באנו, דחפנו (יותר חזק), ניצחנו!!! – סמיילי (מאמר קצת אחר… על רוגבי)

אול בלאקס – ספרינגבוקס (ד. אפריקה) 36:34

עונת הסופר-רוגבי הסתיימה לה, כאשר הקרוסיידרס (Crusaders) מקרייסטצ'רץ מוחצים כל הדרך אל התואר כל קבוצה שעומדת מולם. כאשר במשחק הגמר, שנערך בקרייסטצ'רץ, הם מביסים את הליונס (Lions) מדרום אפריקה בתוצאה 37-18. זוהי אליפות שנייה ברציפות לקרוסיידרס ותואר סופר רוגבי מספר 9 (אשר הם 9-0 במשחקי הגמר, שכולם נערכו אצלם בבית בקרייסטצ'רץ).

לצערי, ההוריקנס, הקבוצה של וולינגטון, סיימו את עונתם בחצי הגמר, כאשר הפסידו בקרייסצ'רץ לקרוסיידרס המקומיים. ורק להיזכר במשחק הפתיחה בוולינגטון, אשר ההוריקנס ניצחו (מה עושים בניו זילנד… רואים רוגבי!!!).

See the source image

לאחר סיום עונת הסופר רוגבי הייתה התעסקות גדולה מאוד בתפקיד ה-Fly-Half (מספר 10) החשוב, המדמה "רכז" במשחק. ומי השחקן שאמור לאייש אותו ולפתוח במשחקי הנבחרת. ריצ'י מואונגה מהקרוסיידרס נתן עונת סופר רוגבי אדירה, הצטיין בגמר. ובנוסף, הראה עליונות בחצי הגמר מול ההוריקנס, ובמיוחד מול ה-Fly-Half הפותח, באודן בארט.

סטיב האנסן, מאמן הנבחרת, הודיע כי הוא הולך עם באודן בארט בעל הניסיון ברמה הבינלאומית (שגם קיבל תמיכה מדן קרטר האגדי). עיתונות הספורט המקומית אכן התעסקה בכך רבות, אשר לכל צד היו את ההסברים שלו.

וככה, לאחר ה-16 ביוני, כאשר ראיתי את האול-בלאקס מנצחים את צרפת (Lets Haka!!!), נותר לי לחכות ל-15 בספטמבר כדי שהאול-בלאקס יארחו את הספירנגבוקס של דרום אפריקה בעיר הבירה הניו זילנדית, וולינגטון (המאוד קרה..).
בזמן שלאחר סיום עונת הסופר רוגבי, כל שנותר לי ולשאר תושבי האיים הניו זילנדים הוא לחכות ל-Investec Rugby Championship, אשר כללו 3 משחקים באיים הניו זילנדים (אוקלנד, נלסון, וולינגטון). עדיין משחקים רוגבי (אליפות ה-Mitre-10 Cup – רוגבי מועדונים מקומיים).

סדרת (או אליפות) ה-Investec Rugby Champinship הכוללת את ארבע נבחרות הרוגבי החזקות של חצי הכדור הדרומי: ניו זילנד, אוסטרליה, דרום אפריקה וארגנטינה (ארם אבירם ערך סקירה קטנה לקראת הטורניר בדה-באזר). ב-18 באוגוסט, נערך משחק הפתיחה של סדרת המשחקים הזו, במה שגם היה ה-Bledisloe Cup, כאשר האוסטרלים אירחו את השכנים הניו זילנדים במשחק שנערך באצטדיון ה-ANZ בסידני. בפעם האחרונה האוסטרלים הפתיעו את הניו זילנדים בניצחון 23-18, אבל הפעם כאשר סמואל וויטלוק (העצום) חוגג את משחקו ה-100 במדים השחורים, האול-בלאקס רצו להעניק לו את הניצחון.

פתיחה מנומנמת משהו של המחצית הראשונה (6-5 לאוסטרלים) הסתיימה במחצית שנייה אדירה של האול-בלאקס, שפשוט העבירו הילוך, בדרך לניצחון 38-13 מוחץ.

ב-25 לאוגוסט מול האוסטרלים באוקלנד, האול בלאקס מחצו את האוסטרלים 40-12, עם הצגה של באודן בארט עם ארבעה טריי (ארם אבירם סיכם את שני מחזורי המשחקים הראשונים בדה-באזר). ב-8 בספטמבר מול ארגנטינה בנלסון, הנמצאת בצפון האי הדרומי, אשר במשחק עצמו נערכו הרבה שינויים במערך השחקנים של האול-בלאקס, כאשר הרבה שחקנים זכו להזדמנות לחוות את משחקם הראשון במדים השחורים, הדבר גרם למשחק מעט מבולבל והארגנטינאים (שמעולם לא ניצחו את האול-בלאקס) עשו לניו זילנדים חיים קשים, אך בסופו של דבר, לאחר 80 דקות, האול בלאקס מנצחים 46-24, ומסתכלים קדימה ל-15 בספטמבר, בו יארחו את הספרינבוקס מדרום אפריקה.


יריבות הרוגבי עם דרום אפריקה טומנת בתוכה היסטוריה רבת שנים, כאשר המשחק הכי מפורסם ביניהם היה הניצחון באליפות העולם שנערכה ב-1995 בדרום אפריקה, שם הנבחרת המארחת, בהשראת נלסון מנדלה שכיהן כנשיא, ניצחה את הניו זילנדים בגמר 15-12. ב-2009 יצא הסרט המצוין בכיכובם של מאט דיימון ומורגן פרימן – Invictus – המציג את הסיפור של דרום אפריקה מנקודת מבטם של מנדלה ונבחרת הרוגבי. מי שהיה אז אולי שחקן הרוגבי הטוב והמפחיד בעולם, ג'ונה לומו המפלצת/אגדה הניו זילנדית (נפטר ב-2015), נעצר בגמר על אפס נקודות (דבר שנחשב להפתעה עצומה) ולא הצליח להוביל את הניו זילנדים לזכייה באליפות העולם (זכו ב-1987, 2011 ו-2015).

Image result for jonah lomu the game they play in heaven


כרגיל ביום המשחק, הדגלים השחורים עם הנוצה הלבנה כבר מונפים ופרושים בכל רחבי העיר, ואפשר לראות אוהדים עם החולצות מסתובבים, אוכלים ושותים, ומחכים למשחק שיערך בערב.
הגיע הזמן שגם אנחנו נהיה אוהדים אמיתיים, ולכן בשעות אחה"צ, מצאתי את עצמי בחנות המזכרות (ממש דלת ליד הבניין בו נמצאת דירתנו) רוכש חולצת משחק לאשתי וכובע גרב עם הנוצה המפורסמת (נרשמו צהלות שמחה).

כמו תמיד, האצטדיון מלא ואפשר לראות זאת בתנועת האוהדים העמוסה. התורים למשקאות ולשתייה פשוט עמוסים וארוכים (להבדיל ממשחקי ההוריקנס, כאשר בקלות רבה יותר ובזמן קצר יותר קונים שתייה ומזון). כולם לבושים בשחור עם החולצות ומנופפים בדגלים ובצעיפים השחורים. אווירה מצויינת כרגיל. מזג האוויר גם כן שיתף פעולה, כאשר אין גשם ואפילו פחות קר (כנראה שבאמת מתחיל פה האביב…).

גם אוהדי דרום אפריקאים נראו בקהל, אם כי החולצות הירוקות שלהם נבלעו בתוך ים השחור הניו זילנדי.

לפני שהנבחרות עולות, הניו זילנדים חלקו כבוד לנבחרת הרוגבי של הנשים ה-Black Ferns כאשר הציגו אותן ואת זכייתן באליפות העולם ברוגבי שביעיות.

הנבחרות עולות לכר הדשא, ולפי קריאות העידוד של הקהל, נראה כי התגעגעו בוולינגטון לרוגבי. הקהל בא לעבוד היום (לשם שינוי גם הנבחרת היתה צריכה זאת, אך על כך בהמשך).

נגינת ההמנונים ואז כמובן… ה-האקה:

אף פעם לא נמאס לראות את הריקוד הזה. פשוט מחשמל ומכניס את כולם לאווירה. בגדול להאקה יש מספר סוגים של "סגנונות", הפעם זה היה ה-Kamate שהובל ע"י טי ג'י פרנארה (המקומי) שבקדמת הקבוצה הקפטן, קיירון ריד.

לכל חובבי הרוגבי, לדעתי נערך משחק אדיר (יצאתי כשאני פשוט לא מסוגל ללכת לישון ומלא באדרנלין), הדרום אפריקאים נתנו את הלב והנשמה במאמץ פשוט הירואי במשך 80 הדקות ויצאו, בצדק, עם ידם על העליונה, לאחר מאמץ אירואי בדקות האחרונות (ארם אבירם מדה-בזאר סיכם את מחזור המשחקים, בו גם הארגנטינאים מפתיעים את האוסטרלים באוסטרליה)..
משחק פשוט פנטסטי של הדרום אפריקאים ואחד המשחקים המלהיבים (בכל ענף ספורט) שיצא לי לראות ולהיות נוכח בהם.

מהלך המשחק:

בעיטת פתיחה של אנדרה פולארד הדרום אפריקאי ויוצאים לדרך כאשר הניו זילנדים מחזיקים בכדור.

דקה 5: באודן בראט מוצא במסירה קצרה את אחיו, ג'ורדי, שפורץ את קו ההגנה הדרום אפריקאי כדי להעלות את המקומיים ליתרון. פה מתחיל הערב הנוראי של באודן (הכוכב הניו זילנדי) שמחמיץ (ראשונה מתוך ארבע) את בעיטת ההמשך.

דקה 18: ניו זילנד מגדילה את היתרון ל-12-0. בן סמית המצויין מקבל שטח להאיץ בכנף, כאשר הוא מוסר כמה מטרים לפני קו הטריי לאהרון סמית שמסיים בטריי לקול צהלת הקהל. את בעיטת ההמשך הזאת באודן בארט מכניס בן הקורות.

ניו זילנד עושה רושם נכנסו טוב למשחק ושולטים ממש מהתחלה. אם כי הדרום אפריקאים קשוחים, ממשיכים לשחק ופשוט מתחילים להגנה שלהם להתחיל לעבוד ולתת הצגה במשחק קשוח ולוחמני.

דקה 20: הדרום אפריקאים מראים למה הם נבחרת כזו חזקה. הפוורדים הכבדים מתחילים לכתוש בכוח את מה שעומד מולם. משחק מסירות מסתיים בפריצה של אמפיווה דיאנטי (אחד המצטיינים במשחק) שפשוט פותח מבער ובהטעיות גוף משאיר את כולם מאחוריו בדרך לטריי דרום אפריקאי ראשון. בעיטת המשך מוצלחת ואנחנו ב-12-7.

דקה 26: דרום אפריקה עולים ליתרון 14-12. טעות איומה של ג'ורדי בארט בהוצאת החוץ. הייתי אומר שמדובר במהלך פזיז, כאשר הוא ממהר עם הוצאת החוץ (ולא מחכה להוצאה "רגילה"), גורמת לכדור האליפטי לשנות כיוון לאחר הפגיעה בקרקע, ווילי לה-רו אומר תודה, אוסף את הכדור, ודוהר לתוך הטריי. שינוי מומנטום במשחק. הקהל בהלם מהשליטה הדרום אפריקאית.

See the source image

דקה 33:עושה רושם שהניו זילנדים נכנסו לשאננות או להלם כלשהו, כי הם ממש לא מצליחים להוציא לפועל את תכנית המשחק שלהם. מצד שני, ההגנה הדרום אפריקאית במשחק מצויין והירואי עוצרים כל ניו זילנדי המנסה לפרוץ.

הוצאת חוץ ליד קו הטריי הניו זילנדי, הופכת לסוג של "סקראם" כאשר הדרום אפריקאים פשוט דוחפים את דרכם לתוך אזור הטריי. מלקולם מארקס מגדיל את היתרון, ולאחר עוד בעיטה מוצלחת של פולארד, התוצאה כבר 21-12 לספרינגבוקס.

דקה 39: האול בלאקס מנסים לחזור למשחק, מגיעים ממש מטרים ספורים מאזור הטריי ונעצרים על ידי הספרינגבוקס. הניו זילנדים מעבירים מהר את הכדור לכנף, אל ריקו יואנה הצעיר לטריי שמרים את האצטדיון בהתלהבות, ומצמצם את התוצאה ל-21-17. באודן בארט מחמיץ בפעם השנייה (מתוך ארבע) את בעיטת ההמשך.

דקה 40: ממש לפני הירידה לחדרי הלבשה, דרום אפריקה מקבלת בעיטת עונשין. פולארד הפנטסטי לא מתבלבל לקול שריקות הבוז של הקהל וחותם את תוצאת המחצית 24-17 לדרום אפריקה. תוצאה בהחלט מפתיעה אם כי למי שצפה במשחק פשוט ראה כי הספרינגבוקס פשוט יותר טובים מהאול-בלאקס.

הפסקת מחצית, מה שאומר שהגיע הזמן לקנות עוד בירה לקראת החצי השני 🙂

דקה 44: כולם ציפו שהאול בלאקס יעלו כמו מלוע של תותח בחצי השני, אבל היו אלו הדרום אפריקאים שלא התבלבלו וניצלו את המשחק המפוזר של המקומיים. ההתקפה הניו זילנדית מאבדת כדור, או יותר נכון, המחליף הטרי, צ'סלין קולבי, חוטף מסירה רשלנית, ובנגיעה הראשונה שלו מהמם את כל האצטדיון בדרך ליתרון 31-17. הלם מוחלט אצל לובשי השחור.

דקה 53: סקראם קרוב לאזור הטריי הדרום אפריקאי. האול בלאקס מעבירים את הכדור לכנף השמאלית, שם ריקו יואנה בטריי שני מחזיר אותם למשחק. 31-24. נהדר לראות את הבחור הצעיר שואג ודופק על החזה לאחר כל טריי שלו. שחקן צעיר שכנראה הולך להיות אחד מכוכבי הרוגבי הגדולים בעולם בעתיד. בהחלט מתפתח להיות פה משחק משובח וכנראה שתהיה פה דרמה לקראת הסיום.

דקה 58: הניו זילנדים ממשיכים לא להסתדר עם ההגנה החזקה של הספרינגבוקס, וזאת בנוסף למשחק מבולגן ולא אופייני. להבדיל מהמשחקים הקודמים האול בלאקס לא מצליחים לפתח מומנטום ולברוח בחצי השני. הדרום אפריקאים ממשיכים בשלהם, וזה אומר שהם ממשיכים לכתוש. הנעת כדור מוצאת אמפיווה דיאנטי הזריז, שמהתל במגינים ומסיים בטריי שני במשחק. 36-24 לספרינגבוקס. פולארד מראה שגם הוא יודע לפספס את בעיטת ההמשך.

על מסכי האצטדיון אפשר לראות את הדרום אפריקאים צוהלים בשמחה. בהחלט מגיע להם.

דקה 61: הפעם תורם של האול בלאקס לדחוף כל הדרך לקו הטריי. פשוט עוצמתי לראות את החברה הענקיים האלה הולכים ראש בראש אחד לתוך השני. קודי טיילור פשוט חופר את דרכו, עם עזרתו של טי ג'י פרנארה (שעלה כמחליף במקום אהרון סמית), והאול בלאקס חוזרים למשחק. 36-29. באודן בארט ממשיך בשלו, הפעם הקורה עוצרת אותו בבעיטת ההמשך, כשהוא מחמיץ בעיטה שלישית.

בדקות אלו מפלס הלחץ והטירוף עולה אצל הניו זילנדים. הקהל פשוט שואג ומעודד את המקומיים. ממקום מושבנו באצטדיון מצאנו את עצמנו קופצים כל פעם למהלך פריצה שנגמר ממש לפני קו הטריי. לפעמים עושה רושם שאפילו השופט מנסה להחזיר את המקומיים למשחק. מספר שריקות (מוצדקות או לא… תלוי את מי תשאלו) פשוט משאירה את הניו זילנדים מספר מטרים מקו הטריי. הבעיה שניצול ההזדמנויות של המקומיים היום פשוט שערורייתי.

דקה 68: כרטיס צהוב לשחקן הדרום אפריקאי ווילי לה-רו. מה שאומר שהספרינגבוקס יאלצו לשחק ב-10 הדקות הקרובות עם שחקן פחות. מתנה אדירה לניו זילנדים. אבל היום הניו זילנדים פשוט לא מצליחים לנצל מצבים, או שלחילופין ההגנה הדרום אפריקאית במשחק אדיר.

דקה 75: האצטדיון כולו מנסה לדחוף את האול-בלאקס. אווירה מטורפת כאשר כולם מבינים שיכול להיות שהניו זילנדים יפסידו פה. ואם חשבתם על הלחץ אחרי הפסד של מכבי, כנראה שלא חוויתם את הלחץ של האול בלאקס שאסור להפסיד. לא מדובר בקבוצה, אלא בנבחרת שאומה שלמה מצפה ממנה לנצח בכל התמודדות.

הניו זילנדים ממשיכים לדחוף את עצמם לקו הטריי  כדי לנסות להשיג נקודות. הפעם זה ארדי סבאה, המחליף המקומי, עם הטריי שמביא את האול בלאקס למרחק של פיגור 2, 36-34. למה? כי באודן בארט עם עוד קורה והחמצה רביעית של בעיטת ההמשך. פשוט ערב נוראי לכוכב הגדול. אפשר לראות בתסכול ובחוסר האונים של היושבים באצטדיון.

חמש הדקות האחרונות היו מהמותחות והנהדרות שיצא לי להיות שותף אליהם במשחק רוגבי. חוויה משונה ומלאת אדרנלין. הקהל פשוט דוחף את הנבחרת כשהיא פשוט מנסה שוב ושוב לפרוץ את קו ההגנה (הנהדר) של דרום אפריקה. אבל היום, ניצול ההזדמנויות שלהם פשוט מחפיר. שוב ושוב האול בלאקס מגיעים מטרים ספורים (ואולי אפילו סנטימטרים) מקו הטריי ועושים את השטות התורנית שנותנת לספרינגבוקס מרווח נשימה ולהתארגן מחדש.

מהלך אחרון של המשחק, האול בלאקס ממש יושבים על הקו עם הפוורדים שדוחפים בכוחותיהם האחרונים. ניסיון להעביר את הכדור לרצים מאחורה, מסתיים בהשמטה של דמיאן מקנזי שניסה להעביר לבן סמית לטריי, אך הכדור מופל אל הדשא. אולי הייתה פהטעות של הניו זילנדים, כי במקום להמשיך ולדחוף עם הפוורדים האדירים שלהם (שהשיגו להם את שני הטריי האחרונים) הם העדיפו להעביר את הכדור לבקס (הרצים בקו האחורי).

הדרום אפריקאים בועטים את הכדור החוצה ופותחים בחגיגות. אפשר לראות על פניהם את השמחה כשהם פשוט תשושים לאחר מאמץ הירואי של 80 דקות.

See the source image

מדובר בפעם הראשונה מאז 2009 אשר דרום אפריקה מנצחת על אדמת ניו זילנד (סיים רצף של שישה ניצחונות ניו זילנדים). ברגע של שריקת הסיום אפשר היה לראות ממש את ההתרגשות של השחקנים בירוק שממש הבינו כי הם עשו פה היום משהו מיוחד.


הקהל עושה את דרכו החוצה כלא מאמין. השחקנים נעלמים ישר לחדר ההלבשה ורק קומץ האוהדים בירוק נשאר לחגוג ומחכה לגיבוריו שיגיעו להודות לקהל. אנחנו מנצלים את הרגע ומצטלמים עימם. פשוט שמחה עצומה ואפשר לראות כי אפילו הם לא חשבו שהנבחרת שלהם תצא היום עם הניצחון.

יפה לראות שכל אוהד של הספרינגבוקס מרגיש כמו חתן… אושר ושמחה. מה שיפה הוא שכל אוהד ניו זילנדי שעובר לידו מברך אותו על המשחק ההירואי של נבחרתו. פשוט יפה לראות את רוח הספורט במפגשי הרוגבי.

ואני, פשוט מלא אנרגיה, מנסה להחזיר את השעון לאחור כדי לחוות את המשחק הזה שוב (למה לא היה שוויון והארכה לעוד כמה דקות של טירוף מורטות עצבים). אני מחפש אנשי קשר בווצאפ כדי לשלוח להם תמונות ולדבר איתם על מה שבדיוק ראיתי פה. והם פשוט… נשארים באדישות בלתי מובנת (או שאולי מובנת בהחלט, הרי רוגבי לא כזה פופולרי)… מלבד אחד, גיסי (הפלנקר/סנטר של אריות ירושלים – "קבוצת שתייה עם בעיות רוגבי!!!"), שראה זאת בבית מישראל, בשבת בבוקר, ורק המשיך לרשום לי במהלך כל המשחק "די לספויילרים!!! השידור שלי בדיליי!!!"

תקציר המשחק:

האליפות ממשיכה, האול בלאקס יוצאים לשני משחקי חוץ, ב-30 בספטמבר בארגנטינה, וב-7 לאוקטובר בדרום אפריקה (סיכוי גדול שהמשחק הזה יכריע את האליפות השנה).

לנו נותר רק לחכות לפתיחת עונת הסופר רוגבי ב-2019.


תודה שקראתם 🙂

בזירה המקומית (ישראל) – ב-20 לאקוטובר נבחרת ישראל תארח את נבחרת מלטה במכון ווינגייט בשעה 14:00 (פרטים בפייסבוק של הנבחרת). מומלץ לכל מי שרוצה להכיר משחק מסוג אחר.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. תודה סמיילי, נראה שהיה משחק אדיר ותיאור מעולה של המשחק. משדר את ההתרגשות, המתח והעוצמה.
    אני אנסה להגיע לווינגייט ב20 לאוקטובר, תמיד חוויה כיפית לצפות ברוגבי

  2. אתה גדול סמיילי…. אפילו במאמרים המקוריים….
    העברת את המשחק נהדר.
    בשנות ה 20 הייתי בדרך לניו זילנד אבל סדק בגולגולת ליד מנצ'סטר באוסטרליה החזיר אותי הביתה 🙂

  3. תודה סמיילי פוסט עשוי כהלכה על ענף לא הכי פופולרי במחזותינו
    אין מה לומר נראה שזה ענף מאוד מעניין ואולי עם השנים יהיה פופלרי גם בישראל למרות שקשה לי להאמין
    תודה

  4. וואו תודה סמיילי. אני אוהד של הבוקס משנת 1998 כשגרתי בדרא״פ ונשאבתי למשחק המטורף הזה כמה שנים לאחר שהספרינגבוקס ניצחו את אליפות העולם. היה משחק גדול. הרבה תודה על הסיקור

  5. תודה סמיילי. אני יודע ומכיר את טרוף הרוגבי בכמה מדינות אבל אני אף פעם לא התחברתי לשני משחקים: רוגבי וקריקט.

  6. מנחם כמה שנים בחצי הכדור הדרומי ואתה מחובר לרוכבי ואפילו לקריקט (!) כמו תינוק לציצי.. זו דת במדינות האלה

  7. עשיתי לי את היום סמיילי (גם אם באיחור)!
    איזה כיף לקרוא על ראגבי בעברית. הייתי השנה סוף סוף בניו זילנד אבל לצערי כל הזמן פספסתי את המשחקים… בגלל שכנראה לא אגיע בזמן הקרוב למקום המופלא הזה אני חייב לנסות לתפוס אותם במדינה אחרת.
    שוב, תודה רבה על הדיווח!

להגיב על Mbk לבטל

סגירת תפריט