נסיון אחרון להכניס מעט בינת כדורסל / מנחם לס

הלב והנשמה שלך הקבוצה

 

 

אני אוהב את האתר, ואני אוהב את הגולשים, גם המגיבים וגם הרוב השקט של הלא מגיבים (שאני מזמין שוב להתחיל להגיב; כל תגובה מוסיפה עניין ושמן למדורה! אין מספיק מגיבים ל-5,000+ כניסות ליום!). אבל האמת חייבת להיאמר: לעתים אני מרגיש נבוך ומתוסכל מאי יכולתי להכניס מעט בינת כדורסל לגולשים אנטי מיאמי היט'ים, שה-I.Q הכדורסלני שלהם לא גבוה מספיק להבין את הכדורסל העילאי שאריק ספואלסטרה וחניכיו הנאמנים מציגים לפניהם. מאחר והייתי מורה להתעמלות, מאמן, ופרופסור ב- ב-47 שנים מ-75 שנות חיי, אהבת ההוראה היא בדמי, ואני מקווה שתקבלו את נסיוני זה להרביץ בכמה מוחות כאן שבוא נגיד הם מעט "סגורים" (שלא להשתמש במילה לא יפה ומעליבה!) את כל ההסבר על מה שראיתם לפני יומיים מהחבורה המיוחדת הזאת במינה הנקראית "אריק ספואלסטרה ומיאמי היט".

רוב הגולשים הללו שעצם השם "מיאמי היט" מעלה בהם גירה לא מסוגלים  להבין, או להעריך אם כן הבינו, את משחק ה-"IN-OUT" הקבוצתי המתוחכם של ברנשי סאות'- ביץ'. הם לא מבינים שאצל מיאמי הכל היה מתוכנן: התחלת עונה טובה אך לא מצויינת. אחריה סיום עונה נפלא עם 27 נצחונות רצופים, אך תמיד היתה לי תחושה שבמנוע האלוהי שלהם קיים עוד מהלך שהם שומרים בצנעה, אך גם בסוד. ואכן כך היה. המאמן ממוצא פיליפיני זה הירשה לחניכיו לפשל מעט בסיבובי הפלייאוף הראשון והשני, ושני המשחקים הראשונים של הסיבוב השלישי. ביום ראשון בבוקר המאמן הפיקח החליט שהגיע הזמן להשתמש במהלך הששי שעדיין לא בא לשימוש העונה. הוא קרא לאסיפת קבוצה; הזמין את פט ריילי לדבר, והחליט שזה הזמן לשאת את דברו-הוא.

 

האסיפה

 

מיד אחרי ארוחת הבוקר של יום המשחק ביום ראשון כולם ניפגשו בחדר האסיפות במלון 'היאט' שליד שדה התעופה בה שהתה הקבוצה על סם ג'ונס אקספרסוויי, ביציאת ווסט ברדבורי. ההחלטה היתה של פט ריילי שלא רצה את הקבוצה במלון 'היאט' הנודע בדאונדאון אינדינאפוליס בגלל שה-"אינדי 500" הביא את כל העולם למלונות דאונטאון וריילי רצה שקט לקבוצה. מה קרה באסיפה? שני דברים: ראשית היה זה פט ריילי שדיבר. הוא פתח במילים פשוטות: "WHAT THE HELL HAS HAPPENED TO YOU?" הוא המשיך: "איפה מיאמי היט האלופה שכולם פוחדים ממנה? כיצד אתם מעיזים לאבד 23 כדורים במשחק (לי לא זכור משחק פלייאוף כזה, אבל מילא – מ.ל)? כיצד אתם מעיזים לקלוע 26% מה-3? חשבתי שאנחנו קבוצת הפרימטר הטובה ביקום שעבדתי יומם ולילה להקים, ואיבדתי חצי שערות מראשי והשאר הלבין, כדי שנהיה הטובים ביותר שאנחנו יכולים להיות! אתם לא משחקים טוב יותר משיקגו ועתה אתם לא משחקים טוב יותר מאינדיאנה. האם זאת ההיט שבניתי במאמצים על-אנושיים? הכדאי היה ללברון , דוויין, וכריס (בוש) לקחת CUT רציני במשכורת כדי שאפשר יהיה להביא יחד את 12 השחקנים שיש לנו? אני לא מבקש. אני דורש  מיאמי היט עם הרוח והנשמה של הגמר של העונה שעברה, ויותר. לא מחר, לא מחרתיים. היום. אני רוצה לשבת עם אשתי וליהנות ממיאמי שחשבתי שיש לי. תדאגו שלא אתאכזב. האחריות מוטלת על כל אחד ואחד מכם לעשות את הטוב ביותר שאתם יכולים. כל אחד הוא ACCOUNTABLE על אחריותו, וכל אחד חייב להראות היום – ועד משחק האליפות – את הכדורסל הטוב והפיקח ביותר שהוא מסוגל לשחק. אל תאכזבו אותי! אל תאכזבו את מייק אריסון! אל תאכזבו את קוץ' ספואלסטרה! והעיקר אל תאכזבו את עצמכם. הביאו היום נצחון גדול הביתה, ובכל משחק מעתה ואילך חובתכם להראות מי היא מיאמי היט האמיתית. גוד לאק".

פט ריילי ידוע כאחד מנואמי המוטיבציה הגדולים בנמצא. חברות כאפל, גוגל, או BMW מזמינות אותו לשיחות מוטיבציה עם מנהליהן עבור $100,000 לשעה. הוא היה AT HIS BEST עם הקבוצה שלו!

 

 

וכך הוא עזב את החדר.

שקט השתרר בחדר. משך 3-4 דקות איש לא הוציא הגה. פט ריילי דאג שכל המאמנים, המנהלים, הסקאוטים, כל מי שהיה על מטוס ההיט בטיסה לאינדינאפוליס יהיה בחדר לשמוע אותו כי המאמץ הוא כללי של כולם מאיש הציוד ועד אחרון הטריינרים. ביניהם היה סטודנט לשעבר שלי המגלה לי את הדברים הללו. כולם היו בשוק כי מאז אריק ספואלסטרה הפך למאמן כולל גמר השנה שעברה ריילי כמעט לא התערב כדי לא להמעיט חלילה מהאוטוריטה של המאמן הצעיר. הפעם הוא הרגיש שעליו לעשות משהו דראסטי כי הקבוצה ניכנסה למין אפתיה כדורסלית כשכולם יודעים שישנו מהלך נוסף, אבל איש לא ידע כיצד להגיע אליו.

לפתע השקט המעיק נישבר. ראש הקבוצה אדוניס האסלם נעמד והתחיל לדבר בקולו השקט, המונוטוני: "ריילי צודק במאה אחוז. כולנו ניכנסנו לאפתיה, כולל אני. אנחנו משחקים בשיוויון נפש כאילו אין מה לדאוג, איך שהוא ננצח. אנחנו אדישים מדי; לא אמוציונלים מספיק.  מה עם האינדיפרנטית הזאת? היכן ההתלהבות שלנו? אנחנו טובים יותר מכל אחד, אבל לא מספיק שנדע זאת; עלינו להראות זאת ללא שנייה אחת נוספת של אדישות. כמה מאיתנו – כולל אני – היינו יותר מדי אי-אכפתיים, ושיחקנו בשוויון-נפש כאילו תמיד יש מחר. אין מחר. אנחנו מפסידים היום ואין מחר. אני מזהיר כל אחד מכם כראש הקבוצה: אם אני רואה מישהו אידשוני, פסיבי, ושווה-נפש יהיה לו עניין איתי, ואתם עדיין לא יודעים מה זאת אומרת. ודבר נוסף לפני שקוץ' מדבר: אני עומד פנוי חלקים שלמים במשחק והכדור לא מגיע אלי. אני מרגיש כאילו שחקנים לא בוטחים בראש הקבוצה, ומרגישים שאני שחקן חמישייה רק בתחילת המשחק ואחרי ההפסקה. אז להזכירכם נתתי משחקים טובים מאד בגמר של העונה שעיברה וקלעתי נקודות חשובות. זהו סתם פרט קטן שרציתי להוסיף. זה כל מה שיש לי לומר!"

אדוניס לא דיבר ככה אף פעם, ואף פעם לא הזכיר בפרהסיה שאנשים לא נותנים לו כדורים לזריקה!

 

 

השקט שהשתורר היה אפילו גדול יותר מאשר לאחר ריילי, אם יש דבר כזה של שקט יותר מהשקט.

ואז לברון נעמד. "UD (הכינוי של אדוניס בקבוצה) הוא ה-HEARTBEAT של כל הקבוצה. הוא המנהיג הרוחני שלנו. אני מתחייב בזאת ל-UD לעשות כל מה שהוא ביקש וציווה. כל מי שמתחייב לעשות זאת כמוני שיקום ויעמוד!". כולם קפצו ממושבם כי אף אחלד לא העיז להיות אחרון.

הגיע תורו של אריק לדבר. הוא התחיל עם הערה כללית על הצורך לרומם את דרגת המשחק לרמה חדשה. הוא הביא דוגמה של מרים משקולות שיש לו מחסום פסיכולוגי של לחיצת משקל של 150 ק"ג 10 פעמים רצופות. תחת היפנוזה הוא הצליח ללחוץ 14 פעמים, והמהפנט נותן למהופנט הוראה לזכור כל מה שקרה כשהוא יתעורר (פעם אכתוב על כך מאמר מדעי יותר, וזאת הבטחה, מ.ל). כשמרים המשקולות התעורר הוא ידע שלחץ את המשקל 14 פעם. ביום המחרת ללא היפנוזה הוא הצליח ללחוץ 15 פעם, שהפך לסטנדרד החדש שלו. "אני רוצה היום משחק שירים את רמת הכדורסל שלנו לרמה חדשה לחלוטין. אנחנו מסוגלים להרבה יותר מאשר הראינו עד עתה אך הגענו למין PLATO (רמה מאוזנת) שעלינו לצאת ממנו, ועלינו לצאת ממנו היום. אני רוצה רמת כדורסל חדשה לחלוטין בה כל שחקן משתתף ותורם. כל אחד מטה שכם להרים את המשא. אי אפשר לסמוך על לברון שיוציא את העגלה מהבוץ. אסור לנו יותר להיכנס לבוץ, וכל אחד יכול להיות היום לברון!"

ואז הוא נתן שורה של הוראות, שהעיקר בהם היה להתחיל כל PLAY עם מסירה פנימה, שממנה תבוא מסירה החוצה, במקום להסתבך במסירות לרוחב הפרימטר. במילים אחרות, משחק ה-"IN-OUT" שהמאמן רד אורבך היה הראשון לעשות ממנו שיטה עם ביל ראסל. הוא ביקש גם לשתף את אדוניס, וביקש מכל שחקן השתתפות בכל: מסירה, חדירה, ריבאונד, קליעה. התוצאה:

22 נק'

17 נק'

15 נק'

18 נק'

14 נק'

לשחקני החמישייה.

9 נק'

7 נק'

6 נק'

5 נק'

לשחקני הספסל.

 

מהלך ששי

 

ההחלטה של כל שחקן לרומם את משחקו למקסימום מבלי לאבד כדור אחד גרמה שחמשת השחקנים שפתחו את המשחק החליטו סוף-סוף להניע את המנוע במהלך הששי שעדיין לא בא לשימוש העונה, ואפילו בעונת בעונת האליפות הם למעשה לא השתמשו בו. וכאן באה ההצהרה הגדולה שלי:

קיים עוד מהלך במנועם שעדיין לא ראיתם. הם שומרים אותו עבור הפלח, וכשיגיע הרגע להשתמש בו, הפלח יוצף בכזה מבול של דברי כדורסל שהוא עדיין לא ראה, ולא מבין, שהוא יתבלבל לחלוטין, יתחיל לשתות את כל היינות שהוא כזה מומחה בהם, ויתחיל לצלצל לכל מאמני אירופה – לכל סלאבי בשפה שלו, כולל הלא סלאבים מרוסיה כי גם ברוסית הוא מומחה – ויתחנן לעזרה מכל "…נוביץ'" ומכל "…שקונוב" ברשימה.

אל אוהדי הלייקרס השרופים קשה בכלל לדבר כי הם רואים רק שחור בעיניהם ברגע שמישהו מזכיר אפילו את הקבוצה הנפלאה מדרום פלורידה.  כמה גולשים כבר ליכלכו שמיאמי נתנו משחק שלא יחזור. כבר הערב הם יצטערו על התגובה האומללה שלהם! תנו לי להסביר לכם בדיוק מה קרה ביום ראשון: מיאמי היט שיחקה את משחק הפלייאוף הטוב ביותר בתולדותיה, משחק שהרים את רמת הכדורסל של כל שחקן בקבוצה פסיכולוגית, מנטלית, אמוציונלית, ופיזית-ביומכנית לרמה חדשה. ה-17 של אדוניס הפכו לפתע לסטנדרד שהוא יודע שהוא מסוגל להגיע אליו, והשחקנים יודעים שיש להם כלי נשק חדש שהם שכחו לחלוטין שהוא קיים במחסנם שרק צריך להפעילו. אריק ספואלטרה דיבר על כך עם שחקניו לפני המשחק, וביקש – דרש – להרים את רמת הכדורסל לרמה חדשה ולהגביה את הסטנדרד של המשחקים מעתה ועד הסוף המתוק. הם הפכו למרים המשקולות שעלה מ-10 לחיצות ל-14 כי התברר לו שהוא מסוגל!

ההחלטה הקבוצתית היתה שלברון לוקח את פול ג'ורג' לשטח חדש לא מוכר לו – בית המטבחיים תחת הסל. לברון ניכנס כל כך הרבה לצבע שאני בטוח שהוא מריח-מסריח מטרפנטין עד היום. אריק ספואלטרה הסביר לשחקנים ששימוש בהאסלם יכריח את רוי היברט לצאת מהריבוע שלו תחת הסל, ואז כל הפנים ייפתח לכריס בוש לעשות את השטיק שלו, וכך בדיוק היה. לצ'אלמרס הוסבר שג'ורג' היל לא מהיר וזריז מספיק כמוהו אם יתחיל להתרוצץ פנימה והחוצה, וכך בדיוק היה: היל איבד את הצפון לחלוטין עם הכניסות של צ'אלמרס ואז היציאות החוצה, לכך גם הצליח מריו לקלוע את ה-4 מ-6 שלו ל-14.

משחק ההיט היה משחק קבוצתי שוטף כל כך שהזכיר לי מאד את הניקס של 1970 ו-1973, משחק שהפלאח לא יצליח ליצור כמוהו בחוות הספארס שלו אפילו יביא 1,000 מכסיקנים בלתי חוקיים לחווה. למעשה, אולי משחק קבוצתי שהוא אפילו לא מבין כי אין ברשותו את הכוכבים שיש להיט. אם ההיט ממשיכים לשחק ככה, לאף קבוצה אין כל סכוי נגדם, וגם סידרת הגמר תהיה הרבה יותר קצרה משהרבה מכם חושבים. ואם אתם לא מאמינים לי – עוד שבועיים בסך הכל יתברר מי החכם ומי הטיפש. עשינו עסק?

אני לא יודע אם לברון הפיקח עשה זאת בכוונה או לא – נדמה לי שהכל היה מתוכנן בראשו החכם מכל שאר שחקני ה-NBAהעובדה היא שההיט שיחקה את משחקה הטוב ביותר בתריסבר השנים האחרונות לפחות, מבלי שלברון יתבלט בו. 22 נק', 4 ריב', ו-3 אס' הם יום שני אפור בסתיו לשחקן כמוהו. אבל מה הוסיף כוכב למשחקו היה הבישול הטוטאלי של פול ג'ורג' הגבוה ממנו במיקצת תחת הסל, לשם המלך הביאו כדי להוריד לו את מכנסיו קבל עם ועידה ולהחזירו למידותיו. אחד הדברים המסוכנים בכדורסל הם לתת לשחקן להאמין שהוא טוב משהוא באמת, וש-33 נקודות הן מנתו היומית. היתה חובה להראות לפול שעליו לחזור לבית הספר לכדורסל לעוד שנתיים-שלוש לפני שהוא יהפוך לאחד הדברים הבאים בליגה. השעור היה חייב להיעשות מייד וללא דחייה, ותחת הסל היה המקום ל-"כדורסל 101".  לג'ורג' המסכן לא היה צ'אנס. לברון 'BULLIED HIM'. הוא לקח אותו לסל ובספינינג הוקס, שמאליים בעיקר,  קבר אותו ללא ספק קטן ביותר. ופרנק ווגל השונא דאבל טים כמגיפה, ראה את כוכבו מובא לבית המטבחיים ככיבשה סקוטית  באיוורנס, בית המטבחיים הגדול בעולם,  בצפונה של גלאזגו. ולא עשה דבר לעזור לכיבשה המובלת לטבח.

היתה זאת גם הפעם הראשונה העונה (לפחות לא זכור לי מקרה אחר) בו 'השלישייה הגדולה' היתה גדולה כולה באותו משחק. בד"כ זה 2 מ-3, אפילו ברצף ה-27. כשכל השלושה במיטבם. על לברון כתבתי. דוויין הגיע ל-RIM בקלות מפתיעה ובקפיציות של פעם וסיים ערב יעיל של 18 נק', וכריס קבר שתי שלשות בתחילה והיה זקוק רק ל-10 זריקות ב-24 דקות לסיים עם 15. כשהשלישייה כולה מתפקדת מה שקורה הוא מה שקורה לזקנה ולי כשאנחנו הולכים ביום ששי ב-6 בערב לבאר מקומי של רד-נקים לשתות ולרקוד 'ריקודי שורה' (ליין דנסינג) לצלילי OLD DIXIE: תמיד ישנם 3-4 רד-נקים שדופקים את השורה. אבל כשהם ניכנסים לקצב, וואללה איזו שורה זאת! ממש 'שורת מקהלה' של רד-נקים, ובתוכם מנחם לס וגייל לס, מרקדים וקופצים כמו הטובים שבהם מהגבעות של קנטקי! ככה נראטית מיאמי היט כשהשלישייה בקצב, ושאר הברארות מצטרפים לתזמורת. אופרה, אופרה לגן העדן, זה מה שקורה.

וחשוב מכל, הספסל שהיה כולו במשבר בלתי מוסבר מלבד כריס אנדרסון, התעורר לחיים. ה-56% מהפארקט וה-86% מהקו לקבוצה ששוויון ליבה ואי האיכפתיות שלה  גרמו לה לקרטע עם 67% מהקו הראו מה ששיחות הבוקר עשו לנפש השחקנים, והממוצעים החדשים הראו למרימי המשקולות שהסטנדרד החדש הוא 14 לחיצות, והם יכולים לשכוח מה-10.

הדבר המפתיע ביותר בקריעה של ההיט היה שהפייסרס לא שיחקו גרוע כלל וכלל. כן, הם החמיצו כמה זריקות תפוחות ועשו 14 'קלינגים' מהקו, אך סך הכל הם שיחקו טוב כפי שהם רגילים. לא הכי טוב, אבל טוב מאד. הבעייה שלהם היתה שהיריב שיחק כדורסל עליון. לראשונה בפלייאוף הם לא שיחקו טוב מספיק לנצח; הם שיחקו ליצור הפרש גדול ומבטיח מהיריבה כדי שלא תהיה שאלה, וכשהפייסרס הקטינו ל-7, להיט לקח בדיוק 98 שניות להחזיר את ההפרש ל-13.

 

אחד השחקנים התורמים ביותר מזמנם וכספם לשכבות עניות

 

אדוניס האסלם

 

מאז שעברתי לגור בפאלם ביץ', אדוניס היה תמיד אחד השחקנים האהובים עלי מכל שחקני ההיט במיוחד, ומכל שחקני ה-NBA בכלל. שחקן שקט, נחבא אל הכלים, אבל אגיד לכם משהו: אני מעדיף אותו על רון ארטסט – אוקיי, אוקיי, מטה שלום עולם – או כל אחד אחר בסימטה חשוכה בדרום ברונקס. הוא ה-SILENT KILLER. הוא השחקן העושה יותר מכל שחקן אחר ב-NBA דברים שלא נירשמים בסטטיסטיקה. לרוע המזל הוא רק 8'6 – גובה לשוטינג גארד/סמול פורוורד – ולא לסנטר/פאור-פורוורד החייב להתמודד עם רוי היברט וה-2.19 מ' שלו.

אדוניס האסלם עבר את כל השלבים, כולל טורקיה, אבל בוגר אוניברסיטת פלורידה זה, וחברו הטוב ביותר של מייק מילר עוד מהימים שהיו פרשמנים, שותפים לחדר בגיינסוויל, הוא שחקן חמישייה בהיט שהרבה חושבים שהוא לא שייך. שהוא שם רק בגלל הרגל. יש חמישייה? היא סיימה עם הרקורד הטוב ביותר ב-NBA. אז למה להרעיש עולמות? תנו לילד הזה (בן 32, אבל מה זה משנה?) לעלות בחמישייה להקפצה ולכמה דקות, ואז הורידו אותו לסלסל עד תום המחצית, ואז שוב לחצי השני לכמה דקות, עד שהחובה לגביו תסתיים.

זהו שחקן בלתי נראה כזה שלעולם לא יקבל RESPECT מהזיברות, ואף פעם לא יקבל CALL של מקרה שנוי במחלוקת. לא בטוחים מה היה? אז זה נגד האסלם! הוא HACKED יותר מכולם ללא תגובה מהשופטים. "עשו על האסלם פאול? הוא ממילא לא מסוגל לקלוע, אז מה זה משנה? למה לשרוק? תן למשחק לזרום!". אז הוא סובל ללא צדק גם בהגנה וגם בהתקפה. לצערי הוא בד"כ סובל בשקט, כי מבט אחד ממנו קרוב לפני השופט, השופט מתמוסס מפחד. עם האסלם – האמינו לי – לא כדאי להתעסק.

בין שחקני הניקס הוא האבא הרוחני. הוא לוקח אותם לשייט על היאכטה שלו, מלמד אותם את סודות האוקיאנוס, את סודות הדיג, והצעירים באים אליו לדבר על החברה, הסבתא החולה, או כל בעייה המטרידה אותם. כאדם תמיד ראיתי את ההערכה והאהבה ששחקני ההיט מרעיפים עליו. אבל כשחקן הוא לא מקבל צ'אנס בהתקפה. לכולם ידוע, וכן לספואלטרה, שהוא לעולם לא יתלונן על דקות משחק או חוסר כדורים המגיעים אליו אז נתנו לעניינים להימשך כפי שהיו. באסיפת הקבוצה היתה הפעם היחידה שהוא הזכיר זאת לעניות דעתי. וראה זה פלא: הוא החל לקבל כדורים ל-SWEET SPOT שלו (כתבתי כאן מאמר על ה-'SWEET SPOT' בטניס וכדורסל), והכדורים החלו לצלול. הסוויט-ספוט שלו הוא מרחק של 18 רגלים מהפינה השמאלית. מרפקו כפוף, ומבחינה ביומכנית הוא גורם לי חרארה עם כל זריקה, אבל הוא קלעי מצויין משם. ממקומות אחרים? אני לא יודע. הוא הסביר שכדורים אליו יאלצו את היברט לעזוב את המשבצת שלו תחת הסל, וכל הצבע ייפתח. זה בדיוק מה שקרה: 8 מ-9, וזאת תגלית חדשה המוסיפה נידבך חדש שלא חשבו עליו בכלל במשחק ההיט. מה ש-UD עושה, ואני בטוח יעשה מעתה ואילך עד הסוף המתוק הוא TO PROVIDE SPACE לכולם על ידי הוצאת הענק החוצה.

להיברט – ועוד מעט לדאנקן – תהיה החלטה להחליט: לצאת להגן עם UD או לחיות עם הזריקה שלו. אז מה שיש לי לומר כאן להיברט ולדאנקן הוא שאם לא ייצאו אליו, הם ימותו עם הזריקה שלו, לא ייחיו איתה! עד עתה הוא לא רק היה 'DISMISSED'הוא היה 'DISRESPECTED'! לטובת הספארס והפלאח אני מציע לשנות את הגישה ל-UD.

אריק ספואלסטרה הוא מאמן חכם מאד עם טביעת עין חדה ביותר. אחרי האסיפה כשעתונאים סובבו אותו כי כמה רינונים על מה שהיה בפנים באסיפה כבר יצאו החוצה, הוא הגיב בקשר להאסלם: "אנחנו כולנו יודעים מי הוא. הוא היה ביותר משחקי פלייאוף מכל אחד מאיתנו. הוא לא 'פלאשי' והוא לא מבריק. ההגנה מעניינת אותו יותר מההתקפה. אבל הוא השחקן החשוב ביותר בחדר ההלבשה, והוא שחקן גדול ברגעים גדולים. הוא תמיד מתעלה ברגעי האמת ולכן הוא תמיד על הפארקט ברגעים האחרונים במשחקים צמודים. ביום רביעי למדנו שהוא יכול להיות גדול גם ברגעים קטנים. השעור הזה נירשם באותיות גדולות במוחי!".

משך כמעט כל שנותיו בהיט היו ששאלו 'IF HE FITS'. אם הוא שייך. אם הוא מתאים כי הוא הרי לא תורם. אני מקווה שהשאלות הסתיימו כי את התשובה קבלנו.

 

מהלך שביעי

(הפתעה לפלאח)

 

האוהדים יודעים את מי לכבד ולאהוב

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 73 תגובות

  1. בטח… הכל היה מתוכנן… להגיע כמעט ל0-2. איזה מח מבריק…
    ואיזה חליפות… יא וואראדי. כולנו יודעים מה שווה האסלם, ראינו אותו מספיק שנים. אם כבר, המאמר רק מחזק את הטענה שללברון חסר משהו בלב. הוא צריך שהאסלם, בפרפורי הגסיסה שלו, יגיד לו להתעורר? וואלה, מרשים מאוד. חתיכת מנהיג. אני נותן לך ולשאר אוהדי הנצחונות עוד שנתיים מקסימום של חגיגות ואח"כ תתחילו ליילל וללכלך על הקבוצה של עצמכם כהרגלכם. ותעברו להלל את האלופה החדשה. ס"א ייקחו מכם שניים ואת האליפות תקחו רק אחרי שתחרבנו במכנסיים. שיבושם לכם. אה, שכחתי להוסיף, מיאמי-ס"א יוכרע לטובת מיאמי בגלל שספולסטרה הרבה יותר טוב מפופ. ברור… העיקר שאתה משכנע את עצמך, מנחם. שבת שלום. ודרך אגב, קבוצה שמתבססת בעיקר על זרים עלתה כרגע לגמר הנבא. אבל אל תיתן לזה להרוס לך את הגאווה האמריקאית. ידוע שאם מתכחשים למציאות בסוף היא מתקפלת.

    1. ודרור, אתה לוזר ממדינת הלוזרים. כבר מכין את עצמך שמיאמי תנצח את ס"א, וכבר יודע למפרע שאני אכתוב שהסיבה היא העליונות של ספואלסטרה על הפלאח, אז אתה מכין את עצמך למכה שתגיע, הא? כך עושים כמובן ילדים.

  2. וחוץ מזה, ניסיון אחרון? כמה עוד טיוטות של "ניסיונות אחרים" יש לך על המחשב? ודרך אגב, בוש מתפקד כמו ענק כל הפלייאוף. הוא קצת חור בהגנה וריבאונדר בינוני, אבל הידית… קטלנית.

  3. לא קשור ללוזריות, יותר לזקנה של הספרס. מה לעשות, בכדורסל לפעמים הפער בין היכולת ברגליים ליכולת במח הוא גדול מידי. זה כדורסל, לא שחמט… וחוץ מזה אני אוהב להנמיך ציפיות… לס"א אין מה להפסיד, עצם ההעפלה לגמר זה הישג אדיר לקבוצה כ"כ זקנה. עזוב, עד שלא תכתוב מאמר על ג'ינובילי כיורש האמיתי של ג'ורדן לא תבין. אחד הקילרים הגדולים בתולדות המשחק. אין לי כלום נגד מיאמי, הם פשוט בשיא כשאחרות בירידה, למרות שככה זה תמיד, אבל מה אצלהם מעורר כ"כ הרבה סימפטיה אצלך? סתם חבורת פוניז…

    1. אתה באמת כתבת ג'ינובילי כיורש האמיתי של ג'ורדן?
      אבל באמת?
      כאילו, אני מבין שאתה נסער והכל, אבל אתה אשכרה כתבת את המשפט הזה??

      חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

  4. חליפות שמליפות מנחם…. הם לא קראו ספר בחיים. מולם ניצב הפלאח? הוא לפחות קורא קצת. וספולסטרה? הוא משתכר רק מהריח של היין כשפופ מוריד שני בקבוקים ומקנח בגרעאפס לפנים. ספולסטרה… ניחן בכריזמה של קרטון. לכן הוא לובש חליפה יקרה, כדי שיסתכלו על החליפה ולא עליו. פופ מצידו היה מגיע בטרנינג למשחק, על הפפו שלו.

  5. הלב אומר ס״א, הראש אומר מיאמי, סתם בגלל הגיל והעובדה שMJ הרגיל אותנו שהשחקן הטוב ביותר בסוף מצליח איכשהו לנצח. תהיה פה גם הזדמנות ללברון לנקום את ההפסד ההוא עם קליבלנד וגם להראות שהוא לא פול אוף שיט אחרי שהתחייב ל״לא אחת, לא שתיים…״ וכו׳. לברון על כל יתרונתין ומעלותיו הברורות הוא שחקן מהסוג של סקוטי פיפן: שחקן מדהים שמסוגל לעשות הכל חוץ מלהוביל קבוצה לבד מההתחלה ועד האליפות. ועד שלא יבצע winning moves בקראנץ׳ טיים (ולא לייאפ ניצחון שהתאפשר בגלל שמירה לקויה) אלא משו בסגנון MJ או קובי זה לא ישתנה.

  6. אני לא חושב שהניכור למיאמי נובע מחוסר אמונה ביכולתם להיות אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה אם לא הטובה שבהם. הניכור ,שלי לפחות, לקבוצה הזאת הוא הדרך שבה זה נעשה. ההחלטה של לברון הניבה מספר שינויים במיאמי בפרט ובנבא בכלל. (כמובן מלבד הפיכתה של מיאמי לקבוצה של פעם בדור)
    אחד השינויים הוא הוצאת הרומנטיקה מהNBA או לפחות ממיאמי. (כמובן אני יכול להעיד רק על עצמי) יש אנשים שבשבילם ספורט הוא בינארי: ניצחת או הפסדת, אליפות או לא אליפות. יש אנשים שבשבילם זה הרבה יותר מזה. דרך, ערכים, הווי, קבוצה. מיאמי בעיניי מייצגת את הדרך הראשונה. מה זה משנה איך ניקח אליפות? נתקבץ כמה שיותר כוכבים ונקח כמה שיותר טבעות,ננצח כמה שיותר ניצחונות. העיקר הוא כמות האליפויות, העיקר הוא איך ההיסטוריה תזכור אותי האם כגדול השחקנים או כסתם שחקן טוב וחביב.
    השאלה הגדולה בעיניי היא האם השינוי שחל במיאמי יתפשט גם לNBA כרגע נראה לצערי שכן. נראה שכוכבים מנסים לחבור אחד לשני בשביל לאיים על הקבוצה הטובה בעולם נכון לעכשיו.
    אולי אני רומנטיקן חסר תקנה אבל אלה בשבילי הסיבות שאני רואה NBA. זה לא הניצחון זה איך הוא מושג. לכן קבוצות כמו הספארס, אינדיאנה, בוסטון ודומות להם מרגשות אותי יותר ממיאמי או הלייקרס.
    לכן הגמר שכנראה יהיה ספארס-מיאמי יסמל בעיניי את המאבק על כל מה שחשוב בספורט. חכמה מול כוח, צניעות מול מסחריות, ערכים מול הישגיות. נאמנות מול בוגדנות, רומנטיקה מול פרקטיות. לי זה ברור בעד מי אני, כמו שברור לי לצערי מי הפייבוריטית לזכות בגמר כזה. אם סאן אנטוניו תיקח את הגמר הזה אז סימן שלא אבדה תקוותנו(או לפחות תקוותי) ויש מקום לערכים, לקבוצה ולמסורת בספורט. אם מיאמי תיקח זה לדעתי יסמל סוף עידן בNBA ותחילתו של עידן חדש.
    היופי בNBA זה שאין שם את בארסה, מנצ'סטר וכו'. גם קבוצה קטנה יכולה לזכות באליפות בעזרת ניהול נכון. (אוקלהומה היא דוגמא מושלמת לדעתי, למרות שהיא לא זכתה באליפות)
    האם הNBA יהיה כמו הכדורגל, שכל הכוכבים יהיו בכמה קבוצות בודדות ושאר הקבוצות ידשדשו בתחתית ובהוויית הקיום שלהם? אני לפחות מקווה שלא. לפחות יש כמה חוקים מאוד חכמים שמונעים מזה לקרות.

    1. תגובה נפלאה וממצה. אם ס"א ינצחו זה יהיה טוב מכדי להיות אמיתי…
      אני מוכן לא לראות עוד אף משחק בשארית חיי אם זה יקרה.

      1. אם אתה שואל אותי הסיכוי היחיד שהספרס לוקחים זה אם ג'ינובלי נותן בראש. על זה תקום ותיפול סדרת הגמר. דאנקן ייתן בראש פארקר יאמלל אותם אבל בלי ג'ינו אין סיכוי.

    2. יש משהו במה שאתה אומר כי סאן אנטוניו ובמיוחד דאנקן הם קבוצה מופלאה ומאומנת שמשחקת ביחד הרבה שנים.
      עם מיאמי אתה מחמיר – וויד הוא שחקן לויאלי, לברון שיחק 9 שנים בקליבלנד ובוש היה נאמן לטורונטו במשך שנים רבות. הם ניצלו בצורה לגיטימית את הזכות של כל אדם לשפר את חייו אחרי שהרוויחו את הזכות הזו ביושר. זה נכון שהם התנהגו בשחצנות ויומרנות מוגזמת, אבל לדעתי אתה שופט אותם בחומרה רבה מידי.
      האם בוסטון לא עשתה אותו הדבר בדיוק עם צירוף שלישיה של כוכבים?
      מה עם הלייקרס הדורסנית שמנסה לקנות כל מה שזז כדי להגיע לאליפות?
      האם כששחקן לא עוזב פרנצ'ייז אבל מאיים לעשות זאת אם לא יספקו לו שחקנים לאליפות הוא נאמן לקבוצה והאוהדים?

      1. בנוגע להשוואה המתבקשת בין מיאמי לסלטיק גם גארנט גם פירס וגם ריי אלן היו לאחר שיאם בעוד שבמיאמי רק ווייד לאחר שיאו. אם אני זוכר נכון (וסביר להניח שלא) ריי אלן הגיע בטרייד ואילו גארנט קיבל אור ירוק ממינסוטה לעזוב לבוסטון. לעומת זאת לא רק שלברון לא הודיע לקליבלנד הוא גם השלה אותם שהוא חותם כדי שלא יעשו עליו טרייד ויהיה שחקן חופשי. לגבי בוש אני לא זוכר אני מנחש שטורונטו ציפו שהוא יאריך אצלם חוזה. אין שום בעיה שג'נרל מנג'ר ינסה לקנות כל מה שזז בדרך כשרה כדי להביא אליפות (אם אתה שואל אותי האסטרטגיה שלהם הוכחה כטעות). בכל מקרה התחושה שלי היא שאצל השלישייה של מיאמי ההחלטה איפה לשחק נפלה במקרה. (זאת אומרת שריילי דחף אותם לחתום במיאמי) ההחלטה האמיתית הייתה בוא נשחק ביחד. בעוד השלישייה של בוסטון חתמו בבוסטון בשביל להחזיר את בוסטון לימיה הזוהרים. הבדל משמעותי לפחות בשבילי.

        1. פול פירס היה בשיא הקריירה, אלן הגיע לבוסטון אחרי העונה הטובה ביותר שלו, לגארנט היו לפחות עוד שנתיים של שיא, והירידה שלו עכשיו היא תוצאה של פציעות חוזרות.
          אני פחות מסתכל על העניינים האלה. יותר מעניין זה מה שלברון נותן על המגרש, בשנה שעברה הוא נתן פלייאוף ברמה גבוהה ביותר כשהוא המנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה. אם הוא ימשיך כך גם עכשיו כל הקולות שמדברים על אופן ההצטרפות שלו להיט ייעלמו בעוד כמה שנים. הוא מקבל הערכה עצומה מאנשי מקצוע בליגה. 4 פעמים אמ וי פי זה הישג שמראה על הערכה רבה מאד.
          אני זוכר איך מייקל לאט לאט הצליח לשכנע את כולם שהוא הטוב ביותר וקיבל הערכה גוברת והולכת. זה עניין של זמן ואם זה יקרה גם ללברון אף אחד לא יזכיר את מקרה קליבלנד.

          1. לברון מקבל כל כך הרבה הערכה כי הוא חי בעידן אחר, עידן המרצ'נדייז. בעידן המרצ'נדייז הליגה לוקחת כל שחקן שטיפה מראה ניצוצות והופכת אותו לדבר הבא.(תראה את היחס שקיבל גריפין) הליגה משוועת לסופרסטאר ברמה של ג'ורדן אז הם מנסים להפוך את לברון לכזה.

    3. רק להזכירך דהניקס עשו זאת עוד לפני מיאמי עם כרמלו אנטוני, סטודמאייר, והאחרים, ודבר נוסף, כל זמן שזה לא לגלי, זה לגלי ומקובל. רק עניין של שכל.

        1. אין שום קשר.

          ריי אלן וגארנט לא ויתרו על דולר אחד בשכר שלהם כי חשבו שאחרת לא יוכלו לזכות באליפויות.

          בוסטון עשו עבורם טרייד לגיטימי, והחתימו את גארנט מחדש לחוזה מקסימלי.

          אין שום השוואה בין זה לבין ההשתפנות של לברון בוש וווייד.

        2. תראה את התגובה שלי מקודם, יש מקום לעשות השוואה בין המקרים לדעתי הם לא דומים בעקבות מה שציינתי קודם. בנוסף להבדל ששכחתי אותו דדי רשם שהשלישייה של בוסטון לא ויתרה על כסף רק בשביל לעשות קבוצת סופרסטארים שתטאטא את כל עולם הNBA(מה שאיפשר למיאמי ליצור צוות משלים האיכותי ביותר בליגה לטעמי). לא אכפת לי מהקטע של הכסף. אדם המוותר על חלק ממשכורתו בשביל מטרה מסויימת ראוי להערכה בעיניי. הבעיה שלי היא עם המטרה שלטעמי אינה ספורטיבית אלא פחדנית.

  7. הולכת להיות סדרה אש. פרקר ודנקן נמצאים ברמה אופטימלית, והצוות המסייע של ס"א כמו גרין וליאונרד וספליטר נמצאים בעליה כל הזמן ונותנים משחקים מצוינים, ואני לא חושב שיש לאף קבוצה בליגה את ה-X פקטור שנותן ג'ינובלי. ממול משחקת קבוצה אדירה שיש לה הגנה מעולה, השחקן הטוב בעולם ויכולת להתמודד עם כל דבר, ושלא חולמת לוותר על התואר. קשה מאוד להמר. אני חוש/ב שיגמר 4-2 וכמה משחקים לפנתיאון.

  8. מיאמי גם עוד לא גמרה את הסדרה שלה. אינדיאנה מסוגלת לנצח עוד אחד בבית, ז"א שמיאמי יצטרכו להזיע עוד 3 משחקים ברמה עליונה. ברמות הללו יש תמיד סיכון גם לפציעות. למרות מיאמי לא תלויה בשחקנים שהם לא ג'יימס ודוויין, הסיכון כרגע בצד שלהם. ס"א יצפו במשחקים ויכינו תכניות משחק, ואז יגיעו למיאמי וינצחו שם במשחק הראשון.

  9. מנחם,איך שאתה מהלל את הקבוצה האדירה שאם כל הכבוד למהלך שישי-שביעי-שמיני הקבוצה הזאת מצליחה בראש ובראשונה כי יש לה את לברון שיש לך שחקן כזה חזק פיסית אז השאלה שנשאלת למה לעזאזל אתה לא משחק ככה תמיד? תנצל את היתרון הפיסי שיש לך על כל שומר שהוא סמול ואפילו על הרבה פאורים,הם ממש לא גילו את אמריקה בתרגיל השישי,הם פשוט הקבוצה הטובה ביותר שיש היום לכדורסל להציע ולטעמי האישי היא ממש לא אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה,ממש לא,סן אנטוניו של העשור הקודם הייתה מנצחת אותם בקלות,הלייקרס של תחילת שנות ה2000 ולא נדבר על קבוצות גדולות מהעבר היותר רחוק שלא היו משאירים לה סיכוי,ועדיין במיאמי למרות הגדולה של לברון היא תלויה בראש ובראשונה בוויד(שהיה מדהים במשחק האחרון),עם וויד לא מתפקד מיאמי הופכת לקבוצה פגיעה ביותר,ברגע שוויד מתפקד הם כמעט בלתי ניתנים לעצירה

    1. אחת הקבוצות הטובות בהסטוריה ?

      בדיחה עצובה, ולא משנה כמה אליפויות הם יקחו.

      הקבוצה הזו לא מנצחת אף אחת מהאלופות של שנות ה 80.

      1. ברור שלא,כפי שכתבתי גם הספרס של העשור הקודם וגם הלייקרס בתחילת שנות ה2000 משאירות לה אבק,גם בוסטון של הטריו שלקחה אליפות לא רואה אותם ממטר,אבל אין מה לעשות דדי ברגע שהם יקחו אליפות מנחם,יטחן לנו כמה היא אחת הטובות בהיסטוריה וכמה ספלוטרה הוא המאמן הגדול בהיסטוריה

  10. המרכיב הכי חשוב במיאמי של השנים האחרונות הוא פט ריילי – אמרתי את זה בעבר וזה רק מחזק את זה.

    יש לו את כל החבילה: ניסיון, קור הרוח, יכולת ניהול, הוא "מורעל" והוא ווינר!

    הרבה מהיכולת ומההשראה של ספואלסטרה נובעים ממנו (אולי יותר ממה שמנחם יודה) וגם של לברון ושאר הקבוצה.

    הוא עיצב את הקבוצה בדמותו כמו אמן.

    הוא לקח אליפות גם בלי לברון למרות שברור שעם לברון ווייד ביחד הוא יקח יותר אליפויות.

  11. הנקודה היא בכלל לא היכולת או אינטילגנציית המשחק של מיאמי, שאני חושב שקשה לפקפק בה.

    שתי הנקודות שגורמות לי לתעב את הקבוצה הזאת היא האחת שלקבוצה הזאת אין לב ושתיים שלקבוצה הזאת אין נשמה.

    אין לה לב כי השחקן המוביל שלה הוא שחקן עם אופי שמאפשר לו לעשות הופעה מבישה כמו "ההחלטה", ואין לה נשמה כי קבוצה שנבנתה משני האלופים הגדולים של דורם בפוטנציה שהחליטו לשחק יחד במקום להילחם על ההגמוניה היא קבוצה רקובה, ורעיון רקוב, שבעיקר ויותר מכל דבר אחר פוגע בליגה.

    בוסטון עשו את זה קודם, אבל זה היה שלושה שחקנים שלא היו הטובים ביותר בתקופתם ולא זכו עד אז באליפות אז זה היה נסלח.

    גם כשהלייקרס עשו את זה עם גאסול שחבר לברייאנט בחינם זה היה מסריח.

    אבל המקרה של מיאמי הוא הקיצוני ביותר ומכאן התיעוב.

    1. כל מה שאמרת ובנוסף שהם משחקים מלוכלך.
      באופן שיטתי הם משחקים על פלופים והצגות.
      זה פשוט מגעיל ומביש.
      משיגים יתרונות בדרכים לא כדורסלניות (יודעים שהשופטים איתם ומנצלים את זה עד העצם).
      זה מה שהכי חורה לי בקבוצה הזאת.

      1. עוד תגובות בול… שאפו לכם דור ואשך. בניגוד לדעתו של מנחם דווקא יש פה אנשים שמבינים מצוין מה זה ספורט. כבוד. אני לא שכחתי מה האכיל אותם נוביצקי אחרי ה"שיעולים" במסדרון.

        1. דרור, ברצינות, כסבא לנכדו: אם אתה מזלזל ומפקפק באמת ובתמים בידע הכדורסל שלי, מדוע אתה לא עובר לספורט5 או לדהבאזר? מדוע אתה חוזר ובא הנה כמו שעון פעמיים ביום? אני שואל שאלה רצינית ומקווה לתשובה רצינית!

  12. מאמר ענק מלא הברקות.
    לא בטוח שמיאמי תבוא רעננה לגמר וחוצמזה המזרח עוד לא נגמר. משחק כמו שמיאמי נתנה לא בטוח שישתחזר.
    אינדיאנה רוצים להילחם. עלול להיות הבדל גדול במנוחה לפני הגמר. לסן אנטוניו זה קריטי.

    בקיצור יהיה מעניין ואיני רוצה להתנבא (אחרי שחשבתי שהגריזליז יעלו).

    מנחם תודה

  13. לא יודע. במקום לתקוף את לברון ווייד על שחברו בינהם, אולי פשוט לפרגן לריילי שהצליח לשכנע אותם לעשות זאת? הכל היה חוקי והכול היה על השולחן. למעשה יכולים השאר לנסות וליייצר סופר גרופ מתחרות – ובאמת אנשים מנסים. כמו שאתב רואה בהסלתכלות לאחור על שנות השמונים – היו לנו 2 סופר גרופס כאלו והיו מולם עוד כמה יריבות חזקות שלא חששו מהם ותנו להם פייטים אידירים. זה היה העשור הכי טוב של הליגה – ויש לי תחושה שאנחנו נכנסים לתוך עשור דומה. זה לא מגעיל זה פשוט אדיר. תשבו בכיסא ותצפו ותיהנו. למה לקטר?

  14. הרסת את מומי יא מנחם
    100,000$ לשעת הרצאה מאת פט ריילי ??
    אתה יודע כמה צנצנות של ג'ל לשיער הוא קונה בכסף הזה?
    אם היו חכמים היו נכנסים למומי למונית ומקבלים שיעור בסט על מוטיבציה והצלחה בחיים. גם בתעריף 2 היו חוסכים הון עצום.
    מומי לא פריאר , מסיע מנכל"ים וסמנכל"ים שחוזרים תמיד למונית , למה העצות של מומי שוות מיליונים . מומי שומר על חיסיון עיסקי בינו לבין הנוסעים ולא יחשוף שמות.
    למה אתה מתכוון שאודינס עבר את כל השלבים כולל טורקיה ? פינקו אותו באול אינקלוד בקלאב באנטליה ? שמא זכה לפינוק טורקי נוסח כריס בוש ? שג'יסון קולניס מביט מהצד??

    בכל מקרה תודה פרופסור שהחכמת את מומי , אוהד לייקרס ממוצע

  15. איך שלי היה נראה, גם ההרדמה של הפייסרס בהגנה ברבע הראשון הייתה מכוונת. מאימי שיחקה פתוח והם נגררו. הם לא באמת הצליחו להיכנס לקצב (בהגנה) אחרי כן.

  16. הבעיה שלי עם מיאמי היא שהבחירה של לברון תמיד תציב אותו מתחת לגדולים באמת ולא משנה כמה אליפויות הוא יקח !
    האם מישהו מדמיין את מייקל, מג'יק, או לארי בירד מחליפים קבוצה בגלל התחושה שהגיעו לתקרת זכוכית ??? גם אולג'ואן לא עשה זאת או יואינג.
    גארנט, בארקלי או כל דוגמא אחרת עשו זאת אחרי שהקבוצות שלהם הלכו והידרדרו והם נואשו לחלוטין מלהוביל קבוצה אחרי שעשו הכל כדי להובילה להצלחה. במקרה של לברטון התחושה של רבים היא שהוא פשוט נטש את הספינה למרות שהייתה לו קבוצה שהצליחה לסיים במאזן מצויין אבל נפלה מול הסלטיקס, והעזיבה שלו התפרשה כבריחה מהתמודדות, ובחירה בפתרון הקל של בניה מלאכותית של קבוצת כוכבים, כשיש בה גם כוכב על מוכח שכבר זכה באליפות. זה לא מה שמצפים משחקן שטוען לכתר הטוב מכולם, ומתיימר להיות השחקן הטוב בעולם. מבחינתי למרות ההערכה ליכולת הנפלאה שלו ולאליפות ואולי גם לכאלה עתידיות, תמיד תזהר לה כוכבית מעל ראשו בעקבות המהלך הזה.

    1. אלעד! זמנים משתנים, מנהגים משתנים, מה שהיה פעם לא מתאים להיום ולהיפך. מישהו היה יכול לחשוב על שייע גלאזר בהפועל ת"א? הוא היה מתאבד לפני. בכל זאת אחריו מיקי ברקוביץ' עבר ממכבי להפועל וסמלים של בית"ר י"ם עברו לקבוצות תל-אביביות. העולם לא עומד על המקום, לטוב או לרע!

      1. אגב בהרבה מקומות מעבר כזה עדיין נחשב לבגידה, כשלואיס פיגו עבר מברצלונה לריאל זה היה בלתי נסלח, כנ"ל מיכאל לאודרופ. מיקי אגב שיחק בהפועל ממש בסיום הקריירה, אבל אם היה עובר בשיאו זה היה בלתי נסלח.

  17. מנחם, אז שתדע לך, אם אתה חושב שספולסטרה תכנן את הכל במדויק,
    אז פופוביץ' גם תכנן לא להגיע שש שנים רצופות לגמר הNBA רק כדי לזכות השנה…אז שח-מט!

    1. זה נכון אבל העובדה היא שבמקרה של לברון זה עורר סערה גדולה בגלל האופן שבו זה נעשה והוצג. אין מה לעשות אנשים נוטים להזדהות עם כוכבים, ולצפות מהם לעיתים אלו ציפיות לא ריאליות ובלתי אפשריות, אבל זה המחיר בלהיות כוכב בקנה המידה הזה. אם מייקל היה מודיע שהוא עוזב את שיקגו כי הוא לא מצליח לגבור על דטרויט הוא לעולם לא היה נחשב לגדול מכולם. המעבר הזה של לברון נתפס כפחדנות ולוזריות בעיני רבים, וכך זה התקבע.

  18. אלעד פגעת בול להרגשתי זה בדיוק מה שאני חושב פחות מפריע לי שהוא ויתר על כסף אלא העובדה שמלברון ציפינו ליותר והוא ריסק אותנו בהחלטה הפחדנית שלו וכן לברון הוא לא עוד סופרסטאר שהולך לקבוצת כוכבים כמו למשל כרמלו או כל כוכב אחר( למעט דוראנט ) איתם אין לי בעיה יש לי רק בעיה עם לברון בגלל הפוטנציאל להיות יותר גדול ממייקל אז כן מנחם יגיד לנו בעיה שלכם והוא מצפצף על כולם וזה נכון אבל שורה תחתונה אם על מייקל אין עוררין שהוא הגדול מכולם בין אם אהבת אותו או שנאת אותו על לברון גם אם הוא יגיע להישגים של מייקל תמיד תהיה הכוכבית על איך שהוא השיג את האליפויות הראשונות שלו

  19. מנחם איזה כיף,איזה כיף לקרוא אותך(הרבה יותר מהנה מהויכוחים שלך אם הזברות שורקות שני פאולים שהיו או לא לטובת ההיט-הם כן אבל זה רק הריספקט שתמיד קיבלו הכוכבים בליגה ולא משהו שיכריע את המשחק ומי שגר בניו יורק מכיר טוב מאוד את הפייר פליי האמרקאי)
    כל עכברי הנ.ב.א-ואני אחד מהם-שעברו בכל אתרי הספורט בארץ לא מצאו פוסט מהנה מעניין ומביא מבט מזווית אחרת על המתרחש בקבוצת כדורסל בנ.ב.א.
    פשוט כמו שכתב פה מישהו לא רציתי שזה יגמר.
    אני מקווה שההיט ימשיכו לנצח ושהדוק ימשיך לכתוב לנו פוסטים כאלו.
    פשוט תענוג.תודה

  20. למנחם, במלוא הכנות: אני קורא גם את דה באזר וגם את וואלה וכמעט כל אתר כדורסל. אתה באמת מצפה שאומר אמן על כל מה שאתה כותב?
    אם זה חורה לך, אני מוכן לוותר. אם תבקש לא אבקר יותר באתר. אני מכבד אותך. אבל אני לא היחיד שחולק עליך באתר. דעתם של נתן גולד ודדי קולעת לשלי כמעט תמיד. ולשלך פחות. ולא ענית לי בקשר לתיאוריה על האירופאים בליגה, עכשיו כשקבוצה חצי אירופאית העפילה לגמר.

  21. טוב אני נאלץ לחבור פה לצד של מנחם, עם כמה שזה כיף לרדת על הדוק הזקן, הוא מבין עניין.
    מיאמי קבוצה מיוחדת בקנה מידה הסטורי, כבר עכשיו. אבל אני אחזור לזה אחר כך.
    לגבי חבורת היורדים על לברון- פחח עליכם. "לא אהבתי את ההחלטה", "חבורת כוכבים שהתקבצו כדי לזכות באליפות". די אל תהיו פטתיים. כמו ילדות בגנון. הרי הוא התחנן לגילברט שיביא לו שחקנים להתמודד על אליפות, בדיוק כמו שנוביצקי יקירכם עושה עכשיו בדאלאס, ג'ורדן עשה בשיקגו, קובי בלייקרס ודרקסלר שחבר להאקים כדי לזכות באליפות, גם בארקלי ניסה שנה אחר כך אבל הם כבר היו זקנים מדי. (לס בטוח מכיר עוד מקרים משנות ה-80 העליזות).
    בקיצור אם כבר יש פה סיפור יפה על חבורת חברים שהחליטו לעשות הסטוריה ביחד תוך וויתור על כסף (לברון) ותהילה (וייד). יותר ראוי להערכה מזה לא תמצאו.

  22. לגבי מיאמי. שמעו, זו קבוצה מיוחדת, עם כל חוסר הסימפטיה שיש לי לעיר, לאוהדים ולקבוצה (no offence dock).
    מה שאני רואה בקבוצה הזו זו חדשנות ואומץ אין כמוהו. אני לא יודע מי אחראי על בניית הקבוצה והזהות שלה אבל יש לו ביצים של שור. הרי אחרי ההחלטה כל הליגה ואשתו רק חיכו לנפילה. אז במקום ללכת על בטוח ולהביא איזה חוטב עצים ושחקן שרק מסירות בראש שלו ליד השלישייה הם החליטו ללכת על סמול בול. (!) מה לא אמרו על השיטה הזו, שזו שיאה שמתאימה רק לקבוצות קטנות שאין להן מה להפסיד, שאי אפשר להצליח באמת בלי עוגן בצבע, שאי אפשר לעשות הגנה טובה בשיטה הזו. ואז בא ספולטורה הקטן והאנונימוס(אני אתן לו את הקרדיט שהוא עמד מאחורי זה) ואמר- נה עליכם. זו הקבוצה, זו השיטה ועם זה ננצח. ועוד העז להמשיך עם זה אחרי ההפסד לדאלאס והשחיטה הכשרה שעשה בהם צ'אנדלר.
    יש להם ביצים, אופי, ופינס ממה שלספרס (עם כל האהבה, ואין אפילו טיפה) אי פעם יהיה

    1. טוב לראות מגיב בעל משקל שיש לו משהו חיובי על ההיט חוץ מפלופים-פלופים כל הזמן, אגב אולי תנפיק עוד איזה פוסט?

  23. תודה שחר אבל האמת שאני לא שוקל יותר מדי 🙂
    כשיהיה לי זמן ומשהו להגיד עם יותר עומק מתגובה של שתי פסקאות אני אשמח לכתוב

  24. תראה אפלטון – בשנצ 2011/2 ששיחקו שם רק 3 אולסטאר שבחרו את מיאמי וזה היה מסריח.
    השנה שבא זורק ה-3 הטוב בהיסטוריה זה עוד יור מסריח.
    ושנה הבאה שהם יצליחו להביא איזה גאסול שישחק בהתנדבות או משהו כזה זה יהיה חרוט על הקיר.
    על תצפה לאיזשהיא אהדה לקבוצה של נמושות.

    ואם עדו מוריה היה צריך לבחור קבוצה בשביל לקחת אליפות (ועדו מוריה הוא לא מאמן) אז הוא היה לוקח את ההרכב של מיאמי אולסטאר. אז זה אומר יותר על ספולטרה מעליי.

  25. לאפלטון זה ממש לא שייך לילדות בגנון,לכל אחד יש זכות להבעי את דעתו יש כאלה שחושבים שלברון עשה צעד היסטורי והקים קבוצת כוכבים לבדו וזה לא יפגע במורשת שלו בכלל ויש את הצד השני שטוען שזה לגיטימי ביותר אבל אם אתה רוצה להיחשב הטוב מכולם אתה לא יכול לעשות את זה,2 הדיעות לגיטימיות,אבל בדבר אחד אתה חייב להסכים שזה תמיד ילווה אותו הויכוח הזה ולכן אף פעם לא יהיה קונזצוס עליו,לגבי מיאמי אתה מדבר שטויות,הם עברו לסמול בול אחרי שבוש נפצע בפליאוף הקודם וראו מה טוב,ומעבר לזה שסמול בול מתאים למיאמי אך ורק כי יש להם שחקן בשם לברון שיכול לשחק 1-5 משני צידי המגרש ולהיות הכי טוב,תוציא אותו מהמשוואה וכחל הסמול בול לא שווה כלום

    1. יניב צודק, זיכרון קצר. שכחתי מאיגלאוסקאס ודמפייר בשנה הראשונה. בכל מקרה- מקרה או כוונה, ובלי קשר ללברון (שבלעדיו מיאמי לא היתה קונטנדרית נקודה, לא משנה באיזה צורת משחק) הגדולה להפוך את זה לפנים של המועדון היא לא פחות מגאונית.
      לגבי לברון, שמע גדל פה לדעתי השחקן (השני?) הטוב בהיסטוריה של המשחק, והמטורף הוא שיש לו עוד כל כך הרבה להשתפר ותנועות להוסיף, ואת המוטיבציה לעשות את זה שזה פשוט תענוג להסתכל.
      הוא קצת מזכיר לי את ישראל במאבק עם הפלסטינים בטעויות שיווק והצהרות מפגרות שהוא עושה. כן הוא גדול על הליגה בכמה מספרים, הוא צריך להתנצל על זה? הרי אם ווייד ובוש היו מגיעים לקליבלנד אז ווייד היה יוצא האפס? זה באמת מזכיר לי חבורת ילדות שמסתכלות על הילדה הכי יפה שיוצאת עם מלך הכיתה ומתחילות ללכלך עליה מאחורי הגב (טוב, פה הילדה הכי יפה היא אחד השחקנים המכוערים אבל אף אחד לא מושלם- חוץ מג׳ורדן:)

      1. אני מסכים איתך שלברון גדול על הליגה בכמה מספרים והוא ממש לא צריך להתנצל על זה,אין לי בעיה שיהיה גם שחצן ומה שאתה רוצה,אבל כמו שציינת בראיה היסטורית אני מבחינתי הוא לא יוכל להתחרות על התואר השחקן הטוב בהיסטוריה בגלל מה שהוא עשה,ולשאלתך עם וויד היה מגיע לקליבלנד אז הוא ממש לא היה יוצא אפס,כי אין מה לעשות דין לברון הוא לא דין וויד,וויד שהוא שחקן ענק ללא צל של ספק אף פעם לא היה בדיון האם הוא יכול להיות השחקן הגדול בעולם ולברון כן.שוב כל מה שאני מנסה להגיד שמשחקן כמו לברון שבאמת בא פעם בדור הציפיות הן שלא יעשה קיצורי דרך אלא יילך בדרך של הגדולים לפניו

  26. מאמן מיאמי – הארגון שלו לא מאמין בו. אם ריילי מגיע לתת שיחות מוטיבציה בחדר ההלבשה, זה אומר שהעבודה של המאמן הדגול בעיניך לא מספיק טובה.

    אתה בונה תיאוריות שלמות על גדולת המאמן סביב משחק מספר 3 שאינדיאנה לא הופיעה אליו. שום פנימה והחוצה, שום אדוניס ולא לברון. אינדיאנה הפסידה יותר משמיאמי ניצחה.

    וגם שיחת המוטיבציה של ריילי הספיקה למשחק אחד. במשחק 4, הלילה, אינדיאנה שלטה לחלוטין.

    סן אנטוניו קבוצה גלובאלית. אפשר לומר אירופאית, למרות שרק פארקר שחקן מוביל שבאמת אירופאי. והיא יותר טובה ממיאמי כקבוצה. אין לה שחקנים ברמה של וויד ולברון, אבל כקבוצה היא הרבה יותר טובה.

    מיאמי עוד יכולה להיות אלופה, היא פייבוריטית, אבל היא ממש לא קבוצה דגולה. ספולסטרה מאמן חלש, ולברון לא בנוי מהחומר של הגדולים באמת שכל מה שראו בעיניים היה רק לנצח.

להגיב על S&M לבטל

סגירת תפריט