פלייאוף 2013-טייק 18: נאיביות זה שם המשחק /יובל עוז

 

פלייאוף 2013-טייק 18: נאיביות זה שם המשחק

Posted on מאי 27, 2013by 

נאיביות פירושה הצגת או הבעת חוסר ניסיון, הבנה או תחכום. במקור המילה הצביעה על תמימות וטבעיות במובן החיובי דווקא, אבל עם הזמן המלה הזו קיבלה גוון שלילי, גוון של חוסר אינטלגינציה, של אי הבנת סיטואציות, של מבוכה.

גיים 3 בין אינדיאנה למיאמי היה מתאים יותר להיות גיים 1, לאור התצוגה הנאיבית של הפייסרס. דווקא אחרי שני משחקים לוחמניים שהעלו את מפלס האמונה באינדיאנפוליס מעל לקו האדום התחתון לראשונה העונה, הגיע משחק שלקח אותם שתי צעדים אחורה והחזיר להיט את יתרון הביתיות ואת השליטה בסדרה.

ניתן היה לראות את הנאיביות של אינדיאנה כבר ברבע הראשון, בו הם נגררו לקצב משחק שלא מתאים להם (46 פוזשנים ברבע הראשון), ולמרות שהוציאו לפועל בהתקפה בצורה מפתיעה (באיזשהו שלב עמדו על 6 מ-7 לשלוש) היה ברור שההתקפה שלהם לא יכולה לעמוד בקצב כזה לאורך 48 דקות. הנאיביות הופיעה בעיקר בהגנה, בה הפייסרס לא הצליחו להשיג עצירה במשך דקות ארוכות, וגם כשהצליחו, בא מריו צ'אלמרס וחטף את הכדור מהידיים של רוי היברט כדי לתת עוד הזדמנות להיט. בסוף הרבע השני ראינו עוד מהלך חסר ניסיון של פול ג'ורג' (שאתמול חזר להראות כמו שחקן עונה שלישית) כשהלך לסל עם 6 שניות על השעון במקום להחזיק בכדור האחרון, מהלך שאפשר ללברון להספיק להשחיל עוד ג'אמפר ולהוריד את מיאמי במומנטום.

 

תמונהרוי היברט והפייסרס לקחו צעד אחורה בגיים 3

אבל זה עוד כלום לעומת מפגן הנאיביות של הרבע השלישי. אינדיאנה פתחה את המחצית השנייה אגרסיבית וצמצמה ל-7 הפרש כמה פעמים, כריס בוש ספג עבירה רביעית ונראה ששוב אנחנו הולכים למשחק צמוד. בשלב הזה אריק ספולסטרה הלך על הרכב אולטרה נמוך עם שיין באטייה בארבע ויודוניס האסלם בסנטר. מול ההרכב הזה, במקום לנסות למצוא דרך להפעיל את רוי היברט ודייוויד ווסט, לאנס סטפנסון החטיא שתי זריקות לא לעניין ובצד השני מיאמי ניצלה את יתרון הזריזות שלה כדי להשיג סלים קלים.

פה שוב פרנק ווגל הראה שיש לו בעיה עם להרגיש את המשחק. הרי אם ווסט והיברט לא רלוונטים בהתקפה, למה להישאר עם שניהם בהגנה מול הרכב שאין להם מצ'-אפ מולו? זה הרגיש כאילו אחרי הטעות בספסולו של היברט בסוף גיים 1 הוא החליט ללכת לקיצוניות השנייה, ואתמול הוכח שגם זו טעות. דווקא עם ההרכב המוזר הזה מיאמי פתחה פער דו-ספרתי, דוויין ווייד חשף את המיס-מאץ' בין החמישיות בחדירה קלה ודאנק בטעם של פעם, ובתחילת הרבע הרביעי השלשות של ריי אלן ושיין באטייה התחילו ליפול והסיפור נגמר.

זה היה משחק מפתיע, כי כולנו ציפינו שבבית אינדיאנה תראה יכולות גבוהות יותר מבאמריקן איירלינס ארנה (גם לאור העובדה שהם לא הפסידו בבית בפלייאוף עד אתמול) ובעיקר מכיוון שמיאמי קלעה יחסית בקלות מול ההגנה הטובה בליגה. 70 נק' במחצית, 54.5% מהשדה לאורך כל המשחק, רק 5 איבודים ויתרון 36-52 בנקודות בצבע. זה לא רק שהפייסרס היו נאיביים וההגנה שלהם לא הייתה בשיאה, זה שמיאמי הגיעה מוכנה.

 

תמונההכוכבים הלא צפויים. בירדמן והאסלם

מעבר לנאיביות ולהוצאה לפועל, היו גם כמה כוכבים לא צפויים במשחק הזה. יודוניס האסלם נתן משחק מושלם עם 17 נק' ב-88% מהשדה, ובעצם היה הדיפרנס מייקר הגדול מהמשחקים הראשונים, בהם התרומה שלו הייתה אפסית. כל קליעה של האסלם הוציאה את האוויר מהמפרשים של אינדיאנה מכיוון שהוא אמור להיות השחקן שעוזבים כשבאים לעזור על לברון או ווייד, וכשהוא קולע בכמויות כאלה ובאחוזים כאלה, וכריס אנדרסן ממשיך לשחק בצורה מושלמת (כרגע ההימור המוביל על מתי הוא יחטיא בפעם הבאה מדבר על סוף נובמבר), זה נותן להיט יתרון משמעותי.

העובדה שהאסלם התחיל לקלוע את הזריקות הפנויות שלו מהפינה היא לא סיבה להלל את אריק ספולסטרה, אבל בהחלט מגיע למאמן ההיט קרדיט על הדרך בה פיצח את הגנת הפייסרס. אחת הדרכים הללו הייתה הפוסט-אפ של לברון ג'יימס. לברון הגיע לפוסט 11 פעמים במשחק אתמול, כלומר הוא הגיע 11 פעמים למצב בו הכי קשה לפול ג'ורג' לשמור עליו. הרבה פעמים זה נגמר בסל קל, כשהעזרה לא מגיעה בזמן או לא מגיעה בכלל.

 

תמונהלא היה לפייסרס תשובה לפוסט-אפ של לברון על ג'ורג'

בצד השני, הייתה תחושה כאילו באמת המשחק הזה לקח את הפייסרס שני צעדים אחורה, עד כדי כך שבאיזשהו שלב אחד הכתבים של ה-NBA כתב שמריו צ'אלמרס צריך להושיט את ידו לפול ג'ורג' כדי לקבל אותו בחזרה למועדון של הבינוניות (13 נק' ב-30% מהשדה). רוי היברט (4 מ-12 מהשדה) ודייוויד ווסט (8 מ-16) החטיאו זריקות שהם קלעו במשחקים הראשונים, ונראה שהפייסרס החליפו כדורסל באמונה, ועם כמה שאמונה היא דבר ראוי וחשוב, כדורסל זה מה שהביא אותם לשלב הזה, וזה מה שצריך להמשיך להוביל אותם בסדרה הזו, מכיוון שכרגע מפלס האמונה חזר להיות נמוך במיוחד.

מחר בלילה מגיע גיים 4, ובינתיים כל קבוצה הוכיחה שהיא יודעת לחזור לנצח אחרי הפסדים קשים. מהבחינה הזו, לפייסרס אמור להיות פחות קשה להתאושש מאשר אחרי גיים 1, בו היא עשתה כמעט הכל נכון ועדיין הפסידה. גיים 3 היה סוג של סטיית תקן, מסוג המשחקים האלה שמתרחשים בסדרה של 7 משחקים שלא באמת יכולים לחזור על עצמם, ולכן לקבוצה של פרנק ווגל יש סיבות לאופטימיות. יודוניס האסלם לא יקלע בכמויות כאלו במשך כל הסדרה, וההגנה של הפייסרס תתייצב באיזשהו שלב, כי היא חייבת, אחרת הסדרה תחזור לפלורידה במצב של 1-3 למיאמי.

מעבר לסדרה המצוינת שמתחוללת מולנו, יש עוד דבר שכדאי לשים אליו לב, וזה רמת השיפוט. קשה לקבוע אם השיפוט הוא חד צדדי לכיוון מסוים, אבל בהחלט אפשר לקבוע שרמת השיפוט מחפירה, בטח ביחס לרמת הכדורסל. השחקנים בסדרה למדו טריקים של מוכרי ציורי שמן מדלת לדלת, והם מוכרים את השריקות, והשופטים קונים אותן ללא הפסקה. מהלך אחד אתמול בו לאנס סטפנסון חטף כדור נקי לדוויין ווייד הפך לעבירה כי הכדור פגע לפלאש בפנים והוא החזיק אותם בארשת כאב. בצד השני פול ג'ורג' קיבל ליטוף מיודוניס האסלם, ליטוף שהפך לעבירת תוקף אחרי מכירה יפה של התמנון. בשני המקרים השופטים היו קרובים לאירוע, אבל לא הבחינו במה שבאמת קרה, וזה עוד לפני שאני מדבר על האובר-קולינג הפסיכי שמתרחש בסדרה הזו בפרט, ובפלייאוף בכלל, והעובדה שהעצירה לצפייה במהלכים בוידאו הפכה לסבל מתמשך. דייוויד סטרן-לטיפולך.

באדיבות

yuvaloz.wordpress.com

 

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 26 תגובות

  1. פוסט איכותי, אבל אני הייתי מחליף את החמישייה הפותחת של מיאמי ל-לברון (פוינט), דוויין ווייד, כריס בוש (סמול פורוורד) האסלם (פאוור) וכריס אנדרסון (סנטר). נגד הספארס זאת תהיה חמישיית חובה כי צ'אלמרס לא יצליח להסתדר עם טוני פרקר.

          1. דן, אני לא יודע אם היית בעניינים בימי MJ: הוא תמיד לקח את השחקן החם ביותר של היריב וחיסל אותו, ללא פאולים וללא בטיח. ואפילו אם ישנם כמה פאולים 'עדינים', הזיברות לא מעיזות לשרוק נגד המלך ולהוציאו מהמשחק כי זה הסוף שלהם. לברון מתחיל להגיע לרמת הרספקט שהיה לג'ורדן, שלו היה מותר לעשות בהגנה מה שלאחרים לא היה מותר. לבן לברון יחסל את טוני.

          2. בימי MJ לצערי ולשמחתי למדי בישיבה מהבוקר לתוך הלילה
            כאשר אני חוזר פעם בחודש הביתה לשישבת (מגיל 14 עד 21)
            כעת אני משתדל להשלים פערים.

            ולגופו של עניין אולי באמת הגזמתי עם הפאולים
            אבל לברון לא יכול לשמור על פרקר,הוא יעבור אותו בלי קושי אמיתי
            היחידי שראיתי שפרקר מתקשה מולו זה ווסטרבוק

    1. בוש ב3 ??? אם כבר את בטייה/אלן/מילר שהקליעה יותר יציבה ואולי יורידו כדור.מעניין לראות את לברון שומר על טוני…

  2. אחלה פוסט,אבל בשורה התחתונה זה בכלל לא היה מפתיע המשחק,אין מה לעשות בניגוד למה שמנחם כל הזמן אומר,מיאמי גדולה על הליגה השנה ב2 רמות לפחות וברגע שהיא מחליטה לשחק אז לצערי אף אחד לא יכול לנצח אותה ובטח לא בסדרה,מבחינתי הדבר שכן הפתיע אותי בכל אופן זה שמיאמי בסופו של דבר ניצחו את איהנדיאנה בנשק החזק שלה,משחק הפנים,מיאמי פשוט קלעו בטירוךף בתוך הצבע,וזה הנתון הכי מדאיג מבחינת אינדי,כי אני מניח שהם יעשו התאמות לכך במשחק הרביעי ואז מיאמי יענישו אותם בנשק הרגיל שלהם,קליעות מבחוץ,אני עדיין בדיעה שאמרתי לפני שהסדרה התחילה ייגמר 4-1 למיאמי

  3. השופטים רוצחים את אינדיאנה.
    מיאמי בכל מהלך מוסיפים פלופ וב-90% הם קונים את זה.
    וייד פשוט היה מגוחך כשבאחד מהם הוא עשה את השטיק הקבוע שלו, נופף בידיים וזרק את עצמו החוצה, במהלך שהיה כ"כ אבסורדי (אף אחד לא היה בכלל לידו) שאפילו השופטים המשוחדים האלה לא יכלו לשרוק והוא נשאר כמו אידיוט על הרצפה כמי שערוותו נחשפה לעיני כל.

    1. נראה שכוח המשיכה פועל אחרת על וייד.
      או שהוא טעון במטען מגנטי שמושך אותו לרצפה.
      אחרת אני לא רואה שום סיבה למה בכל מהלך שהוא עושה הוא מגיע אליה.

  4. אשך! אילו היו לך 2 אשכים, אז אולי גם הראייה שלך היתה משתפרת. כן, ווייד עשה הצגה אחת שהשופטים קנו.מלבד זה השיפוט היה די טוב. לא טוב מאד, אבל אובייקטיבי.

    1. אתה טועה.
      ההיט הולכים באופן קבוע על זה.
      ולא סתם; כי הם יודעים שזה עובד להם.
      למה זה עובד להם? כי רוחו של סטרן משרה עזרה אדירה לכוכבים ולאלה שמדפיסים כסף. וזה אומר מבחינתו לברון וההיט.
      הפייסרס יוצאים מהמשחק, לא יכולים לשמור, מקבלים שריקות על כל מגע (ולפעמים גם בלי שום מגע), מתרכזים בלהתעצבן וגם חוטפים שריקות קריטיות משנות מומנטום ברגעי הכרעה.
      אין שום שיוויון לכך בצד השני.
      מול אינדיאנה זה כנראה יספיק, מול הספרס כבר לא. יש להם הרבה יותר כישרון וטונה של ניסיון. ופופ יש רק אחד.

      1. רק בריאות אחי.
        תבדוק את ההפרש בזריקות מקו העונשין בסדרה, ותראה שאינדיאנה מובילה בפער גדול. רק במשחק מספר 3 זה היה 44-28 לאינדיאנה…!

  5. הפלייאוף הזה הוא אחד הטובים שראיתי בימי חיי אם לא הטוב שבהם .
    כל כך הרבה דרמות , גיבורים , מהפכים ומשחקים שנכנסים ישירות ל CLASSIC GAMES .
    כאוהד ספורט מאז שאני זוכר את עצמי מצאתי את עצמי בשני העשורים האחרונים מתרגש כמעט מכל סוג ספורט .
    הסיבה לכך היא שהערכים שהספורט אוצר בתוכו הם תחרותיות , תשוקה לנצחון , עבודה קשה , הדדיות ושיתוף פעולה ( בספורט קבוצתי ) , מנהיגות וכמובן דרמות ספורטיביות ואנושיות .
    מעבר לכל , ספורט הוא השתקפות של החיים עצמם , רק שבספורט ( כך לפחות אני רוצה להאמין ) אין הבדלים של דת גזע ומין .
    לכל אחד יש את ענפי הספורט המועדפים עליו יותר מענפים אחרים אבל האהבה לספורט היא הבסיס לכל .
    אין אוהד ספורט שלא התרגש ממקנרו , סמפראס או פדרר בטניס .
    כמו גם שאין אוהד כדורגל שנשאר אדיש למרדאדונה , קרויף , רונאלדו ( המקורי כמובן ) , מסי וכמובן אורן ניסים האגדי ….
    ומה עם קארל לואיס , סרגיי בובקה , ג'ו מונטנה , ג'רי רייס , מוחמד עלי , ג'ו פרייזר , מייקל פלפס , יוסאין בולט , מייקל "הברווז" ג'ונסון , בייב רות' , ג'קי רובינסון ועוד עשרות ומאות של אתלטים אדירים שמאחורי כל אחד מהם יש סיפור מדהים .
    ומה עם האולימפיאדה ( הראשונה שלי כצופה הייתה ב92 ) ? אירוע ספורט עצום שבכל 4 שנים מדביק אותי למסך , מהשחייה על כל סגנונתיה , דרך הדיפת כדור ברזל ועד לאתלטיקה על גווניה .
    ומונדיאל ? אליפות אירופה ? קופה אמריקה ? כאוהד , אני בטוח שכמוני כל אחד זוכר את הגול ההוא בדקה ההיא ואיפה הוא בדיוק היה .
    לכשעצמי , החודשיים של פלייאוף NBA בכל שנה הם הדובדבן שבקצפת . 60 ימים של כדורסל ברמה הכי גבוהה ודרמות ענקיות שמזוקקות לסדרה ענקית , משחק ענקי שמכריע סדרה , רבע אחרון מורט עצבים וכמובן הפוזשנים האחרונים במשחקים מכריעים שמהם נוצרות אגדות ואתה כצופה מחסיר פעימה ונשימה כאחד .
    נסו לחשוב כמה כדורסל חוויתם ( כמו גם טוקבקים חופרים . לתשומת ליבכם :יובל עוז , דדי , ד"ר , מומי ,פדרו , רועי ,יניב,ואחרים שאני נהנה לקרוא את חפירותיהם ) ב50 ימים האחרונים מאז שהתחיל הפלייאוף העצום הזה !
    בסיבוב הראשון היה לנו את משחק 4 בין הנטס לבולס שנגמר אחרי 3 הארכות , תוך תצוגה ג'ורדנית של שחקן בגובה של דוגמנית .
    לאחר מכן באותה סדרה היה את הנצחון העצום של אותה בולס חבולה ופצועה שניצחה את ברוקלין במשחק ה7 בחוץ , בזכות "נגר" עם קוקו שבכל משחק משאיר את הלב על הפרקט בכל פוזשן .
    בוסטון חזרה מ 3-0 וכמעט סוויפ משפיל והצליחה לנצח את הניקס פעמיים והייתה רחוקה הפסד ביתי אחד מלכפות משחק 7 . כנ"ל יוסטון .
    גולדן סטייט הפתיעה את כולם ( כולל 18 פרשני ESPN שאף אחד מהם לא נתן להם סיכוי ) תוך תצוגות קליעה חולניות של קארי שהשאירו אותנו הצופים מבולבלים ממה שראינו . 22 נקודות ב 6 דקות WTF ????
    מה עוד היה בסיבוב הראשון ? הפרוייקט עתיר הכוכבים של הלייקרס התנפץ לכל עבר לאחר הפציעה של קובי ונמוג כלא היה בסוויפ מכאיב לעיניים מול הספרס .
    הא ועוד משהו , סופרמן ????? חחחחח אולי ילדה קטנה עם צמות .
    ממפיס חזרה מ 2-0 ל 4-2 על הלוב סיטי ובמו סדרה אחת ככל הנראה פירקה את כל החלומות של העאלק שושלת עם פול וגריפין . ועל הדרך נתנה תזכורת שהחיים האמיתיים זה לא NBA2K , וכדורסל בפלייאוף מנצחים מהפרקט ובית השחי ולא באליי הופים והטבעות לטופ 10 .
    בסיכומו של סיבוב ראשון , 6 מתוך 8 הסדרות הלכו לפחות לשש משחקים . אי אפשר לבקש יותר .
    ואז הגיע הסיבוב השני עם הדובים שהפסידו את הראשון לדוראנט והתאנדרס את ה1 , שמצידם "כמעט" ניצחו את ארבעת המשחקים הבאים והוכיחו שווסטברוק לא ממש חסר .
    היה גם לילה כל כך דרמטי ששוב הוכיח שהמציאות עולה על כל דמיון !
    במנה הראשונה , נייט הננס הדהים את מיאמי בביתה במשחק הראשון .
    ואם זה לא הספיק אז במנה השנייה לאותו לילה הלוחמים מהמפרץ חמושים בקארי ששכח לקחת את התרופות עם 40 נקודות , מתחו את הספרס ל2 הארכות במשחק כל כך מטורף שרק לכתוב עליו זה פוסט נפרד .
    הגמרים האיזוריים הגיעו ואיתם שני משחקים מדהימים בגמר המערב .
    הראשון בתצוגת על של הספרס שהיכו את הדובים בתדהמה עם 14 שלשות ושיתוק מוחלט של זיבו .
    ומשחק שני עם קאמבק אדיר של ממפיס ברבע האחרון שהצליחה לכפות הארכה ולהפסיד רק לדאנקן טרי ורענן .
    ועכשיו אחרי כל הבלאגן והכיף הזה הגיע לו המשחק הראשון בגמר המזרח . ואאאאאאאו .
    כשחושבים על זה , אז הפלייאוף הזה הוא לכל הפחות אחד הדרמטיים ביותר בהיסטוריה .. וזה רק הולך ומשתפר ושלא יגמר לעולם…
    על המשחק היום כבר אין לי כוח לרשום , אבל כבר אכתוב עליו בהמשך .
    מכל מקום , אין לי מושג איך הסדרה הזאת תיגמר , אבל מי שכתב שזה בכלל לא כוחות או שזהות המנצחת ידועה מראש אז אני ממליץ לו לחשוב שוב ולא לקפוץ מהר למסקנות .

    1. אני נאלץ לחלוק עלייך ובענק
      להוציא מספר משחקים בודד , זהו פליי אוף חלש בכל קנה מידה
      בעיקר גמר המערב שמספק קצת דרמה , אבל לא יוצא דופן ברמתו
      גמר המזרח טוב , אבל עדין הרמה של המשחקים לא בשיא
      לך כמה שנים אחורה ותבדוק אילו סדרות מרהיבות היו ואיזה רמה גבוהה הן במערב והן במזרח. איו לי רצון לפרט אבל תבדוק אותי.
      אגב חוץ מהסדרה של הנטס מול שיקגו לא היה גיים 7 בשום סדרה עד כה ( 1 מתוך 14 )

    2. חוץ מהסיפור של ממפיס(שנגמר), אינדיאנה – ניקס, והפציעה העצובה של ווסטברוק הפלייאוף חלש מאוד. אם מיאמי מנצחת הלילה כנראה ששתי סדרות הגמרים האיזוריים יסתיימו ב9 משחקים…

    1. לא משנה. העיקר שאהבת הספורט שלך פורצת שחקים, וכל הכבוד לך, ואני בכלל לא משווה פלייאוף אחד לשני: לכל שנה את סיפוריה ואת הדרמות שלה. ואם ראסל ווסטברוק לא היה נפצע, גם המערב היה סוער ביותר!

  6. לשם שינוי אני מסכים עם מנחם כל פלי אוף והסיפור שלו אבל עם בכל זאת מדרגים אז אני נוטה לדעתו של Mbk חוץ מכמה משחקים הפלייאוף לא מלהיב ובטח עם מיאמי תיקח ולפני שמנחם חוטף את הג׳ננה אז הכוונה שלי לא בגלל שאני לא אוהב את מיאמי אלא כי זה הצפוי והידוע אני עדיין בדיעה שמיאמי יסיימו את הפלייאוף עם מאזן של 16-3 ולסיום ניב אם היינו בפייסבוק הייתי נותן לך לייק גדול על התגובה אני רק חושב שבמידה והייתי נער בתקופה הזאת שיש את כל השידורים הישירים וניתן לצפות כמעט בכל ספורט אפשרי אז סביר שאפילו בגרות לא הייתה לי

  7. תודה יניב ותודה מנחם על המחמאות , מנחם האם ניתן להוסיף לאתר המדהים והכיפי שלך צאט' ONLINE ואופציית לייק ודיסלייק?

  8. בהחלט השנה היו דרמות והיו הפתעות. ובלי להשוות – הגמרים האיזוריים בשנה שעברה היו יותר דרמטיים ומעולים עם הצגות על של לברון ושל דוראנט ווסטברוק בהתאמה. אבל אכן – תקפת הפלייאוף היא היילייט בהחלט לעכברים שכמונו.

להגיב על מנחם לס לבטל

סגירת תפריט