התקף העצבים של סטיבן אדאמס בליל הדראפט – סטיבן אדאמס / תרגום Smiley

התקף העצבים של סטיבן אדאמס בליל הדראפט

יולי 29, 2018

מאמר מקורי: https://www.stuff.co.nz/sport/basketball/105766109/steven-adamss-draft-night-jitters

הצצה בלעדית מספרו החדש של כוכב ה-NBA סטיבן אדאמס / stuff.co.nz

See the source image

לא משנה מה אתה עושה, אל תמעד במדרגות.

לא היה משנה עבורי איזה ארגון יבחר בי בדראפט. לא ממש היה לי אכפת מי יהיו חברי קבוצתי העתידיים. כל מה שדאגתי לגביו היה לא ליפול מול כל העולם. חזרתי על זה בראשי כאשר הקומישינר של ה-NBA, דיוויד סטרן, עלה לבמה מלווה בשריקות בוז מהקהל בברוקלין.

האחים שלי, מוהי וסיד, טסו מניו זילנד כדי להיות איתי בדראפט 2013, והסתכלתי לעברם כדי לראות אם הם מבחינים במה שקורה. הם משכו בכתפיים ונראו מבולבלים כפי שאני הייתי. מה באמת ידענו? היינו פשוט שלושה אחים מהחווה מרוטורואה, והנה אנחנו נמצאים באחד מהלילות הגדולים ביותר בספורט האמריקאי, ממתינים לראות באיזו קבוצת NBA אני הולך לשחק בעונה הבאה ומתנהלים כאילו אנחנו לובשים חליפות מהודרות בכל יום.

דיוויד סטרן המשיך לדבר בעוד הקהל ממשיך בקריאות הבוז שלו. כאשר הוא בירך את המיאמי היט על זכייה בעוד אליפות, קריאות הבוז אפילו התגברו. מה שלא הבנתי אז, שהיה מדובר בדראפט האחרון של סטרן והקהל השתמש באירוע כדי להביע את רגשותיו לגבי הקומישינר מעורר המחלוקת. סרקתי את הקהל בברקליס סנטר, שהיה מלא באוהדי ה-NBA שכנראה היה להם אכפת מכדורסל יותר ממני. מעולם לא הייתי אוהד NBA, לא היה לי שחקן מועדף, ובהחלט לא צפיתי בדראפט לפני זה.

למרות קריאות הבוז, אפשר היה לשמוע את סטרן מכריז על הבחירה הראשונה. "הבחירה הראשונה של דראפט ה-NBA לשנת 2013 תעשה על ידי קליבלנד קאבלירס, שבאמתחתה חמש דקות כדי להחליט על הבחירה".

ואז שתיקה. כאשר אתם צופים בדראפט בבית אתם זוכים לשמוע על הפרשנים של ESPN חוזים מי הם חושבים שיבחר, ולמרות שהם כמעט תמיד טועים, לפחות זה משהו. באולם היה שקט מוחלט בזמן שחיכינו שהקאבלירס יעשו את ההחלטה שלהם.

אחיי ואני בילינו את חמש הדקות הללו כאשר אנחנו בוהים באחד מתקוות הדראפט, שישב עם הפמליה שלו מספר שולחנות מאיתנו. הבחור היה כוכב גדול לקראת הדראפט והיה אחד מהמובילים להיבחר בבחירה הראשונה. לא ממש הכרתי אותו. כל מה שידעתי הוא שהיינו הפכים גמורים. היה נראה כי הוא היה סופרסטאר במשך כל חייו. הוא היה יוצא דופן בתיכון ולאחר מכן שיחק באחת המכללות המובילות. למרות שלא היה לי שום עניין אמיתי בכדורסל מכללות מעבר לקבוצה שלי, ידעתי שהמכללה שלו הייתה אימפריה ספורטיבית.

בינתיים אני הייתי שחקן שהוא כזה, כפי שהפרשנים יתארו מאוחר יותר, לא ידוע עד שהכרזתי שאני יוצא לדראפט והלכתי למבחני הקומביין של ה-NBA בשיקגו, כאשר מועמדים לדראפט עוברים סדרה של בדיקות פיזיות, ראיונות ומשחקים. הבחור הזה הופיע רק למדידות הפיזיות של מבחני הקומביין, והוא עדיין היה הימור סולידי לבחירה הראשונה. הוא לא היה באף אחד מ-12 האימונים שעשיתי עבור 11 קבוצות שונות גם כן. הוא כבר היה מפורסם, בזמן שאני עבדתי באופן נואש כדי להרשים מישהו שברשותו הכוח כדי להעסיק אותי. אבל באותו הלילה, ידעתי בדיוק מה תפור בתוך ג'קט החליפה שלו.

See the source image

שחקני כדורסל הם גבוהים. אפילו הנמוכים הם מעל הממוצע. אז כאשר קבוצה של כדורסלנים מתכוננים לאחד מהלילות הכי חשובים של החיים שלהם, הם צריכים חליפה בהתאמה אישית. אני נשלחתי לסוכנות שתופרת חליפות לאנשים גדולים כמוני ונשאלתי מה אני רוצה בחליפה. אם להיות כנה, פשוט רציתי שזה יתאים. הם שאלו איזה צבעים מייצגים את ניו זילנד. לעזאזל, מאיפה אני אמור לדעת? הם הציעו בטנה ירוקה המסמלת את אדמת החקלאות. ברור, למה לא? עבור העניבה הם הציעו פסים לבנים שסימלו את החלב והחקלאות של משק החלב. הכל נראה מעט צמוד לטעמי, אבל לא ידעתי כלום לגבי אופנה ככה שפשוט הנהנתי ואמרתי שזה נשמע נהדר. הבקשה היחידה שלי הייתה שדגל ניו זילנד יהיה תפור לפנים החליפה שלי. זאת לא הייתה בקשה לא שגרתית. לכמה מהשחקנים היה הסמל של המכללה שלהם, אבל אני רציתי לייצג את ניו זילנד עוד ועוד.

אמרו לי לאסוף את החליפה שלי מהסוכנות ביום שלפני הדראפט. כאשר נכנסתי לתוך החדר, הדבר הראשון בו הבחנתי היה גופיה של קליבלנד קאבלירס שחתכו ממנה את הסמל. אחת מהנשים אמרה לי שאחד השחקנים ביקש שהסמל של הקאבלירס יהיה תפור בחלק הפנימי של הג'קט שלו. חשבתי שזה מהלך אמיץ לחלוטין. אין שחקן שיודע בוודאות היכן הוא יסיים ואין אף ארגון שיודע בוודאות באיזה שחקן הם יבחרו עד שלמעשה הם עושים זאת באותו הלילה. הייתה לי תחושה שאני הולך להגיע לאוקלהומה סיטי בגלל הצורה שבה הביקורים שלי התנהלו שם, אבל מעולם לא הייתי מעז לומר זאת למישהו, ובוודאי שלא לתפור את הסמל של אוקלהומה סיטי ת'אנדר בתוך החלק הפנימי של החליפה שלי.

הייתי צריך לדעת מי הבחור עם הכי הרבה אומץ בדראפט. ככה שבזמן שעמדתי מול המתלה עם החליפה שלי, יכולתי לתת מבט בכל התלבושות של יתר השחקנים. כולם היו די סטנדרטים עד שראיתי אחת עם מספר גופייה בצד אחד כאשר בצד השני היה הלוגו של קליבלנד קאבלירס. לא יכולתי להאמין שהבחור הזה היה כל כך בטוח בעצמו, ואיכשהו היה לי מיד ברור שם שהקאבלירס לא יבחרו בו ראשון. היקום לא יתן למשהו כזה לעבור בצורה חלקה. התחרטתי שלא שמתי את הלוגו של קבוצת הכדורסל של מאנאוואטו ג'טס בצד השני של החליפה שלי רק בשביל השטויות והצחוקים. זה נראה ראוי כמו הלוגו של הקאבלירס. כשסיפרתי זאת לאחיי, כולנו הסכמנו שזה מהלך נועז ואז חזרנו לדאוג לגבי העתיד שלי.

דיוויד סטרן חזר לבמה כדי להכריז על הבחירה הראשונה.

"עם הבחירה הראשונה בדראפט ה-NBA לשנת 2013, הקליבלנד קאבלירס בוחרים באנתוני בנט".

כל החדר השתנק. החברה של ESPN צרחו מופתעים. החברה בשולחן שם בהו ברצפה כאילו מישהו בדיוק מת. מעולם לא ראיתי קבוצה של אנשים שנראים כל כך מאוכזבים ברגע כל כך שמח. אם המצלמה הייתה נותנת מבט לשולחן שלנו, היו רואים את כולנו עם הפה פעור, מנסים לא לצחוק, זה היה רגע מדהים.

היה נראה שאנשים מרגישים כלפיו צער, אבל לא אני. כולנו עמדנו להיות מגויסים על ידי קבוצות NBA ולחיות את החלום שלנו. לאף אחד מאיתנו לא מגיעה סימפטיה מהשני. היינו הבחורים הכי ברי מזל בעולם באותו הלילה.

כאשר הבחור ההוא  נבחר לבסוף, צפיתי בו נותן לצד אחד של הג'קט שלו להיפתח בעוד הוא מחזיק את הצד השני סגור כאשר הוא לוחץ לדיוויד סטרן את היד על הבמה. הייתה תחושה של הנחת רווחה בחדר כאשר קראו בשמו, כאילו להיבחר בדראפט ה-NBA הוא איזשהו עינוי.

פיניקס סאנס היו על השעון עם הבחירה החמישית של הדראפט. הייתי בפיניקס לאימון וממש אהבתי את מה שראיתי שם. היה שם חם נורא, אבל זה לא היה משנה עבורי בגלל שזה הזכיר לי את טונגה. היה נראה כי יש סוג של עניין של הסאנס בי, ודי התרגשתי כאשר הסוכן שלי, דארן "מטס" מטסוברה, קיבל מהם שיחה באותו הלילה.

כאשר אתם צופים בדראפט בטלוויזיה, זה נראה כאילו הרצפה של האולם מלאה בשחקנים והחבורה שתומכת בהם. אבל מה שלא רואים הוא שהחצי השני מלא באנשי תקשורת וסוכנים אשר מתקשרים לארגונים ומנסים לסגור עסקאות עבור השחקנים שלהם. זה אחד מהלילות הכי עמוסים שלהם. הייתי שמח שכל מה שעלי היה לעשות זה לשבת שם ולא לדחוף את האף שלי למצלמה.

כל השחקנים שעומדים לבחירה בדראפט לא יודעים היכן הם יסיימו, אבל הכריזה בשמם הוא לא הפתעה מוחלטת בגלל שהמנהלים של כל קבוצה מתקשרים לסוכן של השחקן חמש דקות לפני שהם מכריזים על הבחירה בו. אבל לא כל שיחה לסוכן נגמרת בחוזה. הסאנס התקשרו למטס והם דיברו מעט זמן, ואז הם בחרו באלכס לן, סנטר בגובה 2.16 מאוקראינה. אין לי מושג מה נאמר באותה שיחת טלפון ומעולם לא שאלתי. ממה שאני יודע, הם חייגו את המספר הלא נכון.

זה לאט לאט חילחל לתוכי שחיי עומדים להשתנות. צפו לי בחירה בין 10 ל-20 בדראפט, וזה התקרב. אבל הייתי מורעב. זה היה אירוע עצום וכולנו התלבשנו וישבנו בשולחנות ככה שהנחתי שלפחות הם יתנו לנו אוכל. אבל לא היה שום אוכל. כאילו, שום דבר. הדבר היחיד שהיה על השולחן היה בקבוק של גייטורד בגלל שמדובר בספונסר עיקרי של ה-NBA. עד לבחירה השמינית הייתי צמא, לח ודביק ורציתי משהו לשתות, ככה שלקחתי את הבקבוק ורציתי לפתוח אותו, אבל זה היה סגור בהדבקה. הם ממש שמו בקבוקי גייטורד מול חבורה של אתלטים עצבניים ואז הדביקו אותם ככה שאי אפשר יהיה לשתות מהבקבוקים.

התחלתי לצפות לדברים בחינם מכל אירוע הקשור ל-NBA. אני מתכוון, מי לא אוהב דברים בחינם? ביום שלפני עברתי חדר אחרי חדר במלון ואספתי שקיות גדולות מקבוצה של חברות גדולות. כולן רצו שהדברים שלהם יהיו לבושים ויהיו משומשים על ידי חבורת השחקנים שעומדת להיכנס ל-NBA, אבל הם לא היו כל כך נדיבים אתי, כנראה בגלל שהתלבשתי מוזנח. לא נראתי כאילו מישהו הולך לגייס אותי.

See the source image

כאשר הבחירות המשיכו – דטרויט, יוטה, פורטלנד, פילדלפיה – התחלתי לחשוב יותר ויותר ברצינות לכיוון של אוקלהומה סיטי. הם היו הסיכוי הטוב ביותר עם הבחירה ה-12. הייתי אמור להיבחר בתוך ה-15 הראשונים בגלל שהייתי בחדר הירוק, קומת הקרקע באולם, היכן שהשחקנים מקבלים שולחן משלהם וה-NBA משלם למשפחותיהם כדי להיות שם. לא בדיוק הייתי לחוץ, אבל חשבתי שזה יהיה אכזרי להיבחר על ידי הת'אנדר בבחירה ה-12. כאשר מייקל קרטר-וויליאמס ירד מהבמה לאחר שנבחר על ידי פילדלפיה 76, מטס קיבל שיחת טלפון מהנהלת הת'אנדר. הוא דיבר במשך דקה ואני נעתי בעצבנות, מקווה שלא מדובר מתיחה. דיוויד סטרן חזר כדי להכריז על הבחירה ה-12. בפעם הראשונה באותו הלילה קיוויתי שהקהל יפסיק בצעקות הבוז כדי שאוכל לשמוע את קולו באופן ברור. כל מה שיכולתי לחשוב עליו – אם הוא קורא בשם שלך, אל תמעד או תיפול כשאתה עולה במדרגות.

"עם הבחירה ה-12 בדראפט ה-NBA של 2013 …" אל תיפול, "אוקלהומה סיטי ת'אנדר בוחרים …" אל תמעד, "סטיבן אדאמס".

זה היה זה. לא שמעתי את כל השאר. בקושי הבחנתי שסטרן ממש שוחט בהגהה את שמה של עיר הולדתי, רוטורואה. נעמדתי על רגלי, חיבקתי את סיד, חיבקתי את מוהי, חיבקתי את אמי ואת המאמן קני מקפאדן, חיבקתי את מטס ונתתי כיף לבת שלו. זאת הייתה הקבוצה שלי. האדם היחידי שיכולתי לקוות שתהיה שם היא אחותי ויו, אבל זה סיפור אחר.

לפני שיכולתי לזוז, אישה מיהרה אלי עם כובע של OKC ת'אנדר ולפתע הייתה לי בעייה חדשה – הראש הגדול שלי. מדדו את היקף הראש שלי לפני האירוע, אבל עדיין הייתה לי הרגשה שהכובע לא יתאים בגלל שהראש שלי עצום. כאשר שמתי אותו יכולתי לומר שזה הולך להיות לוחץ, ככה שפשוט הנחתי את הכובע על הראש והשארתי אותו שם. אני חושב שהתאמתי את המראה בצורה די טובה.

הודות למנטרה שצעקתי בראשי כל הלילה, עליתי במדרגות בצורה חלקה ולחצתי את ידו של סטרן. כמה מהבחירות המוקדמות הלכו על לחיצת יד של אחווה הכוללת חיבוק גם כן, אבל לא הייתי מוכן לקחת את הסיכון ככה שלחצנו ידיים כמו שני אנשי עסקים הנפגשים בפעם הראשונה. במחשבותיי באותו הרגע הדבר שהיה גרוע יותר ממעידה במדרגות היה לחיצת יד עם חיבוק מוזר עם סטרן שאנשים היו לועגים על כך לעד.

ועדיין לא הייתי לגמרי בטוח שהכל אמיתי, עזבתי את הבמה ונאמר לי שאני הולך להתראיין אצל שיין באטייה, שבדיוק זכה באליפות עם המיאמי היט. כולם אמרו ששיין הוא בחור מגניב ככה שניסיתי לשוחח איתו לפני שידור הראיון, אבל הוא פשוט התעלם ממני. חשבתי, 'בנאדם, איזה מניאק', אבל אז ראיתי שהוא עם אוזניה ומקשיב לאינפורמציה לגבי באותו הזמן. הראיון שלנו היה מגניב. זכיתי להראות את דגל ניו זילנד שבחליפה שלי ולשלוח דרישת שלום לכולם בבית שצפו ועודדו אותי. ואז זה נגמר, והובילו אותי אל מאחורי הקלעים שמה היה חדר תקשורת ענק והייתי צריך לעבור ראיונות במשך שעתיים. אני בקושי זוכר משהו מכך מלבד שהיה את הערוץ ההוא ששלח ילד קטן לבדו לראיין אותנו. הוא היה חמוד ודי מצחיק, אבל זה די קשה להמשיך ולשוחח על כדורסל עם ילד בן חמש.

חלק מהעיתונאים רצו שאתן כמה דרישות שלום, מה שעשיתי בשמחה. רמות הדופמין עלו דרך התקרה, וכנראה אמרתי ועשיתי כל דבר שמישהו ביקש ממני. אני יותר מדי פוחד כדי לצפות באיזשהו ראיון מאותו הלילה בגלל שאני נשבע שהקול שלי עלה בכמה אוקטבות בגלל שהייתי כל כך שמח. עשיתי וידאו לפייסבוק בו אני מודה לכולם בניו זילנד שתמכו בי ומאיזושהי סיבה אני כולי מזיע במהלך הסרטון, למרות שלא עשיתי שום פעילות במשך כל היום.

בזמן שכל הראיונות נערכו עדיין הייתי בהיי לא נורמלי ושכחתי שלא אכלתי במשך שעות. הסוכנות שלי הכינו ארוחת ערב עבורי ולעוד כמה שחקנים שנבחרו בדראפט שאותם הם ייצגו. עד שאכלנו כבר היה 2 בלילה והייתי גמור. שמעתי שסוכנויות שחקנים אחרות ערכו מסיבות עבור השחקנים שלהם, ובסתר הייתי שמח שאצלנו לא ערכו בגלל שרק רציתי לאכול ואז להתעלף לאיזה 12 שעות.

בבוקר שלמחרת התעוררתי ולא ידעתי מה לעשות. לאחר שנים בהן עבדתי עבור מטרה אחת – להגיע ל-NBA – עשיתי זאת. עכשיו מה? בהחלט ידעתי שעלי לעבור לאוקלהומה ולעבוד חזק בפגרה כדי להתקבל לסגל, אבל מה הייתי אמור לעשות ביום שלאחר שנבחרתי בדראפט ה-NBA?

מסתבר, שכלום. הכל כבר נעשה עבורי. הבעלים של הת'אנדר שלח את המטוס הפרטי שלו לניו יורק כדי להטיס אותי, את משפחתי, אנדרה רוברסון (שאותה OKC גם כן בחרה) והמשפחה שלו לאוקלהומה סיטי במהירות. העליתי תמונה לפייסבוק של כולנו ליד המטוס וכמה אנשים חשבו שכבר השתוללתי ורכשתי מטוס. עדיין לא קיבלתי משכורת. שחקני שנה ראשונה מקבלים מספיק כסף, אבל לא כל כך הרבה שברשותם לקנות מטוס פרטי.

אחיי ואני התרגשנו, מנסים לדמיין שיש ברשותנו כל כך הרבה כסף שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו מטוס משלנו. ברגע שהמטוס המריא, זאת הייתה הקלה להתרחק מכל ההמולה והתקשורת שהיו סביבנו במהלך כל השבוע. כמה מהחברה נמנמו או הזמינו אוכל, אבל כל מה שאני יכולתי לעשות הוא לשבת ולנסות למצוא הגיון בכל זה. הייתי פשוט ילד מוזנח מרוטורואה, שידוע ברחבי העיר כ'אחד מילדי אדאמס'.

להיות שחקן NBA היה חלום חיי, זאת הייתה המטרה מגיל שש. עד לאותה הנקודה בה הייתי האח הצעיר של סיד אדאמס, המיועד לעבוד בחווה במשך חיי. אבל הנה אני, מוטס במטוס פרטי כדי להתחיל את החלום שבקושי היה לי זמן להירשם אליו כדי שהוא יהיה אפשרי.

כאשר אוקלהומה סיטי נראתה בנוף מהחלון והתחלנו להנמיך לעבר חיי החדשים תהיתי מה אבי היה חושב על כל זה.

קטע מתוך הספר "סטיבן אדאמס: החיים שלי, המאבק שלי"

 

לפוסט הזה יש 37 תגובות

  1. סמיילי תודה על התרגום . אני באופן אישי מאוד מחבב את אדאמס,
    האיש אולי לא הכי מוכשר אבל עובד קשה ,משתפר ומתפתח מעונה לעונה אפילו לידו של הצ'יטה שלא כולם מצליחים בכך…

  2. מעולה סמיילי, תודה!

    אמנם הבחור הופיע באחד מטורי הדירוגים של שמעון ("דירוג 100 הנגרים הרווקים משנת 76' בקונפרנס המערבי בשנים אי זוגיות") כסוג של נגר אבל הוא שחקן נ.ב.א יוצא מהכלל שמשפר את משחקן משנה לשנה, ובכלל נראה teamate נהדר.

  3. מת על "אקווה מן" אדאמס
    הכרתי מתנדב בשם רוב מניו זילנד פעם בתקופת החקלאות שלי בקיבוץ גבולות בדרום. הבחור היה נפיל חביב ועדין בגובה 3 מטר בערך. כישרוני, חכם, בעל מוטוריקה טובה. לא הצלחתי להבין איך הוא אפילו לא ניסה כדורסל….. בארץ הוא היה נהיה סנטר הנבחרת.
    אבל לא
    הבחור חוואי
    ובא להתנדב בקיבוץ בארץ בשביל ללמוד עוד חוואות.
    השתגעתי מזה 🙂
    הזכיר לי אותו המאמר שלך. תרגום מעולה

  4. תרגום מצוין. כל כך הסתקרנתי מי היה הבחור שתפר לעצמו קליבלנד לז'קט שהלכתי והסתכלתי על הדרפאט. מאמין שזה היה נואל. הבחירה של הקאבס לא הצדיקה את עצמה אבל גם הוא לא בסופו של דבר.

  5. סמיילי, צריך להעלות אותך לדרגת קדושה. איזה יופי של תרגומים. מעולה.

    לגבי אדאמס, עושה רושם כאחלה בחור. אחד היחידים בליגה שבאמת יש לי איזשהו רצון לשבת איתו על בירה.

    1. תעשה רנק של 50 השחקנים הפעילים שהיית יושב איתם לבירה. הנה הטופ שלי

      1. בלייק גריפין
      2. ג'ואל אמביד
      3. ג'רמי לין
      4. קליי תומפסון
      5. טוביאס האריס

      1. קוואי, פייבורס, לאב, אולדרידג', וויגינס.
        רגע, כשאתם אומרים לשבת על בירה אתם לא מתכוונים בשקט, מול טלוויזיה עם תוכנית טובה שתמלא את השיחות שאתם לא מסוגלים?

      2. חמישיה לבירה:
        מאנו
        קוואי
        לברון
        כריס פול
        דירק

        את ראסל הייתי לוקח לריטריט של שבוע. להוציא ממנו את הדיבוק. קל זה לא יהיה, אבל בסוף הוא יודה לי.

          1. פחות… אני פשוט חייב להבין מה קרה שם. חוץ מזה הוא שחקן חופשי בקיץ ואני זומם להחזיר אותו הביתה 🙂

  6. אדיר סמיילי. אני חולה על אדמס. בזמנו הוא נגר על שנבחר שהשתפר מעונה לעונה ואלי מתישהו יגיע לאולסטאר. הוא הראה מוסר עבודה מטורף. הוא גדל בגוף בצורה מטורפת לעומת הציפלון שהיה בדראפט.

  7. אחלה סיפור של חאל דרוגו, אה סליחה סטיבן אדאמס. ההתרגשות ברורה. מזל שבחרנו אותו, היינו יכולים ליפול בקלות עם איזה פליט אחר.

  8. תרגום מעולה smiley. תודה.
    אדאמס מהשחקנים היותר אהובים עלי. שחקן שנלחם ומשקיע,
    מאלה שאוהדי הקבוצה חולים עליו, ואוהדי היריבה לא מבינים את ההתלהבות ממנו.

  9. "מה באמת ידענו? היינו פשוט שלושה אחים מהחווה מרוטורואה", איזה משפט נהדר.
    רוטורואה היא אחת הערים עם ריכוז המאורים הגדול בניו זילנד ואחד המקומות הראשונים בהם הם התיישבו כשהגיעו לאי. מהעיר הזאת ׁ(פחות מ-60 אלף תושבים) יצאו ספורטאים אדירים שבראשם אחותו למחצה של אדאמס – ואלרי – שמחזיקה בשלוש מדליות אולימפיות (2 מזהב) ועוד 4 אליפויות עולם.
    בהמשך כשהוא אומר "הייתי רק אחד מילדי אדאמס" הוא אומר את זה כבן למשפחה בת 17 נפשות מצד אביו, שתמיד נתפסה כמוזרה. היום יש פוסטרים של ואלרי ושלו ברחבי העיר.

  10. אחלה גבר האדמס הזה, הייתי שמח לקחת אותו לפלחה בקיבוץ
    להעביר קווי השקיה וכאלה.. 🙂

    חוץ מזה, חושב שכשחקן הוא די אנדרייטד, בכל קבוצה עם רכז נורמלי הוא היה הופך לסנטר מהטובים בליגה.

    תודה על התרגום

  11. תודה רבה!!!

    זה גרם לי לחזור ולהיזכר בדראפט 2013. אחד המוזרים כששני השחקנים הכי טובים בו (לדעתי), יאניס ורודי גובר נבחרו במקומות 15 ו-27, וחוץ מהם אין אף כוכב (אולדיפו אולי בדרך)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט