סדרת בעיות בריאות הנפש ב-NBA של ESPN – חלק 5 מתוך 5 / תרגום Smiley

טרה יאנג, קווין לאב והעתיד של בריאות הנפש ב-NBA

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/24382693/jackie-macmullan-kevin-love-paul-pierce-state-mental-health-nba

ג'קי מקמיולאן / כותבת בכירה ב-ESPN

אוגוסט 21, 2018

See the source image

טריי יאנג היה כבר רגיל שכל העיניים מופנות אליו, ככה שלא הבהיל אותו שכמעט כל אוהד באולם ליגת הקיץ של יוטה ג'אז עקב אחרי מעוף הכדור כשהוא עלה לזריקה הרשמית הראשונה שלו כחבר האטלנטה הוקס ו … החמיץ כל דבר.

איירבול.

התגובה הייתה צפויה: קקופוניה של גניחות אוהדים סימפתיות מעורבבות עם צחקוקי "אמרתי לך". הטוויטר הוצף במהרה בקטעים חמים בנוגע לטירון של ההוקס, עליו הקבוצה ערכה טרייד (ובכך ויתרה על מי שדורג גבוה יותר, לוקה דונציץ') בערב הדראפט. כאשר יאנג מחטיא זריקה אחרי זריקה אחרי זריקה מול קבוצת ליגת הקיץ של ממפיס גריזליס (10 בסך הכל, לפני הסל הראשון שלו), כתב-ההספד עליו נכתב בשמחה על ידי שונאיו ועל ידי אלו המפקפקים בו שהיו כל כך מוטרדים מטריי יאנג,שהוצמד לו הכינוי המפוקפק: הדארת' ווידר של כדורסל המכללות.

אם ההתחלה הבלתי מחמיאה של הקריירה המקצוענים שלו ביוטה בילבלה את הילד בן ה-19, הוא החביא היטב את החרדה הזו מהציבור. הוא אמר לאחר מכן שהוא ישתדל לשחק טוב יותר. הוא הבטיח לתקשורת שהוא לא מודאג בנוגע לזריקה שלו. והוא חייך. הרבה.

"הזריקות הראשונות שלי בתיכון, מכללה וב-NBA היו כולן איירבולים", יאנג אומר ל-ESPN, שבועות לאחר הופעתו הראשונה והלא מחמיאה בסולט לייק סיטי. "זה משהו שלעולם לא אשכח".

יאנג מיועד להיות הפנים החדשות של ארגון ההוקס הנכבד, שחווה קשיים גם על מגרש הכדורסל וגם במכירות הכרטיסים. גודלו (או היעדר גודלו) עם גובה של 1.88, 82 קילוגרמים, היה נושא לוויכוח – יחד עם היכולת שלו להיות כוכב בליגה כאשר ענקים כמו ג'ואל אמביד קולעים שלשות ומורידים דאנקים באופן סדיר. החקירה הייתה בלתי נמנעת מאז שהוא עלה מאנונימיות יחסית כשחקן שנה ראשונה בקולג' באוקלהומה לשחקן שמרשית רשתות, מתפתל עם גופו והופך לדינמו של שלשות שמקבל השוואות לסטפן קארי. כולם אהבו את טרה יאנג … עד שהם הפסיקו. זה החל לרדת כאשר אוקלהומה התחילה להפסיד ויאנג התחיל להחטיא, וכלי תקשורת כמו ESPN החל בסיקור חסר רחמים של טרה יאנג. ההסתערות של הכותרות השליליות שבאו לאחר מכן הייתה נושכת – ומדהימה. לאחר ההופעה שלו מול הגריזליס, הביקורות חזרו ברצינות.

"ברור שזה קשה", יאנג אומר. "אני פשוט חוזר למלון ונרגע, אפילו לא מדליק את הטלוויזיה, בגלל שאני יודע שהם ידברו עלי. [הביקורת] לא הולכת לעזור לי. הפסקתי עם המדיה החברתיות בגלל שזה מקום שממש יכול להוריד אותך אם מקדישים יותר מדי תשומת לב לכל מה שכל אחד רושם. אז אני לא נכנס לשם".

"הפסקתי עם המדיה החברתית בגלל שזה מקום שממש יכול להוריד אותך".
שחקן השנה הראשונה של ההוקס, טרה יאנג

העצה הזו, הוא אומר, הגיעה מברט לדבטר, ה"מנטור" של יאנג שעובד כיועץ כדי לעזור לאתלטים צעירים באוקלהומה לנווט בין הסכנות והלחץ בהיותם אתלטי עילית לפני שהם מתדרדרים לבעיה בעלת השלכות על בריאות הנפש. לדבטר, בעל שם כסופר ודובר, מתפרנס בלעזור לאנשים להתגבר על הפחד שלהם מכישלון, מפריד בין האתלט לבנאדם, ומזהה תכונות אופי יקרות המקדמות הצלחה. יאנג אומר שלדבטר היה "מציל חיים" במהלך רכבת ההרים בעונתו הבודדת באוקלהומה.

"אני מאוד מודע למכשולים של בריאות הנפש [הניצבים לפני]", יאנג אומר. "אני מבין שיהיו הרבה לפני, כמו שהיו עבור דמאר [דרוזן]".

בזמן שליגת ה- NBA מחדשת את מדיניות בריאות הנפש שלה, הרבה כישרונות צעירים ששואפים להצטרף לליגה עושים פעילות אקטיבית בהכנה למפולת של תשומת הלב, הלחץ והתנגשויות שמחכות להם. חלקם, כמו טרה יאנג, יצטרכו זאת.

"יש לי מטרה על גבי, ועדיין בכלל עוד לא התחלתי את מחנה האימונים", הוא אומר.

See the source image

כאשר דני איינג' היה בשנתו השנייה כשחקן הבוסטון סלטיקס, הוא קיבל שיחת טלפון מהבית: אח שלו הודיע לו שאמו, קיי, התאבדה. בזמן שהחדשות האלה היו הרסניות, זה היה לחלוטין בלתי צפוי. קיי סבלה מדיכאון למשך יותר מעשור, ואיינג' הבחין בזמן שהוא היה בשנותיו בתיכון שאמו ישנה יותר במהלך היום, ויותר ויותר נמנעת מהמעורבות בפעילות המשפחתית. יש תחושה של חוסר אונים כאשר מישהו שאתם אוהבים מתחיל להחליק, ולעתים תכופות, והניצולים נשארים עם שרידי אשמה של מה הם היו יכולים לעשות כדי לשנות את התוצאה.

"זאת הייתה תקופה בחיי שלא קיבלתי עזרה מתי שיכולתי להשתמש במעט עזרה", איינג' אומר. "הלוואי שהייתי מדבר עם יועץ כדי שיעזור לי להתמודד עם זה".

איינג' בילה שנים כשהוא לומד להרים דגל אדום כשיש חששות לבעיות נפשיות, הכוללות שחקנים המאחרים בצורה כרונית או שמחמיצים אימונים. במקום להשעות שחקנים או לקנוס אותם בסכומי כסף גבוהים, איינג' דורש מהם ללכת לפגישות הכרחיות עם איש מקצוע בבריאות הנפש לפי בחירתם. "אבל אם להיות כנה", אומר נשיא פעולות הכדורסל של הסלטיקס, "לא הייתה לי הרבה הצלחה בלשלוח לייעוץ מישהו שלא מוכן לעשות זאת מרצונו".

סכום כסף מיידי, פרסום וחנופה הם בעייתיים כל אחד בדרכו, אבל כשמוסיפים שכבות של מצוקה נפשית מוקדמת, גנטיקה משפחתית, לחץ להופיע, הפרעות שינה, לוח זמנים מתיש וקהל לא סלחני, השחקנים בדרך כלל מתקשים ללא הדרכה.

"אני לא מצפה ממישהו להביע סימפטיה עבור השחקנים", איינג' אומר. "אני לא יכול לומר לכם כמה מהם הזהרתי והתחננתי שיטפלו בבעיות שלהם. הם לא, הם חוזרים שלוש שנים לאחר מכן ואומרים, 'בסדר, עכשיו אני מוכן'. אבל ההזדמנות חלפה. ישנם 60 שחקנים חדשים בכל שנה בבריכה של 440 שחקנים. ישנו אחוז גבוה מאוד של תחלופה והתחרות היא פראית".

"כאשר אתם מגיעים לכאן, כדאי שתהיו מוכנים: מנטלית, רגשית ופיזית. כי אחרת זה יאכל אותכם חיים".

See the source image

טרה יאנג פוחד פחד מוות מציפורים, ככה שבאופן טבעי, אוהדי אוקלהומה סיטי החזיקו תמונות של יונים בזמן שהוא היה זורק עונשין. הוא למד בתרגול עם לדבטר כיצד לחסום הפרעות כאלו ולהתעלם מגידופים כמו "אתה קטן מדי!" שהיו קורים באולמות בהן היה אורח. עדיין, הוא מודה שהאמרה המרושעת של "לז*** את טרה יאנג!" שחיכתה לו בטקסס טק, היכן שאביו, ריי, היה פעם כוכב כדורסל, הייתה יותר מדי.

"אין הכשרה פורמלית לרגע שכל המדינה נגדך", מציין אחד מאנשי המקצוע בבריאות הנפש.

אוקלהומה עשו כמיטב יכולתם להכין את האתלטים שלהם לרגעים כאלו. בהובלת מנהל האתלטיקה, ג'ו קסטיגליון, הסונרס יצרו פלטפורמת רווחה בריאותית עבור הסטודנטים-אתלטים החדשים שלהם. התוכנית כוללת שיחה שבועית ופגישות – בראשון בלילה עם האתלטים ובשני בבוקר פגישות עם המאמנים כדי ליצור גשר ביניהם. כאשר השחקנים צוברים ותק ונמצאים בשנותיהם האחרונות, הם יוזמים פגישות משלהם, אותן קסטיגליון מתאר כיעילות במיוחד ביצירת דיאלוג בין חברי הקבוצה. הפגישות כוללות התנתקות מדברי שבח או ביקורת, ככה שאחרים אינם יכולים להבחין כיצד האתלט מרגיש כלפי עצמו או עצמה.

"אין הכשרה פורמלית לרגע שכל המדינה נגדך".
איש מקצוע בבריאות הנפש

לעתים קל יותר לומר מאשר לבצע. יאנג אומר שהחלק הכי גרוע שלו בחוויה של אוקלהומה היה כאשר הייתה ביקורת חיצונית כלפי חברי קבוצתו שלא הצליחו לשמור בסיום על הקסם בעונתו הראשונה. "אני שונא את זה שהתקשורת אומרת, 'הוא לא מקבל מספיק עזרה, זאת אשמת חברי קבוצתו', בגלל שאף פעם לא אמרתי את הדברים הללו", יאנג אומר. "עבדתי כל כך קשה כדי להישאר מחובר עם כל מי ששיחקתי איתו. מעולם לא אמרתי משהו רע עליהם, אבל זה הרגיש לקראת הסוף, שאנשים ניסו להפריד בינינו".

אותו תרחיש יכול לקרות ברמה הבאה. המנהל הכללי החדש של ההוקס, טרוויס שלנק, אומר שהמועדון שלו מנסה להבין טוב יותר את שחקניו בכך שהוא מיישם מבחן אישיות, שעוצב כדי לחשוף מנהיגים טבעיים, אלו שהולכים אחריהם, מנהיגים שמהווים דוגמה וכאלו שמשגשגים תחת לחץ. שלנק דיבר עם מאמני AAU, מאמני תיכונים, יועצי הדרכה ואפילו עם מורים לאנגלית כדי לגלות כמה שיותר פרטים על הסגל הצעיר שלו. אטלנטה תבצע פגישה של פסיכולוג ספורט עם שחקניה כל שבועיים – ושלנק מבטיח, שזה יהיה עם מישהו שלא מזוהה עם הקבוצה.

שלנק אומר שהוא ויאנג כבר ערכו שיחות לגבי האתגרים שעמדו מול יאנג בעונת המכללות שלו, ושלנק הבטיח לשחקן השנה הראשונה שהארגון מבין ומצפה לכך שיהיו ימים טובים וימים רעים.

"אנחנו כאן כדי לתמוך בו", שלנק אומר. "כולם רוצים סיפוק מיידי. טרה החטיא את הזריקה הראשונה שלו, וכולם אמרו, 'הו, הוא כישלון'. ובכן, לא, הוא לא, אבל לא באמת נדע מהו במשך שנתיים או שלוש. זה מסתכם בסוף לכמה עבודה הוא משקיע? ולכמה הוא מצליח להתמודד עם זה? ואז נדע".

See the source image

הנתונים בדבר בריאות הנפש מציעים שעבודת הקרקע בדבר הבעיות העתידיות תתבסס על החיים המוקדמים, הרבה לפני שהשחקנים הגיעו ל-NBA. הקומישינר אדם סילבר אומר שזה התגלה יום אחד בזמן שתוכנית ה- NBA לכושר ותוכנית הצעירים של ה- NBA מציגות הכנה פיזית כוללת, "אנחנו לא מתייחסים באופן הוליסטי לאדם השלם".

זה השתנה. המרכיב של הקלה בלחץ התווסף לשתי התוכניות. בריאות הנפש היא עכשיו חלק מתכנית המעבר לשחקני השנה הראשונה ומתוכנית צעירי העילית. בזמן שהרבה קבוצות העסיקו פסיכולוגי ספורט במשך מספר שנים, הליגה עכשיו דורשת שקבוצות יקיימו קשר עם פסיכיאטרים מורשים כמו כן.

"הבדיחה ברחבי הליגה היא שלקבוצות היו בעבר פסיכולוג, אבל קראנו לו מאמן הקליעה", סילבר אומר. "אם לשחקן היו בעיות בהתמודדות עם לחץ שהשפיעו על משחקו, הם בהחלט היו מוכנים לקבל עזרה ממאמן הקליעות, אבל אם היו קוראים לו הפסיכולוג של הקבוצה, התגובה הייתה, 'היי, לא אני. אני לא צריך רופא'".

דון קלקשטיין היה פסיכולוג הספורט הראשון ב-NBA, שהועסק על ידי בעלי הדאלאס מאבריקס, מארק קיובן, לפני 18 שנה. הוא בילה את שנותיו הראשונות בניסיון לשכנע שחקנים שלמרות שההדרכה שלו לא יוצרת הצלחה מיידית, זה עדיין שווה את הזמן שלהם. במהירות הוא הועלה לדרגת גורו הקבוצה שעזר לעשרות שחקנים לממש את הפוטנציאל שלהם. קלקשטיין אומר שמילת המפתח של העסק הזה היא ראשי התיבות MVP: מדיטציה (meditation), חזון (visualization) ודיבור עצמי חיובי (positive self-talk).

"בדאלאס, אנחנו תמיד מדברים על הדברים שהשחקן יכול לשלוט בהם – והדברים שהוא לא יכול", קלקשטיין אומר. "הרעיון הוא, 'אם אתה עושה איקס, אז זה יקרה' וזה לא תמיד נכון בגלל שהמאמן שולט בכמה דקות תשחק, ובמידה מסוימת, בכמה זריקות תיקח. אז אי אפשר לומר: 'אני צריך לקלוע יותר נקודות אז אהיה אול-סטאר', או, 'החברה שלי רוצה להתחתן, אז אני צריך לקלוע יותר נקודות ככה שאוכל לקבל יותר כסף', בגלל שאי אפשר לקלוע יותר נקודות אם המאמן לא נותן לך לשחק. ההורים שלך רוצים שתקנה להם בית חדש, אז אתה צריך סטטיסטיקה טובה יותר, אבל קשה להשיג זאת כשאתה מחוץ לרוטציה".

זמן משחק (או מחסור) זהו גורם מימי קדם. אתלטים שזוהו ככוכבי על הגיעו ל-NBA ולעיתים רבות מצפים לשחק תפקיד משמעותי. זה מכה לאגו, לארנק, ולרווחתו של מצבו המנטלי של השחקן.

"זה נושא רגיש", מודה נשיא הטורונטו ראפטורס, מסאיי יוג'ירי. "אם אתה לא משחק היטב, ואני ניגש אליך ואומר, 'אני חושב שעליך לראות פסיכיאטר', האינסטינקט הראשוני שלך הוא לומר, 'תתחפף. אני בסדר. אני לא זקוק לעזרה'. זה מגיע לאמון ביחסים. אפשר לומר לשחקן, 'אכפת לי ממך, לכן אני מציע זאת'. אבל חלק מהם פשוט לא מסוגלים לקבל זאת בזרועות פתוחות".

See the source image

ביל וולטון היה בחירה בהצבעה הראשונה להיכל התהילה עבור הצטיינות גופו. הוא היה בכל כך הרבה כאב בסיום הקריירה שלו בגין כאבי גב, הוא חשף בספרו "בחזרה מהמתים", ושהוא הרהר בהתאבדות במספר פעמים. החשיפה הזו הייתה הלם מוחלט עבור בנו, מאמן לוס אנג'לס לייקרס, לוק וולטון.

"נדהמתי לחלוטין", לוק וולטון אומר. "קראתי לאחים שלי ואמרתי" 'אתם יכולים להאמין לזה?' מעולם לא ראיתי זאת. אני חושב שכאבות, אתה מנסים ומגנים על הילדים שלכם. כילד, תרצה לדעת כי מי שאתה אוהב עובר דרך משהו כדי שתוכל לתמוך בו".

"אבל הוא מעולם לא נתן לנו לראות משהו מכך. שאלתי, 'אבא, למה לא סיפרת לנו?' זה פשוט דור אחר. הם לא מדברים על הרגשות שלהם באופן שאנחנו מדברים".

לוק וולטון החל לעבוד עם פסיכולוג הספורט, מייקל ג'רביס, בזמן שהוא שיחק באריזונה בגלל שאם הוא היה מפסיד או שהיה לו משחק רע, וולטון אומר, "הייתי שומר זאת בפנים, נהייה מדוכא. לא התמודדתי עם זה נכון". הפרסום האחרון בדבר בריאות הנפש נתן לו הפוגה בדבר קבוצת הלייקרס הצעירה שלו. "אני לא בטוח שהייתי טוב בזיהוי בעיות בבריאות הנפש כמו שאני צריך להיות".

"זאת לא אשליה לומר שישנה סטיגמה הקשורה לזה".
קומישינר ה-NBA, אדם סילבר

הגבוה הותיק, רובין לופז, שיחק עבור חמישה ארגונים. לפעמים המאמנים שלו היו מסוגלים לעזור לו עם התפרצויות הרגש שלו, לפעמים לא. עם הזמן, הוא אומר, הוא למד להסתדר עם זה בעצמו. "כשהייתי צעיר, לא הייתה הרבה עקביות במשחקי", לופז אומר. "הייתי די אלים אם דברים לא הלכו לפי הדרך שלי".

לופז אומר שמאמן שיקגו בולס לשעבר, ביל קארטרייט, עזר לו לכלוא את המזג החם שלו בכך ששוחח איתו בטון נמוך. כשלופז שיחק בפיניקס, הוא אומר, המנהל הכללי של הסאנס אז, סטיב קאר, היה משאיר ספרים בנושא זה בתא שלו בחדר ההלבשה. לופז מאז גילה את המדיטציה כדרך להפיג מתח.

"כאשר מכנים זאת בריאות הנפש, אז אני מרגיש שהדבר כולל את כולם", לופז אומר. "כשאתה אומר בעיה נפשית, אז הבחורים נוטים לומר, 'תראה, זה לא אני. אין לי שום בעיות נפשיות'".

סילבר שיבח את השחקנים שמצאו את הכוח לספר את סיפורם, אבל הוא מדגיש כי הוא מתרכז בלתת לשחקנים עזרה, ולא משכנע אותם לפרסם את סיפורם.

"אם שחקן אומר לי, 'תבטיח לי שלא יהיה לזה שום אפקט על החתימה שלי [כשחקן חופשי]', אני לא בעמדה לומר שזה לא ישפיע", סילבר אומר. "זאת לא אשליה לומר שישנה סטיגמה הקשורה לזה. ישנם עדיין בעיות אמיתיות סביב הגילוי".

קווין לאב פנה לכדורסל במשך כל חייו על מנת להילחם בשדים שלו של בריאות הנפש שהטרידו אותו מאז שהיה ילד קטן.

"זה תמיד היה המקום הבטוח שלי", הוא אומר. "זה המאמץ הגופני שמסית את מחשבותיך מתוך המשוואה. אני בסדר כאשר ראשי שקוע במחשבות. הרגעים בהם אני נשאר לבד, הם אלו שיכולים להיות מפחידים, או מתעתעים, או שהמחשבות שלך יכולות להתל בך".

לאב אומר שהוא בתהליך של הקמת קרן שתתמקד בבריאות הנפש עם דגש בעזרה לילדים צעירים. הוא נמשך לאחרים שנאבקים בבעיות נפשיות, ולאחרונה צפה בסרט דוקומנטרי על הקומיקאי רובין וויליאמס שהתאבד ב- 2014. לאב היה הרוס מהמוות שקרה לאחרונה של השף, אנטוני בורדאין והיה בתהליך של הפקת תוכנית כדורסל ל-The Players' Tribune המתבססת על הפורמט של בורדאין ב-"Parts Unknown".

"זה היה משחק 4 בגמר, וזה היה הדבר הראשון שראיתי שהסתכלתי בטלפון שלי", לאב אומר. "אמרתי, 'אנטוני בורדאין, התאבד'. וזה פשוט ריסק אותי. חשבתי לעצמי, 'איך אני הולך לצאת החוצה ולשחק במשחק הזה?' הוא היה אחד הגיבורים שלי".

"רבים מאיתנו מרגישים שאנחנו צריכים להיות מושלמים בעיני הציבור, בגלל שכולם צופים. זה כל כך קשה לשמור על החזות החיצונית. זה היה שובר לב לשמוע שקייט ספאד לא טיפלה בכמה מהבעיות הנפשיות שלה בגלל שזה יכול היה 'לפגוע במותג שלה'".

לאב מוצא את עצמו לעתים קרובות מקשיב שוב ליום בו המאמר שלו הופיע ב-The Players' Tribune והוא אמר לעולם שהוא נלחם בדיכאון וחרדה. הוא לא היה בטוח איך חברי קבוצתו, במיוחד לברון ג'יימס, יגיבו.

מיד לאחר התקף החרדה של לאב בנובמבר, לפני שהוא דיבר על כך עם חברי קבוצתו, ג'יימס ניגש ללאב, נסער בעליל, ואמר לו כי עליו לדעת אם לאב מוכן להתחייב לקבוצה באופן מלא. באותו הרגע, לאב חשב לחלוק את הפרטים עם ג'יימס, אבל החליט לבסוף שלא.

חודשים לאחר מכן, באותו היום שהמאמר התפרסם, ג'יימס המתין במושבים האחוריים באוטובוס הקבוצה כאשר שאר אנשי הקבוצה יורדים. הוא לחץ את ידו של לאב ואמר לו, "עזרת להרבה אנשים היום".

קווין לאב אומר שהוא לא סיים. אולי הוא יכול לעזור לטרה יאנג. או שאולי זה יהיה מרווין באגלי ה-III, שחברו ללימודים בתיכון התאבד ללא שום אזהרה, זיכרון שעדיין מטלטל את באגלי. "מצאתי שהדרך הכי טובה להתמודד עם משהו זה לדבר על כך עם האנשים שאוהבים, ולהאמין באלוהים", אומר באגלי.

הנה מי שלא יהיה: האול-סטאר לשעבר שמתמודד עם בעיות נפשיות שטרם אובחנו, וטרם טופלו. הסוכן שלו מביע דאגה ללקוח שלו, התחנן עבורו שיקבל עזרה, אבל השחקן דחה זאת. "הוא לא יכול להביא את עצמו כדי לראות את עצמו כאדם פגיע", הסוכן מסביר, "בגלל שזה לא מתיישב עם התדמית הבלתי מנוצחת של השחקן שהוא היה פעם".

אף אחד לא אמר שהדרך לרווחה בריאותית היא חלקה, או קלה. אבל קווין לאב מוכן לגשת ולעזור לכל אחד.

"אני חושב", אומר פורוורד הקאבס, "שמצאתי את עבודת חיי".


המאבק האמיץ כדי לטפל בבעיה של בריאות הנפש ב-NBA – חלק 1 מתוך 5

הגעה ל-NBA לא מרפאת כל דבר: בריאות הנפש ואתלטים שחורים – חלק 2 מתוך 5

טיפול תרופתי או לא? הנושא המעקצץ של בריאות הנפש ב-NBA – חלק 3 מתוך 5

לצעוק לעברם, לירוק עליהם ולהעליב: מבט לחיים של שופטי ה-NBA – חלק 4 מתוך 5

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. סמיילי קראתי עכשיו ברצף את כל התרגומים.
    באמת עבודת קודש, אחד מפרוייקטי הכתיבה החשובים של השנים האחרונות.
    לשמוע את השחקנים הצעירים מראה כמה חשוב וחזק מה שעשה דמאר דה רוזן, ואחריו קווין לאב.
    עכשיו נותר לקוות שלא יקחו את זה רחוק מדי

      1. רחוק מדי הכוונה לדחוף כדורים בלי הכרה כמו שהאמריקאים אוהבים.
        להפסיק לנסות להתגבר על בעיות ולחפש הקלות ו'קבלה' בעזרת נפנוף באיזה condition.
        בכלל לא אוהב את החיבור שעשו בין הפרעות add, ocd, דיכאון והפרעות דו קוטביות.
        בקצב הזה לכל אחד יש condition, וזה ממעיט ומוזיל את המאבק של אלו שבאמת מתמודדים עם קשיים משמעותיים.

        1. תודה, מסכים לחלוטין שהליגה חייבת לצעוד בזהירות יתרה בהתמודדות עם הנושא הזה כי אכן יש סיכוי לא נמוך שיעשו את זה באופן לקוי (רחוק מדי, כפי שאמרת).

        2. כדורים עוזרים מאד להרגיע ולהקטין את הסימפטומים. ואז חייבת לבוא עזרה מקצועית. אין אחד ללא השני ושניהם חשובים באותה מידה.

  2. סמיילי, זה היה פרוייקט תרגום מרשים. שאפו. באמת.
    מסכים שהליגה בטח תטפל בזה באופן עקום (כמו כל דבר) אבל לדעתי זו התחלה חשובה של דרך. מקווה רק שהיא לא תחסם….
    🙂

  3. סמיילי, כל הכבוד, אני בטוח שסדרת הכתבות שתרגמת יסייעו גם לבחורים הצעירים בארץ ולכלל האוהדים בארץ לעשות את הצעד המתבקש, או לקחת את הצעד הראשון לטיפול או להפגין חמלה ורגישות כלפי אלו הסובלים מבעיות בתחום הנפש.
    המשך חג שמח….

  4. אין לך מושג סמיילי על איכות וחשיבות המאמרים שתרגמת. אני חושש שהרבה גולשים לא קראו אותם, כמה בגלל חוסר עניין וכנראה שעוד יותר בגלל שלא רצו להיכנס בכלל לעולם נ[הזה של בריאות נפש, כי 'רחוק מהעין – רחוק מהלב'.
    זוהי סידרה חשובה ביותר לקריאה. אלף תודות לך, סמיילי.

  5. סמיילי מדובר בכתבות נהדרות, תודה רבה על התרגום ועל הנגשת הנושא עבור אנשים רבים (ואני בתוכם) שלא היו מגיעים אליו בלעדיך.
    חשוב לי להבהיר, ואני בטוח שרבים יסכימו איתי, שבכתבות כאלה פחות חשובות כמות התגובות, אלא כמות הקוראים ואני בטוח שהיו רבים כאלה.
    שוב, תודה רבה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט