הוואלטה שהסתיימה ביום ראשון האחרון הביאה לנו כמה וכמה תקדימים. זו הייתה זכייתו הראשונה של סיימון ייטס בגראנד טור, וכך של הקבוצה שלו – מיצ'לטון סקוט. הקבוצה האוסטרלית היא אחת מהקבוצות הסימפטיות בענף, והזכייה בוואלטה השלימה את התהליך שהיא עברה מקבוצה הבנוייה עבור מאיצים ומירוצים חד יומיים לקבוצת צמרת ב-GC לכל דבר. הזכייה של ייטס הבריטי גם השלימה עונה המציינת תקדים היסטורי נוסף, זה של שלושה זוכים שונים מאותה מדינה בשלושת הגראנד טורים (יחד עם כריס פרום וגראן תומאס). ההישג של חמישה גראנד טורים רצופים לאותה מדינה גם הוא לא צפוי להשתחזר במהרה.
ייטס הוא ללא ספק אחד מגיבורי העונה הנוכחית. גם בג'ירו ראינו אותו שולט ביד רמה במירוץ, כולל זכיות בשלושה קטעים, עד להתפרקות הגרנדיוזית על הפינסטרה. הקטע הזה בפינסטרה, מעבר להפיכתו לקלאסיקה מיידית, הטיל את כובד משקלו על כל העונה. כבר סיפרנו בסיפורים שמאחורי הטור כיצד הוא סייע לגראן תומאס לזכות בטור. גם כאן, אפשר לומר שייטס וקבוצתו למדו לא מעט מהטראומה. לא היה ספק מהרגע הראשון מי שולט במירוץ, אלא שהפעם הם הגיעו במוד הרבה פחות קניבלי מזה שראינו בג'ירו. כך, לא הייתה להם בעייה לאבד את החולצה האדומה לחזוס הראדה הספרדי למספר ימים. ייטס הסתפק בזכייה בקטע אחד, וויתר על עוד זכיות לרוכבים כתיבו פינו ואנריק מאס. ראינו בעבר זוכי גראנד טור מתנהגים בצורה דומה, כשהשם אלברטו קונטאדור עולה לראש. אם ממתינה לייטס קריירה מהסוג שראינו אצל האקדוחן, את זה עוד נצטרך לראות. בכל מקרה, הוא כבר רמז שהוא ישתתף בג'ירו הבא, כי יש לו חשבון פתוח עם המירוץ הזה. אם הוא יצליח לסגור את החשבון הזה, רצף הגראנד טורים הבריטי יעלה לשש. My word.
את סיימון, ואת אחיו התאום אדם, נוכל לראות באליפות העולם באינסברוק, בירת חבל טירול הציורי שבאוסטריה. אלו הם למעשה שמונה ימים של תחרויות, המתחילים בראשון הקרוב, והשיא שלהם הוא במירוץ הכביש לגברים ביום האחרון של האליפות. המירוץ הזה יוצא דופן במיוחד בכל הקשור למסלול שלו. ברוב הגדול של המקרים, אנו רואים מירוצים בתוואי גבעי המתאים לקלאסיקנים. אלא שכאן אנו צפויים לראות מסלול הררי המתאים למטפסים. להגיד כאן מסלול הררי זאת לא מילה מספיק חזקה, כי מדובר במסלול הקשה ביותר שנראה באליפות בחמישים השנים האחרונות, ואולי מאז ומעולם. הוא כולל כמעט 5000 מטר של טיפוס, בשש הקפות, ועוד אחת, המכונה "גבעת הגהינום", המגיעה לשיפוע פסיכי של 28%.
המסלול ההררי כמובן מושך השנה את כל אותם מטפסים שאנו רואים מתחרים על הגראנד טורים ועל שאר המירוצים הגדולים. אלא שבניגוד לשאר המירוצים, אליפות העולם נערכת במתכונת של נבחרות לאומיות, כשמספר הרוכבים בכל נבחרת (2,3,6,9 או 1) נקבע לפי הדירוג של המדינה. כך נראה נבחרות חזקות כבריטניה, קולומביה, ספרד וצרפת מתחרות עם תשעה רוכבים, בעוד שנבחרות חלשות יותר מופיעות עם ששה רוכבים, וכן הלאה. המספר המשתנה של רוכבים, כמו גם העובדה שלרוכבים בנבחרות כמעט לא יוצא להתאמן זה עם זה, הופכים במקרים רבים את המירוצים האלו לכאוטיים ובלתי צפויים במיוחד. עדיין, ניתן לסמן כמה נבחרות מעניינות ומועמדים מעניינים לזכייה. אז סיימון ייטס מגיע בכושר מצויין למירוץ, ומוביל את נבחרת בריטניה יחד עם אחיו אדם (כריס פרום וגראן תומאס לא ישתתפו באליפות, כמה חבל). נבחרת ספרד שולחת הרכב אימתני במיוחד עם אלחנדרו ואלוורדה הבלתי נגמר, אנריק מאס, מארק סולר, יון איזאגיר ומיקל לאנדה (אם כי האחרון על תנאי למירוץ). נבחרת קולומביה שולחת הרכב אימתני משלה עם נאירו קינטאנה, מיגל אנחל לופז וריגוברטו אורן. בנבחרת צרפת נראה את אחד המועמדים החזקים ביותר לזכייה בדמות ז'וליאן אלאפיליפ, שהשיפועים החדים והירידות התלולות נראים תפורים למידותיו. הוא ילווה ברומאן בארדה ובתיבו פינו, לא קוטלי קנים לפי שום קנה מידה. את נבחרת איטליה יוביל וינצ'נזו ניבאלי הבלתי צפוי, עוד אחד שהמסלול מתאים ליכולותיו, כשלא ברור אם היכולת הבינונית שהוא גילה בוואלטה הייתה כיוון שהוא התייחס למירוץ כאל אימון עבור אליפות העולם. עוד דסנדר אדיר המגיע למירוץ הוא פרימוז רוגליץ' הסלובני, שאף החליט לוותר על מירוץ הנג"ש הכל כך מתאים לו, היות ומירוץ הכביש מתאים לו לא פחות. אחד שלא ויתר על שני המירוצים הוא טום דומולאן, שיוביל סגל הולנדי חזק עם סטיבן קרוייזויק, באוקה מולמה ו-וואוט פולס. אלו רק כמה מהמועמדים על קצה המזלג, ואף אחד לא יופתע אם מישהו אחר מהשמות אותם אנו רואים במהלך העונה יסיים עם חולצת הקשת. מי שצפוי להיפרד מהחולצה הוא פטר סאגאן, אם כי ניצחון בלתי צפוי שלו לא יהיה הפעם הראשונה שבה ייאכלו כובעים בגללו.
טום דומולאן ישתתף כאמור גם במירוץ הנג"ש, והאמת היא שנראה שאפשר להעניק את חולצת הקשת להולנדי כבר מראש. מדובר באחד ממסלולי הנג"ש הקשים ביותר שנראו בענף מאז ומעולם – מסלול באורך של 52 ק"מ, עם טיפוס של 5 ק"מ המגיע לשיפוע של 14% באמצעו. העובדה ששענים מטפסים כפרום, תומאס ורוגליץ' לא יתחרו בהולנדי הופכת אותו למועמד ודאי להגן על תוארו מהשנה שעברה. רוהאן דניס יהיה היריב העיקרי של דומולאן, ואחרים כקביאטקובסקי, קסטרובייחו וקמפנארטס ינסו בעיקר להגיע לפודיום.
דומולאן רב הפעלים צפוי לככב גם במירוץ הנג"ש הקבוצתי, אותו נוכל לראות כבר בראשון הקרוב. מדובר במירוץ אותו נוכל לראות לצערנו בפעם האחרונה במתכונת זאת, לאחר שהמירוץ המיועד לקבוצות מקצועניות יבוטל החל מהשנה הבאה. גם כאן מדובר במסלול בתוואי דומה לזה של הנג"ש האישי, מה שמן הסתם ייתן יתרון לקבוצות של שענים מטפסים. אחת שכזו היא סאנווב, זוכת השנה שעברה עם דומולאן, קלדרמן ומתיוס. קבוצת BMC, אחת מקבוצות הנג"ש האדירות, אותה נזכה לראות אף היא באחת הפעמים האחרונות במתכונת זו, תשאף לסיים את העונה בטעם טוב. סקיי וקוויק סטפ מועמדות אף הן לסיים עם תוצאה טובה.
גם אצל הנשים אנו צפויים לחגיגה הולנדית בכל התחומים. נבחרת הנשים ההולנדית היא נבחרת החלומות האולטימטיבית, עם אנמיק ון פלויטן, אנה ון דר ברחן, שנטל בלאק ואלן ואן דייק, נבחרת בה כל אחת מהרוכבות יכולה לזכות בתואר. מבין כל אלה, ואן פלויטן הייתה ללא ספק הכוכבת של הרכיבה הנשית השנה. זכור במיוחד הניצחון הדרמטי שלה במירוץ La course המקביל לטור דה פראנס על בת ארצה אנה ון דר ברחן, ניצחון שהגיע יומיים לאחר הזכייה שלה במירוץ הג'ירו לנשים. הסיכויים שלה להגן על תואר הנג"ש שלה גבוהים כמו אלו של בן ארצה דומולאן, וכמטפסת הטובה ביותר השנה היא יכולה לזכות גם במירוץ הכביש. את ההולנדיות ינסו לאתגר האיטלקיה אלייזה לונגו בורגיני, האוסטרלית אמנדה ספראט והדרום אפריקנית אשלי מונמאן פאסיו. קבוצת סאנווב צפוייה לחגוג גם אצל הנשים, ולהגן על התואר מהשנה שעברה. גם לארצנו תהיה נציגות במירוץ הנשים, בדמותן של אלופת ישראל, עומר שפירא, ושל אלופת ישראל בנג"ש, רותם גפינוביץ'. שתיהן רכבו השנה בקבוצות מקצועניות (שפירא בקבוצת Cylance האמריקנית, גפינוביץ' ב-WaowDeals ההולנדית), והן ישתתפו במירוץ הכביש ובמירוץ הנג"ש. נאחל להן בהצלחה רבה.
עידו גילרי
20 ספט 2018 11:14:03הולך להיות מירוץ סופר מעניין. אני בחרתי לי סוס שחור – ספ קוס. הילד האמריקאי הזה בכושר נהדר ורוכב סופר אגרסיבי. מעבר אליו אני מחזיק אצבעות כרגיל לרוגליץ'.
בפינה הישראלית עומר גולדשטיין ייצג אותנו בשני מירוצי ה-U23. שיהיה גם לו בהצלחה.
פאקו
20 ספט 2018 11:18:45בסוף בן קינג עוד ייקח.
זה הקטע במירוצים האלו. הם לא מתנהלים לפי שום תסריט. כמו שרוי קושטה לקח ב-2012.
מתן גילור
20 ספט 2018 12:28:15מצוין. תודה רבה.
רפיקי
20 ספט 2018 13:02:19תודה רבה מעניין מאוד
מחזיק אצבעות לאלאפיליפ, נהנתי ממנו מאוד בטור
פאקו
20 ספט 2018 13:47:53גם הפייבוריט שלי, למרות שלא אתנגד אם זה יילך לואלוורדה, רוגליץ' או ניבאלי.
אלכס דוקורסקי
20 ספט 2018 13:28:47תודה רבה! סקירה מעולה וצפויות תחרויות מרתקות.
אור
20 ספט 2018 13:39:3928%?? וואו זה לא אנושי.
מכניסים אירוע אחר במקום הנג"ש הקבוצתי שמבוטל?
פאקו
20 ספט 2018 13:46:42כנראה יכניסו נג"ש קבוצתי ברמת נבחרות. אם כן, זה יהיה די בדיחה. הדבר הכי חשוב בנג"ש קבוצתי זה התיאום שמושג עם הרבה אימונים, דבר שכמעט לא קיים ברמת נבחרות.
פאקו
20 ספט 2018 13:50:49וזה הולך להיות שלישיית גברים ושלישיית נשים, שהזמנים שלהם יתווספו לזמן אחד.
אור
20 ספט 2018 14:18:04תודה. נשמע לי דווקא כמשהו שיכול להיות יותר מעניין לצופה הממוצע.
עגל שסבור שיש לפרק את ג"ס
20 ספט 2018 14:05:27תודה רבה, מצוין.
יהיה מעניין.
מנחם לס
20 ספט 2018 16:59:14בגללך דוויד אני לומד לאט לאט!
פאקו
20 ספט 2018 17:19:47תודה דוק. הפסקתי ללמד את הבת שלי מתימטיקה כי היא אמרה לי אותו דבר בדיוק.
Y2K
20 ספט 2018 20:06:00כל כך חיכיתי לפוסט שלך כל הוואלטה. גרנד טור אדיר שכולו טיפוסים אדירים. כמעט בלתי אפשרי למצוא חומר על המירוץ בעברית קצת מבאס. בכל אופן נהניתי מאד מאד לקרוא
יאיר
20 ספט 2018 20:54:45אני לא מבין כלום באופניים חוץ מזה שמדוושים את הפאדלים קדימה ולא אחורה ושאופניים זה כמו החיים, אם קשה לך סימן שאתה בעלייה אבל אני כן מבין בכותבים מוכשרים. אז תודה פאקו!
פאקו
20 ספט 2018 21:54:07תודה יאיר.
גיא רוזן
20 ספט 2018 20:59:42תודה, פאקו.
Mbk
20 ספט 2018 21:01:44תודה רבה פאקו !
זה פוסט קלסי ליום שאחרי יום כיפור
פאקו
20 ספט 2018 21:54:59כן הייתי צריך לדווש קצת לפני שכתבתי אותו.
אהרון שדה
21 ספט 2018 10:41:11תודה רבה .
אשמח פעם שתדברו על בריטניה בהקשר של האופניים .
אני יודע שיש להם גם מסורת אולימפית לא מבוטלת ובכל זאת אותי זה דווקא מפתיע שהבריטים כל כך מצליחים בענף שמזוהה דווקא כם הצרפתים .
פאקו
21 ספט 2018 11:10:33הם מאד הצליחו (ועדיין מצליחים) במקצועות של הוולודרום. באיזשהו שלב בריטיש סייקלינג, הגוף שאחראי על הרכיבה בבריטניה, החליט להתמקד חזק ברכיבת הכביש, מה שגם הכניס את סקיי לעסק (הם למעשה עבדו החפיפה מלאה בשנים הראשונות). משם הכל היסטוריה.