מנהרת הזמן – ג'ורדן בימינו אנו / יאיר זעפרני ו-MBK (מאמר מהארכיון)

פורסם ב - 16. ספט, 2018 ע"י ב - כללי

הקיץ כמעט ונגמר ,בכל קיץ כשהיינו ילדים בילדותנו הדי עשוקה עם ערוץ אחד בלבד ותוכניות קיץ שרצו בלופ מגיל 3 ועד בואכה לשכת הגיוס.
מנהרת הזמן הייתה ה- תוכנית שגדלנו עלייה.
דאג וטוני ועלילותיהם ברחבי ההיסטוריה היו פוקדים את המרקע בכל קיץ וקיץ וגם ככה לא הייתה אופציה לזפזפ ( היו שיעורי דת בערוץ המזרח התיכון )
החלטנו להחזיר עטרה ליושנה ולהכניס את מיטב השחקנים למנהרת הזמן של הופס בכל שבוע סופרסטאר אחר מבלי לדעת האם יחזור לעבר או שמא ישוגר לעתיד
והפעם נכנס למעבדת בורוכוב – זעפרני רוח האלהים בכבודו ובעצמו מייקל ג'ורדן

זעפרני –

החיים שלנו מלאים בשאלות קיומיות ותהיות ספקולטיביות. כאלה שמתסכלות אחורה ושואלות "מה היה קורה אילו?". מה היה קורה אם הייתי בוחר ללמוד אינסטלציה ולא תקשורת? מה היה קורה אם לא הייתי זורק את החברה המיתולוגית מהתיכון? מה היה קורה אילו צ'מברלין היה עומד על רגליו האחוריות במינכן 1938? אמ-ים ואולי-יים מלווים את חיינו כל הזמן וקיץ מהביל שטומן בחובו פגרת כדורסל NBA ארוכה ומשעממת הוא בית גידול מכובד לשאלות כאלה.
לפני שבוע צוטט לברון ג'יימס כמי שאומר ש"מייקל ג'ורדן מקבל יותר מדי קרדיט". ג'יימס התכוון בדבריו לזה שלצד ג'ורדן עמדו שחקנים מאוד טובים והקרדיט לא מגיע רק להוד אווירותו בלבד אלא גם לחבורה המוכשרת שסבבה אותו. כל זה כמובן הזעיק מיד בראשי "מה היה קורה אם?" גדול מימדים – "מה היה קורה אם היינו לוקחים את מייקל ג'ורדן במכונת זמן, 20 שנה קדימה לעידן בו שולט בחור אחר, לברון ג'יימס?".
*
מייקל ג'פרי ג'ורדן נבחר בשנת 2004 בבחירה מספר 3 ע"י שיקאגו בולס, אחד מהמועדונים היותר נחשלים בתולדות הNBA. אז נכון, היו לבולס כמה שנים טובות בשנות ה-90' תחת הנהגתו של השחקן הורסטילי סקוטי פיפן, אבל ליותר מגמר מזרח מול אלופת המזרח הנצחית של שנות ה-90', הניו יורק ניקס, האף וחבריו לא הצליחו להוביל את השוורים.
ימיו של פיפן ההולך ודועך נגמרו בסוף שנות ה-90' ושיקגו נאלצה לבנות את עצמה מחדש דרך הדראפט. היא זכתה במקום הראשון ב-1999 ובחרה באלטון ברנד, נמלכה בדעתה אחרי שנתיים והביאה את טייסון צ'נדלר במקומו, פידחה בדראפט 2000 עם כוכבה לעתיד של מכבי אשדוד, מרקוס פייזר, סבלה ממזל רע עם הבחירה מספר 2 בדראפט 2002 ג'יי וויליאמס שנפצע בתאונה והפתיעה לטובה עם בחירה מספר 4 ב-2001, אדי קארי.
אבל למרות הרוח הצעירה ולמרות עונת פרישה של סקוטי פיפן שחזר אחרי שניסה לקטוף תארים במדי נובורישיות מערביות, הבולס סיימו את עונת 2003-04 בתחתית הליגה ושוב מצאו את עצמם כקבוצת לוטרי עם בחירה גבוהה, שאלוהים יודע מה יצא ממנה.
אז מסתבר שאלוהים אכן יצא מהבחירה הזו. הפעם לבולס היה מזל:  אורלנדו שזכתה בבחירה מספר 1, הייתה צריכה סנטר והלכה על דוויט האוורד ואם הבחירה של המג'יק עוד יכולה להישמע הגיונית אז מה תגידו על שארלוט בובקאטס, המצטרפת הטרייה לליגה, שהעדיפה על פני ג'ורדן את הבלו- אאוט המכונה, אמאקה אוקפור (הערת הכותב: זה היה שנתיים לפני שאלוף הNBA האגדי של שנות ה-90', צ'ארלס בארקלי רכש את הבובקאטס ושבר שיאים שליליים של ניהול גרוע וקבלת החלטות לקויה) .
לבולס לא נותר אלא לבחור בג'ורדן, אלוף מכללות טרי שיחד עם ריימונד פלטון ושון מאי הוביל את צפון קרוליינה לאליפות מפתיעה,יותר מ-20 שנה אחרי האחרונה בראשות ג'יימס וורת'י. הבולס רצו קלעי והאופציה הבאה אחרי ג'ורדן הייתה בן גורדון הרכרוכי. בחירה יותר פשוטה מזה לא הייתה מאז שיעקב אבינו היה צריך לבחור בין רחל היפה ולאה המכוערת.
הבולס ומאמנם השמנמן, סקוט סקיילס, שמו את המפתחות מיד בידיים של ג'ורדן. יחד עם קארי וצ'נדלר בפרונט, הרוקי המפתיע לואל דנג בסמול והרכז הלבנבן קירק הינריך, הייתה לשוורים קבוצה צעירה ומבטיחה להרבה שנים.
ג'ורדן חרך את הפרקט כבר בעונתו הראשונה עם ממוצע של 28.2 נק' למשחק והמאזן של הבולס באותה עונה השתפר ב-24 ניצחונות. הבולס הפכו להיות כוח מבטיח במזרח כאשר הפרשנים לא הפסיקו לדבר על התחרות העתידית של הליגה – מייקל ג'ורדן והבולס מול לברון ג'יימס והקאבס. זו הייתה התקופה בליגה של עידן הפוסט-לייקרס הגדולה של שאקובי. הוואקום שהביא איתו את האליפויות האפורות של דטרויט פיסטונס ב-2004 והספרס ב-2005 נראה כעומד להיסגר. השמיים נראו הגבול.
ההמשך כבר לקוח מהאגדות. ג'ורדן אמנם נפצע בעונתו השנייה והחמיץ את מרבית העונה אבל חזר לפליאוף רק בשביל לתפור 63 נקודות על הראש של מיאמי היט בסיבוב הראשון במזרח. ההיט אמנם ניצחו את הסדרה אבל המשפט של שאקיל אוניל "היום ראיתי את אלוהים מחופש למייקל ג'ורדן" הדהד עוד שנים רבות אח"כ לצד העקיצה האלגנטית של הקקטוס הגדול שהזכירה לעולם ש"עד היום אנשים השוו את מייקל ג'ורדן לקובי בראיינט. מהיום זה הולך להיות הפוך".

"היום ראיתי את אלוהים מחופש למייקל ג'ורדן"

בעונה השלישית שלו בליגה (2006-07) ג'ורדן כבר מצא את עצמו מוביל קבוצה ללמעלה מ-60 ניצחונות ולמקום ראשון במזרח. בגמר האזורי ג'ורדן ולברון כבר התחרו ראש בראש וג'ורדן, התחרותי והבלתי מתפשר, נתן ללברון סנוקרת מטאפורית עם ניצחון בחמישה משחקים. לברון טען אח"כ ש"זה לא חכמה, לג'ורדן יש צוות מסייע טוב בהרבה", אבל האמת הייתה שבכל מה שקשור לווינריות, ג'ורדן של אותם ימים היה דרגה בפני עצמה.
ווינריות לחוד וסן אנטוניו ספרס לחוד. בגמר, שיסו הדורבנות בג'ורדן את ברוס בואן והטריו דאנקן את גי'נובילי את פארקר היה גדול מדי על השוורים הצעירים. זה נגמר ב2-4 לספרס ותחושה שעוד יגיעו ימים שיחסי הכוחות יהיו הפוכים.
בשנה אח"כ המזרח הפך להיות תחרותי מאי-פעם. בבוסטון התכנסה שלישיה גדולה, הבולס והקאבס התבגרו וגם הפיסטונס לא אמרו את המילה האחרונה שלהם. בצד השני של המפה, הלייקרס עם קובי וגאסול נראו כמו הסרט "האימפריה מכה שנית". שיקגו לא כ"כ התרשמה וסיימה את העונה עם המאזן הטוב ביותר. בוסטון עשתה למייקל את העבודה ושלחה את לברון ג'יימס אבל ג'ורדן הגיע לגמר המזרח רק בשביל לגלות שהוא הבא בתור… נו, לפחות הוא נבחר לMVP לראשונה בחייו.
ג'ורדן ולברון המשיכו להיחנק בפליאוף. כוכב אחד בקבוצה זה כנראה לא מספיק וג'ורדן גילה את עצמו לבד יותר ויותר (וזה משונה איך בן אדם יכול להרגיש לבד כשבחמישייה משחק איתך הר אדם כמו אדי קארי, בן אדם שמסוגל להטיל צל גם בלילה). ב-2009 הלייקרס של קובי החזירה לעצמה את הגדולה ולברון ומייקל בתורם נחנקו מול הנוכחות של דוויט האוורד. ב-2010 בוסטון שוב דאגה לשלוח את שני הנסיכים הביתה, לפני שהפסידה בעצמה ללייקרס. קיץ 2010 עמד בסימן הקיץ של ההחלטה.
גם לברון וגם ג'ורדן החליטו לבחון את המסלול של הקריירה שלהם. גם לברון וגם ג'ורדן הבינו שלא בטוח שהקבוצות שלהם מספיק טובות לאליפות. גם לברון וגם ג'ורדן שאלו את עצמם "האם הם יצליחו אי-פעם להשיג את האליפות הנכספת?". אבל בעוד לברון לקח את הרגליים וחבר לשני סופר-סטארים אחרים במיאמי, ג'ורדן החליט לשנס מותניים ולהישאר.
אדי קארי נשלח לניקס תמורת דיויד לי ו-200,000$ (דולר על כל גרם עודף), קירק הינריך נשלח לאטלנטה תמורת רכז צעיר בשם ג'ף טיג ואת בחירה מספר 24 שלהם ניצלו הבולס בשביל לבחור בסנטר אלמוני בשם חסן וויטסייד. יחד עם המאמן החדש, טים ת'יבודו, שתמיד דחף להוציא משחקניו את המקסימום זה היה סגל מוכשר, חכם ויותר מכל – מנצח.
בשנים הבאות הבולס לקחו לא אליפות אחת, גם לא שתיים, אלא שלוש אליפויות רצופות. לברון? לא נותר לו אלא להוציא את העצבים על אריק ספולסטרה ולהנחית במקומו מאמן אלמוני מישראל בשם דיויד בלאט. הבולס נראתה כמו השושלת שכולם יזכרו לנצח אלא שאז ג'ורדן החליט לפרוש ולעבור לשחק בייסבול. אלוהים (שזה הוא עצמו) יודע למה.

על איגוואדלה זה הצליח לו

ללברון בכל מקרה גם הפרישה לא סייעה לקחת אליפות. הספרס קרקסו אותו בגמר 2014, ולמרות שחזר לקליבלנד (ובצורה אגבית, הודה שג'ורדן צדק כל הדרך) הווריירס דרכו עליו בגמר 2015. בקיצור זה שג'ורדן פרש לא עזר ואז ג'ורדן חזר. את העונה האחרונה הוא בילה צעיר מתמיד (לעומת לברון שנראה שחוק כמו מחק של תלמיד דיסקלקולי בבחינת הבגרות במתמטיקה) והוביל את שיקגו לאליפות רביעית. לי יש תחושה שיש עוד שתיים בדרך.
*
הקריירה של ג'ורדן עוד לא נגמרה אבל המסע בזמן הזה הביא אותנו להווה. אז מה אתם אומרים – אם מייקל ולברון היו מתחילים באותה נקודה כמעט – האם גם אז לברון היה רק מלך ואילו מייקל מלך מלכי המלכים?!

 

MBK

אחרי התיאור של יאיר נותרתי ללא מלים להוסיף. במנהרה שלי ג'ורדן משתלט על הליגה מוקדם הרבה יותר ורושם 10 הופעות רצופות בגמר ,שום קובי בריאנט לא עוצר אותו, ככה זה כשאתה קונצנזוס.

באחת השיחות שלי עם הדוק אמרתי לו שלדעתי אם פיפן וג'ורדן היו בג'אז ומלון וסטוקטון היו בבולס אני לא בטוח אם ג'ורדן היה יוצא מנצח.

הדוק חשב מעט וסיכם – "מייקל היה בן זונה גדול ומוצא את הדרך לנצח."

ג'ורדן  יחיד סגולה , אולי בדור שלנו הוא היה "נדפק" קצת עם שערוריות למכביר, אתם יודעים תיוג בפייסבוק לצד ז'יטונים באטלנטינק סיטי , איחור למשחק בריו 2016 בגלל שנשאר לשחק בלאק ג'ק על הספינה מי יודע אולי במקום המותג ג'ורדן הוא היה תת מותג של מג'יק בקונברס חברת הנעלים החזקה בעולם. יכול להיות שעולם הטוויטינג לא היה מתאים לרוחו אבל בדבר אחד אני בטוח ג'ורדן בכל דור ודור ( וזו לא אגדה של פסח ) היה מגיע לאן שהגיע. הדבר החיובי היחיד לו ג'ורדן היה נולד 20 שנה מאוחר יותר הוא שבארקלי, מלון וסטוקטון לא היו חברים באגודת נפגעיי מייק ומסתובבים עם טבעת אחת או יותר על האצבע.

ג'ורדן אתלט גדול , כדורסלן ענק , ווינר אולטימטיבי.

 

27 תגובות ל - “מנהרת הזמן – ג'ורדן בימינו אנו / יאיר זעפרני ו-MBK (מאמר מהארכיון)”

  1. נתן

    16. ספט, 2018
    08:23

    Reply to this comment
  2. Berch

    16. ספט, 2018
    08:44

    לא יודע מה היה קורה אבל בטוח שדוראנט היה מוצא את עצמו בקליבלנד או בבולס 🙂

    Reply to this comment
  3. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    16. ספט, 2018
    09:03

    תודה רבה לכותבים. שאלה מעניינת ותשובות מוצלחות.
    לדעתי קשה לדעת, גם בגלל השינוי באופי המשחק, אבל ג'ורדן הוכיח שהוא יודע לעשות התאמות במשחקו לאורך הקריירה ולכן אני שותף לאמונתו של mbk – ג'ורדן היה מוצא את הדרך לקלוע שלשות, להוציא כדורים לסנטרים בחוץ או כל דבר אחר שהיה נדרש, ולנצח.

    המאצ'אפ מול לברון מעניין גם בפן האישי – האם ג'ורדן היה שומר על לברון, לפחות במאני טיים? אם כן, איך זה היה נראה?

    נקודה אחרונה – אם ג'ורדן היה נבחר ב-2004, קרוב לוודאי שהיה עושה וואן אנד דאן, היה מגיע לליגה פחות בשל אבל יותר צעיר. מעניין אם ואיך זה היה משפיע על המשחק שלו ועל הקריירה שלו בכלל.

    Reply to this comment
    • ד"ר רזי הופמן

      16. ספט, 2018
      09:31

      אם הם היו על אותו המגרש, זו היתה מלחמת עולם!

      Reply to this comment
  4. ד"ר רזי הופמן

    16. ספט, 2018
    09:29

    הם נראים מאד היספאנים אולי איטלקים דאג וטוני. אולי כוכבי העל הראשונים במרקע עם שוכחים את כנפי הרעם ….

    Reply to this comment
  5. איתי

    16. ספט, 2018
    09:54

    יופי של מסע בזמן תודה רבה

    Reply to this comment
  6. ג'ורדן פרה קדושה

    16. ספט, 2018
    10:05

    ג'ורדן עשה את האליפויות שלו עם קבוצה שהיתה אחת הטובות בהיסטוריה, ובטריו השני זו גם קבוצת ההגנה הטובה בהיסטוריה.
    לרוב נגד יריבות לא מי יודע. כאלה שאםפילו לא לקחו את הבלוס למשחק 7 – לא רק בגלל שגורדן כזה ענק, אלא בגלל שהן היו בינוניות.
    למשל, הנגרים הלבנים של יוטה הם בדיחה מול סן אנטוניו של הטריו הגדול, מול אוקלהומה של הארדן-דוראנט-ווסטברוק, ובטח מול גולדן סטייט של ה-73-9 – כולן קבוצות שלברון ניצח.
    בניגוד לאגדות, ג'ורדן לא הצליח לעשות הכל לבד. הוא הובס מול בוסטון של לארי, בלי תנאי. וגם מול הבד-בויז של דטרויט. עד שהגיע פיפן, פיל ג'קסון, ויתר השושלת.

    Reply to this comment
    • הציפור הנדירה

      16. ספט, 2018
      10:43

      הוא הובס מול סלטיקס כשהיה צעיר ועדיין בהתפתחות משחקו. ברור שבמשחק קבוצתי, אף שחקן גדול. ולא משנה כמה הוא גדול חא יכול לעשות זאת לבד, וקבוצה של חבורה איכותית כמו דטרויט 2004 תמיד תצלעח יותר מקבוצה של כוכב כששאר השחקנים בינוניים לכל היותר.

      כל זה לא סותר שמייקל הוא הכדורסלן הגדול ביותר בכל הזמנים, הווינר והמנהיג הגדול ביותר, התחרותי ביותר והשילוב הטוב ביותר בין הגנה להתקפה ומהמגוונים ביותר.

      Reply to this comment
      • הציפור הנדירה

        16. ספט, 2018
        10:44

        כל שחקן גדול, ולא משנה כמה הוא גדול, לא יכול לעשות זאת לבד.

        Reply to this comment
  7. ג'ורדן פרה קדושה

    16. ספט, 2018
    10:14

    נ.ב. ג'ורדן הוא פרה קדושה (או עגל הזהב) כי כל דיון מגיע בסוף לאותה נקודה – ג'ורדן הוא "אלוהים", הגדול מכל.
    זה מצחיק שבעולם מלא ספקות, שכל "אמת" נבחנת מחדש, וכולם בלי יוצא מהכלל עומדים לביקורת, כל בוקר – יש רק דת אחת, ג'ורדניזם, שעומדת מעל לכל ספק. כל טור היפותטי ספקולטיבי על ג'ורדן, מ"שני כיוונים" כביכול, בסוף מתאחד לאמת האחת – ג'ורדן הוא אחד ושמו אחד. אין אפילו טור שיגיד אחרת. זה בדיוק הבסיס לדת. אמונה באחד.

    Reply to this comment
    • מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      16. ספט, 2018
      10:34

      אני מסכים איתך, וגם כתבתי שאני שותף לאמונתו של mbk. השאלה היא איך, אם בכלל, אפשר להשוות על סמך פרמטרים מדידים. אולי להשוות מדדי עוצמה (כרמלו וגו')? לבדוק RPM ושאר מדדים מתקדמים עבור ג'ורדן, לברון והקבוצות שלהם? אם תבדוק את זה ותכתוב על זה פוסט אני בטוח שמנחם ישמח לפרסם אותו.

      Reply to this comment
    • מנחם לס

      16. ספט, 2018
      18:17

      כי זאת האמת! מייקל ג'ורדן בעצמו ענה 'כן' כשעתונאי יפאני שאל אותו פעם במסיבת עתונאים אם זה נכון שהוא אלהים.

      Reply to this comment
  8. האווי לאסוף

    16. ספט, 2018
    12:51

    אפילו יותר מצחיק בפעם השנייה… תודה רבה לכם

    Reply to this comment
  9. אסף

    16. ספט, 2018
    16:11

    נהדר. ג'ורדן היה יחיד מסוגו, מאמין שגם בתקופה זו היה ענק ואוסף כמה טבעות

    Reply to this comment
  10. Berch

    16. ספט, 2018
    18:16

    המצב היחיד האפשרי שג'ורדן לא היה כזה גדול זה אם הוא היה נבחר לשארלוט שבניהול…. ג'ורדן…..
    🙂

    Reply to this comment
  11. דביר

    16. ספט, 2018
    18:53

    כבר הוכח שאפשר לעצור את מייקל ג'ורדן הפיסטוס עשו את זה ב1989 ו1990. אני מזכיר ללא ג'ורדן שיקאגו לקחה את הניקס המצויינים ל7 משחקים והפסידה בגלל טעות שיפוט קשה במשחק 7 . הניקס באותה עונה הפסידו ליוסטון בגמר במשחק 7 בקושי בקושי אחרי שכבר הובילו 3_2 . פייטון שיתק את ג'ורדן בסדרה ב96 כמו שקוואי עשה ללברון . ג'ורדן היה עציר היו לידו שחקנים מעולים שעזרו לו לקחת אליפות. אין ספק ג'ורדן של 1989 ו1990 היה טוב בהרבה מגורדן של 1996 _1998 ההבדל הוא סגל השחקנים המצויים שהיה לידו בשנות האליפות לעומת הסגל שהפסיד לפיסטוס. כמו כן בשנות ה90 לא באמת הייתה קבוצה שיכולה להתמודד עם שיקאגו הגדולה אולי יוסטון אבל הם פיספסו את המפגש מול שיקאגו כמה פעמים .

    Reply to this comment
    • נתן

      16. ספט, 2018
      20:30

      27 נקודות ב 40% בסדרת הגמר נגד סיאטל נחשב לדעתך לשתק? כאשר הוא מוביל את כל השחקנים בנקודות בסדרה.

      Reply to this comment
  12. דורון

    16. ספט, 2018
    20:45

    קצת לא חש טוב, הגוף מתנקה, עאלק חולה קצת, אז הנה הכתבה עם 103 תגובות אוהדות http://www.hoops.co.il/?p=75415 מתנצל מעתיק את תגובותיי לפני שנתיים, אחח איזו תמונה היתה לי בטעות של בחורה

    Reply to this comment
  13. דורון

    16. ספט, 2018
    20:46

    רמה גבוהה מידי, (התכוונתי לאורחים ולרפה הבנה שכמותי ולא לתושבי ההופס) זו מחמאה גם לכותבים, אדי קארי מטיל צל בלילה חחח,
    תענוג צרוף

    Reply to this comment
  14. דורון האסטבן

    16. ספט, 2018
    20:47

    רמה גבוהה ביותר (בטח יותר מידי לחלק מהקוראים) מהנה מאד,
    אהבתי את מייקל ג'ורדן שבכל פעם שירדו עליו,
    כמו מייקל מפחד להכנס לסל מאיזה מאמן, למחרת קיבל גשם של נקודות.
    ובכניסות לסל. אי אפשר ליהות יהיר מול מייקל,ישחט אותך במגרש.
    אהבתי את מנהרת הזמן הגדולה,
    פוסט לתפארת.

    Reply to this comment
  15. דורון האסטבן

    16. ספט, 2018
    20:48

    כתיבת זעפרני כל כך גאונית שבעצם האלוהי כותב דרכו,
    אז אולי זה מסר מסוים לאי יופי שלנו.
    אני קורא אותו שנים וכל פעם המום מחדש אז הגיוני שאיזה חלק
    או חלקיק אלוהי מרשים כותב מתוך ראשו וליבו של יאיר

    Reply to this comment
  16. דורון האסטבן

    16. ספט, 2018
    20:48

    למה? עיוות דרכי החשיבה, המח מרמה אותנו כמעט 24/7,
    במשך כל החיים וכל החיימימים שלפני,
    מסתייגים, נסו לשבת 5 דק ולהתרכז בנקודה על הקיר
    רק נקודה על הקיר, (סוג של מדיטציה קלה)
    הצלחתם? אם לא סימן שצריך לחקור למה אינטילגנטים (ללא ציניות)
    לא מצליחים אפילו 5 דק לשלוט על המח.

    Reply to this comment
  17. דורון האסטבן

    16. ספט, 2018
    20:48

    במשך 4 דק יתכן והמח ירמה אתכם ויגיד לכם הנה אני כן מרוכז,
    ובדקה נוספת תראו שאתם ממש לא מרוכזים.
    נותן לכם כן 20 שניות של ריכוז,
    כי אני לארג'
    באהבה.

    Reply to this comment
  18. שמייקל

    17. ספט, 2018
    18:25

    אם זה היה קורה מייקל לא היה מייקל הוא היה לדעתי קולע הרבה יותר טוב מבחוץ ומתמקד בזה ולא בטוח שהיה מצליח נגד לברון. היכולת של מייקל הייתה תוצאה של מאבקים נגד הפיסטונס שחישלו אותו, אז מייקל ללא הפיסטונס זה לא אותו דבר. אנחנו סך הזכרונות והחוויות שלנו ולכן להזיז אדם לזמן אחר בהכרח משנה את מי שהוא.

    Reply to this comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *