חבל שלא נפגשנו/ MBK

הליגה לאורך השנים סיפקה דואלים ווילט מול ראסל. מג'יק מול בירד. עם כל הכבוד ליריבות האיזורית בדרך כלל יריבות היסטורית עם מקום בפנתאון היא כזו שמתרחשת על הבמה הגדולה ביותר.

יש לפחות כמה מאצ' אפים שלא זכינו לראות על הבמה הגדולה ביותר וחבל ….

שיקגו – יוסטון. בחירה ראשונה דראפט 84 מול בחירה מס 3.

בזמן שמייקל ג'ורדן זלל תארים בשנות ה 90 הייתה קבוצה שהצליחה לקחת 2 אליפיות באמצע.

ולדי דיבאץ, קווין דאקוורת', מארק ווסט, ארווין ( ממש לא מג'יק) ג'ונסון וגרג אוסטרטג היו רשימת הסנטרים הלא מפוארת שגבוהי הבולס זכו להיפגש בדרך למאזן מושלם של 6 מ 6 בגמרים.

האקים ומייקל הגיעו לליגה יחד והם כמעט באותו גיל ( 27 ימים מפרידים ביניהם)

האקים מחזיק המאזן של 9-12 מול מייקל עם יוסטון מול הבולס בעונה הרגילה. קבוצות שזכו ב 8 אליפיות בעשור ולא נפגשו ולא פעם אחת בגמר.

הסדרה הזאת יכלה להיות סדרה חלומית ולא רק בגלל החלום. בתוספת של קלייד דרקסלר שחטף על הראש ממייקל בגמר של 92 יכלנו לקבל סדרה אגדית.

בסרט קלאץ' סיטי בסדרת 30 על 30, רוברט הורי ששיחק תחת פיל ג'קסון בלייקרס, טען שלא היה שום סיכוי לבולס מול יוסטון אם היה נפגשות. הוא אמר שבגלל פילוסופית המשחק של ג'קסון שלא היה מביא דאבל טים על אולג'ואן, יוסטון הייתה מנצחת.

אפשר להשתמש בדמיון ועם כל הכבוד להורי הוא שכח שגם מס 23 באדום שחור לא בדיוק פיגורה שאפשר לזלזל בה.

בכל גלגול של יוסטון (הקבוצה של 94 או זו של 95 צפונה) ושיקגו (91-93 או 95-98) הייתה מנופקת סדרת גמר מרתקת.

אם יוסטון 97 או (98) עם בארקלי הייתה בגמר במקום יוטה, היינו מקבלים סדרה לחובבי רומנטיקה כשהאציל היה מגיע לנקום במייקל על גבו של החלום את עוולות גמר 1993.

חלום+ האציל + הדאון מול אלוהים האף והתולעת – אוף זה יכל להיות גדול.

שיקגו של 91-3 עם הוראס גראנט וקארטרייט מול תורפ' והאקים או זו של 96 בתוספת דניס רודמן שהייתה הגנתית יותר.

האם מייקל היה מושלם בגמרים? האם האקים היה עולה כמה שלבים בגדולה ההיסטורית?

כשהיינו צעירים ויפים

קובי – לברון בגמר ה NBA

בעידן שלאחר מייקל, בשאלת השאלות של מי ממשיך הדרך יש 2 שחקנים עם קייס מאוד חזק בנושא. קובי שקיבל את השרביט פחות או יותר ממייקל עצמו ולברון האיש במסע להיות ה GOAT.

קובי מחזיק במאזן לא מחמיא של 6-16 מול לברון עם W אחד בלבד ב 11 המפגשים האחרונים מול לברון.

בעוד לברון הגיע צעיר מידי לגמר של 2007, אז הלייקרס וקובי לא היו בכלל בסיכוי לגמר במערב החזק.

הלייקרס 08-10 פגשה פעמיים בבוסטון ופעם אחת באולרנדו. כשלברון הגיע למיאמי, נוביצקי ודאלס הרסו ללייקרס את התוכניות וב 2012 OKC בעטה בישבן של הלייקרס.

קובי מול לברון על הבמה הגדולה ביותר היה פרק גדול למורשת של ה -2. קובי ב 7 הופעות בגמר לא התמודד עם שחקן בקנה מידה היסטורי של לברון והמיני יריבות מול בוסטון הייתה מול הטריו גארנט-פירס-אלן.

רמת התחרותיות של קובי ולברון הייתה מספקת סדרה בלתי נתפסת שכנראה הייתה שוברת את שיאי הרייטינג לגמר.

עד 2011 קובי נראה הרבה יותר בשל מלברון, ואני מניח שהלייקרס הייתה מנצחת. אם לקובי הייתה טבעת על הראש של לברון הוא לא היה מפסיק לנפנף בה.

אם קובי לא היה נפצע ב 2013 והלייקרס הייתה מתחברת (איכשהוא), גמר בין 2 הסופר טים יכל להיות מטורף.

בעיקר כי היינו זוכים לקבל את דווין וויד מול קובי שזה כשלעצמו מאץ-אפ פנטסטי.

הייתי מוכן לקובי מול לברון בגמר

דאנקן מול גארנט בוסטון מול הספרס

דאנקן וגארנט 2 PF מהגדולים שהמשחק ראה. דווקא בשנים שלגארנט נמאס מלהיות מושפל במערב והוא עבר מזרחה, הספרס לא הצליחה להגיע לגמר.

ה 2 נפגשו 44 פעם לאורך השנים בליגה (27-17 לדאנקן) ופעמים בפלייאוף בסוף ובתחילת המילניום, כשדאנקן גבר פעמיים 1-3 על גארנט.

ב 2008 עד 2010 ה 2 עדין היו בשיאם, ולקבל סדרת גמר בין הספרס לבוסטון, 2 מועדונים מצליחים שמעולם לא נפגשו בגמרף יכלה להיות סדרה מצוינת.

סגנונות המשחק קצת שונים, אבל זה יכל להיות דואל פנטסטי לא רק אישי אלא בעיקר קבוצתי כשביג 3 של בוסטון מול פארקר-מאנו-דאנקן.

גארנט, עם הפה המלוכלך שלו, ניסה להיכנס לראש של דאנקן ולא הצליח.

המספרים של ה 2 כמעט זהים למרות שדאנקן מפגין עליונות בכל מה שקשור לטבעות ותארים אישיים.

לייקרס – בוסטון זה קלאסיקה. ספרס – בוסטון זאת סדרה שאנחנו צריכים לקבל במוקדם או במאוחר.

דאנקן מול גארנט יכל להיות אדיר

השנה לאחר 4 עונות רצופות נקבל סדרת גמר חדשה.

המאץ אפ לברון -קארי ואז לברון דוראנט + קארי מיצה את עצמו.

יהיה מעניין לקבל את OKC מול גולדן סטייט בסדרת פלייאוף, אם יהיה תרחיש לא הגיוני והגמר יהיה לייקרס מול בוסטון הדואל קיירי – לברון יכול להיות אגדי.

כשרוב הכישרון בקונפרנס אחדולרוע המזל הסדרות לא יוצאות לפי איך שהיינו רוצים, תמיד יש מקום ליוטה או דנבר שיהרסו מאץ אפ חלומי.

מנחם לס

בעל האתר ועורך ראשי

לפוסט הזה יש 52 תגובות

    1. קובי היה רוקי ושחקן ספסל בתחילת הקריירה
      שאק ואורלנדו ניצחו את הבולס ב 95 וחטפו סוויפ ב 96
      התכוונתי פחות או יותר למפגש בין 2 קבוצות בפיק

  1. וילט-ראסל דווקא נפגשו בגמר, ומג'יק ובחרד נפגשו בפלייאוף רק בגמר, כך שמה זו ההערה הזו "עם כל הכבוד למפגשים האזוריים"?!

      1. יש פה דו משמעיות כי המשפט השני יכול להתפרש כמתייחס לירחבות שבמשפט הקודם שעם כל הכבוד להם וכו'.

  2. לברון קובי באמת יכל להיות אדיר, חבל שללברון לא היתה ממש קבוצה סביבו אז.
    מייקל האקים היה נפלא, באמת פספוס אדיר. לדעתי מייקל היה מוצא דרך לנצח, גם סביב האקים לא היו חבורה של כוכבים.

  3. פששש איזה גירוי לבלוטת הנוסטלגיה נתת כאן. יוסטון הגדולה היתה מנצחת בודאות די גדולה את שיקגו של התריפיט הראשון. מול התריפיט השני היה מאבק אדיר. אני גם מאמין שיוסטון היתה לוקחת בגלל האקים ואז המיתוס של מייקל היה נסדק אבל אי אפשר לדעת. יוסטון היתה קבוצה עם המון שחקנים מוזרים/משוגעים כדוגמת ורנון מאקסוול, שלידו ג׳יי אר הוא ילד טוב ירושלים, מריו אלי וכ״ו. כשהם התחברו אי אפשר היה לנצח אותם וראו את זה בדרך שהם עשו באליפות השניה דווקא, כשהם המציאו ליריבות שלהם מה שנקרא home court disadvantage.
    קובי מול לברון היה יכול להיות ענק בגלל שהמנצח תמיד היה מקניט את המפסיד.
    בוסטון מול הספרס זה באמת פיספוס שלנו, מבחינת כדורסל זה בודאי היה מהנה ביותר.

  4. לברון לא ינצח אי פעם בסדרה נגד קבוצה עם שחקן מהטופ 10 בליגה בשיא שלו כשאותו כוכב בריא. הכי קרוב זה פול ג'ורג' קצת לפני השיא, השלישיה של בוסטון שכולם שם אחרי השיא, וגם אז הם העיפו אותו פעמיים מתוך חמש, גולדן סטייט כשקרי משחק פצוע, יש עוד כמה דוגמאות.
    נגד דאנקן קרוב לשיא זה היה סוויפ, נגד דוראנט לא בגיל 23-24 זה 1:8, נגד דוויט הווארד! זה נגמר בהפסד. נגד קובי עד 2013 זה כנראה היה נגמר 4:1, וגם זה יותר בזכות וויד.

    1. לברון ניצח את דוראנט-הארדן-ווסטברוק
      לברון ניצח את דאנקן-פרקר-ג'ינובילי
      לברון ניצח את קארי-תומפסון-גרין-איגודאלה-9-73

      מקווה שהבשורות האלה לא נופלות עליך קשה מדי

      1. לברון ניצח את דוראנט-הארדן-ווסטברוק – צעירים בתולים וחסרי ניסיון. הארדן לא היה בכלל בקליבר של עכשיו.

        לברון ניצח את דאנקן-פרקר-ג'ינובילי – בפוקס מטורף, וקיבל בראש שנה אח"כ

        לברון ניצח את קארי-תומפסון-גרין-איגודאלה-9-73 – בשילוב גורמים לא סביר בעליל של פציעות, הרחקות, הופעות פסיכיות של קיירי, קריסה מנטלית של קר את קרי (שהיה פצוע גם), פרובוקציות, וידו המגוננת של הקומישינר בהרחקה ובסגנון השיפוט. פריק-אליפות, סטייה סטטיסטית של אחד למיליון.

    2. יש איזו קונספציה שאוהדי קרי/שונאי לברון המציאו שקרי היה פצוע בפיינלס של 2016.
      אז אם בוחרים לרגע לבדוק מה התרחש, לא רק את אנחנו חושבים/מקווים/ממציאים מחדש/זוכרים שהתרחש,
      אז מגלים שקרי הוכיח במשחקים 5 – 6 – 7 בסדרה מול הת'אנדר שהוא ככל הנראה היה כשיר לגמרי בשלב הזה של הפלייאוף.

      במשחק 5 הוא שיחק 37 דקות, וקלע 31 נק' (3 מ-8 מהשלוש).
      במשחק 6 הוא שיחק 41 דקות, וקלע 31 נק' (6 מ-14 מהשלוש).
      במשחק 7 הוא שיחק 40 דקות, וקלע 36 נק' (7 מ-12 מהשלוש).

      וואלה, אלו נתונים דומים להחריד לנתוני העונה הרגילה שלו,
      למעט נתון הדקות, שלא במפתיע צמח בשלב מכריע זה של העונה.

      היות ולטעמי קרי הוא ללא ספק שחקן טופ 3 בליגה מאז עונת 2015,
      אז הטיעון "לא ניצח שחקן טופ 10" מתפוגג לו כלא היה.

      דרך אגב, כבר 2011 הנתון הזה איבד מתוקפו –
      מיאמי ניצחו את הבולס עם ה-MVP הטרי, דרק רוז.
      ב-2012 מיאמי ניצחו את הת'אנדר 4 – 1.
      אני מכיר את טיעון ה-"ילדים". אז רק בשביל להזכיר –
      הת'אנדר ניצחו את הספרס בדרכם לפיינלס. זו הייתה קבוצת ההתקפה ה-2 בטיבה בליגה באותה עונה.
      הארדן זכה בתואר "השחקן ה-6", ודוראנט נבחר לחמישיית העונה הראשונה, בפעם השנייה ברציפות.
      כן, גם ב-2012 מסתבר שמיאמי ניצחו שחקן טופ 10 בריא.
      ב-2013 ההיט ניצחו את הספרס בפיינלס. זו בדיוק אותה ספרס שכולם הכתירו כאחת הקבוצות המלהיבות אחרי שזכו באליפות מרשימה ב-2014.

      1. סטף לא היה פצוע אבל הוא היה מוגבל בגלל הפציעה. זה לא מפחית בשום דבר מההישג של הקאבס. לטעמי להתייחס ברצינות תהומית כל כך להייטרים של לברון רק נותן ולידציה לטענות המגוחכות שלהם (תשאיר את זה לסומסום).

  5. תודה מידן, באמת זה הדבר שאני הכי מתבאס עליו שיוסטון לא פגשו את שיקגו וג'ורדן בגמר. אחד ה'מה אם' הגדולים

  6. "חבל שלא נפגשנו" רשום על קבוצה אחת, שכל מאצ'-אפ שלה בהמשך היה בוודאי אגדי, וזו כמובן השלישיה הגדולה של אוקלהומה, דוראנט-הארדן-ווסטברוק. מעריך שהיתה היום כבר עם טבעת היסטורית ואולי יותר.

  7. מהאפשרויות שהצעת, ספרס מול בוסטון הכי קורצת לי.
    אז אם נתתי לספרס גמר, בחלום שלי אני גם לוקח להם אחד. דטרויט מול ספרס נחשב בזמנו אחד הגמרים המשעממים. שתי קבוצות קבוצתיות ו"אפורות" שאפילו לא נוטפות אבק כוכבים. אם רק הסאנס היו עולים במקום, היינו מקבלים גם שתי קבוצות קבוצתיות, אבל משחקים שנחשבים מלהיבים אפילו בעיני בכירי הליגה. ואולי המשחק היה מתחיל להתפתח לכיוון שהוא נמצא בו היום קצת יותר מוקדם. שלא לדבר על המאבק בין נאש לבילאפס.

    1. נאש ובילאפס זה סביר אבל נאש מול קיד ( כשהיה בנטס ) היה הרבה יותר מסקרן
      אני חושב שהסדרה בין הפיסטונס לספרס הייתה טובה ולא משעממת

  8. הייתי מת להפגיש בין הרייבנס של שנות ה-2000 לרייבנס ב-2012.

    בכדורסל הייתי רוצה להפגיש בין הבולס של גורדן למיאמי של ג'ימס.

  9. אני אוהב את לברון אבל בחייאת ג'ו
    מיאמי של לברון בקושי עברו את הבולס של רוז ללא רוז שנפצע…
    הייתה שחיטה אפיחו מול הוושינגטון של ג'ורדן

  10. אחלה פוסט מידן.

    חבל מאד שלא יצא לראות קובי לברון!

    לברון איכשהו פישל ב-2009 שהפסיד לדוויט ומנע גמר כזה.

    כ"כ רציתי גמר ביניהם, היה בהחלט מנפץ שיאי רייטינג.

    גם מייקל האקים חבל כי עד שהאקים הגיע לגמר מייקל פרש, באסה. לדעתי הבולס עדיין היו מנצחים. מאזני עונה סדירה שווים לתחת.

  11. הייתי רוצה לראות את הלייקרס של 87 ו88 נגד הווריירס של השנתיים האחרונות.
    קליי או דוראנט היו שומרים על מגיק וסטף על הסקנד גארד סקוט או קופר.

    2 הקבוצות הכי מהנות לצפייה
    שואו טיים בייבי

  12. למי שזוכר, באותה עונה בה לברון וקובי היו "אמורים" להיפגש בגמר נייקי פמפמה כל העונה את הפרסומת עם הבובות שלהם.

    מעריך שאם זה היה קורה באמת היו נרשמים נתוני צפייה גבוהים במיוחד.

  13. אחלה כתבה.

    רק דבר אחד: מאיפה אתה יודע שהגמר השנה לא יהיה קליבלנד-ג"ס (נכון שזה פחות ריאלי עכשיו שהקאבס יעלו לגמר אחרי שלברון עזב אותם אבל עדיין…).

  14. פוסט מעולה!

    קובי יכול לפחות להתנחם בבלוק המשפיל (כפול 2) שדפק ללברון באולסטאר 2013 –
    https://youtu.be/rmH8jiXleQ0

    הפספוס האמיתי בכך שלא הייתה סדרה רוקטס-בולס איפשהו בטווח של 96-98, היא שסדרה כזאת הייתה יכולה או לרומם עוד יותר את ההישג של הבולס (בכך שגברו גם על האלופה שכביכול נהנתנה מההפקר ב-94+95) או לחילופין, במידה ויוסטון היו לוקחים, לגרום לשנות ה-90 להיראות פחות כמו עידן ג׳ורדן, ויותר כמו עידן ג׳ורדן + אולג׳וואן.

    מסכים שסדרה בין הסליקס לספרס הייתה יכולה להיות מעולה, רק חבל שבשנים 2008-2010 הספרס היו יחסית ישנוניים, אולי היו שבעים מדיי מה-4 אליפויות ב-8 שנים מ-99 עד 2007.

  15. אחלה של פוסט . לדעתי אם החלום היה פוגש את מייקל בגמר זה היה יותר קרוב ל nightmare עבורו… בניגוד למה שנכתב למעלה לא מאמין שהיה ליוסטון איזה שהוא סיכוי מול שיקגו בטריפיט הראשון או השני.

    1. אין קבוצה שיכלה למרר את החיים של הבולס יותר מיוסטון
      שיקגו התמודדה מול סנטרים מאוד חלשים
      האקים יכל להוציא את הבולס מאיזון היו עוד שחקנים טובים ביוסטון
      הגלגול של באקרלי ודרקסלר יכל להיות גמר ענק ,יוטה ניצחה 2-4,את יוסטון בגמר המערב

      1. לא התמודגו ים סנטרים? שיקגו ירקה דם(סדרה של 7 משחקים ב-92, וסדרה ללא יתרון ביתיות ב-93) בשושלת הראשונה מול יואינג והניקס, ובשושלת השנייה מול שאקיל וריק סמיתס(סדרה של 7)

  16. תודה על אחלה פוסט מידן.
    באמת חבל שג'ורדן ושיקגו לא פגשו את יוסטון, יכל להיות נהדר, ובעיקר ששיקגו היתה מסיימת את העשור עם 8 אליפויות רצופות.

  17. העניין עם אולאג'ואן וג'ורדן זו דמגוגיה זולה.
    הבולס התגברו על הניקס עם סנטר מעולה, יואינג, בשנים הראשונות, בכל פעם שהגיעו לגמר.
    מעבר לזה, אם אולאג'ואן ויוסטון היו כל כך טובים, למה לא הגיעו לגמר יותר מפעמיים? קבוצה שמסוגלת לנצח את האלופה הנצחית, אבל לא מסוגלת להגיע לגמר?

  18. טור מצוין ומסקרן. עובדתית, החלום "חיכה" לפגרה של ג'ורדן כדי להיות אלוף. ברגע שמייקל הבין איך לוקחים אליפויות, היתה זו משימה קשה מאד לנצחו.

    תודה רבה, מידן

  19. הגמר הכי טוב שיכול להיות השנה זה בוסטון גולדן

    מעב לזה הייתי רוצה לראות אוקלהומה-יוסטון, בוסטון-פילי,
    טורנטו-וושינגטון

כתיבת תגובה

סגירת תפריט