבר נמשך כשדה בושר אף נפצע ומחמיץ את רוב עונתו השנייה בליגה.

הפיסטונס התקשו למשוך קהל וחששו גם לאבד את הגיבור המקומי שהיה עסוק גם בלשחק בייסבול עבור הווייט סוקס משיקגו.

מה עושים? בדטרויט חשבו על פיתרון יצירתי והציעו לדה בושר שניחן גם באייקיו כדורסלני לא רע את משרת המאמן הראשי.

דה בושר הצעיר אכן ויתר על חלום הבייסבול שלו, והפך למאמן הצעיר בתולדות הליגה זמן קצר לאחר שמלאו לו 24 שנים.

מדובר בשיא ליגה שלא נשבר מאז, וספק אם יישבר אי פעם.


לרוע המזל מקצועית זה לא היה רעיון כל כך מוצלח והקבוצה המשיכה לדשדש בתחתית בכל שלוש העונות בהן היה דה-בושר מאמן/שחקן.
הוא סיים במאזן 143-79 ושנה מאוחר יותר הועבר בטרייד לניו יורק ניקס, שם הפך לבורג משמעותי בשתי אליפויות של הקבוצה בדרכו להיכל התהילה.

 

למרות שהחזיק במשרות ניהוליות אחרות לאחר פרישתו מעולם לא חזר לאמן.

לפוסט הזה יש 33 תגובות

  1. נראה לי שדי ברור שקארים פתח בכל משחק בקריירה.
    מה שכן אני די בטוח שיש כאלה שפתחו יותר משחקים ברצף מיואינג.
    סטוקטון, מאלון, דאנקן, נוביצקי?

    1. טוב דאנקן ונוביצקי עלו כמה משחקים מהספסל באמצע הקריירה.
      ג'ון סטוקטון פתח בכל המשחקים החל מעונתו השלישית. בסך הכל 1255 משחקי עונה סדירה ו-165 משחקי פלייאוף ברצף.
      קארל מאלון פתח כל משחק החל מאמצע עונתו הראשונה. בסך הכל 1442 משחקי עונה סדירה ו-193 משחקי פלייאוף.

        1. גם לי קשה להאמין שקארים עלה מהספסל אבל לך תדע…

          בכל מקרה, מה שבאמת מעניין אותי הוא כמה חסימות היו לצ'מברליין וראסל בשיאם.
          בהתחשב בכך שלא היו אז שלשות, אני מהמר שהם עברו לא פעם את ה-20 חס'

    2. השאלה הקשה (לא הצלחתי למצוא תשובה בעצמי) היא מי עם השיא ההפוך – הכי הרבה משחקים עם 0 הופעות בחמישיה.

      1. במובן השמעוני של ההיסטוריה התואר הולך לצ'אק נוויט עם 155 בין 1982 ל-1994. אני די בטוח שבשנות ה60-70 שהחמישיות היו משהו די קבוע היה מישהו שעשה יותר.

  2. עובדה משעשעת לגבי המדים. חידשת לי הייתי בטוח עד היום שזה נועד לוודא שניתן יהיה להבחין בקלות בין הקבוצות המשחקות.

    1. גם לי זה חידש. גדול הדברים האלו. כמו הסיבות לרוחב של פסי רכבת או למה נוהגים ברוב העולם בצד ימין ובבריטניה ובקולוניות מצד שמאל.

  3. אחלה טור כרגיל. תודה לרון ועידו.

    לגבי המדים, אם פעם היו מדי בית וחוץ בלבד היום יש מדי. Icon, association, statement, classic והשד יודע מה עוד.
    כמו כן, עד כמה שזה נראה רנדומלי, כבר עכשיו נבחרו כל המדים של כלהקבוצות בכל המשחקים.
    אפשר לראות זאת כאן-
    http://lockervision.nba.com/#

  4. תענוג של פינה. גורם לי לרצות שתיגמר כבר העונה ותגיע עוד פגרה 🙂
    למדתי על המדים…. אשתמש בזה בשיחות קולר

  5. נהדר רון.
    נקווה שהפינה תפציע ותפתיע גם במהלך העונה.
    כרמלו עם כמה שיורדים עליו נתן קריירה מרשימה ביותר.

  6. תודה רון ועידו.

    לגבי המדים, למיטב ידעתי זה נוהג שהשתרש בכל הליגות בעולם מאותה סיבה בדיוק (הרי הבייסבול האמריקאי הוא אבי שיטת הליגות בעולם).

    בפוטבול יש הרבה סיפורים על נושא החולצות, כאשר הקבוצה הביתית זכאית לבחור תמיד את הצבע בו היא תשחק והיריבה צריכה להתאים את עצמה. יש פעמים שהקבוצות בוחרות בכוונה בצבע אחר משהיא רגילה כדי לעצבן יריבה גדולה, אבל המקרים הכי מובהקים הם של מיאמי דולפינס וסן דייגו/ל"א צ'ארג'רס שנוהגות ללבוש לבן כדי שהיריבה תאלץ לשחק עם בגדים כהים בשמש הלוהטת שליד קו המשווה.

  7. עובדה מעניינת נוספת היא שאני לא בטוח שהייתה עוד עונה כזאת שהתחילה כששני שחקנים פעילים בה עם מעל ל-30 אלף נקודות. לברון עם 31,038 ונוביצקי עם 31,187.שניהם יעברו את ווילט העונה ולברון כנראה גם את ג'ורדן.כרמלו קצת מאחור עם 25,419 ודוראנט ינוקא כבר עם 20,913.

להגיב על יאיר לבטל

סגירת תפריט