מכתב עבור אלו שלא נבחרו בדראפט – דני אמנדולה / תרגום Smiley

מכתב עבור אלו שלא נבחרו בדראפט

מאי 1, 2018

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/en-us/articles/danny-amendola-letter-to-undrafted

דני אמנדולה / מיאמי דולפינס

עמיתיי שלא נבחרו בדראפט,

תחילה: אני מבין זאת.

אני יודע שהסיטואציה הזו מסריחה, והראש שלכם מסתובב, ואתם כנראה מרגישים כמו פשוט להישאר במיטה במשך איזה שבוע. אבל תשכחו מזה. תאמינו לי כאשר אני אומר לכם שאין זמן לבזבז על להרגיש רע עכשיו.

אולי אתם עדיין כועסים על כך שישבתם במשך שבעה סיבובים של שמות ולא קראו בשמכם, או אולי שציפיתם להיות בעמדה הזו. בכל מקרה, אין לכם זמן להתמודד עם מה שאתם חושבים על כך שמגיע לכם כי לאחר חודשים שאתם עוברים ותקועים בלימבו הזה של תהליך הדראפט, פתאום המציאות שלכם השתנתה. אתם משחקים במשחק הזה במשך רוב חייכם. זה כנראה הדבר שבו רוב האנשים מכירים ומגדירים אתכם, השורה הראשונה בשיחה על ידי כל מי שאתם פוגשים. ועכשיו אין לכם שום מושג כמה קרובה הקריירה שלכם לסיום.

אבל אתם יודעים מה? אני הייתי בדיוק היכן שאתם, לפני 11 שנים … ואני עדיין משחק פוטבול.

ובנימה זו, אני אתחיל עם החדשות הטובות עבור רובכם: זה בהחלט לא אומר שהפוטבול נגמר עבורכם. עדיין יש לכם סיכוי.

אבל הנה החדשות הרעות: זה כל מה שיש לכם עכשיו. הזדמנות אחת. התקדמו קדימה, אתם לא צריכים להיות מושלמים אבל כבר אין לכם את היתרון של לעשות את אותה הטעות פעמיים.

אני בטוח שאתם מבינים זאת וזה כנראה מכביד עליכם עכשיו, אז אני מניח שהעצה הראשונה שאני יכול לתת לכם זה לקחת נשימה עמוקה.

אני מנחש שלא הייתה לכם הרבה שינה בימים האחרונים, אז רק קחו רגע כדי לאסוף את עצמכם ותנקו את המחשבות שלכם במקצת.

אתם בסדר?

אחלה, אז בואו נתחיל לדבר מה הלאה.

See the source image

בימים שלאחר דראפט ה-NFL ב-2008, הייתי בדירה שלי בלובוק, טקסס, אורז את כל מה שאני יכול לתוך מזוודה.

מיד לאחר שהדראפט נגמר, היו לי שש או שבע קבוצות שהתקשרו אלי על מנת לחתום כשחקן חופשי. זה היה איזה משחק אינטנסיבי של כיסאות מוזיקלים, כאשר המקומות מתמלאים במהירות. היו לי בערך 10 דקות כדי להחליט היכן אני רוצה להתחיל את הקריירה שלי. ביליתי יותר זמן בהחלטה של מה להזמין במסעדה. בסופו של דבר חתמתי עם דאלאס בגלל שבין השאר אחי גר שם וגם כי אני ילד של טקסס. אפילו אם דברים לא יסתדרו, תמיד אוכל לומר שפעם הייתי חבר בקאובויס.

לא הייתי בהלם שלא נבחרתי בדראפט. ידעתי שאם כן אבחר, זה יהיה בסיבובים האחרונים. זה נעשה לי ברור די מוקדם בתהליך הדראפט שהתהליך לא מתאים במיוחד לשחקנים כמוני. אולי חוויתם אותו הדבר.

אפילו שהזמינו אותי למבחני הקומביין, לא ביצעתי דברים די טוב. זה לא באמת הפתיע אותי, לא היו לי ציפיות שאני אזעזע אנשים עם 40 חזרות מטורפות. אבל ידעתי שדברים לא נראים טוב כאשר התחילו לשאול אותי הרבה שאלות על הגודל של ידיי. לא אם יש לי ידיים טובות או אם אני יכול לתפוס את הכדור – זה היה משהו שידעתי שאני יכול לעשות טוב כמו כל אחד אחר – אני ממש נשאלתי למה ידיי בגודל שהן היו. מעולם לא חשבתי על זה קודם.

כאשר הגעתי לקאובויס יכולתי לומר מיד שאני מגיע לקבוצה שפחות או יותר הבחורים שם מסודרים בעמדות שלהם. אם לא הייתי הבחור האחרון שמאיץ כדי לקבל את המקום האחרון, אז הייתי קרוב לכך. מה שתפסתי די במהרה שכאשר אתם שחקנים חופשיים שלא נבחרו בדראפט, כל יום יכולים לחתוך אתכם. הדרך היחידה לשרוד היא לעשות משהו מדהים בכל יום. ואני לא רק מתכוון על מגרש האימונים. אתם צריכים להשאיר רושם בחדר המשקולות, במהלך למידה של הסרטונים, באמת בכל רגע שאתם בסביבה של מתקני הקבוצה, אתם צריכים להיות מחודדים.

העניין הוא, יש הרבה מחסומים שמונעים ממכם להיות יוצאי דופן. כאשר הבחורים מדברים על להגיע לליגה במכללה, הם חושבים על הזוהר והכסף. אבל הטעימה הראשונה שלי מה-NFL הייתה קטנה עם חוזה לא מובטח, חדר מחורבן במלון ותחושה של פניקה בכל פעם שהטלפון שלי צלצל כי זה יכול להיות הבחור שישחרר אותי.

בנוסף, ישנו ספר תרגילים מסיבי שצריך ללמוד, שהוא בעיקרון בשפה בלתי מוכרת. אתם לא צריכים לדעת זאת בעל פה מיד, אבל כדי שתשלטו בו בגלל שאי ידיעת התרגילים זאת סיבה קלה כדי לחתוך שחקנים. אתם צריכים להבין זאת, שעבור המאמנים, אתם למעשה בשר טרי שזורקים למגרש עבור השחקנים שאותם הם מעוניינים לשמור. ככה שמלבד הרדיפה החזקה, בגלל שאם אתם לא מתקבלים לסגל, זה לא ממש משקף אותם.

ככה שהעבודה שלכם מסתכמת לבסיס יומיומי – וזה נכון אפילו לשחקנים מבוססים בליגה – זה לא לתת לאף אחד סיבה להרגיש שיש מישהו אחר שיכול למלא את צרכי הקבוצה טוב יותר ממכם.

See the source image

לא משנה כמה אתם נלהבים או משוכנעים שאתם יכולים לבוא ולהיות דומיננטיים, אתם כנראה תהיו ענווים די מהר על ידי כמה אינטנסיבית התחרות ברמה הזו. אני עדיין זוכר את היום הראשון שלי עם המגינים במחנה האימון כאשר הרצנו תרגיל שהייתי צריך לחסום בו את רוי וויליאמס, לשעבר אחד הסייפטים הטובים בדאלאס. לחלוטין חיה.

נתתי את המאמץ הטוב ביותר שלי, אבל רוי שם אותי על הישבן די מהר. לצערי זה לא גרם לי להיראות יותר מדי גרוע בגלל שרוי חיסל פחות או יותר את כל מי שניסה לחסום אותו. לא היה משהו שיכולתי לעשות לגבי זה, ככה שנשענתי על הדברים שבהם אני טוב. יכולתי לשחק בקבוצה המיוחדת, לתפוס את הכדור ולרוץ במסלולים. אז אולי יכול להיות אימון שפספסתי חסימה, אבל לא יכולתי שלא יהיה לי יום שלא אתפוס כדור או שאשכח מהלך. זה לא היה מצליח.

נתתי את כל מה שהיה לי ולמרות שחשבתי שהיה לי מחנה סולידי, חתכו אותי. אם אתם רוצים לעשות זאת למחייתכם, בסוף אתם גם תעשו זאת.

אבל אני כאן כדי לספר לכם שאפילו אם זה קורה, ישנה עדיין דרך פנימה. זה פשוט נעשה קצת יותר מסובך.

See the source image

הסיכויים להתקבל לסגל במחנה האימונים הם לא כאלו גבוהים עבור אף אחד שנמצא במצבכם, אבל רק תזכרו שאתם לא רק מתחרים על להתקבל לקבוצה הזו. כל קבוצה בליגה תמיד מחפשת להגדיל את הכישרון שלה. אם יש להם את מה שהקבוצה צריכה, הם ימצאו אתכם.

אבל בינתיים, אתם בוודאי תלכו לקבוצת אימון. לאחר שהקאובויס נתנו לי ללכת, הם הציעו לי מקום בקבוצת האימונים שלהם ושמה ביליתי את כל העונה הרגילה. אף אחד לא חולם על להישחק בקבוצת האימונים – אני יודע שאני לא – אבל עבור רבים ממכם, זה אולי תהיה ההזדמנות הטובה ביותר לבסוף להגיע לסגל הקבוצה.

התהליך הזה קשה, זה הולך לבחון את האהבה שלכם לפוטבול. אתם לא תרגישו כחלק מהקבוצה, אבל הגוף שלכם עדיין הולך לחטוף מכות. כאשר הייתי בקבוצת האימונים, זה הרגיש כאילו הייתי פשוט סתם בחור שהגיע מהרחוב שלוש פעמים בשבוע רק כדי לעזור לשחקני NFL להשתפר. זה היה מטריד, לא מספק והיו שם מספר פעמים בהן תהיתי אם אי פעם אקבל הזדמנות. אבל המשכתי להופיע והמשכתי להתחרות. הייתי יותר מדי עקשן כדי לא להפסיק להאמין בעצמי. ואני חושב שזה יותר מכל דבר אחר הביא אותי להיכן שאני נמצא היום.

עכשיו שאני נמצא בסביבה מספיק זמן, אני יכול לומר תוך כדי כמה ימים אם לשחקן צעיר יש עתיד בליגה או לא. הדבר הראשון הוא היכולת, ברור. זה בסדר להיות אתלט מדהים, אבל כדי לתקוע יתד צריכים להיות שחקן פוטבול מדהים. זה אומר באמת להבין את המשחק מבפנים. צריך להתייחס לפוטבול כמו למשמעת אקדמאית. אבל זה רק חלק מזה. זה לא מספיק.

זה גם בנוגע לגישה. כאשר הולכים לתוך מתקני הקבוצה, האם אתם מתנהלים כאילו אתם בעבודה? האם אתם מגיעים בזמן או שאתם מקדימים? לא ברוב הימים, אלא בכל יום ביומו.

לבסוף, היכולת להקשיב? באמת להקשיב. אם המאמן צועק עליכם, האם אתם שמים לב למה שהוא צועק או שאתם פשוט נסגרים בגלל שהוא צורח? אם המצב שלכם הוא שהמאמן אומר למאמן הראשי או ל-GM שאתם לא שחקנים שיכולים להקשיב או שאתם ממשיכים לעשות את אותן טעויות, אתם סיימתם. והסיכויים שלכם לקבל הזדמנות שנייה לא יהיו טובים, בגלל ששמועות מתפשטות מהר בליגה.

אבל גם המילים הללו שעוברות מפה לאוזן אתם יכולים להשתמש בזה לטובתכם.

לאחר שביליתי שנה בקבוצת האימונים של הקאובויס, חתמתי עם האיגלס בפגרה והצטרפתי אליהם למחנה האימונים. זה מסתכם לכך שפחות או יותר חוויתי שוב את מה שעברתי וחוויתי עם הקאובויס – חשבתי שהיה לי מחנה טוב, אבל היו שם הרבה רסיברים כישרוניים בסגל ולבסוף חתכו אותי בניפוי הסופי, ושוב פעם חתמתי עם קבוצת האימונים.

הפעם זה היה טיפה שונה. חלק מזה מכיוון שהפעם הייתי שחקן טוב יותר. הרגשתי יותר בנוח עם התפקיד שלי, ובזמן שעדיין הייתי חרד לכך שלא אשאר מספיק זמן, היה לי הרבה יותר ידע מה זה דורש מהתקופה שהייתי שחקן שנה ראשונה. אבל, בכנות, היה לי מזל. כמה שבועות לאחר שחתמתי עם האיגלס, מאמן הקווטרבקים שלהם, פאט שורמור, לקח את העבודה כמתאם התקפה בסנט לואיס. הוא עכשיו המאמן הראשי של הג'איינטס. היינו ביחד רק מספר שבועות, אבל נראה שהייתה בינינו כימיה טובה.

שבועיים לאחר שהאיגלס חתכו אותי, קיבלתי שיחה מהראמס שהם רוצים להחתים אותי. לא בקבוצת האימונים, הם רוצים אותי בסגל הפעיל של קבוצת ההחזרה – באותו השבוע.

זה כמה מהר זה יכול לקרות. אתם יכולים לחשוב שאתם ממש על הקצה של הסוף, ואז עוברים משהייה זמנית במלון למשחק מול 80,000 איש.

כמה ימים מאוחר יותר, לאחר שנה וחצי לאחר שלא נבחרתי, שיחקתי במשחק ה-NFL הראשון שלי. כמה שבועות לאחר מכן, לורנט רובינסון שבר את הקרסול שלו ואני החלפתי אותו כשחקן פותח. וככה הצלחתי לפרוץ.

מאז, הרבה דברים קרו. אני עדיין מתמודד עם אתגרים שלא ציפיתי להם כאשר הגעתי לראשונה ל-NFL. אבל הנה משהו שאתם יכולים לקחת ללב: אני טוב יותר כי עברתי את החוויות הללו שאתם נפגשים אתן עכשיו. טוב יותר בכל כך הרבה מובנים מעבר לפוטבול.

כן, אני בהחלט בר מזל שדברים קרו כפי שהם קרו. פשוט יצאתי מדאלאס לפילדלפיה, שם פגשתי את פאט שורמור. לולא המפגש הזה או אם היה לי יום רע באימון בתקופה ששנינו היינו שם, אולי לא הייתי כאן. אם אתם הולכים לעשות זאת, זה בהחלט מצריך מידה מסוימת של מזל. אבל שווה לזכור שאתם צריכים לשים את עצמכם בעמדה הנכונה כדי שיהיה לכם מזל. הדרך היחידה כדי לקבל את הפריצה שלכם היא להמשיך להופיע, להמשיך להילחם ולהמשיך לחפש דרך כדי לעשות עוד אימון עד שהמזל ימצא אתכם.

לא משנה מה, אסור לכם אף פעם להפסיק להאמין שהזמן שלכם לא יגיע. לצערכם, אני לא יכול ללמד אתכם איך לעשות זאת. זה משהו שאתם צריכים למצוא בתוך עצמכם. אבל אם האש נמצאת שם – אם זה מה שאתם מכירים, מעבר לכל ספק, אז זה מה שנועדתם לעשות – אתם יכולים למצוא דרך.

זאת הסיבה היחידה לכך שאני עדיין כאן.

דרך צלחה למה שיגיע, בתקווה שאראה אתכם מהר.

שלכם,

דני אמנדולה.

לפוסט הזה יש 21 תגובות

  1. מעולה, תודה שוב על עוד תרגום מצויין.
    בשורה התחתונה צריך שני דברים בשביל להצליח: מוכנות לעבוד קשה ולהשקיע ומזל.

  2. אחלה תרגום סמיילי. הקצב שלך פרייסלס !!!
    אם הייתי הורה אמריקאי והילד המוכשר היה מתלבט בין פוטבול לכדורסל הייתי אומר לו כדורסל.
    אם לא ייבחר בדראפט תמיד יוכל לטייל בעולם – אירופה…. סין….. חולון….
    אם לא יבחר בדראפט בפוטבול ואין לו ברינקס של מזל אז אין לו הרבה אופציות חוץ מלאמן קבוצת בנות בתיכון המקומי.
    אפילו בבייסבול יש יותר אופציות 🙂

  3. וואו ,פאקינג סיפור מעניין,לא מפתיע אבל אנחנו לא מודעים באמת,אקטואלי לנ.ב.א ב 100%.תודה סמיילי,העבודה שלך מדהימה,

  4. תודה סמיילי, כרגיל נהדר.
    את הפוסט הזה צריך להקדיש במחילה לכל אותם אוהדים שמרבים להשתמש במושג הנלוז שחקן פח/פחון וכיוצא בזה . תעצומות הנפש הנדרשות מאותם אנשים מעוררות הערכה.

  5. מדהים איך המערכת הזו כמעט מתאמצת כדי למנוע משחקנים להצליח. מגיע המון קרדיט לאלו שכן, ובעיקר לאלו שכן עם פחות כישרון או הדברים המאוד ספציפיים שמחפשים בדראפטים.
    תודה, סמיילי.

    1. הרבה ביקורת מגיעה למערכת הזו על הרבה דברים אבל היא ממש לא מתאמצת למנוע משחקנים להצליח. היא בעיקר חסרת סובלנות אבל כמו שאמנדולה כותב העקשנות משתלמת בסוף לא מעט פעמים.

      1. אמרתי כמעט.
        סובלנות זו תכונה שבעיניי שצריכה להיות בין החשובות למערכת כזו.
        העקשנות עוזרת, אבל להיות עיקש בחושך מוחלט מוביל ראש קדימה לתוך קיר (או, איך לעזאזל מוצאים עבודה בעידן הזה?).

          1. מקבל, לא מכיר מספיק.
            איך זה מתקזז עם אורך הקריירה הממוצע, תקרת השכר הקשיחה, אירופה, מספר השחקנים בכל קבוצה אבל עם שבעה סיבובי דראפט וכו'?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט