"שואוטיים": סיכום שבוע ב-NFL / שחר דלאל

מחזור שנפתח עם משחק נהדר של קווטרבקים (טום בריידי ואנדרו לאק) לא אכזב כששוב קיבלנו משחקים צמודים. קליבלנד הצליחה להכפיל את מאזן הניצחונות שלה מהשנתיים האחרונות אחרי עוד הארכה, מינסוטה וסיאטל הראו סימני חיים וגרין ביי הפסידה אחרי חמש (!) החטאות של הבועט שלה. אבל אלה לא היו הסיפורים המרכזיים של השבוע:

 

חינוך

הגיע הזמן לדבר על פטריק מהומס. היום נראה לנו כאילו הכל היה כתוב על הקיר, שהכישרון של הקווטרבק של קנזס סיטי נזל מהאוזניים והיה רק צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כדי לקחת אותו. אז האמת קצת יותר מורכבת.

ערב הדראפט של 2017 הדיבורים היו על כך שאין באמת קווטרבק ששווה לקחת בעשירייה הראשונה. היו ארבעה (מיץ' טרוביסקי, מהומס, דשון ווטסון ודשון קייזר) שהיו יכולים להיבחר בסיבוב הראשון, אבל לכולם היו את הבעיות שלהם. טרוביסקי סבל מחוסר ניסיון, אנשי האנליטיקס ייעצו לא לבחור בווטסון ולקייזר היו בעיות ביחסי אנוש.

מהומס בערב הדראפט. היה צריך סיטואציה מושלמת

אבל הבעייתי מכולם היה מהומס, שהכישרון שלו אכן נזל מהאוזניים אך גם הגיע מהתקפת "האייר רייד" של טקסס טק, והיה צריך סיטואציה מושלמת כדי להתפתח למה שאנחנו רואים היום על המגרש. האמת שהוא אפילו לא היה הבחירה הראשונה של הצ'יפס (רצו את טרוביסקי).

כשקווטרבק מתחיל חולם על הסיטואציה המושלמת הוא חולם על אנדי ריד. מאמן הצ'יפס כבר ראה הכל בחיים, ולמרות חוסר מזל בפלייאוף, עדיין נחשב בקרב מקבלי ההחלטות כסטנדרט המוזהב של המאמנים ועשרה "ילדים" שלו המשיכו לתפקיד של מאמן ראשי ב-NFL. הוא נחשב למורה הטוב ביותר בליגה, כזה שמתמחה בכל סוגי הילדים הבעייתיים ויכול להוציא ממך את המקסימום.

אבל נחזור רגע לקווטרבק שלו. מהומס היה ידוע במכללות כשחקן שמככב במשחקים כאלה, ולא כשחקן שיוביל את הקבוצה שלו למאזן 0:5. מי שתיקח אותו בדראפט היתה צריכה לדעת שמדובר בפרויקט שיקום, שלמרות הכניסה של שיטות התקפה מהמכללות לליגה, בגלל עבודת הרגליים שלו יהיה צריך לפרק את המשחק שלו לגורמים וללמד אותו הכל מחדש. למזלו, "שואוטיים" הגיע לסיטואציה המושלמת.

קנזס סיטי היתה יכולה להרשות לעצמה לתת למהומס שנת חופש, ולמרות המחיר הגבוה ששילמה כדי לעלות בדראפט, היא לא התפתתה להעלות אותו מהספסל עד למחזור האחרון – אז כבר הבטיחה את המקום בפלייאוף ונתנה מנוחה לשחקנים הפותחים. השנה הזאת אפשרה לו ללמוד את אחת ההתקפות המורכבות שיש לליגה להציע והיום אנחנו רואים את התוצאות על המגרש.

מהומס וריד. החינוך הטוב ביותר שכסף יכול לקנות

אפשר להסתנוור מהמסירה ביד שמאל, אבל הרגעים החשובים ביותר במשחק שלו הם כשהוא על הספסל, אז אנדי ריד מפקיר את ניהול משחק ההגנה בידי העוזרים שלו ויושב עם הקווטרבק שלו ומסביר לו את הדקויות הקטנות של המשחק. מראה מתי היה צריך למסור שניה קודם, מתי היה צריך לצאת מהפוקט ומתי לקחת את הסאק. ומהומס? הוא יושב ומקשיב, גומע הכל, ואז יוצא ומיישם.

קל לנו להישאב לסופרלטיבים שמרעיפים כעת על הצ'יפס, אבל אנחנו צריכים לזכור שבכל שנה ריד מגיע עם שיטות התקפה חדשות ולוקח לליגה זמן כדי לתפוס אותו. בעונה שעברה, אז עוד שיחק בקבוצה אלכס סמית', זה הגיע במחזור השמיני אז הקבוצה נכנסה למשבר והמאמן הראשי ויתר על ההחלטות בהתקפה לטובת עוזרו מאט נאגי. השנה נראה שלקנזס סיטי יש יותר כלים להתמודד.

 

הנגאובר

אם היו אומרים לכם להמר מי הקבוצה היחידה שאין סיכוי שתחמיץ את הפלייאוף כנראה שהייתם בוחרים את האלופה מפילדלפיה. האיגלס אומנם סבלו מפציעה של הקווטרבק הפותח שלהם, אבל ניק פולס – ה-MVP של הסופרבול – היה שם כדי לשמור על הנר דולק וגם יתר חלקי הקבוצה נראו כמו מכונה משומנת.

אבל החריקות התחילו כבר במשחק הראשון, כאשר הניצחון על אטלנטה הושג במשחק נרפה שהליגה היתה מוותרת עליו בשמחה. גם החזרה של קרסון וונץ' לא מבשרת על בוא האביב, כאשר מי שהיה אמור להיות קווטרבק העתיד, נראה כרגע הוא תקוע בשנות ה-90 ולא מצליח לשחרר את המסירות שלו בזמן.

וונץ. צריך עוד זמן

"כרגע האופנסיב ליין שלנו לא מתפקד בגלל שאנחנו צריכים לחסום לזמן ארוך יותר", אמר הפרו-בולר וקפטן הקבוצה, ג'ייסון פיטרס. "יש לנו קווטרבק שמגיע אחרי פציעה ורק רוצה לבצע מהלכים. אנחנו צריכים לחסום יותר טוב בשבילו". הטענות שלו חוזקו לאחר מכן על ידי הרץ הפותח ג'יי אג'איי שהכריז ש"הקבוצה צריכה לרוץ יותר", רגע לפני שנמסר שהוא יסיים את העונה ברשימת הפצועים.

האיגלס נמצאים במאזן שלילי ובסיטואציה בעייתית. המאמן דאג פדרסון נראה עצבני על דוכן הראיונות בסיום המשחק ובפעם הראשונה היה נראה שלא מדובר רק בכאבי גדילה, אלא שישנה בעיה רצינית בקבוצה. התקשורת בפילדלפיה גם מיהרה להזכיר שאף קבוצה לא הצליחה לזכות באליפות הבית המזרחי ב-NFC שנתיים ברציפות מאז 2004, וכרגע הבית פתוח לחלוטין.

חשוב לציין שהבעיה היא לא נגמרת אצל וונץ. גם החלקים האחרים של הקבוצה נראים פחות ממושמעים ואנחנו כבר לא זוכים לראות את המכונה המשומנת שסחפה את הליגה בסערה. הכל עדיין עוד פתוח, אך השאלה היא האם מדובר רק במקרה חמור של הנגאובר או במשהו עמוק הרבה יותר?

פדרסון. לא שקט

 

עקביות

בניגוד לוונץ או מהומס, דרו בריס לא הגיע לליגה עם ציפיות בשמיים. הוא חיכה שנה על הספסל של סן דייגו לפני שקיבל את המפתחות וגם אז התקשה להרשים בשנתיים הראשונות שלו בליגה. כשהסכר נפתח והוא סוף סוף הצליח להציג את היכולת הידועה שלו הוא נפצע בכתף וסיים את תפקידו בהיסטוריה של הצ'ראג'רס.

הוא אומנם היה הקווטרבק הבכיר ביותר בשוק ב-2006, אך ההצעות לא מיהרו להגיע, כאשר גם מיאמי, ששיוועה למנהל משחק וכבר סיכמה איתו על חוזה, חזרה בה ברגע האחרון לאחר שלא עבר את הבדיקה הרפואית (והחתימה במקומו את דנטה קולפפר). בצר לו, הוא הלך לקבוצה האחרונה שעוד הסכימה לקלוט אותו – ניו אורלינס, שאחרי הוריקן קטרינה.

הסיינטס היו עד לאותה עונה אחת מנמושות הליגה, קבוצה שבכל ההיסטוריה שלה הצליחה לנצח משחק פלייאוף אחד בלבד, וכזאת שרוב השחקנים לא יתקרבו אליה (רק תסתכלו על השחקנים שעבורם הפרישה הקבוצה מספר). היא חיפשה נואשות מושיע ובריס היה זה שישנה את הנרטיב שלה.

בריס. שינה את הנרטיב

כבר בעונתו הראשונה הוא הוביל למהפך של שבעה משחקים והקבוצה סיימה את העונה עם 10 ניצחונות ומקום בפלייאוף. בעונות הבאות הוא פשוט המשיך לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב – למסור – בדרך לשני תארי MVP ואליפות אחת.

בתקופה שלו בניו אורלינס, הקבוצה מעולם לא סיימה עם פחות משבעה ניצחונות בעונה, ולמרות שחזרה לפלייאוף רק בשנה שעברה, הקווטרבק שלה לא הפסיק מעולם לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב בליגה. ועכשיו זה כבר רשמי: לדרו בריס יש יותר יארדים בקריירה מלכל שחקן אחר בהיסטוריה.

זאת היתה מסירה נהדרת, 62 יארד לטרקוואן סמית' שהסתיימה באנדזון והובילה את האות לחגיגות. המשחק נעצר והמשפחה הגיעה לחגוג איתו, בעוד ביציעים ראינו אוהדים בוכים מאושר. מעטים השחקנים שיכולים להגיד שהם מככבים בהיסטוריה של הקבוצה שלהם, אבל כמה מהם יכולים להגיד שהם בעצם אלה שכתבו אותה?

הסטטיסטיקה השבועית: רק לאחר 99 שנותיה של הליגה, היה זה השבוע הראשון בהיסטוריה בו ארבעה קווטרבקים רוקים (בייקר מייפילד, סאם דרנולד, ג'וש אלן וג'וש רוזן) מצליחים להשיג ניצחון בו זמנית. זה הגיע בדיוק שבוע לאחר שארבעתם סיימו את המחזור בהפסד. אגב, הקווטרבק החמישי שנבחר בסיבוב הראשון, לאמר ג'קסון, שותף גם הוא בארבע מהלכים אצל בולטימור, אך סיים עם הפסד לקליבלנד.

***

משחק יום חמישי: פילדלפיה איגלס אצל ניו יורק ג'איינטס

כפי שציינתי למעלה, מדובר במשחק משמעותי מאוד עבור האיגלס, שרוצה להשיג יתרון במאזן הפנימי בבית המזרחי של ה-NFC. האלופה תזכה למשחק קל יותר ממה שהתרגלה אליו עד כה, ותקווה שדווקא מול יריבתה המושבעת יגיע משחק הקאמבק של הקווטרבק שלה.

בצד השני, הג'יינטס מגיעים לאחר ההפסד שובר הלב לקרוליינה ופציעה לקראת הסוף של הכוכב הרוקי שלה סקון בארקלי. עם זאת, הג'יי מן הגיעו לראשונה אחרי 37 משחקים רצופים למעל 30 נקודות ואפילו נרשם טאצ'דאון ראשון בין אילי מאנינג לאודל בקהאם ג'וניור. האם אנחנו רואים סימני התעוררות בניו יורק?

הימור שלי: פילדלפיה אומנם עדיין לא עם הגב אל הקיר, אבל היא בהחלט מרגישה ככה וכמות הכישרון בקבוצה לא תיתן להם לסיים עם הפסד נוסף.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. עד לעידן בריס ניו אורלינס היו ידועים ברחבי הליגה כ aints…
    אגב עניין הוצאת המספרים לגמלאות מאד שונה בNFL מהNBA בעיקר בגלל שקבוצות פשוט צריכות הרבה יותר מספרים זמינים. זה מאד תלוי בגישה הספציפית של כל מועדון. הקאובויס והריידרס למשל לא תלו אף מספר והסטילרס אותו מספק כמו הסיינטס.

    1. שני השחקנים שהמספרים שךהם הופרשו עשו קריירה מפוארת בקבוצות אחרות ובאו רק למשוך עוד כמה משכורות ולחגוג בניו אורלינס. שניהם היו שניים מהשחקנים הטובים בתקופתם, אבל הקשר שלהם עם הסיינטס מאוד רופף.
      זה בעיקר היה רצון של הבעלים לייצר איזושהי היסטוריה משמעותית לקבוצה, אבל זה היה יטתר עצוב מאפקטיבי…

  2. זה ה-NFL. אלא אם אתה ה-"פטס"
    (ועשית עסקה עם השטן. בעצם, קראתי היכן שהוא שזו השמצה גסה –
    זה בליצ'ק שמחתים את הנשמות האומללות על עסקאות…),
    מחזור החיים של קבוצה בליגה הוא קצר במיוחד.

    הרייבנס, לאן הם הגיעו בעונה שאחרי האליפות?
    הברונקוס?
    לא חסרות דוגמאות.

    תודה, שחר. מצוין (כרגיל).

      1. אני דווקא התייחסתי לאליפות האחרונה שלהם.
        בעונה שאחר כך (למעשה, בשנתיים העוקבות, והשלישית בדרך…) הם לא הצליחו להעפיל לפלייאוף.

  3. תודה שחר, נהדר.
    כמו שאמרת לגבי הצ'יפס, כל שנה מתחילים חזק ואז דועכים.
    מהומס נראה אדיר אבל השאלה איך יגיב כשקבוצות יתכוננו אליו ספציפית.
    לגבי הסיינטס, ממש חושב שהם על אמת.
    פילי נראים מקרטע, אבל לפחות בניגוד לשאר הקבוצות המקרטעות מהבית שלהם, לא זורקים האשמות אחד על השני

  4. סיכום מצוין, אני נשאר עם ההימור שלי על הצ'יפס והפאטס בגמר ה-AFC (הלכתי על הפאטס שתנצח). ב-NFC מינסוטה די מקרטעת (חשבתי שינצחו את הראמס בגמר החטיבה ואז את הסופרבול) אבל יש לקבוצה רגעים טובים, יחד עם לו"ז סביר ובית לא נוראי. הם צריכים לקחת את הבית ואם יצליחו לשפר את ההגנה ומשחק הריצה יגיעו לסיד גבוה, אולי הדברים יתחברו משם. לפי המצב כרגע הראמס שתי רמות מעל כולם ואחריהם הסיינטס ומינסוטה ייאבקו על הכרטיס השני לדעתי.

  5. מעולה שחר.
    אני זוכר את הימים שלפני עידן דרו בריס ושון פייתון (שיש לו כמובן תפקיד מאוד חשוב ביארדים של בריס) בניו אורלינס.
    אהרל'ה ברוקס היה הסופרסטאר שכולנו אהבנו לצחוק עליו.
    והזכיה שלהם בסופרבול שנה אחרי קטרינה- אפילו ג'ורג' רר מרטין לא היה יכול לכתוב אגדה יפה יותר.

  6. תודה רבה.
    בקשר לפתיח עד כמה שאני יודע אפס כפול שתיים שווה אפס. אבל באמת שסחתיין על קליבלנד. ראיתי סרט לא מזמן באחד מערוצי הספורט סרט על הספורט בקליבלנד ואיך לקחו להם את הפרנצ'ייז לבולטימור.

    1. גם אפס כפול שלוש שווה אפס ושלוש כפול ארבע שווה שתים עשרה. אבל אולי יותר חשוב – אחד כפול שתיים שווה לשתיים.

      1. רגע, הם לא ניצחו אפס פעמים בשנתיים האחרונות (לפני העונה הזו)?
        אם הם ניצחו משחק אחד אז מחילה משחר, הבראונס, ארכימדס, פיתגורס, אוילר, פיבונצ'י וכל הגאנג.

          1. לא ראיתי שמחה כזו מאז שאמנון רובינשטיין הגריל את המתמטיקה מחוץ לבגרות (נערת הגלגל היתה גאולה כהן נראה לי. 25 שנה לך תזכור).

          2. אצלנו זה היה עוד יותר שמח כשתנ"ך וספרות נפלו באותו יום.
            הרגשתי ממש כמו הביג ליבובסקי אחרי סטרייק באולם הכדורת, חוגג עם דוני שמחוץ לאלמנט שלו ו-וולטר שומר השבת.

להגיב על עידו גילרי לבטל

סגירת תפריט