על קשתות כפולות, חבורת זאבים, אחיות כתומות ואחד שנגמרו עליו המילים / דוד "פאקו" סעדה

שבוע אליפויות העולם באינסברוק הסתיים ביום ראשון, שבוע נפלא, שהביא לנו דברים רבים לכתוב עליהם, על המסלול ומחוצה לו.

הראשון לשמו, סוף סוף: יהיה קשה למצוא רגעים מרגשים יותר מזה שראינו בסופה של האליפות, בו אלחנדרו ואלוורדה זכה במירוץ הכביש לגברים. לאחר הקטע הראשון של הטור דה פראנס בשנה שעברה, בו ואלוורדה החליק על מסלול הנג"ש הרטוב, ושבר את פיקת הברך, התמונות מאינסברוק נראות כמעט כמו תסריט דמיוני. גם כותב שורות אלה עשה את הטעות לאחר אותו הקטע, וכתב עבור ואלוורדה סוג של סיכום קריירה. טעות גדולה, שהתבררה כבר בתחילת העונה הנוכחית, בה זכה בטורים של אבו דאבי, ולנסיה וקטלוניה. ואלוורדה כבר הפסיק לספור את הפעמים בהן החמיץ את הזכייה באליפות העולם – מאז 2003 הוא עמד שש פעמים על הפודיום (פעמיים כסף, ארבע פעמים ארד). זה אולי הנתון הבלתי נתפס ביותר בקריירה שלו. כל אחד כאן יכול לחשוב היכן הוא היה ב-2003, ומה הוא עשה מאז. ואלוורדה פשוט היה בצמרת הענף בצורה עקבית. גם עכשיו, בגיל 38, הוא עמד בראשה של נבחרת ספרדית חזקה במיוחד, והיה מראש אחד המועמדים המובילים לזכייה במירוץ. בתמונות מהפודיום, הטלויזיה התמקדה בקלוז אפ על ואלוורדה, אולי בניסיון להסתיר את קרחתו מהצופים. עם או בלי קלוז אפ, הזכייה של האיש הזה תהווה השראה לכל חובבי ספורט כלשהו, צעירים וחטיארים כאחד.

ואלוורדה. פיטר פן עם קרחת.

 

אחיות-יריבות כתומות: אם אצל הגברים היה איזשהו ספק לפני התחרות בדבר הזוכה, אזי אצל הנשים היה ברור מלכתחילה לפחות מאיזו מדינה יגיעו הזוכות. הולנד, למרות היותה מדינה שטוחה, שלחה גם לאליפות ההררית ביותר של השנים האחרונות נבחרת כתומה שכבשה את טירול. בתחרות הנג"ש ראינו למשל פודיום כל הולנדי. כבר שנים שנבחרת הולנד היא סוג של גולדן סטייט בתחרויות בהן מיוצגות הנבחרות הלאומיות. אלא שמבין הרוכבות ההולנדיות שתיים היו ראש מעל כל הענף השנה – אנמיק ואן פלויטן ואנה ואן דר ברחן. ואן פלויטן בת ה-35 החלה לפרוח דווקא לאחר אותה התרסקות מזעזעת באולימפיאדת ריו לפני שנתיים. בשנה שעברה היא זכתה באליפות העולם בנג"ש, והשנה היא הייתה די בלתי מנוצחת בחצי השני של העונה. לאינסברוק היא הגיע קודם כל במטרה אחת – לשמור על חולצת הקשת במירוץ הנג"ש, וכך עשתה. התרסקות במירוץ הכביש גנזה את החלום שלה לקשת כפולה, אך בלי קשר זאת הייתה לגמרי הבמה של ואן דר ברחן. האלופה האולימפית מריו היא ללא ספק הרוכבת הטובה בעולם בשלוש השנים האחרונות. מלבד התואר האולימפי, היא זכתה באינספור מירוצים, כולל כמה המוכרים לנו גם ממירוצי הגברים, כסטראדה ביאנקה, אמסטל גולד, פלש וואלון וליאז'-בסטון-ליאז'. אלא שהישג אחד חמק ממנה בכל השנים האלה – חולצת הקשת של אלופת העולם. זה נראה שוב בכיוון הזה באליפות הנג"ש, כשהזמן המצויין שלה היה רק שני לזה של ואן פלויטן. במירוץ הכביש באינסברוק היא כבר לא נתנה לאף אחת לקחת את זה ממנה. בריחה שלה כ-40 ק"מ לסיום לא הותירה למתחרות שום סיכוי, כשחצתה את הקו כ-4 דקות לפניהן. שתי הרוכבות, יריבות מרות במשך רוב העונה, ירכבו בשנה הבאה עם חולצת הקשת, כראוי למי ששלטו העונה בענף אצל הנשים.

ואן פלויטן ו-ואן דר ברחן. ספלאש סיסטרס.

 

כוכב העתיד, והעתיד כבר כאן: מי שעקב אחר מירוץ הג'וניורס באליפות, כמו גם אחר הקטגוריה בכל העונה, ראה כוכב אחד גדול שמנצנץ מעל לכל היתר – רמקו אבנפואל. הבלגי זכה בכל המירוצים בהם השתתף השנה, ללא התחשבות בתוואי או ביריבים. באליפות אירופה לג'וניורס, למשל, הוא זכה בפער של כעשר דקות. עדיין, את השיא הוא שמר לסוף העונה באינסברוק. זה התחיל במירוץ הנג"ש, בו זכה בהפרש של כדקה וחצי מהבאים אחריו, אך את ההצגה האמיתית הוא שמר למירוץ הכביש. התרסקות מוקדמת שלו גרמה לו לאבד שתי דקות, ולרדוף לבדו אחר הפלוטון במשך זמן רב. לאחר שהצליח לתפוס את הפלוטון, הוא המשיך ותקף משם כדרכו ללא מענה, והצליח לזכות במירוץ בהפרש של דקה וחצי. אבנפואל נראה ככוכב עתידי בטוח, שצמח מתוך אומת אופניים מצליחה מאד. אלא שמאז ימיו של אדי מרקס הגדול בתחילת שנות השבעים, אין לבלגים כוכב בגראנד טורים, וההצלחה של הרוכבים הבלגים היא בעיקר במירוצים חד יומיים ובמירוצי קטעים קצרים יותר. ההשוואות למרקס כמובן הגיעו, ואבנפואל דחה אותן בתוקף, באומרו שהוא עוד לא עשה בעצם כלום בתחום המקצועני. אלא שקשה שלא להתייחס לכך, ודאי אם גם מרקס עצמו עשה את ההשוואות. ומה יהיה כעת? הכישרון בן ה-18 הוחתם ע"י קבוצת קוויק סטפ לשנתיים, ויעבור ישירות לשלב המקצוענים תוך כדי דילוג על קטגוריית ה-U23, שם הוא אמור ללמוד מהטובים ביותר. חולצת קשת כפולה, משהו שאף אחד לא השיג עדיין בגילו, כבר יש לו.

קדימה אבנפואל.

 

שעת הזאבים: אבנפואל מצטרף לקבוצה המצליחה ביותר בענף, אם סופרים את ההישגים – קוויק סטפ. קצת נתונים בשבילכם מהשנה: הקבוצה זכתה ב-69 נצחונות העונה. בכל שלושת הגראנד טורים היא הייתה הקבוצה שזכתה בהכי הרבה קטעים. היא מחזיקה בסגל את שני המאיצים הטובים ביותר בענף השנה – אליה ויוויאני ופרננדו גביריה. את זה היא עושה עם תקציב קטן פי שניים מזה של סקיי (טוב, לא חוכמה – אפשר לומר זאת על כל הקבוצות). גם באינסברוק זכתה הקבוצה בהישג הקבוצתי היחיד לקבוצות מסחריות – הנג"ש הקבוצתי, במהדורה האחרונה בהחלט של התחרות הזאת. הישג אחרון זה הוא דוגמא בולטת לגדולה של הקבוצה הזאת – הפיכת השלם לגדול מסך חלקיו. זאת כי הקבוצה הקדימה במירוץ זה כמה וכמה קבוצות עם שמות גדולים יותר בתחום הנג"ש, כ-BMC, סאנווב וסקיי. עוד דוגמא היא אליה ויוויאני: האיטלקי נחשב למאיץ לא רע עד השנה שעברה, אך רק כאשר הגיע לקוויק-סטפ, הוא נעמד בשורה הראשונה של המאיצים בענף. ההיפך קרה למרסל קיטל, שהיה עד לשנה שעברה כנראה המאיץ הטוב בענף, אלא שמאז שעזב את הקבוצה, הוא לא הגיע להישגים בולטים בתחום. עדיין, כפי שקורה לא מעט בענף, הקבוצה צפוייה לאבד את אחד הספונסרים שלה (Floors), בעוד שהספונסר הראשי (קוויק-סטפ) הופך להיות הספונסר המשני. בכל זאת, גורלה אמור להיות טוב הרבה יותר מזה של קבוצת BMC, שאיבדה את הספונסר הראשי ובעקבות כך את רוב רוכבי הקבוצה. קוויק סטפ אמורה להישאר פחות או יותר עם כל הסגל הנוכחי (פלוס אבנפואל) בשנה הבאה. אשר לשם שלה, היא צפוייה להתחרות עם השם Wolfpack, מותג אותו יצרה הקבוצה, שבא לסמל את האחדות והקבוצתיות שהיא מטפחת. קשה לחשוב על שם מתאים יותר.

קוויק-סטפ. זאבים, ממש לא בודדים.

 

שינויים בענף: במהלך האליפות התבשרנו גם על כמה שינויים בענף, שייכנסו לתוקף החל מעונת 2020. למי שאולי זוכר, סיפרנו כאן בעבר על כך שה-UCI (איגוד האופניים העולמי) החליט לצמצם את מספר קבוצות הוורלד טור (הדרג העליון) מ-18 ל-16 החל מ-2019. שנתיים חלפו מאז ההחלטה, והעניינים די התהפכו. הצרפתי דויד לפרטיאן נבחר לראשות ה-UCI, ולאחר שהחליט לבטל את תחרות הנג"ש הקבוצתי באליפות העולם, הוא קיבל החלטות לבצע שינויים בענף – הסותרים את אלו שהתקבלו קודם. מספר קבוצות הוורלד טור יישאר 18 כשהיה, כשהן ייקבעו על פי קריטריונים שונים שטרם נקבעו. דבר אחד שכבר נקבע הוא שכל קבוצה מדרג זה תחוייב לכלול 27-30 רוכבים בסגל. אשר למירוצים – מלבד הגראנד טורים וחמשת המונומנטים, לוח השנה יכלול עוד כ-15 מירוצים מהדרגה הראשונה (שיכונו כעת "קלאסיקות ה-UCI"), שקבוצות הוורלד טור יהיו מחוייבות להשתתף בהם. אשר לשאר הקבוצות המשתתפות במירוצים אלו, אזי שני מקומות יוקצו לקבוצות עם הניקוד הגבוה ביותר באותו הרגע, ושתיים נוספות, המכונות "וויילד קארד" ייבחרו ע"י מארגני המירוץ (במקום ארבע עד כה).

האם השינוי טוב ליהודים? המשמעות העיקרית של השינוי היא אחת – הגדלת הפערים בין הקבוצות החזקות יותר לחלשות יותר. נראה כעת די ברור שהשינויים ישיתו עוד עומס, כלכלי בעיקר, על הקבוצות מהדרג הראשון. מצד שני, הם יקטינו את טווח הקבוצות של הדרג השני (שיכונו מעתה ProTeams), שישתתפו במירוצים החשובים, כי הגמישות שתינתן למארגני המירוצים בבחירתן פוחתת. ניתן לומר בביטחון שהשינויים יהפכו את הענף להרבה פחות נגיש מכפי שהוא היה עד כה. חשוב מכך – לא נראה שקברניטי הענף מטפלים בבעיות היסוד שלו, שעיקרן הוא מודל הרווח של הקבוצות בענף. בלי טיפול בזה, נראה שנמשיך לראות ספונסרים שעוזבים את הקבוצות, כמו במקרים של BMC וקוויק סטפ.

 

ומה יקרה איתנו? במירוץ הנשים ראינו את רותם גפינוביץ' ועומר שפירא מייצגות את ארצנו. שפירא נתנה יופי של מירוץ, בו אף הובילה לפרקים את הפלוטון ברדיפה אחר קבוצת הבריחה. אלא שפנצ'ר חיסל לה את האפשרות להגיע עם הפלוטון, והיא נאלצה לרדוף אחר הקבוצה המובילה. אצל הגברים לא ראינו נציג ישראלי במירוצי הכביש, למרות שנה טובה לרכיבה הישראלית, שתודלקה בעיקר ע"י סייקלינג אקדמי. כפי שניתן להבין, הרי שכקבוצה מהדרג השני, היא אמורה להיפגע מהשינוי שנזכר כאן קודם. לקבוצה אין שאיפות להפוך לקבוצת וורלד טור (בהנחה שבעלי הקבוצה, סילבן אדאמס, לא צפוי להשתגע). כבר דווח שהקבוצה מכוונת חזק מאד להיכנס לטור דה פראנס של 2019, בו השינויים עדיין לא צפויים להיכנס לתוקף, ועם או בלי קשר, היא החתימה את המאיץ הצרפתי רודי ברבייה מ-AG2R. גם אם תצליח בכך, ברור שלקבוצה יהיה אח"כ הרבה יותר קשה להיכנס למירוצים מהשורה הראשונה, ונראה שהיא תיאלץ להתרכז בעיקר במירוצים מהדרג השני. מירוץ אחד כזה הולך להתווסף בארצנו החל מהשנה הבאה. כבר כתבנו כאן שמארגני הג'ירו היו מרוצים מאד מפתיחת המירוץ בארצנו, והם יארגנו "טור דה ישראל" בתקופת האביב, שיכלול חמישה קטעים. בניגוד לפתיחת הג'ירו, אלו יכללו קטעי טיפוס, ומן הסתם ישתרעו על כל הארץ, מצפונה ועד לדרומה.

סייקלינג אקדמי. גם בשנה הבאה בארצנו הבנוייה.

 

פאקו

ממונה על איזור 51 בהופס.

לפוסט הזה יש 47 תגובות

  1. היה כל כך כיף לראות את ולורדה זוכה. זה היה ההישג שלמק ממנו כל כך הרבה פעמים. עד כמה זה היה חשוב לו? אחרי הניצחון הוא אמר שעכשיו יוכל לפרוש בשקט.

    השינוי במבנה הארגוני יקשה מאד על סייקלינג אקדמי לחזור על ההשתתפות בגרנד טור. מצד שני זה יאתגר אותם להשתפר כי שני המקומות הראשונים בפרו טור יכנסו אוטומטית (עכשיו הם טופ 10).

    1. זה נכון, רק שהם לא יהיו עכשיו היחידים במירוץ הזה. יהיו כל מיני קופידיס, דיירקט אנרג'י, וונטי גרופ גובר וכאלה, שינסו עכשיו גם להתחזק (אם הם ירצו, שזאת גם שאלה נפרדת).

        1. תלוי באיזה מירוץ. נגיד עכשיו בג'ירו, די ברור ששני הווילד קארד יילכו לקבוצות איטלקיות, כמו שיילכו בטור לצרפתיות ובוואלטה לספרדיות. שאר הקבוצות שירצו להשתתף ייאלצו לעשות זאת משני המקומות העליונים.

          1. זה בטוח. חושב אבל שיש קבוצות כמו וואנטי גרופ וכאלה שיש להן שאיפות גבוהות מאלה. וואנטי היא ספציפית קבוצה בלגית, שהסיכוי שלה עכשיו להיכנס לטור הוא רק משני המקומות האלו.

          2. ואגב, בכל הגראנד טורים האחרונים הוזמנו שלוש קבוצות מקומיות מהדרג השני. עכשיו אחת מהם תהיה בחוץ. זאת הסיבה שכתבתי שזה יהפוך את הענף לפחות נגיש. גם הקהל יראה פחות גיבורים מקומיים.

  2. מה שלי מחמם את הלב זה לדעת שרכיבת אופניים הפכה לספורט של ממש בישראל ושיש לנו כמה רוכבים שאפשר להיות גאים בהם.

  3. מאמר נפלא על ענף שאיני מכיר כמעט בכלל. תודה רבה !
    איזו השקעה.

    מה קורה מבחינת סמים אסורים ושאר מרעין בישין ?

    1. תודה אורי.
      אשר לחומרים האסורים, אפשר לומר שהמצב טוב לאין שיעור מזה של העשור הקודם. הבדיקות הרבה יותר טובות והתפיסות הן יחסית בשוליים. בכל זאת, לאף אחד אין אשליה שמדובר בענף נקי לחלוטין. כנראה שאם יש שימוש כזה, הוא נעשה בצורה של "מיקרו דופינג" – שימוש במינונים קטנים מאד לאורך זמן, על מנת להערים על הבדיקות. ההשפעה של זה היא מן הסתם הרבה יותר נמוכה מהחומרים שגרמו לשיפור היסטרי מתקופת ארמסטרונג, כמו EPO. עדיין, העובדה שמדובר בענף נבדק הרבה יותר מענפים אחרים (בגלל טראומות העבר), גורמת לחשוב שהוא אמור להיות נקי יותר כעת.

  4. הערה עצבנית – אם בענף רוצים אוהדים וכסף, כדאי שידאגו (גם זו לא אחריותם) לאתרים נורמלים של אליפות העולם ושל כל הגראנד טורס (כלומר, הג'ירו). זה לא כ"כ קשה ב-2018.

      1. אכן, ומה עם השאר?

        במיוחד מעצבן ה-UCI – אתר לא ברור בעליל לאליפות העולם, עד שאתה מנווט למירוץ או לתוצאות כבר נמאס לך (ועל ה-live אין מה לדבר) והתקצירים ביוטיוב פשוט ביזיוניים.

      2. שזה אומר הטור, הוואלטה, פריז-ניס, הדופינה, פלש וואלון, ליאז'-בסטון-ליאז', פריס-רובה ועוד כמה.
        אבל כן, זה שזה אחריות המארגנים ולא של גוף אחד שאחראי על כל הענף, זה חלק מהבעייה שאני מדבר עליה כאן מדי פעם.

  5. אלחנדרו ואלוורדה,
    בתרגום מספרדית זה "ג'ון אלוויי"? . . .

    כיף לקרוא על מישהו שמצליח ככה, למרות מכשולים של פציעות,
    למרות רקורד ארוך של כמעט,
    למרות (?) הגיל.

    תודה, פאקו. מרתק (כרגיל).

    1. תודה גיא.
      אחלה השוואה, אם מצמצמים אותה רק לאליפות העולם. ואלוורדה זכה בתארים רבים (כולל בגראנד טור) בקריירה הארוכה שלו. אבל זה מן הסתם איזשהו הבדל מהותי בין שני הענפים.

  6. תודה רבה פאקו, סיכום נהדר!

    אני חושב שנגעת בנקודה הכי חשובה לשנים הקרובות – ההכנסות של הקבוצות. משום מה למרות הפופולריות הגוברת של הענף בעולם אנחנו לא רואים גידול משמעותי בהכנסות וקבוצות מובילות תמיד נמצאות בקשיים. קטונתי מלהסביר מה צריך לעשות, אבל אי אפשר להשאיר את זה כמו שזה (והשינויים שציינת שנעשו בטח לא יעזרו בתחום הזה).

  7. כתבתי על זה פוסט לפני שנתיים, אם יש לך כח לקרוא: http://www.hoops.co.il/?p=71748
    אם לאמלק, אזי הבעייה המבנית העיקרית בענף היא העובדה שהוא נשלט ע"י שלושה כוחות – ה-UCI, מארגני המירוצים (בעיקר ASO שמארגן את הטור) והקבוצות. הפיתרון היחיד בעיניי לתחלואי הענף הוא קודם כל לדאוג שיהיה גוף אחד שישלוט בענף – בדיוק כמו כל הענפים שאנחנו מכירים. ברור לי אבל שזה לא יקרה, כי אף אחד לא אוהב לוותר על הכח שלו.

    1. תודה.
      הבעיות בוורלד טור מזכירות לי את אלה שהיו לפני כמה שנים ב-F1, שם בעלי הקבוצות התאגדו ובסופו של דבר הגיעו לפתרון שהתאים לכולם (וכמובן בעבר היותר רחוק את סבב הטניס המקצועני לנשים וגברים).
      בתצורה הנוכחית (עם ההוצאות הלוגיסטיות הגדלות) אני לא רואה איך אפשר להמשיך בעשור הקרוב, ההוצאות רק יגדלו ואם וכאשר אנשים כמו מרדוק ייעלמו אנחנו נראה משבר מאוד מאוד גדול.

        1. קבוצות כמו סקאיי אומנם יוצרות חוסר איזון אבל מושכות את אלה שלמטה לכיוון שלהן – ובלי קשר לתחרות גם מכניסות הרבה מאוד כסף לענף (שוב אתן דוגמה של F1 עם פרארי).
          מרדוק כבר לא איש צעיר, אני מניח שגם אחרי לכתו ימשיכו בחלק מהמפעלים אותם הוא מקדם (הרי המטרה של SKY היא קודם כל קידום הרוכבים הבריטיים – כך לפחות היה בזמן ההקמה), אבל המימון לא יהיה זהה.

          1. כשסקיי קמה היא עבדה בחפיפה מלאה עם בריטיש סייקלינג (הגוף האחראי על הרכיבה בממלכה). מאז נפרדו דרכיהם, מה שאומר שלקבוצה לא תהיה בעייה שמישהו כמו ברנאל יוביל אותה בהמשך.
            והאמת הזכרת לי שקונצרן סקיי עומד להירכש כעת. מעניין איך זה ישפיע על הקבוצה.

    1. הוא כישרון מטורף לחלוטין. הוא צריך בקוויק סטפ איזה מנטור (פיליפ ז'ילבר?) שידאג שהוא לא יישרף. דווקא העובדה שכרגע קוויק סטפ היא לא קבוצה מוכוונת גראנד טורים תעמוד לטובתו, כי לבנות לו סיוע (אם וכאשר) זה תהליך שלוקח זמן.

להגיב על אפלטון לבטל

סגירת תפריט